יצירה מרגשת

שיתוף פעולה מוסיקלי

השנה, כפי שסיפרתי כאן בעבר, התחלתי לנצח על התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון באר שבע. בדומה לתזמורת הייצוגית בקונסרבטוריון גבעתיים שאיתה אני עובד כבר 14 שנה, גם בתזמורת בבאר שבע יש נגנים צעירים טובים, מסורים, ממושמעים, נלהבים, שכיף לעבוד איתם. הרמה של התזמורת כל הזמן עולה, וניתן לשמוע התקדמות מחזרה לחזרה. לפני כשבוע הפגשתי בין שתי התזמורות – גבעתיים ובאר שבע. היה לנו יום מרוכז בבאר שבע, שכלל סיור בעיר העתיקה (לגבעתיימים בלבד), מפגש של שתי התזמורות בקונסרבטוריון באר שבע, חזרה משותפת איתי על הפרק הראשון של סויטת סנט פול של הולסט, סדנת ניצוח לנגנים הצעירים (שניצחו על התזמורת המשותפת בהדרכתי), ולסיום – קונצרט להורים ולאורחים. בקונצרט כל תזמורת ניגנה בנפרד את הרפרטואר עליו עבדה איתי במשך השנה, ובסיומו שתי התזמורות ניגנו יחד את הפרק הראשון של הולסט (לאחר חזרה משותפת אחת בלבד ועוד חזרה אחת בלבד עם כל תזמורת בנפרד). הארוע כולו היה מרשים, מרגש, ומהנה מאד לנגנים הצעירים. יש עוצמה בחיבור של שתי תזמורות, גם בגלל הכמות והווליום, וגם בגלל שניתן להשיג הרבה יותר ניואנסים מוסיקליים, צבעים ודינמיקות. כמובן שכל הנגנים והקהל הרגישו את זה.

הארוע כולו התאפשר בזכותם של מנהלי שני הקונסרבטוריונים – דפני בן עוזר ויקי ראובן. זה היה מפגש ראשון, מוצלח מאד, ואנחנו מקוים שיהיה לו המשך.

חזרה משותפת

טיול בבאר שבע

קונצרט משותף

מן המצר קראתי יה

יצירה מאד מרגשת שאני לומד בימים אלה היא יצירתו של דניאל עקיבא "ממעמקים קראתיך" למקהלה, אבוב אובליגטו ותזמורת מיתרים. ביצעתי כבר את היצירה לפני למעלה משש שנים, אבל עכשיו, לקראת ביצועה בסוף אפריל, כשאני לומד אותה שוב – אני נהנה עוד יותר, מבין את המוסיקה יותר לעומק, ומצפה בכליון עיניים לקונצרטים.

יש ביצירה טקסטים נהדרים מספר תהלים, חלקם מופיעים בהגדה של פסח, אותה נקרא הערב בליל הסדר. הנה כמה מהם:

הוֹדוּ לַיהוָה כִּי-טוֹב: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

מִן-הַמֵּצַר, קָרָאתִי יָּהּ; עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ.
יְהוָה לִי, לֹא אִירָא; מַה-יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם.
יְהוָה לִי, בְּעֹזְרָי; וַאֲנִי, אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי.
טוֹב, לַחֲסוֹת בַּיהוָה– מִבְּטֹחַ, בָּאָדָם.
טוֹב, לַחֲסוֹת בַּיהוָה– מִבְּטֹחַ, בִּנְדִיבִים.
כָּל-גּוֹיִם סְבָבוּנִי; בְּשֵׁם יְהוָה, כִּי אֲמִילַם.

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ; וַיְהִי-לִי, לִישׁוּעָה.
קוֹל, רִנָּה וִישׁוּעָה–בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים; יְמִין יְהוָה, עֹשָׂה חָיִל.
יְמִין יְהוָה, רוֹמֵמָה; יְמִין יְהוָה, עֹשָׂה חָיִל.

למעשה כל הטקסט של פרקים קי"ז וקי"ח מספר תהילים מופיע ביצירה.

אתמול בחזרה הראשונה שלי עם המקהלה (ללא התזמורת והאבוב), עברתי על כל היצירה. ההתקדמות היתה מהירה, וההרגשה שלי שיהיה ביצוע מצוין.

בביצוע ישתתפו אנסמבל סולני תל אביב, אנסמבל זמרי מורן (מנהלת אמנותית נעמי פארן, מנצח גיא פלץ) ותמר ענבר באבוב. פרטים נוספים בקרוב.

דני עקיבא

סיטואציות מהחיים

העבודה עם הסטודנטים לניצוח במסגרת סדנת הניצוח שלי באקדמיה למוסיקה בתל אביב (בוכמן-מהטה) חושפת אותם לסיטואציות שונות שהם לא חווים ביומיום כסטודנטים לניצוח – סיטואציות של חזרות שונות מסוגים שונים, עם תזמורות שונות. כך למשל, היתה חזרה עם התזמורת של קונסרבטוריון באר שבע, שבה הם פגשו את התזמורת אחרי קונצרט, ולפני קונצרט נוסף עם אותה התכנית. היה צורך ללטש ולתקן בחזרה הזו מספר מקומות ספציפיים שלא עבדו היטב בקונצרט – בלאנס, אנסמבל, אינטונציה, ארטיקולציה וכו'. הכנתי להם מראש רשימה של מקומות עם הוראות על מה לעבוד, והם היו צריכים לעבוד על כל קטע מספר דקות ולהביא אותו לשלמות, ללא ביצוע רציף של היצירות בשלמותן. בחזרה אחרת, עם התזמורת בקונסרבטוריון גבעתיים – היה צורך לקרוא עם התזמורת יצירה בפעם הראשונה, ובזמן קצר להביא אותה למצב של ביצוע ראשוני, כלומר להראות לנגנים את הדברים החשובים ולהבהיר להם את המוסיקה באמצעות הניצוח. בחזרה שהיתה לסטודנטים לאחרונה עם סולני תל אביב, הם היו צריכים להכין תכנית שלמה, לפני חזרה גנרלית וקונצרט. בחזרה הזו היה עליהם לעבור על כל התכנית, לעבוד ולתקן מיידית את הדברים הבסיסיים על מנת שיאפשרו ביצוע – שינויי טמפו, מקומות חופשיים יותר מבחינת טמפו, פסז'ים קשים וכד'. אחד האתגרים שלהם בחזרה זו היה ליווי סולנית בחליל, סולנית שאותה הם פגשו ישר בחזרה, ללא הכנה מוקדמת. בקטעי ליווי צריך להכיר היטב את תפקיד הסולו, ולהגיב מיד לכל שינוי טמפו או חופש שהסולן לוקח. זה דורש ריכוז גבוה, ויכולת להראות לתזמורת בדיוק מתי לנגן לפי נגינת הסולן.

כיף גדול להדריך ולהנחות את הסטודנטים לניצוח בעבודה מעשית בסיטואציות "מהחיים" – עבודה עם תזמורת. גם נגני התזמורות נהנים מזה ולומדים מזה הרבה. לפעמים, כך אני מגלה, חזרה שבה אני מדריך סטודנטים לניצוח יכולה להיות לא פחות יעילה מחזרה רגילה שעליה אני מנצח בעצמי. הנגנים מאד מרוכזים, הם לומדים את המוסיקה מזוית אחרת מאשר בדרך כלל, ובסופו של דבר מגיעים אחרי חזרה כזו לתוצאה מצויינת.

הנה כמה תמונות מחזרות במסגרת סדנת הניצוח שלי שהתקיימו לאחרונה.

רועי בוכבינדר עם תזמורת הקונסרבטוריון בבאר שבע

אבי טלר עם תזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים

יעל פלוטניארז עם סולני תל אביב

מיכל אורן עם תזמורת קונסרבטוריון גבעתיים

עומר שטיינהרט עם סולני תל אביב והסולנית גולנרה הכט בחליל

ללכת בדרכה של הפילהרמונית

ברכות חמות מגיעות לתזמורת הפילהרמונית הישראלית על המינוי של להב שני למנהלה המוסיקלי הבא, אחרי פרישתו של זובין מהטה. חשיבותו של המינוי הזה, מעבר לעובדה שלהב הוא מנצח יוצא מהכלל, מוסיקאי נהדר, כריזמטי וסוחף, היא בכך שהתזמורת הפילהרמונית – תזמורת הדגל שלנו – מראה שהיא אינה חוששת למנות לתפקיד הנכבד הזה מנצח ישראלי. בשנים האחרונות רוב התזמורות בישראל מינו מנהלים מוסיקליים שאינם ישראליים, ונוצר מצב לא ייאמן שבתקופה מסויימת לכל התזמורות הסימפוניות בישראל היו מנהלים מוסיקליים שאינם ישראלים, וגם למרבית התזמורות הקאמריות. אולי בעקבות מינויו של להב שני לתזמורת הפילהרמונית, גם התזמורות האחרות תלכנה בדרכה של הפילהרמונית ותבחרנה בשנים הקרובות מנצחים ישראלים לעמוד בראשן. הסינפונייטה באר שבע כבר עשתה זאת, ומינתה את ניר קברטי למנהלה המוסיקלי הבא, ועל כך מגיעות לה (ולניר) ברכות.

ובחזרה ללהב שני. ההישג של להב הוא מדהים, מכיוון שמעבר לעובדה שהוא מנצח נהדר שמוזמן לנצח כיום על התזמורות הגדולות בעולם והקונצרטים בניצוחו סוחפים ומלהיבים, כבר בגילו הצעיר הוא נבחר להיות מנהל מוסיקלי של שתי תזמורות גדולות – הפילהרמונית של רוטרדם והפילהרמונית הישראלית. ניהול מוסיקלי של תזמורת זה מקצוע שונה מניצוח. יש בו הרבה מאד תפקידים מעבר לניצוח, כשבראש ובראשונה המנהל המוסיקלי נושא באחריות לרמתה של התזמורת, לרמת הנגנים בה, לרפרטואר, למנצחים ולסולנים שמופיעים עימה, ולמעשה כל קונצרט וכל חזרה, גם אם אינם בניצוחו, הם באחריותו של המנהל המוסיקלי של התזמורת. ובימינו, המנהל המוסיקלי גם אחראי על תחומים רבים נוספים שאינם מוסיקליים בכלל, כמו יכולות לגייס כספים ותורמים, למשוך קהל, ליצור קשרים וסיורים לתזמורת, ליזום שיתופי פעולה, לדאוג ליחסי ציבור ועוד. אני מאחל ללהב הרבה הצלחה בתפקידו החדש ומקוה שהוא יצעיד את הפילהרמונית הישראלית לשיאים חדשים.

להב ניגן בעבר תקופה קצרה באנסמבל סולני תל אביב, על קונטרבס. לצערי הרב אין לי אף וידאו של האנסמבל שבו רואים אותו, אלא בעיקר הקלטות אודיו של האנסמבל שבהן הוא מנגן. זכור לי במיוחד פרוייקט שבו הוא השתתף, בזמן שירותו הצבאי. על מנת לאפשר את השתתפופתו הוא היה זקוק למכתב ממני עבור הצבא, כדי שיוכל להשתחרר מפעילותו הצבאית ולנגן עם האנסמבל. המכתב עדיין שמור אצלי במחשב. לשמחתי הרבה המכתב עזר, ולהב שוחרר מפעילותו הצבאית באותם ימי החזרות של האנסמבל. להב מינף את כל הנסיון והידע שרכש, הן בפסנתר, הן בקונטרבס, והן בלימודיו באקדמיות בארץ ובגרמניה – לתחום שבו הוא ללא ספק פורח ומשגשג, סוחף ומלהיב את התזמורות הגדולות בעולם.

הנה הראיון החגיגי של אריה ורדי עם להב בתכניתו "אינטרמצו עם אריק", לרגל המינוי.

הרבה הצלחה ללהב!

חג שמח לכל קוראי הבלוג!

תזמורת ברלין-גבעתיים חלק ד': הערב זה קורה

שיתוף הפעולה המרגש והיוצא דופן בין תזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים לבין תזמורת הקונסרבטוריון ע"ש לאו קסטנברג בברלין יגיע לשיאו הערב בקונצרט בתיאטרון גבעתיים. בואו לשמוע ולהתרגש.

 

הפרק הרביעי של שיתוף הפעולה גבעתיים ברלין – הערב בקונצרט בתיאטרון גבעתיים. נעם בן זאב ביקר באחת מחזרות התזמורת המשותפת וכתב היום בהארץ את רשמיו:

בזמן שהגשם ניתך על פסגת ההר בזכרון יעקב, והרוח טילטלה את הצמחייה העשירה סביב קמפוס "בית דניאל", שררה באחד החדרים בקמפוס דווקא אווירה חמה ונעימה – בעיקר בזכות המוסיקה שהתנגנה בו. שתי תזמורות עבדו שם יחד באינטנסיביות לקראת הקונצרט החגיגי שמחכה להן, תזמורות של בני נוער משני בתי ספר למוסיקה: קונסרבטוריון גבעתיים בישראל, והקונסרבטוריון על שם ליאו קסטנברג בברלין.

כבר ארבע שנים, הרחק מהזרקורים, נרקם קשר מיוחד בין ילדי גבעתיים וברלין, דרך השפה המשותפת להם – המוסיקה. ב-2008 ביקרה התזמורת הישראלית בגרמניה, ומאז, מדי שנה, מחליפות התזמורות ביקורים לסירוגין. הפעם, במרומי הכרמל, הם עבדו על סוויטה של גוסטב הולסט האנגלי וסימפוניה של יוהן שטאמיץ הבוהמי, ועוד מחכים להם צ'ייקובסקי, אלגר ושירי נעמי שמר בעיבוד תזמורתי. אלכסנדר ראם, המנצח הגרמני, וברק טל, הישראלי, לקחו, כל אחד בתורו, את שרביט הניצוח, ומימשו כך את שיתוף הפעולה היוצא דופן בין המוסדות. הערב יתקיים קונצרט משותף של שתי התזמורות בתיאטרון גבעתיים.

ההבדלים בין שני המוסדות ניכרים: לבית הספר על שם קסטנברג, שהיה דמות מפתח בבניין החינוך המוסיקלי בגרמניה והיה מופת לחינוך הזה באירופה ובעולם כולו (כולל בישראל), 30 סניפים ברחבי ברלין, ולומדים בו 4,000 תלמידים. בקונסרבטוריון גבעתיים, אחד מ-41 הקונסרבטוריונים בפיקוח משרד החינוך, מהמוסדות המפוארים מסוגו בישראל, שהצמיח כמה מהדמויות הבולטות בנוף המוסיקלי כאן, 350 תלמידים הבאים ללמוד בין כתליו.

חזרה של תלמידי הקונסרבטוריונים של גבעתיים וברלין ב"בית דניאל" בזכרון יעקב

חזרה של תלמידי הקונסרבטוריונים של גבעתיים וברלין ב"בית דניאל" בזכרון יעקב . צילום: איציק בן מלכי

אבל ההאזנה לנגינה לא חשפה כל הבדל בין התלמידים, והכף אפילו נטתה לטובת הישראלים. "העבודה המוסיקלית היא רווח גדול מאוד בשבילנו", אמר אלכסנדר מונטריאן, המלווה את התזמורת הגרמנית. "בישראל, יש תביעה הרבה יותר גדולה לאימונים ולחזרות, וזה נכון גם לגבי ההקפדה והדחיפה מצד ההורים. אצלנו זה כמעט לא קיים, ההורים לא כל כך מעורבים בנגינה של הילדים; ואחרי המפגשים אתכם, הילדים שלנו חוזרים ומתפלאים מכך שהישראלים עובדים כל יום שלוש שעות על הכינור. זה מדרבן אותם".

הילדים הישראלים, לעומת זאת, טוענים שהם לא מוצאים כל הבדלים ביניהם לבין חבריהם מגרמניה: "כשאנחנו באנו לשם כל הזמן רצינו שיירד שלג, וכשהם כאן הם רק רוצים שמש", אומר אילון, כנר בן 13. לאסיף, צ'לן בן 14, זה כבר המפגש השלישי עם חבריו מהתזמורת הברלינאית: "שיחקנו קלפים, שמענו מוסיקה והיה כיף ביחד", הוא אומר על אחד הערבים בבית דניאל. ולשאלתי אם האזינו למוסיקה קלאסית, הוא משיב: "לא כל כך – שירים, רוק, מוסיקה של כולם".

אני ברלינאי

שתי כנרות, יובל, בת 14, ומור, הצעירה בתזמורת, בת 11 בלבד, מספרות גם הן על המפגשים החברתיים הבלתי אמצעיים עם הילדים האורחים. האם הם מדברים גם על נושאים אחרים עם הילדים הגרמנים, למשל: על מה שקרה בשואה? "כולנו יודעים טוב מאוד על כך וגם הם", הן משיבות, "אבל זה לא נושא לשיחה". "להיבט הזה של הקשר מודעים בעיקר המבוגרים – ההורים של הילדים, ואנחנו אנשי הסגל", אומר מונטריאן.

"הקשר בינינו שונה מהביקורים הרגילים של תזמורות נוער בחו"ל, שהם כמעט תמיד ביקורים חד-פעמיים", אומרת דפני בן עוזר, מנהלת קונסרבטוריון גבעתיים, "זאת כבר מסורת, ויש לה השלכות: כל אחד מהגופים עובר תהליכים שמושפעים מהקשר, אמות מידה חדשות לביצוע, חווייה של תזמורת גדולה לכל הילדים, ומיומנות חדשה לסגל בשיתוף פעולה בין שני גופים מתרבויות שונות, ומתרבויות עבודה שונות. זה הישג גדול".

בן עוזר מספרת על ההיבט החברתי, שהתהדק בעקבות ההחלטה ללון בבתי המשפחות של הילדים בכל ביקור: "לקראת הביקור הראשון היתה חשדנות מצד ההורים הישראלים, שלא הסכימו שהילדים יתארחו בבתיהם, אבל לאחר ביקור הגומלין כבר לא היינו זקוקים למלונות יותר. במפגש השני בברלין, בשנה שעברה, היתה תוכנית תובענית שדרשה עבודה קשה ומפרכת. בקונצרט קרה משהו מחשמל, שהוכיח כמה החיבור המוסיקלי בינינו מצוין, ויוצר משהו חדש".

הקונצרט התקיים באולם על שם וילי ברנדט, היכן שג'ון קנדי נשא את נאומו המפורסם "אני ברלינאי!", ולאחר מכן נערך מפגש עם נשיא גרמניה, כריסטיאן וולף. "הפרויקט נתמך על ידי מכון גתה וארגון קון-אקט שמארגן חילופי נוער, ומתוך 350 פרויקטים הם בחרו בארבעה למפגש עם הנשיא, ביניהם אנחנו. במעמד הזה סיפרתי על המפגשים, והרכב משותף מצומצם ניגן באירוע. ההרכב בלט משום שהוא היה היחיד שהוקדש לעשייה אמנותית". "אם היה זה הרכב משותף עם ספרדים או איטלקים, ולא עם ישראלים, הנשיא לעולם לא היה מארח אותנו. המפגש הזה מאוד מיוחד", מסכם מונטריאן.