בקצה של המדינה – חוויות מהצפון

משרוקיות ורעשנים אצל הנגנים; טעויות משעשעות במהלך הנגינה; סולן צעיר וירטואוז; קהל נלהב ש"התנפל" על הדיסקים ועלי; האנסמבל "כבש" שוב את כפר-בלום. וגם – צילומים לתכנית תרבות בערוץ 2 בקצה של המדינה.

הקונצרט שלנו בשבת בבוקר בכפר-בלום הזכיר ימים נפלאים בעבר שבהם האנסמבל היה מבלה סופי שבוע שלמים בקיבוץ וזוכה להערצה אדירה מהקהל. אמנם בשבת האחרונה האנסמבל הגיע מתל-אביב רק בשביל הקונצרט וחזר מיד לאחריו, אבל בזמן הקונצרט סיפקנו לקהל שעה וחצי של אושר, הנאה, התרגשות והתלהבות. הקהל הגיב בתשואות רמות וסוערות, ואח"כ רץ לקנות את הדיסקים שלנו.

התכנית שהגשנו כללה "מטעמים" רומנטיים, עם פרקים נבחרים מהסרנדה של צ'ייקובסקי ומהסימפוניה הפשוטה של בריטן, סויטת הולברג ושתי מלודיות אלגיות של גריג, ריקודים רומניים של ברטוק וגם שתי יצירות לכינור עם הסולן הצעיר בן ה13 סלומון מרקמן – מבוא וטרנטלה של סרסטה וסרנדה מלנכולית של צ'ייקובסקי. בין היצירות שילבתי דברי הסבר על היצירות, קצת הדגמות, קצת סיפורים על האנסמבל והקשר שלו עם כפר-בלום, וקצת פרסום לסדרות הקונצרטים שלנו ולדיסקים שאנחנו מוכרים.

האנסמבל ניגן נהדר, במיוחד את הסרבנד מהסימפוניה הפשוטה של בריטן, אנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי ושתי מלודיות אלגיות של גריג. הכנר הצעיר סלומון מרקמן הלהיב וסחף את הקהל בטרנטלה של סרסטה, והוסיף כהדרן קפריס של פגניני. ואצלנו באנסמבל קרו במהלך הקונצרט כמה דברים משעשעים: היתה נגנית שהפכה דפים לא במקום הנכון בכינור ראשון ובלבלה את שכנתה לעמוד, נגנית אחרת שכחה לחזור על קטע שחוזר פעמיים כשבדיוק היה לה סולו. לסיום – בקטע ההדרן שלנו מאת לירוי אנדרסן, plink, plank, plunk – חילקתי לנגנים משרוקיות ורעשנים בהם הם היו אמורים להשתמש במקום ספציפי ביצירה. אחד הנגנים התחיל לשרוק במשרוקית לפני שהגענו לקטע הזה, וכמובן גרם לצחוק אצל כל הנגנים ואצלי, והוא גם המשיך לשרוק ללא אבחנה, כשמידי פעם מצטרפים אליו עוד נגנים. זה כמובן היה מאוד משעשע והפך את סיום הקונצרט להומוריסטי במיוחד, והעלה חיוך אצל הקהל. כשנפרדתי מהנגנים לפני שהם חזרו לתל-אביב – שלושת הנגנים המדוברים (שמותיהם שמורים במערכת…) זכו במירב הנקודות בטקס המסורתי של חלוקת הנקודות חסרות המשמעות שמתקיים אצלנו בסיום כל קונצרט. בסיום הקונצרט, כאמור, הקהל רץ לקנות את הדיסקים, ואחר כך, בלובי של המלון, הקהל "התנפל" עלי עם שבחים ומחמאות על הקונצרט המהנה של הבוקר. הרגשה נהדרת כמובן. 20140113_101018 טל מן ואני באולפן בקרית שמונה

את תכנית התרבות "יצירה מקומית" המשודרת בימי שישי בבוקר בערוץ 2 בהנחיית טל מן, מצלמים – לא להאמין – בקרית שמונה!!! שם נמצא האולפן שלהם, ולשם מגיעים כל האמנים והיוצרים שמתארחים בתכנית. בצרוף מקרים מדהים, הוזמנתי להתארח בתכנית ממש בסמוך לקונצרט שלנו בכפר-בלום. כמובן שניצלתי את ההזדמנות ונשארתי עוד לילה במלון האהוב עלי בכפר-בלום, על-מנת להגיע לצילומי התכנית אחרי נסיעה של כ10 דק' בלבד ולא של שעתיים פלוס, כמו יתר האורחים. וכך, בשעת בוקר, באולפן שנמצא בקצה של קרית שמונה, שנמצאת בקצה של המדינה, התארחתי לראיון די ארוך וממצה על סולני תל-אביב, על הייחוד של האנסמבל, החידושים וההפתעות בתכניות הקונצרטים שלנו, ועל תכנית הקונצרטים הקרובים עם המנצח והפסנתרן דוד גריילסאמר. במהלך הראיון גם הוקרן קטע וידאו של האנסמבל. התכנית תשודר ביום שישי הבא, 24.1, יום לפני הקונצרט הראשון שלנו עם דוד.

הפוסט הבא – לקראת התכנית הקרובה עם דוד גריילסאמר. שווה לחכות.

מודעות פרסומת

עולים צפונה

המלון בכפר-בלום היה הבית הראשון של האנסמבל. שם קיימנו את החזרות שלנו בתחילת דרכנו, וכך יצרנו את מה שהפך להיות "סופי שבוע מוסיקליים" במלון כפר-בלום. בשבת הקרובה נופיע שם שוב בקונצרט בוקר של מוסיקה רומנטית. ויהיה גם סולן בן 13. פסטורליה בצלילים

kfar blum

מלון פסטורל בכפר-בלום מוכר כמלון של תרבות ושל מוסיקה קלאסית, הרבה בזכות פסטיבל המוסיקה הקאמרית שמתקיים בכל קיץ בקיבוץ ובמהלכו מתארחים האמנים (והקהל) שם. אבל לא רק. המלון מקיים במהלך השנה סופי שבוע מוסיקליים, המשלבים קונצרטים, הרצאות, טיולים ואוכל טוב.

הפורמט הזה נוצר כאשר לפני קרוב ל13 שנים, כשהקמתי את האנסמבל ולא היה לנו מקום לקיים חזרות, פניתי למנהל המלון דובי בנארי (שאותו הכרתי עוד מהימים שהופעתי ככנר בפסטיבל כפר-בלום). הצעתי לו עסקה – תן לנגנים שלי להתארח במלון בסופ"ש ולקיים שם חזרות, ובתמורה ניתן קונצרט לאורחי המלון. מכיוון שהאנסמבל עוד לא היה מוכר, דובי קצת היסס, אך לבסוף נענה להצעה. באותו סופשבוע הוא מילא את המלון והיה לנו קהל גדול בקונצרט וגם בחזרות שאותן פתחנו לקהל אורחי המלון. ומיד סיכמנו על סופ"ש במתכונת דומה בהמשך השנה. גם בסופ"ש השני המלון היה מלא. בהמשך זה הפך לסדרה של סופי שבוע מוסיקליים, ועם השנים זה התפתח והשתכלל (כמו המלון שגדל, התרחב והשתדרג) גם לכיוונים אחרים ושילובים של פעילויות נוספות לקהל, מעבר לקונצרטים.

במשך השנים האנסמבל הופיע במסגרת סופי השבוע האלה פעמים רבות, אך בשנתיים האחרונות לא יצא לנו להגיע לשם. בשבת הקרובה נעלה שוב לכפר-בלום לקונצרט שחרית בבית העם בכפר-בלום, לאורחי המלון ולקהל הרחב מאזור הצפון. התכנית תכלול מטעמים רומנטיים מובהקים – ולס מהסרנדה למיתרים של צ'ייקובסקי, סויטת הולברג של גריג, אנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי ועוד. הסולן בתכנית יהיה ילד מוכשר בן 13 מעפולה ששמו סלומון מרקמן, וזאת במסגרת פעילותנו לקידום אמנים צעירים מצטיינים מהפריפריה. סלומון מרקמן ניגן איתנו לפני כשנה בקונצרט שבו התארחנו בקונסרבטוריון בעפולה, וכך גיליתי אותו. הוא ינגן עם האנסמבל מבוא וטרנטלה של סרסטה, וסרנדה מלנכולית של צ'ייקובסקי. חוץ מזה ננגן גם שתי מלודיות אלגיות של גריג, ריקודים רומניים של ברטוק, סרבנד מהסימפוניה הפשוטה של בריטן, ועוד הפתעות כמו תמיד.

הנה האנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי בביצוע שלנו מקונצרט שהתקיים בקונסרבטוריון שטריקר בתל-אביב. בשבת בבוקר ניתן יהיה לשמוע אותו בכפר-בלום.

גם בסלוניקי הטלפונים זזו שעה לאחור

נסיעה בראש השנה לקונצרט בסלוניקי, וקונצרט בחג המוסיקה הישראלית מיד עם שובנו ארצה – כך התחילו הימים הנוראים לפני שנתיים. ארבעת ימי החופש שהיו עכשיו בחג הזכירו לי ימים לחוצים במיוחד שעברנו בדיוק באותה תקופת חגים. וגם בסלוניקי הטלפונים זזו שעה לאחור מבלי שביקשנו מהם… שתהיה שנה טובה, שנת רוגע

תקופה לחוצה במיוחד עברנו בימים הנוראים לפני שנתיים. ביומיים שלפני ראש השנה קיימנו שתי חזרות אינטנסיביות מאד שבהן היה עלינו להספיק ללמוד יצירה חדשה של דניאל עקיבא לתזמורת מיתרים, אבוב ומקהלה, יצירה חדשה של איתן שטיינברג לזמרת ותזמורת מיתרים, יצירה חדשה של גורי אגמון לחליל, אבוב, בסון, קרן ומיתרים, ואת יצירתו של נעם סיוון "ביתן הבדידות" אותה ביצענו כבר לפני כן.

במוצאי החג יצאנו לסלוניקי לנגן תכנית שונה לחלוטין שבה היצירה הישראלית היחידה היתה של ברדנשוילי – אלגיה למיתרים, ואליה התווספו ריקודים יווניים של סקלקוטס וכן מיצירות מוצרט, גריג וברטוק. במהלך שהייתנו בסלוניקי עברנו לא מעט חוויות, וגם שם היינו צריכים להכין את התכנית בזמן קצר מאד – חזרת ערב, למחרת חזרת בוקר, ובערב קונצרט. על החוויות מסלוניקי כתבתי בפרוט בבלוג, לקריאה ניתן ללחוץ כאן.

971_0590

האנסמבל בסלוניקי

ביצוע האלגיה למיתרים של ברדנשוילי בקונצרט בסלוניקי

הגענו ארצה ב5:00 בבוקר ובאותו היום בשעה 2 בצהריים כבר קיימנו חזרה בתל-אביב על התכנית לקונצרט חג המוסיקה הישראלית ומיד אחריו נסענו לחיפה לחזרת בלאנס ולקונצרט, ששודר בשידור חי בקול המוסיקה. הקונצרט, למרות כל האינטנסיביות והעייפות, היה בסך הכל מוצלח מאד.

307427_10150315236153282_580448281_8077997_1255112742_n

הקונצרט בחיפה בחג המוסיקה הישראלית, עם מקהלת זמרי מורן, ועם הסולנית הנפלאה שלנו תמר ענבר באבוב, בסיום יצירתו של דני עקיבא "ממעמקים"

הנה הביצוע של ביתן הבדידות מאת נעם סיוון, מקונצרט אחר

למרות שאת ימי החג האחרונים העברתי במנוחה טוטאלית, לא יכולתי שלא להיזכר באותם ימים אינטנסיביים לפני שנתיים. אבל דבר אחד היה זהה – הבוקר הטלפון שלי זז שעה אחת לאחור, כאילו עברנו לשעון חורף. זה קרה גם כשהיינו בסלוניקי. אלא שאז הטלפון צדק לפי שעון ישראל – בזמן שבארץ עברו לשעון חורף בסלוניקי עדיין היה שעון קיץ. כך יצא שמרבית הנגנים כמעט פספסו את ארוחת הבוקר. היום לעומת זאת הטלפון זז שעה לאחור שלא בצדק – עד כמה שידוע לי אנחנו נשארים בשעון קיץ עד סוף אוקטובר.

שתהיה לכולנו שנה נפלאה, שנה של רוגע, שלווה, בריאות, אהבה והרבה מוסיקה.

ערב עם הרבה השראה, וגם רגעים משעשעים והזויים

חזרת בוקר (גנרלית) בלי הכנרת הראשית והויולנית המובילה; יום שלם בסמינר לוינסקי כולל אימון קליעות באולם הספורט; הפסקה לא צפויה במהלך הקונצרט בגלל שהנגנים הופתעו לגלות שערבבו להם את כל התוים; אדם חצוף שנכנס לאולם במהלך נגינת ההדרן של הסולן והקים את המנצח ממושבו; שר הביטחון (אהוד ברק) שישב בקהל ולא מחא כף אחרי אף יצירה; ולמרות הכל – אחד הקונצרטים המהנים, המלהיבים ומעוררי ההשראה שלנו. על היום המוזר שעברנו, שבסיומו הקונצרט מיצירות סיבליוס (וגריג)

2012-12-09 21.09.24

לא תמיד יש הסבר לדברים האלה – תכנית שהכנו בשתי חזרות בלבד, קונצרט באולם יבש מבחינה אקוסטית, חזרת בוקר גנרלית ללא הכנרת הראשית שלנו (הדס פבריקנט) שהגיעה לקונצרט בערב חולה – כל תנאי הפתיחה האלה היו אמורים להוביל לקונצרט רע מאוד. אבל למרות כל אלה היה קונצרט עם המון השראה, שמחה, התלהבות ורגעים מיוחדים.

התחלנו את היום ללא שתי נגניות מובילות שלנו – הכנרת הראשית הדס פבריקנט שהיתה חולה, והויולנית הראשית שולי ווטרמן שביתה היתה חולה. וכך קיימנו חזרת בוקר ללא שתי הנגניות שמנגנות את קטע הסולו המפורסם בפרק המסיים של סויטת הולברג של גריג. למרות שהיו רק שלושה נגני כינור ראשון (יוליה קליין הובילה במקום הדס ועשתה את זה מצוין) החזרה היתה יעילה מאוד, ובה ליטשנו הרבה מקומות בעייתיים ועברנו על כל התכנית. הנגנים התפזרו לאחר החזרה, אבל אני נשארתי בלוינסקי על מנת לקיים פגישות ואודיציה לנגן שמעוניין להצטרף לשורותינו. אחרי שסיימתי את כל אלה ואת ארוחת הצהריים בקפטריה של לוינסקי, היו לי כמה שעות עד חזרת הבלאנס, ובהן תכננתי ללמוד ולנוח. אלא שלפעמים יש בחיים פיתויים חיצוניים שמשנים לנו את התכניות. בדרך מהקפיטריה לאודיטוריום עברתי באולם הספורט של לוינסקי, שיש בו מגרש כדורסל. להפתעתי (ולשמחתי) ראיתי שעל הרצפה של האולם היה מונח כדור. החלטתי להיכנס, לזרוק לסל כמה דקות וללכת ללמוד כפי שתכננתי. אלא שאחרי כמה דקות לא ממש יכולתי להפסיק, כי כל כך נהניתי לזרוק לסל. המשכתי לזרוק עוד ועוד, זרקתי מקרוב, מרחוק, מהעונשין, מהשלוש, רצתי (עם נעלי הקונצרטים) לקחת את הכדור אחרי כל זריקה על מנת לזרוק שוב ושוב. רק אחרי 45 דק', כשהתעייפתי (בגיל 14 זה היה קורה אחרי מינימום 3 שעות, אבל הגיל…) יצאתי מהאולם והלכתי לאודיטוריום. למדתי מעט מאוד כי כבר לא נשאר הרבה זמן (למעשה, רק עברתי על היצירות של הערב ולא על התכנית לתחרות הקלרינטים כפי שתכננתי), ואז הלכתי לישון על אחד המושבים שבאולם האודיטוריום. התעוררתי כשהגיעו לאולם עובדי הבמה ואחריהם חלק מהנגנים שלנו, לקראת חזרת הבלאנס.

אחרי חזרת הבלאנס, הקפה וההתארגנות, התחיל הקונצרט. לאחר הפתיחה באנדנטה פסטיבו של סיבליוס, שנשמע כמו המנון יותר מאשר כמו יצירה קונצרטית רצינית, המשכנו לסויטה הכפרית של סיבליוס. הביצוע היה מאוד מלוטש, והרגשתי שיש ריכוז טוב ואנרגיה טובה של הנגנים. לאחר הסויטה, התזמורת ואני ירדנו מהבמה על מנת לפנות אותה לביצוע שלישיית הפסנתר של סיבליוס. את השלישייה ניגנו הדס פבריקנט בכינור, הילה אפשטיין בצ'לו והפסנתרן האורח פולקה גרסבק. הביצוע היה נהדר, מאוד מוסיקלי ואספרסיבי. הדס אמנם ניגנה כשהיא חולה, אבל היא עשתה את זה כמו גדולה. היה ממש כיף להאזין לה ולהילה, שביחד עם הפסנתרן האורח נתנו ביצוע כל כך מהנה.

2012-12-09 20.08.47

הדס והילה עם הפסנתרן פולקה גרסבק בשלישיית הפסנתר של סיבליוס

 

אחרי ביצוע השלישייה היינו אמורים לבצע את חמישיית הפסנתר של סיבליוס בעיבוד לפסנתר ותזמורת מיתרים, ואז קרה הארוע המשעשע הראשון של הערב. עוד לפני ביצוע השלישייה הקהל כבר המתין זמן רב – לסידור הבמה ולהעלאת הפסנתר. אחרי ביצוע השלישייה הוא המתין שוב לסידור הבמה מחדש, להזזת הפסנתר ולעלייתה של התזמורת לבמה. אבל אחרי שכל אלה כבר הסתיימו, וחשבתי שכבר אפשר לעלות לבמה, הבחנתי שנגנים רבים אינם יושבים במקומותיהם אלא נמצאים מאחורי המסך שעל הבמה. לאט לאט ובמשך זמן ממושך הצטרפו נגנים בודדים אל חבריהם שעל הבמה, בעוד הקהל ממתין בשקט ובסבלנות. מה הסתבר? כשעובדי הבמה סידרו את הבמה לפני ביצוע השלישייה, הם הזיזו את עמודי התוים של התזמורת כדי לפנות את הבמה. אבל בנוסף, הם גם הורידו את כל התוים מהעמודים ושמו אותם מעורבבים בערימה אחת מאחורי הבמה. כשהנגנים חזרו לבמה להמשך הקונצרט, הם גילו שהם צריכים להתחיל לחפש את התוים, כל אחד את התפקיד שלו, בתוך הערמה. למעשה, תוים של חמש יצירות שונות בתוך ערמה… וכך, לאט לאט חזרו הנגנים לבמה מאושרים שהם הצליחו למצוא את התוים ומשועשעים מהמאורע ההזוי.

לאחר ביצוע הגרסה התזמורתית של חמישיית הפסנתר, לחש לי הפסנתרן האורח פולקה גרסבק שהוא רוצה לנגן הדרן. מכיוון שאין שם מאחורי הבמה חדר או מקום לשבת, העלייה והירידה מהבמה הם אל ומהקהל. וכך ירדתי מהבמה ומצאתי מקום פנוי לשבת בו בקהל ולהאזין לנגינת יצירתו של סיבליוס "פינלנדיה" בגרסתה לפסנתר, שהיא בעיני הרבה פחות מוצלחת מהגרסה התזמורתית. ואז קרה הארוע המשעשע (או ההזוי) השני. בזמן ביצוע ההדרן נשמע קול של דלת נפתחת ואח"כ נטרקת. באופן טבעי הסתובבתי לכיוון של דלת הכניסה לאולם וראיתי אדם שנכנס לאולם באמצע הנגינה. אותו אדם לא הסתפק בכך שהוא הפריע למהלך הקונצרט בפתיחת וטריקת הדלת, אלא המשיך להתהלך באולם, מתעלם מהעובדה שהוא נמצא באולם קונצרטים בשעת נגינה, ולמרות שהיו באולם כיסאות ריקים שהיה יכול להתיישב בהם בשקט על מנת שלא להפריע עוד יותר, הוא ניגש דווקא אלי ואמר לי שזה המקום שלו. למרות שהייתי קצת המום, הגבתי מהר על מנת שלא לעורר מהומה, קמתי בזריזות והתיישבתי על המדרגות. אותו אדם התיישב במקומי והנגינה של הפסנתרן נמשכה. כמובן שנגני האנסמבל הבחינו בכך, מכיוון שהם לא ניגנו בהדרן אלא רק ישבו על הבמה והאזינו. וכך, במהלך ההדרן, ראיתי מהאולם כמה מנגני האנסמבל שיושבים על הבמה ומתקשים לעצור את התקפות הצחוק שמאיימות לפרוץ מתוכם לנוכח המאורע ההזוי שהתרחש מול עיניהם.

בשורה השניה בקהל ישב שר הביטחון אהוד ברק עם רעייתו. כמובן שנגני האנסמבל הבחינו בו ובאופן טבעי הסתכלו על תגובותיו לאחר כל יצירה. מהדיווחים שקיבלתי מהם, הוא לא מחא כפיים לאחר אף יצירה… אולי זה לא היה לרמתו או לכבודו, אולי הוא היה שקוע במחשבות על קאמבק לזירה הפוליטית, בכל מקרה הוא לא הראה איזושהי התלהבות מהחוויה שעבר, במידה ועבר חוויה כלשהי. אנחנו מצידנו, דווקא ניגנו את שתי היצירות האחרונות של הערב – הרומנסה של סיבליוס וסויטת הוברג של גריג – עם המון התלהבות ואנרגיה. הביצוע של סויטת הולברג היה מאוד מיוחד, ולמרות שכבר ביצענו את היצירה עשרות פעמים – היו בביצוע של אתמול רעננות וספונטניות יוצאי דופן. הרבה ניואנסים מוסיקליים יצאו מאוד יפה, היתה הרבה השראה לנגנים ולי, והרגשנו טוב ביחד על הבמה. באריה הנפלאה של היצירה (פרק רביעי) הרגשתי שהנגנים ביחד איתי בכל פרט הכי קטן, ושהם ממש יוצרים ביחד איתי צבעים מיוחדים ועושר דינמי. פרק הסיום זכה לביצוע נפלא ואנרגטי של קטעי הסולו של הדס ושולי, ובכך חתם קונצרט מאוד מיוחד, שגרם לכולנו אושר. הקהל ברובו היה מאוד איכותי וכלל לא מעט מוסיקאים וסטודנטים למוסיקה, והתגובות הנלהבות שקיבלנו באופן אישי מהרבה מהמאזינים חיממו את הלב.

וכעת, למשימה הבאה – תחרות הקלרינטים הבינלאומית. מחרתיים בבוקר אנחנו מצטרפים אל שלב הגמר של התחרות שמתקיימת בקונסרבטוריון שטריקר. אמשיך לדווח בימים הקרובים.

 

יצאנו לדרך

חודש דצמבר התחיל ואיתו הפעילות הרבה והאינטנסיבית של האנסמבל. אמנם עד כה היו לנו רק נסיעה למפגשי הכנה עם תלמידי תיכון בערד, וחזרה אחת (מתוך שתיים) לקראת הקונצרט מיצירות סיבליוס שיתקיים מחר בערב בת"א, אבל ניתן כבר לחוש כמה אינטנסיבי החודש הזה עומד להיות.

ביום ד' האחרון בשעה 5 בבוקר אספה אותי מונית מביתי בחיפה לנסיעה ארוכה לבי"ס תיכון בערד. מטרת הנסיעה: להכין את תלמידי התיכון שבפניהם נופיע ב27.12 בהיכל התרבות בעיר, לקראת הקונצרט. מפגשים עם תלמידי תיכון הם תמיד אתגר שיש בצידו סיפוק גדול. עבור חלק מהם זהו מפגש ראשון עם מוסיקה קלאסית, עפ כלי נגינה קלאסיים, עם מוסיקאים מקצועיים. המסגרת האינטימית של מפגש עם 20-30 תלמידים בכיתה נותנת לבני הנוער אפשרות להכיר מקרוב ממש את "סודות" המוסיקה, מה היא מביעה ומספרת, באילו אמצעים משתמש המלחין (במקרה שלנו צ'ייקובסקי) כדי להעביר אותה, מהם כלי הנגינה שבתזמורת וכיצד מנגנים עליהם, מה תפקידו של המנצח, ושאלות רבות שבני נוער אלה מעולם לא נתקלו בהן.

חוץ ממני הגיעו לביה"ס בערד עוד כמה מנגני האנסמבל – זהר אלון, חן רוזן ואופיר שנר בכינורות וטליה ארדל בצ'לו. במשך שני בקרים (רביעי וחמישי) עברנו כיתה כיתה וכיסינו את כל 18 הכיתות (י' עד י"ב) שיגיעו לקונצרט שלנו. עבודה קשה ומתישה, אבל חשובה ומספקת מאוד. בסה"כ מרבית התלמידים היו קשובים ומתעניינים, וזכו במפגשים יוצאי דופן שעוררו את סקרנותם לקראת הקונצרט שיתקיים בסוף החודש. הפרוייקט מתקיים במסגרת הפעילות של סל תרבות. עבורנו זה היה מאוד מהנה ואנו מצפים בכליון עיניים להגיע אליהם בהרכב המלא ולהופיע בפניהם בסוף החודש.

image (2)

זהר מדגים על כינורו במפגש עם תלמידי תיכון בערד

ואתמול היתה לנו חזרה ראשונה לקראת קונצרט מיוחד שבו ננגן מחר בערב במכללת לוינסקי בתל-אביב מיצירות יאן סיבליוס, שהיום מציינים בדיוק 55 שנים למותו (שלשום היה יום העצמאות ה95 של פינלנד, עוד סיבה לקיום הקונצרט). האורח שלנו בקונצרט הוא הפסנתרן הפיני פולקה גראסבק, ובין היתר נבצע בקונצרט עיבוד של חמישיית הפסנתר של סיבליוס לפסנתר ותזמורת, וכן סויטה כפרית ורומנסה למיתרים. נסיים את הקונצרט בביצוע של יצירה מוכרת של מלחין סקנדינבי אחר – אדוורד גריג – סויטת הולברג.

מחר יהיה לנו יום עמוס – בבוקר חזרה ובערב קונצרט (בשעה 19:30 בסמינר לוינסקי בת"א), ובהמשך השבוע – תחרות הקלרניתנים הבינלאומית.

ביקור בשוייץ לפתיחת העונה

רפרטואר "חו"ל". נגני אנסמבל שמתאספים מרחבי אירופה. יומיים של חזרות וקונצרט אחד. זה כבר הופך למסורת – גם את העונה הזו אנחנו פותחים בנסיעת בזק לחו"ל. והפעם: Crans Montana בשוייץ. בשבוע הבא זה קורה

זה האזור שבו נהיה בשבוע הבא, כפי שהוא נראה בקיץ

זה מתחיל להפוך למסורת. בשנה שעברה פתחנו את העונה שלנו בנסיעה קצרה לסלוניקי, שם הופענו בקונצרט אחד בפסטיבל בעיר. ובשבוע הבא אנחנו מתכנסים שוב, והפעם על-מנת לנגן בפסטיבל "Les Sommets du Classique" באזור הצרפתי של שוייץ. האזור משמש בחורף לסקי, וכך הוא נראה בד"כ בחודשי החורף.

אבל אנחנו נגיע לשם דווקא בתקופת הקיץ, ונופיע בקונצרט אחד במסגרת פסטיבל Les Sommets du Classique. כפי שהיה בשנה שעברה בסלוניקי, גם הפעם ניפגש כולנו שם, כלומר בז'נבה, כאשר חלק מהנגנים יגיעו ביחד מהארץ, והיתר יגיעו משוייץ ומאיטליה. גם תכנית הקונצרט תהיה ברובה מתוך יצירות הרפרטואר של האנסמבל, שכבר הפכו באופן מסורתי ל"תכניות חו"ל". הדיברטימנטו ברה מז'ור ק.136 של מוצרט, סויטת הולברג של גריג, ריקודים רומניים של ברטוק. הפעם נביא גם את יצירתו של המלחין הישראלי מארק לברי, אותה ביצענו לאחרונה במרכז עינב במסגרת ערב הוקרה למלחין. הסולנים יהיו שני פסנתרנים – הבלגי אלכסנדר גרנינג והישראלי יובל כהן. הם ינגנו איתנו את הקונצ'רטו בדו מינור לשני פסנתרים של באך.

בסרטון הפרומו של הפסטיבל מציגים ב30 שניות את כל המבצעים, כאשר לקראת הסוף ניתן לשמוע בצרפתית את שמו של האנסמבל. הסרטון מופיע בדף הבית של הפסטיבל, כאן.

אנחנו טסים ביום שני הקרוב, 13.8. הקונצרט ביום רביעי 15.8, ונשוב לארץ בחמישי 16.8. את החוויות מהנסיעה אביא בפוסט הבא, לכשנשוב.

שוברים שיאים באנסמבל

15 יצירות שונות, חמישה קונצרטים בחמישה אולמות שונים, ארבע חזרות, שלוש תכניות שונות, שתי הרצאות, סדרת קונצרטים חדשה, מקהלה, סולנים, ביקורות מפרגנות בעיתונים ועוד. זה היה ההספק שלנו בשבוע האחרון.

עכשיו אפשר לקבוע בוודאות – בשבוע האחרון שברנו כמה שיאים באנסמבל. אף פעם לא היתה לנו כל-כך הרבה פעילות בשבוע אחד. לסיכום השבוע הזה הנה סקירה קצרה של האירועים: במוצ"ש האחרון היה לנו קונצרט פתיחת העונה בחיפה, עם אנסמבל זמרי מורן וסולנים, עליו כתבתי כאן. עם אותו קונצרט הופענו שוב למחרת בתל-אביב באולם עינב. לפני כל אחד מהקונצרטים היתה לנו הרצאה מקדימה בהשתתפות האנסמבל והמקהלה. זו היתה פתיחת עונה מאוד מרגשת, שכללה גם קטע לזכרו של מתן גבעול ז"ל (פרק שני מהסרנדה של אלגר), מיסות נפלאות של שוברט והיידן, עיבוד שלי לחמישיית מיתרים של מוצרט, ויצירתו הנהדרת של נעם סיוון "ביתן הבדידות" למקהלה ותזמורת, עפ"י טקסטים של דני כהן ז"ל.

הקונצרטים זכו לתגובות מצויינות של הקהל והביקורת: " ברכות לסולני תל-אביב המצויינים על ערב שהיתה בו עשיית מוסיקה מלב אל לב… הביצוע היה מצוין" אורה בינור, מעריב; "צליל רך ועוטף… כדאי מאוד לשמוע" חגי חיטרון, הארץ. בראשון בערב, לאחר הקונצרט בתל-אביב, יצאנו לחגוג במסעדה איטלקית.

למחרת, ביום שני בבוקר, התחלנו חזרות לקראת הקונצרט הראשון בסדרה החדשה שלנו בכפר-שמריהו. התכנית כללה את סויטת הולברג של גריג, הסימפוניה הפשוטה של בריטן, דיברטימנטו ברה של מוצרט והעיבוד שלי לחמישיית המיתרים של מוצרט.

למרות העייפות החזרות הלכו טוב והיו יעילות, וביום רביעי בבוקר כבר התחלנו בחזרות על תכנית שלישית – התכנית עם אסתרית בלצן. במרכז תכנית זו הקונצ'רטו לפסנתר מס' 23 בלה מז'ור של מוצרט, וכן פרקים וקטעים מ7 יצירות נוספות של מוצרט – קונצ'רטי לפסנתר מס' 1, מס' 9, מס' 20, מס' 21, מס' 25 ומס' 27 וכן הסימפוניה הקונצרטנטית שלו לכינור וויולה, עם הסולנים הנפלאים קובי רובינשטיין בכינור וגיא בן ציוני בויולה. החזרה ברביעי בבוקר היתה ארוכה וההספק היה מצוין. סיימנו את החזרה, התפזרנו, ובערב נסענו לכפר-שמריהו לקונצרט שלקראתו עבדנו ביומיים שלפני כן.

האנסמבל הגיע לכפר-שמריהו חולה – לא פחות מחמישה נגנים (מתוך 15) היו חולים באותו ערב. לאחר חזרת בלאנס באולם, פתחנו את הסדרה החדשה שלנו בכפר-שמריהו מול קהל של כ150 איש. הקונצרט היה טוב, האנסמבל היה מאוד מרוכז למרות המצב הבריאותי. ליוויתי את הקונצרט  בדברי הסבר בסגנון קליל ובלתי פורמלי – על המוסיקה, עלי ועל האנסמבל. הבחנתי שזה תורם ועוזר לקהל להנות מהקונצרט, ואז פניתי אליהם בבקשה להביא לקונצרט הבא עוד חברים על מנת שהאולם יהיה מלא לגמרי. את התוצאות של זה נראה בקונצרט הבא.

למחרת הקונצרט בכפר-שמריהו, ביום חמישי בבוקר, היתה לנו חזרה שניה ואחרונה עם אסתרית בלצן. מיד עם סיומה יצאנו להפסקה של שעתיים שאחריה נסיעה לכפר-סבא לקונצרט ראשון בסדרה של 13 קונצרטים, שהתקיים בהיכל התרבות כפר-סבא. מכיוון שזה היה הקונצרט הראשון והיו מעט חזרות נדרשנו לריכוז גבוה במיוחד. הקונצרט היה מאוד יפה ומרגש, וההנחיה של אסתרית מדהימה בעיני. היא ממחישה את המוסיקה הנפלאה של מוצרט באמצעות סיפור חייו, משפחתו, מסעותיו והופעותיו. למחרת, יום שישי (אתמול)  ב9 בבוקר התייצבנו שוב, הפעם במוזיאון תל-אביב, לקונצרט נוסף עם אסתרית. לאחר חזרת בלאנס שכללה גם בדיקת מיקרופונים, תאורה, מסך וכד', עלינו להופיע מול אולם מלא במוזיאון תל-אביב.

הקונצרט היה הרבה יותר טוב מאשר בערב שלפני, האנסמבל צלצל מצוין, הסולנים היו נהדרים והאקוסטיקה הנהדרת והאולם המלא במוזיאון עזרו לאנרגיות של האנסמבל.

עכשיו שבת בבוקר, ויש לי קצת זמן לכתוב וגם להירגע מהשבוע הקשה. הקונצרטים עם אסתרית ימשיכו גם מחר ובמהלך כל חודש נובמבר, אבל אחרי שעברנו כבר שני קונצרטים בהצלחה, הלחץ ירד.