בוקר איכותי, מרגש ומצחיק לסיום העונה

מי קרעה אותנו מצחוק בחזרות? עם מי אלתרתי קטעי משחק לא מתוכננים? ולמה ביצענו קונצרטים לילדים מול קהל של מבוגרים? על סיום העונה האיכותי, המרגש והמצחיק של אנסמבל סולני תל-אביב.

איילת רובינסון – הפילה את האנסמבל מצחוק

 

עונת הקונצרטים של האנסמבל הסתיימה אתמול דווקא בקונצרט בוקר – קונצרט שכלל את כל שלוש התכניות לילדים שאיתן הופענו במהלך העונה. זה היה קונצרט חשיפה למפיקים וקניינים, שמטרתו לייצר לנו הרבה הופעות לילדים לעונה הבאה. לכאורה, סיום עונה צנוע. לא קונצרט ערב, לא קונצרט למנויים, לא בשידור חי, עם מספר לא גדול של נגנים, ועם קהל שאיננו קהל היעד האמיתי (רוב הקהל היה מבוגרים, שאמורים להחליט אם לקנות את הקונצרטים האלה עבור הילדים). בפועל, זה היה סיום עונה איכותי, מרגש, עם הרבה הנאה, מוסיקה איכותית, נגנים מצויינים, שחקנים נפלאים, וטעם של עוד.

"דודה מלודי" (איילת רובינסון) ואני

 

החזרות התנהלו באוירה טובה ומהנה, עם הרכב נגנים שהוא שילוב של אנשים נהדרים ונגנים מצויינים. אליהם הצטרפה השחקנית המדהימה איילת רובינסון שהפילה את כולנו מצחוק במהלך החזרות, וכמובן השחקן דותן אלעד עם הבובה קנון. מצב הרוח של כולנו במהלך החזרות היה טוב במיוחד, וההתקדמות היתה מהירה מאוד. בסיום החזרה השנייה (והאחרונה) הרגשנו שהגענו לרמה גבוהה יותר מאשר בפעם הקודמת שביצענו כל אחת מהתכניות. במיוחד הדבר ניכר בתכנית "יער הגעגועים", שהיא תכנית קשה מאד, ובמרכזה יצירתה של דקלה בניאל (שהיא גם המנהלת האמנותית והבמאית של הסדרה כולה) עפ"י הסיפור של ציפי שחרור יער הגעגועים. זו יצירה קשה שדורשת הרבה ריכוז, הקשבה, דיוק, הבעה, ויכולת טכנית גבוהה של כל נגן. בנוסף על כל אלה, המוסיקה צריכה להסתנכרן עם הטקסטים והמשחק (בכיכובם של איילת רובינסון ודותן אלעד). היצירה כתובה מצוין והיא מאד מרגשת, ובמהלך החזרות הרגשתי את הצמרמורת מהמוסיקה של דקלה ומהביצוע של האנסמבל שהלך והשתפר כל הזמן. למרות שבהופעה זה לא היה מושלם, העבודה הרבה והטובה שעשינו הורגשה היטב והתוצאה היתה מצויינת.

איילת ואני ברגע של ריכוז לפני העלייה לבמה

 

פרט לתכנית הזו היתה התכנית "מה זה התנועות האלה" שהיא תכנית יותר מוסיקלית-פדגוגית ובה אני גם מפגין את כישורי המשחק שלי. היה לי מאד כיף להגיש את התכנית הזו ולאלתר במהלך ההופעה עם קנון בכל מיני קטעי משחק לא מתוכננים ומצחיקים שנוצרו…

"והילד הזה הוא אני", עם מקהלת מורן ונעמי פארן

 

תכנית נוספת שהוצגה היתה "הילד הזה הוא אני", בהשתתפות מקהלת הילדים מורן בניצוח נעמי פארן, ובה בוצעו כמה משיריו המולחנים של יהודה אטלס מתוך ספרו "הילד הזה הוא אני". זו תכנית שרצה כבר די הרבה, והורגש בה הביטחון והניסיון של כל המשתתפים בביצועה.

מקהלת מורן עם קנון ועם נגני האנסמבל, בניצוח נעמי פארן

 

התגובות שקיבלנו מצויינות, ועכשיו מטרתנו היא להגיע עם שלוש התכניות האלה לכל מקום, לכל בית ספר ולכל קהל צעיר שזה עשוי לעניין אותו. אז הנגנים התפזרו, העונה הסתיימה, ועכשיו חופשת הקיץ מתחילה, ואיתה גם ההכנות הרבות לעונת הקונצרטים הבאה.

בוקר מדהים עם קנון, יודה, מקהלת מורן והאנסמבל

כיף לראות קהל צעיר, תוסס, רועש, אקטיבי ונלהב באולם קונצרטים. כיף לנצח על מקהלה של ילדים צעירים ומוכשרים. הקונצרט לילדים בשבת בבוקר עם יהודה אטלס, מקהלת מורן, נגני האנסמבל וקנון – היה הצלחה גדולה, ובעיקר הנאה לכולנו.

מקהלת מורן, יהודה אטלס וקנון על הבמה ביחד איתי.

 

ילדים צעירים רבים הגיעו בשבת בבוקר עם הוריהם לקונצרט לילדים "הילד הזה הוא אני". האנרגיות שהיו בפואייה של הקונסרבטוריון, עוד לפני תחילת הקונצרט, אינן שכיחות באולמות הקונצרטים, בודאי שלא בקונצרטים למבוגרים בערב. הנוכחות של ילדים בקהל הופכת את הקונצרט למשהו מאוד מאוד אקטיבי, בזכות ההתרגשות וההתלהבות שלהם מהמאורע.

הדס, ליאה והילה מאחורי הקלעים.

 

במקרה של הקונצרט הזה, היתה גם נוכחות של ילדים על הבמה – מקהלת מורן הצעירה. החיבור הזה בין הילדים על הבמה לילדים בקהל, ביחד עם נגני האנסמבל והבובה קנון, ובתוספת הנוכחות של יהודה אטלס – יצרו מאורע ממש יוצא דופן.

יודה וקנון משוחחים על הבמה.

 

המוסיקה לשירים של יהודה אטלס, אותה כתבו המלחינים איל באט, דקלה בניאל ואבנר קנר, פשוט נפלאה. היה כיף גדול לעבוד עם המקהלה הנהדרת הזו. הנגנים של האנסמבל – הדס ועינת פבריקנט, ליאה רייחלין, יעל פטיש, הילה אפשטיין וחגי זהבי – נשמעו מצוין ביחד גם בשירים וגם ביצירות שהם ניגנו לבד (צ'ייקובסקי, ליסט, אלגר ושוברט). הקונצרט הזה היה הצלחה גדולה וכיף גדול לכולנו, והוא ימשיך לרוץ בחודש הקרוב ויחזור שוב בעונה הבאה.

אני קורא את "אני מוכן" של יהודה אטלס.

 

ובינתיים – אנחנו בהכנות קדחתניות לפרוייקט הגדול ביותר שהיה לאנסמבל עד כה – "מוות ולידה". הקונצרטים שיתקיימו באמצע חודש יוני יסיימו את עונת הקונצרטים למנויים, ובמרכזם היצירה החדשה והגרנדיוזית של נעם סיון – "מוות ולידה", בעברית ובערבית לשתי זמרות סולניות (אינאס מסאלחה ועינת ארונשטיין), מקהלה מעורבת (מקהלת זמרי קולגיום), פסנתר (נעם סיון) ותזמורת כלי קשת. על היצירה יוצאת הדופן הזו וההכנות הרבות לביצועה – בפוסטים הבאים.

 

 

"הקהל שהבריז פשוט הפסיד"

התכנית היפה ביותר שהיתה לנו העונה משכה לקונצרטים פחות קהל מאשר בדרך כלל. למה זה קרה? כמה מחשבות בנושא. וגם – הילד הזה הוא אני. קונצרט לילדים מספר 3 – בשבת מתחילים.

"נתח הקהל שהבריז פשוט הפסיד תכנית רעננה, מקורית ומרתקת… פרקי הריקודים של סקלקוטס ושל ברטוק, למשל, זכו לביצועים מענגים ברהיטותם: באלו של הראשון הודגשה מאד נימת שיכרות משעשעת, בעוד שאצל ברטוק הועצם נופך לירי של נוסטלגיה וכיסופים שממש נגע ללב, בהובלת הכנרת קורדליה האגמן.

…שוב, אפוא, החמצה של הנעדרים: את ה-"סלבה רג'ינה" של שוברט זימרה מגנאג'י בפשטות כובשת שחידדה את אופייה המוצרטי של היצירה; גולת הכותרת של הקונצרט היתה ההפתעה שלא התפרסמה מראש – אריית השיגעון מתוך האופרה פלאטה (Platée) מאת ראמו. כאן יש להחמיא להחלטה העקרונית של הזמרת שלא להזניח את התוכן לטובת הצורה: הארייה יכולה לשמש כבסיס לתצוגת תכלית של קולורטורות, ואין ספק שמגנאג'י יכלה ללכת רחוק עם העניין משעשתה בפועל, אך ביכרה את האיזון על פני השואו. בהתאם, שולבה הראווה הקולית במכלול הפרשנות, תוך מתן משקל רב להיבט התיאטרלי – ובמיוחד ההומוריסטי – של הקטע. שבחים מגיעים גם לנגנים על ביצועם המבריק.

היצירה המסקרנת ביותר בתכנית, אולי, היתה מחזור השירים "עד מתי" שהלחין יבגני לוויטס על-פי יעקב ברזילי. במקור נכתבה היצירה להרכב קאמרי – קול, צ'לו ופסנתר – והמלחין עיבד אותה לתזמורת מיתרים. עיקר מעלתו של העיבוד הוא הימנעותו מהגזמה: מובן שיש שינוי במסה ובצבע, אך האינטימיות נשמרת, ואיתה צניעות המוזיקה והכבוד שהיא רוחשת לטקסט. הערך המוסף של התזמור ניכר בפתח השיר "אדון עולם", המעיד על פרץ השראה יוצא דופן: חלק הארי של השיר הוא קרשנדו ממושך שעניינו בריאת האור, והתיבות הפותחות נמסרו לוויולה בליווי מתון של צ'לי ובאסים. אין לתאר במלים כמה יופי נובע מהמהלך הזה, קל וחומר בנגינה הרגישה של שולי ווטרמן ועמיתיה, בצירוף מגנאג'י בקו קולי שעלה וזרח ממש כקרן אור…"

את הדברים האלה כתב המבקר עמיר קדרון באתר הביקורת שלו, והם מצטרפים לשורה של תגובות חמות ונלהבות שקיבלנו מהקהל בקונצרטים שהיו לנו בתחילת השבוע. הנה תגובה נוספת שקיבלנו לאחר הקונצרט בחיפה:

"הערב 10.05.14 באולם האודיטוריום שבחיפה, העניק לנו ההרכב של אנסמבל סולני תל אביב ערב מוזיקאלי מרגש ומענג במיוחד. הערב כלל יצירות מאת מלחינים שונים כגון המלחין היווני ניקוס סקלקוטס, יצירה של פרנץ שוברט "סלבה רג'ינה" לסופרן ולתזמורת ולכלי קשת, ומחזור שירים של יבגני לויטס למילים של יעקב ברזילי לסופרן ולכלי קשת בבכורה עולמית… בערב זה בלטה במיוחד זמרת האופרה הישראלית קלייר מגנאגי. זמרת בעלת קול סופרן מדהים ביופיו, פשוט קול מהשמיים. ביצועה למחזור השירים בהלחנתו של יבגני לויטס למילים של יעקב ברזילי היה מרשים מרגש ומצמרר. ביצועה לשיגעון קטע מתוך אופרה של זאן פיליפ ראמו, מלחין הבארוק, היה מדהים ומרגש גם כן. תודה לכם חברי האנסמבל על ערב מוזיקאלי מרגש זה."

אז איך זה שתכנית כל כך יפה ומגוונת, מרתקת וסוחפת, לא הביאה את הקהל בכמויות? התשובה היא, לדעתי, שהקהל פשוט לא ידע שהיא כזו. ומדוע הוא לא ידע שהיא כזו? מכיוון שלא היו בה השמות שאליהם הקהל נוהר בהמוניו – מוצרט, בטהובן, ברהמס, צ'ייקובסקי וכד'. וכשאין שמות כאלה, נדמה שהמוסיקה המנוגנת אינה טובה או אינה נעימה לאוזן. סקלקוטס? לויטס? ברטוק? נשמע מפחיד, הקהל לא מכיר… והוא רוצה לשמוע מוסיקה שהוא כן מכיר ויודע שהוא יאהב.

וכך, שוב, חוזרת הדילמה הקבועה: האם להביא לקהל מוסיקה טובה ומעניינת שלא מבצעים אותה בכל תזמורת בכל שנה, ולהסתכן באולמות לא מלאים, או לקחת רק "קלפים בטוחים" אבל לא להביא שום בשורה, חידוש או ייחודיות לתכניות? אני מאמין שאחרי כל קונצרט כזה, שבו הקהל שמגיע יוצא נלהב ונוכח לדעת שאנחנו מביאים לו מוסיקה מצויינת, גם אם היא לא הכי "פופולרית", הוא יותר ויותר סומך עלינו. זה תהליך, ורק כך לדעתי, ניתן להכניס לאולמות הקונצרטים מוסיקה טובה שלא נכתבה על-ידי עשרת המלחינים ה"פופולריים" (באך, ויולדי, מוצרט, ברהמס, מנדלסון, שוברט, צ'ייקובסקי, בטהובן, מאהלר, ברוקנר). רק כך אפשר להביא לקהל מוסיקה מרגשת ומצמררת שנכתבה על-ידי מלחין ישראלי. רק כך אפשר לגרום לקהל להבין שבפעם הבאה שהוא יראה בתכנית "ברטוק: דיברטימנטו" הוא ירצה לרוץ לקונצרט.

לשמחתי הרבה, הקהל שכן הגיע מיהר לרכוש מנוי לעונה הבאה בעקבות ההנאה שלו מהקונצרט האחרון. וזו כבר התחלה של הצלחה.

הפרוייקט הזה הסתיים, וכבר בשבת – הקונצרט האחרון לעונה זו בסדרה לילדים.

קנון בחזרה עם מקהלת מורן הצעירה.
"הילד הזה הוא אני" , הוא אולי הפרוייקט המרגש ביותר בתכניות לילדים העונה. סופר הילדים שעליו גדלנו – יהודה אטלס – יתארח אצלנו בתכנית, ביחד עם מקהלת מורן, השחקן דותן אלעד, וכמובן – הבובה קנון. כמה משיריו של יהודה אטלס, ובהם "אל הבית באה גברת", "פעם טיילנו אני וחבר", "אני מוכן" וכמובן "הילד הזה הוא אני", יבוצעו בקונצרט הזה. זה קונצרט שירוץ כמה פעמים בשבועות הקרובים ברחבי הארץ, אך הפעם הראשונה, כאמור, בשבת הקרובה 17.5.2014 בשעה 11:00 בבוקר בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה. הניהול האמנותי המסור של הסדרה כולה נעשה על-ידי דקלה בניאל.

יהודה אטלס עם קנון.

 

 

לקראת סיום עמוס ומרתק לעונת הקונצרטים

מופע לילדים עם יהודה אטלס "והילד הזה הוא אני"; זמרת הסופרן קלייר מקנאג'י עם שוברט, יבגני לויטס והפתעה; הדיברטימנטו למיתרים של ברטוק; יצירה מרגשת במיוחד – "מוות ולידה" – של נעם סיון, על טקסטים בעברית ובערבית מ30 מקורות שונים; זמרות הסופרן אינאס מסאלחה ועינת ארונשטיין; מקהלת זמרי קולגיום; יוני רכטר עם תזמורות ומקהלות קונסרבטוריון גבעתיים; סולנים ומלחינים צעירים עם תזמורת התיכון לאמנויות בחיפה. לאחר חופשת הפסח, שהיתה רגועה וטובה, מצפים לי הרבה פרוייקטים מרגשים מאוד לסיום העונה.

זמרת הסופרן עינת ארונשטיין – תופיע כסולנית בקונצרט סיום העונה של האנסמבל.

 

לאחר חופשת הפסח, שהיתה רגועה מאוד וטובה למילוי המצברים, חזרתי לעבודה אינטנסיבית. בחודשיים שנשארו עד לסיום העונה, מצפים לי הרבה פרוייקטים מרגשים מאוד. כבר בעוד כשבועיים – קונצרטים של האנסמבל עם הדיברטימנטו למיתרים של ברטוק, עם זמרת הסופרן קלייר מקנאג'י שתשיר סאלבה רג'ינה של שוברט, מחזור שירים של יבגני לויטס על טקסטים של יעקב ברזילי, וכרגיל – הפתעות.

זמרת הסופרן קלייר מקנאג'י.

 

לאחר מכן – קונצרט שלישי ואחרון לעונה זו בסדרת הקונצרטים לילדים (בניהולה האמנותי של דקלה בניאל) -"והילד הזה הוא אני", ובו נארח את סופר הילדים יהודה אטלס, את מקהלת מורן הצעירה, וכמובן את הבובה קנון, ונבצע כמה משיריו של יהודה אטלס. הקונצרט הזה יחזור ארבע פעמים – בתל-אביב, הרצליה ומודיעין.

יהודה אטלס, הבובה קנון והשחקן דותן אלעד. קונצרט לילדים שלישי ואחרון לעונה זו.

 

לאחר מכן, פרוייקט סיום העונה של האנסמבל, שיהיה גרנדיוזי וטעון, ובו יצירה מרכזית ומרגשת במיוחד – "מוות ולידה" של המלחין הישראלי נעם סיון, עם זמרות הסופרן אינאס מסאלחה ועינת ארונשטיין, נעם סיון בפסנתר, מקהלת זמרי קולגיום והאנסמבל. היצירה מתבססת על טקסטים מ30 מקורות שונים, מהתנ"ך ועד ימינו, בעברית ובערבית, העוסקים בנושאי בריאה, לידה, הריון, עקרות, מוות, לוויה, תפילה ועוד. המוסיקה היא חזקה ומרגשת וכתובה היטב הן למקהלה, הן לתזמורת והן לסולניות. עוד בתכנית זו – ולסים לשירי אהבה וריקודים הונגריים של ברהמס.

אינאס מסאלחה – תשיר בערבית ביצרתו של נעם סיון "מוות ולידה".

 

בנוסף, יש לי גם שני פרוייקטים לסיום העונה עם שתי התזמורות הצעירות שלי (שחזרו לעבוד כל אחת בנפרד עם שובנו מחו"ל). עם קונסרבטוריון גבעתיים – קונצרט סיום השנה בתיאטרון גבעתיים שבו נארח את יוני רכטר ונבצע משיריו, בקומבינציות שונות של הרכבים (תזמורות, מקהלות, ביג בנד).

יוני רכטר, בקונצרט הקודם שלנו יחד – עם סולני תל-אביב בדצמבר 2011.

 

ובתזמורת התיכון רעות (לשעבר ויצ"ו) חיפה, תכנית לסיום השנה עם סולנים תלמידי י"ב בפסנתר, חליל ושירה, יצירות של תלמידי הקומפוזיציה במגמה, וכמה קטעים תזמורתיים.

נגני תזמורת התיכון לאמנויות חיפה, בארנסבורג גרמניה לפני מספר שבועות.

 

הרבה מוסיקה נפלאה, ריגושים, אמנים מעולים, ובעיקר כיף. מצפה להתחיל.

קנון מארח – הסדרה לילדים

הבובה המדהימה קנון; השחקנית אלינור אהרון בן אבי; סופר הילדים יהודה אטלס; מקהלת מורן הצעירה; מוסיקה של מוצרט, פרוקופייב, ראוול וחצ'טוריאן; ניהול אמנותי ובימוי של המלחינה דקלה בניאל; קבלו את הסדרה החדשה לילדים של אנסמבל סולני תל-אביב – פוסט ראשון לקראת העונה החדשה

לאחר 12 שנות פעילות של האנסמבל, שבמהלכן היתה לנו בכל עונה סדרת קונצרטים אחת מרכזית למנויים – סדרת קונצרטי הערב למבוגרים – העונה אנחנו פותחים לראשונה גם סדרת קונצרטים איכותית לילדים. האנסמבל עסק הרבה מאוד בפעילות חינוכית במשך השנים. פעילות זו כללה בין היתר גם קונצרטים בבתי ספר וקונצרטים חינוכיים שקדמו להם מפגשי הכנה של נגני האנסמבל ושלי. אבל סדרת קונצרטים לילדים משלנו עדיין לא היתה לנו, והעונה אנחנו מקיימים לראשונה סדרה כזו. זו תהיה סדרה איכותית שתשים דגש על תכנים חינוכיים גם מוסיקליים וגם חוץ מוסיקליים. כל הקונצרטים יתקיימו בימי חופש בשעות הבוקר בקונסרבטוריון שטריקר. בכל הקונצרטים תככב הבובה קנון – בובה חדשה שנוצרה במיוחד עבור הקונצרטים האלה, ואותה יפעיל הבובנאי דותן אלעד. הבובה הזו תארח אמנים מתחומים שונים (בהם השחקנית אלינור אהרון בן אבי, מקהלת מורן הצעירה וסופר הילדים יהודה אטלס), תשאל שאלות ותברר עם אורחיה נושאים שונים הקשורים לעולמם של הילדים ולמוסיקה.

קנון עם נגני האנסמבל

הקונצרט הראשון, שיתקיים כבר בחופשת סוכות הקרובה, ב26.9.2013 בשעה 11 בבוקר – נקרא "יער הגעגועים – סיפורים מוסיקליים". בקונצרט הזה תופיע איתנו השחקנית אלינור אהרון בן אבי, והוא ילווה באיורים ובקטעי וידאו.

יער הגעגועים – קנון עם השחקנית אלינור אהרון בן אבי

לסיפורים ולמשלים שיוצגו וינוגנו בקונצרט מכנה משותף מרכזי, והוא המסר החשוב (במיוחד בימינו ובעידן "כוכב נולד" ו"האח הגדול") שפרסום ותהילה אינם הדברים החשובים ביותר בחיים. אהבה, לעומת זאת, בין אם זו אהבת אדם או אהבה למוסיקה או אהבת הסביבה, היא ערך חשוב בהרבה. באמצעות המוסיקה הנפלאה של ראוול, פרוקופייב ודקלה בניאל, לטקסטים של ציפי שחרור (יער הגעגועים), איזופוס (השועל והכרם) ולה פונטן (האיל ובבואתו) ננסה להעביר לקהל את המסר הזה.

בהמשך העונה נקיים שני קונצרטים נוספים בסדרה. קונצרט אחד יתמקד בניצוח ובתפקידו של המנצח. בקונצרט הזה קנון ינסה לגלות ביחד איתי את עולם הניצוח, ההלחנה והצלילים. נבצע בו בין היתר את הסימפוניה ה40 של מוצרט ואת מחול החרבות של חצ'טוריאן.

מה זה התנועות האלה בכלל? קנון יברר איתי מה בעצם עושה המנצח

ובקונצרט המסיים של העונה – נארח את סופר הילדים יהודה אטלס ביחד עם מקהלת מורן הצעירה, לשירים מתוך "הילד הזה הוא אני" ויצירות נוספות.

את הסדרה כולה הגתה, יזמה והוציאה לפועל המלחינה והמנהלת האמנותית דקלה בניאל. עכשיו נותר לנו רק לבצע אותה, ולכל מי שיש ילדים בגילאי 5-10 – לרוץ לקנות מנויים. להתראות בסוכות