בחזרה למקום שבו התחלתי

שני אירועים מרגשים

בשבוע שעבר התקיימו שני אירועים מאד מרגשים עבורי – שיעור ניצוח בהדרכתי באקדמיה בתל אביב עם אנסמבל סולני תל אביב, והרצאה שלי לתלמידי ניצוח וקומפוזיציה באקדמיה בירושלים.

בתחילת השבוע התקיימה במסגרת הקורס שלי באקדמיה למוסיקה בתל אביב חזרה שבה תלמידי הניצוח שלי ניצחו על האנסמבל ביצירות של מוצרט ובריטן. אמנם כבר הדרכתי את התלמידים השנה בחזרות עם התזמורת שלי בגבעתיים, אבל השבוע זו היתה הפעם הראשונה שהם ניצחו על תזמורת מקצועית בהדרכתי. ולא סתם תזמורת מקצועית, אלא תזמורת שמכירה אותי היטב ואני מכיר אותה היטב… זה היה בהחלט מעניין לכולם.

 

 

עבורי זה היה מעניין כי דיברתי איתם על מוסיקה, על ניצוח, על ניהול חזרה, על הקשבה לתוצאה, על טכניקה של הידיים, על בלאנס בתזמורת, על ארטיקולציה, על צבעים וצליל, ולמעשה על כל נושא שאני עצמי עובד עליו ושם לב אליו במהלך עבודתי עם התזמורת ובמהלך הכנת הפרטיטורה. כשרציתי לחדד נקודה מסויימת הראיתי באמצעות הדגמה של ניצוח בצורות שונות איך התוצאה משתנה בכל פעם.

 

 

עבור הנגנים זה היה מעניין מאד כי גם הם ראו איך ניצוח שונה על אותו קטע גורם להם לנגן אחרת. ועבור התלמידים לניצוח זה היה שיעור חשוב ומעניין, שבו הם יכלו לחוש איך הניצוח שלהם משפיע על התוצאה, ואיך הם צריכים מצד אחד לשלוט בתזמורת ומצד שני להיות קשובים כל הזמן לתוצאה ומיד להגיב, להכיר היטב את הפרטיטורה לפרטים, לדעת בדיוק איך הם רוצים שכל משפט יישמע, ולהראות את הכל בביטחון לתזמורת באמצעות הידיים. במהלך החזרה הסבתי את תשומת ליבם לכל מיני ניואנסים מוסיקליים – דיסוננסים, הרמוניות מפתיעות, רגעים שירתיים לעומת רגעים ריקודיים, וגם ניואנסים טכניים כמו מהירויות קשת, קשתות שונות, ארטיקולציות שונות, דינמיקות שונות וכו'. גם מנהל האקדמיה פרופ' תומר לב ביקר בחזרה, צפה והאזין לסטודנטים לניצוח ולעבודתם עם האנסמבל בהדרכתי.

 

הסטודנטים והמנהל בחזרת התזמורת

 

אחרי החזרה נשארתי עם הסטודנטים לשיעור סיכום שבתחילתו, כמה מנגני האנסמבל נתנו להם את הערותיהם. זה לדעתי חשוב ביותר עבור תלמידי הניצוח, מכיוון שהנגנים הם אלה שעליהם המנצחים מנצחים, והם יכולים לומר הכי טוב מה בניצוח עוזר להם ומה מפריע להם לנגן, מה מנסיונם נותן תוצאה טובה יותר לתזמורת ומה נותן תוצאה פחות טובה. לאחר מכן נשארתי לבד עם הסטודנטים לדבר ספציפית יותר על הניצוח שלהם, ולתת להם את הערותיי גם מבחינת טכניקה של ניצוח, גם מבחינת ההיכרות והבנת הפרטיטורה, וגם מבחינת השליטה בתזמורת. זה היה בהחלט יום עבודה מעניין ומהנה עבורי, ואני מצפה למפגשים הבאים, חלקם יהיו שוב עם סולני תל אביב וחלקם עם התזמורות הצעירות שלי בגבעתיים ובבאר שבע.

 

יבגני צירלין ואני

 

בהמשך השבוע נסעתי לאקדמיה למוסיקה בירושלים על מנת לתת הרצאה לסטודנטים לניצוח וקומפוזיציה. זו היתה עבורי הפעם הראשונה שהגעתי למקום שבו התחלתי את לימודי הניצוח שלי ולמעשה את דרכי כמנצח, אבל לא רק לשם ביקור אלא כמרצה אורח. זה היה מאד מרגש. פגשתי שם כמה מהמורים שלי בתקופת לימודיי, שבמשך השנים הפכו לקולגות שלי, וכמובן את המורה שלי לניצוח בתקופת הלימודים שלי שם, יבגני צירלין, שגם ישב והקשיב להרצאתי מתחילתה ועד סופה. דיברתי בהרצאה על נושאים חשובים שלרוב לא נלמדים בשיעורי ניצוח, כמו ניהול חזרות, תכנון חזרות, הכנת הפרטיטורות באופן יעיל וכד'. בנוסף, דיברתי על נושא של קשתות, והדגמתי עם הכינור אפשרויות לקשתות שונות לאותו הקטע. סיפרתי קצת על טעויות שעשיתי בעצמי בכל הנושאים האלה… גם הקרנתי וידאו קצר שלי עם האנסמבל, ובסיום (וגם במהלך) ההרצאה השבתי לשאלותיהם. זה היה בהחלט משמח ומרגש בשבילי, ואני אסיר תודה לראש החוג לקומפוזיציה וניצוח איל אדלר, שהזמין אותי להתארח במקום שבו התחלתי בעצמי.

 

ביקוש עצום לכרטיסים

 

ערב ההוקרה שהאנסמבל מארגן ביחד עם איתמר גולן לעברי גיטליס, ב26.12.2017 בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה, זוכה לתהודה, לסיקור תקשורתי ולביקוש עצום לכרטיסים. כבר ביום שבו האנסמבל הוציא ניוזלטר עם הודעה על הקונצרט הוזמנו כל המקומות באולם שנשמרו עבור האנסמבל. בינתיים אמנים רבים נוספים מצטרפים אל אלה שכבר מתוכננים להופיע, ורבים נוספים מבקשים להשתתף ולנגן בארוע עבור עברי גיטליס. הכנר גיא בראונשטיין ואשתו החלילנית גילי שוורצמן יופיעו אף הם בערב הזה וינגנו חמישה קטעים של שוסטקוביץ' לכינור, חליל ופסנתר ביחד עם איתמר גולן. אמנים נוספים שיופיעו – הכנר קובי רובינשטיין, השחקן שמוליק עצמון, החלילנית גולנרה הכט-ברדרומא, זמרת הסופרן רויטל רביב, הפסנתרן בשארה הרוני, הפסנתרן איתמר גולן, ועברי גיטליס בכינור.

 

 

ללמוד ניצוח "על רטוב"

בין שתי האקדמיות

 

על עבודתי באקדמיה למוסיקה בתל אביב, אותה התחלתי בשנת הלימודים הנוכחית, סיפרתי כאן לא מזמן. העבודה עם הסטודנטים לניצוח מאד מהנה עבורי. העבודה היא לרוב בחזרות עם תזמורת, דבר נדיר לכשעצמו בלימודי ניצוח (שיעורי ניצוח מתקיימים בד"כ עם שני פסנתרנים ולפעמים גם ללא נגינה בכלל). בנוסף לכך, התזמורות בקורס שלי הן תזמורות שאני מכיר ועובד איתן באופן קבוע (עד כה היו שתי חזרות עם התזמורת בקונסרבטוריון גבעתיים, והחזרה הבאה תהיה עם סולני תל אביב). זה כמובן מאפשר לי להבין מיידית מתי משהו לא עובד "באשמת" התזמורת ומתי זה "באשמת" המנצח…

בחזרה האחרונה היו כמה רגעים נפלאים שבהם הסטודנטים הצליחו להוציא מהתזמורת בגבעתיים הרבה הבעה, אספרסיביות, צליל מלא (באנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי). מכיוון שבסך הכל התזמורת מגיבה נהדר למנצחים, הם יכולים להוציא ממנה הרבה, וזה מה שאני מנסה לגרום להם לעשות. לפעמים תנועה אחת אספרסיבית יכולה לשנות לגמרי את הצליל של התזמורת. המנצחים יכולים להראות לתזמורת כמעט כל ניואנס בהפקת הצליל – צליל מרוכז לעומת צליל אוורירי, ויברטו מלא לעומת ויברטו קטן או ללא ויברטו. גם טווח הדינמיקות שאפשר להוציא מהתזמורת הוא גדול. ברגע שהמנצחים ניסו להוציא מהתזמורת הרבה יותר עושר צלילי, דינמי ואספרסיבי, התוצאה היתה נהדרת. יחד עם זאת, כאשר דברים לא כל כך הלכו, היה עליהם לזהות מיידית את הבעיה ולפתור אותה. גם זו מיומנות שצריך לרכוש, והדרך הטובה ביותר לרכוש אותה היא להתנסות בעבודה עם תזמורת. היה קטע אחד שהכנרים בכינור ראשון לא הצליחו לנגן נקי למרות שהמנצח עבד איתם עליו לא מעט. השתדלתי לא להתערב בעבודתו, אך בסופו של דבר, כדי לזרז את התהליך, הפניתי את תשומת ליבו לעובדה שחלק מהכנרים השתמשו באיצבוע לא כל כך בטוח לנגינה בקבוצה, וביקשתי מהם לשנות לאיצבוע אחר. בעקבות זאת, כשכולם ניגנו את אותו האיצבוע, שהיה האיצבוע הבטוח ביותר לאותו קטע (אם כי לא בהכרח הכי מתאים מוסיקלית), זה הלך מהר יותר. הסטודנטים גם לומדים לעבוד מהר וביעילות, ולהראות בידיים כמה שיותר אינפורמציה, כדי לחסוך זמן של הסברים ודיבורים מיותרים.

זו חוויה נהדרת לנגנים בתזמורת, שמתנסים בעבודה עם מנצחים שונים, וזה דורש מהם הרבה ריכוז. עבורי זה כיף גדול לעבוד עם תלמידי ניצוח "על רטוב", כך שכל דבר שעליו אני מדבר הם יכולים מיד להרגיש ולשמוע בתוצאה האמיתית ולא בתיאוריה. אני משוכנע שההתנסות הזו היא חשובה מאד עבורם, כי כאמור – הרבה מהדברים שאותם הם מגלים ולומדים במהלך החזרות עם התזמורת, ניתן לגלות רק בחזרות עם תזמורת…

ומהאקדמיה בתל אביב לאקדמיה בירושלים. למעלה מ18 שנה עברו מאז סיימתי את לימודי הניצוח שלי באקדמיה בירושלים, ובעוד פחות משבועיים אתארח שם לראשונה כמרצה אורח בפורום תיאורטיקאים של הפקולטה לקומפוזיציה וניצוח. את מפגשי הפורום אני זוכר מאד לטובה מתקופתי כתלמיד באקדמיה. ובכלל, כל תקופת לימודיי שם היתה נהדרת, וכללה קורסים מדהימים בהדרכתם של מרק קופיטמן ז"ל, לב בוגוסלבסקי ז"ל, מנחם ויזנברג, מיכאל וולפה, צבי אבני, המורה שלי לניצוח יבגני צירלין, והמנצחים שעבדו עם התזמורת שאותה הובלתי מנדי רודן ז"ל, אבנר בירון, משה אפשטיין ואחרים. במפגש שלי עם הסטודנטים אדבר איתם על דברים שבד"כ אינם נלמדים בשיעורי ניצוח – ניהול חזרות, יעילות בעבודה עם תזמורת, יעילות בהכנת הפרטיטורה לניצוח על התזמורת, ענייני קשתות, סגנון וקצת אנקדוטות מנסיוני כמנצח. אני מאד מצפה למפגש הזה, ומתרגש לקראתו.

 

 

 

מי נותן סימן?

בבוקר – חזרה גנרלית עם הסולנים גבריאל ליפקינד, עמית דולברג, תלמידים שהצטרפו אל האנסמבל, והאמן האורח (ההפתעה). בערב – קונצרט בירושלים עם הרבה ספונטניות ורגעים משעשעים, כשמעל כולם התעלה אחד מרגעי ההדגמות ללא ניצוח, רגע שבו אף אחד מנגני האנסמבל לא נתן סימן להתחיל לנגן… וכך הסתיים לו יום אינטנסיבי במיוחד, כשהאנסמבל כולו שמח ומשועשע. והחל ממחר, הקונצרטים בסדרה למנויים.

1909338_256771501170475_2127765196_o

האנסמבל בחזרה הגנרלית אתמול, עם הסולן עמית דולברג

 

בפרוייקט הזה קורים הרבה דברים לא צפויים. את רובם אנחנו מכינים כהפתעות, ובעצם רק עבור הקהל הם לא יהיו צפויים. אבל אתמול בקונצרט בירושלים קרו גם כמה דברים שהנגנים לא צפו, וזה יצר כמה רגעים משעשעים במיוחד. כשעליתי לנצח על הסימפוניה הפשוטה של בריטן האנסמבל היה במצב רוח טוב והנגנים הרבו לחייך (יותר מהרגיל). מה גרם לכך? על כך בהמשך.

אבל נתחיל מחזרת הבוקר, שהיתה החזרה הגנרלית לתכנית שאותה אנחנו מנגנים החל ממחר בסדרה למנויים. החזרה החלה עם עבודה מעוררת השראה על הקונצ'רטו לצ'לו של שומאן עם הסולן הנפלא גבריאל ליפקינד. באמת עבודה, נגינה ושיתוף פעולה נפלאים שלו ושל האנסמבל, שיוצרים ביצוע מאוד מיוחד, כזה שלא שומעים בד"כ בקונצרטים. כדאי מאוד לבוא לשמוע אותו. אח"כ ביצענו את היצירה של איל אדלר עם הסולן עמית דולברג, יצירה נהדרת שהלכה והתגבשה במהלך השבוע עד לביצוע הראשון שהיה כבר אתמול בערב, ועוד שלושה ביצועים לפנינו החל ממחר. בהמשך החזרה עברנו על הסימפוניה של היידן וקצת על הסימפוניה הפשוטה של בריטן, ולקראת סיום החזרה הגיע האמן האורח שביצע איתנו את קטע ההפתעה. לקטע הזה הצטרפו גם שניים מתלמידיי בביה"ס התיכון לאמנויות "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה. היה כיף לכולנו לבצע את הקטע הזה, שמתחבר בצורה מאד טבעית וחלקה אל הסימפוניה הפשוטה של בריטן. זו אכן תהיה הפתעה גדולה לקהל, משהו שלא קורה בד"כ בקונצרטים קלאסיים "שמרניים". אבל נחזור אל ההפתעה שהיתה לנגנים אתמול בקונצרט בערב בירושלים.

ובכן, הקונצרט באולם וייז שליד האקדמיה בירושלים היה מלווה בדברי הסבר של ד"ר עמית ויינר, אשר הכין לאנסמבל רשימה של הדגמות לנגן לפני הביצוע של כל אחת מהיצירות. בחזרת הבלאנס עברתי על מרבית ההדגמות עם האנסמבל, אבל ממש בסמוך לפתיחת הקונצרט עמית אמר לי שאולי עדיף שבהדגמות רק התזמורת תהיה על הבמה והוא יזמין אותי אחרי ההדגמות לנצח רק על הביצוע המלא של היצירה. הסכמתי ברצון, וביקשתי שיודיעו להדס (הכנרת הראשית) שאת ההדגמות היא תוביל ללא ניצוח. עד כאן הכל בסדר. לפני הסימפוניה של היידן ההדגמות עברו בשלום, וכך גם לפני הסימפוניה מס' 29 של מוצרט (שאותה ביצענו רק אתמול ולא נבצע בקונצרטים למנויים ממחר). לפני יצירתו של איל אדלר "מרחבים" לפסנתר ותזמורת, עליתי עם האנסמבל לבמה בשביל לנצח בכל זאת על ההדגמות (כי שם הניצוח הכרחי), וגם זה עבר בשלום. אבל לפני הסימפוניה הפשוטה של בריטן האנסמבל ישב על הבמה וכשהגיע הרגע להדגים כולם הסתכלו על הדס וחיכו שהיא תיתן סימן. אלא מה? הקטע שאותו הם התבקשו להדגים מתחיל ללא כינור ראשון, כך שלא היא זו שאמורה היתה לתת את הסימן. אז מי כן אמור לתת את הסימן? הדס סימנה לראשי הסקציות האחרים שלא היא אמורה לתת סימן, וכנראה (לפי מה שסיפרו לי, לא הייתי שם) שבמשך זמן די ממושך של שתיקה כל אחד חיכה שהשני יתן סימן להתחיל, עד שבסופו של דבר שולי (מובילת הויולות) תפסה פיקוד, נתנה סימן והאנסמבל החל לנגן את כל 11 התיבות של ההדגמה, ומאותו רגע הנגנים לא הפסיקו לצחוק. הביצוע של הסימפוניה הפשוטה של בריטן היה, לפיכך, מאוד משוחרר, אנרגטי ושמח.

וכך, אחרי חמישה ימי חזרות וקונצרט אחד בסדרה של האקדמיה בירושלים, מחר בערב, מוצ"ש 22.3.2014 אנחנו מתחילים את סדרת הקונצרטים למנויים מס' 5 שלנו לעונה זו, באודיטוריום רפפורט בחיפה. יהיה שמח, מיוחד, ובעיקר – מלא בהפתעות!!!

 

ערב ידידים עם המלחין ינעם ליף ונגני האנסמבל

בעקבות ההצלחה של ערבי הידידים האחרונים, אנחנו מסיימים את העונה עם ערב ידידים נוסף, שיתקיים במוצ"ש הקרוב 16.6.2012 בהרצליה פיתוח. האורח הפעם יהיה המלחין פרופ' ינעם ליף

ינעם ליף

 

בערב הידידים האחרון לעונה זו, שיתקיים במוצ"ש הקרוב 16.6.2012 בהרצליה פיתוח, תנגן רביעיית מיתרים מנגני האנסמבל (קורדליה הגמן וטלי גולדברג בכינורות, יעל פטיש בויולה ויוני גוטליבוביץ' בצ'לו) רביעיות של מוצרט ודבוז'אק וכן עיבודים לשירי שלמה גרוניך. אורח הערב יהיה המלחין ינעם ליף. הוא ישוחח על נושא המוסיקה המכונה "בת זמננו", מדוע היא מפחידה את הקהל וכיצד ניתן להתגבר על הפחד הזה, על יצירתו "שלושה מדריגלים סתוויים" לצ'לו ותזמורת שתבוצע בעונה הבאה ע"י האנסמבל והצ'לן יוני גוטליבוביץ' (עם השמעת קטע מתוכה), וקצת על נושא החינוך המוסיקלי. ינעם ליף היה מורה שלי בתיכון לאמנויות ויצ"ו בחיפה ובאקדמיה למוסיקה בירושלים, והיתה לו השפעה גדולה על עיצוב אישיותי המוסיקלית ועל תפיסתי את החינוך המוסיקלי. בשנים האחרונות לימדנו ביחד בביה"ס לאמנויות ויצ"ו בחיפה, ובסיום השנה הזאת, עם מינויו לראש האקדמיה למוסיקה בירושלים, הוא ייאלץ, לדאבוננו, לעזוב את ביה"ס התיכון על-מנת להתמקד בעבודתו באקדמיה.

יוני גוטליבוביץ'

 

 

ערב הידידים יתקיים כאמור במוצ"ש הקרוב 16.6.2012 בשעה 20:30 בביתה של רפאלה חרל"פ בהרצליה פיתוח, רחוב הקדמה 59. להזמנת כרטיסים ניתן להתקשר לטלפון 054-4940317