חינוך מוסיקלי – חינוך לחיים

 

עצוב מאד לשמוע על הכוונה של משרד החינוך לקצץ סכומים נכבדים מתמיכתו בקונסרבטוריונים בישראל. קיצוץ התמיכה פירושו מכת מוות לקונסרבטוריונים ומכת מוות לחינוך המוסיקלי בישראל. לאחר הקיצוץ, הקונסרבטוריונים שישרדו יהיו הבודדים שיוכלו להעלות את שכר הלימוד, הגבוה ממילא, כלומר אלה שנמצאים באזורים של אוכלוסיות עשירות, או אלה שיוכלו להשיג תמיכות פרטיות או תמיכות עירוניות (שוב, בערים בעלות עיריות עשירות). עצם המחשבה על קיצוץ תקציבי החינוך המוסיקלי, מלמדת שוב על כך שיש כאן תפיסה שגויה שלפיה חינוך לתרבות, לאמנות, למוסיקה – הוא מותרות. ואני טוען שחינוך למוסיקה הוא חינוך לחיים. הנה קטע ממאמר שכתבתי פה בבלוג לפני שמונה שנים, לכבוד פתיחת שנת הלימודים תשע"ג.

חינוך מוסיקלי הוא קודם כל חינוך. באמצעות החינוך המוסיקלי, התלמיד מקבל כלים רבים, ערכים, מיומנויות ויכולות שאותם הוא יכול לקחת איתו לחיים ולהשתמש בהם ביומיום גם אם לא יהיה מוסיקאי מקצועי.

העבודה עם נגנים צעירים במסגרת של הרכב קאמרי, תזמורת או הוראה יחידנית של כלי הנגינה מקנה להם ללא ספק המון ידע בנגינה. הם לומדים להפיק צליל יפה ואיכותי, לנגן נקי, לנגן בקצב, הם לומדים לעצב משפט מוסיקלי ולחפש את דרך הביצוע המשכנעת ביותר שלו. הם מפתחים מיומנויות טכניות ופיזיות שבאמצעותן הם משפרים את רמת נגינתם, והם לומדים לעבוד קשה על-מנת להגיע לתוצאות ולהישגים. בלי ספק, אלה שממשיכים בתחום והופכים למוסיקאיים מקצועיים, לוקחים איתם את כל אלה ומשתמשים בהם ואף משפרים אותם  במשך שנות עיסוקם כמוסיקאים מקצועיים.

תזמורת ברלין גבעתיים (איחוד של התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים ותזמורת צעירה מקונסרבטוריון בברלין) בקונגרס ישראלי-גרמני בברלין, מאי 2015.

אבל מעבר לכל אלה, הנגנים הצעירים לומדים עוד המון דברים שאותם הם יכולים לקחת איתם לחיים גם אם לא יהפכו למוסיקאים מקצועיים. החינוך המוסיקלי עשוי לפתור לילדים בעיות ולשפר יכולות שאינן קשורות דווקא למוסיקה. חשוב לזכור: אלה שאינם הופכים למוסיקאים מקצועיים הם הרוב. מה הם לוקחים איתם משנות לימודי המוסיקה?

כל הנושא של המוטוריקה והקואורדינציה בנגינה הוא מאוד מורכב ומסובך. לילדים רבים ישנן בעיות מוטוריות מסוגים שונים, וכן בעיות של קואורדינציה בין שתי הידיים. החינוך לנגינה עשוי לשפר מאוד את היכולות האלה ואף לפתור בעיות מוטוריות.

תזמורת "ארץ הקודש"  התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים ביחד עם תזמורת ביה"ס לאמנויות ויצ"ו חיפה, מרץ 2016.

במוסיקה כל הנושא הריתמי מבוסס למעשה על מתמטיקה. חינוך מוסיקלי מפתח מאוד את היכולות המתמטיות, ודרכו תלמידים המתקשים במתמטיקה יכולים לשפר מאוד את הישיגיהם בתחום. גם הזיכרון, שקשור במידה מסויימת למתמטיקה, מתפתח מאוד בזמן לימודי המוסיקה של התלמיד. למידה בעל-פה של קטע נגינה ארוך (10 עד 15 דקות) עשויה לפתח מאוד את הזיכרון, ולסייע בתחומים רבים אחרים.

נושא המשמעת הוא נושא מאוד חשוב בחינוך, ובמוסיקה זה אולי אחד הנושאים החשובים והעיקריים. ילד שלומד נגינה ועוסק בנגינה למעשה גוזר על עצמו להיכנס למסגרת שיש בה כללי משמעת נוקשים. ראשית כל, ישנו הצורך להתאמן באופן קבוע ויומיומי, בין אם יש זמן ובין אם אין זמן, בין אם יש כח ובין אם אין כח. שנית, ה"דדליין" של מועד הקונצרט מדרבן ומכריח את התלמיד להגיע למצב של הכנת קטע להופעה מול קהל. אצל ילדים עם בעיות משמעת, העיסוק בנגינה עשוי לחולל ניסים ונפלאות.

ישנו כמובן כל החלק הרגשי אמוציונלי, שמאוד מתפתח אצל תלמידים שמתעסקים במוסיקה. הצורך לבטא רגש כלשהו באמצעות נגינה של משפט מוסיקלי,  והחיפוש אחר הדרך הטובה ביותר לבטא את אותו הרגש, מפתחים מאוד את הצד הרגשי אצל תלמידי מוסיקה.

ובכלל, חינוך למוסיקה הוא קודם כל חינוך לאהבת המוסיקה ולאהבה בכלל. האושר שבעשייה המוסיקלית ובנגינה המשותפת עם נגנים נוספים, ההתלהבות מיצירה יפה או מפראזה מוסיקלית מרגשת, אלה הדברים החשובים שהתלמיד סופג.

התזמורת הצעירה של קונסרבטוריון גבעתיים ביחד עם תזמורת צעירה מברלין, ינואר 2012, תיאטרון גבעתיים.

אחד התחומים המשמעותיים ביותר שהחינוך המוסיקלי מפתח הוא תקשורת וחברה. נגינה בתזמורת (וגם בהרכב קאמרי) מפתחת מאוד את יכולות התקשורת, ההקשבה, הדיאלוג וההבנה של האחר. דוגמא אחת מאלפת ומרגשת שיש לי בתחום הזה – תלמיד שאני מאוד גאה בו, שיש לו בעיית תקשורת מלידה ולומד בחינוך מיוחד מילדותו. כשהצטרף אלי לתזמורת בקונסרבטוריון גבעתיים, הבעייה שלו לא ממש אפשרה לו לתפקד בתזמורת – היתה לו בעיה להבין את סימני הניצוח, את הכללים מתי לנגן ומתי לא, והוא בעצם "הפריע" להתקדמות התזמורת. אבל בזכות הנחישות שלו ושל הוריו ובזכות ההתמדה בנגינה בתזמורת הילד הזה למד היטב את כל כללי הנגינה בתזמורת, והיום כבר כמעט שאי אפשר להבחין שהוא ילד של חינוך מיוחד. העיסוק במוסיקה שיפר פלאים את יכולותיו בחיי היומיום. היום, כשהוא כבר בכיתה י"ב, הוא גם נגן מצויין, וגם אין לו בעיות תקשורת כפי שהיו בילדותו. האם זה בכלל משנה אם הוא יהפוך למוסיקאי מקצועי או לא?

תלמידים מצטיינים מקונסרבטוריון שטריקר אחרי שהופיעו כסולנים עם אנסמבל סולני תל אביב, יוני 2020.

מבחינתי, ההצלחה או הכישלון של ילד שלומד מוסיקה או שלי כמחנך למוסיקה אינם נמדדים בציון שאותו הוא קיבל במבחן הנגינה או בהחלטתו אם להמשיך להיות מוסיקאי מקצועי או לא. אלה ממש זניחים בעיני. מה שחשוב בעיני הוא אילו כלים קיבל התלמיד בשנות חינוכו המוסיקלי וכיצד הוא משתמש בהם בהמשך דרכו – כמוסיקאי, כמתמטיקאי, כרופא, כסוציולוג, כספורטאי, כאיש עסקים או כמחנך (או כל תחום אחר).

 

קהל חם בערב קר וסוער

קונצרט הא-קפלה של מקהלת זמרי קולגיום ביום שני היה יפה ומרשים. וכעת, שתי משימות נוספות עומדות בפניי – קונצרט בכורה לעונה זו של תזמורת הקשתנים הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים (ביום ראשון הקרוב), וקונצרט בכורה של תזמורת ביה"ס לאמנויות ויצ"ו (כיום "רעות") חיפה

303674_124024044431364_851039425_n

מקהלת זמרי קולגיום בקונצרט ביום שני 7.1.13. צילם: בן לפיד

בקונצרט של מקהלת זמרי קולגיום ביום שני האחרון היתה לי תחושה מיוחדת. נפל לי האסימון: זו כבר עובדה קיימת – מקהלת זמרי קולגיום ממשיכה את פעילותה בהתלהבות ובמרץ, ואני כבר הפכתי באופן רשמי, מבלי שהרגשתי, למנצח מקהלות. העבודה הקשה שעשינו בחודשיים האחרונים באה לידי ביטוי בקונצרט שהיה מאוד מגוון. התכנית היתה תובענית, וברובה א-קפלה. היו הרבה מאוד רגעים מוסיקליים נפלאים – כמו ב"מגן אבות" של יחזקאל בראון, ב Ave verum של ליסט וב Tantum ergo של סבראק. הביצוע של הסטבט מאטר של פרגולזי היה סגנוני ועם טמפים טובים. האקוסטיקה הנהדרת של האולם בפליציה בלומנטל סייעה למקהלה לצלצל נהדר, והקהל החם שהגיע בערב הקר, הסוער והגשום, נתן לנו את תמיכתו והגיב בהתלהבות.

150243_124024467764655_705861407_n

צילם: בן לפיד

בסוף החודש אנחנו מתחילים לעבוד על שלוש תכניות שונות במקביל – קטעי אופרות למקהלה, לקונצרט הגאלה של סולני תל-אביב שיתקיים בסוף אפריל; יצירות ועיבודים של אבנר איתי למקהלה א-קפלה, לקונצרט מחווה לאבנר במסגרת פסטיבל אבו גוש בשבועות; והרקויאם של פורה, לקונצרט סיום העונה של סולני תל-אביב.

312486_124024331098002_1403959093_n

צילם: בן לפיד

ובינתיים – ביום ראשון הקרוב, 13.1.13, יתקיים בבית ראשונים בגבעתיים קונצרט הבכורה לעונה זו של תזמורת הקשתנים הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים. זו תזמורת שאני עובד איתה כבר 9 שנים, במהלכן נסענו פעמיים לקונצרטים בברלין ופעמיים ארחנו תזמורת צעירה מברלין, הופענו בכנסי תזמורות ברחבי הארץ ובקונצרטים משותפים עם סולני תל-אביב. השנה, כפי שקורה אחת לכמה שנים, היתה תחלופה די גדולה של נגנים, והתזמורת היא למעשה תזמורת די חדשה. מנגנים בה השנה 16 נגנים בגילאי 12-17. העבודה איתם מאוד מהנה. הסטנדרטים שאני מציב להם גבוהים מאוד, ולמעשה אין הבדל מבחינתי בינם לבין סולני תל-אביב, לפחות בדרישות המקצועיות שלי. כמובן שמספר החזרות גדול יותר והתכנית קצרה יותר מאשר בסולני תל-אביב, אבל הסטנדרטים הם בדיוק אותם הסטנדרטים שאני מציב לכל גוף מוסיקלי שעליו אני מנצח – מקהלה, תזמורת מקצועית או תזמורת תלמידים. לפי החזרות האחרונות, אני משוכנע שיהיה קונצרט יוצא מהכלל, איכותי ומלהיב.

_MAL8684

התזמורת של קונסרבטוריון גבעתיים בקונצרט בתיאטרון גבעתיים לפני כשנה.

הקונצרט הבא שלי יהיה עם התזמורת של ביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו חיפה, שזו תזמורת חדשה לגמרי שהוקמה רק השנה. על כך אספר בפוסט הבא.

תל-אביב-ברלין פרק חדש

בזכות הקשר המיוחד של האנסמבל עם מוסיקאים מברלין – סולנים, מנצחים ונגנים באנסמבלים מובילים – אנחנו זוכים לביקורים של אמנים מהשורה הראשונה, ומתעדכנים בנעשה בבירה האירופית מבחינת הסטנדרטים וסגנונות הנגינה. בתכנית הקרובה שלנו נארח את המנצח אנטונלו מנקורדה, שכיום מכהן כמנהל המוסיקלי של התזמורת הקאמרית פוטסדאם

אנטונלו מנקורדה

על הקשר של האנסמבל עם ברלין כתבתי כאן לא מעט. אחרי שיצרנו קשר עם סרג'יו אזוליני (ב2005), שלימים מונה ליועץ האמנותי של האנסמבל, וארחנו את המנצח קרל היינץ סטפנס מברלין, כעת אנחנו עומדים לארח אצלנו את המנצח אנטונלו מנקורדה. אנטונלו הוא כיום המנהל האמנותי של התזמורת הקאמרית פוטסדאם – אותה התזמורת שממנה הבאנו אלינו את סרג'יו, אותה התזמורת שנגנים רבים וטובים שלנו ניגנו ומנגנים בה, כולל הכנר הראשי שלנו מתן דגן. הרבה בזכות הקשר המיוחד שלנו עם ברלין, האנסמבל שומר על הסטנדרטים האירופאיים שלו ועל סגנון הנגינה המיוחד, שמקובל כיום בתרבות המוסיקלית האירופית.

את הקשר עם אנטונלו יצרתי בתיווכו של מתן דגן, ונפגשתי איתו בברלין לפני כשנה וחצי. התחלנו לדבר על מוסיקה, על כינור ועל ניצוח (שנינו כנרים לשעבר), ולאט לאט התחלנו לתכנן את הפרוייקט שבו האנסמבל יארח אותו. הכימיה בינינו היתה טובה מאוד, והפגישה היתה מפרה ויעילה. מאז אותה הפגישה תאריכי הקונצרטים שקבענו השתנו וגם התכנית השתנתה קצת, אבל למרות הכל הפרוייקט יוצא אוטוטו לדרך.

במשך שנות קיומו, האנסמבל הזמין לא מעט מנצחים ונגנים מובילים אורחים. מקסים ונגרוב ניצח וניגן סולו עם האנסמבל בשנת 2004, בהמשך הויולנית טבאה צימרמן הובילה פרוייקטים עם האנסמבל (2005 ו2006), הכנר הנורבגי טרייה טונסן ב2008 ו2011, הכנרת אנטייה וייטהאס (2009) שתשוב אלינו גם בעונה הבאה,  כנרת הבארוק קתי דברצני (2006), המנצח מנדי רודן ז"ל ב2006 , הפסנתרן והמנצח דוד גריילסאמר ב2012, סרג'יו אזוליני כמובן, ועוד. כל פרוייקט מהסוג הזה עם מנצח אורח או נגן מוביל שמדריך את האנסמבל, מביא כיוון חשיבה חדש, השראה, אינטרפרטציה אישית, הרגלי נגינה ועבודה משלו – גורם לאנסמבל להיות מאוד ממוקד ומרוכז ומעלה את הרמה שלו. אמנים אורחים בינלאומיים ברמה הגבוהה ביותר יוצרים עניין, רעננות והתלהבות אצל הנגנים.

אנטונלו מנקורדה ינצח אצלנו על המטמורפוזות של שטראוס, יצירות לכינור של בלוך והובאי עם הסולן חגי שחם, וריקודים רומניים של ברטוק. כולנו מצפים לבואו. בפוסטים הבאים אני אעדכן מהחזרות איתו.

מבאך עד יוני רכטר

אחרי הקונצרט המרגש שהתקיים השבוע עם התזמורות הצעירות מגבעתיים ומברלין, אני מתחיל להתכונן במלוא המרץ למופע מיוחד עם יוני רכטר והתזמורת הקאמרית הישראלית – "מבאך עד יוני רכטר"

תחילה – הקונצרט של תזמורת גבעתיים-ברלין שהתקיים השבוע בתיאטרון גבעתיים. אחרי שבוע של חזרות אינטנסיביות עם התזמורת המשותפת, ואחרי קונצרט הרצה ברמת אפעל, הופענו ביום שני האחרון בקונצרט חגיגי בתיאטרון גבעתיים בפני אולם מלא. זה היה ערב מאוד מיוחד ומרגש. כל תזמורת ניגנה קטע אחד לבד, והתזמורת המשותפת ניגנה כמה קטעים ביחד, בניצוחם של שלושה מנצחים שונים – אלכסנדר ראם מברלין, שלמה טינטפולבר ואני. היצירה שתזמורת גבעתיים ניגנה לבד היתה האלגיה מתוך הסרנדה למיתרים של צ'ייקובסקי. הביצוע היה מצוין – מאוד מגובש ומלוטש, עם הרבה צבעים, דינמיקות, וניואנסים מוסיקליים. הנגנים הצעירים הגיבו אלי מצוין והיתה לי תחושה שכל הזמן אנחנו עושים מוסיקה ביחד. תענוג גדול לעבוד עם הנגנים הנפלאים האלה. הסויטה "סנט פול" של הולסט שנוגנה ע"י התזמורת המשותפת היתה מרשימה מאוד, וגם בה הרגשתי שהיה לי שיתוף פעולה מלא של כל הנגנים, שהשפיע על התוצאה. עוד נוגנו בקונצרט – סימפוניה של שטאמיץ, סויטה של אלגר ושירים של נעמי שמר. באמת היה ערב חגיגי, וחגגנו אותו לאחר הקונצרט באחד מבתי הקפה בדרך השלום ליד התיאטרון.

יוני רכטר

 

הפרוייקט הקרוב שלי, עליו אני כבר עובד במרץ, הוא קונצרט-מופע עם יוני רכטר והתזמורת הקאמרית הישראלית. זה קונצרט רב סגנוני, עם שילובים של מוסיקה קלאסית עם מוסיקה קלה, עם קפיצות ושבירות ממוסיקה של באך למוסיקה של יוני רכטר, מיצירות קלאסיות של מנדלסון, ברהמס ובטהובן ליצירות קלאסיות תזמורתיות של יוני רכטר, ומעיבודים תזמורתיים לשיריו של יוני רכטר לקונצ'רטו לפסנתר של באך (אותו ינגן יוני רכטר עצמו). הזמרת יעל צבי שתתארח במופע, תשיר מחרוזת מסיפור הפרברים של ברנשטיין וכן כמה משיריו של יוני – חלק בדואטים איתו וחלק כסולנית.

יעל צבי

 

התכנית המלאה:

"זה כל מה שיש" – "שוב ושוב" | "עד מחר"

ברהמס: סימפוניה מס' 3 פרק שלישי

באך: קונצ'רטו לפסנתר בפה מינור פרק ראשון

"יום יפה" | "שבת בבוקר"

בטהובן: סימפוניה מס' 6 "הפסטורלית" פרק ראשון

יוני רכטר: "פרידה משנסון" לפסנתר ותזמורת

מנדלסון: סימפוניה מס' 4 "האיטלקית" פרק אחרון

ברנשטיין: מחרוזת מתוך "סיפור הפרברים"

"השיר של אריאלה" | "מה עושות האיילות"

המופע יתקיים במוצ"ש הבא, 11.2.12 במוזיאון תל-אביב, וביום רביעי 15.2.12 בהיכל התרבות מודיעין.

תזמורת ברלין-גבעתיים חלק ד': הערב זה קורה

שיתוף הפעולה המרגש והיוצא דופן בין תזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים לבין תזמורת הקונסרבטוריון ע"ש לאו קסטנברג בברלין יגיע לשיאו הערב בקונצרט בתיאטרון גבעתיים. בואו לשמוע ולהתרגש.

 

הפרק הרביעי של שיתוף הפעולה גבעתיים ברלין – הערב בקונצרט בתיאטרון גבעתיים. נעם בן זאב ביקר באחת מחזרות התזמורת המשותפת וכתב היום בהארץ את רשמיו:

בזמן שהגשם ניתך על פסגת ההר בזכרון יעקב, והרוח טילטלה את הצמחייה העשירה סביב קמפוס "בית דניאל", שררה באחד החדרים בקמפוס דווקא אווירה חמה ונעימה – בעיקר בזכות המוסיקה שהתנגנה בו. שתי תזמורות עבדו שם יחד באינטנסיביות לקראת הקונצרט החגיגי שמחכה להן, תזמורות של בני נוער משני בתי ספר למוסיקה: קונסרבטוריון גבעתיים בישראל, והקונסרבטוריון על שם ליאו קסטנברג בברלין.

כבר ארבע שנים, הרחק מהזרקורים, נרקם קשר מיוחד בין ילדי גבעתיים וברלין, דרך השפה המשותפת להם – המוסיקה. ב-2008 ביקרה התזמורת הישראלית בגרמניה, ומאז, מדי שנה, מחליפות התזמורות ביקורים לסירוגין. הפעם, במרומי הכרמל, הם עבדו על סוויטה של גוסטב הולסט האנגלי וסימפוניה של יוהן שטאמיץ הבוהמי, ועוד מחכים להם צ'ייקובסקי, אלגר ושירי נעמי שמר בעיבוד תזמורתי. אלכסנדר ראם, המנצח הגרמני, וברק טל, הישראלי, לקחו, כל אחד בתורו, את שרביט הניצוח, ומימשו כך את שיתוף הפעולה היוצא דופן בין המוסדות. הערב יתקיים קונצרט משותף של שתי התזמורות בתיאטרון גבעתיים.

ההבדלים בין שני המוסדות ניכרים: לבית הספר על שם קסטנברג, שהיה דמות מפתח בבניין החינוך המוסיקלי בגרמניה והיה מופת לחינוך הזה באירופה ובעולם כולו (כולל בישראל), 30 סניפים ברחבי ברלין, ולומדים בו 4,000 תלמידים. בקונסרבטוריון גבעתיים, אחד מ-41 הקונסרבטוריונים בפיקוח משרד החינוך, מהמוסדות המפוארים מסוגו בישראל, שהצמיח כמה מהדמויות הבולטות בנוף המוסיקלי כאן, 350 תלמידים הבאים ללמוד בין כתליו.

חזרה של תלמידי הקונסרבטוריונים של גבעתיים וברלין ב"בית דניאל" בזכרון יעקב

חזרה של תלמידי הקונסרבטוריונים של גבעתיים וברלין ב"בית דניאל" בזכרון יעקב . צילום: איציק בן מלכי

אבל ההאזנה לנגינה לא חשפה כל הבדל בין התלמידים, והכף אפילו נטתה לטובת הישראלים. "העבודה המוסיקלית היא רווח גדול מאוד בשבילנו", אמר אלכסנדר מונטריאן, המלווה את התזמורת הגרמנית. "בישראל, יש תביעה הרבה יותר גדולה לאימונים ולחזרות, וזה נכון גם לגבי ההקפדה והדחיפה מצד ההורים. אצלנו זה כמעט לא קיים, ההורים לא כל כך מעורבים בנגינה של הילדים; ואחרי המפגשים אתכם, הילדים שלנו חוזרים ומתפלאים מכך שהישראלים עובדים כל יום שלוש שעות על הכינור. זה מדרבן אותם".

הילדים הישראלים, לעומת זאת, טוענים שהם לא מוצאים כל הבדלים ביניהם לבין חבריהם מגרמניה: "כשאנחנו באנו לשם כל הזמן רצינו שיירד שלג, וכשהם כאן הם רק רוצים שמש", אומר אילון, כנר בן 13. לאסיף, צ'לן בן 14, זה כבר המפגש השלישי עם חבריו מהתזמורת הברלינאית: "שיחקנו קלפים, שמענו מוסיקה והיה כיף ביחד", הוא אומר על אחד הערבים בבית דניאל. ולשאלתי אם האזינו למוסיקה קלאסית, הוא משיב: "לא כל כך – שירים, רוק, מוסיקה של כולם".

אני ברלינאי

שתי כנרות, יובל, בת 14, ומור, הצעירה בתזמורת, בת 11 בלבד, מספרות גם הן על המפגשים החברתיים הבלתי אמצעיים עם הילדים האורחים. האם הם מדברים גם על נושאים אחרים עם הילדים הגרמנים, למשל: על מה שקרה בשואה? "כולנו יודעים טוב מאוד על כך וגם הם", הן משיבות, "אבל זה לא נושא לשיחה". "להיבט הזה של הקשר מודעים בעיקר המבוגרים – ההורים של הילדים, ואנחנו אנשי הסגל", אומר מונטריאן.

"הקשר בינינו שונה מהביקורים הרגילים של תזמורות נוער בחו"ל, שהם כמעט תמיד ביקורים חד-פעמיים", אומרת דפני בן עוזר, מנהלת קונסרבטוריון גבעתיים, "זאת כבר מסורת, ויש לה השלכות: כל אחד מהגופים עובר תהליכים שמושפעים מהקשר, אמות מידה חדשות לביצוע, חווייה של תזמורת גדולה לכל הילדים, ומיומנות חדשה לסגל בשיתוף פעולה בין שני גופים מתרבויות שונות, ומתרבויות עבודה שונות. זה הישג גדול".

בן עוזר מספרת על ההיבט החברתי, שהתהדק בעקבות ההחלטה ללון בבתי המשפחות של הילדים בכל ביקור: "לקראת הביקור הראשון היתה חשדנות מצד ההורים הישראלים, שלא הסכימו שהילדים יתארחו בבתיהם, אבל לאחר ביקור הגומלין כבר לא היינו זקוקים למלונות יותר. במפגש השני בברלין, בשנה שעברה, היתה תוכנית תובענית שדרשה עבודה קשה ומפרכת. בקונצרט קרה משהו מחשמל, שהוכיח כמה החיבור המוסיקלי בינינו מצוין, ויוצר משהו חדש".

הקונצרט התקיים באולם על שם וילי ברנדט, היכן שג'ון קנדי נשא את נאומו המפורסם "אני ברלינאי!", ולאחר מכן נערך מפגש עם נשיא גרמניה, כריסטיאן וולף. "הפרויקט נתמך על ידי מכון גתה וארגון קון-אקט שמארגן חילופי נוער, ומתוך 350 פרויקטים הם בחרו בארבעה למפגש עם הנשיא, ביניהם אנחנו. במעמד הזה סיפרתי על המפגשים, והרכב משותף מצומצם ניגן באירוע. ההרכב בלט משום שהוא היה היחיד שהוקדש לעשייה אמנותית". "אם היה זה הרכב משותף עם ספרדים או איטלקים, ולא עם ישראלים, הנשיא לעולם לא היה מארח אותנו. המפגש הזה מאוד מיוחד", מסכם מונטריאן.

על אלי גורנשטיין, התזמורת מברלין ויוני רכטר

מחר אני מתחיל סדרה של פרוייקטים שונים ומגוונים: שבוע מרוכז של חזרות וקונצרטים עם תזמורת נוער משותפת גבעתיים-ברלין, קונצרטים עם יוני רכטר והתזמורת הקאמרית הישראלית, ערב אופראי עם האנסמבל, סולנים מהאופרה הישראלית ואלי גורנשטיין

אחרי ההתאוששות מערב הגאלה המרגש, אני לאט לאט חוזר לשגרת החיים. אבל השגרה הזו מורכבת מפרוייקטים שונים שכל אחד מהם הוא מיוחד, מרגש ולא שגרתי.

מחר מתחיל שבוע מאוד מיוחד שבו התזמורת הצעירה שלי מקונסרבטוריון גבעתיים תארח את התזמורת מביה"ס למוסיקה ע"ש לאו קסטנברג מברלין. זהו המפגש הרביעי בין שתי התזמורות – עד עכשיו התזמורת מגבעתיים ביקרה פעמיים בברלין, והתזמורת מברלין ביקרה כאן פעם אחת. במהלך הימים הקרובים נבלה ביחד בחזרות מרוכזות בבית דניאל בזכרון יעקב, ובתחילת השבוע הבא נקיים שני קונצרטים משותפים, ברמת אפעל ובתיאטרון גבעתיים. מעבר לחוויה של עשייה מוסיקלית משותפת, יש כאן גם צד חברתי מאוד מרגש – התקשורת בין שתי הקבוצות של בני הנוער הולכת ומשתפרת במהלך ימי העבודה המשותפים, הקרח לאט לאט נשבר, נוצרות חברויות והיכרויות חדשות ובסופו של השבוע תמיד קשה לילדים להיפרד מחבריהם מהקבוצה השנייה.

הקונצרט המשותף של שתי התזמורות בשנה שעברה בברלין

הפרוייקט הבא שלי, מיד עם סיום השבוע עם הגרמנים, הוא הופעה עם יוני רכטר והתזמורת הקאמרית הישראלית. עם יוני רכטר הופעתי ממש לא מזמן בערב הגאלה של סולני תל-אביב, אבל אז הוא הגיע כאורח לשלושה שירים. כאן זה מופע מסוג אחר לגמרי. זה יהיה קונצרט שבו לצד פרקים מיצירות קלאסיות כמו הסימפוניה הפסטורלית של בטהובן והסימפוניה האיטלקית של מנדלסון – יוני רכטר ינגן בפסנתר פרק מקונצ'רטו של באך, וגם יצירה לפסנתר ותזמורת שהוא כתב, וכמובן יהיו כמה עיבודים תזמורתיים לשיריו המוכרים כמו שבת בבוקר, מה עושות האיילות ובלעדייך. זה יהיה מופע שבו נקפוץ מבאך ליוני רכטר ובחזרה, סגנונות יתערבבו אחד בשני ויצירות חדשות יתמזגו עם יצירות קלאסיות בנות מאות שנים. הזמרת יעל צבי, שהתארחה אצלנו בערב הגאלה, תתארח גם במופע הזה ותשיר מחרוזת מתוך סיפור הפרברים של לאונרד ברנשטיין. המופע יתקיים במוזיאון תל-אביב ב11.2, ובמודיעין ב15.2

יוני רכטר ואני עם סולני תל-אביב לפני שלושה שבועות.

ומיד אחרי הפרוייקט עם יוני רכטר, פרוייקט נוסף של סולני תל-אביב – ערב אופראי של מוצרט. בערב הזה נארח את זמרי האופרה הישראלית אלה וסילביצקי, נעמה גולדמן ועודד רייך, אשר יופיעו באריות ודואטים מתוך האופרות "דון ג'ובאני", נישואי פיגארו", "כך עושות כולן" ועוד. אלי גורנשטיין יקריא ממכתביו של מוצרט ואף ישיר אריה אחת כסולן. ננגן את הסימפוניה ה40 של מוצרט באופן לא שגרתי – ארבעת פרקי היצירה יהיו פזורים לאורך הערב, כפי שמוצרט נהג לעשות בקונצרטים שלו בוינה. ערב מאוד מיוחד עבורי שיתקיים פעמיים – בחיפה ב25.2 ובתל אביב ב26.2

קונצרטים בברלין, רפרטואר מהנה, חזרות קלילות עם צחוקים

אלו הן בקשותיהם ומשאלותיהם של נגני התזמורת הצעירה של קונסרבטוריון גבעתיים, כפי שהתבטאו בשיחה הגלויה והפתוחה בינם לביני בחזרה לסיום השנה.

תזמורת הקונסרבטוריון של גבעתיים, עליה כתבתי כאן לא פעם, היא תזמורת יוצאת דופן ברמתה ובמסירות של נגניה. הייתי איתם השנה בברלין בסיור נפלא עם קונצרט מאתגר, חיברתי אותם עם סולני תל-אביב בקונצרט המרגש עם סרג'יו אזוליני (בקרוב יעלה סרטון המסכם את הפרוייקט המרגש הזה, עם הקלטה מהקונצרט המשותף), והשקעתי בהם רבות, מתוך אמונה בחשיבות הגדולה של עבודה חינוכית מוסיקלית ברמה הגבוהה ביותר. שנת הלימודים הסתיימה, הן בבתי הספר והן בקונסרבטוריונים. בשיחה לסיכום השנה עם הנגנים הנפלאים של התזמורת הזאת, שאלתי אותם מספר שאלות: איזה קונצרט לדעתם היה הכי טוב, איזה פרוייקט היה הכי טוב מבחינת התהליך והחזרות, מאיזה פרוייקט הם הכי נהנו, על איזו יצירה הם הכי אהבו לעבוד, שאלות בנושא הכיוון האישי של כל אחד מהם והעיסוק שלו במוסיקה, בנושא משמעת אישית ותזמורתית וחשיבותה בהצלחה, ועוד מספר שאלות. השיחה היתה פתוחה, גלויה ומעניינת.

מתשובותיהם של הנגנים עולה כי הפרוייקט המהנה ביותר עבורם היה בברלין, בעיקר בגלל עצם הנסיעה לחו"ל ביחד והחויה החברתית. מבחינת הנגנים האלה – אפשר לנגן כל השנה בברלין!!! הם נהנו בחזרות בעיקר אם הרפרטואר היה יפה והיתה נגינה רציפה ללא עצירות רבות. יחד עם זאת, הם נהנו מאוד מהאתגר שהיה ביצירה קשה כמו זו של צבי אבני (תפילה למיתרים) שניגנו בתחילת השנה. היה להם סיפוק גדול מהעובדה שהם הצליחו להכין ולבצע היטב יצירה כל-כך קשה. הם נהנו כשהחזרות היו קלילות ועם הרבה צחוקים. שוחחתי איתם קצת על משמעת תזמורתית ועל החשיבות של מתח וענין בכל חזרה, ועל הנזק שחזרות עם נוכחות דלילה וללא מתח יכול לעשות. שוחחתי איתם קצת על הנושא של משמעת אישית בנגינה ובאימון, עם טיפים מנסיוני האישי. ביקורו של שחר ליבנה (אחיו של יניב, שגם התלווה אלינו השנה לברלין) בחזרה, הוסיף הרבה צחוקים בלתי נשלטים של כולם. הסרטון הבא מביא את עיקרי הדברים בשיחה לסיום השנה עם התזמורת של קונסרבטוריון גבעתיים. אני מאחל לנגנים הנהדרים האלה קיץ נעים, ושתהיה לנו שנה נפלאה כזאת גם בשנה הבאה. 

והנה קטע קטן בנגינת התזמורת, הפתיחה התזמורתית של הקונצ'רטו לשני חלילים של צ'ימרוזה מקונצרט סיום השנה בתיאטרון גבעתיים