לחתוך את האויר בסכין

המלחין מיכאל וולפה בדיווח נרגש מביצועים מצמררים מפסטיבל הפרומס בלונדון. אתנחתא קלה מהפוסטים לקראת עונת הקונצרטים הקרובה של סולני תל-אביב, לטובת פוסט אורח של מיכאל וולפה שנמצא בלונדון. לקרוא ולהתקנא.

מאת מיכאל וולפה (מלחין, מעבד ומורה באקדמיה למוסיקה בירושלים, ומנהל כבר קרוב לעשרים שנה את פסטיבל צלילים במדבר)

בתוך ימי המלחמה הארורה והמתמשכת בארצנו הכואבת והאהובה, הרגשתי שעליי לצאת קצת, לברוח למקום הצפוי ביותר, ממש כמו במחזה של חנוך לוין טסתי ללונדון. כאן לצד העיסוק בכתיבה אני הולך מידי ערב למופע בפסטיבל הפרומס המפורסם שבאלברט הול. כבר הייתי בשלושה מופעים ואני כרגיל נפעם מהעצמה התרבותית והמוזיקלית של הבריטים. כל ערב מפתיע אותי מחדש באולם המלא עד אפס מקום, בביצועים המושלמים והמרגשים, בתכנית המרתקת והכל כך אמיצה, בכך שכמעט בכל ערב יש לפחות יצירה בריטית אחת, וכמובן מכך שהכול משודר בשידור חי בטלוויזיה וברדיו ומועבר מיידית לאתר הפסטיבל באינטרנט. כשאצלנו מפריטים את רשות השידור באנגליה חוגג הבי בי סי 120 שנה לקיומו של הפסטיבל הזה, הנמשך חודשיים מלאים, ושהשנה אף הוסיפו לו עוד שבועיים, אשר כרגיל בסיומם ייערך הלילה האחרון והמיתולוגי, המכונה הלילה האחרון של הפרומס, ושבו לצד יצירות ממיטב הקלאסיקה, תושמע יצירה בריטית בבכורה וכמובן הקהל כולו ישיר את הסט הקבוע של שירי הסיום, ביניהם 'ירושלים' האולטימטיבי.
במופע הראשון שאותו זכיתי לראות ולשמוע הופיעה הזמרת לאורה דבינה בליווי של תזמורת הולנדית מעולה בעיבודים יוצאי דופן באיכותם של ג'ולס באקליי, אשר ניצח בכשרון רב על מופע איכותי ומלהיב. הקהל לא ידע את נפשו ומספר ההדרנים היה אינסופי…כמעט חזרו על כל השירים. אתמול שמעתי את תזמורת הדיוואן המופלאה – תזמורת יהודית ערבית בניצוחו של דניאל ברנבוים. זכיתי לשמוע שתי בכורות בקונצרט הזה, אחת של המלחין הסורי כארים רוסט'ום, אשר סגנונו מהוקצע ומרשים, סוג של מוזיקת קולנוע במיטבה, ושנייה של חברי הטוב איל אדלר, אשר הביא אל אלברט הול צלילים חדשים, אמיצים ומרתקים. הקהל אהב את איל מאד וכיבד גם את חברו הסורי. בחלק השני שמענו ביצועים מופלאים של יצירות של ראוול. איזה יופי של מוזיקה, איזה יופי של ביצוע צעיר וסוחף, בזכותו של ברנבוים האגדי. אבל זה לא כל הסיפור – כי לאחר המופע עצמו התחילה סדרה ארוכה של הדרנים שכללה ארבעה קטעים של ג'ורג' ביזה ועוד טנגו… הקהל פשוט לא רצה ללכת.

Ayal Adler Proms

איל אדלר, דניאל בארנבוים ותזמורת דיוואן בפרומס בלונדון


והערב – עוד שיא מפתיע ומרגש עד דמעות. במלאות מאה שנה לתחילתה של מלחמת העולם הראשונה בוצע באלברט הול רקוויאם המלחמה של בריטן. התזמורת הסימפונית של ברמינגהם עם מקהלות הנוער של הבי בי סי – 300 נערים ונערות ומקהלת הילדים של הבי בי סי – כשמונים ילדים וילדות, עם סולנים מעולים בניצוחו של אנדריס נלסונס הגישו ביצוע מדהים, פשוט מדהים של היצירה. אני מצאתי את עצמי דומע כל הזמן, לא יכול להפסיק להתרגש מהמקהלה הענקית והעוצמתית ומהביצוע המלוטש והכל כך מדוייק ופיוטי של היצירה. והזמרים הסולנים סוזן גריטון, טובי ספנס והאנו מילר ברכמן – איזו דיקציה, איזו הגשה. אבל העיקר היה בסיומו של הקונצרט. שירת האמן של המקהלה הלכה ודעכה אל תוך דממה מוחלטת. הקהל לא מחא כף וכולם פשוט ישבו בשקט מוחלט. 'אפשר היה לחתוך את האוויר בסכין'. הסתכלתי בשעון – הדומיה נמשכה כמעט ארבע דקות לפני שהחלו מחיאות הכפיים.
אני חושב שהגעתי לקונצרט הארבעים וחמש של הפסטיבל וששמעתי בסך הכל שלושה מופעים מתוך שבעים וחמישה מופעים מתוכננים – כל הכרטיסים כבר נמכרו. גם לבכורות של יצירות חדשות של ברטוויסל, מקסוול דייויס, ג'ורג' בנג'מין, ג'ימס מקמילן, ועוד לא סיפרתי לכם על ביצוע של האורטוריה 'ממלכה' של אלגאר בקונצרט הפתיחה בתחילת יולי, על הופעות של להקות בריטיות חשובות כמו 'אדמה, רוח ואש' בליווי תזמורת הבי בי סי, על כך שכל מלחין וכל סולן מרואיינים כשעה קודם לכן במהדורת הפרומס המשודרת הן ברדיו והן בטלוויזיה.
אני מצדיע לבריטים.
כולי תקווה שיבוא כבר השלום ונוכל לממש חזון דומה בארץ שלנו. יהודים וערבים ינגנו ביחד יצירות של פאול בן חיים, מרק קופיטמן, עדן פרטוש, יוסף טל, חיים אלכסנדר, מנחם אבידום, מרק לברי, עודד זהבי, שרה שוהם, אהרון חרל"פ, מרגרט וולף, ירון גוטפריד, אבישי כהן, אקראם חדד, ניזאר אלחת'ר, ניסים חליפה, חי מאירזאדה, אביה קופלמן, יואב שמש ואדיר לוי (רשימה ספונטאנית ולא ערוכה, הכוללת בין השאר את זוכי פרס ראש הממשלה – ברכות לכולם).
האם נזכה ליום שבו נוכל לחגוג חגיגת שלום ואהבה, כמו זו ששמעתי אתמול בקונצרט של תזמורת הדיוואן?

 

הקונצרטים הסתיימו, הלילה נוסעים

הקונצרטים בסדרת המנויים של האנסמבל הסתיימו. הקהל הרב שהגיע כלל גם הרבה צעירים והרבה מוסיקאים, וזה חשוב מאוד לאנסמבל. הצ'לן גבריאל ליפקינד הרשים מאוד וניגן את הקונצ'רטו של שומאן בכל ערב בצורה אחרת, וזה הכריח אותי ואת האנסמבל להיות כל הזמן מרוכזים.

IMG_4852

הצ'לן גבריאל ליפקינד בסיום הקונצ'רטו של שומאן. ביצוע שונה בכל ערב.

 

היצירה של איל אדלר בוצעה היטב ע"י הפסנתרן עמית דולברג וע"י האנסמבל, וגם התקבלה היטב ע"י הקהל, בין היתר בזכות  ההסברים וההדגמות שקדמו לביצועה.

1422423_10203637617050838_1681058389_n

הפסנתרן עמית דולברג ביצירה "מרחבים" של איל אדלר.

 

IMG_4830

המלחין איל אדלר לוחש משהו להדס בחזרה שלפני הקונצרט בשטריקר. הוא לא שמע על המשפט "בלי סודות בחברה"

 

Ayal 1

ועל הבמה בכפר שמריהו, איל אדלר בכמה דברי הסבר לקהל לפני ביצוע יצירתו. ההסברים עזרו מאוד לקהל.

 

האנסמבל ניגן את הסימפוניה מס' 26 של היידן ואת הסימפוניה הפשוטה של בריטן ברמה גבוהה מאוד. וההפתעה הגדולה של הערב – אלון אולארצ'יק עם "בואי נגיד שאני שלך" באמצע הבריטן. העיבוד לשיר היה מצוין והתחבר היטב לפרק הפיציקטו בסימפוניה הפשוטה של בריטן.

 

20140323_230044

אלון אולארצ'יק עם עמית דולברג ואיתי בסיום הקונצרט בשטריקר

 

סך הכל היתה הצלחה גדולה מאוד, ותגובות נפלאות מהקהל, למרות שגם קיבלנו תגובה אחת זועמת ממנוי ש"לא אוהב שמפתיעים אותו". והיתה גם ביקורת שהתפרסמה בעיתון הארץ והשאירה אותי עם פה פעור… עדיין לא נמצא האדם שהצליח לתרגם לי את הביקורת הזו, ומי שיצליח במשימה יזכה בכרטיס לקונצרט הבא של האנסמבל.

לקריאה לחצו כאן

הלילה אני נוסע עם שתי התזמורות הצעירות שלי – חיפה וגבעתיים – לפסטיבל תזמורות בגרמניה. ההתרגשות גדולה. מצפים לזה מאוד.

WP_20140318_011

התזמורת המשותפת חיפה-גבעתיים. הלילה נוסעים לגרמניה.

 

 

מי נותן סימן?

בבוקר – חזרה גנרלית עם הסולנים גבריאל ליפקינד, עמית דולברג, תלמידים שהצטרפו אל האנסמבל, והאמן האורח (ההפתעה). בערב – קונצרט בירושלים עם הרבה ספונטניות ורגעים משעשעים, כשמעל כולם התעלה אחד מרגעי ההדגמות ללא ניצוח, רגע שבו אף אחד מנגני האנסמבל לא נתן סימן להתחיל לנגן… וכך הסתיים לו יום אינטנסיבי במיוחד, כשהאנסמבל כולו שמח ומשועשע. והחל ממחר, הקונצרטים בסדרה למנויים.

1909338_256771501170475_2127765196_o

האנסמבל בחזרה הגנרלית אתמול, עם הסולן עמית דולברג

 

בפרוייקט הזה קורים הרבה דברים לא צפויים. את רובם אנחנו מכינים כהפתעות, ובעצם רק עבור הקהל הם לא יהיו צפויים. אבל אתמול בקונצרט בירושלים קרו גם כמה דברים שהנגנים לא צפו, וזה יצר כמה רגעים משעשעים במיוחד. כשעליתי לנצח על הסימפוניה הפשוטה של בריטן האנסמבל היה במצב רוח טוב והנגנים הרבו לחייך (יותר מהרגיל). מה גרם לכך? על כך בהמשך.

אבל נתחיל מחזרת הבוקר, שהיתה החזרה הגנרלית לתכנית שאותה אנחנו מנגנים החל ממחר בסדרה למנויים. החזרה החלה עם עבודה מעוררת השראה על הקונצ'רטו לצ'לו של שומאן עם הסולן הנפלא גבריאל ליפקינד. באמת עבודה, נגינה ושיתוף פעולה נפלאים שלו ושל האנסמבל, שיוצרים ביצוע מאוד מיוחד, כזה שלא שומעים בד"כ בקונצרטים. כדאי מאוד לבוא לשמוע אותו. אח"כ ביצענו את היצירה של איל אדלר עם הסולן עמית דולברג, יצירה נהדרת שהלכה והתגבשה במהלך השבוע עד לביצוע הראשון שהיה כבר אתמול בערב, ועוד שלושה ביצועים לפנינו החל ממחר. בהמשך החזרה עברנו על הסימפוניה של היידן וקצת על הסימפוניה הפשוטה של בריטן, ולקראת סיום החזרה הגיע האמן האורח שביצע איתנו את קטע ההפתעה. לקטע הזה הצטרפו גם שניים מתלמידיי בביה"ס התיכון לאמנויות "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה. היה כיף לכולנו לבצע את הקטע הזה, שמתחבר בצורה מאד טבעית וחלקה אל הסימפוניה הפשוטה של בריטן. זו אכן תהיה הפתעה גדולה לקהל, משהו שלא קורה בד"כ בקונצרטים קלאסיים "שמרניים". אבל נחזור אל ההפתעה שהיתה לנגנים אתמול בקונצרט בערב בירושלים.

ובכן, הקונצרט באולם וייז שליד האקדמיה בירושלים היה מלווה בדברי הסבר של ד"ר עמית ויינר, אשר הכין לאנסמבל רשימה של הדגמות לנגן לפני הביצוע של כל אחת מהיצירות. בחזרת הבלאנס עברתי על מרבית ההדגמות עם האנסמבל, אבל ממש בסמוך לפתיחת הקונצרט עמית אמר לי שאולי עדיף שבהדגמות רק התזמורת תהיה על הבמה והוא יזמין אותי אחרי ההדגמות לנצח רק על הביצוע המלא של היצירה. הסכמתי ברצון, וביקשתי שיודיעו להדס (הכנרת הראשית) שאת ההדגמות היא תוביל ללא ניצוח. עד כאן הכל בסדר. לפני הסימפוניה של היידן ההדגמות עברו בשלום, וכך גם לפני הסימפוניה מס' 29 של מוצרט (שאותה ביצענו רק אתמול ולא נבצע בקונצרטים למנויים ממחר). לפני יצירתו של איל אדלר "מרחבים" לפסנתר ותזמורת, עליתי עם האנסמבל לבמה בשביל לנצח בכל זאת על ההדגמות (כי שם הניצוח הכרחי), וגם זה עבר בשלום. אבל לפני הסימפוניה הפשוטה של בריטן האנסמבל ישב על הבמה וכשהגיע הרגע להדגים כולם הסתכלו על הדס וחיכו שהיא תיתן סימן. אלא מה? הקטע שאותו הם התבקשו להדגים מתחיל ללא כינור ראשון, כך שלא היא זו שאמורה היתה לתת את הסימן. אז מי כן אמור לתת את הסימן? הדס סימנה לראשי הסקציות האחרים שלא היא אמורה לתת סימן, וכנראה (לפי מה שסיפרו לי, לא הייתי שם) שבמשך זמן די ממושך של שתיקה כל אחד חיכה שהשני יתן סימן להתחיל, עד שבסופו של דבר שולי (מובילת הויולות) תפסה פיקוד, נתנה סימן והאנסמבל החל לנגן את כל 11 התיבות של ההדגמה, ומאותו רגע הנגנים לא הפסיקו לצחוק. הביצוע של הסימפוניה הפשוטה של בריטן היה, לפיכך, מאוד משוחרר, אנרגטי ושמח.

וכך, אחרי חמישה ימי חזרות וקונצרט אחד בסדרה של האקדמיה בירושלים, מחר בערב, מוצ"ש 22.3.2014 אנחנו מתחילים את סדרת הקונצרטים למנויים מס' 5 שלנו לעונה זו, באודיטוריום רפפורט בחיפה. יהיה שמח, מיוחד, ובעיקר – מלא בהפתעות!!!

 

חוויות והפתעות

אחרי החזרה עם הסולן גבריאל ליפקינד ניתן לומר בוודאות: בקונצרטים הקרובים תהיינה הפתעות בכל אחת מהיצירות. הנגינה ביחד עם גבריאל ליפקינד היא חוויה מוסיקלית יוצאת דופן לכולנו, עשייה מוסיקלית משותפת ועמוקה שיש בה הרבה חיפוש והנאה. לא כדאי להחמיץ.

1941612_256497801197845_830085519_o

הצ'לן גבריאל ליפקינד עם האנסמבל בחזרה הבוקר בשטריקר. צילמה רוני שיר

 

חוויה יוצאת דופן לנגן עם הצ'לן גבריאל ליפקינד. ללא ספק, זהו אמן מיוחד, מעמיק, מחפש, חושב, יצירתי, שהיכולות הצ'לניות שלו פנטסטיות. ביצענו איתו בחזרה היום את כל הקונצ'רטו של שומאן ואח"כ התחלנו לעבוד ביחד, והיתה ממש הרגשה שאנחנו יוצרים ביחד. עבודה טובה, נעימה, עם הרבה רעיונות יצירתיים והנאה לכולנו. יהיה כיף גדול להופיע איתו.

וכך יצא, מבלי שהתכוונתי, שבכל יצירה בתכנית תהיה הפתעה. בין אם ההפתעה היא במוסיקה עצמה, או בביצוע שהוא לא שגרתי, או בכלי נגינה שיתווסף אל התזמורת שלנו (שאינו כלי קשת ולא כלי נשיפה), ואם באמן אורח שיצטרף באמצע אחת היצירות אל האנסמבל ויבצע שיר – לא יהיה משעמם לרגע.

והיום התפרסמה המלצה בעיתון הארץ על הקונצרטים שלנו, אותה כתב חגי חיטרון:

הארץ המלצה חיטרון

ממתינים לכם בקונצרטים. מהרו לרכוש כרטיסים.

מוצ"ש 20:30 חיפה רפפורט
יום א' 20:30 ת"א שטריקר
יום ב' 20:30 כפר-שמריהו אולם וייל

 

לקראת (עוד) ערב לא שגרתי

שילוב הקונצ'רטו לצ'לו של שומאן עם הסימפוניה הפשוטה של בריטן, סימפוניה סוערת, מלהיבה, מפתיעה  ולא מוכרת של היידן עם יצירה חדשה לפסנתר ולתזמורת כלי קשת של איל אדלר, ואמן אורח שאינו מתחום המוסיקה הקלאסית, אשר יעלה לבמה ויצטרף אל האנסמבל – כל אלה בערב לא שגרתי נוסף של האנסמבל… וגם: ההכנות של התזמורת המשותפת חיפה-גבעתיים לקראת הנסיעה לגרמניה, בעיצומן.

ayal adler

איל אדלר. יצירה חדשה שנכתבה במיוחד עבור האנסמבל והפסנתרן עמית דולברג.

יצירתו של איל אדלר "מרחבים" לפסנתר ותזמורת כלי קשת, נכתבה במיוחד עבור אנסמבל סולני תל-אביב והפסנתרן עמית דולברג, והיא תבוצע בבכורה עולמית בקונצרטים הקרובים שלנו החל מסוף השבוע הבא. חזרה ראשונה של הסולן ושלי כבר התקיימה לפני כמה ימים, ואנו מצפים להתחלת העבודה על היצירה עם האנסמבל. יהיה מעניין, מלהיב ולא שגרתי.

יצירה יוצאת דופן נוספת שתנוגן בקונצרט היא הסימפוניה מס' 26 ברה מינור של היידן. זו יצירה מינורית סוחפת ודרמטית שיש בה את מאפייני "הסער והפרץ", אך מצד שני יש בה מזמורים ליתורגיים שבאים כניגוד לדרמה הזו. הסימפוניה מסתיימת בפרק המנואט השלישי (ללא פרק פינאלה), והיא יצירה מעולה. אותו פרק מנואט מסיים הוא גאוני ומלא בהפתעות הרמוניות, ריתמיות, דגשים לא צפויים וכו'. היידן במיטבו.

ואם בהפתעות אנחנו עוסקים, אז גם לקראת "ה"הפתעה שתהיה בקונצרטים האלה יש אצלנו התרגשות גדולה. זה הולך להיות מאוד מלהיב, יוצא דופן ולא שגרתי (יהיו שיאמרו שזה חילול הקודש), כאשר במהלך אחת היצירות יעלה לבמה אמן אורח שאינו מתחום המוסיקה הקלאסית ויצטרף אל האנסמבל לקטע מוסיקלי שונה ממה שמצופה באולם הקונצרטים… יהיה מרגש מאד.

עוד בתכנית – הקונצ'רטו לצ'לו של שומאן עם הצ'לן הבינלאומי גבריאל ליפקינד, שעבורו זו תהיה הופעה ראשונה איתנו כסולן, וכן הסימפוניה הפשוטה של בריטן – יצירה נפלאה ומשעשעת, שמלווה את האנסמבל במשך כל שנות קיומו. החזרות התזמורתיות מתחילות בשבוע הבא, ואמשיך לדווח עליהן.

ופרוייקט מרגש נוסף הוא האיחוד של שתי התזמורות הצעירות שלי – זו מביה"ס לאמנויות "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה, וזו מקונסרבטוריון גבעתיים – לקראת נסיעתנו בסוף החודש לגרמניה לפסטיבל בינלאומי. לפני מספר ימים הגיעו נגנים בודדים מגבעתיים לחיפה על-מנת להצטרף אל חזרת התזמורת שלנו. עצם המפגש של מוסיקאים צעירים שונים ממקומות שונים בארץ היה מרגש, וכמובן שהנגינה המשותפת והעבודה המשותפת לקראת הנסיעה הוסיפו להתרגשות. השבוע תגיע כל התזמורת של קונסרבטוריון גבעתיים לחיפה לחזרה משותפת ראשונה, ובשבוע הבא תיסע התזמורת מחיפה לגבעתיים לחזרה משותפת שנייה. במקביל, עם כל תזמורת אני מקיים חזרות נפרדות על אותו החומר, בהן אנו מלטשים כל מה שדורש ליטוש, על-מנת להגיע מוכנים בצורה הכי טובה. על ההכנות והחזרות המשותפות אמשיך לדווח בפוסטים הבאים.

 

בקצה של המדינה – חוויות מהצפון

משרוקיות ורעשנים אצל הנגנים; טעויות משעשעות במהלך הנגינה; סולן צעיר וירטואוז; קהל נלהב ש"התנפל" על הדיסקים ועלי; האנסמבל "כבש" שוב את כפר-בלום. וגם – צילומים לתכנית תרבות בערוץ 2 בקצה של המדינה.

הקונצרט שלנו בשבת בבוקר בכפר-בלום הזכיר ימים נפלאים בעבר שבהם האנסמבל היה מבלה סופי שבוע שלמים בקיבוץ וזוכה להערצה אדירה מהקהל. אמנם בשבת האחרונה האנסמבל הגיע מתל-אביב רק בשביל הקונצרט וחזר מיד לאחריו, אבל בזמן הקונצרט סיפקנו לקהל שעה וחצי של אושר, הנאה, התרגשות והתלהבות. הקהל הגיב בתשואות רמות וסוערות, ואח"כ רץ לקנות את הדיסקים שלנו.

התכנית שהגשנו כללה "מטעמים" רומנטיים, עם פרקים נבחרים מהסרנדה של צ'ייקובסקי ומהסימפוניה הפשוטה של בריטן, סויטת הולברג ושתי מלודיות אלגיות של גריג, ריקודים רומניים של ברטוק וגם שתי יצירות לכינור עם הסולן הצעיר בן ה13 סלומון מרקמן – מבוא וטרנטלה של סרסטה וסרנדה מלנכולית של צ'ייקובסקי. בין היצירות שילבתי דברי הסבר על היצירות, קצת הדגמות, קצת סיפורים על האנסמבל והקשר שלו עם כפר-בלום, וקצת פרסום לסדרות הקונצרטים שלנו ולדיסקים שאנחנו מוכרים.

האנסמבל ניגן נהדר, במיוחד את הסרבנד מהסימפוניה הפשוטה של בריטן, אנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי ושתי מלודיות אלגיות של גריג. הכנר הצעיר סלומון מרקמן הלהיב וסחף את הקהל בטרנטלה של סרסטה, והוסיף כהדרן קפריס של פגניני. ואצלנו באנסמבל קרו במהלך הקונצרט כמה דברים משעשעים: היתה נגנית שהפכה דפים לא במקום הנכון בכינור ראשון ובלבלה את שכנתה לעמוד, נגנית אחרת שכחה לחזור על קטע שחוזר פעמיים כשבדיוק היה לה סולו. לסיום – בקטע ההדרן שלנו מאת לירוי אנדרסן, plink, plank, plunk – חילקתי לנגנים משרוקיות ורעשנים בהם הם היו אמורים להשתמש במקום ספציפי ביצירה. אחד הנגנים התחיל לשרוק במשרוקית לפני שהגענו לקטע הזה, וכמובן גרם לצחוק אצל כל הנגנים ואצלי, והוא גם המשיך לשרוק ללא אבחנה, כשמידי פעם מצטרפים אליו עוד נגנים. זה כמובן היה מאוד משעשע והפך את סיום הקונצרט להומוריסטי במיוחד, והעלה חיוך אצל הקהל. כשנפרדתי מהנגנים לפני שהם חזרו לתל-אביב – שלושת הנגנים המדוברים (שמותיהם שמורים במערכת…) זכו במירב הנקודות בטקס המסורתי של חלוקת הנקודות חסרות המשמעות שמתקיים אצלנו בסיום כל קונצרט. בסיום הקונצרט, כאמור, הקהל רץ לקנות את הדיסקים, ואחר כך, בלובי של המלון, הקהל "התנפל" עלי עם שבחים ומחמאות על הקונצרט המהנה של הבוקר. הרגשה נהדרת כמובן. 20140113_101018 טל מן ואני באולפן בקרית שמונה

את תכנית התרבות "יצירה מקומית" המשודרת בימי שישי בבוקר בערוץ 2 בהנחיית טל מן, מצלמים – לא להאמין – בקרית שמונה!!! שם נמצא האולפן שלהם, ולשם מגיעים כל האמנים והיוצרים שמתארחים בתכנית. בצרוף מקרים מדהים, הוזמנתי להתארח בתכנית ממש בסמוך לקונצרט שלנו בכפר-בלום. כמובן שניצלתי את ההזדמנות ונשארתי עוד לילה במלון האהוב עלי בכפר-בלום, על-מנת להגיע לצילומי התכנית אחרי נסיעה של כ10 דק' בלבד ולא של שעתיים פלוס, כמו יתר האורחים. וכך, בשעת בוקר, באולפן שנמצא בקצה של קרית שמונה, שנמצאת בקצה של המדינה, התארחתי לראיון די ארוך וממצה על סולני תל-אביב, על הייחוד של האנסמבל, החידושים וההפתעות בתכניות הקונצרטים שלנו, ועל תכנית הקונצרטים הקרובים עם המנצח והפסנתרן דוד גריילסאמר. במהלך הראיון גם הוקרן קטע וידאו של האנסמבל. התכנית תשודר ביום שישי הבא, 24.1, יום לפני הקונצרט הראשון שלנו עם דוד.

הפוסט הבא – לקראת התכנית הקרובה עם דוד גריילסאמר. שווה לחכות.

ארבעה פרוייקטים שונים בחודש דצמבר

קונצרט נוסף בסדרה לילדים, והפעם – על תפקיד המנצח; קונצרט שלם מיצירותיהם של מלחינים ישראליים בחסות איגוד הקומפוזיטורים; קונצרט עם זמרת הסופרן קרן הדר ומקהלת זמרי קולגיום; ולסיום – הרקויאם של מוצרט; דצמבר עמוס מאד באנסמבל

מהי מנגינה? מהו ליווי? מי מנגן צלילים גבוהים ומי צלילים נמוכים? מה זה פיציקטו? כיצד כלי הנגינה יכולים לשוחח ביניהם? ומה בכלל עושה המנצח, שלא מוציא אף צליל ורק עומד ומנפנף בידיו? את כל אלה קנון ואני ננסה להסביר לילדים בקונצרט השני שלנו בסדרה האיכותית לילדים ולכל המשפחה, שיתקיים במהלך חנוכה, ביום ג' 3.12.2013 בשעה 11:00 בבוקר בקונסרבטוריון שטריקר. בתכנית – קטעים מתוך הסימפוניה מס' 40 של מוצרט, מחול החרבות של חצ'טוריאן, וריאציות פרנק ברידג' של בריטן, ריקודים רומניים של ברטוק ועוד. על הבימוי והניהול האמנותי מופקדת שוב דקלה בניאל, וביחד עם השחקן והבובנאי דותן אלעד אנחנו כבר עובדים קשה על הכנת התכנית.

1452342_10152176131294928_75372949_n

פרוייקט נוסף שיתקיים מיד לאחר החנוכה וגם בו אני שקוע במשך שעות רבות, הוא פרוייקט מטעם איגוד הקומפוזיטורים. האנסמבל יבצע 4-5 יצירות של מלחינים ישראליים מתוך כ15 פרטיטורות שנשלחו אלי בעילום שם. היצירות מעניינות, חלקן קשות ומאתגרות והבחירה אינה קלה. בקרוב מאוד תתקבל הכרעה ויתפרסמו שמות המלחינים שאת יצירותיהם נבצע, ואז תתחיל העבודה הקשה מאוד של ללמוד את היצירות… הקונצרט יתקיים במרכז עינב בתל אביב ב יום ה' 12.12.2013 בשעה 20:30.

20131123_185435

ערמת הפרטיטורות שמתוכן תיבחרנה היצירות לקונצרט איגוד הקומפוזיטורים

בסוף דצמבר יתקיימו שני פרוייקטים במקביל – האחד עם מקהלת זמרי קולגיום, זמרת הסופרן קרן הדר ונגנים מהאנסמבל, ובו יצירות של מוצרט, אריות של ביזה ובליני, קטעי מקהלה א-קפלה ושירים של סשה ארגוב בעיבודים של רפי קדישזון ודקלה בניאל. הקונצרט הזה יתקיים ב25.12.2013 בהיכל התרבות כפר-יונה.

קרן הדר

קרן הדר, אריות של ביזה ובליני ושירי סשה ארגוב

ובסיום שנת 2013 – קונצרטים במסגרת הסדרה שלנו למנויים ובמרכזם הרקויאם של מוצרט, עם מקהלת זמרי קולגיום והאנסמבל. הסולנים יהיו הזמרות הדס פארן ושחר לביא והזמרים גיתאי פישר ואסף לויטין. עוד בתכנית – מיסה ברויס של מוצרט ויצירתו של המלחין הישראלי שי כהן "וגם ההד נדם" לטקסטים משירים של לאה גולדברג ורחל המשוררת. היצירה כתובה לשתי זמרות, מקהלה ותזמורת מיתרים. הקונצרטים יתקיימו בחיפה, תל אביב וכפר שמריהו החל מ28.12.2013. החזרות עם המקהלה כבר החלו, ועושה רושם שיהיו קונצרטים נהדרים.

IMG_693812

שחר לביא – תופיע איתנו כסולנית ברקויאם של מוצרט

כמו בכל שנה, גם 2013 מסתיימת אצלנו עם חודש דצמבר עמוס, אינטנסיבי ומגוון, ובו קונצרטים שונים עם תכניות שונות לקהלים שונים. אוטוטו מתחילים.

 

10 שנים לקונצרט באולם הקרנגי

הפגישה עם סיימון ראטל; השניצל הוינאי שכולנו הזמנו בלילה בוינה; הפסל של טוסקניני; אילו חולצות תפרו לנגני האנסמבל במיוחד לקונצרט הזה? ומה בחרתי לאכול לפני הקונצרט המרגש בחיי? זכרונות מקרנגי הול.

Britten

ב9 בנובמבר 2003, רק שנתיים וחצי לאחר קונצרט הבכורה של אנסמבל סולני תל-אביב, כבר מצאנו את עצמנו על במת הקונצרטים באולם הקרנגי בניו יורק. זה היה קונצרט הגאלה השנתי של קרן התרבות אמריקה-ישראל, ומי שהביא אותנו לשם היה מנכ"ל הקרן דאז, גדעון פז.

הטיסה לניו יורק היתה עם עצירת לילה בוינה, כאשר מיד לאחר שהגענו למלון הלכנו כולנו למסעדה הכי קרובה והזמנו כולנו את אותה המנה – שניצל וינאי… למחרת המשכנו לניו יורק, שם פגשנו את הנגנים שהגיעו מאירופה (היו לא מעט כאלה).

ההתרגשות שלי באופן אישי היתה גדולה. זו היתה הפעם הראשונה בחיי שבה הגעתי לקרנגי הול, וזה היה על מנת לנצח על קונצרט!!! רק באותו השבוע הופיעו על אותה הבמה כמה מגדולי עולם – יום אחרי הקונצרט שלנו הופיעה על אותה במה התזמורת הפילהרמונית של ברלין עם סיימון ראטל (ובאחד הימים כשיצאתי מהמעלית במלון, סיימון ראטל עמד בדיוק מולי ונכנס למעלית… לקח לי כמה שניות לעכל את זה ובינתיים הדלת של המעלית נסגרה). ערב לפנינו הופיע לאנג לאנג ברסיטל.

בלילה שלפני הקונצרט לא הצלחתי לישון. הגעתי לארוע השיא בחיי עד אז. חשבתי על היצירות, על המוסיקה, על הבמה, ניסיתי לדמיין את הרגע שאני אעלה לבמה. היה קשה מאוד לישון ככה…

חדר המנצחים של האולם, שבו היו כל גדולי המנצחים בהיסטוריה, עם פסל של טוסקניני ופסנתר כנף – רק לשבת שם על הכורסא עשה לי פרפרים…

rehearsal 1

את החזרה הגנרלית שקיימנו על הבמה בבוקר הקונצרט אני זוכר היטב. האקוסטיקה המדהימה, הקדושה של המקום, ההתרגשות של כולנו. לאחר החזרה הגנרלית הצטלמנו כל נגני האנסמבל ביחד עם גדעון פז וורה שטרן (שניהלה את הקרן באמריקה) ליד הפוסטר של הקונצרט מחוץ לאולם.

Carnegie

מכיוון שהקונצרט היה אחר-הצהריים (זה היה יום ראשון, וכפי שמקובל בארה"ב קונצרטים בימי ראשון הם לרוב אחה"צ), לא היה לי הרבה זמן לנוח בין החזרה לקונצרט. אני כן זוכר שבגלל קוצר הזמן הלכתי לאכול במקדונלד'ס. חשבתי לעצמי – עוד כמה שעות אני על הבמה של קרנגי הול ואני אוכל במקדונלד'ס??? האמת, אני זוכר היטב שהאוכל היה די מגעיל (וזה היה בתקופה שעוד הייתי אוכל מידי פעם במקדונלד'ס ונהנה מהאוכל).

האולם היה מלא לגמרי. רוב הקהל היה יהודים אמריקאים, חלק גדול מהם תורמים של הקרן. היו גם לא מעט מוסיקאים ישראלים שחיו באמריקה. הגברים באנסמבל לבשו חולצות אדומות שנתפרו עבורם במיוחד עוד בארץ, ולדעתי זה היה הקונצרט היחיד שבו הם הופיעו איתן…

123

פתחנו את הקונצרט עם הסימפוניה הפשוטה של בריטן, ואחריה קונצ'רטו לצ'לו בדו מז'ור של היידן, עם הסולנית קרולינה זינגר. לאחר ההפסקה ביצענו יצירה חדשה של המלחין הישראלי ליאור נבוק, לתזמורת מיתרים ושתי מרימבות, עם חברי פרקדו תומר יריב ועדי מורג.

rehearsal

סיימנו את הקונצרט עם הסימפוניה מס' 29 של מוצרט.

האנסמבל היה במיטבו בקונצרט, ולי זו היתה באמת חויה יוצאת דופן. לאחר הקונצרט היתה קבלת פנים חגיגית.

reception

הטיסה שלנו חזרה לארץ היתה רק יומיים לאחר מכן, כך שנשאר לנו עוד זמן לטייל ולראות את העיר. ניצלתי את אחד הימים על-מנת לנסוע ביחד עם גיא בן-ציוני ודניאל ברד לניוארק לפגוש את חברנו הצ'לן עמית פלד, שהיה בדרך לטיסה משם.

אמנם עברו 10 שנים מאז אותו קונצרט בלתי נשכח, אבל אין לי ספק שגם האנסמבל וגם אני באופן אישי נמצאים היום במקום הרבה הרבה יותר טוב. האנסמבל היה אז בעיקר גוף רענן ונלהב, עם הרבה פוטנציאל, נגנים צעירים ומוכשרים, ומנצח שמוציא מהם בעיקר את ההתלהבות. כיום יש לאנסמבל כיוון ברור, אינטרפרטציה וקונספציה מוסיקלית ברורים, הרכב נגנים שהם גם ברמה גבוהה וגם יש להם סגנון נגינה דומה שמתאים לאנסמבל. יש היום באנסמבל גיבוש, ליטוש ועומק מוסיקלי שעד כמה שאני יכול להשוות, הם לא היו קיימים אז. אבל אין ספק שאותו קונצרט היה הגשמה של חלום עבורי, משהו שאני יכול להיזכר בו בחיוך גדול ובסיפוק.

כמה מחברי האנסמבל המובילים כיום היו איתנו באותו קונצרט – בכינור הדס פבריקנט וטלי גולדברג, בויולה שולי ווטרמן, בצ'לו יוני גוטליבוביץ' והילה אפשטיין, וכמובן האבובנית הנפלאה שלנו תמר ענבר.

נעים להיזכר.

תזמורת חדשה בחיפה, ועשור של עבודה עם תזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים

לפני מספר שבועות סיימתי שנה עשירית עם תזמורת כלי הקשת בקונסרבטוריון גבעתיים. בשנה האחרונה, הקמתי גם תזמורת חדשה בבי"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו-"רעות" חיפה. סיכום השנה של התזמורות הצעירות שלי

280120133876

פרט לאנסמבל, היו לי העונה שתי תזמורות צעירות שאיתן עבדתי באופן קבוע – התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים, איתה סיימתי עכשיו שנה עשירית, והתזמורת החדשה של ביה"ס התיכון לאמנויות "רעות"-ויצ"ו חיפה, שאותה רק הקמתי בתחילת השנה ואיתה סיימנו שנה ראשונה מוצלחת.

התזמורת בגבעתיים היא של קשתנים בלבד, וניתן לבצע איתה רפרטואר מקורי לתזמורת כלי קשת. במשך השנים ביצעתי איתם פרקים מהסרנדה למיתרים של צ'ייקובסקי ושל אלגר, סימפוניות של היידן (בתוספת של שני אבובים ושתי קרנות), מוצרט וסליירי, ויצירות ישראליות, כולל "תפילה" למיתרים של צבי אבני. בפברואר 2011 התזמורת הזו ביצעה במשותף עם סולני תל-אביב את הסימפוניה מס' 44 של היידן – הנה הביצוע.

בתזמורת בביה"ס ויצ"ו מנגנים קשתנים, נשפנים, נגני כלי הקשה ופסנתר, כאשר הבלאנס בין הכלים הוא מאוד מוזר ולא מקובל – שישה קשתנים, שמונה חלילים, שלושה קלרינטים, בלי אבובים ובסונים, עם כלי הקשה ופסנתר. למעשה התזמורת מורכבת מהנגנים שלומדים במגמת המוסיקה וההרכב הכלי משתנה משנה לשנה. כך נוצר מצב שכל יצירה שבחרתי היא בעצם עיבוד: הייתי צריך להעביר את תפקידי האבוב לחליל, חצוצרה לקלרינט, בסון לצ'לו, קרנות לפסנתר וכו', כך שייוצר משהו הגיוני שלא חסרים בו קולות ושיש איזשהו איזון בין הקולות. בכלל – הבחירה של רפרטואר בעבודה עם תזמורות צעירות היא תמיד משימה קשה. יש את הענין של רמת הקושי שצריכה להתאים לרמת הנגנים בתזמורת. ורמת הנגנים בתזמורת משתנה משנה לשנה – בכל שנה נגנים בוגרים עוזבים ונגנים צעירים חדשים שרמתם לא ידועה מגיעים, וקשה לדעת איזו יצירה תתאים. יצירה קשה מדי עלולה לייאש את הנגנים ולהוציא את ההנאה מהנגינה. יצירה פשוטה מדי עלולה להיות לא מספיק מאתגרת. ביצירות רבות לתפקידים שונים ישנה דרגת קושי שונה, כך שלנגנים מסויימים התפקיד קשה מדי ולאחרים הוא פשוט מדי.

BD4_0119

התזמורת והמקהלה של ביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו-"רעות" חיפה בקונצרט אמצע השנה באולם קריגר בחיפה

על-מנת לפתור את הבעיה הזו, אני תמיד מעדיף יצירות קצת יותר פשוטות להתחלה, איתן אני מנסה ליצור "אתגרים תזמורתיים", גם כשהתפקידים פשוטים. אני לוקח כמה מקומות שבהם כולם מנגנים, ועובד עליהם בכל מיני צורות – מנצח בטמפים שונים, דינמיקות שונות, ארטיקולציות שונות. לפעמים אני מחליף בין התפקידים או מבקש מכל התזמורת לנגן באוניסונו את התפקיד של כינור שני למשל, על-מנת שכולם יכירו גם את התפקידים האחרים ביצירה. דרך העבודה עם התזמורות על הרפרטואר אני גם מנסה לפתח את השמיעה של הנגנים, ע"י עבודה קפדנית על אינטונציה ופיתוח שמיעה. כשלומדים לשמוע אקורד בצורה נכונה מהבס אל הסופרן ומהטון היסודי אל הקוינטה והטרצה של האקורד, הבסיס של השמיעה המוסיקלית משתפר, ורמת הנגינה התזמורתית עולה. על-מנת לעורר את הריכוז של הנגנים בזמן החזרה אני הרבה פעמים מבקש מהם להעיר במקומי הערה מוסיקלית אחרי נגינה של קטע מסויים – מה לדעתם צריך לשפר בנגינה – וע"י כך גם מקנה להם הרגלי הקשבה, התבטאות ויכולת עבודה ללא תלות ב"מדריך" שיגיד להם כל הזמן מה לעשות. הדבר המרכזי שאני מוצא בעייתי בתזמורות צעירות הוא הנושא הריתמי. נגנים צעירים מתרכזים בראש וראשונה בלנגן את הצלילים הנכונים ולא לטעות בהם, הרבה פעמים מבלי לשים לב לקצב, לשמירה על טמפו ולנגינה ביחד עם הקולות האחרים. לכן, אחד הדברים החשובים ביותר בשבילי בעבודה תזמורתית הוא עבודה ריתמית. זה כולל תרגילים ריתמיים על סולמות ועל פסז'ים מתוך הרפרטואר, ניצוח בטמפי משתנים של אותו קטע, עבודה על נגינת מנגינה עם ליווי ריתמי של אחד הנגנים או קבוצה (שמיניות או חלקי שש עשרה), נגינה של קטע מסויים תוך הדגשת הצליל הראשון בכל פעמה, וכד'. הרבה יותר חשוב לי שהתזמורת תהיה מסוגלת לנגן ביחד וברצף מהתחלה עד הסוף באופן יציב מבחינה ריתמית, גם אם לא כל נגן מנגן באופן מושלם את כל הצלילים, מאשר שכל נגן ינגן באופן מושלם את כל הצלילים אבל בקצב משלו (דבר שכמובן עלול ליצור בלגן רציני).

בתזמורת של גבעתיים היו לנו העונה די הרבה פרוייקטים. בתחילת העונה הכנו תכנית שכללה שני פרקים מסימפוניה מס' 27 של מוצרט, פרק סימפוניה בדו מז'ור של ויולדי ואנדנטה פסטיבו של סיבליוס. עם התכנית הזו הופענו בקונצרט בגבעתיים וגם בכנס תזמורות בכפר-סבא. בהמשך הכנו "קונצרט סולנים", ובו ליוינו את שלושת הזוכים בתחרות הקונצ'רטו שהתקיימה בקונסרבטוריון – בפרק מקונצ'רטו לחלילית של ויולדי עם בר צימרמן, פרק מקונצ'רטו לפסנתר של באך עם תום בורו ופרק מקונצ'רטו לכינור של ויולדי עם ליר וגינסקי. הקונצרט התקיים באולם טארג שבאקדמיה בתל-אביב, והיה ארוע מאד מרגש. כעבור שבוע הצטרפו נגני התזמורת אל נגני אנסמבל סולני תל-אביב בערב הגאלה החגיגי של האנסמבל, וביחד עם שלמה גרוניך ושיר אורדו (בשירה וכינור) ביצענו את השיר הנפלא של גרוניך ומתי כספי "ציור". הנה הביצוע מערב הגאלה.

בקונצרט חגיגי של הקונסרבטוריון בתיאטרון גבעתיים הצטרפו נגני התזמורת אל המקהלה ותזמורת כלי הנשיפה של הקונסרבטוריון לביצוע משותף של מספר שירים, ובשבועות הספורים שנשארו עד לסיום שנת-הלימודים חזרנו לעבוד לבד על רפרטואר לכלי קשת – שתי מלודיות אלגיות של גריג וריקודים רומניים של ברטוק – אותו ביצענו באולם הקונסרבטוריון בארוע סיום השנה בנוכחות ההורים. בהחלט הספק יפה של התזמורת לשנה אחת.

לתזמורת החדשה של ביה"ס לאמנויות ויצ"ו-"רעות" חיפה היו העונה שני פרוייקטים – קונצרט חגיגי באמצע השנה באולם קריגר בחיפה (מול אולם מלא) בו ביצענו את "זיקוקי דינור" של הנדל ואת "ערבית מוסיקלית" של בריטן לפי רוסיני, וקונצרט לסיום השנה בחצר ביה"ס ביום האחרון ללימודים, ובו ביצענו פרקים מתוך סויטה תזמורתית מס' 3 של באך, "ערבית מוסיקלית" של בריטן וסויטה תזמורתית "כרמן" של ביזה, וכן ריקוד הונגרי מס' 1 של ברהמס.

200620135594

העבודה עם שתי התזמורות היא עבודה מאד מהנה ומאתגרת עבורי. זו עבודה מוסיקלית נטו, שבמהלכה אני ממש בונה ויוצר במו ידי את המוסיקה, עם נגנים צעירים שנותנים את המקסימום שלהם בכל חזרה וקונצרט. כל שנה מתחילה עם הרבה סימני שאלה – מה רמתם של הנגנים המצטרפים? עד כמה יחסרו הנגנים שעזבו? האם אפשר יהיה ליצור מכל הנערים והנערות האלה ביחד תזמורת טובה ומגובשת? מה זה ידרוש ממני? אבל בסיום השנה תמיד אני מגיע לתחושת סיפוק בעקבות העשייה המוסיקלית החינוכית וההישגים היפים אליהם מגיעות התזמורות הצעירות.

הנבחרים – סיכום העונה חלק ד'

מה היה המאורע הכי הזוי? איזה קונצרט היה הכי טוב? איזה קונצרט היה הכי גרוע? מה משך הכי הרבה קהל? ממה הקהל הכי נהנה? אילו יצירות היו הכי מאתגרות עבורנו? אילו יצירות גרמו לנו הכי הרבה הנאה? הסיכום שאציג כאן של הקונצרטים שהיו לנו העונה, הוא סיכום סובייקטיבי לגמרי. אתם מוזמנים להגיב אם אתם חושבים אחרת ממני

MVI_4228

האנסמבל עם מקהלת זמרי קולגיום וקרן הדר. אולם מלא עד אפס מקום

הקונצרט האטרקטיבי ביותר לקהל

ללא ספק, באופן משמעותי, שני הקונצרטים הווקאליים שלנו העונה – קונצרט פתיחת העונה עם מקהלת זמרי קולגיום, קרן הדר ואלון ראובן, וקונצרט סיום העונה עם מקהלת זמרי קולגיום, אינאס מסאלחה ועודד רייך – היו האטרקטיביים ביותר לקהל, ונוגנו מול אולמות מלאים כשהכרטיסים לחלקם אזלו מראש. התכניות הווקאליות, השילוב של מקהלה ושל סולנים זמרים עם האנסמבל, והחגיגיות של פתיחת וסיום העונה – כל אלה הביאו את המאזינים בהמוניהם. גם קונצרט הגאלה, עם שלמה גרוניך, היה אטרקטיבי מאד ומילאנו בו את אולם נגה ביפו (שמכיל כמעט פי 3 מקומות מאשר אולם הקונסרבטוריון בתל-אביב).

היצירות שהכי נהנינו לנגן

בקטגוריה הזו, באופן חד-משמעי, הסרנדה מס'  2 של ברהמס מקונצרט סיום העונה זוכה במקום הראשון. כולנו נהנינו כל-כך בחזרות על היצירה הנפלאה הזאת. לפעמים חזרנו על קטע מסויים לא בשביל לתקן בו משהו אלא רק כי הוא פשוט יפה. לכולם היה כיף לנגן ולהקשיב למלודיות הנפלאות, לקטעי הסולו ולדיאלוגים בין כלי הנשיפה, לתזמור הנהדר ולהרמוניות המיוחדות. אין הרבה יצירות רומנטיות שמתאימות להרכב האנסמבל, בטח שלא עם כלי נשיפה. הסרנדה מס' 2 של ברהמס היא אחת הבודדות האלה, ונהנינו בה מכל רגע. יצירה נוספת שהיה כיף לבצע היא הסימפוניה מס' 67 של היידן שניגנו בקונצרט במרץ. ההומור של היידן, ההפתעות הרבות שהוא מספק בכל פרק (נגינה על העץ של הקשתות בפרק השני, דיאלוג בין שני כינורות שאחד מהם מכוון בטון יותר נמוך בפרק השלישי, פרק איטי בתוך הפרק המהיר המסיים, ועוד)  והרעננות שיש ביצירה כולה – כל אלה גרמו הנאה גדולה לנגנים ולי.

היצירות המאתגרות ביותר

שתי יצירות שביצענו העונה דרשו גם ממני וגם מהנגנים ריכוז שיא בזמן הביצוע – הסויטה הלירית של אלבן ברג (בתכנית במרץ) והקונצ'רטו לצ'לו של שוסטקוביץ' (בתכנית במאי).  בשתיהן ישנם קשיים רבים, גם טכנית אינדיבידואלית, גם ריתמית, וגם קשיים של אנסמבל. אלה יצירות שאם מאבדים בהם לשנייה אחת את הריכוז מיד טועים. בזמן הביצוע של יצירות מסוג זה קשה לנו להנות מהמוסיקה. רק הקהל יכול להנות. אנחנו נהנים אח"כ כשמקשיבים להקלטה.

942295_496674833721694_1715568308_n

נטליה גוטמן עם האנסמבל בקונצ'רטו לצ'לו של שוסטקוביץ'

היצירות שהקהל הכי נהנה מהן

בקטגוריה הזו יש כמה יצירות שזכו לתגובות נלהבות במיוחד (לפי מחיאות הכפיים והתגובות בכתב שקיבלתי לאחר הקונצרט), וכפי שניתן לראות אלה לא תמיד אותן היצירות או התכניות שהביאו את הקהל לקונצרט (בקטגוריה "הקונצרט הכי אטרקטיבי"), וגם לא אותן היצירות שאנחנו הכי נהנינו לבצע (שתי קטגוריות למעלה): בתכנית הראשונה אלה היו שתי היצירות הישראליות דווקא – "אור גדול" של יחזקאל בראון ו"אקטואלי" של נעמה תמיר. בתכנית השניה זו היתה יצירתו של צ'ייקובסקי "מזכרת מפירנצה". בתכנית השלישית – וריאציות פרנק ברידג' של בריטן. בתכנית הרביעית, במרץ – הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט עם חן הלוי. בתכנית החמישית, במאי – הקונצ'רטו לצ'לו של שוסטקוביץ' עם נטליה גוטמן. ובקונצרט סיום העונה ביוני – "לא אמרתי דבר" של אביה קופלמן, והרקויאם של פורה.

הקונצרט הטוב ביותר

קצת קשה לי לבחור קונצרט אחד שהיה הכי טוב מבחינת הנגינה והרמה של האנסמבל, כי היו לנו העונה כמה קונצרטים ממש מצויינים. בקונצרט במרץ, שבו ניגנו את הסויטה הלירית של אלבן ברג, סימפוניה מס' 67 של היידן, קונצ'רטו לקלרינט של מוצרט עם חן הלוי, ושלושה מדריגלים סתוויים לצ'לו ומיתרים של ינעם ליף, עם יוני גוטליבוביץ' – האנסמבל היה במיטבו. הסימפוניה של היידן נוגנה עם הרבה אנרגיה וחינניות, וכך גם הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט, שבוצע ללא ניצוח ובהובלתו של חן הלוי. בסויטה הלירית של ברג הצלחנו להתמודד עם האתגרים והקשיים הרבים שהיצירה הציבה, ואת "שלושה מדריגלים סתוויים" של ינעם ליף יוני ניגן נפלא והכניס את כולנו לאוירה המיוחדת שהמוסיקה הזו יצרה. זו היתה תכנית שמאד התאימה לאנסמבל והוציאה ממנו את המיטב.

קונצרט אחר, שבאופן מפתיע היה בסופו של דבר מוצלח במיוחד, היה הקונצרט בלוינסקי מיצירות סיבליוס (וסויטת הולברג של גריג). מפתיע, מכיוון שהיו לנו רק שתי חזרות לקראת הקונצרט, וגם בהן היתה לנו כמות גדולה של חולים ונעדרים, האולם עצמו בלוינסקי לא מצלצל טוב מבחינה אקוסטית, והיצירות של סיבליוס שביצענו בו הן לא יצירות מופת. בנוסף לכך קרו במהלך הקונצרט כמה דברים הזויים (בקטגוריה "הארוע ההזוי ביותר"), אבל למרות כל נתוני הפתיחה האלה, הביצוע של הסויטה הכפרית של סיבליוס וסויטת הולברג של גריג היו עם הרבה השראה, הבעה והתלהבות, והאנסמבל נשמע בהם מעולה.

שני קונצרטים נוספים שהיו מצויינים: הקונצרט בפברואר בהובלתה של אנטיה וייטהאס, שהביאה את האנסמבל לרמה גבוהה מאד של נגינה, עם המון תשומת לב לכל ניואנס מוסיקלי וטכני ברביעייה אופ' 95 של בטהובן ובוריאציות פרנק ברידג' של בריטן; והקונצרט בחודש מאי מיצירות שוסטקוביץ' ומוצרט. נוכחותה של הסולנית נטליה גוטמן בקונצרט זה, עשתה את כולנו יותר טובים בקונצ'רטו של שוסטקוביץ', וגם הרביעייה מס' 8 של שוסטקוביץ' נוגנה מצויין. שלוש היצירות הקצרות של מוצרט היו מאוד מלוטשות ומסוגננות.

הארוע ההזוי ביותר

כאן ישנם שלושה ארועים שקרו כולם בחודש דצמבר – שניים מהם באותו קונצרט מיצירות סיבליוס באודיטוריום בלוינסקי.

1.     הפסקה לא צפויה במהלך הקונצרט בגלל שהנגנים הופתעו לגלות שערבבו להם את כל התוים: לאחר הביצוע של שלישיית הפסנתר של סיבליוס, כשהיינו אמורים להמשיך בקונצרט עם האנסמבל כולו, הבחנתי שנגנים רבים אינם יושבים במקומותיהם אלא נמצאים מאחורי המסך שעל הבמה. לאט לאט ובמשך זמן ממושך הצטרפו נגנים בודדים אל חבריהם שעל הבמה, בעוד הקהל ממתין בשקט ובסבלנות. מה הסתבר? כשעובדי הבמה סידרו את הבמה לפני ביצוע השלישייה, הם הזיזו את עמודי התוים של התזמורת כדי לפנות את הבמה. אבל בנוסף, הם גם הורידו את כל התוים מהעמודים ושמו אותם מעורבבים בערימה אחת מאחורי הבמה. כשהנגנים חזרו לבמה להמשך הקונצרט, הם גילו שהם צריכים להתחיל לחפש את התוים, כל אחד את התפקיד שלו, בתוך הערמה. למעשה, תוים של חמש יצירות שונות בתוך ערמה… וכך, לאט לאט חזרו הנגנים לבמה מאושרים שהם הצליחו למצוא את התוים ומשועשעים מהמאורע ההזוי.

 2.     אדם חצוף שנכנס לאולם במהלך נגינת ההדרן של הסולן: בזמן ביצוע ההדרן של הפסנתרן הפיני, כשישבתי להקשיב בקהל, נשמע קול של דלת נפתחת ואח"כ נטרקת. באופן טבעי הסתובבתי לכיוון של דלת הכניסה לאולם וראיתי אדם שנכנס לאולם באמצע הנגינה. אותו אדם לא הסתפק בכך שהוא הפריע למהלך הקונצרט בפתיחת וטריקת הדלת, אלא המשיך להתהלך באולם, מתעלם מהעובדה שהוא נמצא באולם קונצרטים בשעת נגינה, ולמרות שהיו באולם כיסאות ריקים שהיה יכול להתיישב בהם בשקט על מנת שלא להפריע עוד יותר, הוא ניגש דווקא אלי ואמר לי שזה המקום שלו. למרות שהייתי קצת המום, הגבתי מהר על מנת שלא לעורר מהומה, קמתי בזריזות והתיישבתי על המדרגות. אותו אדם התיישב במקומי והנגינה של הפסנתרן נמשכה. כמובן שנגני האנסמבל הבחינו בכך, מכיוון שהם לא ניגנו בהדרן אלא רק ישבו על הבמה והאזינו. וכך, במהלך ההדרן, ראיתי מהאולם כמה מנגני האנסמבל שיושבים על הבמה ומתקשים לעצור את התקפות הצחוק שמאיימות לפרוץ מתוכם לנוכח המאורע ההזוי שהתרחש מול עיניהם.

הארוע השלישי קרה בתכנית השניה למנויים, בקונצרט בכפר-שמריהו, לאחר ביצוע יצירתו של עמית גילוץ "בזמן שרקדנו". בנוסף למחיאות הכפיים, נשמעו גם קריאות בוז נמרצות ומתמשכות, ע"י אדם שישב באחת השורות הראשונות. זה בהחלט ארוע נדיר באולמות הקונצרטים בימינו (למרות שבמאות ה17 וה18 זה היה לגמרי מקובל באולמות הקונצרטים). אבל מעבר לסלידה של אותו אדם מהיצירה של עמית גילוץ, קריאות הבוז הצביעו על הרצון העז שלו למחות כנגד ביצועה ולא להישאר מאופק. תגובה בהחלט חזקה.

הקונצרט הכי גרוע

היו לנו העונה גם קונצרטים פחות טובים, אבל אני חושב שהקונצרט שעלה על כולם מהבחינה הזו היה בתחרות הקלרינטים בחודש דצמבר. בקונצרט הזה ניגנו את הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט שלוש פעמים אחת אחרי השניה עם שלושה קלרניטנים שונים, כאשר באותו הבוקר וביום שלפני גם היו לנו חזרות עם אותם שלושה נגנים. כל אחד מהם ניגן אחרת, מבחינת הטמפים והאינטרפרטציה, ואפילו מבחינת הצלילים: יש קטע שחוזר בפרק הראשון כמה פעמים, שיש בו שתי גרסאות שונות לאותו הצליל, והנגנים שלנו היו צריכים לזכור איזה סולן מנגן איזו גרסא, ולנגן כמוהו. בנוסף, כשכל אחד מהסולנים מקבל רק חזרה אחת, חייבים לעבור איתו על כל היצירה ואי אפשר ממש לעבוד. זאת בניגוד לפרוייקט רגיל, עם סולן אחד שאיתו יש זמן חזרה ארוך פי שלוש – ואז בכל שליש אפשר לעבור רק על חלק מהיצירה ולעבוד. ובמוצרט יש הרבה על מה לעבוד. כשמנגנים כל-כך הרבה פעמים ברצף את אותה היצירה, קשה מאד לשמור על ריכוז. ובזמן הקונצרט (שהיה שלב הגמר של התחרות) הגענו למצב שאנחנו כבר לא מצליחים לזכור עם מי אנחנו מנגנים, מה אנחנו מנגנים וכמה פעמים עוד נשאר לנו לנגן. הסטנדרטים ירדו מרגע לרגע, ובכל ביצוע צצו טעויות שנבעו מחוסר ריכוז.

הצד החיובי בפרוייקט של תחרות הקלרינטים היה שגיליתי קלרניטן נפלא, מוסיקלי ומוכשר שלא הכרתי לפני כן – עידו אזרד. הוא אמנם לא זכה אבל היה תענוג לעשות איתו מוסיקה ולהקשיב לנגינה הרגישה והיצירתית שלו. כעבור כמה חודשים, כשהיה חסר לי קלרניטן, צירפתי אותו לשורותינו כנגן ראשון באנסמבל ואני נהנה מאוד לשתף איתו פעולה.

גם בקונצרט הגאלה, בו אירחנו את שלמה גרוניך שסחף את הקהל שמילא את אולם נגה, בחלק מהיצירות האנסמבל לא היה ברמה הרגילה שלו. היו המון קטעים (סך הכל 15), ולא תמיד הספקנו ממש לעבוד כמו שהייתי רוצה כי היינו חייבים לעבור על הכל, וזה השפיע על התוצאה.

wpid-2012-12-13-16.57.47.jpg

האנסמבל בתחרות הקלרינטים עם יונתן הדס, שזכה במקום הראשון

הקונצרט הכי מעורר מחלוקת

ללא ספק, קונצרט למנויים מס' 2 בדצמבר, עם יצירתו של עמית גילוץ "בזמן שרקדנו" היה הכי מעורר מחלוקת. לצד תגובות זועמות על היצירה של עמית גילוץ, קיבלנו המון תגובות משבחות, גם על התכנית, גם על הביצוע, וגם על האומץ לבחור יצירה אוונגרדית כזו. בהחלט תגובות קיצוניות לשני הכיוונים