האם ניתן לקבוע את איכותה של תזמורת? כיצד? האם יש צורך בכך?

בדיון מיוחד שהתקיים אתמול בתל-אביב נפגשו מנכ"לי התזמורות והמנהלים המוסיקליים שלהן עם חברי המדור למוסיקה של מינהל התרבות לשוחח על קריטריון רגיש במיוחד בקביעת דירוג התזמורות בארץ: האיכות

אחת הטענות שהועלתה בדיון שהתקיים אתמול היתה, שלא ניתן לקבוע את איכותה של תזמורת אלא אם הדבר נעשה בתנאים שוויוניים, כלומר, כשכל התזמורות מנגנות באותו האולם ובפני אותה הועדה. על הועדה להיות מורכבת מאנשים שהם מומחים בתחום ומבינים היטב את מהותה של בניית התזמורת ואת העבודה הסזיפית שהיא דורשת עם כל קבוצה וקבוצה מכלי התזמורת. בגלל הבעייתיות של ארצנו הקטנה שבה כולם מכירים את כולם לא ניתן, על-פי אותה הטענה, להרכיב ועדה אובייקטיבית שכזו, אלא אם חבריה אינם מישראל ואינם בעלי ענין עם תזמורת זו או אחרת. ועוד על-פי טענה זו – מתסכל שעבודה כה קשה ומייגעת של בניית תזמורת, שנעשית בתנאים קשים ביותר כאן בישראל, ע"י מוסיקאים מצויינים שבחרו לחיות ולפעול כאן למרות שהתנאים טובים בהרבה בחו"ל – אינה נשפטת בצורה כזו. עוד נטען בדיון כי חייבת להיות שקיפות מוחלטת בשיפוט איכותה של התזמורת. מיהם חברי הועדה שהאזינו לתזמורת, מתי הם האזינו לתזמורת, ומה הערותיהם המקצועיות שבעקבותיהם קבעו לתזמורת את הציון שקבעו. רעיון ה"אודיציה" או ה"תחרות" לתזמורות באולם כמו היכל התרבות, בפני ועדת מומחים מחו"ל, זכה לתמיכה מצד אחד, אך לעומת זאת נטען כי ארוע לכאורה שויוני שכזה אינו שויוני כלל ועיקר, וזאת מכיוון שתזמורת קטנה המתמחה במוסיקת בארוק, לדוגמא, אינה יכולה להישמע בהיכל התרבות כמו תזמורת סימפונית המנגנת בכלים מודרניים, היא אינה יכולה לנגן את אותו הרפרטואר, וגם הועדה שתשפוט אותה אינה יכולה להיות אותה הועדה שתשפוט תזמורות סימפוניות, אלא ועדה המתמחה בנגינה אותנטית של מוסיקת בארוק. אותם הדברים נטענו לגבי התזמורת האנדלוסית והתזמורת הערבית. אם כך, נטען, אולי יש לבטל לחלוטין את קריטריון האיכות, ולקבוע את דירוג התזמורות אך ורק על-פי קריטריונים כמותיים – מספר הקונצרטים, מספר היצירות הישראליות, מספר הנגנים, מספר הסולנים הישראליים וכו'. במצב כזה, נטען מנגד, תזמורות תוכלנה לקיים קונצרט כל ערב ללא כל חזרות וללא שום פיקוח על רמתן – מי שמנגן יותר מקבל יותר – וזה יעודד את תרבות ה"חלטורה".

אני אישית חושב שיש לקבוע את איכותה של תזמורת על-ידי ביקור במספר חזרות שלה וצפייה מקרוב בתהליך העבודה שלה. כך ניתן לראות ולהרגיש את האוירה האמנותית של התזמורת, את רמת העשייה המוסיקלית שלה, את המסירות והסקרנות של הנגנים שלה לעבודה האמנותית, את שמחת הנגינה שלהם, כך ניתן לשמוע מקרוב ומבפנים את קבוצות התזמורת השונות וכיצד כל קבוצה עובדת על ליטוש וגיבוש הצליל, האינטונציה והכיוון המוסיקלי. ביקור במספר חזרות ולאחריהן בקונצרט של התזמורת, יכול לתת לועדה תמונה כוללת ומדוייקת לגבי רמת התזמורת, הרבה יותר מאשר האזנה לאודיציה או קונצרט של חצי שעה. אני חושב שבאודיציה שכזו כל תזמורת יכולה להישמע פנטסטי. שמעתי קונצרטים נפלאים של כל אחת מהתזמורות בארץ. שמעתי גם קונצרטים לא טובים של כל אחת מהתזמורות. השמעה חד-פעמית היא מטעה ואינה משקפת לדעתי את רמתה האמיתית של התזמורת.

מה דעתכם? אתם מוזמנים להגיב.

בדיון נכחו מרבית המנכ"לים של התזמורות בארץ, וכן המנהלים המוסיקליים נעם שריף (חיפה), ירון גוטפריד (נתניה הקאמרית הקיבוצית), טליה אילן (תזמורת הבמה), דוד שמר (תזמורת הבארוק), סוהיל רדואן (התזמורת הערבית), ואני.

מרבית הקריטריונים של מינהל התרבות לדרוג התזמורות פוגעים באנסמבל סולני תל-אביב. האנסמבל הוקם לפני כעשר שנים מתוך רצון ליצור גוף איכותי ברמה הגבוהה ביותר שיעשה מוסיקה באהבה ובמסירות וללא פשרות. באנסמבל מנגנים טובי הנגנים הישראליים הצעירים, חלקם פועלים ומתגוררים בחו"ל, והעבודה המוסיקלית באנסמבל נעשית בהתלהבות ומתוך כוונה לרענן ולחדש הן ברפרטואר והן באינטרפרטציה המוסיקלית. על-פי הקריטריונים של מינהל התרבות – כל הקריטריונים הכמותיים פוגעים באנסמבל. האנסמבל אינו מקיים קונצרטים רבים בהשוואה לתזמורות אחרות. אין באנסמבל כמות של נגנים כמו בתזמורות קאמריות וסימפוניות. כתוצאה מכך האנסמבל מופיע עם פחות סולנים, מבצע פחות יצירות ישראליות ומקיים פחות פעולות מתזמורות אחרות. החוזקה העיקרית של אנסמבל סולני תל-אביב היא הרמה. הרמה הזו מושגת, בין היתר, גם מעצם העובדה שהאנסמבל אינו עובד באופן יומיומי ואינו נשחק מבחינת העשייה האמנותית. נגני האנסמבל מתקבצים אחת לחודש-חודש וחצי (חלקם מגיעים במיוחד מחו"ל לשם כך) לפרוייקט אינטנסיבי שכולל חזרות וקונצרטים ברחבי הארץ. ע"י כך שומר האנסמבל על הרעננות שלו ועל האיכות שלו כגוף יוצא דופן.

סרטון קצר על אנסמבל סולני תל-אביב:

מודעות פרסומת

משרד התרבות מקצץ, אנחנו מוחים

בפגישת חירום שהתקיימה היום בשעה 17:00 במשכן האופרה בתל-אביב נכחו נציגים (מנהלים מוסיקליים ומנכ"לים) של כל התזמורות למעט אחת, וזאת על מנת להילחם ולהיאבק על הדבר המובן מאליו והבסיסי ביותר לקיום פעילות מוסיקלית – הקצבה כספית מהמדינה. שאפו גדול מגיע למנכ"ל הסינפונייטה באר-שבע עופר סלע שהצליח תוך מספר ימים לארגן את הפגישה ולגייס את כל התזמורות להגיע בנוכחות מלאה שכזאת. ראש מינהל התרבות, שמעון אלקבץ, נכח בחלק מהפגישה וניסה להשיב לטענות ולדרישות של המנהלים.

 עופר סלע, מנכ"ל הסינפונייטה. שאפו על היוזמה והתגובה המהירה

עופר סלע, מנכ"ל הסינפונייטה באר-שבע, הגיב מיידית לבשורה שהתקבלה ביום שני האחרון – על הקיצוץ בהקצבה של מינהל התרבות לתזמורות – ויזם את פגישת החירום בתוך ימים ספורים. לא כל יום מתגייסים כל מנהלי התזמורות, כולל המנהלים המוסיקליים, לפגישת חירום שכזאת, למאבק למען דבר כה בסיסי – להמשיך לעשות מוסיקה, ובתנאים מינימליים. נכחו, מבין המנהלים המוסיקליים – נעם שריף (חיפה), אבנר בירון (קאמרטה), דורון סלומון (הסינפונייטה באר-שבע), דוד שמר (תזמורת הבארוק), דן יוהס (אנסמבל המאה ה-21), טליה אילן (תזמורת הבמה), תום כהן (האנדלוסית אשקלון), ואני. המנכ"לים הגיעו בנוכחות מלאה – כולם פרט לאהוד גרוס מהקאמרית הקיבוצית, שהתנצל על שנבצר ממנו להגיע, בשל פגישה שהיתה לו מסיבות דומות בעירייה המתקצבת את תזמורתו. על הפגישה החשובה הזו דווח היום ב"הארץ" (לחצו כאן לקריאה). הישיבה החלה בשעה 17:00 במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב. השאלות המרכזיות שהופנו לראש מינהל התרבות שמעון אלקבץ היו: איך ייתכן שביוני 2011 מודיעים לתזמורות על קיצוץ של מאות אלפי שקלים לשנה הנוכחית, כאשר התזמורות כבר עובדות ופועלות על בסיס התקציב שבנו לעצמן לפני הידיעה על הקיצוץ? אם אושרה תוספת לתקציב התרבות, כיצד התזמורות לא רואות מזה כלום אלא ההיפך? אם נוספו שתי תזמורות – הבארוקדה והאנדלוסית אשדוד – מדוע התקציב לא גדל באופן פרופורציונלי? והשאלה החשובה מכל: כיצד תזמורות יכולות לפעול ולהתקיים בכבוד אם בשביל לשרוד הן נאלצות לשלם משכורות מינימליות ומבישות לנגנים טובים, מוכשרים ובעלי תארים אקדמיים במוסיקה, תוצאה של הקצבות כל-כך נמוכות מהמדינה? מדוע המדינה לא יכולה להגדיל בצורה משמעותית את התמיכה בתזמורות, על-מנת שהעבודה המוסיקלית כאן תיעשה, אם לא בעושר אז לפחות בכבוד? מר אלקבץ לא סיפק תשובות במקום והבטיח לבדוק ולהשיב. ועד פעולה של שלושה מבין המנהלים התנדב לייצג את הפורום ולעדכן. הפגישה עצמה היתה מבורכת וחשובה, וכעת עלינו להמשיך לפעול ולא להרפות. לטובת התרבות, לטובת המוסיקה, לטובת כולנו.