השורה שבכותרת לקוחה מהטקסט של היצירה "ביתן הבדידות" אותה נבצע הערב בקונצרט בחיפה, אבל היא גם מתארת היטב את מצבי האישי בתקופה האחרונה.
חמישה שבועות של בדידות, עצב, לילות ללא שינה וגעגועים, היו אמורים להגיע לסיומם היום עם נחיתתה של אשתי היקרה והאהובה בארץ, לאחר ביקור מולדת ארוך ברוסיה. אבל, רצה הגורל, או יותר נכון הבירוקרטיה ברוסיה, והיא לא טסה היום, מכיוון שהדרכון אותו נסעה לחדש עדיין לא מוכן. הגעגועים יימשכו, וגם העצב והבדידות.
באחד השירים מתוך המחזור "ביתן הבדידות" למקהלה ותזמורת מאת נעם סיוון (לטקסטים של דני כהן ז"ל) מופיעה השורה "עצב כמו להיות ער בלילה". הערב נבצע את היצירה בחיפה, ואני חושב שאין טקסט שיכול לתאר את מצבי האישי טוב יותר מהשורה הזאת.
מתגעגע לאשתי
סולני תל-אביב 