מה לא בסדר עם אבא

קונצרט בכורה מרגש וצילומים עם איתי טיראן

לאחר עבודת הכנה אינטנסיבית של התזמורת, ובמקביל, עבודת שיווק מצויינת ויחסי ציבור ברמה גבוהה, קונצרט הבכורה של התזמורת הסימפונית הצעירה חיפה ע"ש אליעזר החתי התקיים בסוף ינואר מול אולם מלא, במרכז קריגר בחיפה. וזה היה עוד בערב שבמקביל התקיים בו קונצרט של הפילהרמונית באודיטוריום חיפה. בהחלט הישג יפה!!! בקהל נכחו בין היתר עשרות בוגרים של התזמורת הסימפונית הצעירה ההיסטורית לדורותיה, שהגיעו עם בני משפחותיהם לחוות את תחייתה מחדש של התזמורת בה גדלו. גם בתזמורת עצמה ניגנו כמה מבוגרי התזמורת הצעירה, שנענו לבקשתי ובאו לחזק את התזמורת. עוד היו בקהל ביתו טלי וכמה מנכדיו של אליעזר החתי ז"ל.

זה היה ערב מרגש מאד. התזמורת היתה מוכנה היטב, וניגנה במלוא הריכוז, האנרגיה וההתלהבות. במהלך הביצוע של הסימפוניה הבלתי גמורה של שוברט היו כמה רגעים נפלאים, שמיימיים ממש. תענוג היה לעבוד ולנצח על התזמורת הזו. התגובות היו נלהבות מאד. במהלך הקונצרט הזמנתי לבמה את אחד מבוגרי התזמורת, עומר גולדשטיין, לספר קצת על החוויה המיוחדת שזו היתה לנגן בתזמורת הסימפונית הצעירה חיפה בניצוח אליעזר החתי.

IMG-20170126-WA0021

ומה תכניותיה של התזמורת החדשה להמשך העונה? בשבוע הבא תשתתף התזמורת בצילומים לסדרת טלביזיה בהשתתפות איתי טיראן (שיגלם את מנצח התזמורת), ובסוף יוני יתקיים הפרוייקט המסורתי השנתי של התזמורת המשותפת חיפה-גבעתיים. בתכנית הקונצרט הזה סימפוניית "האפנר" של מוצרט, "כל נדרי" של ברוך, אריה מתוך "המלך הרועה" של מוצרט, ופרקים מתוך קונצ'רטו לפסנתר של מנדלסון, קונצ'רטו לקרן של מוצרט, ועוד.

נגינה מלאה השראה

FB_IMG_1486916159591

בחודש פברואר התקיימו שני פרוייקטים של סולני תל אביב. בראשון ארחנו את הכנר הנפלא איתמר זורמן, שניגן ברגישות יוצאת דופן את הרונדו של שוברט ואת "רפסודיה וינאית" של קרייזלר. תענוג היה ללוות אותו, לשמוע מקרוב את הניואנסים המוסיקליים הרבים שלו, את הגוונים הרבים בצליל שלו, את הפיסוק היפה והטיימינג האמנותי שלו. זו היתה נגינה מלאה בהשראה ובדמיון, ויחד עם זאת ספונטנית מאד. לא היה צריך לדבר הרבה או לתכנן יותר מדי, הוא פשוט לקח את כולם ביחד איתו. חוויה! בחלק ההפתעה בקונצרט הצטרפה אל איתמר הכנרת הצעירה ליר וגינסקי בת ה-13, וביחד עם האנסמבל הם ביצעו את "נבארה" של סרסטה. זה היה אחד הקטעים המלהיבים והסוחפים בקונצרט, בזכות הנגינה המשובחת של שני הסולנים. יצירתה של נעמה פרל "עטרי" שבוצעה בבכורה עולמית התקבלה היטב על ידי הקהל, ובצדק. זו יצירה טובה מאד שכתובה היטב לתזמורת מיתרים, והביצוע היה טוב מאד. ברביעייה אופ. 80 של מנדלסון, שחתמה את הערב, היה כיף לכולם. זו יצירה שבה לכל נגן יש "מה לנגן", והמוסיקה נפלאה, דרמטית, לפעמים קודרת, לפעמים שירתית, לפעמים וירטואוזית. האנסמבל צלצל מצויין, במיוחד בקונצרט השני (בתל-אביב), והקהל קיבל אותו בהתלהבות.

בפרוייקט השני, כעבור מספר ימים, האנסמבל ניגן בניצוחו ובהובלתו של אנדרס מוסטונן האסטוני, בתכנית שרובה הוקדשה לי.ס.באך. לי אישית זה היה קונצרט מאד מיוחד, מכיוון שהופעתי בו כסולן בכינור, בנגינת הקונצ'רטו לשני כינורות של באך ביחד עם מוסטונן. זו היתה עבורי חוויה מיוחדת. אני לא מרבה להופיע ככנר, ולכן בכל פעם שזה קורה, זה מאוד מיוחד בשבילי. השקעתי הרבה באימון ובהכנה לנגינת הקונצ'רטו הכפול, ולשמחתי כבר בחזרה הראשונה יחד עם מוסטונן והאנסמבל הרגשתי נוח. הסגנון של מוסטונן, האנרגיה, הארטיקולציה, הקופצנות, הספונטניות, הדרמטיות בכל צליל – כל אלה מאוד מתאימים לסגנון הנגינה שלי (למעשה הוא הרבה יותר קיצוני ממני). היה מאד כיף, גם בחזרות וגם בקונצרט. הקונצרט כולו היה מלהיב מאד, והקהל שמילא את מרכז ענב בתל אביב הגיב בהתאם.

FB_IMG_1487509912419

הקונצ'רטו לשני כינורות של באך עם מוסטונן

ימים של הצלחות לאוהדים שבעי אכזבות

להיות אוהד של הפועל רמת גן-גבעתיים (גם בכדורגל וגם בכדורסל) זה לא קל. יש המון אכזבות, המון הפסדים, כולל בדקות הסיום, המון מאבקים בתחתית, הרבה שנים בליגות נמוכות, ומעט מאד רגעי אושר ותהילה. אבל התקופה האחרונה היא תקופה טובה, שדווקא כיף להיות בה אוהד הפועל רמת גן. קבוצת הכדורסל, שהוקמה לפני שש שנים על ידי האוהדים, ועלתה שלוש ליגות בחמש שנים, הסתבכה בעונה שעברה במאבקי תחתית הליגה הלאומית, אך שרדה בסיומה. אבל העונה הקבוצה משחקת טוב, נראית טוב, מאומנת מאד, עם תלכיד שחקנים מצוין, ניצחה הרבה משחקים גם מול קבוצות צמרת, וכרגע נמצאת בצמרת הליגה הלאומית, ויכולה להיאבק על עלייה היסטורית לליגת העל. קבוצת הכדורגל, שגם היא משחקת בליגה הלאומית, נמצאת כרגע במקום השלישי וגם היא חזק במאבק על העלייה לליגת העל. אבל מה שמרגש במיוחד הוא הצלחתה של הקבוצה בגביע המדינה בכדורגל. הקבוצה עברה השבוע את שלב רבע הגמר במפגש כפול מול הפועל חיפה מליגת העל ועלתה לחצי הגמר. הלכתי למשחק הראשון מבין השניים, שהתקיים בחיפה לפני מספר שבועות. לצערי אני לא מרבה להגיע למשחקים, ובדרך כלל מתאפשר לי ללכת רק למשחקים קרובים אלי גאוגרפית. המשחק בחיפה היה חוויה. סיימנו אותו בתיקו 1:1 עם שער חוץ ענק ומרגש, שנתן הרבה תקוות לעבור את הקבוצה מליגת העל. והשבוע צפיתי בטלביזיה עם הרבה התרגשות במשחק הגומלין. אני בטוח שלמי שנכח במגרש העוצמות של ההתרגשות היו גבוהות יותר, אבל גם מול הטלביזיה – לראות את הקבוצה שלי מהליגה הלאומית מתמודדת כשווה מול הקבוצה מליגת העל, כובשת שער ראשון, אחר כך נשארת בעשרה שחקנים בעקבות הרחקה לא מוצדקת של שחקן, ואז בשיא המתח כובשת שוב ועולה ל2:0, זו היתה ממש אקסטזה. לקראת הסיום הפועל חיפה כבשה שער מצמק והפכה את דקות הסיום לסיוט שרק רציתי שיסתיים מבלי לספוג עוד שער. זה אכן הסתיים בניצחון ענק 2:1 ובעלייה של הפועל רמת גן לחצי הגמר. אושר גדול. חגגתי בסלון מול הטלביזיה בקפיצות, צעקות וריקודים, כשבתי בת השנה וחודשיים מסתכלת עלי ולא מצליחה להבין מה לא בסדר עם אבא שלה…

להפועל רמת גן יש היסטוריה מאוד מיוחדת בגביע המדינה. היא הקבוצה היחידה בארץ שזכתה בגביע כשהיתה בליגה השנייה (ב-2003). היא הקבוצה היחידה בארץ שזכתה בגביע בעונה שבה ירדה לליגה השנייה (ב2013), והיא אחת מתוך שתי קבוצות בלבד שהשתתפו ביותר מגמר גביע אחד ויש להן 100 אחוזי הצלחה במשחקי גמר הגביע.

אז עכשיו אנחנו חולמים על הישג שלדעתי אין דומה לו בעולם – שתי זכיות בגביע המדינה מהליגה השנייה. חצי הגמר יתקיים בתחילת אפריל, שוב בחיפה!

facebook_1488656275267

אוהדי הפועל רמת גן, השבוע ברבע הגמר

הרבה פסנתרים על במה אחת, ופרוייקט חינוכי עם סולנים צעירים

חודש מרץ צפוי להיות עמוס בארועים מוסיקליים עבורי. האנסמבל יופיע בקונצרטים הבאים למנויים ביחד עם מולטיפיאנו – הרכב הפסנתרנים בהובלת תומר לב. בפעם הקודמת שהם הופיעו איתנו, היו ארבעה פסנתרים על הבמה, לנגינת הקונצ'רטו של באך לארבעה פסנתרים. הפעם יהיו רק שלושה, והם ינגנו את הקונצ'רטו לשלושה פסנתרים של באך. עוד הם ינגנו אתצ "ארץ ארבע השפות" לשני פסנתרים ב-8 ידיים ולתזמורת מאת אריה לבנון, ועיבוד של תומר לב לשני פסנתרים ותזמורת לרונדו של שופן שנכתב במקור לשני פסנתרים. זו תמיד חוויה, ויזואלית ומוסיקלית, להופיע עם ההרכב הזה ועם כל הפסנתרים ביחד על הבמה. מצפה לזה מאד. עוד ננגן בתכנית את סויטת סנט פול של הולסט ואת הרביעייה מס' 8 של שוסטקוביץ'. תכנית גדושה, מגוונת ומאתגרת. הקונצרטים יתקיימו ב18 במרץ בחיפה וב19 במרץ בתל אביב. הנה הפרק הראשון מהקונצ'רטו לשלושה פסנתרים של מוצרט,  מהפעם הקודמת ששיתפנו פעולה, ב2013.

ובהמשך החודש, עוד פרוייקט חינוכי שלנו עם סולנים צעירים יצא לדרך. במשך כל השנים אנחנו מעודדים מוסיקאים צעירים ונותנים במה לסולנים צעירים מצטיינים, הן בקונצרטים מיוחדים והן בקונצרטים למנויים. רק במהלך העונה שעברה היו לנו שלושה קונצרטים עם סולנים מצטיינים מקונסרבטוריון שטריקר בתל אביב. את העונה הנוכחית פתחנו עם שלושה סולנים צעירים, ביניהם הצ'לנית דניאל אקטע שהצטרפה אלינו לנסיעתנו לפולין. בקונצרט האחרון למנויים בחודש פברואר, כאמור, הופיעה איתנו בקטע ההפתעה הכנרת הצעירה ליר וגינסקי. ובסוף חודש מרץ יתקיים קונצרט מיוחד של האנסמבל, ע"ש לאה ויצחק לוין, במרכז למוסיקה ברעננה, ובו יופיעו חמישה סולנים צעירים עם האנסמבל. שניים מהם יקבלו גם מלגת הצטיינות של הקרן ע"ש לאה ויצחק לוין. בנוסף, נבצע בקונצרט יצירה של המלחין הצעיר עירד יוסף. כמו כן, נשלב בקונצרט נגני כלי נשיפה מצטיינים מתלמידי המרכז למוסיקה ברעננה שיצטרפו אל קשתני האנסמבל בשתי יצירות בתכנית. הקונצרט יתקיים במוצ"ש 25.3.2017, במרכז למוסיקה ברעננה. הנה פרסום הקונצרט.

IMG-20170209-WA0001

 

כשאנדראס פגש את עידן

אנדראס שול עם עידן רייכל, אריות מהבארוק עם מוסיקת ג'אז, פרגולזי עם סיפור יונה הנביא ביצירה חדשה של בעז בן משה. על השילובים יוצאי הדופן באנסמבל

אחד המאפיינים של תכניות הקונצרטים של האנסמבל הוא שילובים יוצאי דופן. בקונצרטים שלנו עם זמר הקונטרה טנור אנדראס שול, למשל, פתחנו ביצירות בארוקיות של באך וויולדי (למען האמת, כבר את הסינפוניה למיתרים של ויולדי ביצענו קצת כמו מוסיקת רוק כבד – עם הרבה הדגשות, נקישות, אפקטים צליליים, דינמיקות קיצוניות, והמון אנרגיה). משם עברנו למאה ה-20: ארוו פארת, ריקודים רומניים של ברטוק ולסיום שירי עם בריטיים. סיימנו את הקונצרטים בקטע הפתעה – שיר של עידן רייכל שאותו אנדראס שר בגרמנית. בקונצרט במרכז ענב בתל אביב עידן רייכל עצמו הצטרף אלינו בנגינה ובשירה ביחד עם אנדראס (כולל קטע שאנדראס שר בעברית ביחד עם עידן). זה היה מרגש, זה היה ספונטני וזה היה מאד מלהיב לכולנו. הקהל יצא מגדרו, והודה לכולנו הן על התכנית המעניינת והן על הביצוע. בהחלט שילוב יוצא דופן. הנה קטע ההפתעה עם עידן רייכל

בתכנית אחרת של האנסמבל, עליה החזרות החלו אתמול יתארח המנצח והפסנתרן ירון גוטפריד, ביחד עם זמרת הסופרן עינת ארונשטיין.

20161124_113957

גם בתכנית הזו יהיה שילוב בין מוסיקת בארוק למוסיקה בת זמננו, כאשר אריות בארוקיות מוכרות של פרסל ושל הנדל תבוצענה בעיבודים ג'אזיים של ירון גוטפריד, ובתוספת שלישיית הג'אז שלו (פסנתר, קונטרבס וכלי הקשה). גם שירים ישראליים מוכרים (שני שושנים ויקינטון) יבוצעו בתכנית זו, וגם הם בעיבודי הג'אז של ירון גוטפריד. יהיה מעניין מאד לקהל, סוחף ומלהיב. הנה אחד הקטעים מהתכנית, בביצוע מפסטיבל כפר בלום 2015.

הקונצרטים עם ירון גוטפריד יתקיימו במוצ"ש 26.11.16 במרכז ענב בתל אביב, וביום ב' 28.11 באולם וייל בכפר שמריהו.

גם בקונצרטים למנויים של האנסמבל בחודש דצמבר יהיה שילוב בין מוסיקת בארוק לבין מוסיקה בת זמננו. בתכנית זו יתארחו אצלנו שישה זמרים סולנים: זמר הקונטרה טנור אלון הררי, זמרות הסופרן יעלה אביטל ורויטל רביב, זמרת האלט בבת מרום, זמר הטנור רון זילברשטיין וזמר הבריטון רועי סרוק. בתכנית זו נבצע מצד אחד הסטבט מאטר המוכר של פרגולזי, ומצד שני יצירה חדשה נפלאה של בעז בן משה – "יונה", על פי הטקסט המקראי של סיפור יונה הנביא. ביצירה זו זמר קונטרה טנור, רביעיית זמרים ותזמורת הכוללת כלי קשת וכלי הקשה. כפי שביצענו בעבר בבכורה יצירות ישראליות משמעותיות בתוכנן ובאורכן (למשל ישרא וישמע של חיים פרמונט, מוות ולידה של נועם סיון – שתיהן יצירות ישראליות שביצועי הבכורה שלהן זכו להצלחה והן בוצעו פעמים נוספות בהמשך), כך אני מרגיש גם לגבי יצירתו של בעז בן משה "יונה": יצירה הכתובה היטב, מאד מרגשת ובעלת טקסט משמעותי.

שילובים נוספים מסוג זה יהיו אצלנו גם בהמשך העונה ועליהם אספר בפוסטים הבאים.

תזמורת עם פלפל

חזרתי בשבוע שעבר לעבוד עם התזמורת הנפלאה של קונסרבטוריון גבעתיים. זוהי כבר השנה ה-14 שלי עם התזמורת הזו. בתזמורות צעירות כל כמה שנים מתחלפים הנגנים, כך שבתקופת עבודתי בקונסרבטוריון גבעתיים התחלפו כבר כמה דורות של נגנים. מדהים שהמצטיינים מבין הנגנים שמנגנים אצלי בגבעתיים, אם הם ממשיכים בנגינה גם לאחר סיום לימודיהם, בחלקם הגדול הם מגיעים אלי שוב – לאנסמבל סולני תל-אביב… אחד הדברים שאני אוהב במיוחד בתזמורת של קונסרבטוריון גבעתיים הוא קצב ההתקדמות המהיר. לא משנה באיזו רמה מתחילה חזרת התזמורת, בסיומה היא תמיד נשמעת כמו תזמורת אחרת. הנגנים הצעירים (והשנה הם צעירים מאד, מכיוון שבשנה האחרונה התחלפו רבים מהם) מתקדמים גם אינדיבידואלית בקצב מהיר – בזכות המשמעת והיחס הרציני שלהם לנגינה ובזכות המורים המצויינים המלמדים בקונסרבטוריון, וגם זה כמובן משפיע על קצב התקדמות התזמורת במשך תקופה קצרה. בנוסף, זו תזמורת עם "פלפל", יש אנרגיה חיובית בחזרות וכיף לעבוד איתם. כאמור, בשבוע שעבר התחלתי את השנה עם התזמורת הזו, וחזרתי לשגרת "ימי שלישי אחה"צ", אליה התגעגעתי. זה מתחיל בנסיעה מביתי לחוף הים של חיפה, שם אני חונה בסמוך לתחנת הרכבת. אחר כך הנסיעה ברכבת ושנת הצהריים, הירידה מהרכבת בתל אביב וההליכה ברגל לקונסרבטוריון. שם אני פוגש את הנגנים הצעירים הממתינים מחוץ לאולם עד שתסתיים החזרה של התזמורת הצעירה יותר שמתקיימת שם. לאחר ההתארגנות וכיוון הכלים, מתחילים לנגן. היצירה שבחרתי להם היא סימפוניית האפנר של מוצרט. היצירה כמובן מאתגרת מאד, והמוסיקה נפלאה. אנחנו עובדים לאט לאט, פראזה אחרי פראזה, והנגנים הצעירים מגיבים פשוט נפלא. כאמור,  קצב ההתקדמות מהיר מאד והתוצאה בסיום כל חזרה די מדהימה. בשבועיים הקרובים תהיינה לי עוד שתי חזרות איתם ואחר כך אשוב לעבוד איתם ממרץ ועד לסיום שנת הלימודים ברצף.

שוב ביציע

במשך השנה האחרונה לא הלכתי לאף משחק, כדורגל או כדורסל, של הפועל רמת גן, הקבוצה שאני אוהד. זה היה כמובן אילוץ, ולא מבחירה. מאז שהפכתי לאבא, סדרי העדיפויות השתנו, ובתוך הזמן המוגבל גם כך, נסיעה מחיפה לרמת גן במיוחד בשביל משחק הפכה להיות בלתי אפשרית כשיש תינוקת בבית. כמובן שעקבתי, צפיתי בטלביזיה ובאינטרנט בכל משחק ששודר, עקבתי כל הזמן אחרי התוצאות, שמרתי על קשר עם כמה מחבריי האוהדים, ומאד התגעגעתי. השבוע, לשמחתי, חזרתי לראשונה ליציע. קבוצת הכדורסל של הפועל רמת גן, המשחקת בליגה הלאומית, התארחה אצל… הפועל חיפה. משחק חוץ שנמצא במרחק 6 דקות נסיעה מביתי. היה מרגש מאד עבורי לחזור לאוירה של המשחק, להיות ביציע עם האורדונים, לפגוש את האוהדים אחרי זמן רב כל כך, לשיר את השירים שלנו, לעודד את הקבוצה, להיות במתח כי המשחק היה צמוד, כמו תמיד במפגשים עם הפועל חיפה, ובסיום… לחגוג את הניצחון. לא יודע כמה עוד יצא לי להגיע העונה, מקוה מאד שקצת יותר. בכל מקרה כבר שריינתי לי את התאריך שבו קבוצת הכדורגל של הפועל רמת גן שמשחקת גם היא בלאומית (ומדורגת כרגע במקום השני), תתארח בנשר אצל עירוני נשר, 10 דקות מהבית.

 

יצירות ישראליות בצ'כיה

הלילה אני נוסע לנצח על אנסמבל המיתרים moscheles  מהעיר ברנו בצ'כיה. המיוחד באנסמבל הזה – שהוא מבצע בעיקר יצירות של מלחינים יהודים, והיצירות שעליהן אני עומד לנצח – כולן של מלחינים ישראלים. התכנית יפה ומגוונת וכוללת קונצ'רטינו לכינור של יובל אבני, קונצ'רטו כפול לכינור וצ'לו של יורי ברנר, וקונצ'רטו לכינור של איל אדלר. הנסיעה היא מאד אינטנסיבית, מיד עם הגעתי ביום שישי אני מתחיל חזרות, שתימשכנה גם בשבת, וביום ראשון כבר יתקיים הקונצרט שמיד בסיומו אטוס חזרה ארצה. חוויה מעניינת ומיוחדת, יצירות מאתגרות ואנסמבל שאף פעם לא ניצחתי עליו. מצפה לזה.

 

חיפה בוערת

fb_img_1480038737097

הנוף מסלון ביתי בצהריים

ובעוד אני עושה את דרכי לשדה התעופה, לקראת הנסיעה לצ'כיה, בעיר חיפה עדיין יש שריפות. אמנם הן לא היו ממש קרוב לביתי, אבל היה לנו יום מלחיץ ומדאיג. לשמחתי כולם בסדר אצלנו, ואני מקוה שהכל יירגע ויסתיים במהרה.

כינור שנשמע כמו גיטרה חשמלית

קורלי עם אנרגיה של מוסיקת רוק

 

20151111_205006

 

פורמט אחר של קונצרט קלאסי, שילובים חדשניים בין מוסיקה קלאסית למוסיקת ג'אז, טנגו, רוק ומוסיקה קלה, קונצרטים בראש אחר, בראש צעיר ופתוח – זה הרעיון העומד מאחורי הסדרה החדשה של סולני תל-אביב "קצת אחרת", קונצרטים קלאסיים בראש אחר. גם האולם שבו מתקיימים הקונצרטים, מרכז עינב לתרבות, איננו האולם הרגיל שבו אנחנו מקיימים את הקונצרטים שלנו בסדרה הקלאסית למנויים. זהו אולם שמזוהה עם מוסיקה מסוגים שונים, ומתקיימות בו הופעות מוסיקליות מגוונות ממוסיקה קלאסית ועד מוסיקה קלה. השבוע פתחנו את סדרת הקונצרטים החדשה הזו, ובקונצרט הפתיחה ארחנו את הכנר והמנצח האסטוני אנדרס מוסטונן, שהוביל והלהיב את האנסמבל ואת הקהל בתכנית לא שגרתית שכללה מוסיקה מהבארוק ועד רוק. הקונצרט כולו היה עם אנרגיה של מופע רוק, החל מהקונצ'רטו לכינור של באך, דרך ה"מילונגה למלאך" של פיאצולה, לה פוליה של קורלי (שבאחת הוריאציות הקונטרבס החל לנגן בפיציקטו את קו הבס ואיתו כל הנגנים ניגנו בסגנון ג'אז, כשאנדרס מוסטונן בכינור מאלתר מעליהם בגבהים של הכינור, שנשמע  כמו גיטרה חשמלית בלהקת רוק), יצירה של קנצ'לי שבה הקולות המשונים שהנגנים השמיעו בזמן נגינתה גרמו לצחוק בקהל, ויצירות מוכרות של סקוט ג'ופלין ולד זפלין. הקהל היה מעורב ומרותק לכל אורך הערב, והגיב בהתלהבות לכל יצירה. המופע כולו נוגן ברצף וללא הפסקה, כ-70 דקות נגינה. כהדרן בוצעה יצירה נוספת של פיאצולה – קפה 1930. לפי הקונצרט הראשון, נראה שהסדרה החדשה מצליחה יפה – האולם היה מלא, ורבים מבין הנוכחים לא שמעו לפני כן את האנסמבל, כלומר הסדרה מצליחה להביא גם קהל חדש, כפי שרצינו. מקוה מאד שכך זה יימשך. בקונצרט הבא בסדרה, בינואר, תתארח המנצחת הישראלית ממוצא אורוגוואיי ג'יזל בן דור, בתכנית שכותרתה מאירופה הקלאסית לבואנוס איירס. בתכנית זו אני אופיע כסולן בכינור ביחד עם מנכ"ל האנסמבל, אריה ברדרומא בויולה, בקונצ'רטו כפול של פיאצולה שעובד ע"י ברדרומא לכינור וויולה.

 

מפגש מיוחד בסדרה באור עקיבא

 

מקהלת מורן

 

השבוע יתקיים המפגש השני שלי בסדרת ההרצאות והמפגשים המוסיקליים בהיכל התרבות אור עקיבא. במפגש הזה אני אארח לראשונה 40 משתתפים – מקהלת מורן הייצוגית עם המנהלת המוסיקלית שלהם נעמי פארן. כנראה שבגלל כמות המשתתפים הגדולה, וגם כמות הקהל הגדולה הצפויה להגיע (שכוללת גם זמרים ממקהלות ילדים אחרות מהאזור) הפעם הקהל לא ישב על הבמה אלא באולם. במהלך המפגש תופיע המקהלה בניצוחה של נעמי פארן ברפרטואר מגוון החל מויולדי ועד לעידן רייכל. שני קטעים יבוצעו בניצוחי – מתוך יצירתו הנפלאה של חיים פרמונט "ישרא וישמע". כמובן שהמפגש ילווה בשיחה עם נעמי פארן ובהדגמות מתוך הקטעים שיבוצעו והסברים, והקהל יוזמן גם לשאול שאלות. ביום רביעי הקרוב, 18.11, בשעה 18:30 בהיכל התרבות אור עקיבא.

 

הלב והנשמה ניצחו את הכסף

 

12241035_927274077358572_7710052178230198389_o

צילום: ענר גרא

 

כך נכתב השבוע בעיתון הארץ (אריה ליבנת) למחרת משחק הדרבי הרמת גני במסגרת הליגה הלאומית בכדורסל: "רבע שעה לפחות אחרי המשחק, המשיכו שחקני הפועל לחגוג עם האוהדים במקום לרדת לחדר ההלבשה. עירוני היא עדיין הקבוצה המתוקצבת יותר של העירייה, אבל הפועל היא הדבר ברמת גן". ועוד מדבריו: "למרות שלעירוני היה רוב ביציעים, קולם של האדומים נשמע הרבה יותר. במשך שעתיים ורבע לא הפסיקה חבורה של 200 אוהדים לשיר שירים כמו 'ברמת גן יש רק הפועל, מה זה מה זה עירוני?'". חשוב לציין שהסיבה היחידה שבגללה לעירוני היה רוב ביציעים היא שההנהלה שלה הקצתה רק 200 כרטיסים לאוהדי הפועל, משום שלא רצתה שבמשחק דרבי שהיא מארחת ומשודר ישירות בטלביזיה יהיה יותר קהל אדום. אז איך הם מילאו את האולם בשאר המקומות? הרי זו קבוצה "שרגילה לשחק לעיני חברות של שחקנים ובני משפחה", על-פי אותה כתבה בהארץ. ובכן התשובה היא, כפי שנכתב בכתבה: "'חברים יקרים וסגולים. כל אחד, אבל כל אחד, מגיע ביום ג' הקרוב לאולם זיסמן יחד עם אבא, אמא, אח ואחות, חבר, חברה וגם עם השכנה! יחד, אבל רק ביחד, נצבע את זיסמן אולמנו הביתי בסגול. רמת גן סגולה מאז ולעולם', כתב מנכ"ל עירוני רמת גן, ליאור וילהלם, בדף הפייסבוק שלו לקראת הדרבי הראשון נגד הפועל מאז 1987." וכל הקהל הסגול נכנס למשחק בחינם! העיקר למלא את האולם. אוהדי הפועל, לעומתם, נדרשו לשלם 50 ש"ח לכרטיס. אף פעם לא ראיתי בארץ אפליה כזו במחירי הכרטיסים בין אוהדי (או ליתר דיוק "מקורבי") המארחת לאוהדי האורחת. רק פעם אחת חויתי דבר דומה, כשהייתי ברוסיה במקרה בתקופה שבמהלכה התקיים משחק כדורגל בין ישראל לרוסיה, שאליו כמובן הלכתי. הקהל הרוסי שילם סכום שהיה שווה בערך 15 ש"ח, בעוד שהקהל הישראלי שילם כ-80 ש"ח לכרטיס. פי 5! אבל זה היה ברוסיה. אצל עירוני רמת גן זה אפילו לא היה מחירים שונים – זה היה חינם לעומת מחיר גבוה יחסית לליגה לאומית. אז אם אין לעירוני רמת גן הכנסות ממכירת כרטיסים, על מה מתבסס התקציב שלה? עירוני רמת גן לא צריכה לדאוג, היא מקבלת מעיריית רמת גן כמיליון ומאתיים אלף ש"ח בשנה. והפועל, ששייכת לאותה העיר ומשחקת באותה הליגה? הפועל מקבלת מהעירייה רק כ-200 אלף ש"ח בשנה. איך זה ייתכן? כנראה שעיריית רמת גן לא ממש מעודדת קבוצות אוהדים. הפועל רמת גן כדורסל היא קבוצה שהוקמה לפני ארבע שנים על-ידי אוהדי קבוצת הכדורגל של הפועל רמת גן. אותם האוהדים רצו להחזיר לחיים את הקבוצה שהיתה פעם אימפריה בכדורסל הישראלי והתפרקה לפני כמעט 30 שנה. בעבודה קשה מאד ובמסירות אין קץ הם עבדו בהתנדבות, גייסו כספים, הביאו שחקנים ששיחקו בהתנדבות בליגה ב', הביאו את האוהדים של הקבוצה לנסוע ולעודד בכל מגרש בליגה ב', אח"כ בליגה א' ובליגה הארצית. העונה הקבוצה כבר משחקת בליגה הלאומית, וזקוקה לתקציבים גבוהים יותר. כמובן שהאוהדים נותנים את חלקם ברכישת מנוי, רכישת מוצרי הקבוצה,  תשלום דמי חבר לעמותה וכו', ומגיעים לכל משחק לעודד. אבל התקציב גדול יותר ונדרשת גם תמיכה עירונית משמעותית יותר, וזו, כאמור, לא מגיעה. אז עם נתוני הפתיחה האלה, השבוע כאמור התקיים משחק הדרבי של רמת גן, לראשונה מאז 1987. הקבוצה המארחת, עירוני, קישטה את אולמה בבלונים סגולים, הביאה כמה מתופפים שיעשו הרבה רעש, הביאה את כל ילדי מחלקות הילדים והנוער של הקבוצה לאולם, והשמיעה ברמקול רעש של קהל בפול ווליום אחרי כל סל של הקבוצה. העיקר שתיווצר מראית עין של אוירה ביתית (שהיתה מאד מאד מלאכותית). ואצל הפועל, כיאה לקבוצת אוהדים, 200 האורדונים שהיו באולם עודדו ללא הפסקה, והשחקנים החזירו להם במשחק הקרבה, לחימה, השתטחות לכל  כדור, הגנת לחץ, והמון לב ונשמה. בסיום המשחק, חגגו האוהדים האמיתיים, אלו של קבוצת האוהדים, את הניצחון של הפועל על עירוני 72:69. הלב והנשמה ניצחו את הכסף.

 

12240838_927275067358473_1663763827535665302_o

צילום: ענר גרא

 

חוזר אל אהבת ילדותי

בתכנית "אינטרמצו עם אריק" ששודרה בטלביזיה החינוכית לא מזמן, התארחתי ודיברתי על עבודתי עם סולני תל-אביב, על הקונספציה האמנותית של האנסמבל, על שיתוף הפעולה המיוחד שהיה לנו עם שלמה גרוניך, על עבודתי עם מקהלת זמרי קולגיום, על העבודה החינוכית שאני עושה בחיפה ובגבעתיים, וגם על הנגינה בכינור, שאיתו התחלתי את דרכי האמנותית. במהלך התכנית ניגנתי בכינור באולפן ביחד עם נעם סיון קטע אילתור המבוסס על יצירתו "מוות ולידה", וגם הוקרן קטע שניגנתי בגיל 16 עם התזמורת הסימפונית הצעירה של  חיפה, מתוך הסימפוניה הספרדית של לאלו. הנה הקישור לתכנית, מוזמנים לצפות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ראש העיר הבא

את גבעתיים אמנם עזבתי כבר לפני שנה וחצי, אבל מתוך ההיכרות שלי עם מה שקרה בעיר ובעירייה במשך 8 השנים שגרתי שם, הרגשתי איזשהו צורך ומחוייבות לסייע להחלפת ראש העיר. כנראה שלא הייתי היחיד שהרגיש כך. אתמול נפל דבר בעיר גבעתיים – רן קוניק, המועמד הצעיר, הלא-מפלגתי, הלא-ממסדי, השקט, החרוץ והצנוע, גבר על ראש העיר המכהן (שבבחירות הקודמות זכה ב80% תמיכה) ראובן בן שחר. אמנם מגרש המכתש, שנהרס בתקופת כהונתו של בן שחר, כבר לא יחזור, אבל יש תקוה לעתיד טוב יותר לעיר.

1380741_10153388581825430_729457160_n

רן קוניק – ראש עיריית גבעתיים הנבחר

מצד אחד – שקט, קור רוח, נקיון כפיים, אדיבות, צניעות, חריצות, התמדה, דבקות במטרה, אמונה בהצלחה. רן קוניק הוא אדם שפועל ועובד למען גבעתיים בשקט כל הזמן. כיו"ר האופוזיציה היה לו קשה עד בלתי אפשרי לשנות משהו בגבעתיים. אבל הוא ישב במועצה והמשיך לעבוד, לבדוק, לראות מה קורה בעיר, להגיש שאילתות, להיות בקשר עם התושבים, להילחם במה שנראה לו לא תקין. הרבה פעמים בישיבות המועצה הצעותיו לא התקבלו והשאילתות שלו לא נענו. ראש העיר (הקודם!!!) ראובן בן שחר קיים הצבעות ובאמצעותן הסיר כל הצעה שלו. אבל רני לא התרגז, לא כעס, המשיך לעבוד מתוך אמונה בדרך שלו, בשקט ובקור רוח, ותמיד בענייניות וללא השמצות. מדהים כמה ניתן ללמוד ממנו על התנהלות שקטה , עניינית ולא מתלהמת. קמפיין הבחירות שלו היה מופתי, נקי, יסודי ויעיל, וראוי שיילמד בחוג לשיווק וליעוץ אסטרטגי. במשך חודשים הוא קיים חוגי בית ערב ערב, בשבועות האחרונים אפילו שנים בערב. דיבר עם התושבים, ענה לשאלות, חשף נתונים ועובדות על מה שקורה בגבעתיים. לא סיפורים, לא פופוליזם – עובדות מגובות במסמכים. הציע אלטרנטיבה לכל נושא שדרוש תיקון. והכל בגובה העיניים, ללא התנשאות, מאד ענייני, מאד לא "פוליטיקאי" (במובן הרע של המילה). הוא אמנם לא הצליח למנוע את הבנייה במכתש, אבל הוא כן מנע בנייה של כמה מגדלים במקומות אחרים בגבעתיים, הוא כן חשף ניגודי עניינים בתפקידים שונים בהם כיהנו קרובי משפחתו של ראובן בן-שחר. הוא לא חדל לעבוד ולהילחם למען גבעתיים נקייה, שקופה, איכותית. במאבק על המכתש זכו תושבי שכונת בורוכוב ואוהדי הפועל רמת גן (ואני בשני הכובעים) להכיר אותו מקרוב ולראות את פועלו למען העיר. היו תקופות שהיינו נפגשים לדיונים אסטרטגיים על דרכי הפעולה במאבק בתדירות גבוהה. במאבק הזה הפסדנו, אבל הרווחנו את רני קוניק. ראובן בן שחר, היחיד שהיה יכול למנוע את הבנייה במכתש לו רצה בכך – הפסיד כבר אז את תמיכתם של תושבי השכונה ושל אוהדי הקבוצה. רני המשיך את הקמפיין השקט שלו כשלא נגרר ללכלוכים ולהשמצות של בן-שחר. כל דבר שהיה לו לומר כנגד הנעשה בגבעתיים היה מגובה במספרים ובעובדות, למשל – גבעתיים היא העיר עם הארנונה הגבוהה בארץ. גבעתיים נמצאת רק במקום ה105 בהשקעה בחינוך פר תלמיד. גובה הגרעון של עיריית גבעתיים, ועוד המון עובדות ומספרים שחשפו את הנעשה בעיר. כשבן שחר התחיל להשמיץ אותו על כך שהוא הצביע נגד כל מיני הצעות לשיפור פני העיר, הוא הגיב בפשטות – הציג פרוטוקולים של הצבעות במועצת העיר שמוכיחים שהוא דווקא הצביע בעד. הארגון של המטה שלו לקראת הבחירות וביום הבחירות היה מסודר ויעיל. המון מתנדבים הגיעו לסייע מתוך אמונה בו ובדרכו. גם אני הגעתי במיוחד מחיפה, על מנת להסיע את תומכיו המבוגרים, הנכים ובעלי המוגבלויות אל הקלפי ובחזרה לביתם. הכל עבד בצורה מסודרת, טלפונים, שמות, כתובות, תדרוכים. ממש חמ"ל.

ומצד שני – שלטון משפחתי, סתימת פיות, שימוש בכספי התושבים למען תעמולת הבחירות (כולל הזמנת מגשי פיצה לתלמידי תיכון לקראת הבחירות), השמצות ותרגילים מלוכלכים, התנשאות, חוסר הקשבה לתושבים, ולקראת סיום הקמפיין – פאניקה ואובדן עשתונות (ששיאה ב"ליל המגאפון" בשכונת בורוכוב ב4 בבוקר). ראובן בן-שחר הגיע ממצב של 80 אחוזי תמיכה בבחירות הקודמות אל פחות מ40 אחוזים בבחירות אתמול. איך הוא הצליח? צריך באמת כישרון מיוחד. לפני הבחירות הקודמות הוא עמד על הגג במכתש והבטיח שהמכתש יישאר לתמיד, אך לאחר בחירתו הפנה את גבו לתושבים ולא עשה דבר להצלת המכתש. כשהגענו, קבוצה מתושבי שכונת בורוכוב ואוהדי הפועל רמת גן, לישיבה של מועצת העיר שהיתה אמורה לדון בבנייה במכתש, שוטרים (שהפכו להיות עובדיו של בן שחר) עמדו בכניסה ולא נתנו לנו להיכנס (ישיבות מועצה אמורות להיות פתוחות לציבור). כשאני הבעתי בסרטון וידאו את מחאתי כנגד הבנייה במכתש הוא פנה אל מנהלת הקונסרבטוריון בגבעתיים, בו אני עובד, על מנת שתקרא לי לסדר ותדרוש ממני להסיר את הסרטון, ואח"כ גם נדרשתי לכתוב מכתב התנצלות על דבריי. בעקבות כך בחודשים האחרונים פחדתי להביע בפומבי את תמיכתי בקוניק, כי אם בן שחר היה זוכה בודאי היה דורש לפטר אותי מקונסרבטוריון גבעתיים. ומסתבר שלא הייתי היחיד – הרבה מתומכי קוניק שעובדים במקומות עבודה שנתמכים ע"י עיריית גבעתיים פחדו להביע את תמיכתם ברני בפומבי. נהג מונית שדיבר עם נוסעת על השחיתות של ראש עיריית גבעתיים ושל גיסו דרזיה – פוטר, מכיוון שלרוע מזלו הנוסעת היתה ביתו של הגיס. ופרט לכל אלה – אי אפשר היה לדבר עם בן שחר, הוא לא היה ניתן להשגה ולא היה קשוב לתושבים.

אתמול קרה דבר שנשמע לא הגיוני – המועמד השקט, הצנוע, שאין לו מקורבים ואת כוח השלטון, הביס ראש עיר מכהן. מי שמאמין לא מוותר!!! ורן קוניק באמת לא ויתר. אתמול בסביבות השעה 23:00 הגיעו תומכיו של קוניק לאולמי רנסנס לשמוע את תוצאות ההצבעה בזמן אמת.

856127_616016778441884_1933636224_o

אוהדי הפועל רמת גן באולמי רנסנס אתמול בלילה

המתח היה גדול. גם אז רני נראה שקט וקר רוח. פשוט לראות וללמוד! לאט לאט הגיעו התוצאות, שנתנו הרבה סיבות לאופטימיות (זהירה). בכל קלפי רני ניצח בהפרש לא גדול. מעט אחרי חצות הגיעה הבשורה – רן קוניק נבחר לראשות עיריית גבעתיים. חגיגות השמחה, החיבוקים והשירה האדירה הספונטנית היו היסטריים. קהל ענק של תומכים באופוריה. חיבוקים, צילומים, נאום ניצחון.

1399836_615993628444199_1736043826_o

תמונה עם ראש העיר

גבעתיים מתעוררת היום לעידן חדש. ראש עיר שמפיח תקוות חדשות בעיר ובדרך ניהולה. שיהיה בהצלחה רני.

היסטוריה. היסטריה

היום ההיסטורי ב8.5.2013 אכן הסתיים בזכייה היסטורית של הפועל רמת גן בגביע המדינה בכדורגל ובחגיגות היסטריות במגרש, מחוץ למגרש ובהמשך הלילה גם ברמת גן. חוויה של פעם בעשור.

עוד לא הספקתי לסכם את קונצרט הגאלה. עוד לא הספקתי להביא את התגובות מהקונצרטים עם נטליה גוטמן. והנה הגיע יום רביעי בערב ושינה לגמרי את סדר הפוסטים בבלוג. עם כל הכבוד להתרגשות שהיתה בגאלה ולחוויה המיוחדת בהופעות עם נטליה גוטמן – זכייה בגביע המדינה בכדורגל היא לא ענין שבשגרה. זו התרגשות אחרת לגמרי, אבל כזו שנשארת איתך למשך הרבה זמן. גם עכשיו, יומיים אחרי הערב המדהים ההוא, אני עדיין משחזר את הארועים במגרש, את השערים, את בעיטות ההכרעה מ11 מטר שנבעטו בקור רוח ע"י שחקנינו, את החגיגות לאחר הניצחון, את טקס הנפת הגביע, את החגיגה הספונטנית מחוץ לאיצטדיון. אני עדיין מחפש באינטרנט ובעיתונות תמונות, תגובות וחוויות מהמשחק. עושה הכל כדי לחוות שוב את הרגע הנדיר הזה.

942666_530033263704848_180696706_n

הפועל רמת גן היא קבוצה הזויה, צריך להודות בזה. יורדת ליגה וכעבור עשרה ימים זוכה בגביע. עולה ויורדת ליגות כענין שבשגרה. מאז שאני מלווה את הקבוצה (עונת 2005-6) לא היתה אף עונה "רגועה", עונה של אמצע טבלה. ב2005-6 – הקבוצה כמעט ירדה מהארצית לליגה א', ושרדה ממש במחזור הסיום. היא גם זכתה בגביע הטוטו באותה עונה. ב2006-7, הקבוצה דרסה את הליגה הארצית, בדרך לעלייה ללאומית מהמקום הראשון, וגם זכתה בגביע הטוטו והגיעה לחצי גמר גביע המדינה אחרי ניצחון על מכבי חיפה ברבע. ב2007-8 – עונה משוגעת בלאומית שהחלה רע מאוד והסתיימה בכמעט עליית ליגה. עונה לאחר מכן הקבוצה עלתה לליגת העל, שם שרדה את העונה הראשונה רק במשחק הישרדות נגד הפועל כפ"ס מהלאומית. העונה שאחרי היתה מזעזעת ובה  ירדנו חזרה ללאומית מהמקום האחרון. בעונה שעברה בלאומית זכינו בגביע הטוטו ועלינו שוב לליגת העל, אחרי תקרית המכות מול בני לוד, הנס ברעננה והניצחון במשחק העלייה על אותה בני לוד. והעונה כאמור, זכינו בגביע המדינה וירדנו ליגה. קבוצה שהיא כמו רכבת הרים – עולה, יורדת, וגורמת להמון מפחי נפש וחרדות אצל אוהדיה.

397835_10151611286064887_1254582039_n

הפועל רמת גן היא קבוצה שהרבה שאלות טריוויה בשעשעונים נכתבות עליה – הקבוצה הראשונה שזכתה באליפות עונה אחת אחרי שעלתה לליגה הראשונה (1964), הקבוצה היחידה שזכתה בגביע בעודה משחקת בליגה השניה (2003), ועכשיו – הקבוצה היחידה שזכתה בגביע בעונה בה ירדה לליגה השניה.

247133_10151611288009887_267157822_n

כדי שתבינו איך זה נראה ביציע האדום – הנה רגע בעיטת העונשין המכריעה שנתנה את האות לחגיגות הניצחון. הרגע שבו זכתה הפועל רמת גן בגביע המדינה 2013

בפוסט הבא אחזור לערב הגאלה ולקונצרטים עם נטליה גוטמן. בינתיים, ממשיכיכם להתרפק על הערב המדהים שהיה באיצטדיון בנתניה ב8.5.2013

יום היסטורי

12 שנה בדיוק חלפו מקונצרט הבכורה של אנסמבל סולני תל-אביב. יום היסטורי, שבו הוקמה תזמורת חדשה שהביאה משהו חדש לנוף המוסיקלי בארץ. הביקורת שנכתבה בהארץ לאחר הקונצרט, וגם סרטון על הימים הראשונים של האנסמבל – בתוך הפוסט. היום הזה עשוי להיות יום היסטורי גם עבור אוהדי הפועל רמת גן שתעלה בשעה 20:00 לשחק בגמר גביע המדינה בכדורגל נגד קרית שמונה. תחזיקו אצבעות!!!

הנה הביקורת של נעם בן זאב, שפורסמה למחרת קונצרט הבכורה של אנסמבל סולני תל-אביב, שהתקיים ב8.5.2001 במרכז עינב בת"א.

הארץ מאי 2001

בקונצרט הגאלה הקודם, בדצמבר 2011, הקרנו סרטון על הימים הראשונים של האנסמבל, הנה הוא כאן.

תמונה שצולמה בחזרה הראשונה של האנסמבל, בקונסרבטוריון נוה שרת. שולי ווטרמן, תמר ענבר והילה אפשטיין (שהיום זה גם יום הולדתה. מזל טוב!!!) איתנו באנסמבל מאז ועד היום.

Recovered_JPEG_267

הערב עשוי להיות גם יום היסטורי עבורי ועבור יתר אוהדי הפועל רמת גן בכדורגל – הקבוצה תשחק בשעה 20:00 במשחק הגמר של גביע המדינה. תחזיקו אצבעות

 

 

ים של חומר, ערמות של פרטיטורות

שבוע מרגש עבר עלי, עם הופעת האנסמבל בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל ועם העפלתה של הפועל רמת גן לגמר גביע המדינה בכדורגל. שבוע מרגש לא פחות צפוי לנו – האנסמבל מצטרף לחזרות שכבר החלו לקראת ערב הגאלה. וכל זה בתוך ים של חומר, ערמות של פרטיטורות, עבודת הפקה ותאומים אינסופיים, ושעות של הכנה בבית.

15 קטעים שונים נבצע בערב הגאלה. חלקם עם זמרים סולנים, חלקם עם מקהלה, חלקם ביחד עם תזמורת הקשתנים הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים, קונצ'רטו לצ'לו של שומאן עם עמית פלד, וכמובן – שירים של שלמה גרוניך שיבוצעו איתו ועם שיר אורדו. המון חומר, המון פרטיטורות, הפקה ענקית, עבודה בלתי נגמרת בענייני תאומים, תוים, לוחות זמנים, וכמובן – שיווק, פרסום, יחסי ציבור, הכנת סרטון שיוקרן בערב עצמו, ומכירת כרטיסים.

בשבוע החולף הופענו עם שלמה גרוניך בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל. ביצענו איתו יצירה חדשה שלו – "חזון אחרית הימים" עפ"י פסוקים מישעיהו פרק ב'.

555016_489799527742558_1226393531_n

נגני האנסמבל בהר הרצל לפני העליה לבמה.

הנה הקטע כפי ששודר בטלביזיה

עוד ארוע מרגש עבורי השבוע, היה העפלתה של הפועל רמת גן לגמר גביע המדינה בכדורגל בעקבות נצחונה בדקה ה91 על הפועל ראשל"צ בחצי הגמר. הרבה שמחה ואושר בתוך עומס העבודה הגדול.

חצי גמר הגביע מול ראשון

היציע האדום השבוע בחצי הגמר.

אמנם החזרות לערב הגאלה כבר החלו, אך עד עכשיו הן היו ללא האנסמבל. עבדתי כבר עם מקהלת זמרי קולגיום ועם תזמורת הקשתנים הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים על הקטעים שלהם בגאלה, נפגשתי לחזרות עם שלמה גרוניך ועם שיר אורדו. אבל בשבוע הקרוב האנסמבל כולו מצטרף לחזרות, כאשר ביום שישי כבר תהיה לנו חזרה עם כל המשתתפים, כולל הסולנים מהאופרה, הצ'לן עמית פלד, שלמה גרוניך, שיר אורדו, המקהלה ותזמורת הקשתנים של גבעתיים, שיצטרפו אלינו לשתי החזרות האחרונות לפני הקונצרט. כל חלקי הפאזל המורכב הזה יתחברו ביחד. השיא יהיה כמובן ביום ראשון 28.4.2013, כאשר נעלה בערב לבמה באולם נגה ביפו לביצוע הקונצרט מול אולם מלא.

מצב רוח מרומם, קונצרט מלהיב וערב כדורסל מרגש

על היתרונות והחסרונות שבהפוגה ארוכה בין הקונצרטים, כפי שהיה אצלנו לפני הקונצרט בירושלים. וגם: איך השפיע ערב הכדורסל המדהים של הפועל רמת גן על הקונצרט שלנו?

הקונצרט בירושלים לפני כשבוע, שזכה להצלחה רבה ולביקורות משבחות, היה עבורי ערב מאוד מיוחד. חזרנו על התכנית הזו בפעם הרביעית, אבל הקונצרט בירושלים התקיים לאחר הפסקה ארוכה של עשרה ימים (שלושת הקונצרטים שלפניו התקיימו בסמיכות אחד לשני). להפסקות מסוג זה יש יתרונות ויש חסרונות. החסרון המובהק הוא שכשלא מנגנים יחד במשך זמן רב, הרמה הטכנית והמיומנות התזמורתית יורדות, בדיוק כמו שקורה בכושר גופני. חלק מהפסאז'ים דורשים רענון וחזרה, לא תמיד זוכרים את ה"מוקשים" שיש בכל יצירה, והזמן הרב ללא נגינה ביחד משכיח חלק מהניואנסים הטכניים והמוסיקליים. לכן, קיימנו חזרת "רענון" קצרה לפני הקונצרט, שמטרתה היתה להיזכר ביצירות וללטש את מה שהחליד בזמן ההפוגה. מצד שני, יש גם יתרון בקיום הפסקה לאחר שלושה קונצרטים: כאשר מנגנים ערב אחרי ערב, בשלב מסויים מתחילה תחושה של חזרתיות אוטומטית. הפסקה של עשרה ימים מאפשרת ליצירות להתבשל קצת, ואז כל אחד מהמבצעים מקשיב למוסיקה קצת אחרת ומגלה בה דברים חדשים. כך המוסיקה יכולה להישמע רעננה יותר, ולעיתים עם יותר עומק מוסיקלי.

בקונצרט בירושלים הרגשתי שהיה העומק הזה. ההפסקה הארוכה, שבמהלכה המשכתי ללמוד לעומק את הפרטיטורות (תהליך הלמידה של פרטיטורה הוא אינסופי ואינו מסתיים בקונצרט, למעשה הוא אינו מסתיים אף פעם), השפיעה עלי באופן אישי מאוד לטובה. הגעתי לקונצרט עם רעיונות מוסיקליים חדשים, עם טמפים שהרגישו יותר נכונים, ובכלל הייתי מאוד נינוח ומשוחרר. האקוסטיקה הנפלאה של אולם ימק"א בירושלים סייעה מאוד אף היא – גם לתזמורת וגם למקהלה – להישמע נפלא.

והיה עוד משהו שהשפיע מאוד על מצב הרוח המרומם שלי במשך כל הערב, והוא לא קשור למוסיקה. יומיים לפני הקונצרט, הייתי נוכח בערב כדורסל מרגש, בלתי נשכח ויוצא דופן. מדהים כמה ההתרגשות וההתלהבות שיש בארוע ספורטיבי יכולות להשפיע על מצב רוחו ומצבו הרגשי של אדם, ובמיוחד שלי… באותו ערב כדורסל שיחקו שתי הקבוצות המובילות של ליגה א' (שהיא הליגה הרביעית) זו מול זו – הפועל רמת גן (שאותה אני אוהד) והפועל חיפה. המשותף לשתי הקבוצות, הוא ששתיהן הוקמו על-ידי האוהדים ומנוהלות על-ידיהם, ובשתיהן יש משהו מאוד אותנטי ואמיתי. זה היה ערב כדורסל מדהים שנכחו בו כ700 אוהדים, וקדם לו טקס הוקרה לשחקני העבר הגדולים של הפועל רמת גן של שנות ה80 (סטיב קפלן, אריה מליניאק, סטיב שלכטר ושות').

האוירה היתה מחשמלת, ולאחר מותחן ארוך ומורט עצבים שכלל גם קאמבק מהסרטים של הפועל רמת גן והארכה (אחרי שהמשחק עצמו הסתיים בשוויון) ניצחה האימפריה מרמת גן ונתנה את האות לפתיחת חגיגות הניצחון. חזרתי מהערב הזה נרגש מאוד, בלי קול, וללא יכולת להירדם. יומיים שלמים התמונות המדהימות מהערב הזה רצו מול עיניי, ובקונצרט בירושלים עליתי לבמה כשהשמחה וההתרגשות מהמשחק מלווים אותי בכל צעד, ובכל ירידה מהבמה שרתי את השירים של האוהדים מאותו ערב כדורסל בלתי נשכח. כמובן שבזמן הביצוע של כל יצירה על הבמה הייתי מאוד מרוכז במוסיקה, אבל אין לי ספק שההתרגשות הגדולה מאותו הערב השפיעה, לטובה, הן על בחירת הטמפים של כל פרק והן על שפת הגוף שלי על הפודיום. אני חושב שהקונצרט בירושלים שסיים את הפרוייקט לפתיחת העונה שלנו, למרות שהוא לא היה מושלם טכנית, היה הטוב ביותר מבחינה מוסיקלית מכל ארבעת הקונצרטים.

עכשיו, כשאנחנו כבר יותר משבוע אחרי הקונצרט האחרון, אני כבר עובד במרץ רב על הפרוייקטים הרבים הצפויים לאנסמבל, למקהלה ולי בחודשיים הקרובים. על חודש דצמבר המטורף הצפוי לנו אכתוב בפוסט הבא. כדאי לחכות.

עוד על החידושים וההפתעות לקראת העונה הקרובה

ערב יציאתנו לקונצרט בשוייץ, מחר אחה"צ, מתפרסמת היום באתר הבמה כתבה של יוסי שיפמן, שבה אני מדבר על המתכונת החדשה של הקונצרטים שלנו בעונת הקונצרטים הקרובה. וגם קצת על ביה"ס ויצ"ו בחיפה, מקהלת זמרי קולגיום והפועל רמת גן. תהנו

הסגירות שהקהל הוותיק כופה מביאה לפעמים לכך שלא מגיעים לקונצרט שבו למשל מנוגנת יצירה של יאן זלנקה, מלחין בארוק צ'כי שהלך לעולמו כעשור לפני שמוצרט נולד. למה לא מגיעים? כי לא מכירים את שם המלחין וחושבים שמדובר ביצירה עכשווית, מודרנית. גם המושג 'מודרני' הוא אבן נגף בתכנון התוכניות. מה זה מודרני? מה זה עכשווי? בעולמם של נאמני המוזיקה הקלאסית גם יצירה שנכתבה לפני 80 או 100 שנה היא חדשנית ומודרנית"
"הגיע הזמן שהקהל שנהנה מאיתנו גם יסמוך עלינו". ברק טל, מייסד אנסמבל סולני ת"א, מדבר

אנסמבל סולני תל-אביב מתחיל עונה חדשה. הקבוצה נמצאת בפתחו של העשור השני לקיומה, ועצם קיומה הוא עניין להשתבח בו.

השיחה עם ברק טל, מייסדו ומנהלו המוזיקלי של האנסמבל, מתקיימת סמוך לקבלת הידיעה על סגירתם של שני הרכבים מוזיקליים מוכרים – התזמורת הקאמרית הרצליה, שפעלה יותר משלושה עשורים, וסולני באך, שפעלו בנוף המוזיקלי הישראלי ארבע שנים. באנסמבל סולני תל-אביב המצב קצת יותר מעודד.

בעוד זמן קצר ייסע האנסמבל להשתתף בפסטיבל במערב שווייץ. "לא תאמין, אבל גילו אותנו דרך הפייסבוק", אומר טל.

מה תבצעו שם?

"בין היתר את 'על נהרות בבל' של מארק לברי, יצירה שגילינו לפני חודשים אחדים בלבד".

"הבקשה מאתגרת, וההשקעה של המזמין בהתאם"

אנסמבל סולני תל-אביב אינו תזמורת רגילה, בעיקר מבחינה כלכלית. חברי האנסמבל אינם נהנים ממשכורות קבועות ומהתנאים הנלווים לכך, כולם עצמאים. כל נגן מקבלים תשלום על-פי מספר החזרות וההופעות שהוא משתתף בהן.

"המשמעות של השיטה היא שעלותו של קונצרט למי שמזמין את האנסמבל משתנה", אומר טל. "אם מדובר בתוכנית שהאנסמבל מכיר היטב, ולכן ניתן להסתפק במספר מצומצם של חזרות, העלות תהיה נמוכה מקונצרט שאת כל יצירותיו צריך להכין.

ברק-טל-01.jpg
ברק טל, תמונת יח"צ

כך למשל האנסמבל הוזמן לנגן תוכנית מיצירות המלחין ז'אן סיבליוס, שיצירותיו אינן נמצאות בסל היצירות המוכר לנגנים. הבקשה מאתגרת, וההשקעה של המזמין בהתאם.

"עם זאת", מדגיש טל, "העובדה שלא מדובר בתזמורת במובן המקובל לא מלמדת על הכנה פחותה או נחותה בהשוואה לגופי ביצוע אחרים. ההיערכות שלנו שונה. הנגנים מקבלים את תווי היצירה זמן רב מראש ובאים לחזרה הראשונה מוכנים. כלומר, החזרה הראשונה אינה המקום שבו הנגנים נפגשים לראשונה עם היצירה.

"השיטה מוכיחה את עצמה בעיקר בשנה האחרונה ובזו המתקרבת. האנסמבל משנה מעט את פניו. כשקמנו היינו קבוצת חברים שמכירים היטב זה את זה. היום אנחנו הוותיקים כבר מתקרבים לגיל 40 ונכנסים נגנים חדשים.

אנחנו מקבלים נגנים, שומעים אותם, רואים אם הם מתאימים לנו במישור המוזיקלי, אם יש להם אוריינטציה שבין בארוק לקלאסי, צליל מבריק וריקודי, ללא עודפי ויברטו רומנטיים ודומיהם. אנחנו גם בודקים אם המועמדים החדשים מתאימים להיקלט בקבוצה גם במישור האישי.

היו מקרים שלא קיבלתם מוזיקאים מסיבות חברתיות?

"כן. מצד שני, בגלל שיטת העבודה, שמכינים יצירות זמן רב מראש, ולקראת ההופעה יש חזרות של כל קבוצת כלים בנפרד, עם ראשי הקבוצות, וחזרות עם כל הנגנים – הליך ההטמעה של הנגנים החדשים קל יותר".

"הקהל מוכן לטרוף מי שמוחא כפיים בסוף פרק"

האנסמבל פועל כבר יותר מעשור. מה השתנה?

"המון השתנה, ואני מתכונן בעונה הקרובה לבצע כמה מהפכים. דפוס הקונצרט, המופע שנקרא קונצרט, לא השתנה כבר יותר מ-80 שנה. מבנה הקונצרט כולל כמעט תמיד יצירה קצרה בפתיחה, אחריה יצירה עם סולן, הפסקה, ויצירה סימפונית גדולה. הנגנים באים באותן חליפות שחורות ושמלות שחורות, והקהל המכיר והוותיק אינו רגיל בחידושים.

"הקהל מוכן לטרוף מי שמוחא כפיים בסוף פרק ולא רק בסוף היצירה, הוא זוכה במבטים מזרי אימה. הוא מרשה להשתעל רק בין הפרקים, ועוד דפוסים קבועים שעושים שני דברים: מצד אחד הם דואגים לשמר את הקהל הוותיק, קהל נאמן, מכובד, שאינו מוכן לשמוע אלא את היצירות המוכרות לו זה כבר, קהל שאינו מוכן לקבל חידושים של שילוב מדיות אחרות בקונצרט, שלא ידברו בין היצירות, מן הבמה, שלא יקרינו צילומים, שלא יעירו הערות. מה שהיה הוא שיהיה.

"איפה הבעיה? הבעיה היא שהקהל הזה, שמתוך נאמנות אנחנו משתעבדים לרצונו, הקהל הזה הולך ופוחת, בדרך הטבע. קהל חדש, שונה, צעיר, שלא גדל על המסורת הנוקשה של תרבות צריכת הקונצרטים, בא לקונצרט אחד, נפגע, ולא שב יותר.

"השנה למשל בתוכנית שכולה מוצרט החלטתי לפרק את הסימפוניה מס' 40, המוכרת כל-כך, ובין פרק לפרק שילבנו שירים של מוצרט וקטעי קריאה ממכתביו. קיבלנו הרבה תגובות נלהבות על החידוש, אבל קיבלנו גם תגובות זועמות בנוסח של 'איך אתם מעיזים'.

אנסמבל-סולני-תא-יחצ.jpg
אנסמבל סולני ת"א, תמונת יח"צ

"הסגירות שהקהל הוותיק כופה מביאה לפעמים לכך שלא מגיעים לקונצרט שבו למשל מנוגנת יצירה של יאן זלנקה, מלחין בארוק צ'כי שהלך לעולמו כעשור לפני שמוצרט נולד. למה לא מגיעים? כי לא מכירים את שם המלחין וחושבים שמדובר ביצירה עכשווית, מודרנית.

"גם המושג 'מודרני' הוא אבן נגף בתכנון התוכניות. מה זה מודרני? מה זה עכשווי? בעולמם של נאמני המוזיקה הקלאסית גם יצירה שנכתבה לפני 80 או 100 שנה היא חדשנית ומודרנית. האם אותם מאזינים זוכרים למשל מי כיכב ב'כוכב נולד' לפני שנתיים, שלוש?".

"גיליתי שגם מוצרט וגם בטהובן פירקו יצירות שלהם"

"אני ער לכך שבשונה מספרות, קולנוע, מחול, שם הקהל רוצה רק את החדש, במוזיקה הקלאסית בעיקר רוצים את המוכר והידוע", אומר טל. "הדפוס המאובן הזה של הקונצרט לא תמיד היה. בדקתי תוכניות קונצרטים מזמנו של מוצרט וגיליתי שהוא, וגם בטהובן, פירקו יצירות שלהם ולא השמיעו סימפוניה ברצף. בין הפרקים שלבו יצירות אחרות.

"או למשל גיליתי שהיה מאוד מקובל להתחיל עם הסימפוניה בחלק הראשון, ובהמשך להשמיע יצירות קלילות יותר. אני מודה שגם אני כמאזין נהנה יותר משילובים. הערה של נגן, או גם של מי שאינו בהכרח מוזיקאי, יכולה להביא אותי להקשבה אחרת גם ליצירה שאני מכיר היטב.

"אני משוכנע שאילו הקהל היה שומע סמוך לביצוע של רביעיית כלי הקשת מס' 3 של שוסטקוביץ', שעובדה לתזמורת כלי קשת, על היותה בבואה ליחסי אמן-שלטון בתקופה שבתוך מלחמת העולם השנייה ומיד אחריה, הוא היה מקשיב אחרת. כשאנחנו משמרים את המסורות המקובעות אנחנו למעשה מתנתקים מן המציאות. אנחנו בפירוש לא דואגים לקהל חדש".

אם כך, למה הקהל אמור לחכות בעונה הבאה?

"למהפך, להפתעות. למשל בקונצרט שתוכניתו פורסמה מראש, יופיע סולן ששמו אינו כלול בתוכנית, או יצירה שלא ידוע עליה מראש. יצירה חדשה, או יותר נכון יצירה חדשה לקהל השמרן, שלדעתי הוא יקבל היטב, כי היא יפה וראויה, אבל שמה או שמו של מחברה עלול להרתיע את רוכשי הכרטיסים.

"ייאמרו דברים על היצירה או על הקשרים שלה, ולא בהכרח על-ידי המנצח. המלים של יצירות מושרות יוקרנו בגב הבמה. לא בכל הקונצרטים תהיה הפסקה. טכנית יש גם רגעים שניתן למלאם בתוכן חדש, הרגעים שבהם מנהל הבמה משנה את מערך הכלים, מעלה או מוריד פסנתר סולני.

"במקום לראות את עבודות הבמה, אפשר לצפות בסרטון קצר על היצירה, על המלחין, על המבצעים… כללית נראה לי שלקהל של היום, תוכניות קונצרטים שנמשכות כשעתיים כולל הפסקה הן ארוכות מדי. מעשית, אני חושב על אמצעים שישפרו את החוויה האקוסטית.

אנסמבל-סולני-תא-01.jpg
אנסמבל סולני ת"א, תמונת יח"צ

"צילום וידיאו בזמן הנגינה למשל: לא תמיד קהל מאזינים מזהה שהקטע הסולני היפהפה שהוא שומע מנוגן על-ידי האבוב או הקלרנית. צילומי תקריב בזמן הנגינה ישפרו את ההקשבה".

"כל התזמורות הן שבויות של הקהל"

אינך חושש שמדיניות מהפכנית תגזול כמה מן המנויים?

"באשר למנויים אני פחות מודאג. בשלושת המקומות שבהם יש לנו סדרות קונצרטים – חיפה, כפר-שמריהו ותל-אביב – אנחנו נמצאים היום בדיוק באותו מספר מנויים שהיה לנו בזמן הזה לפני שנה. בכל זאת, ייתכן שיהיו מי שיחליטו שזה לא בשבילם. אבל אני משוכנע שאגיע לקהל חדש.

"המנצח הישראלי דוד גריילסמר, שיופיע בהמשך השנה עם התזמורת הסימפונית ראשון-לציון, שינה דפוסי קונצרטים בז'נבה, בשווייץ, שם הוא מנהל את התזמורת הקאמרית המקומית. הוא טוען שחל שינוי בקהל: יש מי שעזבו, אבל בסך-הכל יש לו היום אולמות מלאים בקהל שבעבר ככל הנראה לא היה מגיע לאולם קונצרטים.
"אני חושב שכל התזמורות הן שבויות של הקהל. אני חושב שהגיע הזמן שהקהל שנהנה מאיתנו גם יסמוך עלינו, על שיקול הדעת שלנו".

כיוונים נוספים בהבאת קהל חדש?

"רעיונות לא חסרים, אני עוד לא יודע אם ואיך נממש אותם. למשל, קהל שבא לשמוע יצירה בקונצרט אינו יכול להיות ער להתלבטות שלי, של הנגנים, עד שהגענו להחלטה על מהירות מסוימת, על עוצמה מסוימת ועל חלוקה פנימית בהבלטת כלי מסוים על פני חברו. אני משוכנע שקהל שיגיע לחזרות וישמע את ההתלבטויות שלנו יקשיב אחרת בערב.

"השנה בתל-אביב אנחנו חוזרים לאולם בקונסרבטוריון שברחוב שטריקר, ושם נפתח את החזרות לקהל. כיוון אחר הוא הגעה לקהל צעיר. אני לא מדבר דווקא על זאטוטים, אלא על חטיבות הביניים והתיכונים.

"בקונצרט שקיימנו במזרע לתלמידים, בלי קוסם ובלי ליצן, רק באמצעות שיחה, עוררנו עניין גדול. היה תהליך הכנה, תמיד יש תהליך הכנה. אז אני בעצמי נסעתי וניגנתי בכינור נושאים מתוך היצירות. הצעירים רצו לשמוע, אחרי שהנגינה הסתיימה, החל בינינו ויכוח פורה שהביא לכך שהם הכירו עוד כלים ועוד יצירות.

"השנה אני גם אנצח על תזמורת שכולה צעירים, תזמורת בית-הספר ויצ"ו צרפת בחיפה. הנגנים משמשים סוכנים מצוינים לעניין. התחלתי לראות בקהל, בינתיים במידה מועטה, גם כמה מחברי, שכמוני נמנים עם אוהדיה הפעילים של קבוצת הכדורגל הפועל רמת-גן, ששוב עלתה לליגה הראשונה. זו התחלה מבטיחה. הם יגיעו לקונצרט שבו מופיע שלמה גרוניך, אבל לא רק לקונצרט הזה.

"חידוש נוסף שאולי יביא קהל חדש הוא שילוב של אנסמבל הזמרים קולגיום, שאני מתחיל לנהל במקומו של אבנר איתי שפרש, ביצירות של מוצרט, מנדלסון ופורה לאורך השנה. נוסף לגרוניך שכבר הזכרתי צפויים קונצרטים מרתקים עם נגן הבסון סרג'ו אזוליני, עם הקלרניתן חן הלוי, עם הכנרת אנטייה וייטהאוס ועוד. זו מדיניות חדשה. מדיניות של הפתעות".