כל הטעויות האפשריות בניצוח

בחזרה לחוויות מלפני 20 שנה

עם תזמורת המושבות, בקונצרט שהתקיים ב16.12.2019

התזמורת הראשונה שעליה ניצחתי באופן קבוע, במשך למעלה משנתיים, היתה תזמורת חובבים – חובבי המוסיקה ירושלים. זה היה לפני כעשרים שנה. הייתי אז סטודנט לניצוח באקדמיה למוסיקה בירושלים, והמורה שלי לניצוח ד"ר יבגני צירלין היה אז המנצח הקבוע של התזמורת הזו, והחליט לעזוב אחרי שבע שנים איתם (הוא למעשה ניצח עליהם מיום עלייתו ארצה). למזלי, הוא המליץ לתזמורת עלי כמי שיוביל את התזמורת לאחר עזיבתו. הם מצידם רצו לבחון אותי, ועוד מועמד או שניים אחרים, לפני שיחליטו. לשמחתי, אחרי מספר חזרות ניסיון הם בחרו בי, וכך התאפשר לי כבר בתקופת לימודי הניצוח שלי לנצח באופן קבוע ולעבוד עם תזמורת פעם בשבוע. זה היה ניסיון חשוב מאד עבורי. הייתי אז סטודנט חסר ניסיון, ועשיתי עליהם את כל הטעויות האפשריות – גם מבחינת ניצוח, גם מבחינת ניהול החזרות, גם מבחינת למידה והכנה של החומר, גם מבחינת בניית מתח, קשר עם הנגנים, וכל מה שמנצח צריך לעשות. התזמורת היתה נהדרת (וגם סלחנית), ואיפשרה לי ממש ללמוד ניצוח עליה. עבור הנגנים החובבים זו היתה הנאה צרופה להיפגש אחת לשבוע ולנגן ביחד. הם עשו זאת במלוא ההתלהבות, המסירות והאהבה, והתוצאות היו יפות מאד. אני זוכר את התקופה הזו כתקופה מאד טובה וחשובה בהתפתחותי המוסיקלית, וכמובן שמאז יש לי פינה חמה בלב לתזמורת החובבים ההיא ולתזמורות חובבים בכלל. במשך כל עשרים השנים שעברו מאז, ניצחתי באופן קבוע, לצד תזמורות מקצועיות גם על תזמורות צעירות, אבל לא יצא לי לנצח על תזמורות חובבים, פרט לפעם אחת לפני כשנתיים עם אנסמבל מיתרים בחיפה (אנסמבל כרמל). בקיץ האחרון קיבלתי פניה לנצח על תזמורת המושבות, שהיא תזמורת חובבים טובה. הסכמתי בשמחה, וסגרנו על מועדי חזרות ומועד הקונצרט וגם את התכנית (שהיתה מאד מאתגרת). הפעם, הגעתי לנצח על תזמורת החובבים ממקום אחר לגמרי מזה שהייתי בו לפני 20 שנה. התובנה העיקרית שהגעתי אליה במשך השנים האלה היא שבעצם אין ממש הבדל בין תזמורת מקצועית לתזמורת חובבים או סטודנטים. הניצוח חייב להיות מדוייק וברור באותה מידה (אולי בתזמורות חובבים אפילו יותר), הסטנדרטים אותם הסטנדרטים, ניהול החזרות זהה, ולמעשה אין שום סיבה לדרוש מתזמורת חובבים או מתזמורת צעירה פחות מאשר מתזמורת מקצועית. אין סיבה להתייחס אליהם יותר בסלחנות מאשר אל תזמורת מקצועית, ההיפך – בגלל שיש יותר זמן חזרות ניתן להגיע לעבודה על כל פרט ועל כל פראזה ולהתעמק יותר במוסיקה, ובודאי שלא צריך לוותר. עם הגישה הזו הגעתי לפרוייקט עם תזמורת המושבות, וכבר מהחזרה הראשונה קיבלתי שיתוף פעולה מלא מצד הנגנים. החזרות התנהלו במלוא הרצינות, ירדנו לפרטי פרטים ולעבודה על כל האספקטים הטכניים והמוסיקליים שבנגינה תזמורתית, וההתקדמות היתה יפה ומהירה. למרות שהחזרות התקיימו בשעות הערב המאוחרות, הגעתי לכל חזרה עם הרבה שמחה ומרץ, וכך גם נגני התזמורת, שהשקיעו ועשו את המקסימום. התכנית היתה קשה ומאתגרת במיוחד – מוצרט הפתיחה לחליל הקסם, ברהמס וריאציות על נושא של היידן, ובטהובן סימפוניה מס׳ 7. עבדנו קשה, ובקונצרט ניתן היה לשמוע את התוצאה. כפי שאני נוהג לעשות בקונצרטים עם תזמורות מקצועיות, גם עם תזמורת המושבות השארתי קצת מקום לספונטניות ולהפתעות בקונצרט. הם היו מרוכזים והגיבו מצוין. בסך הכל זו היתה חוויה נהדרת בשבילי, והקונצרט היה מצוין.

עוד פיטורים לא הגיוניים בתחום החינוך המוסיקלי

מדוע זומן ד"ר אלכס וסרמן ע"י עיריית רמת גן לשימוע לפני פיטורים? לא ברור לי. אלכס ווסרמן הוא מנהל המרכז למוסיקה ברמת גן, הוא הקים בו את התזמורת הסימפונית רמת גן, והוא הביא את שני הגופים – התזמורת והמרכז למוסיקה – להישגים נהדרים ברמה המקצועית והפדגוגית בכל שנות הניהול שלו שם.

אקדים ואומר – ד"ר אלכס ווסרמן הוא לא חבר או קרוב שלי. אבל בגלל שהסיפור הזה מקומם, ומזכיר לי קצת את סיפור הפיטורים שלי ושל מורי מגמת המוסיקה בביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו (רעות) חיפה לפני כשנתיים, אני חייב לכתוב עליו ולהביע את דעתי בעניין. גם כאן, כמו במקרה ויצ"ו מלפני שנתיים, מעורבת עירייה, גם כאן הנושא המרכזי הוא כסף, וגם כאן יש לדעתי חוסר הבנה מצד העירייה בנושא מוסיקה וחינוך מוסיקלי. מיד לאחר ששמעתי על הסיפור כתבתי לראש עיריית רמת גן, כרמל שאמה הכהן, את הדברים הבאים:

לכבוד
מר כרמל שאמה הכהן
ראש עיריית רמת גן

כבוד ראש העיר,

נדהמתי לשמוע כי ד"ר אלכס ווסרמן, מנהל המרכז למוסיקה רמת גן ומנהלה המוסיקלי של התזמורת הסימפונית רמת גן, זומן לשימוע לפני פיטורים. 

ד"ר ווסרמן הוא אדם רב כישורים ורב פעלים – הן כמוסיקאי, הן כמנהל והן כפדגוג. הוא הביא להישגים חסרי תקדים את המרכז למוסיקה ברמת גן, הן מבחינת כמות התלמידים הנחשפים למוסיקה וללימודי מוסיקה, והן מבחינת איכות הצוות המקצועי, המורים, התכניות החינוכיות והפעילות המוסיקלית בעיר. הוא בנה במו ידיו את התזמורת הסימפונית רמת גן, שהיא תזמורת סימפונית מקצועית גדולה ומרשימה המקיימת קונצרטים רבים בפני אולמות מלאים, וכן קונצרטים חינוכיים רבים ומשמעותיים למאות מילדי העיר.

אין לי ספק שפיטורים של ד"ר ווסרמן יביאו הרס וחורבן על מרכז המוסיקה המפואר ברמת גן, ויובילו לסגירת התזמורת הסימפונית רמת גן.

לא לכל אדם בעל כישורים מוסיקליים יש גם כישורים אדמיניסטרטיביים ויכולת לנהל מוסד חינוכי. לא כל מנצח תזמורת ניחן ביכולות פדגוגיות ובהבנת הכלים הנדרשים על מנת ללמד מוסיקה ולהנגישה לילדים בגילאי 5 עד 18. ולא כל מנהל בעל יכולת אדמיניסטרטיבית מסוגל לנצח על תזמורת מקצועית ולהובילה ביד רמה להישגים. לד"ר אלכס ווסרמן יש את כל היכולות האלה, ולא בכדי הוא הצליח מאד כמנהל המרכז למוסיקה וכמנהל המוסיקלי של התזמורת. לבנות את כל אלה זה קשה מאד ודורש עבודה קשה, סבלנות, אמונה בדרך ויכולות פנומנליות. להרוס – זה קל ופשוט. 

כבוד ראש העיר, אני משוכנע שאינך רוצה להיזכר כראש העיר שבתקופת כהונתו נחרבה הפנינה האמנותית–מוסיקלית–פדגוגית האיכותית ביותר בעירך, שנבנתה בעמל רב.

אני קורא לך לחזור בך מכוונתך לזמן את ד"ר אלכס ווסרמן לשימוע לפני פיטורים, ופונה אליך בבקשה לאפשר לו להמשיך בעבודת הקודש שהוא עושה בעירך, לתת לו להצמיח את המרכז למוסיקה המפואר שהוא בנה, ולהמשיך להנהיג את התזמורת הסימפונית רמת גן להישגים רבים ברמת גן וברחבי הארץ.

תלמידי המרכז למוסיקה רמת גן והוריהם, ונגנים מהתזמורת הסימפונית רמת גן, יצאו להפגין מול בנין עיריית רמת גן, ומאות אנשים (ואני ביניהם) חתמו על עצומה נגד הכוונה לפטר את אלכס וסרמן. הנה אחת התגובות שמצאתי בפייסבוק על הנושא ואני מזדהה עם כל מילה בה – "פה במקום המטורלל הזה מי שעושה מהפכה ומקדיש את עשר השנים האחרונות למאות ילדים ותזמורת נהדרת עומד בפני ועדת פיטורים? ירדנו מהפסים סופית". שלשום בישיבת מועצת העירייה הנושא נידון. אני מקוה מאד שהעירייה תחזור בה מכוונתה לפטר את ד"ר אלכס וסרמן.

הנה קטע שפורסם בידיעות אחרונות על ההפגנה.

אני אישית חושב שכל אנשי המוסיקה והחינוך המוסיקלי בארץ צריכים להפגין סולידריות ולתמוך באלכס ווסרמן. לצערי, בתחום שלנו, שגם כך סובל ממחסור בתקציבים, מחסור בקהל, מחסור בתלמידים, וגם מחסור בהבנה אצל חלק ממקבלי ההחלטות, זה יכול לקרות לכל אחד, וגם אני נוכחתי בזה בעצמי לפני כשנתיים. כואב לי לשמוע שיש אנשים שמנסים לנצל את המצב הזה לטובתם האישית, וכבר פנו לעיריית רמת גן והציעו להם את שרותיהם במקומו של אלכס (וזה עוד לפני שהתקבלה אפילו החלטה בעניינו). אני חושב שזו חוסר קולגיאליות, אנוכיות וחוסר אתיקה בסיסית, וזה בסופו של דבר, בטווח הארוך, יפגע גם בהם.

יצירה חדשה של ברהמס

קונצ׳רטו של ברהמס בבכורה ישראלית

גיל גרבורג וסיון סילבר

את עונת הקונצרטים של סולני תל אביב נסיים בקונצרטים מיצירותיו של ברהמס, ביחד עם צמד הפסנתרנים הבינלאומי גיל גרבורג וסיון סילבר. קונצרט מיצירות ברהמס זה בדרך כלל משהו שאופייני לתזמורת סימפונית גדולה ולא לתזמורת קאמרית כמו סולני תל אביב. יצירותיו התזמורתיות של ברהמס מתוזמרות להרכב גדול, עם כלי נשיפה רבים וקבוצות מיתרים גדולות. אז איך בכל זאת האנסמבל יופיע בקונצרט מיצירות ברהמס? לא מזמן נכתבה "יצירה חדשה" של ברהמס, שזוכה להצלחה ולביצועים רבים בעולם – קונצ׳רטו לפסנתר ב-4 ידיים עם תזמורת כלי קשת. נכון שעברו כבר יותר מ120 שנה מאז פטירתו של ברהמס, וכמובן שלא הוא כתב את הקונצ׳רטו הזה, אבל זהו עיבוד המבוסס על רביעיית הפסנתר המפורסמת שלו בסול מינור. את הקונצ׳רטו כתב ריכארד דונסר האוסטרי, עבור גיל וסיון, והם בעלי הזכויות הבלעדיות לבצע אותו. אחרי שהם כבר ביצעו ואף הקליטו אותו עם תזמורות רבות ברחבי אירופה, הם מגיעים לבצע אותו, בפעם הראשונה בישראל – עם סולני תל אביב. יהיה מאד מסקרן, ואנחנו כבר נרגשים לקראת המפגש עם היצירה ואיתם ולקראת הקונצרטים. עוד נבצע בתכנית עיבוד שלי לחמישיית המיתרים אופ. 111 של ברהמס, וריקודים הונגריים של ברהמס.

הקונצרטים יתקיימו במוצ"ש 22.6.19 באודיטוריום רפפורט בחיפה, וביום א 23.6.19 באודיטוריום הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה, תל אביב.

תזמורת מקצועית עם נגנים צעירים

כשהחלו 26 נגני התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים לנגן את סרנדת קרן הדואר של מוצרט, באמת היה נדמה שיושבת על הבמה תזמורת מקצועית. פשוט תענוג לנצח על קבוצה כזו מדהימה של נגנים. לגבש אותם מבחינת סגנון, ארטיקולציה, אנרגיה ואופי, ולקבל תגובה מיידית גם לכל בקשה מילולית ובמיוחד לכל פרט שאני מראה בידיים – זו חוויה נהדרת. זו תזמורת שמגיבה מהר כמו תזמורת מקצועית (ולפעמים אפילו יותר מהר), ועובדת עם הרבה שמחה והנאה בכל חזרה. מול אולם מלא בתיאטרון גבעתיים הופענו לפני כשבועיים בקונצרט סיום השנה של הקונסרבטוריון, וביצענו את הפרק השני מסימפוניה מס׳ 2 של שוברט, ואת הפרק הראשון מסרנדת קרן הדואר של מוצרט. זה היה עבורי סיכום העבודה איתם במהלך השנה, ולשמחתי זה היה קונצרט שהציג אותם במיטבם.

אחד המדדים שבאמצעותם אני בוחן קשר שלי עם תזמורת (כל תזמורת מילדים ועד מקצוענים) הוא עד כמה אני מרשה לעצמי להפתיע אותם בקונצרט, להיות ספונטני ולעשות דברים אחרת מאשר בחזרות. ככל שאני מרשה לעצמי להיות יותר ספונטני ומפתיע, זה סימן שאני יותר סומך עליהם ויותר מרגיש אותם מקרוב. אם אני מנצח בקונצרט בדיוק כמו בחזרות זה בד"כ בגלל שאני לא מספיק סומך על התזמורת. עם התזמורת של גבעתיים הייתי מאד ספונטני בקונצרט, וסמכתי עליהם במאה האחוז שהם יהיו איתי. והם אכן היו איתי בכל רגע, ונתנו מעצמם הכל. תענוג.

צליל מתוק וחם

איתמר זורמן עם האנסמבל

התכנית האחרונה שלנו באנסמבל היתה מאתגרת, מעניינת וקשה. בסרנדה למיתרים של צ׳ייקובסקי יש מעבר לקשיים הטכניים בכל אחד מהתפקידים, גם קשיים של נגינה ביחד בכל קבוצה, קשיים של אחידות ריתמית ונגינה אנסמבלית, אינטונציה בפסז׳ים, ובנייה של כל פרק מבחינה מוסיקלית ואספרסיבית. בקונצ׳רטו לכינור ברה מינור של מנדלסון יש לתזמורת תפקיד מאד גדול ומשמעותי, עם הרבה אוניסונים, פסז׳ים מורכבים, פוליפוניה שבה לכל קבוצה תפקיד משמעותי, והרבה מאד מקומות שקופים שבהם אם הנגינה לא לגמרי אחידה מיד ניתן להבחין בזה. וביצירה של איל אדלר "קוים נשברים" לכינור ותזמורת מיתרים הקושי העיקרי לכל נגן הוא להצליח לנגן את תפקידו בזמן הנכון ולעקוב אחרי הניצוח מבלי לטעות (כמובן שגם למנצח הקושי הוא להצליח לנצח על הכל מאד ברור, ללא טעויות ומבלי לבלבל את הנגנים). בתקופת החזרות הקצרה והאינטנסיבית שלנו ניסיתי לעבוד מהר וביעילות כך שהתכנית תהיה מוכנה ותבוצע בסטנדרטים הגבוהים של האנסמבל. שיתוף הפעולה עם איתמר זורמן, שהצטרף אלינו ביום השלישי של החזרות, היה מצוין. הנגינה שלו כל כך יפה, רגישה ומוסיקלית, והצליל שלו מתוק וחם, כך שזה התאים מאד לקונצ׳רטו של מנדלסון. ההנאה מהנגינה שלו היתה גדולה, גם לתזמורת וגם לקהל. וגם ביצירה מודרנית קשה ומורכבת יותר להאזנה מאשר מנדלסון, כמו זו של איל אדלר, נגינה סולנית כל כך טובה כמו זו של איתמר עוזרת להבין את המוסיקה ולהנות ממנה.

האנסמבל מבצע את הסרנדה של צ׳ייקובסקי

בסרנדה של צ׳ייקובסקי המוסיקה המצויינת והתפקידים המאתגרים דירבנו את כל הנגנים לתת את המקסימום כדי להגיע לביצוע ברמה הגבוהה ביותר. פתחנו את הקונצרט בקטע ההפתעה, והפעם אלה היו שלוש מתוך המיניאטורות לתזמורת מיתרים של צינצדזה הגיאורגי, מיניאטורות שאת חלקן ביצענו בתכנית עם אנדראס שול בנובמבר, והקהל מאד התלהב מה.

איל אדלר, איתמר זורמן ואני

התכנית הזו היתה באמת מלהיבה ויוצאת דופן עבורנו, ובשני הקונצרטים (ובמיוחד בראשון מביניהם שהיה בתל אביב) נהניתי מאד הן מהמוסיקה, הן מהסולן, והן מהנגינה הנהדרת של האנסמבל. בסיומו של כל אחד מהקונצרטים גם ביצענו כהדרן את הקטע "סוליקו" של צינצדזה, מתוך המיניאטורות שניגנו כהפתעה בתחילת הקונצרט. התגובות שקיבלנו טובות ונלהבות, הנה כמה מהן:

"היה קונצרט מ ש ו ב ח. עונג צרוף"

"תודה על קונצרט משובח"

"נשמע מעולה"

קוריאה. אנחנו מגיעים

ארבע תכניות שונות, וארבעה קונצרטים בשישה ימים בפסטיבל המוסיקה הבינלאומי בבוסאן שבדרום קוריאה – זה מה שצפוי לאנסמבל ולי בסוף אוגוסט. אחרי שהופעתי בפסטיבל הזה לפני שנתיים כמנצח אורח, הפעם הוזמנתי להגיע לשם עם התזמורת שלי, סולני תל אביב, שתשמש כתזמורת הבית, וזה כבוד גדול עבורנו. הסימפוניה השביעית של בטהובן, הסימפוניה האיטלקית של מנדלסון, סימפוניית האפנר של מוצרט, קונצ׳רטו לפסנתר "הקיסר" של בטהובן, קונצ׳רטו לכינור של מנדלסון, קונצ׳רטו לקלרינט של מוצרט, ועוד יצירות נפלאות רבות ירכיבו את הרפרטואר שלנו בהופעותינו בפסטיבל. קונצרטים באולמות גדולים ויוקרתיים, כולל קונצרט הפתיחה החגיגי של הפסטיבל, ושיתופי פעולה עם כמה סולנים בינלאומיים. וכמובן, ביקור בעיר הנהדרת בוסאן, עיר שכל כך אהבתי כשהייתי בה לפני שנתיים. מחכים מאד לסיור המיוחד הזה, אמשיך לעדכן בקרוב.

מאחל חג שבועות שמח לכל קוראי הבלוג!

חשמל באולם

חוויה חד פעמית

החוויה בפרוייקט עם אנדראס שול היתה בלתי נשכחת. כולנו נהנינו מאד מכל התהליך: גם מהתכנית היפה והמגוונת, גם מהעבודה המשותפת עם אנדראס, מהשירה הנפלאה שלו, מהאוירה בחזרות, וגם מהעבודה באנסמבל שהיתה מאד מעמיקה, וברמות הגבוהות ביותר. בכל החלק הראשון של התכנית, שהיה בארוקי לגמרי, האנסמבל נשמע מאד מגובש ומלוטש. הנגנים ניגנו עם קשתות בארוק, והצליל היה פריך, עם ארטיקולציה ואופי ריקודי בפרקים המהירים. הנגינה היתה מאד "בארוקית", כאשר עיקר ההבעה הושגה באמצעות יד ימין (ארטיקולציה, מהירות קשת) ולא באמצעות יד שמאל (ויברטו). בקונצ'רטו גרוסו של הנדל, הסולנים היו קובי רובינשטיין וצ'זרה זנפיני בכינורות וגיא אילון בצ'לו.

בשתי האריות של הנדל ובקנטטה של ויולדי "חדלו, מעתה חדלו", היה תענוג ללוות את אנדראס. ההרגשה היתה שאנחנו יוצרים ביחד איתו סצנה דרמטית, והוא בקולו הצלול מביע את המוסיקה בצורה מושלמת. החלק השני של הקונצרט כלל יצירה אינסטרומנטלית שאני מאד אוהב, ונראה שגם הנגנים והקהל אהבו – מיניאטורות למיתרים של צינצדזה (מלחין גיאורגי). ביצענו שלוש מתוך המיניאטורות הרבות שהוא כתב. הן כתובות היטב לכלי קשת, המוסיקה מצויינת, ומאד אפקטיבית.

הקונצרט הסתיים בשירי עם בריטיים עם אנדראס, ואחריהם – קטע ההפתעה, שבו הפעם אנדראס שר בעברית את "שיר ערש" של אלתרמן/ארגוב בעיבודו של תום בר. בקטע הזה הצטרפה אל אנדראס בשירה שיר אורדו, שהצטרפה העונה לאנסמבל ככנרת. צפו בקטע ההפתעה.

הקונצרט בחיפה התקיים מול אולם כמעט מלא לגמרי. היה לנו הכבוד לארח בקונצרט את עינת קליש רותם, שאמנם זו לא היתה הפעם הראשונה שלה בקונצרט של האנסמבל, אך זו היתה הפעם הראשונה שלה כראש העיר החדשה של חיפה. בירכתי אותה מהבמה ואיחלתי לה הצלחה, ובסיום הקונצרט היא באה לברך את הנגנים ואת אנדראס.

לקונצרט בתל אביב כל הכרטיסים נמכרו מראש, ולכן ביום הקונצרט גם הגלריה שמאחורי הבמה נפתחה למכירה, וגם שם כל הכרטיסים נמכרו. כשהקונצרט החל ועליתי לבמה עם אנדראס – הרגשנו שהיה חשמל באולם. אנשים יושבים על המדרגות וממלאים כל פינה באולם, מחיאות כפיים סוערות ואפילו שריקות כמו במופע רוק. זה היה מאד מרגש, והלואי וימשיך כך גם בקונצרטים הבאים.

התגובות שקיבלנו משני הקונצרטים היו חמות מאד, הנה כמה מהן:

"חוויה חד פעמית!!! היתה חוויה מיוחדת! כל הקונצרט ובמיוחד אנדריאס שול היו מהממים! כמה נהדר, כמה צלול, כמה אנושי!"

"פיסגה!"

"אנסמבל מעולה. כשמו כן הוא – כל אחד מהנגנים הוא באיכות של סולן… כל קונצרט הוא חגיגה."

"מזמן לא נהניתי ברמה כמו שנהניתי אתמול, מזמן לא! התכנית היתה מדהימה: שאיפשרה להראות לא רק את הסולן אלא גם את התזמורת ואת המנצח! התזמורת נשמעה מצוין!"

 

עם הפנים לסין

עד כה, החוויות שלי עם סין לא היו מוצלחות במיוחד… קונצרטים שנקבעו לי שם בעבר בוטלו, התקשורת עם הסינים היתה לי תמיד קשה ובעייתית, ולא הצלחתי להגיע עדיין להופיע שם. אך בשבוע הבא, לראשונה, אם שום דבר לא ישתנה, אני אמור לנצח על תזמורת בסין – התזמורת הסימפונית של חארבין. הסולן שיופיע איתי שם יהיה הפסנתרן הסיני הנפלא ג'י יואן, שהופיע איתי כבר בעבר עם הפילהרמונית של בראשוב (רומניה), בקונצ'רטו לפסנתר של צ'ייקובסקי, ונפגשתי איתו שוב לפני שנה בקוריאה בקונצרט שלי שם עם הפילהרמונית של בוסאן.

ג'י יואן ואני בבראשוב, רומניה

הפעם אנחנו חוזרים לשתף פעולה בקונצ'רטו לפסנתר מס' 3 של בטהובן. עוד בתכנית, הפתיחה "אגמונט" של בטהובן, והסימפוניה מס' 2 של ברהמס.

אז הפעם, זה כנראה קורה באמת, ואני מקוה להמשיך לספר חוויות משם.

 

ליאה ז'ו מזמינה

בינואר הקרוב אנחנו מארחים את הכנרת המדהימה בת בה-11 ליאה ז'ו. הנה הזמנה אישית ממנה.

 

 

הערב זה קורה

התזמורת הסימפונית הצעירה חיפה קמה לתחייה

במשך עשרות שנים היתה בחיפה תזמורת סימפונית צעירה גדולה ומפוארת, שבה עברו אלפי ילדים ובני נוער. על כולם ניצח המנצח המיתולוגי של חיפה – אליעזר החתי. התזמורת הזו ידעה ימים גדולים, הופיעה בסיורי קונצרטים מוצלחים באירופה, השתתפה בפסטיבלים יוקרתיים, זכתה בתחרויות של תזמורות צעירות, ליוותה סולנים גדולים, הופיעה באולמות קונצרטים מלאים, ניגנה רפרטואר סימפוני מאתגר ותובעני וזכתה להרבה כבוד ותהילה. בשיאה מנתה התזמורת כ80-90 נגנים, שהיו מתכנסים באופן קבוע פעמיים בשבוע לחזרות. מעבר לנגינה המשותפת, הצד החברתי בתזמורת היה חשוב מאוד. במשך השנים נוצרו המון חברויות והיכרויות בתזמורת הזו, זוגות נוצרו שם כולל כאלה שכבר יש להם היום ילדים בני 20 פלוס. כילד חיפאי, גם אני זכיתי לנגן בתזמורת הזו בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים. למדתי שם רפרטואר תזמורתי עשיר שכלל בין היתר את הסימפוניה הראשונה של ברהמס, השמינית של דבוז'ק, השלישית והשביעית של בטהובן, שחרזדה וקפריצ'יו ספרדי של רימסקי קורסקוב, החמישית של צ'ייקובסקי, ועוד. הכרתי שם הרבה אנשים נפלאים, ולמעשה במשך מרבית שנותיי שם רוב חבריי וחיי החברה שלי היו הנגנים בתזמורת. די מדהים!

כבר שנים רבות שהתזמורת הזו לא קיימת בעיר. הנגנים הצעירים בעיר משתתפים בהרכבים מצומצמים ובתזמורות מקומיות של הקונסרבטוריון או המוסד בו הם לומדים, אבל תזמורת עירונית אזורית גדולה כבר לא קיימת.

בחודש מרץ האחרון, ביום הולדתו ה87 של אליעזר החתי, קרה דבר מדהים. אחד מבוגרי התזמורת החליט לחגוג לאליעזר את יום הולדתו עם כל נגני התזמורת לדורותיה. חגיגת יומולדת לאיש שבזכותו כל כך הרבה אנשים נחשפו למוסיקה קלאסית. חגיגת יום ההולדת של אליעזר היתה גם פגישת מחזור מרגשת ביותר עם אנשים שלא התראו למעלה מ-20 שנה. לקראת הארוע הרבה מהבוגרים חזרו להיות בקשר, נוצרו קבוצות ווטסאפ ופייסבוק עם הרבה התכתבויות, תמונות וזכרונות. הארוע עצמו עורר בכולם זכרונות וגעגועים, והעלה אצלי את התהייה – למה בעצם שהתזמורת הצעירה לא תחזור לפעול.

בחודש יוני האחרון, מספר חודשים לאחר אותה חגיגת יום הולדת, אליעזר החתי נפטר. בזמן הלוויתו היה לי בדיוק קונצרט עם האנסמבל ששודר בשידור חי ברדיו. החלטתי להקדיש את אחת היצירות בתכנית לזכרו וכתבתי כמה שורות עליו, שאותן קראה בשידור חיותה דביר, מנחת הקונצרט. באזכרה בתום ה30 פגשתי שוב חלק מהבוגרים של התזמורת.

בעקבות פטירתו של אליעזר החלטתי להקים מחדש את התזמורת הסימפונית הצעירה חיפה, ולקרוא לה על שמו של אליעזר. דיברתי על כך עם בנו רמי ובתו טלי, וקיבלתי מהם את ברכת הדרך. למעשה הפכתי את התזמורת של מגמת המוסיקה בתיכון לאמנויות "רעות", לשעבר ויצ"ו חיפה, תזמורת שעליה אני מנצח כבר מספר שנים – לתזמורת עירונית שפתוחה לכל נגן צעיר מחיפה והסביבה.

החל מספטמבר האחרון התזמורת הסימפונית הצעירה מקיימת שתי חזרות בכל שבוע בבית הספר, והערב יתקיים קונצרט הבכורה של התזמורת. לקראת הקונצרט שוב התעוררה קבוצת הווטסאפ, בוגרים של התזמורת (כולל כאלה שיותר בוגרים ממני) הצטרפו לחזרות האחרונות כמתגברים, בוגרים רבים מתכננים להגיע עם משפחותיהם, פורסמו כתבות וידיעות רבות בעיתונות, וההתרגשות בשיאה.

אז הערב זה קורה, בשעה 20.00 במרכז קריגר בחיפה. הכניסה חופשית.

התזמורת הסימפונית הצעירה חיפה ע"ש אליעזר החתי תבצע בקונצרט הבכורה שלה את היצירות הבאות:

רוסיני – הפתיחה הספר מסביליה

יחזקאל בראון – סרנדה מס. 2 פרק שלישי

ללו – סימפוניה ספרדית לכינור ותזמורת פרק ראשון. סולנית – הגר גרסאי

הופמייסטר – קונצ'רטו לויולה פרק ראשון. סולנית – איה נמליך.

שוברט – סימפוניה מס' 8 – הבלתי גמורה

ברהמס – ריקוד הונגרי מס' 16

כוכבים צעירים

ואלס "הקיסר" במסיבת הריקודים; משחק ג'אנגל ספיד בזמן השיט בנהר; נגינה משותפת של כל 130 המשתתפים ביחד אחרי חזרה אחת בלבד; תנאי ארוח מושלמים; אקוסטיקה מדהימה; קונצרט מעולה שבסיומו הקהל עמד והריע לתזמורת שלנו. על הנסיעה הבלתי נשכחת לגרמניה שהסתיימה אתמול.

כתבה בעיתון גרמני שהתפרסמה לקראת פתיחת הפסטיבל.

 

נסיעה מוצלחת, מרגשת ומלאה בחוויות מקצועיות וחברתיות הסתיימה אתמול בבוקר. התזמורת המשותפת חיפה-גבעתיים, שקיבלה את השם תזמורת ארץ הקודש (או הולילנד באנגלית, אבל זה היה לפני הכרעת הדין במשפטו של אולמרט), כיכבה בפסטיבל התזמורות הצעירות בארנסבורג בגרמניה.

המשלחת הישראלית במלואה, כולל צוות המלוים.

 

נדמה שהכל בנסיעה הזו היה פשוט מושלם. תנאי הארוח היו נהדרים אצל כל הנגנים, המארחים היו חמים, לבביים ונדיבים, קשרים חברתיים רבים נוצרו בין הנגנים מהתזמורת הישראלית לתזמורות האחרות ולמארחיהם, וגם בתוך התזמורת – בין הנגנים מחיפה לאלה מגבעתיים. באולם הקונצרטים היתה אקוסטיקה מדהימה. הקהל החם קיבל באהדה גדולה את התזמורת שלנו והריע לה דקות ארוכות כשכולו על הרגליים!!!

סיום הקונצרט שלנו, שלווה בתשואות רמות כשהקהל עומד דקות ממושכות. מרגש.

 

בפעילויות הרבות מחוץ לחזרות ולקונצרטים היו המון חוויות בלתי נשכחות, שהגדולה שבהן, לדעתי – היתה המסיבה לכל משתתפי הפסטיבל, שבה כמובן שהישראלים (וביניהם גם אני) נתנו את הטון, הביאו לדי.ג'יי שירים (כולל ואלס "הקיסר" של שטראוס), רקדו על השולחנות, וסחפו את כל יתר המשתתפים לחגיגה. היו לנו טיולים להמבורג שכללו שיט בנהר, טיול בפארק ובילוי בקניון, והיו גם חזרות אינטנסיביות איתי, שבמהלכן התזמורת המשותפת חיפה גבעתיים (שנפגשה בסך הכל פעמיים בארץ לפני הנסיעה) התגבשה גם מבחינה מקצועית.

טיול שגרתי של הנגנים ושלי בפארק בהמבורג

 

העובדה שהקונצרט שלנו היה הקונצרט המסיים של הפסטיבל יצרה איזשהו מתח אצל כולנו שהלך ונבנה לקראת השיא. בבוקר של אותו קונצרט סיום היה גם קונצרט משותף שבו כל ארבע התזמורות (כ130 נגנים) ניגנו ביחד שני קטעים של מוסיקה לסרטים – "משימה בלתי אפשרית" ו"שודדי הקאריביים". זו היתה חוויה מרגשת בפני עצמה. באותו קונצרט כל תזמורת גם הופיעה בנפרד בחלק מהתכנית שלה, ולנו זו היתה למעשה ההופעה הראשונה בפסטיבל.

חזרה לקראת הקונצרט המשותף, כשאת התזמורת הענקית מובילה הכנרת הראשית של התזמורת שלנו.

 

הרבה שעות של נסיעות עברנו יחד – פעמיים מארנסבורג להמבורג ובחזרה, ומברלין לארנסבורג ובחזרה (כשהנסיעה חזרה התארכה מאוד בגלל פקק שגרם לנו כמעט לאחר לטיסה), ובמהלכן זכיתי להכיר מקרוב את הנגנים הנפלאים שלנו, דבר שלא קורה בימי שגרה כשאני מגיע רק לחזרות.

במהלך שיט בנהר בהמבורג – אני משתתף במשחק שנקרא ג'אנגל ספיד, שעדיין לא הצלחתי לנצח בו, כי הנגנים הצעירים היו פשוט יותר זריזים ויותר אגרסיביים ממני

 

אני אישית התארחתי אצל המנהל הקודם של הפסטיבל ואשתו, בתנאים של מלך – קומה נפרדת משלי, ארוחות באיכות של מסעדת שף, שיחות מעניינות רבות עם הזוג המארח ובעיקר יחס חם ואדיב. בערב האחרון, לאחר הקונצרט שלנו, הם קיימו אצלם בבית מפגש עם נציגי המשלחת שלנו ושל הנהלת הפסטיבל, והיה מאוד מעניין ומוצלח.

שיחה עם המנצח של התזמורת הגרמנית בערב הסיום.

 

הקונצרט שלנו בערב הסיום היה מעולה. הוא כלל סינפוניה למיתרים של ויולדי, אריה של מוצרט (בביצוע של זמרת הסופרן שלנו נעמי שלו שהיא גם כנרת בתזמורת), סימפוניה מס' 102 של היידן (בביצוע מלא בהפתעות, כפי שאני אוהב), ריקוד הונגרי של ברהמס, עיבוד לתזמורת מיתרים של שיר "הרעות" של ארגוב, פרקים מסויטת "כרמן" של ביזה, וואלס הקיסר של שטראוס. כהדרן ניגנו את הקטע המפורסם של סקוט ג'ופלין The Entertainer. התזמורת שלנו היתה מאוד מרוכזת, ויחד עם זאת ניגנה בצורה משוחררת ועם הרבה ספונטניות. היה כיף גדול לנצח על התזמורת הנפלאה הזו, שהיא איחוד של שתי תזמורות שעובדות במשך השנה לגמרי בנפרד זו מזו. נהניתי לעשות איתם מוסיקה והרגשתי שהם מגיבים לי היטב וכל הזמן לגמרי איתי.

 

וינה בחיפה, הערב

אחרי עבודה אינטנסיבית על יצירות תובעניות עם אתגרים רבים, תזמורת ביה"ס התיכון לאמנויות "רעות", לשעבר ויצ"ו חיפה, תופיע הערב בקונצרט חגיגי לקראת נסיעתה לפסטיבל בינלאומי בגרמניה. התכנית היא וינאית ברובה, ובמרכזה – סימפוניה מס' 102 של היידן. ובנוסף – ולס "הקיסר" של שטראוס, ריקוד הונגרי של ברהמס, קטע של סקוט ג'ופלין, והפתעה. הערב ב19:00 באולם בי"ס "רעות", רח' צה"ל 41 חיפה.

 

 

תזמורת מקצועית עם נגנים צעירים

לקראת נסיעתנו לפסטיבל בינלאומי בגרמניה, ביום שני הקרוב אופיע עם התזמורת של ביה"ס התיכון לאמנויות "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה בקונצרט חגיגי ומיוחד.

על התזמורת של ביה"ס התיכון לאמנויות "רעות", לשעבר ויצ"ו, חיפה, כתבתי כאן כמה פעמים בעבר. זו תזמורת שהוקמה רק בשנה שעברה, ובחודש הבא היא כבר תופיע בפסטיבל בינלאומי בגרמניה. השנה התזמורת גדולה ומאוזנת יותר מבחינת הכלים ורמת הנגנים בהשוואה לשנה שעברה, והעבודה איתה מהנה מאוד. התזמורת עובדת השנה יומיים בשבוע (בניגוד ליום אחד בלבד בשנה שעברה), והתכנית שאותה אנחנו מכינים מתחילת השנה קשה ותובענית, ומתאימה לתזמורת מקצועית לכל דבר. היא כוללת את ולס "הקיסר" של שטראוס, סימפוניה למיתרים של ויולדי, סימפוניה מס' 102 של היידן במלואה, ריקוד הונגרי של ברהמס, אריות של מוצרט וביזה ועוד. למרות שהנגנים בתזמורת הם בגילאי 15-18, רמת העבודה איתם, הדרישות שלי מהם והתוצאה המוסיקלית הם כמו בתזמורת מקצועית. ומבחינתי, אין שום הבדל. הם רק צעירים יותר.

במשך השנה אנחנו מקיימים פרט לחזרות התזמורת המלאות גם חזרות סקציה שבהן אני עובד עם כל קבוצה לחוד. העבודה היסודית הזו וזמן החזרות הרב מאפשרים לי להביא את התזמורת לרמה גבוהה מאוד, וביום שני הקרוב נקיים את הקונצרט הראשון שלנו השנה, לקראת הנסיעה לגרמניה.  הקונצרט ביום שני הקרוב, 17.2.2014, יתקיים בשעה 19:00 באולם של ביה"ס "רעות" חיפה.

בנסיעה לגרמניה בחודש הבא, תצטרף אל התזמורת הזו גם התזמורת של קונסרבטוריון גבעתיים, שאיתה אני עובד כבר למעלה מעשר שנים. עם שתי התזמורות אני עובד במקביל על אותן היצירות, ובשבועות הקרובים נקיים חזרות משותפות בחיפה ובגבעתיים, לקראת יציאתנו המשותפת כתזמורת של יותר מ40 נגנים. חוויה מיוחדת מאוד עבורי ועבור הנגנים הצעירים.  

רקויאם ופרידה

ארבעה ימים עברו מאז סיום הפרוייקט של הרקויאם של מוצרט. היה פרוייקט מדהים ומרגש. בצד האושר מההישג היפה, מהאולמות המלאים ומתשבחות הקהל והביקורת, ישנם גם עצב וצער מהעובדה שאני נפרד ממקהלת זמרי קולגיום הנהדרת, דווקא עכשיו כשהגענו לאיזשהו שיא בעבודתנו המשותפת. רקויאם ופרידה

צילום: בן לפיד

הקונצרט בכפר-שמריהו ביום שני האחרון היה קונצרט הסיום של הפרוייקט. הוא גם הוקלט וצולם בוידאו, וגם הוא כמו שני קודמיו בוצע מול אולם מלא. לי באופן אישי הביצוע של הרקויאם של מוצרט בקונצרט זה היה יותר נינוח ומשוחרר, ולקחתי אותו יותר לכיוון הלירי והמלנכולי. המקהלה הגיבה אלי נפלא, הסולנים כרגיל היו מצויינים, והאנסמבל צלצל יפה מאוד. בזכות האקוסטיקה הנעימה של האולם הבלאנס בין הסולנים לתזמורת ובין המקהלה לתזמורת היה מוצלח יותר מאשר בערב שלפני כן בקונצרט בשטריקר.

וכך הסתיים לו פרוייקט מיוחד, מרגש ויוצא דופן, שבו לקחו חלק למעלה מ50 משתתפים. זו היתה זכות גדולה עבורי לנצח על יצירת מופת שכזו, עם מבצעים נפלאים כאלה. נהניתי מכל רגע בפרוייקט הזה.

אבל לצד ההנאה, האושר ותחושת האופוריה, ישנה גם תחושה של עצב. דווקא עכשיו, כשהמקהלה נמצאת בשיאה, נשמעת מגובשת ומלוכדת ומגיבה אלי מצוין – אנחנו נפרדים. החלטתי להיפרד מהמקהלה בגלל שהמהלך שניסיתי להוביל – של איחוד בין המקהלה לבין אנסמבל סולני תל-אביב – לא צלח. מבלי להיכנס לפרטים ולסיבות לכישלון המהלך, מה שקרה כתוצאה מכך הוא, שהעומס שנוצר בניהול של כל אחד משני הגופים בנפרד היה גדול מדי עבורי, ולא יכולתי להמשיך. אני מודה שזה צעד שנעשה עם הרבה כאב וצער. אני מרגיש שעברתי עם המקהלה הזו כברת דרך ארוכה ויפה, שבמהלכה התקדמנו מאוד (גם המקהלה וגם אני). במהלך השבוע האחרון, שבו פגשתי את המקהלה כל יום – הרגשתי שכל העבודה שעשינו בשנתיים האחרונות החלה לשאת פרי. הכל התחבר ביחד. הכל נהיה מובן, ברור וטבעי לשני הצדדים. בקונצרט שהיה לנו בכפר-יונה הצלחנו בהכנה מאוד קצרה ומינימלית לבצע רפרטואר א-קפלה לא פשוט, ברמה גבוהה מאוד של אינטונציה, עם צליל יפה ושירתי ועם אמירה מוסיקלית ברורה בכל קטע. בחזרות לרקויאם של מוצרט נוצר בלאנס טוב בין הקולות שבמקהלה, ואחידות בסגנון ובהפקה הקולית של כל חברי המקהלה. והשיא היה בקונצרטים של הרקויאם שבהם המקהלה נשמעה פשוט פנטסטי. היה כיף גדול להוביל את מקהלת זמרי קולגיום בשנתיים האחרונות.

מקהלת זמרי קולגיום. צילום: בן לפיד

למרות שאני נפרד מתפקיד המנהל המוסיקלי של המקהלה, עדיין מתוכננים לנו פרוייקטים משותפים. הקרוב מביניהם יתקיים בסיום העונה הנוכחית (יוני 2014) כאשר המקהלה תחבור לאנסמבל לביצוע שירים של ברהמס ויצירה חדשה של נעם סיוון, עם הזמרות הסולניות אינאס מסאלחה ועינת ארונשטיין. גם התכנית שביצענו בכפר-יונה, ביחד עם קרן הדר ונגנים מהאנסמבל, עוד צפויה לשוב ולרוץ פעמים נוספות. ותהיינה תכניות נוספות שבהן האנסמבל ישלב את המקהלה הנהדרת הזו.

 

הנבחרים – סיכום העונה חלק ד'

מה היה המאורע הכי הזוי? איזה קונצרט היה הכי טוב? איזה קונצרט היה הכי גרוע? מה משך הכי הרבה קהל? ממה הקהל הכי נהנה? אילו יצירות היו הכי מאתגרות עבורנו? אילו יצירות גרמו לנו הכי הרבה הנאה? הסיכום שאציג כאן של הקונצרטים שהיו לנו העונה, הוא סיכום סובייקטיבי לגמרי. אתם מוזמנים להגיב אם אתם חושבים אחרת ממני

האנסמבל עם מקהלת זמרי קולגיום וקרן הדר. אולם מלא עד אפס מקום

הקונצרט האטרקטיבי ביותר לקהל

ללא ספק, באופן משמעותי, שני הקונצרטים הווקאליים שלנו העונה – קונצרט פתיחת העונה עם מקהלת זמרי קולגיום, קרן הדר ואלון ראובן, וקונצרט סיום העונה עם מקהלת זמרי קולגיום, אינאס מסאלחה ועודד רייך – היו האטרקטיביים ביותר לקהל, ונוגנו מול אולמות מלאים כשהכרטיסים לחלקם אזלו מראש. התכניות הווקאליות, השילוב של מקהלה ושל סולנים זמרים עם האנסמבל, והחגיגיות של פתיחת וסיום העונה – כל אלה הביאו את המאזינים בהמוניהם. גם קונצרט הגאלה, עם שלמה גרוניך, היה אטרקטיבי מאד ומילאנו בו את אולם נגה ביפו (שמכיל כמעט פי 3 מקומות מאשר אולם הקונסרבטוריון בתל-אביב).

היצירות שהכי נהנינו לנגן

בקטגוריה הזו, באופן חד-משמעי, הסרנדה מס'  2 של ברהמס מקונצרט סיום העונה זוכה במקום הראשון. כולנו נהנינו כל-כך בחזרות על היצירה הנפלאה הזאת. לפעמים חזרנו על קטע מסויים לא בשביל לתקן בו משהו אלא רק כי הוא פשוט יפה. לכולם היה כיף לנגן ולהקשיב למלודיות הנפלאות, לקטעי הסולו ולדיאלוגים בין כלי הנשיפה, לתזמור הנהדר ולהרמוניות המיוחדות. אין הרבה יצירות רומנטיות שמתאימות להרכב האנסמבל, בטח שלא עם כלי נשיפה. הסרנדה מס' 2 של ברהמס היא אחת הבודדות האלה, ונהנינו בה מכל רגע. יצירה נוספת שהיה כיף לבצע היא הסימפוניה מס' 67 של היידן שניגנו בקונצרט במרץ. ההומור של היידן, ההפתעות הרבות שהוא מספק בכל פרק (נגינה על העץ של הקשתות בפרק השני, דיאלוג בין שני כינורות שאחד מהם מכוון בטון יותר נמוך בפרק השלישי, פרק איטי בתוך הפרק המהיר המסיים, ועוד)  והרעננות שיש ביצירה כולה – כל אלה גרמו הנאה גדולה לנגנים ולי.

היצירות המאתגרות ביותר

שתי יצירות שביצענו העונה דרשו גם ממני וגם מהנגנים ריכוז שיא בזמן הביצוע – הסויטה הלירית של אלבן ברג (בתכנית במרץ) והקונצ'רטו לצ'לו של שוסטקוביץ' (בתכנית במאי).  בשתיהן ישנם קשיים רבים, גם טכנית אינדיבידואלית, גם ריתמית, וגם קשיים של אנסמבל. אלה יצירות שאם מאבדים בהם לשנייה אחת את הריכוז מיד טועים. בזמן הביצוע של יצירות מסוג זה קשה לנו להנות מהמוסיקה. רק הקהל יכול להנות. אנחנו נהנים אח"כ כשמקשיבים להקלטה.

נטליה גוטמן עם האנסמבל בקונצ'רטו לצ'לו של שוסטקוביץ'

היצירות שהקהל הכי נהנה מהן

בקטגוריה הזו יש כמה יצירות שזכו לתגובות נלהבות במיוחד (לפי מחיאות הכפיים והתגובות בכתב שקיבלתי לאחר הקונצרט), וכפי שניתן לראות אלה לא תמיד אותן היצירות או התכניות שהביאו את הקהל לקונצרט (בקטגוריה "הקונצרט הכי אטרקטיבי"), וגם לא אותן היצירות שאנחנו הכי נהנינו לבצע (שתי קטגוריות למעלה): בתכנית הראשונה אלה היו שתי היצירות הישראליות דווקא – "אור גדול" של יחזקאל בראון ו"אקטואלי" של נעמה תמיר. בתכנית השניה זו היתה יצירתו של צ'ייקובסקי "מזכרת מפירנצה". בתכנית השלישית – וריאציות פרנק ברידג' של בריטן. בתכנית הרביעית, במרץ – הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט עם חן הלוי. בתכנית החמישית, במאי – הקונצ'רטו לצ'לו של שוסטקוביץ' עם נטליה גוטמן. ובקונצרט סיום העונה ביוני – "לא אמרתי דבר" של אביה קופלמן, והרקויאם של פורה.

הקונצרט הטוב ביותר

קצת קשה לי לבחור קונצרט אחד שהיה הכי טוב מבחינת הנגינה והרמה של האנסמבל, כי היו לנו העונה כמה קונצרטים ממש מצויינים. בקונצרט במרץ, שבו ניגנו את הסויטה הלירית של אלבן ברג, סימפוניה מס' 67 של היידן, קונצ'רטו לקלרינט של מוצרט עם חן הלוי, ושלושה מדריגלים סתוויים לצ'לו ומיתרים של ינעם ליף, עם יוני גוטליבוביץ' – האנסמבל היה במיטבו. הסימפוניה של היידן נוגנה עם הרבה אנרגיה וחינניות, וכך גם הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט, שבוצע ללא ניצוח ובהובלתו של חן הלוי. בסויטה הלירית של ברג הצלחנו להתמודד עם האתגרים והקשיים הרבים שהיצירה הציבה, ואת "שלושה מדריגלים סתוויים" של ינעם ליף יוני ניגן נפלא והכניס את כולנו לאוירה המיוחדת שהמוסיקה הזו יצרה. זו היתה תכנית שמאד התאימה לאנסמבל והוציאה ממנו את המיטב.

קונצרט אחר, שבאופן מפתיע היה בסופו של דבר מוצלח במיוחד, היה הקונצרט בלוינסקי מיצירות סיבליוס (וסויטת הולברג של גריג). מפתיע, מכיוון שהיו לנו רק שתי חזרות לקראת הקונצרט, וגם בהן היתה לנו כמות גדולה של חולים ונעדרים, האולם עצמו בלוינסקי לא מצלצל טוב מבחינה אקוסטית, והיצירות של סיבליוס שביצענו בו הן לא יצירות מופת. בנוסף לכך קרו במהלך הקונצרט כמה דברים הזויים (בקטגוריה "הארוע ההזוי ביותר"), אבל למרות כל נתוני הפתיחה האלה, הביצוע של הסויטה הכפרית של סיבליוס וסויטת הולברג של גריג היו עם הרבה השראה, הבעה והתלהבות, והאנסמבל נשמע בהם מעולה.

שני קונצרטים נוספים שהיו מצויינים: הקונצרט בפברואר בהובלתה של אנטיה וייטהאס, שהביאה את האנסמבל לרמה גבוהה מאד של נגינה, עם המון תשומת לב לכל ניואנס מוסיקלי וטכני ברביעייה אופ' 95 של בטהובן ובוריאציות פרנק ברידג' של בריטן; והקונצרט בחודש מאי מיצירות שוסטקוביץ' ומוצרט. נוכחותה של הסולנית נטליה גוטמן בקונצרט זה, עשתה את כולנו יותר טובים בקונצ'רטו של שוסטקוביץ', וגם הרביעייה מס' 8 של שוסטקוביץ' נוגנה מצויין. שלוש היצירות הקצרות של מוצרט היו מאוד מלוטשות ומסוגננות.

הארוע ההזוי ביותר

כאן ישנם שלושה ארועים שקרו כולם בחודש דצמבר – שניים מהם באותו קונצרט מיצירות סיבליוס באודיטוריום בלוינסקי.

1.     הפסקה לא צפויה במהלך הקונצרט בגלל שהנגנים הופתעו לגלות שערבבו להם את כל התוים: לאחר הביצוע של שלישיית הפסנתר של סיבליוס, כשהיינו אמורים להמשיך בקונצרט עם האנסמבל כולו, הבחנתי שנגנים רבים אינם יושבים במקומותיהם אלא נמצאים מאחורי המסך שעל הבמה. לאט לאט ובמשך זמן ממושך הצטרפו נגנים בודדים אל חבריהם שעל הבמה, בעוד הקהל ממתין בשקט ובסבלנות. מה הסתבר? כשעובדי הבמה סידרו את הבמה לפני ביצוע השלישייה, הם הזיזו את עמודי התוים של התזמורת כדי לפנות את הבמה. אבל בנוסף, הם גם הורידו את כל התוים מהעמודים ושמו אותם מעורבבים בערימה אחת מאחורי הבמה. כשהנגנים חזרו לבמה להמשך הקונצרט, הם גילו שהם צריכים להתחיל לחפש את התוים, כל אחד את התפקיד שלו, בתוך הערמה. למעשה, תוים של חמש יצירות שונות בתוך ערמה… וכך, לאט לאט חזרו הנגנים לבמה מאושרים שהם הצליחו למצוא את התוים ומשועשעים מהמאורע ההזוי.

 2.     אדם חצוף שנכנס לאולם במהלך נגינת ההדרן של הסולן: בזמן ביצוע ההדרן של הפסנתרן הפיני, כשישבתי להקשיב בקהל, נשמע קול של דלת נפתחת ואח"כ נטרקת. באופן טבעי הסתובבתי לכיוון של דלת הכניסה לאולם וראיתי אדם שנכנס לאולם באמצע הנגינה. אותו אדם לא הסתפק בכך שהוא הפריע למהלך הקונצרט בפתיחת וטריקת הדלת, אלא המשיך להתהלך באולם, מתעלם מהעובדה שהוא נמצא באולם קונצרטים בשעת נגינה, ולמרות שהיו באולם כיסאות ריקים שהיה יכול להתיישב בהם בשקט על מנת שלא להפריע עוד יותר, הוא ניגש דווקא אלי ואמר לי שזה המקום שלו. למרות שהייתי קצת המום, הגבתי מהר על מנת שלא לעורר מהומה, קמתי בזריזות והתיישבתי על המדרגות. אותו אדם התיישב במקומי והנגינה של הפסנתרן נמשכה. כמובן שנגני האנסמבל הבחינו בכך, מכיוון שהם לא ניגנו בהדרן אלא רק ישבו על הבמה והאזינו. וכך, במהלך ההדרן, ראיתי מהאולם כמה מנגני האנסמבל שיושבים על הבמה ומתקשים לעצור את התקפות הצחוק שמאיימות לפרוץ מתוכם לנוכח המאורע ההזוי שהתרחש מול עיניהם.

הארוע השלישי קרה בתכנית השניה למנויים, בקונצרט בכפר-שמריהו, לאחר ביצוע יצירתו של עמית גילוץ "בזמן שרקדנו". בנוסף למחיאות הכפיים, נשמעו גם קריאות בוז נמרצות ומתמשכות, ע"י אדם שישב באחת השורות הראשונות. זה בהחלט ארוע נדיר באולמות הקונצרטים בימינו (למרות שבמאות ה17 וה18 זה היה לגמרי מקובל באולמות הקונצרטים). אבל מעבר לסלידה של אותו אדם מהיצירה של עמית גילוץ, קריאות הבוז הצביעו על הרצון העז שלו למחות כנגד ביצועה ולא להישאר מאופק. תגובה בהחלט חזקה.

הקונצרט הכי גרוע

היו לנו העונה גם קונצרטים פחות טובים, אבל אני חושב שהקונצרט שעלה על כולם מהבחינה הזו היה בתחרות הקלרינטים בחודש דצמבר. בקונצרט הזה ניגנו את הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט שלוש פעמים אחת אחרי השניה עם שלושה קלרניטנים שונים, כאשר באותו הבוקר וביום שלפני גם היו לנו חזרות עם אותם שלושה נגנים. כל אחד מהם ניגן אחרת, מבחינת הטמפים והאינטרפרטציה, ואפילו מבחינת הצלילים: יש קטע שחוזר בפרק הראשון כמה פעמים, שיש בו שתי גרסאות שונות לאותו הצליל, והנגנים שלנו היו צריכים לזכור איזה סולן מנגן איזו גרסא, ולנגן כמוהו. בנוסף, כשכל אחד מהסולנים מקבל רק חזרה אחת, חייבים לעבור איתו על כל היצירה ואי אפשר ממש לעבוד. זאת בניגוד לפרוייקט רגיל, עם סולן אחד שאיתו יש זמן חזרה ארוך פי שלוש – ואז בכל שליש אפשר לעבור רק על חלק מהיצירה ולעבוד. ובמוצרט יש הרבה על מה לעבוד. כשמנגנים כל-כך הרבה פעמים ברצף את אותה היצירה, קשה מאד לשמור על ריכוז. ובזמן הקונצרט (שהיה שלב הגמר של התחרות) הגענו למצב שאנחנו כבר לא מצליחים לזכור עם מי אנחנו מנגנים, מה אנחנו מנגנים וכמה פעמים עוד נשאר לנו לנגן. הסטנדרטים ירדו מרגע לרגע, ובכל ביצוע צצו טעויות שנבעו מחוסר ריכוז.

הצד החיובי בפרוייקט של תחרות הקלרינטים היה שגיליתי קלרניטן נפלא, מוסיקלי ומוכשר שלא הכרתי לפני כן – עידו אזרד. הוא אמנם לא זכה אבל היה תענוג לעשות איתו מוסיקה ולהקשיב לנגינה הרגישה והיצירתית שלו. כעבור כמה חודשים, כשהיה חסר לי קלרניטן, צירפתי אותו לשורותינו כנגן ראשון באנסמבל ואני נהנה מאוד לשתף איתו פעולה.

גם בקונצרט הגאלה, בו אירחנו את שלמה גרוניך שסחף את הקהל שמילא את אולם נגה, בחלק מהיצירות האנסמבל לא היה ברמה הרגילה שלו. היו המון קטעים (סך הכל 15), ולא תמיד הספקנו ממש לעבוד כמו שהייתי רוצה כי היינו חייבים לעבור על הכל, וזה השפיע על התוצאה.

האנסמבל בתחרות הקלרינטים עם יונתן הדס, שזכה במקום הראשון

הקונצרט הכי מעורר מחלוקת

ללא ספק, קונצרט למנויים מס' 2 בדצמבר, עם יצירתו של עמית גילוץ "בזמן שרקדנו" היה הכי מעורר מחלוקת. לצד תגובות זועמות על היצירה של עמית גילוץ, קיבלנו המון תגובות משבחות, גם על התכנית, גם על הביצוע, וגם על האומץ לבחור יצירה אוונגרדית כזו. בהחלט תגובות קיצוניות לשני הכיוונים

חידושים והפתעות – סיכום העונה חלק ג'

מסך שעליו הוקרנו הטקסטים של היצירות עם תרגומים לעברית; סרטונים קצרים על היצירות והמבצעים; הפתעה בכל קונצרט – ילדי פלא, יצירות חדשות, מלחינים ישאליים; דברי הסבר מהבמה; החידושים שהכנסנו העונה לקונצרטים שלנו בהחלט שינו את המתכונת השמרנית של הקונצרט הקלאסי. איך קיבל את זה הקהל? ועם מה מכל אלה נמשיך גם בעונה הבאה?

השינוי המשמעותי המרכזי שהכנסנו העונה – המסך ובו שמות היצירות והפרקים, וכן הטקסטים של היצירות הווקאליות עם תרגומים לעברית – הפך את חויית הקונצרט לנוחה מאוד לקהל. פעמים רבות בעבר נתקלתי בקהל שיושב בקונצרט ומאזין ליצירה בגרמנית, איטלקית או לטינית, והוא לא מבין מה שרים הזמרים ועל מה בכלל היצירה. גם כאשר הטקסטים מופיעים בתכניה זה אף פעם לא נוח לקהל לעקוב – האולם די חשוך, הטקסט קטן, לפעמים יש חזרות על טקסטים שאינם מופיעים בתכניה בפעם השניה, הקריאה בתכניה מונעת מהקהל להתבונן במתרחש על הבמה, ישנם פרקים שמנוגנים ברצף והקהל לא תמיד שם לב לכך ואינו מוצא את הטקסט המושר, הדפדוף בתכניה מרעיש. גם לא כולם קונים תכניה ולפעמים ישנו מצב שחלק מהקהל מסתכל על הבמה אבל לא מבין, וחלק אחר עוקב בתכניה ומבין אבל לא מסתכל על הבמה. המסך עם הטקסטים שדרג בצורה משמעותית את חויית ההאזנה לקונצרט והתגובות של הקהל היו בהתאם. תגובות נלהבות הן מצד הקהל והן מצד המבקרים. עומר שומרוני כתב לאחר קונצרט פתיחת העונה: "…באנסמבל סולני ת"א לקחו זאת צעד קדימה והקרינו גם את הטקסטים המושרים, צילומים מחזרות וכדומה. הקרנת הטקסטים ושמות הפרקים מייתרת כמעט לגמרי את הצורך לדפדף בתכנייה בזמן הנגינה, וזהו יתרון גדול כי כך נמנע רעש הדיפדוף המעצבן שנשמע בדרך כלל באמצע הביצוע."

להקרנה של קטעי וידאו בין היצירות היו שני יתרונות משמעותיים: הראשון, זה היה ניצול מקסימלי של "זמן מת" שבו מסדרים את הבמה בין היצירות, והוא שמר על המתח של הקונצרט. השני, הוא הוסיף לקהל איזשהו רקע על היצירה שתבוצע, או על הסולן, או על המלחין, תוך כדי צילומים מהחזרות וראיונות קצרים עם נגנים/זמרים/מלחין/סולן. הנה למשל הסרטון על הסויטה הלירית של אלבן ברג, אותו הקרנו לפני ביצוע היצירה.

 

החיסרון המרכזי בסרטונים הוא ההוצאה הכספית הנדרשת עבור הצילום והעריכה שלהם. לכן, בתכניות האחרונות של העונה, במקום סרטונים שולבו דברי הסבר שלי או של הסולן. בתכנית של מרץ חן הלוי הסביר על ה"בסט קלרינט" שעליו הוא ניגן את הקונצ'רטו של מוצרט – מהו הכלי ובמה הוא שונה מהקלרינט המודרני. בתכנית של מאי אני דיברתי על הרביעייה מס' 8 של שוסטקוביץ' – מאילו יצירות של עצמו הכניס שוסטקוביץ' ציטוטים ליצירה, וכן מה ההבדלים בין ביצוע היצירה ברביעייה ובתזמורת מיתרים. בתכנית האחרונה העונה דיברתי על הסרנדה של ברהמס והתזמור המיוחד שלה (ושל התכנית כולה) – ללא כינורות, כאשר הויולה היא הכלי המוביל בכלי המיתר. התגובות על דברי ההסבר היו מצויינות, הקהל ציין שההסברים מאוד סייעו להאזנה ותרמו להבנה ולהנאה מהמוסיקה. לכן, בעונה הבאה דברי ההסבר מהבמה ימלאו את מקומם של הסרטונים במרבית הקונצרטים, כאשר המסבירים יהיו לפעמים הסולנים, לפעמים המנצח או המלחין ביצירה ישראלית, ולפעמים נגנים מהאנסמבל שיציגו לקהל את נקודת מבטם האישית על יצירה מסויימת.

והחידוש המרענן שהיה לנו העונה – ההפתעה. בכל קונצרט הוספנו לתכנית יצירה או סולן שאת שמותיהם לא פרסמנו מראש. ע"י כך הצגנו לקהל שני סולנים צעירים ומוכשרים מאוד – הכנרת מאשה מרשון בת ה11, והפסנתרן אריאל לני בן ה14, וכן שתי יצירות ישראליות חדשות מצויינות של מלחינות צעירות – "אקטואלי" של נעמה תמיר ו"לא אמרתי דבר" של אביה קופלמן. הנה הביצוע של הכנרת הצעירה מאשה מרשון להרהורים של מסנה מתוך "תאיס".

 

לשמחתי הרבה, התגובות על שתי היצירות הישראליות החדשות שהכנסנו כהפתעה היו נלהבות ביותר, ולמעשה בזכות ההפתעה הבאנו לעולם שתי יצירות ישראליות שאולי היו מרתיעות את הקהל אם היו מפורסמות מראש (במיוחד לאור העובדה שאחת מהן, "אקטואלי", בוצעה בקונצרט שבו היתה יצירה ישראלית נוספת – אור גדול של יחזקאל בראון). הסולנים הצעירים, באופן טבעי, כבשו את לב הקהל, וזכו לחשיפה שלא היו יכולים לזכות בה כסולנים מרכזיים ששמם מפורסם מראש (בגלל גילם הצעיר ואלמוניותם בשלב הזה של חייהם). בעונה הבאה נמשיך להכניס הפתעות בחלק מהקונצרטים, כאשר הכוונה שלי היא להרחיב את תחומי ההפתעה לסגנונות שונים ולז'אנרים שונים, שאולי לא היו יכולים למצוא את מקומם בקונצרט תזמורתי קלאסי "שמרני". מעבר לכך, כמובן שלא אוכל לפרט…

בפוסט הבא – הסיכום שלי לגבי היצירות והקונצרטים שביצענו העונה: אילו קונצרטים היו הכי טובים, אילו יצירות היו לנו הכי קשות, מה הקהל הכי אהב לשמוע, מה אנחנו הכי אהבנו לנגן, איזה קונצרט היה הכי גרוע, ועוד. שווה לחכות