חוייה ב360 מעלות

למרות כל קשיי התקופה, ולאחר שנאלצנו לדחות פעם אחת את הקונצרט "גלוריה" בשל הידוק הסגר, בסופו של דבר הפרוייקט יצא לפועל והיה מרגש במיוחד. 

ראשית, עצם העובדה שקיבלנו את האישור המיוחד ממשרד התרבות לקיים חזרות והקלטות גם בימי הסגר, כבר נתנה לנו הרבה אנרגיה והרגשה שאנחנו עושים משהו יוצא דופן לתקופה הזו.

שנית, הדחייה של הפרוייקט מהחודש שעבר בגלל הידוק הסגר, אחרי כל ההכנות, ההתרגשות והאכזבה שבדחייה – כל אלה הוסיפו להתרגשות. הרגשה שעבדנו קשה מאד בשביל להתחיל את החזרות!

שלישית, התכנית עצמה היתה כל כך נפלאה, עם מוסיקה יפהפיה של שוברט וויולדי, לצד עיבודים נהדרים לשירים שהפכו עם השנים לנכסי צאן הברזל של הזמר העברי.

ומעבר לכל אלה, העבודה עם המקהלה הנהדרת – אנסמבל זמרי מורן בניהולה האמנותי של נעמי פארן ובניצוחו של תום קרני, ועם האנסמבל – שלמרות שנפגש רק אחת לחודש וחצי-חודשיים בתקופה זו, הוא שומר על רמה מאד גבוהה גם מבחינת הנגינה, גם מבחינת הסגנון הייחודי, גם מבחינת הקשב והמשמעת המצויינת, וגם מבחינת האוירה הנהדרת בחזרות. היה באמת כיף לעבוד עם שני הגופים הנהדרים האלה יחד.

העבודה בחזרות היתה מאד אינטנסיבית. הכנו את התכנית בשלושה ימי חזרות בלבד. כפי שקורה בחזרות של תזמורת ומקהלה יחד, הייתי צריך להחליט כל הזמן מתי להתמקד יותר בעבודה עם התזמורת, מתי להתמקד יותר בעבודה עם המקהלה, ומתי להתמקד בתאום ובבלאנס בין שני הגופים. 

הבעיה המרכזית שנוצרה עבורי, בגלל שהיינו צריכים "להרחיק" את זמרי המקהלה לאולם, היתה: לנצח על הרכב גדול שחלקו נמצא מולי, התזמורת, וחלקו מאחורי, המקהלה. הייתי צריך לנצח למעשה על תכנית שלמה ב360 מעלות, לתכנן היטב מתי להסתובב אל המקהלה ומתי אל התזמורת, מתי לעמוד בפרופיל לשני הגופים, מתי לסמן משהו להרכב שמאחורי מבלי להסתובב, באיזו יד לנצח בכל פעם כך שמרבית המשתתפים יראו ויבינו. וכשאני מסתובב, מאיזה צד כדאי להסתובב – בהתאם לקול במקהלה שאליו אני פונה או הקבוצה בתזמורת שממנה אני פונה. אם בניצוח "רגיל" מול תזמורת או מקהלה שכולה נמצאת מולי, אין לי שום צורך להסתובב או להזיז את הרגליים בכלל, כאן הייתי צריך ממש לתכנן מראש כל סיבוב כך שיהיה ברור ונוח לזמרים ולנגנים. ממש כוריאוגרפיה. 

בסופו של דבר הכנו את התכנית היטב, הסולנים היו מצויינים (כולם חברי המקהלה), וכך גם המקהלה והתזמורת.

צילמנו את הקונצרט ביום שישי בצהריים כמו שידור חי, ושידרנו אותו בשידור בכורה במוצ"ש. להנחיית הקונצרט הזמנתי את חיותה דביר, המנחה המיתולוגית של קונצרטים בארץ במשך עשרות שנים – הן בסדרת "אתנחתא", הן בפסטיבלים של קול המוסיקה בגליל העליון, והן בקונצרטים רבים של תזמורות ברחבי הארץ. חיותה אמנם כבר בפנסיה, אך העברית הרהוטה והצלולה שלה, והקול האהוב והמוכר שלה בהנחיית קונצרטים נתנו ערך מוסף לשידור.

אז למרות שגם הפעם הופענו ללא קהל וללא מחיאות כפיים – עדיין הקונצרט  היה מאד מרגש עבורנו. והפעם נרשמו לצפייה בשידור הקונצרט כ-3000 איש, מספר שיא עד כה בקונצרטים המשודרים שלנו.

השידור כולו היה איכותי מאד, בזכות הקלטת אודיו מצויינת של ירון אלדמע, וצילום ועריכת וידאו יוצאת מהכלל של דרור הלר. את התמונות הנפלאות מהקונצרט צילם, כתמיד, יואל לוי.

הסולנים במיסה של שוברט היו – רינתיה נסים – סופרן, עמרי אייזנבוד – טנור, ואלכסנדר רוזביצב – בס, וכן – מאיה סייג – סופרן, ומיכאל קרסניצקי – בס.

בגלוריה של ויולדי הסולניות היו – מאיה סייג, רינתיה נסים ונועם אבידן – סופרן, ומאיה הלר – אלט.

וגם היו קטעי סולו בגלוריה של ויולדי לשלושה נגנים מהאנסמבל – קובי רובינשטיין, הכנר הראשי שלנו, גיא אילון בצ'לו, ויבגני ליסוגורסקי בצ'מבלו. 

את השירים הנפלאים שביצענו – רכבת לילה לקהיר, עטור מצחך ומזמור לילה – עיבדו למקהלה מתן סרי, תמי קליינהאוס וגלעד כהן. את העיבודים התזמורתיים ערך תום בר.

התגובות על השידור נלהבות מאד והן ממשיכות לזרום ולהגיע אלינו, בפייסבוק, ביוטיוב, באתר האנסמבל ובהודעות אישיות שנשלחות אלי. הנה כמה מהתגובות שקיבלתי:

"איזה תענוג צרוף היה הקונצרט. ברכות לחיותה הצעירה תמיד לברק הכי חיוני בעולם ולכל מי שעשה במלאכה. המיסה של שוברט היתה פשוט מדהימה. איזה יופי".

"הנאה צרופה. שכחתי כבר איזו חוויה זו להאזין למוסיקה שמיימית מעין זו".

"איזה ערב תרבותי נפלא היה לנו אתמול.
תודה על השיתוף". 

"הנאה צרופה, ערב יפהפה! מתגעגעים לשבת ולהקשיב באולם הקונסרבטוריון… תודה רבה לכם!"

"היה קונצרט מקסים. תודה".

ניתן עדיין לצפות בקונצרט, ללא תשלום, בהרשמה מראש ע"י לחיצה על הקישור הזה

הקונצרט הבא שלנו יהיה בתחילת מרץ, וזה יהיה הקונצרט השנתי ע"ש לאה ויצחק לוין, שבו נארח סולנים צעירים מצטיינים מתלמידי הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה ת"א, וכן תלמידי סדנת הניצוח שלי מהאקדמיה למוסיקה בתל אביב. פרטים נוספים בהמשך.

מכת מוות לתרבות

ביטול בשיא ההתרגשות

לתכנן את כל החזרות, לשריין אולם, לסגור עם נגנים, לקבוע לוחות זמנים, לשכור עוגב, לסגור עם מקליט וצלם וידאו, לקיים חזרת הכנה עם המקהלה, לשלוח תוים לנגנים, להדפיס תפקידים ולעבור על הקשתות והסימונים, ללמוד היטב את הפרטיטורות, להתחיל לפרסם את הקונצרט בקידום ממומן, לעבור על הטקסטים של ההנחיה, לעקוב אחרי קצב ההרשמה לשידור, לשמוח שיש למעלה מ1300 נרשמים, להתרגש מהמוסיקה הנפלאה של ויולדי ושוברט, ואז, ממש בערב לפני החזרה התזמורתית הראשונה – לבטל הכל!!! זה מה שעברנו בשבועות האחרונים… איזו נפילת מתח, אכזבה ובעיקר תחושת ריקנות אחרי ההתרגשות הגדולה שגאתה עד לערב שלפני החזרה הראשונה. קונצרט ה"גלוריה" שלנו היה אמור להתקיים במוצ"ש האחרון 9.1.21, ולהיות משודר בשידור חי ביוטיוב ובאתר האנסמבל. לצערנו, נאלצנו לדחות אותו בגלל הידוק הסגר. עכשיו אנחנו ב"מנוחת סגר", אבל בקרוב נחזור לפעילות ונקיים אותו במועד חדש – מוצ"ש 6.2.21 בשעה 20.30. התכנית נפלאה, והיא כוללת שני "להיטים" למקהלה ותזמורת – המיסה בסול מז'ור של שוברט וה"גלוריה" של ויולדי. אליהם יתווספו שלושה שירים ישראליים מצויינים, שהפכו לקלאסיקות, בעיבודים חדשים ומקוריים למקהלה ותזמורת אותם כתב תום בר – רכבת לילה לקהיר, עטור מצחך, מזמור לילה.
אל האנסמבל יצטרפו הזמרים הנפלאים של אנסמבל זמרי מורן וסולנים. הנה פרטי הקונצרט.

את הגלוריה של ויולדי ביצעתי בדצמבר 2014 עם האנסמבל ועם מקהלת קולגיום, הנה הפרק Domine fili unigenite מאותו ביצוע.

להרשמה לצפייה ללא תשלום בשידור הקונצרט במועדו החדש, 6.2.2021, לחצו כאן

פרידה מאגדת הכינור

עברי גיטליס היה אחד מגדולי הכנרים בדורנו. היה לו צליל חם, היתה לו הבעה ייחודית, אמירה אישית, נגינה מבריקה, וירטואוזיות מסחררת ואינטרפרטציה יוצאת דופן ומרתקת לכל יצירה שניגן. הוא היה אולי אחרון הכנרים מדור הזהב. ובנוסף, היה לו חוש הומור מצוין. הוא נולד בחיפה בשנת 1922, ולמרות שבגיל צעיר נסע ללמוד באירופה וחי את מרבית חייו בצרפת, הוא היה קשור מאד לארץ, ובמיוחד לחיפה עיר הולדתו. למרות שהייתי בקונצרטים ובכיתות אמן שלו בארץ כבר משנות התשעים, פגישתי האישית הראשונה איתו היתה דווקא בפריז, ב1998, כשהגיע לשמוע קונצרט של תזמורת האקדמיה בירושלים שאותה הובלתי בכינור, בניצוח שלמה מינץ. רק ב2012, כשהיה בן 90, והתארח בחיפה אצל בן דודו מולי גלעד, פגשתי אותו באופן אישי בארץ.


שוחחנו מאז מספר פעמים, ואף הזמנתי אותו לבוא לארץ לנגן עם האנסמבל, אבל זה לא צלח. ב2017, כשאיתמר גולן הגיע לארץ לנגן עם האנסמבל, דיברתי איתו על האפשרות לשלב את עברי בקונצרט שלנו. איתמר אהב את הרעיון וחשב שכדאי לארגן ערב שלם לכבודו, ליום הולדתו ה-95. התחלנו לקדם את זה, הזמנו אמנים, תיאמנו אולם, תאריכים, רפרטואר, מוזמנים, ובדצמבר 2017 הבאנו את עברי לארץ. הארוע לכבודו התקיים ב26 בדצמבר 2017 באודיטוריום הקונסרבטוריון הישראלי, מול אולם מלא.

אמנים ישראליים מעולים, כולם קשורים לאנסמבל, הגיעו לנגן לכבוד עברי ולברך אותו. בין משתתפי הערב היו הכנרים קובי רובינשטיין, גיא בראונשטיין ומיכאל שחם, הפסנתרנים איתמר גולן, עידו בר שי ובשארה הרוני, זמרת הסופרן רויטל רביב ורבים אחרים.

חיים טאוב, לשעבר הכנר הראשי של הפילהרמונית הישראלית ומבכירי המורים לכינור הגיע לברך, וכמוהו גם ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, ורבים נוספים.

היתה לי הזכות להעניק לעברי תעודת הוקרה בשם אנסמבל סולני תל אביב והקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה.

זה היה באמת ערב יוצא דופן ומחווה מתבקשת לאמן הגדול הזה. באוגוסט האחרון, בתכנית מפתח סול של ברוך אסקרוב ב"כאן תרבות", אותה הקדיש לעברי גיטליס לכבוד יום הולדתו ה98, בירכתי את עברי ואיחלתי לו עוד שנים רבות וארוכות. לצערי הרב זה לא קרה. ב24 בדצמבר הוא נפטר.

ההקלטות הרבות והנפלאות של עברי משאירות אותו בעולם לנצח, למרות שהוא כבר לא איתנו. הנה אחת מיני רבות.

אתגעגע אליו מאד.

אסור לסגור את התזמורת

איך אפשר, דווקא בתקופה הקשה ביותר לכל גופי התרבות בארץ, להפסיק לגמרי לתקצב תזמורת ולמעשה לתת לה מכת מוות מבלי למצמץ? זה מה שעשתה עיריית נתניה לתזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית… מהקצבה של כמיליון וחצי ש"ח לתזמורת לפני מספר שנים, העירייה הורידה בהדרגה את גובה התמיכה בתזמורת עד ל750,000 ש"ח בלבד, ולפני מספר ימים הודיעה לתזמורת ש"התחייבויות העירייה כלפי התזמורת הגיעו לסיומם". חשוב להבהיר – תזמורות לא יכולות להתקיים ללא תמיכה ציבורית. כל תזמורת בארץ מקבלת תמיכה ציבורית משני גורמים – הממשלה (מינהל התרבות) והרשות המקומית. את שאר ההוצאות מממנות התזמורות מהכנסות עצמיות (מכירת כרטיסים ומנויים, תרומות פרטיות וקרנות), כאשר אחוז ההכנסות העצמיות משתנה מתזמורת לתזמורת. בכל התזמורות בארץ הנגנים עובדים קשה מאד על מנת להתפרנס (השכר ברוב התזמורות בארץ לא גבוה ולכן נגנים רבים משלימים את הכנסתם בהוראה, בנגינה בהרכבים נוספים ולפעמים גם בעבודות שאינן בתחום המוסיקה). התזמורות צריכות "לגרד" כל הכנסה אפשרית על מנת להחזיק מעמד, אבל הן חייבות גם את התמיכה הקבועה, הממסדית, שמאפשרת להן להתקיים. הפסקת התמיכה של הרשות המקומית היא גזר דין מוות לתזמורת. והמשמעות המיידית היא אובדן הפרנסה של נגנים רבים שמנגנים מילדות והשקיעו שעות רבות של נגינה כל יום במשך עשרות שנים על מנת להגיע לרמת הנגינה שלהם. ומעבר לכל אלה זוהי פגיעה אנושה בנוף המוסיקה בארץ – תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית מופיעה באופן קבוע כבר 50 שנה ביישובי פריפריה רבים שאף תזמורת אחרת לא מגיעה אליהם: נהריה, בית שאן, עין החורש, גבעת ברנר, דורות ועוד. הפסקת התמיכה של עיריית נתניה דווקא בתקופה זו היא מעשה שמראה על אטימות, חוסר הבנה, חוסר הערכה לתרבות ולמוסיקה. אך בראש ובראשונה זה מעשה שמראה שהתרבות נמצאת בתחתית סדרי העדיפויות אצל מקבלי ההחלטות, וזה מקומם ומכעיס, אך לצערי גם לא מפתיע. הנה המכתב ששלחה העירייה לתזמורת לפני מספר ימים.

חשוב לציין שמשרד התרבות כן תומך בתזמורת במשך כל השנים וממשיך לתמוך בה, ותמיכתו גדולה ומשמעותית בהרבה מזו של עיריית נתניה. אבל משרד התרבות לא יכול להחזיק לבדו את התזמורת, וגם לא יכול לסייע מעבר לתמיכה השוטפת, כי אחד התנאים למתן סיוע מיוחד לתזמורות בתקופת הקורונה הוא שגם הרשות המקומית תמשיך לשמור על תמיכתה. פניתי אל שר התרבות בבקשה להציל את התזמורת הזו, ובתשובתו הוא כתב לי שהם עושים הכל כדי למנוע את סגירת התזמורת, ומנסים למצוא פיתרון נוכח הפסקת התמיכה של עיריית נתניה. מקוה מאד שיצליח.

היו לי הרבה חוויות טובות עם תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית, האחרונה שבהן בחג המוסיקה האחרון במוזיאון תל אביב. הנה ביצוע יצירתו של משה זורמן "סויטה גלילית" מתוך אותו קונצרט.

הפעם הראשונה שניצחתי על התזמורת הזו היתה במסגרת פסטיבל הגיטרה בנתניה, בשנת 2009 או 2010, עם נגן הגיטרה הבינלאומי ארנסטו טמאיו מקובה (שנפטר לפני מספר שנים לאחר מחלה קשה) שביצע את הקונצ'רטו של לאו בראואר. הנה סרטון דוקומנטרי על העבודה המשותפת איתו ועם התזמורת.

מקוה מאד שניתן יהיה להציל את התזמורת המיוחדת הזו, שללא ספק נחוצה מאד בנוף התרבותי בארץ.

הפתעה מרגשת, גלוריה משובחת ופנקייק טעים

אחרי איזה קונצרט הקהל ניגש אלי בזמן שניגבתי חומוס? מה היתה ההפתעה המרגשת שעליה לא כתב המבקר? ועם מי ישבתי לאכול אחרי סיום הפרוייקט? חוויות מפרוייקט ה"גלוריה" שהסתיים השבוע, והיה אחד האינטנסיביים שהיו לי עם האנסמבל.

10835284_10152396209862237_3421864246762279472_o

האנסמבל ומקהלת זמרי קולגיום בחזרה על הגלוריה של ויולדי בשטריקר. צילם ערן זהבי.

הרבה זמן לא היה לי פרוייקט אינטנסיבי כל כך עם האנסמבל כמו זה שהסתיים השבוע. שלושה קונצרטים שהגיעו לאחר שבוע חזרות עם האנסמבל, וחזרות נפרדות עם המקהלה ועם הסולנים, וכמובן חזרות של כולם ביחד. והרבה מאד שעות למידה של הפרטיטורות המורכבות – בבית ובנסיעות ברכבת.

בניצוח על רפרטואר שכולל מקהלה, ההכנה היא תמיד קשה יותר עבורי. גם בשל העובדה שיש טקסט ללמוד ולא רק תוים, וגם בשל העובדה שזמרי מקהלה זקוקים הרבה יותר למבט שלי, ולעיתים גם לתנועות השפתיים שלי – ולא רק לתנועות הידיים – על מנת להיות במיטבם. זה למעשה מכריח אותי לדעת את הפרטיטורה בעל-פה ולהיות כל הזמן עם המבט אל המקהלה ולשיר איתם באופן חלקי את היצירה, עם הכניסות של הקולות השונים. ובגלוריה של ויולדי יש שלושה פרקי פוגה מהירים שאינם פשוטים ללמידה.

לאחר שבוע החזרות האינטנסיבי הגיעו שלושת הקונצרטים, שהיו שונים מאד זה מזה. הקונצרט הראשון היה בחיפה, בכנסייה היוונית אורתודוכסית. האקוסטיקה שם, כמו בכנסייה – מהדהדת מאד ונעימה מאד להאזנה עבור הקהל, במיוחד במוסיקה ווקאלית. לנגן באקוסטיקה כזו, לעומת זאת, זה לא פשוט בכלל, כי הנגנים לא יכולים לדעת מהאזנה לקולות האחרים איפה הפעמה, מכיוון שהכל מהדהד ושומעים את הקולות האחרים בדיליי ומעורבבים זה בזה. זה הכריח אותי לנצח יותר כמו "שוטר תנועה" על מנת שכולם יסתנכרנו לפעמה שלי, ללא קשר למה שהם שומעים.

10846479_10152400993242237_3266487442441945404_n

הקונצרט בכנסייה היוונית אורתודוכסית בחיפה. צילם ערן זהבי.

בקונצרט בחיפה היתה הכמות הגדולה ביותר של קהל. הכנסייה היתה מלאה לגמרי, כולל אנשים שישבו על המדרגות. זה היה קהל מאד נלהב שמחא כפיים ממושכות לאחר כל יצירה. בשנתיים האחרונות הקהל שלנו בחיפה גדל, וכולל גם לא מעט צעירים, שמרביתם תלמידים ובוגרים של ביה"ס לאמנויות "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה. מאד מרגש אותי תמיד לראות את תלמידיי בקהל, ובמיוחד את אלה שכבר סיימו לפני שנה ושנתיים את התיכון, וממשיכים להגיע לקונצרטים גם בזמן שירותם הצבאי ולימודיהם האקדמיים. לאחר הקונצרט בחיפה חוויתי מקרוב את ההתלהבות הגדולה של הקהל בחיפה, כאשר ישבתי לנגב חומוס במסעדה בקרבת מקום ביחד עם כמה מתלמידיי לשעבר (שכיום משרתים בצבא), וכל כמה דקות ניגשו אלי אנשים שהיו בקונצרט והביעו את התלהבותם הרבה מהקונצרט, מהמוסיקה ומהביצוע.

למחרת הופענו בשטריקר – אולם שבו האקוסטיקה מהדהדת הרבה פחות, אך מצד שני הנגנים והסולנים שומעים הרבה יותר טוב אלו את אלו. הקונצרט בשטריקר היה טוב מאד, וזכה לביקורת משבחת מאד מנעם בן זאב, המבקר של עיתון הארץ.

10680117_379088115591621_6981729188950790261_o

הביקורת המשבחת של נעם בן זאב בעיתון הארץ.

 

אגב, קטע ההפתעה בקונצרט, שדווקא עליו לא כתב נעם בן זאב בביקורת, היה מרגש מאד עבורי. הזמנתי זמרת צעירה (בת 16) לשיר קטע של ויולדי עם האנסמבל. הזמרת, המאד מוכשרת – תכלת לוין שמה – היתה תלמידתי לכינור במשך למעלה משש שנים (היא החלה ללמוד עוד לפני שהיתה בת שבע), וגם ניגנה כמה שנים אצלי בתזמורת הקונסרבטוריון של גבעתיים וגם בקורסים של מתא"ן שהדרכתי בהם. הכישרון המוסיקלי שלה בא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר בשירה, ובשנים האחרונות, לאחר שכבר עזבה את הכינור והויולה, השירה היא הכלי המרכזי שלה. שיתוף הפעולה שלנו על הבמה עם סולני תל-אביב היה מרגש מאד בפני עצמו, במיוחד לאור העובדה ש"גידלתי" אותה מגיל צעיר וראיתי מקרוב את התפתחותה המוסיקלית. שירתה היתה נהדרת, סגנונית וצלולה מאד.

10475432_378962748937491_5514133564033113491_oהגלוריה של ויולדי בקונצרט בשטריקר. צילם אורי צור.

הקונצרט השלישי והאחרון היה באולם וייל בכפר-שמריהו. שם יש אקוסטיקה טובה מאד, וזה מצלצל מאד יפה עם מקהלה. הקונצרט הזה גם הוקלט וצולם בוידאו, ואני מקוה שיצא טוב על-מנת שאוכל להשתמש בהקלטה.

עבורי הפרוייקט הזה היה מיוחד גם בגלל שחזרתי לעבוד עם מקהלת הקולגיום לאחר זמן רב שלא התראינו (והתגעגעתי אליהם). החוויה של העבודה עם המקהלה הזו היתה נהדרת, והזכירה לי את הימים הטובים של עבודתנו המשותפת בשנתיים שהייתי מנצחם הקבוע. בחזרות ובקונצרטים התגובה שלהם אלי היתה מצויינת, ואפשרה לי להיות ספונטני ולשנות מקונצרט לקונצרט ניואנסים של דינמיקות, ארטיקולציות וטמפי.

לאחר סיום הפרוייקט, בדרך הביתה מכפר-שמריהו, עצרתי לאכול ביחד עם שניים מנגני האנסמבל שגרים אף הם בצפון, ולשניהם היה תפקיד משמעותי בפרוייקט – הצ'לן עדיאל שמיט וזוגתו האבובנית שירה בן-יהושע. ישבנו בפנקייק של כפר-ויתקין, וטרפנו וזללנו (במיוחד אני) שיפודים ואח"כ פנקייקים (הם כל-כך טעימים שם), וקשקשנו אל תוך הלילה. זו היתה התפרקות של אחרי פרוייקט אינטנסיבי, שהיה בסופו של דבר מאד מהנה ומספק.

 

 

 

 

לקראת עונת 2014-15 (2) – היצירות הגדולות של העונה

למרות שבמשך שנים רבות האנסמבל היה מזוהה עם נגינת הסימפוניות של היידן, ובתכניות רבות היתה לפחות סימפוניה קלאסית אחת – העונה יביא האנסמבל כמה וכמה יצירות מרכזיות שאינן דווקא מהמאה ה18, אלא יצירות רומנטיות מהמאה ה19, כולל יצירה פוסט רומנטית אחת, וגם יצירה ווקאלית בארוקית גדולה, ויצירה אחת מרכזית של מלחין ישראלי. פוסט שני בסדרה, לקראת עונת הקונצרטים הקרובה של סולני תל-אביב.

Haydn
יוזף היידן.

אחת הדילמות שלי בבניית תכנית קונצרטים היא – מה תהיה היצירה "המרכזית"? מה תהיה אותה יצירה שבשבילה הקהל יבוא לקונצרט? בתזמורות סימפוניות, זו כמעט תמיד יצירה מהמאה ה19 – סימפוניה של דבוז'אק, מנדלסון, שוברט, מאהלר, ברוקנר, צ'ייקובסקי, או יצירה ווקאלית גדולה של מלחין מהמאה ה19 או ראשית המאה ה20. יצירות מסוג זה ממלאות בד"כ את חלקו השני של הקונצרט, ואחריהן הקהל יוצא מהאולם בהרגשה שהוא קיבל "מנה עיקרית" גדושה, ומזמזם את המלודיות של אותה היצירה בהנאה.

באנסמבל כמו סולני תל-אביב, את מרבית היצירות התזמורתיות של המלחינים שציינתי לא ניתן לנגן בגלל גודל ההרכב. המלחין שהכי מתאים ביצירותיו התזמורתיות לגודל האנסמבל הוא יוזף היידן. הסימפוניות של היידן (104 במספר) כתובות להרכב לא גדול של מיתרים עם תוספות של כלי נשיפה בהרכבים שונים, החל משני אבובים ושתי קרנות ועד הרכב של 12 נשפנים וטימפני. המוסיקה של היידן מאוד תוססת, רעננה, מלאת חיים, הומור, הפתעות ודרמה, ולכן גם מאד מתאימה לאופי של האנסמבל ושלי. ואכן, בתכניות קונצרטים רבות של האנסמבל היצירה המרכזית היתה – סימפוניה של היידן. האנסמבל כבר ביצע קרוב ל30 סימפוניות של היידן, הרבה מהן בביצועים מלהיבים ויוצאי דופן שזכורים לי היטב.


זהו פרק המנואט מתוך סימפוניה מס' 74 בביצוע האנסמבל

בשנים האחרונות, על מנת לגוון את הרפרטואר, ולרענן את מאגר המלחינים והסגנונות של האנסמבל, התחלנו לבצע גם לא מעט יצירות מתקופות אחרות ומז'אנרים שונים, עד כמה שניתן במגבלות ההרכב של האנסמבל. החיבור עם מקהלת זמרי קולגיום אפשר לנו לבצע רפרטואר ווקאלי נפלא כמו הרקויאם של פורה והרקויאם של מוצרט, וכן יצירות ווקאליות של שוברט, מנדלסון ומלחינים ישראלים (ביניהם עודד זהבי שזכה לאחרונה בפרס ראש הממשלה, ונעם סיון, שיצירתו "מוות ולידה" זכתה להצלחה אדירה).

גם בעונה הקרובה נבצע כמה יצירות ווקאליות מרכזיות. את ה"גלוריה" של ויואלדי נבצע עם מקהלת זמרי קולגיום, בחודש דצמבר הקרוב, ואת יצירתו של חיים פרמונט "ישרא וישמע" לפי טקסטים של מיריק שניר – נבצע עם אנסמבל זמרי מורן ביחד עם מקהלת מורן הצעירה בחודש פברואר 2015. כמו יצירתו של נעם סיון, גם היצירה של חיים פרמונט היא יצירה מרכזית באורכה ובמימדיה, התכנים ביצירה הם רציניים ולעיתים קשים, ומבטאים את התחושות, החרדות וההוויה של רבים מילדי ונוער ישראל בימים אלה (אבל בלי פוליטיקה)! בהחלט יצירה ששווה לבוא בשבילה לקונצרט. אספר עליה עוד בפוסט שיוקדש ליצירות הישראליות באנסמבל, בשבוע הבא.

יצירות מרכזיות נוספות בתכנית, אשר אינן מהתקופה הקלאסית – הסרנדה הנפלאה של דבוז'אק לתזמורת כלי-קשת, אותה ביצענו בעבר פעם אחת, בהקלטה שממנה יצא אחד התקליטורים המוצלחים של האנסמבל; הסימפוניה החמישית של שוברט, אותה נבצע בקונצרט פתיחת העונה בספטמבר הקרוב; ולראשונה באנסמבל, נבצע את הסימפוניה הרביעית של מאהלר! כמובן שאת היצירה הזו בגרסתה המקורית לא ניתן לבצע באנסמבל, אך קיימת גרסא של היצירה לתזמורת קאמרית, ואותה נבצע בחודש נובמבר הקרוב.


הפרק האחרון מהסימפוניה החמישית של שוברט בביצוע של האנסמבל מנובמבר 2007

כמובן שתהיינה גם סימפוניות קלאסיות בתכנית האנסמבל – סימפוניה מס' 30 של היידן, וסימפוניה מס' 33 של מוצרט, ועוד יצירות קלאסיות רבות בסדרה החדשה "אוצרות הקלאסיקה", סדרה שעליה ארחיב באחד הפוסטים הבאים.

הפוסט הבא בסדרה יעסוק בסולנים הישראלים שאותם נארח העונה באנסמבל.

פותחים את פסטיבל פנטזיה קולית

מחר בשעה 20:00 באולם ימק"א בירושלים נפתח את הפסטיבל הווקאלי "פנטזיה קולית" בירושלים, בקונצרט של האנסמבל ושל מקהלת זמרי קולגיום.

מחר בערב ייפגשו נגני האנסמבל שלא התראו כמעט שלושה שבועות, לחזרה של שעה וחצי ואחריה קונצרט ביחד עם מקהלת זמרי קולגיום. היצירות שנבצע במשותף הן "אשרי הזורעים ולא יקצורו" למקהלה ותזמורת מאת עודד זהבי (זוהי גרסה שונה מזו שביצענו לפני שלושה שבועות – ללא פסנתרים), ומיסה מס' 4 של שוברט עם אותם הסולנים שהופיעו איתנו בקונצרטים למנויים – שרה אבן חיים, מירב אלדן, יובל גולן ונועם מור.

בחלק הראשון של הקונצרט המקהלה תבצע חומר נפלא למקהלה א-קפלה – שישה שירי לדינו של בן חיים, ומבחר שירים של מנדלסון למקהלה א-קפלה.

הנה ביצוע הפרק השני מהמיסה של שוברט, פרק הגלוריה, מהקונצרט שהיה בשטריקר ב13.10

וזהו אחד מהפרסומים הרבים בעיתונות הארצית והמקומית אודות הפסטיבל

39246094_2976_181013070154_9

הפרסום של הקונצרט באתר הפסטיבל

צפוי לנו אתגר גדול מאוד מחר – להצליח בחזרה של שעה וחצי להתגבש מחדש ולהיזכר ברפרטואר שביצענו לפני לא מעט זמן, ללמוד כמה חלקים חדשים לגמרי ביצירתו של עודד זהבי, לעבוד קצת וללטש את החלקים הדורשים ליטוש גם בחומר התזמורתי וגם בחומר המקהלתי, ולהגיע רעננים ומוכנים לקונצרט למרות החזרה האינטנסיבית שצפויה לנו לפניו. יהיה מעניין.