תזמורת חדשה בחיפה, ועשור של עבודה עם תזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים

לפני מספר שבועות סיימתי שנה עשירית עם תזמורת כלי הקשת בקונסרבטוריון גבעתיים. בשנה האחרונה, הקמתי גם תזמורת חדשה בבי"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו-"רעות" חיפה. סיכום השנה של התזמורות הצעירות שלי

280120133876

פרט לאנסמבל, היו לי העונה שתי תזמורות צעירות שאיתן עבדתי באופן קבוע – התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים, איתה סיימתי עכשיו שנה עשירית, והתזמורת החדשה של ביה"ס התיכון לאמנויות "רעות"-ויצ"ו חיפה, שאותה רק הקמתי בתחילת השנה ואיתה סיימנו שנה ראשונה מוצלחת.

התזמורת בגבעתיים היא של קשתנים בלבד, וניתן לבצע איתה רפרטואר מקורי לתזמורת כלי קשת. במשך השנים ביצעתי איתם פרקים מהסרנדה למיתרים של צ'ייקובסקי ושל אלגר, סימפוניות של היידן (בתוספת של שני אבובים ושתי קרנות), מוצרט וסליירי, ויצירות ישראליות, כולל "תפילה" למיתרים של צבי אבני. בפברואר 2011 התזמורת הזו ביצעה במשותף עם סולני תל-אביב את הסימפוניה מס' 44 של היידן – הנה הביצוע.

בתזמורת בביה"ס ויצ"ו מנגנים קשתנים, נשפנים, נגני כלי הקשה ופסנתר, כאשר הבלאנס בין הכלים הוא מאוד מוזר ולא מקובל – שישה קשתנים, שמונה חלילים, שלושה קלרינטים, בלי אבובים ובסונים, עם כלי הקשה ופסנתר. למעשה התזמורת מורכבת מהנגנים שלומדים במגמת המוסיקה וההרכב הכלי משתנה משנה לשנה. כך נוצר מצב שכל יצירה שבחרתי היא בעצם עיבוד: הייתי צריך להעביר את תפקידי האבוב לחליל, חצוצרה לקלרינט, בסון לצ'לו, קרנות לפסנתר וכו', כך שייוצר משהו הגיוני שלא חסרים בו קולות ושיש איזשהו איזון בין הקולות. בכלל – הבחירה של רפרטואר בעבודה עם תזמורות צעירות היא תמיד משימה קשה. יש את הענין של רמת הקושי שצריכה להתאים לרמת הנגנים בתזמורת. ורמת הנגנים בתזמורת משתנה משנה לשנה – בכל שנה נגנים בוגרים עוזבים ונגנים צעירים חדשים שרמתם לא ידועה מגיעים, וקשה לדעת איזו יצירה תתאים. יצירה קשה מדי עלולה לייאש את הנגנים ולהוציא את ההנאה מהנגינה. יצירה פשוטה מדי עלולה להיות לא מספיק מאתגרת. ביצירות רבות לתפקידים שונים ישנה דרגת קושי שונה, כך שלנגנים מסויימים התפקיד קשה מדי ולאחרים הוא פשוט מדי.

BD4_0119

התזמורת והמקהלה של ביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו-"רעות" חיפה בקונצרט אמצע השנה באולם קריגר בחיפה

על-מנת לפתור את הבעיה הזו, אני תמיד מעדיף יצירות קצת יותר פשוטות להתחלה, איתן אני מנסה ליצור "אתגרים תזמורתיים", גם כשהתפקידים פשוטים. אני לוקח כמה מקומות שבהם כולם מנגנים, ועובד עליהם בכל מיני צורות – מנצח בטמפים שונים, דינמיקות שונות, ארטיקולציות שונות. לפעמים אני מחליף בין התפקידים או מבקש מכל התזמורת לנגן באוניסונו את התפקיד של כינור שני למשל, על-מנת שכולם יכירו גם את התפקידים האחרים ביצירה. דרך העבודה עם התזמורות על הרפרטואר אני גם מנסה לפתח את השמיעה של הנגנים, ע"י עבודה קפדנית על אינטונציה ופיתוח שמיעה. כשלומדים לשמוע אקורד בצורה נכונה מהבס אל הסופרן ומהטון היסודי אל הקוינטה והטרצה של האקורד, הבסיס של השמיעה המוסיקלית משתפר, ורמת הנגינה התזמורתית עולה. על-מנת לעורר את הריכוז של הנגנים בזמן החזרה אני הרבה פעמים מבקש מהם להעיר במקומי הערה מוסיקלית אחרי נגינה של קטע מסויים – מה לדעתם צריך לשפר בנגינה – וע"י כך גם מקנה להם הרגלי הקשבה, התבטאות ויכולת עבודה ללא תלות ב"מדריך" שיגיד להם כל הזמן מה לעשות. הדבר המרכזי שאני מוצא בעייתי בתזמורות צעירות הוא הנושא הריתמי. נגנים צעירים מתרכזים בראש וראשונה בלנגן את הצלילים הנכונים ולא לטעות בהם, הרבה פעמים מבלי לשים לב לקצב, לשמירה על טמפו ולנגינה ביחד עם הקולות האחרים. לכן, אחד הדברים החשובים ביותר בשבילי בעבודה תזמורתית הוא עבודה ריתמית. זה כולל תרגילים ריתמיים על סולמות ועל פסז'ים מתוך הרפרטואר, ניצוח בטמפי משתנים של אותו קטע, עבודה על נגינת מנגינה עם ליווי ריתמי של אחד הנגנים או קבוצה (שמיניות או חלקי שש עשרה), נגינה של קטע מסויים תוך הדגשת הצליל הראשון בכל פעמה, וכד'. הרבה יותר חשוב לי שהתזמורת תהיה מסוגלת לנגן ביחד וברצף מהתחלה עד הסוף באופן יציב מבחינה ריתמית, גם אם לא כל נגן מנגן באופן מושלם את כל הצלילים, מאשר שכל נגן ינגן באופן מושלם את כל הצלילים אבל בקצב משלו (דבר שכמובן עלול ליצור בלגן רציני).

בתזמורת של גבעתיים היו לנו העונה די הרבה פרוייקטים. בתחילת העונה הכנו תכנית שכללה שני פרקים מסימפוניה מס' 27 של מוצרט, פרק סימפוניה בדו מז'ור של ויולדי ואנדנטה פסטיבו של סיבליוס. עם התכנית הזו הופענו בקונצרט בגבעתיים וגם בכנס תזמורות בכפר-סבא. בהמשך הכנו "קונצרט סולנים", ובו ליוינו את שלושת הזוכים בתחרות הקונצ'רטו שהתקיימה בקונסרבטוריון – בפרק מקונצ'רטו לחלילית של ויולדי עם בר צימרמן, פרק מקונצ'רטו לפסנתר של באך עם תום בורו ופרק מקונצ'רטו לכינור של ויולדי עם ליר וגינסקי. הקונצרט התקיים באולם טארג שבאקדמיה בתל-אביב, והיה ארוע מאד מרגש. כעבור שבוע הצטרפו נגני התזמורת אל נגני אנסמבל סולני תל-אביב בערב הגאלה החגיגי של האנסמבל, וביחד עם שלמה גרוניך ושיר אורדו (בשירה וכינור) ביצענו את השיר הנפלא של גרוניך ומתי כספי "ציור". הנה הביצוע מערב הגאלה.

בקונצרט חגיגי של הקונסרבטוריון בתיאטרון גבעתיים הצטרפו נגני התזמורת אל המקהלה ותזמורת כלי הנשיפה של הקונסרבטוריון לביצוע משותף של מספר שירים, ובשבועות הספורים שנשארו עד לסיום שנת-הלימודים חזרנו לעבוד לבד על רפרטואר לכלי קשת – שתי מלודיות אלגיות של גריג וריקודים רומניים של ברטוק – אותו ביצענו באולם הקונסרבטוריון בארוע סיום השנה בנוכחות ההורים. בהחלט הספק יפה של התזמורת לשנה אחת.

לתזמורת החדשה של ביה"ס לאמנויות ויצ"ו-"רעות" חיפה היו העונה שני פרוייקטים – קונצרט חגיגי באמצע השנה באולם קריגר בחיפה (מול אולם מלא) בו ביצענו את "זיקוקי דינור" של הנדל ואת "ערבית מוסיקלית" של בריטן לפי רוסיני, וקונצרט לסיום השנה בחצר ביה"ס ביום האחרון ללימודים, ובו ביצענו פרקים מתוך סויטה תזמורתית מס' 3 של באך, "ערבית מוסיקלית" של בריטן וסויטה תזמורתית "כרמן" של ביזה, וכן ריקוד הונגרי מס' 1 של ברהמס.

200620135594

העבודה עם שתי התזמורות היא עבודה מאד מהנה ומאתגרת עבורי. זו עבודה מוסיקלית נטו, שבמהלכה אני ממש בונה ויוצר במו ידי את המוסיקה, עם נגנים צעירים שנותנים את המקסימום שלהם בכל חזרה וקונצרט. כל שנה מתחילה עם הרבה סימני שאלה – מה רמתם של הנגנים המצטרפים? עד כמה יחסרו הנגנים שעזבו? האם אפשר יהיה ליצור מכל הנערים והנערות האלה ביחד תזמורת טובה ומגובשת? מה זה ידרוש ממני? אבל בסיום השנה תמיד אני מגיע לתחושת סיפוק בעקבות העשייה המוסיקלית החינוכית וההישגים היפים אליהם מגיעות התזמורות הצעירות.

מודעות פרסומת

יומיים מלאי חוויות וארועים מרתקים

כל כך הרבה ארועים מרתקים ולא שגרתיים עברנו בשני ימי החזרות הראשונים לקראת הקונצרטים הקרובים למנויים – מהמוסיקה הנפלאה של צ'ייקובסקי, דרך הסיפוק הגדול במתן במה לסולנים צעירים מעפולה, ועד למקלות הכביסה והפינצטות שהנגנים שמו על כלי הנגינה שלהם לצורך ביצוע היצירה יוצאת הדופן של עמית גילוץ. סיכום קצר של המון ארועים

שקיות "הפתעה" חולקו לנגנים בתחילת החזרה על יצירתו של עמית גילוץ "בזמן שרקדנו" – ובהן מפרטים, מקלות כביסה, פינצטות ועפרונות לא מחודדים. כל אלה על מנת "לנגן" באמצעותם את היצירה המאוד לא שגרתית שלו, אותה נבצע עם הסולן רואי אמוץ. החזרה התמקדה בעיקר ב"איך" לנגן כל אפקט שכתוב בתוים, אך לקראת סופה ניגנו קצת ואפשר היה לשמוע התחלה של מוסיקה בתוך כל זה. תהליך מרתק צפוי לנו, שבסיומו הקונצרטים וחשיפת היצירה לראשונה לקהל.

חמישה נערים נרגשים מעפולה, מלווים בצוות מהקונסרבטוריון המקומי, הגיעו הבוקר לחזרה של האנסמבל בגבעתיים על מנת לנגן כסולנים עם האנסמבל. ביניהם היו שני כנרים צעירים ומוכשרים שניגנו את הקונצ'רטו לשני כינורות של באך, חצוצרן שביצע את הקונצ'רטו לחצוצרה של היידן, ושני קלרניטנים שביצעו קטע קונצרטנטי של מנדלסון. האנסמבל העניק להם בחזרה את התמיכה והעידוד המתבקשים בסיטואציה מסוג זה, ואנו מצפים לקונצרט המסיים של הפרוייקט הזה, ביום חמישי הקרוב בהיכל התרבות בעפולה.

IMG_6666

חצוצרן צעיר ומוכשר מעפולה עם האנסמבל

 

והמוסיקה הנפלאה של צ'ייקובסקי, מוסיקה שבד"כ האנסמבל לא מבצע בשל המגבלות של גודלו – איזה תענוג. "מזכרת מפירנצה", במקור לשישיית מיתרים, ו"אנדנטה קנטבילה", במקור לרביעיית מיתרים, הן שתיים מיצירות המופת הרבות שלו. לצד היופי יש במוסיקה הזו גם הרבה מאוד קשיים ואתגרים – ליצור שקיפות בבלאנס בין הקולות ובאינטונציה הלא פשוטה. העבודה מהנה מאוד והאנסמבל מתקדם מאוד מהר.

IMG_6644

וזה עוד לפני שהתחלנו לעבוד עם הסולנית עינב ירדן על יצירתו של הינדמית ארבעה טמפרמנטים, ולהכין את ההפתעה שלא נגלה מה היא תהיה. צפויים לנו עוד שלושה ימי עבודה עמוסים ומרתקים. אמשיך לדווח בקרוב.

שתי התחלות חדשות – חלק א'

שנת הלימודים שמתחילה בבתי-הספר בשבוע הבא מביאה עימה גם שתי התחלות חדשות עבורי: מקהלה חדשה, קולגיום, שבה שרים זמרים מצויינים שנבחרו בקפידה; תזמורת צעירה חדשה בביה"ס לאמנויות הטוב בארץ. המשותף לשני הגופים האלה – את שניהם אשתף, כמובן, בקונצרטים של סולני תל-אביב. שתי התחלות חדשות – פוסט ראשון מתוך שניים.

זמרי קולגיום עם הקאמרית הקיבוצית בחודש יוני האחרון

על המקהלה שעליה אתחיל לנצח בשבוע הבא במקומו של אבנר איתי שפרש – קולגיום – כתבתי כאן לפני מספר חודשים. אמנם באופן רשמי אני מתחיל את תפקידי כמנהל המוסיקלי של המקהלה רק בתחילת ספטמבר, אבל למעשה בחודשים האחרונים עמלתי רבות על הכנת העונה הקרובה של המקהלה. הכנתי תכניות קונצרטים, חלק מהן באופן טבעי ביחד עם אנסמבל סולני תל-אביב, קיימתי פגישות וישיבות עם חברי הועד המנהל ונציגי הזמרים במקהלה, מצאתי פסנתרן ומדריכה קולית, שניהם ברמה הגבוהה ביותר, שדרגתי את אולם החזרות מבית אלון לקונסרבטוריון גבעתיים. אבל הצעד המשמעותי והחשוב מכל – קיימתי אודיציות אישיות לכל הזמרים – גם הותיקים שכבר שרו במקהלה, וגם מועמדים חדשים, ובחרתי הרכב זמרים יוצא מהכלל ומאוד מבטיח. חלק לא מבוטל מהזמרים בקבוצה החדשה שהרכבתי הם זמרים צעירים ואנרגטיים, שלבטח יכניסו רעננות והתלהבות לקבוצה. ביום שלישי הקרוב נקיים את החזרה הראשונה, באולם הקונסרבטוריון בגבעתיים. התכנית הראשונה העונה תהיה בשיתוף עם אנסמבל סולני תל-אביב, ובה נבצע יצירות של מנדלסון, מוצרט והיידן. האנסמבל יצטרף כמובן רק לשתי החזרות האחרונות, אבל את העבודה היסודית עם המקהלה אנחנו מתחילים מיד. תהיינה חזרות מלאות, חזרות חלקיות, חזרות עם דגש על אספקטים קוליים, חזרות עם דגש מוסיקלי, עבודה ואימון ברביעיות, עבודה א-קפלה ללא ליווי, עבודה על סגנון ועל צליל, וכמובן, לקראת הקונצרטים – חזרות עם התזמורת. לעבודה הקולית לקחתי את קטיה מאזו – זמרת ומנצחת מקהלות מעולה עם ניסיון רב בעבודה ובהדרכה קולית מסוג זה, שגם ישבה איתי וסייעה לי באודיציות. העבודה הקולית הטכנית היא תחום לגמרי חדש עבורי, ואני אזדקק מאוד לעזרתה של קטיה בעבודה הזו. לליווי בפסנתר לקחתי את סשה וולך, גם הוא איש מקצוע מנוסה בנגינה עם מקהלות ברמה גבוהה ביותר. עוד סייעו לי באודיציות שתי זמרות סולניות שישבו והאזינו איתי לכל הזמרים – אינאס מסאלחה ורויטל רביב. כל זמרי המקהלה כבר קיבלו תוים והם לומדים אותם במרץ לקראת החזרה הראשונה שתתקיים ביום שלישי הקרוב. היתרון הגדול של המקהלה הזו על פני מקהלות אחרות, הוא שתהיה לצידה תזמורת קאמרית ברמה הגבוהה ביותר. לא כל מקהלה זוכה להופיע לצד תזמורת כמו סולני תל-אביב, ואני בטוח שהעובדה שיש מנהל מוסיקלי אחד לשני הגופים האלה תייעל מאוד את תהליך ההכנה. עבורי זו התרגשות גדולה לפתוח עונה חדשה עם התחלה חדשה שכזו.

בפוסט הבא, במוצ"ש הקרוב – על התחלה חדשה נוספת עבורי: תזמורת חדשה שהוקמה זה עתה במגמת המוסיקה של ביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו (רעות) חיפה. גם שם מתחילים בשבוע הבא.

תזמורת תלמה ילין – חינוך תזמורתי במיטבו

נגינה תזמורתית מלוטשת. ארבעה סולנים מעולים. מנצח עם יכולות פנומנליות. 80 נגנים בני 14 עד 18 שנשמעים כמו תזמורת מקצועית לכל דבר. חינוך לנגינה תזמורתית ברמה הגבוהה ביותר. תענוג

תזמורת תלמה ילין הערב

שמעתי הערב את התזמורת הסימפונית של ביה"ס "תלמה ילין" בקונצרט חגיגי לקראת נסיעתה לקונצרטים בחו"ל. התזמורת מונה כ80 נגנים בני 14 עד 18. כשהם מנגנים בניצוחו של מנחם נבנהויז הם נשמעים כמו תזמורת מקצועית לכל דבר, ובמובנים מסויימים אף עולים על תזמורות מקצועיות. יש להם אנרגיה והתלהבות, הם מנגנים מתוך רצון ואהבה למוסיקה, ויש להם שאיפות ללמוד ולהיות בעתיד מוסיקאים מקצועיים. כתוצאה מכך הנגינה שלהם מלאה חיים ואנרגיה. העבודה בתזמורת צעירה היא חוויה מיוחדת ומרגשת שמוסיקאים חווים רק בשלבי לימודיהם, כשהם צעירים. זו עבודה מאוד קפדנית, ויש בה התעקשות על כל פרט ופרט. מושקע זמן רב של עבודה על כל משפט מוסיקלי ועל כל יצירה ויצירה, וזה ניכר היטב בתוצאה. השליטה של המנצח מנחם נבנהויז בתזמורת הזו מדהימה, ועבודת בניית התזמורת וגיבושה יכולה לשמש מודל למנצחים רבים. חלק גדול מנגני התזמורת הזו, בעיקר הקשתנים, עברו אצלי בתזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים (וחלקם עדיין מנגנים שם) ובמתא"ן. המצטיינים מבין אלה שבוחרים להמשיך במוסיקה שבים אלי בהמשך דרכם המוסיקלית, בשנות ה20 וה30 לחייהם – לאנסמבל סולני תל אביב (כיום מנגנים באנסמבל לא פחות משבעה נגנים שניגנו אצלי בהיותם תלמידים – בתזמורת הקונסרבטוריון או בביה"ס לאמנויות ויצ"ו חיפה). המשותף לשלושת הגופים האלה – תזמורת הקונסרבטוריון, תזמורת תלמה ילין וסולני תל אביב – למרות שהם שונים זה מזה במהותם, בגילאי הנגנים שלהם ובאופי עבודתם, הוא המסירות, ההתלהבות והמוטיבציה של הנגנים. מכנה משותף נוסף הוא הסטנדרטים הגבוהים של נגינה תזמורתית מגובשת, מבריקה ומלוטשת. יש לי הרגשה שלאלה מבין הילדים שיעסקו במוסיקה בעתיד, חווית הנגינה בתזמורת תלמה ילין תיזכר כחוויה המקצועית התזמורתית הטובה והמרגשת ביותר שלהם. באף תזמורת מקצועית לא תהיה להם הזדמנות ללטש כל פרט, לעבוד על דיוק, בלאנס, ארטיקולציה, דינמיקה ובנייה של משפט מוסיקלי כמו בתזמורת הזאת. באף תזמורת מקצועית האירוע הזה ששמו קונצרט לא יהיה אירוע מרגש ומיוחד כמו שהיה הערב בתזמורת הזו.

אבל, למה להקדים את המאוחר? יש לצעירים האלה עוד זמן להמשיך ללמוד, להתקדם ולהנות מכל רגע של עשייה מוסיקלית כמו זו שהתרחשה הערב. בינתיים נחזור לקונצרט שהיה הערב. בזה אחר זה עלו לבמה סולנים צעירים מוכשרים, מבריקים ווירטואוזים – הצ'לנית ליה פרלוב, החלילן תומר עמרני, הפסנתרן איתמר פרג (שנזכרתי שהוא הופיע איתי כסולן עם אנסמבל הסולנים הצעירים לפני 6 שנים, כשהיה בן 12!!!) והקלרניטן אור פוסטי (שניגן איתי לא מזמן בקונצרט של סולנים צעירים עם סולני תל-אביב). כל אחד מהסולנים הרשים בדרכו האישית. אבל את הרושם הגדול ביותר השאירה התזמורת כתזמורת. נגינתה בכל יצירות הליווי, בסימפוניה מס' 5 של מנדלסון, וכן בשני קטעי ההדרן, היתה יוצאת מהכלל. בכל אספקט התזמורת נשמעה כמו תזמורת מקצועית טובה – צליל, בלאנס, דיוק, אחידות, אינטונציה. למנצח מנחם נבנהויז מגיע שאפו ענק. השליטה שלו בתזמורת ובכל היצירות (עליהן ניצח בעל פה ללא פרטיטורות) היתה פנומנלית. היכולת שלו להחזיק גוף כזה גדול של נגנים צעירים, רובם ללא שום נסיון תזמורתי, ולגרום להם להישמע כל כך טוב ברפרטואר כל כך תובעני – היא יכולת נדירה. הניצוח שלו היה ברמה גבוהה מאוד. אני רק יכול להצטער על כך שהוא בחר להפסיק לנצח על תזמורות מקצועיות, כי בעידן שבו אנשים רבים שאין להם השכלה או הכשרה בניצוח עומדים מול תזמורות מקצועיות ומנצחים עליהן (בגלל שהם נראים טוב או מביאים קהל) – היתה יכולה להיות למנצח מצוין כמו מנחם תרומה משמעותית לשיפור הרמה בסצנה התזמורתית.

כמי שעוסק הרבה בעבודה עם מוסיקאים צעירים, כשאני רואה ושומע את העבודה החינוכית התזמורתית של בי"ס תלמה ילין לא נותר לי אלא למחוא כפיים ולצעוק בראבו. כל הכבוד.

מבאך עד יוני רכטר

אחרי הקונצרט המרגש שהתקיים השבוע עם התזמורות הצעירות מגבעתיים ומברלין, אני מתחיל להתכונן במלוא המרץ למופע מיוחד עם יוני רכטר והתזמורת הקאמרית הישראלית – "מבאך עד יוני רכטר"

תחילה – הקונצרט של תזמורת גבעתיים-ברלין שהתקיים השבוע בתיאטרון גבעתיים. אחרי שבוע של חזרות אינטנסיביות עם התזמורת המשותפת, ואחרי קונצרט הרצה ברמת אפעל, הופענו ביום שני האחרון בקונצרט חגיגי בתיאטרון גבעתיים בפני אולם מלא. זה היה ערב מאוד מיוחד ומרגש. כל תזמורת ניגנה קטע אחד לבד, והתזמורת המשותפת ניגנה כמה קטעים ביחד, בניצוחם של שלושה מנצחים שונים – אלכסנדר ראם מברלין, שלמה טינטפולבר ואני. היצירה שתזמורת גבעתיים ניגנה לבד היתה האלגיה מתוך הסרנדה למיתרים של צ'ייקובסקי. הביצוע היה מצוין – מאוד מגובש ומלוטש, עם הרבה צבעים, דינמיקות, וניואנסים מוסיקליים. הנגנים הצעירים הגיבו אלי מצוין והיתה לי תחושה שכל הזמן אנחנו עושים מוסיקה ביחד. תענוג גדול לעבוד עם הנגנים הנפלאים האלה. הסויטה "סנט פול" של הולסט שנוגנה ע"י התזמורת המשותפת היתה מרשימה מאוד, וגם בה הרגשתי שהיה לי שיתוף פעולה מלא של כל הנגנים, שהשפיע על התוצאה. עוד נוגנו בקונצרט – סימפוניה של שטאמיץ, סויטה של אלגר ושירים של נעמי שמר. באמת היה ערב חגיגי, וחגגנו אותו לאחר הקונצרט באחד מבתי הקפה בדרך השלום ליד התיאטרון.

יוני רכטר

 

הפרוייקט הקרוב שלי, עליו אני כבר עובד במרץ, הוא קונצרט-מופע עם יוני רכטר והתזמורת הקאמרית הישראלית. זה קונצרט רב סגנוני, עם שילובים של מוסיקה קלאסית עם מוסיקה קלה, עם קפיצות ושבירות ממוסיקה של באך למוסיקה של יוני רכטר, מיצירות קלאסיות של מנדלסון, ברהמס ובטהובן ליצירות קלאסיות תזמורתיות של יוני רכטר, ומעיבודים תזמורתיים לשיריו של יוני רכטר לקונצ'רטו לפסנתר של באך (אותו ינגן יוני רכטר עצמו). הזמרת יעל צבי שתתארח במופע, תשיר מחרוזת מסיפור הפרברים של ברנשטיין וכן כמה משיריו של יוני – חלק בדואטים איתו וחלק כסולנית.

יעל צבי

 

התכנית המלאה:

"זה כל מה שיש" – "שוב ושוב" | "עד מחר"

ברהמס: סימפוניה מס' 3 פרק שלישי

באך: קונצ'רטו לפסנתר בפה מינור פרק ראשון

"יום יפה" | "שבת בבוקר"

בטהובן: סימפוניה מס' 6 "הפסטורלית" פרק ראשון

יוני רכטר: "פרידה משנסון" לפסנתר ותזמורת

מנדלסון: סימפוניה מס' 4 "האיטלקית" פרק אחרון

ברנשטיין: מחרוזת מתוך "סיפור הפרברים"

"השיר של אריאלה" | "מה עושות האיילות"

המופע יתקיים במוצ"ש הבא, 11.2.12 במוזיאון תל-אביב, וביום רביעי 15.2.12 בהיכל התרבות מודיעין.

תזמורת ברלין-גבעתיים חלק ד': הערב זה קורה

שיתוף הפעולה המרגש והיוצא דופן בין תזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים לבין תזמורת הקונסרבטוריון ע"ש לאו קסטנברג בברלין יגיע לשיאו הערב בקונצרט בתיאטרון גבעתיים. בואו לשמוע ולהתרגש.

 

הפרק הרביעי של שיתוף הפעולה גבעתיים ברלין – הערב בקונצרט בתיאטרון גבעתיים. נעם בן זאב ביקר באחת מחזרות התזמורת המשותפת וכתב היום בהארץ את רשמיו:

בזמן שהגשם ניתך על פסגת ההר בזכרון יעקב, והרוח טילטלה את הצמחייה העשירה סביב קמפוס "בית דניאל", שררה באחד החדרים בקמפוס דווקא אווירה חמה ונעימה – בעיקר בזכות המוסיקה שהתנגנה בו. שתי תזמורות עבדו שם יחד באינטנסיביות לקראת הקונצרט החגיגי שמחכה להן, תזמורות של בני נוער משני בתי ספר למוסיקה: קונסרבטוריון גבעתיים בישראל, והקונסרבטוריון על שם ליאו קסטנברג בברלין.

כבר ארבע שנים, הרחק מהזרקורים, נרקם קשר מיוחד בין ילדי גבעתיים וברלין, דרך השפה המשותפת להם – המוסיקה. ב-2008 ביקרה התזמורת הישראלית בגרמניה, ומאז, מדי שנה, מחליפות התזמורות ביקורים לסירוגין. הפעם, במרומי הכרמל, הם עבדו על סוויטה של גוסטב הולסט האנגלי וסימפוניה של יוהן שטאמיץ הבוהמי, ועוד מחכים להם צ'ייקובסקי, אלגר ושירי נעמי שמר בעיבוד תזמורתי. אלכסנדר ראם, המנצח הגרמני, וברק טל, הישראלי, לקחו, כל אחד בתורו, את שרביט הניצוח, ומימשו כך את שיתוף הפעולה היוצא דופן בין המוסדות. הערב יתקיים קונצרט משותף של שתי התזמורות בתיאטרון גבעתיים.

ההבדלים בין שני המוסדות ניכרים: לבית הספר על שם קסטנברג, שהיה דמות מפתח בבניין החינוך המוסיקלי בגרמניה והיה מופת לחינוך הזה באירופה ובעולם כולו (כולל בישראל), 30 סניפים ברחבי ברלין, ולומדים בו 4,000 תלמידים. בקונסרבטוריון גבעתיים, אחד מ-41 הקונסרבטוריונים בפיקוח משרד החינוך, מהמוסדות המפוארים מסוגו בישראל, שהצמיח כמה מהדמויות הבולטות בנוף המוסיקלי כאן, 350 תלמידים הבאים ללמוד בין כתליו.

חזרה של תלמידי הקונסרבטוריונים של גבעתיים וברלין ב"בית דניאל" בזכרון יעקב

חזרה של תלמידי הקונסרבטוריונים של גבעתיים וברלין ב"בית דניאל" בזכרון יעקב . צילום: איציק בן מלכי

אבל ההאזנה לנגינה לא חשפה כל הבדל בין התלמידים, והכף אפילו נטתה לטובת הישראלים. "העבודה המוסיקלית היא רווח גדול מאוד בשבילנו", אמר אלכסנדר מונטריאן, המלווה את התזמורת הגרמנית. "בישראל, יש תביעה הרבה יותר גדולה לאימונים ולחזרות, וזה נכון גם לגבי ההקפדה והדחיפה מצד ההורים. אצלנו זה כמעט לא קיים, ההורים לא כל כך מעורבים בנגינה של הילדים; ואחרי המפגשים אתכם, הילדים שלנו חוזרים ומתפלאים מכך שהישראלים עובדים כל יום שלוש שעות על הכינור. זה מדרבן אותם".

הילדים הישראלים, לעומת זאת, טוענים שהם לא מוצאים כל הבדלים ביניהם לבין חבריהם מגרמניה: "כשאנחנו באנו לשם כל הזמן רצינו שיירד שלג, וכשהם כאן הם רק רוצים שמש", אומר אילון, כנר בן 13. לאסיף, צ'לן בן 14, זה כבר המפגש השלישי עם חבריו מהתזמורת הברלינאית: "שיחקנו קלפים, שמענו מוסיקה והיה כיף ביחד", הוא אומר על אחד הערבים בבית דניאל. ולשאלתי אם האזינו למוסיקה קלאסית, הוא משיב: "לא כל כך – שירים, רוק, מוסיקה של כולם".

אני ברלינאי

שתי כנרות, יובל, בת 14, ומור, הצעירה בתזמורת, בת 11 בלבד, מספרות גם הן על המפגשים החברתיים הבלתי אמצעיים עם הילדים האורחים. האם הם מדברים גם על נושאים אחרים עם הילדים הגרמנים, למשל: על מה שקרה בשואה? "כולנו יודעים טוב מאוד על כך וגם הם", הן משיבות, "אבל זה לא נושא לשיחה". "להיבט הזה של הקשר מודעים בעיקר המבוגרים – ההורים של הילדים, ואנחנו אנשי הסגל", אומר מונטריאן.

"הקשר בינינו שונה מהביקורים הרגילים של תזמורות נוער בחו"ל, שהם כמעט תמיד ביקורים חד-פעמיים", אומרת דפני בן עוזר, מנהלת קונסרבטוריון גבעתיים, "זאת כבר מסורת, ויש לה השלכות: כל אחד מהגופים עובר תהליכים שמושפעים מהקשר, אמות מידה חדשות לביצוע, חווייה של תזמורת גדולה לכל הילדים, ומיומנות חדשה לסגל בשיתוף פעולה בין שני גופים מתרבויות שונות, ומתרבויות עבודה שונות. זה הישג גדול".

בן עוזר מספרת על ההיבט החברתי, שהתהדק בעקבות ההחלטה ללון בבתי המשפחות של הילדים בכל ביקור: "לקראת הביקור הראשון היתה חשדנות מצד ההורים הישראלים, שלא הסכימו שהילדים יתארחו בבתיהם, אבל לאחר ביקור הגומלין כבר לא היינו זקוקים למלונות יותר. במפגש השני בברלין, בשנה שעברה, היתה תוכנית תובענית שדרשה עבודה קשה ומפרכת. בקונצרט קרה משהו מחשמל, שהוכיח כמה החיבור המוסיקלי בינינו מצוין, ויוצר משהו חדש".

הקונצרט התקיים באולם על שם וילי ברנדט, היכן שג'ון קנדי נשא את נאומו המפורסם "אני ברלינאי!", ולאחר מכן נערך מפגש עם נשיא גרמניה, כריסטיאן וולף. "הפרויקט נתמך על ידי מכון גתה וארגון קון-אקט שמארגן חילופי נוער, ומתוך 350 פרויקטים הם בחרו בארבעה למפגש עם הנשיא, ביניהם אנחנו. במעמד הזה סיפרתי על המפגשים, והרכב משותף מצומצם ניגן באירוע. ההרכב בלט משום שהוא היה היחיד שהוקדש לעשייה אמנותית". "אם היה זה הרכב משותף עם ספרדים או איטלקים, ולא עם ישראלים, הנשיא לעולם לא היה מארח אותנו. המפגש הזה מאוד מיוחד", מסכם מונטריאן.

על אלי גורנשטיין, התזמורת מברלין ויוני רכטר

מחר אני מתחיל סדרה של פרוייקטים שונים ומגוונים: שבוע מרוכז של חזרות וקונצרטים עם תזמורת נוער משותפת גבעתיים-ברלין, קונצרטים עם יוני רכטר והתזמורת הקאמרית הישראלית, ערב אופראי עם האנסמבל, סולנים מהאופרה הישראלית ואלי גורנשטיין

אחרי ההתאוששות מערב הגאלה המרגש, אני לאט לאט חוזר לשגרת החיים. אבל השגרה הזו מורכבת מפרוייקטים שונים שכל אחד מהם הוא מיוחד, מרגש ולא שגרתי.

מחר מתחיל שבוע מאוד מיוחד שבו התזמורת הצעירה שלי מקונסרבטוריון גבעתיים תארח את התזמורת מביה"ס למוסיקה ע"ש לאו קסטנברג מברלין. זהו המפגש הרביעי בין שתי התזמורות – עד עכשיו התזמורת מגבעתיים ביקרה פעמיים בברלין, והתזמורת מברלין ביקרה כאן פעם אחת. במהלך הימים הקרובים נבלה ביחד בחזרות מרוכזות בבית דניאל בזכרון יעקב, ובתחילת השבוע הבא נקיים שני קונצרטים משותפים, ברמת אפעל ובתיאטרון גבעתיים. מעבר לחוויה של עשייה מוסיקלית משותפת, יש כאן גם צד חברתי מאוד מרגש – התקשורת בין שתי הקבוצות של בני הנוער הולכת ומשתפרת במהלך ימי העבודה המשותפים, הקרח לאט לאט נשבר, נוצרות חברויות והיכרויות חדשות ובסופו של השבוע תמיד קשה לילדים להיפרד מחבריהם מהקבוצה השנייה.

הקונצרט המשותף של שתי התזמורות בשנה שעברה בברלין

הפרוייקט הבא שלי, מיד עם סיום השבוע עם הגרמנים, הוא הופעה עם יוני רכטר והתזמורת הקאמרית הישראלית. עם יוני רכטר הופעתי ממש לא מזמן בערב הגאלה של סולני תל-אביב, אבל אז הוא הגיע כאורח לשלושה שירים. כאן זה מופע מסוג אחר לגמרי. זה יהיה קונצרט שבו לצד פרקים מיצירות קלאסיות כמו הסימפוניה הפסטורלית של בטהובן והסימפוניה האיטלקית של מנדלסון – יוני רכטר ינגן בפסנתר פרק מקונצ'רטו של באך, וגם יצירה לפסנתר ותזמורת שהוא כתב, וכמובן יהיו כמה עיבודים תזמורתיים לשיריו המוכרים כמו שבת בבוקר, מה עושות האיילות ובלעדייך. זה יהיה מופע שבו נקפוץ מבאך ליוני רכטר ובחזרה, סגנונות יתערבבו אחד בשני ויצירות חדשות יתמזגו עם יצירות קלאסיות בנות מאות שנים. הזמרת יעל צבי, שהתארחה אצלנו בערב הגאלה, תתארח גם במופע הזה ותשיר מחרוזת מתוך סיפור הפרברים של לאונרד ברנשטיין. המופע יתקיים במוזיאון תל-אביב ב11.2, ובמודיעין ב15.2

יוני רכטר ואני עם סולני תל-אביב לפני שלושה שבועות.

ומיד אחרי הפרוייקט עם יוני רכטר, פרוייקט נוסף של סולני תל-אביב – ערב אופראי של מוצרט. בערב הזה נארח את זמרי האופרה הישראלית אלה וסילביצקי, נעמה גולדמן ועודד רייך, אשר יופיעו באריות ודואטים מתוך האופרות "דון ג'ובאני", נישואי פיגארו", "כך עושות כולן" ועוד. אלי גורנשטיין יקריא ממכתביו של מוצרט ואף ישיר אריה אחת כסולן. ננגן את הסימפוניה ה40 של מוצרט באופן לא שגרתי – ארבעת פרקי היצירה יהיו פזורים לאורך הערב, כפי שמוצרט נהג לעשות בקונצרטים שלו בוינה. ערב מאוד מיוחד עבורי שיתקיים פעמיים – בחיפה ב25.2 ובתל אביב ב26.2