פבלו קזלס, עמית פלד ואני

את הרעיון להקים אנסמבל קיבלתי ממנו לפני 14 שנה, אי שם בשבילים של קיבוץ יזרעאל. אנחנו מכירים כבר קרוב ל20 שנה, במהלכן ניגנו ביחד ברביעיית "ארד". הוא עושה קריירה בינלאומית כצ'לן סולן וכפרופסור באוניברסיטת פיבודי באמריקה. כיום הוא מנגן על הצ'לו שהיה שייך לצ'לן האגדי פבלו קזלס. אחד ממסמרי ערב הגאלה – הצ'לן עמית פלד.

7381621070_58fe430469

עמית פלד

 

בביקורים של עמית פלד בארץ אני נפגש איתו לרוב בקיבוץ בו הוא גדל – יזרעאל. בשבילי קיבוץ יזרעאל קיימנו הרבה שיחות ארוכות אל תוך הלילה. באחת מהשיחות האלה, אי שם בשנת 99, הוא זרק לי רעיון – להקים אנסמבל. הרעיון המקורי היה למעשה לחבר את כל הנגנים הצעירים המצטיינים בני גילנו, שעם רובם שנינו ניגנו מוסיקה קאמרית, לתזמורת קאמרית קטנה, ולקיים קונצרט בשידור חי במרכז למוסיקה ירושלים במסגרת הסדרה "צעירים במרכז". זה נשמע לי אז די פשוט, וכרעיון זה ממש הדליק אותי. החלטתי להתחיל לעבוד על זה, ולדבר עם חבריי המוסיקאים. במהלך העבודה התחלתי לחשוב – בעצם, רק קונצרט אחד בירושלים? למה לא לקיים גם קונצרט בתל-אביב? ובהמשך המחשבה התפתחה עוד שלב – את כל המאמצים אני אעשה בשביל פרוייקט חד פעמי ואז הנגנים יתפזרו ובזה זה יסתיים? וכך הגענו לרעיון הסופי – להקים את אנסמבל סולני תל-אביב, רעיון שבסופו של דבר התממש. עמית היה הסולן בקונצרטי הבכורה של האנסמבל במרכז למוסיקה בירושלים ובמרכז עינב בתל-אביב, וכך בעצם הוקם האנסמבל שאני כל-כך מאושר ממנו וגאה בו. עמית ואני מכירים כבר 20 שנה, מתקופת שירותנו הצבאי בתזמורת חיל החינוך. ניגנו ביחד תקופה מסויימת ברביעיית "ארד" (עם הכנר זוהר לרנר והויולן גיא בן-ציוני).

רביעיית ארד שחור לבן

רביעיית ארד 1997

 

ועד היום, בביקורים שלו בארץ, אנחנו ממשיכים להיפגש בקיבוץ יזרעאל ולדבר ממושכות אל תוך הלילה. היו עוד הרבה רעיונות ומחשבות שנזרקו לאויר בשיחות שלנו במשך כל השנים האלה, אבל עד היום לא היה עוד רעיון שהתממש בצורה כל-כך טובה כמו הרעיון שלו להקים את האנסמבל.

עמית הוא כיום צ'לן בינלאומי שמופיע עם תזמורות, ברסיטלים ובפסטיבלים למוסיקה קאמרית בכל העולם, וכמו כן מכהן כפרופסור לצ'לו באוניברסיטת פיבודי שבבולטימור, ארה"ב. לאחרונה זכה עמית בכבוד הנדיר לקבל לרשותו את הצ'לו שעליו ניגן הצ'לו פבלו קזלס. על כך הוא מספר בקטע הוידאו שלהלן

בערב הגאלה הקרוב, ב28.4.2013, הוא יופיע איתנו כסולן בקונצ'רטו של שומאן. מצפה לזה בהתרגשות

מודעות פרסומת

תמונות מהערב המרגש

כ-10 דק' לפני תחילת הקונצרט, האולם כבר כמעט מלא לגמרי. אוירה חגיגית מאוד באולם נוגה ביפו.

הסימפוניה הקונצרטנטית של מוצרט. ביצוע מרגש ונוסטלגי עם אותם הסולנים שביצעו את היצירה עם האנסמבל ב2002 – סרגיי אוסטרובסקי, שהיה הכנר הראשי, וגיא בן-ציוני שהיה הויולן הראשון של האנסמבל.

יוני גוטליבוביץ', הצ'לן הראשון של האנסמבל, ואחד הנגנים הותיקים שלנו.

"מלכת האבוב" תמר ענבר, באנסמבל סולני תל-אביב מיום הקמתו במאי 2001.

אוירה חגיגית באולם ועל הבמה.

הקלרניטן הוירטואוז חן הלוי בביצוע נפלא לקונצ'רטינו של ובר.

הקונצ'רטו המשולש של בטהובן. שלושה סולנים מעולים בנגינה סוחפת ושירתית – צביקה פלסר בצ'לו, סרגיי אוסטרובסקי בכינור, ומתן פורת בפסנתר.

יחד עם הנגנים הצעירים מתזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים ומביה"ס לאמנויות רעות-ויצ"ו חיפה.

הסיום המרגש של הערב – יוני רכטר, שלומי שבן והאנסמבל.

ערב בלתי נשכח

יומיים לאחר הערב המרגש הגדול – כמה מהחוויות שעברו על האנסמבל ועלי ביום של קונצרט הגאלה

הכתבות הרבות שפורסמו בכל אמצעי התקשורת על ערב הגאלה

ראיון עם צבי פלסר ומתן פורת באתר "הבמה", תמונה בחלק הראשון של עיתון "הארץ", כתבה גדולה איתי במקור ראשון וראיונות ברשת ב' ובגלי צה"ל. הכמות האדירה הזו של אינפורמציה על הקונצרט כנראה גרמה לביקוש הגדול לכרטיסים ביום הקונצרט. כמו כן, מהבוקר קיבלתי טלפונים רבים וסמסים עם איחולי מזל טוב על חגיגות העשור.

התקליטור הכפול שהושק, ובו מיטב הקלטות האנסמבל

לכבוד הערב החגיגי הכנו תקליטור כפול עם פרקים נבחרים מהקלטות האנסמבל בעשר שנות קיומו. כמובן שגם כאן נדרשו שעות רבות של האזנה לכל ההקלטות ובחירת הקטעים הטובים ביותר, ואח"כ עריכת העטיפה והחוברת של התקליטור. בסופו של דבר יצא ממש יפה, ואני מקוה שכל קוני התקליטור ייהנו ממנו

עטיפת התקליטור הכפול

התכניה המהודרת עם נקודות ציון בדרכו של האנסמבל

תכניה גדולה ומיוחדת (24 עמודים) הופקה במיוחד עבור הקונצרט. מעבר לתכנים הרגילים שבתכניית קונצרט – שמות היצירות וקורות החיים של הנגנים – הכנסנו הפעם לתכניה גם מעין תקציר של עשר שנות האנסמבל במילים ובתמונות.  להכנת החלק הזה בתכנייה נדרשו שעות רבות של עבודה, כתיבה, איסוף תמונות וקטעי עיתונות, הגהה, עריכה וכו'.

שניים מעמודי התכנייה המספרים את סיפורו של האנסמבל

דפיקות הלב כאשר גילינו שהפסנתר החשמלי שהגיע לא היה זה שהוזמן

לביצוע השיר שהיה אמור לסיים את הערב, צירפנו אל יוני רכטר ואל האנסמבל את הזמר, הפסנתרן והיוצר שלומי שבן. מכיוון שלא היה הגיוני לשכור פסנתר כנף נוסף רק בשביל שיר אחד, החלטנו, בהסכמתם של כל המשתתפים, שעבור השיר הזה נשכור פסנתר כנף חשמלי שעליו ינגן יוני רכטר, ביחד עם הפסנתר האקוסטי עליו ינגן שלומי שבן. בבוקר הקונצרט, כאשר הגיע לאולם נוגה הפסנתר החשמלי, נהייתי חיוור. זה לא היה פסנתר כנף. זה לא היה מה שסוכם. היה ברור שעל זה יוני רכטר לא ינגן. הביצוע של השיר "כולם אומרים ששוב היא כאן" היה בסכנה. דפיקות לב… לשמחתנו הפרשה הסתיימה יחסית מהר, וכולנו נשמנו לרווחה כאשר הטעות תוקנה ופסנתר הכנף הגיע תוך פחות משעה.

 רשימת ההמתנה שהלכה והתארכה במשך היום

לפי הביקוש לכרטיסים וכמות הטלפונים של אנשים שרצו לבוא לקונצרט ולא היו עבורם כרטיסים, כנראה שניתן היה למלא את אולם נוגה פעם נוספת.

קבלת הפנים החגיגית בלובי של אולם נוגה

החל מהשעה 7 בערב החלו לנהור אל האולם אנשים רבים. בלובי של האולם חיכתה להם קבלת פנים בהשתתפות נגני האנסמבל, ובה הוגשו יינות, שתיה חמה, נשנושים מלוחים ומתוקים, וזאת על רקע הקרנה של קטעי וידאו מקונצרטים של האנסמבל על שלושה מסכים שונים.

מאסטרו נעם שריף ואני בקבלת הפנים

האולם מלא עד אפס מקום

900 איש גדשו את אולם נוגה ביפו ותפסו כל מושב. זה לא היה מופע רוק ולא הצגת תיאטרון. זה היה קונצרט הגאלה של סולני תל-אביב, שהתקיים במקביל לחגיגות ה75 שנה של הפילהרמונית בנמל תל-אביב.

הסרטונים שהוקרנו על המסך בין היצירות

ארבעה סרטונים באורך של שתי דקות כל אחד, הוקרנו בין היצירות בקונצרט. לכל סרטון היה נושא אחר הקשור בפעילות ובהסטוריה של האנסמבל. סרט נוסטלגי ומרגש על הימים הראשונים של האנסמבל, סרט מרגש לא פחות על הסולנים הבינלאומיים, עם ברכה של מקסים ונגרוב מביתו במונאקו, סרט על הפעילות הציונית והישראלים שלנו בחו"ל המגיעים לארץ במיוחד כדי לנגן באנסמבל, וסרט המתאר את עבודתו החינוכית של האנסמבל. יום צילומים מלא ועוד שני ימי עריכה, ושעות רבות של כתיבת תסריט ואיסוף קטעי וידאו ותמונות מעשר שנות קיומו של האנסמבל נדרשו על-מנת להשלים את הכנת הסרטונים. היה שוה כל שנייה. הנה הסרט המרגש על הימים הראשונים של האנסמבל

והקונצרט עצמו…

הפרק הראשון של הסימפוניה מס' 25 ושל הסימפוניה מס' 40 של מוצרט זכו לביצוע מלוטש. הנגינה האקספרסיבית והוירטואוזית של חן הלוי בקונצ'רטינו של ובר הלהיבה את הקהל. כך גם הביצוע המרגש עם סרגיי אוסטרובסקי וגיא בן ציוני לסימפוניה הקונצרטנטית של מוצרט. נגינה שירתית נפלאה של צביקה פלסר בקונצ'רטו המשולש של בטהובן, ביחד עם סרגיי אוסטרובסקי בכינור ומתן פורת בפסנתר. השילוב של התזמורות הצעירות מחיפה ומגבעתיים עם האנסמבל בשני שירים היה מרגש מאוד עבורי. יוני רכטר האחד והיחיד בשיריו הנפלאים, עם הזמרת האורחת יעל צבי – חוויה גדולה לכולנו. וסיום הערב עם הצטרפותו של שלומי שבן אל יוני רכטר ואל האנסמבל בשיר "כולם אומרים ששוב היא כאן", נתנו את החותם הסופי לערב בלתי נשכח.

שוברים שיאים באנסמבל

15 יצירות שונות, חמישה קונצרטים בחמישה אולמות שונים, ארבע חזרות, שלוש תכניות שונות, שתי הרצאות, סדרת קונצרטים חדשה, מקהלה, סולנים, ביקורות מפרגנות בעיתונים ועוד. זה היה ההספק שלנו בשבוע האחרון.

עכשיו אפשר לקבוע בוודאות – בשבוע האחרון שברנו כמה שיאים באנסמבל. אף פעם לא היתה לנו כל-כך הרבה פעילות בשבוע אחד. לסיכום השבוע הזה הנה סקירה קצרה של האירועים: במוצ"ש האחרון היה לנו קונצרט פתיחת העונה בחיפה, עם אנסמבל זמרי מורן וסולנים, עליו כתבתי כאן. עם אותו קונצרט הופענו שוב למחרת בתל-אביב באולם עינב. לפני כל אחד מהקונצרטים היתה לנו הרצאה מקדימה בהשתתפות האנסמבל והמקהלה. זו היתה פתיחת עונה מאוד מרגשת, שכללה גם קטע לזכרו של מתן גבעול ז"ל (פרק שני מהסרנדה של אלגר), מיסות נפלאות של שוברט והיידן, עיבוד שלי לחמישיית מיתרים של מוצרט, ויצירתו הנהדרת של נעם סיוון "ביתן הבדידות" למקהלה ותזמורת, עפ"י טקסטים של דני כהן ז"ל.

הקונצרטים זכו לתגובות מצויינות של הקהל והביקורת: " ברכות לסולני תל-אביב המצויינים על ערב שהיתה בו עשיית מוסיקה מלב אל לב… הביצוע היה מצוין" אורה בינור, מעריב; "צליל רך ועוטף… כדאי מאוד לשמוע" חגי חיטרון, הארץ. בראשון בערב, לאחר הקונצרט בתל-אביב, יצאנו לחגוג במסעדה איטלקית.

למחרת, ביום שני בבוקר, התחלנו חזרות לקראת הקונצרט הראשון בסדרה החדשה שלנו בכפר-שמריהו. התכנית כללה את סויטת הולברג של גריג, הסימפוניה הפשוטה של בריטן, דיברטימנטו ברה של מוצרט והעיבוד שלי לחמישיית המיתרים של מוצרט.

למרות העייפות החזרות הלכו טוב והיו יעילות, וביום רביעי בבוקר כבר התחלנו בחזרות על תכנית שלישית – התכנית עם אסתרית בלצן. במרכז תכנית זו הקונצ'רטו לפסנתר מס' 23 בלה מז'ור של מוצרט, וכן פרקים וקטעים מ7 יצירות נוספות של מוצרט – קונצ'רטי לפסנתר מס' 1, מס' 9, מס' 20, מס' 21, מס' 25 ומס' 27 וכן הסימפוניה הקונצרטנטית שלו לכינור וויולה, עם הסולנים הנפלאים קובי רובינשטיין בכינור וגיא בן ציוני בויולה. החזרה ברביעי בבוקר היתה ארוכה וההספק היה מצוין. סיימנו את החזרה, התפזרנו, ובערב נסענו לכפר-שמריהו לקונצרט שלקראתו עבדנו ביומיים שלפני כן.

האנסמבל הגיע לכפר-שמריהו חולה – לא פחות מחמישה נגנים (מתוך 15) היו חולים באותו ערב. לאחר חזרת בלאנס באולם, פתחנו את הסדרה החדשה שלנו בכפר-שמריהו מול קהל של כ150 איש. הקונצרט היה טוב, האנסמבל היה מאוד מרוכז למרות המצב הבריאותי. ליוויתי את הקונצרט  בדברי הסבר בסגנון קליל ובלתי פורמלי – על המוסיקה, עלי ועל האנסמבל. הבחנתי שזה תורם ועוזר לקהל להנות מהקונצרט, ואז פניתי אליהם בבקשה להביא לקונצרט הבא עוד חברים על מנת שהאולם יהיה מלא לגמרי. את התוצאות של זה נראה בקונצרט הבא.

למחרת הקונצרט בכפר-שמריהו, ביום חמישי בבוקר, היתה לנו חזרה שניה ואחרונה עם אסתרית בלצן. מיד עם סיומה יצאנו להפסקה של שעתיים שאחריה נסיעה לכפר-סבא לקונצרט ראשון בסדרה של 13 קונצרטים, שהתקיים בהיכל התרבות כפר-סבא. מכיוון שזה היה הקונצרט הראשון והיו מעט חזרות נדרשנו לריכוז גבוה במיוחד. הקונצרט היה מאוד יפה ומרגש, וההנחיה של אסתרית מדהימה בעיני. היא ממחישה את המוסיקה הנפלאה של מוצרט באמצעות סיפור חייו, משפחתו, מסעותיו והופעותיו. למחרת, יום שישי (אתמול)  ב9 בבוקר התייצבנו שוב, הפעם במוזיאון תל-אביב, לקונצרט נוסף עם אסתרית. לאחר חזרת בלאנס שכללה גם בדיקת מיקרופונים, תאורה, מסך וכד', עלינו להופיע מול אולם מלא במוזיאון תל-אביב.

הקונצרט היה הרבה יותר טוב מאשר בערב שלפני, האנסמבל צלצל מצוין, הסולנים היו נהדרים והאקוסטיקה הנהדרת והאולם המלא במוזיאון עזרו לאנרגיות של האנסמבל.

עכשיו שבת בבוקר, ויש לי קצת זמן לכתוב וגם להירגע מהשבוע הקשה. הקונצרטים עם אסתרית ימשיכו גם מחר ובמהלך כל חודש נובמבר, אבל אחרי שעברנו כבר שני קונצרטים בהצלחה, הלחץ ירד.

שלומי שבן ויוני רכטר – שני ענקים על במה אחת

זכיתי לראות הערב, באולם נוגה ביפו, מופע נדיר של שני מוסיקאים גדולים. שניהם פסנתרנים, שניהם מלחינים, שניהם זמרים, לשניהם הכשרה פסנתרנית קלאסית (דבר שניכר היטב בקטעי הנגינה הסולניים שלהם), שניהם שנונים, ויש ביניהם חיבור טבעי וכימיה מוסיקלית יוצאת דופן. שלומי שבן ויוני רכטר ביחד על במה אחת. חוויה חד-פעמית

שלומי שבן ויוני רכטר קשורים לאנסמבל סולני תל-אביב כל אחד בדרך אחרת, והיה לי הכבוד לעבוד עם כל אחד מהם במהלך 10 שנות קיומו של האנסמבל. שלומי הוא בן גילם של רבים מנגני האנסמבל, וכבוגר המסגרות המוסיקליות החינוכיות הקלאסיות שעובר מוסיקאי צעיר בישראל (המרכז למוסיקה ירושלים, קרן התרבות אמריקה-ישראל, התיכון לאמנויות ע"ש תלמה ילין וכו') הכיר את מרבית נגני האנסמבל כבר מגיל צעיר. כשהקליט את אלבומו הראשון לפני יותר מ10 שנים הוא אסף לצורך ההקלטה מספר נגנים שחלקם ניגן באנסמבל שהוקם כעבור שנה (זוהר לרנר, גיא בן-ציוני, יוליה קליין, יוליה פריידין, וגם אני – בכינור). כשהקליט ב2006 את אלבומו השני – "עיר" – זה כבר היה באופן רשמי עם אנסמבל סולני תל-אביב. השירים "מותק את אצלי בראש", "האזרח האחד", "הומור", "פעם שירים" ו"מסיבת חוף" הוקלטו עם האנסמבל, בעיבודים נפלאים של יוני סילבר ובהפקה מוסיקלית של אסף תלמודי. ימי העבודה המשותפים עם הצוות הזה זכורים לי היטב עד היום בזכות המקצועיות וחוסר הפשרה האמנותית של כל אחד מהם. יום ההקלטות היה אחד הימים המאתגרים, הטובים, המעניינים והפוריים שהיו לאנסמבל, והתוצאה הנפלאה מתועדת באלבום הנהדר "עיר".

עם יוני רכטר היתה לאנסמבל ולי הזכות להופיע ביחד בפסטיבל ארתור רובינשטיין באילת בשנת 2004. הוא הופיע איתנו כסולן בפסנתר ביצירה קלאסית פרי עטו – פנטזיה לפסנתר ותזמורת. בלי שירים. פסנתרן סולן. היצירה היתה כתובה היטב לאנסמבל (היא נכתבה לתזמורת סימפונית במקור ועובדה ע"י ניב קאופמן לתזמורת קאמרית), עם רגעים מאתגרים ומעניינים מבחינה ריתמית. העבודה עם יוני היתה נעימה וזרמה היטב, והתוצאה היתה מצויינת. בימים אלה אני מגבש עם יוני רכטר תכנית לקונצרט-מופע עם התזמורת הקאמרית הישראלית, אשר יעלה בפברואר 2012. אנחנו נפגשים אחת לכמה זמן, בוחרים שירים, מעיינים בפרטיטורות של שירים שעובדו לתזמורת, ומנסים ליצור ביחד מופע מעניין שישלב יצירות קלאסיות עם הלהיטים של יוני רכטר.

זו היתה חוויה בלתי נשכחת לראות ולשמוע את שני האמנים הנפלאים האלה ביחד על הבמה הערב בנוגה. אחד משיאי הערב היה שיר שהוא חיבור של שני שירים – "כולם אומרים" של שלומי ו"שוב היא כאן" של יוני, וביחד – "כולם אומרים ששוב היא כאן". הנה ביצוע שלהם לשיר זה, ביצוע מלפני שנה שבו מצטרפת גם מקהלה (שלא היתה הערב).

תענוג. אגב, דברי הקישור במהלך כל הערב היו שנונים ומצחיקים, אבל אחד הרגעים המצחיקים ביותר היה בדברי ההקדמה לשיר זה, במהלכם זכינו לירידות הדדיות שלהם אחד על השני. בהומור כמובן. בכלל, כל ההופעה של שלומי היא שילוב של מוסיקה איכותית ברמה הגבוהה ביותר עם סטנד-אפ קומדי (לא רק בדברי הקישור אלא גם בטקסטים של השירים עצמם).

עכשיו, בעקבות ההופעה הנפלאה הערב, ולאחר שעבדתי עם כל מהם לחוד, יש לי חלום חדש – להופיע עם שניהם ביחד בקונצרט עם האנסמבל. הלוואי ואצליח להגשים חלום זה.