סיומה של תקופה

סיום העונה של אנסמבל סולני תל אביב היה מרגש ומלהיב, גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה פדגוגית. עם זאת, האנסמבל הגיע לסיומה של תקופה ונמצא בפתחה של תקופה חדשה (או חדשה-ישנה).
גם בתקופת הקיץ האנסמבל יעבוד, ויופיע בקונצרטי הגאלה של "קשת אילון", גם בקיבוץ אילון וגם במשכן האופרה בתל אביב.
והאופרטה הנפלאה "העטלף" של שטראוס – פרוייקט שאנצח עליו במסגרת המאסטרקלס לשירה אמנותית בירושלים.

 

 

סיום גרנדיוזי עם כנרת וירטואוזית

הקונצרטים שחתמו את עונת המנויים של האנסמבל היו מלהיבים ומרגשים, בזכות התכנית המגוונת ובעיקר בזכות הכנרת הסולנית הפנומנלית רייצ'ל ברטון פיין. רייצ'ל היא כנרת מהרמות הגבוהות ביותר בעולם – שילוב של נגינה מבריקה, ארטיקולציה נהדרת, אינטונציה מושלמת, וירטואוזיות בלי גבולות, ויכולת הבעה בכל סגנון מוסיקלי – מיצירות בארוקיות שאותן היא ניגנה עם קשת בארוק (קונצ'רטי של ויולדי ולוקטלי), דרך מוסיקה רומנטית (סרסטה נעימות צועניות, פגניני לה קמפנלה), ועד עיבודים מודרניים ויצירות שלה עצמה (עיבוד לליברטנגו של פיאצולה בכינור סולו, ווריאציות על "יומולדת שמח" לכינור סולו). החזרות איתה היו חוויה נפלאה והתנהלו באוירה נהדרת וחיובית. האנסמבל היה במיטבו ובריכוז מלא בכל יצירה ויצירה שביצענו איתה. התגובות היו נלהבות, והקהל "עט" עליה בהתלהבות בסיום כל קונצרט, רכש דיסקים שלה, ביקש חתימות והצטלם איתה. היתה לנו בקונצרט גם יצירה נהדרת של המלחינה הישראלית הצעירה ניצן ורדי – "נעורים" לתזמורת כלי קשת, שזכתה גם היא לתגובות נלהבות. וגם, כחלק מפרוייקט חינוכי של האנסמבל, צירפתי בקונצרט בחיפה אל נגני האנסמבל את נגני התזמורת הצעירה מקונסרבטוריון טירת הכרמל (מחוזקים בנגנים צעירים מתזמורות אחרות שבהדרכתי), לביצוע משותף של יצירה של ויולדי. זה היה מרגש מאד, גם לילדים, גם לנגני האנסמבל וגם לקהל.

 

לילה מלא כשרון

בסוף חודש יוני, במסגרת ארועי "לילה לבן" בתל אביב, קיימנו קונצרט בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה תל-אביב, קונצרט שבו כיכבו הכשרונות הצעירים של הקונסרבטוריון. שלוש נגניות צעירות הופיעו עם האנסמבל כסולניות – יסמין חלפון בכינור, הדר זיידל בכינור ואורית שחר בפסנתר, ובהמשך הערב הצטרפו אל האנסמבל נגני התזמורת הייצוגית של הקונסרבטוריון הישראלי תל אביב ומנצחם שלמה טינטפולבר, וביחד ביצעו שתי התזמורות את הריקודים הרומניים של ברטוק ואת פרק הסיום מהסימפוניה הפשוטה של בריטן. הערב כולו התאפיין בהרבה התלהבות, רעננות, קהל צעיר ונגנים צעירים על הבמה, וביצועים ברמה גבוהה. שלוש הסולניות קיבלו גם מלגות הצטיינות ע"ש לאה ויצחק לוין.

 

סיומה של תקופה, והתחלה חדשה-ישנה

בסיום העונה ה17 שלו, האנסמבל הגיע לסיומה של תקופה, ומתחיל תקופה חדשה שבה כמה שינויים במבנה הניהולי, וגם בתפיסה המקצועית אמנותית. האנסמבל חוזר למעשה לעבוד במתכונת הישנה שבה עבד ברוב שנותיו – עם צוות ניהולי מצומצם, בשיטה של "פרוייקטים", שיטה שבה כל נגן משתתף בפרוייקטים שהוא בוחר, ואלו מביניהם שבוחרים להשתתף בכל תכניות הקונצרטים למנויים זוכים למעמד של "חבר אנסמבל". את תפקיד הניהול האדמיניסטרטיבי לקחתי על עצמי (כפי שהיה בשנים הראשונות של האנסמבל משנת 2001 שבה הקמתי אותו ועד 2004), בסיוע עוזרת ניהול והפקה שעובדת לצידי. הקונצרטים של האנסמבל בתל אביב נכנסים, כפי שהיה בראשית הדרך, לחוברת הקונצרטים של הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה תל אביב, שגם מבצע עבורנו את מכירת הכרטיסים בפועל. מבחינה מקצועית, כמה נגני מפתח שניגנו באנסמבל בשנותיו הראשונות יחזרו לנגן אצלנו, לצד נגנים צעירים שהצטרפו לאנסמבל בשנים האחרונות, ואת כולם יוביל הכנר הראשי של האנסמבל בשלוש השנים האחרונות קובי רובינשטיין.

כל השינויים האלה נועדו לאפשר השקעה גדולה יותר בתוצאה האמנותית, על חשבון חיסכון בהוצאות האדמיניסטרטיביות והשיווקיות, ובכך להביא את האנסמבל לרמה האמנותית הגבוהה ביותר. אני מאמין שלמרות שהשינויים האלה יגרמו לי באופן אישי לעבוד הרבה יותר קשה (גם בענייני אדמיניסטרציה, הפקה ושיווק ולא רק בעניינים מוסיקליים), הם יביאו את התוצאות האמנותיות שלהן אני מייחל.

עונת קונצרטים עשירה וגדושת סולנים בינלאומיים מצפה לנו, יגיעו אלינו כמה מ"כוכבי" עולם המוסיקה הקלאסית כמו זמר הקונטרה טנור אנדראס שול, ילדת הפלא הכנרת ליה ז'ו, הפסנתרן איתמר גולן ואחרים.  אני קורא לכל קהל חובבי המוסיקה לנצל את ימי המכירה המוקדמת של המנויים עד 31.7.2018, ולרכוש מנוי לאנסמבל סולני תל אביב. מבטיח לכם שתהנו מאד. הנה התכנית השנתית שלנו.

 

"העטלף" במוזיאון תל אביב

על קונצרטי הגאלה של המאסטרקלס לשירה אמנותית בירושלים אני מנצח באופן קבוע בכל שנה, מיומו הראשון של המאסטרקלס ב2015. המאסטרקלס לשירה אמנותית בירושלים מושך אליו מדי שנה זמרים צעירים מהטובים ביותר בארץ ובעולם, חלקם כבר החלו בקריירה מקצועית ומופיעים בבתי אופרה בכל העולם. המנהלת האמנותית של המאסטרקלס לשירה אמנותית בירושלים היא רונה ישראל-קולת, והתומך והתורם המשמעותי ביותר של המאסטרקלס הוא ניצול השואה יוסף ז'מבוקי. צוות מקצועי מהרמה העולמית הגבוהה ביותר עובד במשך כשבועיים באינטנסיביות עם הזמרים האלה, ובסיומם מתקיימים קונצרטים נהדרים לקהל הרחב. עד כה, בכל שנה, קונצרט הגאלה התזמורתי של המאסטרקלס היה ערב של קטעי אופרה שונים. השנה, לראשונה, תעלה הפקה אופראית שלמה בבימוי מלא עם תזמורת, של האופרה "העטלף" של שטראוס. זמרים מצויינים ישתתפו בהפקה הזו, ביחד עם התזמורת הסימפונית אשדוד, והקונצרט המרכזי יתקיים במוזיאון תל אביב ב3 בספטמבר.

המוסיקה נפלאה, הזמרים מצויינים, בואו לשמוע. הנה תכנית הקונצרטים המלאה של המאסטרקלס השנה.

 

"ישראל 70" במשכן האופרה

קונצרט גאלה של מאסטרקלס נוסף שבו אופיע יהיה הגאלה של "קשת אילון" – הקורס הבינלאומי לקשתנים מצטיינים. הפעם זה יהיה עם אנסמבל סולני תל-אביב, ובמשכן האמנויות בתל אביב. עוד לפני כן אסע צפונה לקיבוץ אילון מספר פעמים: פעם אחת כדי לשמוע את המועמדים ולהחליט מי מהם יהיה סולן עם האנסמבל בערב הגאלה. בפעם השניה, לאחר שייבחרו הסולנים, אסע לקיבוץ הצפוני לחזרת הכנה עם הסולנים בלבד, וכן עם "אנסמבל קשת אילון", שיצטרף אל אנסמבל סולני תל אביב לנגינה משותפת של יצירה חדשה של אריה ברדרומא – "ישראל 70" המבוססת על שירים ישראליים מוכרים מ70 שנותיה של המדינה. לאחר מכן אעלה צפונה עם אנסמבל סולני תל אביב כולו, לחזרה עם הסולנים ועם אנסמבל קשת אילון. באותו ערב יתקיים קונצרט הגאלה בקיבוץ אילון, כהכנה לערב הגאלה בתל אביב. והשיא של הפרוייקט יהיה, כאמור, ערב הגאלה של קשת אילון במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, ובו יופיעו עם האנסמבל הסולנים המצטיינים ממשתתפי הקורס, ולסיום נבצע את יצירתו של אריה ברדרומא "ישראל 70".

תזכורת לפעם האחרונה שהאנסמבל ביקר בקיבוץ אילון

 

גן עדן לחובבי הספורט

ימי ההכרעה של המונדיאל – שמספק לנו משחקי כדורגל גדולים, הרבה דרמות, מהפכים והפתעות – הם גם ימי ההכרעה של טורניר הטניס וימבלדון, שגם שם מתקיימים משחקים נהדרים. חובבי הספורט, ובמיוחד אלה שאוהבים לצפות בכדורגל ובטניס (כמוני למשל), נמצאים בדילמה קשה – במה לצפות. צרות של עשירים. אז נותרו שני משחקים בכל טורניר – במונדיאל המשחק על המקום השלישי בין אנגליה לבלגיה (שלמרות שאין לו שום משמעות הוא צפוי להיות מרתק), והגמר בין קרואטיה לצרפת. ובוימבלדון הגמרים של הנשים (סרינה לראשונה כאמא וקרבר) והגברים (אנדרסן מול ג'וקוביץ' או נדאל). גן עדן.

סרינה. תזכה שוב, לראשונה כאמא?

 

בחברת הצ'לנים הגדולים

ביצוע האנסמבל עם הצ'לן עמית פלד, של הקונצ'רטו לצ'לו של שומאן, פורסם ביחד עם ביצועים של הצ'לן מישה מאיסקי (עם מרתה ארחריץ') ודיויד פינקל (לשעבר רביעיית אמרסון) באתר The Violoncello Foundation לכבוד Valentine's Day שחל אתמול. כבוד גדול עבורנו להיות בחברה כזו!!!

לצפייה באתר The Violoncello Foundation לחצו כאן

הנה הביצוע שלנו עם עמית פלד מקונצרט הגאלה באפריל האחרון.

המפגש הבא שלנו עם הצ'לן עמית פלד יהיה בסט. פטרסבורג ברוסיה בקונצרט שנקיים באולם הפילהרמונית של סט. פטרסבורג בנובמבר הקרוב. הוא ינגן איתנו את הקונצ'רטו לצ'לו בדו מז'ור של היידן.

עמית פלד

ואת הקונצ'רטו לצ'לו של שומאן נבצע שוב בקונצרט הקרוב שלנו למנויים, והפעם זה יהיה עם הצ'לן גבריאל ליפקינד. שלושה קונצרטים בסוף מרץ, עליהם אספר באחד הפוסטים הקרובים.

גם עם הצ'לן מישה מאיסקי, שבחברתו אנחנו מופיעים באתר שלמעלה, מתוכננים לנו קונצרטים בחו"ל, אבל על זה אספר בבוא העת.

הפתעה נעימה

קורה לי לפעמים, שאחרי קונצרטים טובים אני מקשיב להקלטה ומתאכזב. הרבה קטעים שבקונצרט הרגשתי בהם כל-כך טוב נשמעים בהקלטה לא ממש ביחד, לא הכי נקי, וההתלהבות שהרגשתי בקונצרט לא עוברת בהקלטה. המקרה ההפוך הוא הפחות נפוץ – קונצרט שלא הרגשתי בו הכי טוב וההקלטה מפתיעה לטובה.

עמית פלד ואני. שיתוף פעולה מרגש בקונצרט הגאלה

לפני שבועיים "הכתרתי" כאן בבלוג את קונצרט הגאלה שלנו כאחד הפחות טובים של האנסמבל העונה. הרגשתי בקונצרט שהאנסמבל לא צלצל טוב. באקוסטיקה היבשה של אולם נגה אפשר היה לשמוע כל טעות או אי דיוק והרגשתי שבגלל כמות היצירות האדירה והסגנונות הרבים והשונים שהיו לאנסמבל לנגן בערב אחד – הריכוז ירד ולא היינו ברמה הרגילה שלנו. לפני כמה ימים קיבלתי את הקלטת הוידאו והאודיו של הקונצ'רטו של שומאן מהגאלה, עם עמית פלד (הקלטה: יוסי ברמן, צילום ועריכת וידאו: אלון הראל). בקונצרט עצמו, על הבמה, הרגשתי איזשהו פספוס עם הקונצ'רטו. זו היתה היצירה הארוכה ביותר בתכנית (22 דק'), ועל אף שהיא יצירה נפלאה היא היתה כבדה יחסית לתכנית שהיו בה להיטי אופרה ושירים עם שלמה גרוניך. הנגינה הנפלאה של עמית, כך חשתי, הלכה לאיבוד באולם נגה, ושיתוף הפעולה בין שנינו (שהוא תמיד מרגש כשלעצמו בגלל החברות רבת השנים שלנו והחלק שלו בהקמת האנסמבל) התפספס בגלל הקונטקסט של הקונצרט. והנה עכשיו, כשאני צופה בוידאו של הקונצ'רטו של שומאן אני ממש נהנה ומתרגש. האנסמבל נשמע טוב, עמית מנגן נפלא, והכימיה בינינו מצויינת. יש הרגשה של עשייה מוסיקלית טובה ושיתוף פעולה מוסיקלי איכותי ומרגש. הוידאו עלה ליוטיוב ותוך יומיים הוא הגיע כבר לכמעט 300 צפיות, והתגובות נלהבות (חלק מהן מופיעות כתגובות לוידאו ביוטיוב). בהחלט הפתעה נעימה. כן ירבו הפתעות כאלה. הנה הביצוע של הקונצ'רטו מערב הגאלה, ואחריו עוד שני קטעים מהקונצרט – האריוזו של צ'ייקובסקי עם זמרת הסופרן הנפלאה אלה וסילביצקי, והשיר "נואיבה" עם שלמה גרוניך. תהנו

 

 

הנבחרים – סיכום העונה חלק ד'

מה היה המאורע הכי הזוי? איזה קונצרט היה הכי טוב? איזה קונצרט היה הכי גרוע? מה משך הכי הרבה קהל? ממה הקהל הכי נהנה? אילו יצירות היו הכי מאתגרות עבורנו? אילו יצירות גרמו לנו הכי הרבה הנאה? הסיכום שאציג כאן של הקונצרטים שהיו לנו העונה, הוא סיכום סובייקטיבי לגמרי. אתם מוזמנים להגיב אם אתם חושבים אחרת ממני

האנסמבל עם מקהלת זמרי קולגיום וקרן הדר. אולם מלא עד אפס מקום

הקונצרט האטרקטיבי ביותר לקהל

ללא ספק, באופן משמעותי, שני הקונצרטים הווקאליים שלנו העונה – קונצרט פתיחת העונה עם מקהלת זמרי קולגיום, קרן הדר ואלון ראובן, וקונצרט סיום העונה עם מקהלת זמרי קולגיום, אינאס מסאלחה ועודד רייך – היו האטרקטיביים ביותר לקהל, ונוגנו מול אולמות מלאים כשהכרטיסים לחלקם אזלו מראש. התכניות הווקאליות, השילוב של מקהלה ושל סולנים זמרים עם האנסמבל, והחגיגיות של פתיחת וסיום העונה – כל אלה הביאו את המאזינים בהמוניהם. גם קונצרט הגאלה, עם שלמה גרוניך, היה אטרקטיבי מאד ומילאנו בו את אולם נגה ביפו (שמכיל כמעט פי 3 מקומות מאשר אולם הקונסרבטוריון בתל-אביב).

היצירות שהכי נהנינו לנגן

בקטגוריה הזו, באופן חד-משמעי, הסרנדה מס'  2 של ברהמס מקונצרט סיום העונה זוכה במקום הראשון. כולנו נהנינו כל-כך בחזרות על היצירה הנפלאה הזאת. לפעמים חזרנו על קטע מסויים לא בשביל לתקן בו משהו אלא רק כי הוא פשוט יפה. לכולם היה כיף לנגן ולהקשיב למלודיות הנפלאות, לקטעי הסולו ולדיאלוגים בין כלי הנשיפה, לתזמור הנהדר ולהרמוניות המיוחדות. אין הרבה יצירות רומנטיות שמתאימות להרכב האנסמבל, בטח שלא עם כלי נשיפה. הסרנדה מס' 2 של ברהמס היא אחת הבודדות האלה, ונהנינו בה מכל רגע. יצירה נוספת שהיה כיף לבצע היא הסימפוניה מס' 67 של היידן שניגנו בקונצרט במרץ. ההומור של היידן, ההפתעות הרבות שהוא מספק בכל פרק (נגינה על העץ של הקשתות בפרק השני, דיאלוג בין שני כינורות שאחד מהם מכוון בטון יותר נמוך בפרק השלישי, פרק איטי בתוך הפרק המהיר המסיים, ועוד)  והרעננות שיש ביצירה כולה – כל אלה גרמו הנאה גדולה לנגנים ולי.

היצירות המאתגרות ביותר

שתי יצירות שביצענו העונה דרשו גם ממני וגם מהנגנים ריכוז שיא בזמן הביצוע – הסויטה הלירית של אלבן ברג (בתכנית במרץ) והקונצ'רטו לצ'לו של שוסטקוביץ' (בתכנית במאי).  בשתיהן ישנם קשיים רבים, גם טכנית אינדיבידואלית, גם ריתמית, וגם קשיים של אנסמבל. אלה יצירות שאם מאבדים בהם לשנייה אחת את הריכוז מיד טועים. בזמן הביצוע של יצירות מסוג זה קשה לנו להנות מהמוסיקה. רק הקהל יכול להנות. אנחנו נהנים אח"כ כשמקשיבים להקלטה.

נטליה גוטמן עם האנסמבל בקונצ'רטו לצ'לו של שוסטקוביץ'

היצירות שהקהל הכי נהנה מהן

בקטגוריה הזו יש כמה יצירות שזכו לתגובות נלהבות במיוחד (לפי מחיאות הכפיים והתגובות בכתב שקיבלתי לאחר הקונצרט), וכפי שניתן לראות אלה לא תמיד אותן היצירות או התכניות שהביאו את הקהל לקונצרט (בקטגוריה "הקונצרט הכי אטרקטיבי"), וגם לא אותן היצירות שאנחנו הכי נהנינו לבצע (שתי קטגוריות למעלה): בתכנית הראשונה אלה היו שתי היצירות הישראליות דווקא – "אור גדול" של יחזקאל בראון ו"אקטואלי" של נעמה תמיר. בתכנית השניה זו היתה יצירתו של צ'ייקובסקי "מזכרת מפירנצה". בתכנית השלישית – וריאציות פרנק ברידג' של בריטן. בתכנית הרביעית, במרץ – הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט עם חן הלוי. בתכנית החמישית, במאי – הקונצ'רטו לצ'לו של שוסטקוביץ' עם נטליה גוטמן. ובקונצרט סיום העונה ביוני – "לא אמרתי דבר" של אביה קופלמן, והרקויאם של פורה.

הקונצרט הטוב ביותר

קצת קשה לי לבחור קונצרט אחד שהיה הכי טוב מבחינת הנגינה והרמה של האנסמבל, כי היו לנו העונה כמה קונצרטים ממש מצויינים. בקונצרט במרץ, שבו ניגנו את הסויטה הלירית של אלבן ברג, סימפוניה מס' 67 של היידן, קונצ'רטו לקלרינט של מוצרט עם חן הלוי, ושלושה מדריגלים סתוויים לצ'לו ומיתרים של ינעם ליף, עם יוני גוטליבוביץ' – האנסמבל היה במיטבו. הסימפוניה של היידן נוגנה עם הרבה אנרגיה וחינניות, וכך גם הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט, שבוצע ללא ניצוח ובהובלתו של חן הלוי. בסויטה הלירית של ברג הצלחנו להתמודד עם האתגרים והקשיים הרבים שהיצירה הציבה, ואת "שלושה מדריגלים סתוויים" של ינעם ליף יוני ניגן נפלא והכניס את כולנו לאוירה המיוחדת שהמוסיקה הזו יצרה. זו היתה תכנית שמאד התאימה לאנסמבל והוציאה ממנו את המיטב.

קונצרט אחר, שבאופן מפתיע היה בסופו של דבר מוצלח במיוחד, היה הקונצרט בלוינסקי מיצירות סיבליוס (וסויטת הולברג של גריג). מפתיע, מכיוון שהיו לנו רק שתי חזרות לקראת הקונצרט, וגם בהן היתה לנו כמות גדולה של חולים ונעדרים, האולם עצמו בלוינסקי לא מצלצל טוב מבחינה אקוסטית, והיצירות של סיבליוס שביצענו בו הן לא יצירות מופת. בנוסף לכך קרו במהלך הקונצרט כמה דברים הזויים (בקטגוריה "הארוע ההזוי ביותר"), אבל למרות כל נתוני הפתיחה האלה, הביצוע של הסויטה הכפרית של סיבליוס וסויטת הולברג של גריג היו עם הרבה השראה, הבעה והתלהבות, והאנסמבל נשמע בהם מעולה.

שני קונצרטים נוספים שהיו מצויינים: הקונצרט בפברואר בהובלתה של אנטיה וייטהאס, שהביאה את האנסמבל לרמה גבוהה מאד של נגינה, עם המון תשומת לב לכל ניואנס מוסיקלי וטכני ברביעייה אופ' 95 של בטהובן ובוריאציות פרנק ברידג' של בריטן; והקונצרט בחודש מאי מיצירות שוסטקוביץ' ומוצרט. נוכחותה של הסולנית נטליה גוטמן בקונצרט זה, עשתה את כולנו יותר טובים בקונצ'רטו של שוסטקוביץ', וגם הרביעייה מס' 8 של שוסטקוביץ' נוגנה מצויין. שלוש היצירות הקצרות של מוצרט היו מאוד מלוטשות ומסוגננות.

הארוע ההזוי ביותר

כאן ישנם שלושה ארועים שקרו כולם בחודש דצמבר – שניים מהם באותו קונצרט מיצירות סיבליוס באודיטוריום בלוינסקי.

1.     הפסקה לא צפויה במהלך הקונצרט בגלל שהנגנים הופתעו לגלות שערבבו להם את כל התוים: לאחר הביצוע של שלישיית הפסנתר של סיבליוס, כשהיינו אמורים להמשיך בקונצרט עם האנסמבל כולו, הבחנתי שנגנים רבים אינם יושבים במקומותיהם אלא נמצאים מאחורי המסך שעל הבמה. לאט לאט ובמשך זמן ממושך הצטרפו נגנים בודדים אל חבריהם שעל הבמה, בעוד הקהל ממתין בשקט ובסבלנות. מה הסתבר? כשעובדי הבמה סידרו את הבמה לפני ביצוע השלישייה, הם הזיזו את עמודי התוים של התזמורת כדי לפנות את הבמה. אבל בנוסף, הם גם הורידו את כל התוים מהעמודים ושמו אותם מעורבבים בערימה אחת מאחורי הבמה. כשהנגנים חזרו לבמה להמשך הקונצרט, הם גילו שהם צריכים להתחיל לחפש את התוים, כל אחד את התפקיד שלו, בתוך הערמה. למעשה, תוים של חמש יצירות שונות בתוך ערמה… וכך, לאט לאט חזרו הנגנים לבמה מאושרים שהם הצליחו למצוא את התוים ומשועשעים מהמאורע ההזוי.

 2.     אדם חצוף שנכנס לאולם במהלך נגינת ההדרן של הסולן: בזמן ביצוע ההדרן של הפסנתרן הפיני, כשישבתי להקשיב בקהל, נשמע קול של דלת נפתחת ואח"כ נטרקת. באופן טבעי הסתובבתי לכיוון של דלת הכניסה לאולם וראיתי אדם שנכנס לאולם באמצע הנגינה. אותו אדם לא הסתפק בכך שהוא הפריע למהלך הקונצרט בפתיחת וטריקת הדלת, אלא המשיך להתהלך באולם, מתעלם מהעובדה שהוא נמצא באולם קונצרטים בשעת נגינה, ולמרות שהיו באולם כיסאות ריקים שהיה יכול להתיישב בהם בשקט על מנת שלא להפריע עוד יותר, הוא ניגש דווקא אלי ואמר לי שזה המקום שלו. למרות שהייתי קצת המום, הגבתי מהר על מנת שלא לעורר מהומה, קמתי בזריזות והתיישבתי על המדרגות. אותו אדם התיישב במקומי והנגינה של הפסנתרן נמשכה. כמובן שנגני האנסמבל הבחינו בכך, מכיוון שהם לא ניגנו בהדרן אלא רק ישבו על הבמה והאזינו. וכך, במהלך ההדרן, ראיתי מהאולם כמה מנגני האנסמבל שיושבים על הבמה ומתקשים לעצור את התקפות הצחוק שמאיימות לפרוץ מתוכם לנוכח המאורע ההזוי שהתרחש מול עיניהם.

הארוע השלישי קרה בתכנית השניה למנויים, בקונצרט בכפר-שמריהו, לאחר ביצוע יצירתו של עמית גילוץ "בזמן שרקדנו". בנוסף למחיאות הכפיים, נשמעו גם קריאות בוז נמרצות ומתמשכות, ע"י אדם שישב באחת השורות הראשונות. זה בהחלט ארוע נדיר באולמות הקונצרטים בימינו (למרות שבמאות ה17 וה18 זה היה לגמרי מקובל באולמות הקונצרטים). אבל מעבר לסלידה של אותו אדם מהיצירה של עמית גילוץ, קריאות הבוז הצביעו על הרצון העז שלו למחות כנגד ביצועה ולא להישאר מאופק. תגובה בהחלט חזקה.

הקונצרט הכי גרוע

היו לנו העונה גם קונצרטים פחות טובים, אבל אני חושב שהקונצרט שעלה על כולם מהבחינה הזו היה בתחרות הקלרינטים בחודש דצמבר. בקונצרט הזה ניגנו את הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט שלוש פעמים אחת אחרי השניה עם שלושה קלרניטנים שונים, כאשר באותו הבוקר וביום שלפני גם היו לנו חזרות עם אותם שלושה נגנים. כל אחד מהם ניגן אחרת, מבחינת הטמפים והאינטרפרטציה, ואפילו מבחינת הצלילים: יש קטע שחוזר בפרק הראשון כמה פעמים, שיש בו שתי גרסאות שונות לאותו הצליל, והנגנים שלנו היו צריכים לזכור איזה סולן מנגן איזו גרסא, ולנגן כמוהו. בנוסף, כשכל אחד מהסולנים מקבל רק חזרה אחת, חייבים לעבור איתו על כל היצירה ואי אפשר ממש לעבוד. זאת בניגוד לפרוייקט רגיל, עם סולן אחד שאיתו יש זמן חזרה ארוך פי שלוש – ואז בכל שליש אפשר לעבור רק על חלק מהיצירה ולעבוד. ובמוצרט יש הרבה על מה לעבוד. כשמנגנים כל-כך הרבה פעמים ברצף את אותה היצירה, קשה מאד לשמור על ריכוז. ובזמן הקונצרט (שהיה שלב הגמר של התחרות) הגענו למצב שאנחנו כבר לא מצליחים לזכור עם מי אנחנו מנגנים, מה אנחנו מנגנים וכמה פעמים עוד נשאר לנו לנגן. הסטנדרטים ירדו מרגע לרגע, ובכל ביצוע צצו טעויות שנבעו מחוסר ריכוז.

הצד החיובי בפרוייקט של תחרות הקלרינטים היה שגיליתי קלרניטן נפלא, מוסיקלי ומוכשר שלא הכרתי לפני כן – עידו אזרד. הוא אמנם לא זכה אבל היה תענוג לעשות איתו מוסיקה ולהקשיב לנגינה הרגישה והיצירתית שלו. כעבור כמה חודשים, כשהיה חסר לי קלרניטן, צירפתי אותו לשורותינו כנגן ראשון באנסמבל ואני נהנה מאוד לשתף איתו פעולה.

גם בקונצרט הגאלה, בו אירחנו את שלמה גרוניך שסחף את הקהל שמילא את אולם נגה, בחלק מהיצירות האנסמבל לא היה ברמה הרגילה שלו. היו המון קטעים (סך הכל 15), ולא תמיד הספקנו ממש לעבוד כמו שהייתי רוצה כי היינו חייבים לעבור על הכל, וזה השפיע על התוצאה.

האנסמבל בתחרות הקלרינטים עם יונתן הדס, שזכה במקום הראשון

הקונצרט הכי מעורר מחלוקת

ללא ספק, קונצרט למנויים מס' 2 בדצמבר, עם יצירתו של עמית גילוץ "בזמן שרקדנו" היה הכי מעורר מחלוקת. לצד תגובות זועמות על היצירה של עמית גילוץ, קיבלנו המון תגובות משבחות, גם על התכנית, גם על הביצוע, וגם על האומץ לבחור יצירה אוונגרדית כזו. בהחלט תגובות קיצוניות לשני הכיוונים

עוד קצת על שני הפרוייקטים האחרונים

אמנם כבר עבר קצת זמן, אבל שני הפרוייקטים הגדולים, האינטנסיביים והעמוסים שהיו לנו – קונצרט הגאלה והקונצרטים עם נטליה גוטמן – השאירו אצלנו כל-כך הרבה חוויות, רגעים מרגשים, וזכו לכל-כך הרבה תגובות אוהדות, שהחלטתי להקדיש עוד פוסט אחד לשני הארועים האלה, לפני שאמשיך לפוסטים הבאים שאותם תכננתי להעלות.

ערב הגאלה, כאמור, היה מרגש ומלהיב, וזכה לתגובות נפלאות.

שיתוף הפעולה עם שלמה גרוניך היה נפלא, והביצוע שלו עם שיר אורדו הצעירה ל"ציור" היה מצמרר.

קטעי האופרה עם הסולן והסולניות הנפלאות היו מלהיבים, וסה"כ גם בשביל האנסמבל ובשבילי זה היה ערב מאוד לא שגרתי – ערב שכולו מוסיקה של המאה ה19 וקלאסיקות של גרוניך.

כמה מהתגובות שקיבלתי לקונצרט:

"היה נפלא ומרגש! ערב שכולו הנאה צרופה. בראבו ענק לכל המשתתפים המוכשרים."

"למנצח היקר ברק טל שיר מזמור הריעו!
תודה רבה על ערב גאלה מרגש ,מגוון ולא שגרתי"

ומיד אחרי הגאלה התחלנו בחזרות לתכנית מוצרט ושוסטקוביץ' עם הסולנית נטליה גוטמן. ביצענו בו שתי יצירות נפלאות של שוסטקוביץ' – רביעיית המיתרים מס' 8 בעיבוד לתזמורת מיתרים, והקונצ'רטו לצ'לו. שתי היצירות היוו אתגר גדול מאוד עבור התזמורת, וכמובן שהנוכחות של נטליה גוטמן נתנה לארוע מעמד של קדושה ממש. היא גרמה לאנסמבל להיות במיטבו וזכתה לתשואות רמות. בכל ערב היא ניגנה הדרן, כאשר בשנים מתוך שלושת הקונצרטים היא חזרה בו על הפרק הראשון ביחד עם התזמורת.

מתוך התגובות שהגיעו לקונצרט זה:

"תודה ענקית על הקונצרט הנפלא של אתמול, ובמיוחד (אם כי בהחלט לא רק) על שתי היצירות של שוסטקוביץ'. העיבוד של הרביעייה ממש לא נפל מהרביעיה עצמה, שזה בעיני הישג אדיר בתור מי שסבור שמוסיקה קאמרית היא הז'אנר הנעלה ביותר מכל הז'אנרים של המוסיקה. הביצוע היה מרתק ועוצר נשימה ממש. הביצוע של הקונצ'רטו לצ'לו היה נפלא ומרטיט ולא רק בזכות נטליה גוטמן הפנטסטית והיוצאת מן הכלל. פשוט חוויה עילאית!"

"התרגשתי מאד אתמול מהביצועים שלכם. הרביעיה של שוסטקוביץ מוחמאת מאד מהרכב גדול יותר וראויה לו. הנגינה היתה עזה וחודרת אך בצליל שהאוזן והלב נוהים אחריו. נטליה גוטמן היתה כעמוד ענן לפני המחנה מפלסת בנחישות את הדרך לתזמורת אחריה,והדים לעוצמתה ,הנושפים במאסף… היה עצום!!! ניכר עליכם שנהניתם מאד ובמיוחד לבצע את מוצארט בהידור מלכותיות וברק רב.תודה מקרב לב על הרגעים הללו."

ובשבוע הבא כבר מתחילות חזרות התזמורת לרקויאם של פורה ולסרנדה השניה של ברהמס. בקונצרט סיום העונה שלנו נשתף שוב את מקהלת זמרי קולגיום, והפעם עם הסולנים אינאס מסאלחה (סופרן) ועודד רייך (בריטון). תהיה גם הפתעה, אותה תבצע אינאס עם האנסמבל.

FLIER-2

היסטוריה. היסטריה

היום ההיסטורי ב8.5.2013 אכן הסתיים בזכייה היסטורית של הפועל רמת גן בגביע המדינה בכדורגל ובחגיגות היסטריות במגרש, מחוץ למגרש ובהמשך הלילה גם ברמת גן. חוויה של פעם בעשור.

עוד לא הספקתי לסכם את קונצרט הגאלה. עוד לא הספקתי להביא את התגובות מהקונצרטים עם נטליה גוטמן. והנה הגיע יום רביעי בערב ושינה לגמרי את סדר הפוסטים בבלוג. עם כל הכבוד להתרגשות שהיתה בגאלה ולחוויה המיוחדת בהופעות עם נטליה גוטמן – זכייה בגביע המדינה בכדורגל היא לא ענין שבשגרה. זו התרגשות אחרת לגמרי, אבל כזו שנשארת איתך למשך הרבה זמן. גם עכשיו, יומיים אחרי הערב המדהים ההוא, אני עדיין משחזר את הארועים במגרש, את השערים, את בעיטות ההכרעה מ11 מטר שנבעטו בקור רוח ע"י שחקנינו, את החגיגות לאחר הניצחון, את טקס הנפת הגביע, את החגיגה הספונטנית מחוץ לאיצטדיון. אני עדיין מחפש באינטרנט ובעיתונות תמונות, תגובות וחוויות מהמשחק. עושה הכל כדי לחוות שוב את הרגע הנדיר הזה.

הפועל רמת גן היא קבוצה הזויה, צריך להודות בזה. יורדת ליגה וכעבור עשרה ימים זוכה בגביע. עולה ויורדת ליגות כענין שבשגרה. מאז שאני מלווה את הקבוצה (עונת 2005-6) לא היתה אף עונה "רגועה", עונה של אמצע טבלה. ב2005-6 – הקבוצה כמעט ירדה מהארצית לליגה א', ושרדה ממש במחזור הסיום. היא גם זכתה בגביע הטוטו באותה עונה. ב2006-7, הקבוצה דרסה את הליגה הארצית, בדרך לעלייה ללאומית מהמקום הראשון, וגם זכתה בגביע הטוטו והגיעה לחצי גמר גביע המדינה אחרי ניצחון על מכבי חיפה ברבע. ב2007-8 – עונה משוגעת בלאומית שהחלה רע מאוד והסתיימה בכמעט עליית ליגה. עונה לאחר מכן הקבוצה עלתה לליגת העל, שם שרדה את העונה הראשונה רק במשחק הישרדות נגד הפועל כפ"ס מהלאומית. העונה שאחרי היתה מזעזעת ובה  ירדנו חזרה ללאומית מהמקום האחרון. בעונה שעברה בלאומית זכינו בגביע הטוטו ועלינו שוב לליגת העל, אחרי תקרית המכות מול בני לוד, הנס ברעננה והניצחון במשחק העלייה על אותה בני לוד. והעונה כאמור, זכינו בגביע המדינה וירדנו ליגה. קבוצה שהיא כמו רכבת הרים – עולה, יורדת, וגורמת להמון מפחי נפש וחרדות אצל אוהדיה.

הפועל רמת גן היא קבוצה שהרבה שאלות טריוויה בשעשעונים נכתבות עליה – הקבוצה הראשונה שזכתה באליפות עונה אחת אחרי שעלתה לליגה הראשונה (1964), הקבוצה היחידה שזכתה בגביע בעודה משחקת בליגה השניה (2003), ועכשיו – הקבוצה היחידה שזכתה בגביע בעונה בה ירדה לליגה השניה.

כדי שתבינו איך זה נראה ביציע האדום – הנה רגע בעיטת העונשין המכריעה שנתנה את האות לחגיגות הניצחון. הרגע שבו זכתה הפועל רמת גן בגביע המדינה 2013

בפוסט הבא אחזור לערב הגאלה ולקונצרטים עם נטליה גוטמן. בינתיים, ממשיכיכם להתרפק על הערב המדהים שהיה באיצטדיון בנתניה ב8.5.2013

פגז

האנסמבל מצלצל טוב. שלמה גרוניך מביא אנרגיות מטורפות. שיר אורדו שרה מדהים. הרבה כתבות וראיונות בעיתונים, באינטרנט וברדיו. הכרטיסים הולכים ואוזלים. יש תחושה שהולך להיות קונצרט פגז. וכל זה עוד לפני שהצטרפו אלינו הזמרים הסולנים, המקהלה, תזמורת הקונסרבטוריון של גבעתיים והצ'לן עמית פלד. דיווח קצר מהחזרות לקראת קונצרט הגאלה

פרוייקט השיא שלנו העונה עומד להיות מוצלח. זו התחושה לפי החזרות ולפי כל ה"רעש" מסביב. היה כיף להתחיל אתמול בחזרות ולפגוש את הנגנים הנפלאים, שאת חלקם לא ראיתי כבר זמן רב. החזרות החלו במרץ רב, כאשר שתי היצירות שבהן האנסמבל מנגן "לבד" (הסימפוניה האיטלקית של מנדלסון והפתיחה "הספר מסביליה" של רוסיני) מלאות באנרגיות ונשמעות מצוין.

הספקנו לעבור על כל החומר, כאשר היום למדנו את השיר "חופן תותים", אותו תבצע שיר אורדו עם האנסמבל. את השיר עיבד מתי כספי, שנכח בחזרה.

אתמול עברנו עם שלמה גרוניך על השירים שלו, כאשר את ציור הוא ביצע ביחד עם שיר אורדו, והביא איתו אנרגיות והתלהבות שהדביקו את כולנו. היה כיף גדול.

מחר יצטרפו כל החלקים החסרים – המקהלה, התזמורת הצעירה, הסולנים מהאופרה ועמית פלד.

בינתיים מכירת הכרטיסים מתקדמת היטב, ומתפרסמות כתבות רבות לקראת הקונצרט

כתבה שפורסמה היום במגזין טיים אאוט

ראיון עם עמית פלד, היום באתר הבמה

ראיון עם שיר אורדו באתר mako

מצפה כבר להמשך החזרות מחר. אמשיך לעדכן.

 

השביתה הסתיימה, הנגנים מחו"ל מגיעים מחר

בזכות סיום השביתה בנתב"ג יוכלו נגני האנסמבל המתגוררים בחו"ל להגיע לארץ כמתוכנן, מחר, ולהשתתף בחזרות שיחלו ביום ד'.

יומיים של חרדות עברו עלי בעקבות השביתה בנתב"ג. בימים שלפני כל פרוייקט של האנסמבל נוחתים בארץ כמה נגנים המתגוררים בחו"ל, שבאים לכאן במיוחד, על-מנת לנגן באנסמבל. נגנים אלה שומרים באמצעות האנסמבל על קשר עם הארץ בזמן שהותם בחו"ל, וחלקם אף חוזרים לארץ בסופו של דבר. לקראת קונצרט הגאלה אמורים להגיע מחר ארבעה נגנים משמעותיים מאוד לאנסמבל – האבובנית הראשונה שלנו תמר ענבר, מובילת כינור שני טלי גולדברג, ושני הקלרניתנים שלנו עידו אזרד ומיכל לבקוביץ'. ביום ד' מתחילות החזרות. השביתה בנתב"ג העמידה בסכנה את הגעתם ואילצה אותי לחשוב על פתרונות יצירתיים במקרה שהם לא יגיעו. גם הסולן שלנו, עמית פלד, מגיע לקונצרט הזה מחו"ל (מארצות הברית), כך שאי הגעתם היתה עלולה ליצור בעיה רצינית מאוד. הדבר היחיד שהצלחתי לעשות לאור המצב, היה לקוות לטוב.

טלי גולדברג, מובילת כינור שני. מגיעה אלינו מאמסטרדם.

ובאמת, בסופו של דבר, תקוותיי נענו, השביתה הסתיימה, וכולם אמורים להגיע.

הנה סרטון שהוקרן בערב הגאלה הקודם, על הישראלים של האנסמבל המתגוררים בחו"ל.

 

להיטי אופרה בערב הגאלה

האריה של אולימפיה מתוף סיפורי הופמן של אופנבך; האריה המפורסמת "באבינו קארו" של פוצ'יני; שיר הטוריאדור מתוך כרמן של ביזה. שיתוף הפעולה שלנו עם זמרי הסטודיו של האופרה הישראלית, שהחל בשנה שעברה בקונצרט אריות מתוך אופרות של מוצרט, יימשך בערב הגאלה. הפעם יופיעו איתנו שוב זמרת הסופרן אלה וסילביצקי וזמר הבריטון עודד רייך, ואליהם יצטרפו זמרת הסופרן הדר עטרי וזמרת המצו סופרן ענת צ'רני. היכרות קצרה עם הסולנים והיצירות.

אלה וסילביצקי ועודד רייך עם האנסמבל בשנה שעברה בקטע המפורסם "La ci darem la mano" מתוך דון ג'ובאני של מוצרט

האריה המפורסמת באבינו קארו של פוצ'יני, אותה תבצע איתנו אלה וסילביצקי

זמרת הסופרן הדר עטרי

זמרת המצו סופרן ענת צ'רני

האריה של אולימפיה מסיפורי הופמן של אופנבך, אותה תשיר הדר עטרי

פבלו קזלס, עמית פלד ואני

את הרעיון להקים אנסמבל קיבלתי ממנו לפני 14 שנה, אי שם בשבילים של קיבוץ יזרעאל. אנחנו מכירים כבר קרוב ל20 שנה, במהלכן ניגנו ביחד ברביעיית "ארד". הוא עושה קריירה בינלאומית כצ'לן סולן וכפרופסור באוניברסיטת פיבודי באמריקה. כיום הוא מנגן על הצ'לו שהיה שייך לצ'לן האגדי פבלו קזלס. אחד ממסמרי ערב הגאלה – הצ'לן עמית פלד.

עמית פלד

 

בביקורים של עמית פלד בארץ אני נפגש איתו לרוב בקיבוץ בו הוא גדל – יזרעאל. בשבילי קיבוץ יזרעאל קיימנו הרבה שיחות ארוכות אל תוך הלילה. באחת מהשיחות האלה, אי שם בשנת 99, הוא זרק לי רעיון – להקים אנסמבל. הרעיון המקורי היה למעשה לחבר את כל הנגנים הצעירים המצטיינים בני גילנו, שעם רובם שנינו ניגנו מוסיקה קאמרית, לתזמורת קאמרית קטנה, ולקיים קונצרט בשידור חי במרכז למוסיקה ירושלים במסגרת הסדרה "צעירים במרכז". זה נשמע לי אז די פשוט, וכרעיון זה ממש הדליק אותי. החלטתי להתחיל לעבוד על זה, ולדבר עם חבריי המוסיקאים. במהלך העבודה התחלתי לחשוב – בעצם, רק קונצרט אחד בירושלים? למה לא לקיים גם קונצרט בתל-אביב? ובהמשך המחשבה התפתחה עוד שלב – את כל המאמצים אני אעשה בשביל פרוייקט חד פעמי ואז הנגנים יתפזרו ובזה זה יסתיים? וכך הגענו לרעיון הסופי – להקים את אנסמבל סולני תל-אביב, רעיון שבסופו של דבר התממש. עמית היה הסולן בקונצרטי הבכורה של האנסמבל במרכז למוסיקה בירושלים ובמרכז עינב בתל-אביב, וכך בעצם הוקם האנסמבל שאני כל-כך מאושר ממנו וגאה בו. עמית ואני מכירים כבר 20 שנה, מתקופת שירותנו הצבאי בתזמורת חיל החינוך. ניגנו ביחד תקופה מסויימת ברביעיית "ארד" (עם הכנר זוהר לרנר והויולן גיא בן-ציוני).

רביעיית ארד 1997

 

ועד היום, בביקורים שלו בארץ, אנחנו ממשיכים להיפגש בקיבוץ יזרעאל ולדבר ממושכות אל תוך הלילה. היו עוד הרבה רעיונות ומחשבות שנזרקו לאויר בשיחות שלנו במשך כל השנים האלה, אבל עד היום לא היה עוד רעיון שהתממש בצורה כל-כך טובה כמו הרעיון שלו להקים את האנסמבל.

עמית הוא כיום צ'לן בינלאומי שמופיע עם תזמורות, ברסיטלים ובפסטיבלים למוסיקה קאמרית בכל העולם, וכמו כן מכהן כפרופסור לצ'לו באוניברסיטת פיבודי שבבולטימור, ארה"ב. לאחרונה זכה עמית בכבוד הנדיר לקבל לרשותו את הצ'לו שעליו ניגן הצ'לו פבלו קזלס. על כך הוא מספר בקטע הוידאו שלהלן

בערב הגאלה הקרוב, ב28.4.2013, הוא יופיע איתנו כסולן בקונצ'רטו של שומאן. מצפה לזה בהתרגשות