הרבה תלאות עברו הנגנים בדרך מתל אביב לבוסאן. אבל מרגע שהגענו לבוסאן, הדברים מתחילים לאט לאט להסתדר. אחרי שעות רבות של טיסות מעייפות והמתנות ארוכות, התזמורת התחילה את השהייה בבוסאן עם הרבה זמן פנוי להתאוששות מהדרך הארוכה, למנוחה, ולבילויים בעיר הנהדרת הזאת (שנשארה יפה כפי שזכרתי אותה מלפני שנתיים).
אני אמנם נשארתי במלון רוב הזמן, כדי לנוח ולהתכונן לקונצרטים שמתחילים מחר, למרות שדבר אחד כן הספקתי – לבדוק את חדר הכושר במלון, שנמצא בקומה גבוהה ויש בו נוף יפהפה לכל מי שרץ על ההליכונים.
וממה שאני מתרשם עד עכשיו, התזמורת שמחה, ובינתיים גם בעיקר מבלה יפה. מהתמונות שאני רואה – הנגנים מטיילים ונהנים בעיר.
יש כאן פרסום מאסיבי מאד לפסטיבל, שכולל את חוברת הפסטיבל שמחולקת בכל מקום, והמון פרסומים נוספים עם תמונות רבות של התזמורת ושלי. ויש גם סרטון פרומו קצרצר שמוקרן בטלביזיה בקוריאה ועל מסכים בבוסאן.
החזרה הבוקר דווקא לא היתה בתנאים אידאליים והתחילה בצורה מקרטעת. אחרי יומיים של טיסות, וכמעט ללא זמן נגינה אישי לנגנים בימים האחרונים, התזמורת נפגשה בבוקר (שזה אמצע הלילה לפי השעון בארץ) לחזרה שהתחילה באחור בגלל שהנהג לא ידע לאן לקחת אותנו, באולם חזרות יבש במיוחד באוניברסיטה בבוסאן.
הכלים שהשאילו לנו (טימפני וקונטרבסים) היו די גרועים, והתזמורת היתה די עייפה באופן טבעי. ובנוסף, גם נדרשנו להוריד את הנעליים ולנעול נעלי בית במקומם.
ולמרות כל נתוני הפתיחה האלה, הצלחנו לקיים חזרה אפקטיבית של ארבע וחצי שעות, ולעבוד בה בעיקר על התכנית של הקונצרט מחר – מיצירות בטהובן (הפתיחה קוריולן, קונצ׳רטו לפסנתר מס׳ 5 וסימפוניה מס׳ 7).
מחר זה כנראה כבר ייראה ויישמע אחרת. החזרה תתקיים כבר באולם הקונצרטים הגדול, שבו נופיע בערב, עם כלי נגינה איכותיים יותר, ואחרי זמן מנוחה ואימון לנגנים. ולאחר החזרה נלך כולנו לארוחה במסעדה ואחריה הקונצרט הגדול והחגיגי שיפתח את הפסטיבל.
אמשיך לעדכן.
סולני תל-אביב 