ואלס "הקיסר" במסיבת הריקודים; משחק ג'אנגל ספיד בזמן השיט בנהר; נגינה משותפת של כל 130 המשתתפים ביחד אחרי חזרה אחת בלבד; תנאי ארוח מושלמים; אקוסטיקה מדהימה; קונצרט מעולה שבסיומו הקהל עמד והריע לתזמורת שלנו. על הנסיעה הבלתי נשכחת לגרמניה שהסתיימה אתמול.
כתבה בעיתון גרמני שהתפרסמה לקראת פתיחת הפסטיבל.
נסיעה מוצלחת, מרגשת ומלאה בחוויות מקצועיות וחברתיות הסתיימה אתמול בבוקר. התזמורת המשותפת חיפה-גבעתיים, שקיבלה את השם תזמורת ארץ הקודש (או הולילנד באנגלית, אבל זה היה לפני הכרעת הדין במשפטו של אולמרט), כיכבה בפסטיבל התזמורות הצעירות בארנסבורג בגרמניה.
המשלחת הישראלית במלואה, כולל צוות המלוים.
נדמה שהכל בנסיעה הזו היה פשוט מושלם. תנאי הארוח היו נהדרים אצל כל הנגנים, המארחים היו חמים, לבביים ונדיבים, קשרים חברתיים רבים נוצרו בין הנגנים מהתזמורת הישראלית לתזמורות האחרות ולמארחיהם, וגם בתוך התזמורת – בין הנגנים מחיפה לאלה מגבעתיים. באולם הקונצרטים היתה אקוסטיקה מדהימה. הקהל החם קיבל באהדה גדולה את התזמורת שלנו והריע לה דקות ארוכות כשכולו על הרגליים!!!
סיום הקונצרט שלנו, שלווה בתשואות רמות כשהקהל עומד דקות ממושכות. מרגש.
בפעילויות הרבות מחוץ לחזרות ולקונצרטים היו המון חוויות בלתי נשכחות, שהגדולה שבהן, לדעתי – היתה המסיבה לכל משתתפי הפסטיבל, שבה כמובן שהישראלים (וביניהם גם אני) נתנו את הטון, הביאו לדי.ג'יי שירים (כולל ואלס "הקיסר" של שטראוס), רקדו על השולחנות, וסחפו את כל יתר המשתתפים לחגיגה. היו לנו טיולים להמבורג שכללו שיט בנהר, טיול בפארק ובילוי בקניון, והיו גם חזרות אינטנסיביות איתי, שבמהלכן התזמורת המשותפת חיפה גבעתיים (שנפגשה בסך הכל פעמיים בארץ לפני הנסיעה) התגבשה גם מבחינה מקצועית.
טיול שגרתי של הנגנים ושלי בפארק בהמבורג
העובדה שהקונצרט שלנו היה הקונצרט המסיים של הפסטיבל יצרה איזשהו מתח אצל כולנו שהלך ונבנה לקראת השיא. בבוקר של אותו קונצרט סיום היה גם קונצרט משותף שבו כל ארבע התזמורות (כ130 נגנים) ניגנו ביחד שני קטעים של מוסיקה לסרטים – "משימה בלתי אפשרית" ו"שודדי הקאריביים". זו היתה חוויה מרגשת בפני עצמה. באותו קונצרט כל תזמורת גם הופיעה בנפרד בחלק מהתכנית שלה, ולנו זו היתה למעשה ההופעה הראשונה בפסטיבל.
חזרה לקראת הקונצרט המשותף, כשאת התזמורת הענקית מובילה הכנרת הראשית של התזמורת שלנו.
הרבה שעות של נסיעות עברנו יחד – פעמיים מארנסבורג להמבורג ובחזרה, ומברלין לארנסבורג ובחזרה (כשהנסיעה חזרה התארכה מאוד בגלל פקק שגרם לנו כמעט לאחר לטיסה), ובמהלכן זכיתי להכיר מקרוב את הנגנים הנפלאים שלנו, דבר שלא קורה בימי שגרה כשאני מגיע רק לחזרות.
במהלך שיט בנהר בהמבורג – אני משתתף במשחק שנקרא ג'אנגל ספיד, שעדיין לא הצלחתי לנצח בו, כי הנגנים הצעירים היו פשוט יותר זריזים ויותר אגרסיביים ממני
אני אישית התארחתי אצל המנהל הקודם של הפסטיבל ואשתו, בתנאים של מלך – קומה נפרדת משלי, ארוחות באיכות של מסעדת שף, שיחות מעניינות רבות עם הזוג המארח ובעיקר יחס חם ואדיב. בערב האחרון, לאחר הקונצרט שלנו, הם קיימו אצלם בבית מפגש עם נציגי המשלחת שלנו ושל הנהלת הפסטיבל, והיה מאוד מעניין ומוצלח.
שיחה עם המנצח של התזמורת הגרמנית בערב הסיום.
הקונצרט שלנו בערב הסיום היה מעולה. הוא כלל סינפוניה למיתרים של ויולדי, אריה של מוצרט (בביצוע של זמרת הסופרן שלנו נעמי שלו שהיא גם כנרת בתזמורת), סימפוניה מס' 102 של היידן (בביצוע מלא בהפתעות, כפי שאני אוהב), ריקוד הונגרי של ברהמס, עיבוד לתזמורת מיתרים של שיר "הרעות" של ארגוב, פרקים מסויטת "כרמן" של ביזה, וואלס הקיסר של שטראוס. כהדרן ניגנו את הקטע המפורסם של סקוט ג'ופלין The Entertainer. התזמורת שלנו היתה מאוד מרוכזת, ויחד עם זאת ניגנה בצורה משוחררת ועם הרבה ספונטניות. היה כיף גדול לנצח על התזמורת הנפלאה הזו, שהיא איחוד של שתי תזמורות שעובדות במשך השנה לגמרי בנפרד זו מזו. נהניתי לעשות איתם מוסיקה והרגשתי שהם מגיבים לי היטב וכל הזמן לגמרי איתי.
סולני תל-אביב 