לקראת עונת 2012-13 (4) -סולנים עם ערך מוסף

בזכות ההיכרות רבת השנים ובזכות הקשרים המיוחדים שקשרנו, אנחנו זוכים לארח אצלנו מוסיקאים ברמה עולמית, שחוץ מנגינתם הנהדרת הם גם מביאים לאנסמבל את הנסיון שלהם, מדריכים אותו, מקדמים אותו ומטביעים אצלו את חותמם. והם גם נהנים ושמחים לבוא אלינו (חצי בהתנדבות).

אנטיה וייטהאס. תשוב אלינו לנגינת יצירות של בטהובן, היידן ובריטן.

 

בתזמורות רבות בעולם מקובל שסולנים אורחים מגיעים לחזרה אחת עם התזמורת יום לפני הקונצרט הראשון, ובבוקר הקונצרט הם באים שוב כדי להריץ את היצירה בחזרה הגנרלית. זה במקרה הטוב. במקרים אחרים הם מגיעים ישר לחזרה הגנרלית, מנגנים פעם אחת, ומתראים שוב על הבמה בקונצרט. לאחר סדרת הקונצרטים עם התזמורת הם ממריאים לעבר התזמורת הבאה שלהם, על-מנת לחזור על אותו תהליך של חזרה אחת וסדרת קונצרטים (תהליך שנמשך לא יותר מארבעה ימים).

המצב הזה, שקורה במרבית התזמורות, לא ממש מאפשר לסולנים לתקשר עם התזמורת, וכמובן שלא להשפיע עליה. יש מנצח שמנהל את החזרות, והוא זה שנותן את הטון.  הסולן רק בא לנגן והולך. בגלל מיעוט החזרות איתו, גם אין לסולן זמן לנגן ביחד עם התזמורת ולהכיר אותה דרך המוסיקה. אין לו זמן להביא את הגישה שלו ליצירה או למוסיקה בכלל.

לשמחתי, מרבית הסולנים שלנו באנסמבל הם לא מהסוג הזה. אחת המטרות שלי בהבאת סולנים בינלאומיים לאנסמבל, היא לקדם את האנסמבל באמצעות הידע, ההבנה והניסיון שלהם. סולנים רבים באים אלינו כאורחים ל7-10 ימים, שבמהלכם הם גם מובילים את האנסמבל ומדריכים אותו, ולא רק מנגנים סולו. טבאה צימרמן הדריכה את האנסמבל, הובילה את סקציית הויולות שלנו וגם ניגנה סולו בשתי יצירות – בדצמבר 2005 ובדצמבר 2006.

טבאה צימרמן מובילה את סקציית הויולות של האנסמבל

 

קתי דברצני ממש לימדה את האנסמבל נגינה בארוקית על כלים אותנתיים עם מיתרי גיד, במשך חמישה ימי חזרות, וגם ניגנה סולו בשתי יצירות. אותו הדבר עם הכנר טרייה טונסן, הכנרת אנטייה וייטהאס, וכמובן – נגן הבסון סרג'יו אזוליני, שכל מפגש איתו הוא שיעור מאלף לאנסמבל. אני משתדל להביא לאנסמבל סולנים שיש להם, מעבר לרמת נגינה גבוהה, גם יכולת, זמן ורצון להוביל ולהדריך את האנסמבל במשך מספר ימי חזרות. עבורם זוהי חויה שונה מהחויה הרגילה של לבוא, לנגן וללכת. הם אוהבים לבוא אלינו גם מהסיבה שהם מרגישים שהם עושים מוסיקה ביחד. ועבור האנסמבל זוהי חויה מיוחדת של היכרות עם מוסיקאים נפלאים, ובניית שיתופי פעולה מוסיקליים אמיתיים איתם.

בעונה הקרובה יהיו לנו שלושה סולנים בינלאומיים מהסוג הזה, שלושתם אורחים ותיקים וקבועים שלנו. סרג'יו אזוליני יוביל את האנסמבל ביצירות של באך וסטרוינסקיֿ: סינפוניה מקנטטה וקונצ'רטו לבסון של באך, "אלוני דמברטון" והסויטה "פולצ'ינלה" של סטרוינסקי. אנטיה וייטהאס תתארח אצלנו לתכנית שלמה ללא ניצוח, בה היא תוביל את האנסמבל ברביעיית המיתרים אופ. 95 של בטהובן שתנוגן בתזמורת מיתרים, תנגן קונצ'רטו לכינור של היידן, ותשוב להוביל את האנסמבל בוריאציות "פרנק ברידג'" של בריטן. וחן הלוי, שניגן איתנו בעבר לא מעט יצירות מודרניות, יבצע איתנו בעונה הקרובה דוקא את הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט. בכל אחד מהמפגשים האלה צפויה לאסמבל חוויה של עשייה מוסיקלית מרתקת, למידה, אתגר, ונגינה של קונצרטים יוצאי דופן.

חן הלוי. יבצע את הקונצ'רטו לקלרינט של מוצרט

 

הקשרים יוצאי הדופן שהאנסמבל קשר עם המוסיקאים הנפלאים האלה מובילים לתוצאות מאוד מרגשות עבורנו ועבור הקהל.

בפוסט הבא שלי, ביום שישי הקרוב, אספר על היצירות הישראליות ועל הסולנים הישראלים שיופיעו איתנו העונה.

 

 

מודעות פרסומת

דמיון ודימויים במוסיקה – הכנר מקסים ונגרוב

אחד הדברים המהנים ביותר בעבודה מוסיקלית הוא דימויים – להמציא סיפור למשפט המוסיקלי, לחפש את הדמויות השונות בעלות האופי השונה בטקסט המוסיקלי. הדברים האלה ממחישים את המוסיקה ומסייעים מאוד לביצועה. לפעמים סיפור קטן או דימוי קטן במהלך חזרה או שיעור יכולים לעשות הבדל של יום ולילה בביצוע. הכנר מקסים ונגרוב הוא אמן בדימויים. יש לו דמיון מפותח והוא ממציא ומאלתר סיפורים כל הזמן. בהמשך הפוסט – קטע וידאו מדהים מכתת אמן שלו על הרונדו קפריצ'יוזו של סן-סאנס 

הכנר מקסים ונגרוב בחזרה עם אנסמבל סולני תל-אביב בשטריקר, מאי 2004

כאשר הכנר מקסים ונגרוב התארח כסולן ומנצח אצלנו באנסמבל סולני תל-אביב במאי 2004, היתה חזרה אחת שבמהלכה כל האנסמבל והקהל הרב שנכח היו מרותקים ונרגשים. זה היה בפרק השלישי של הקונצ'רטו לכינור של בטהובן. יש באמצע הפרק הזה קטע יפהפה בסול מינור אותו פותח הכינור והבסון חוזר אחריו, ולאחר מכן משפט שני הנפתח במז'ור וחוזר שוב לסול מינור, שגם הוא מתחיל עם הכינור ואחריו הבסון בחזרה מדוייקת. זה קטע נפלא ומיוחד, רגע עצוב קצת באמצע הפרק המז'ורי והריקודי.  כשהאנסמבל ניגן את הקטע הזה ביצירה, מקסים ונגרוב עצר וסיפר סיפור שאני לא שוכח עד היום, בגלל שהוא היה מרתק ומלא דמיון, ואחריו הביצוע נשמע אחרת. הוא פתח בכך שבד"כ כששואלים אותנו "מה נשמע?" אנחנו עונים "הכל בסדר" ולא באמת מספרים מה שלומנו ואיך אנחנו מרגישים. אבל אחרי שאנחנו שותים אלכוהול, אנחנו מספרים הכל – על הבעיות שלנו, על הצרות שלנו וכו'. את הקטע המינורי הנפלא הנ"ל מקסים ונגרוב דימה לשיחה בין אנשים שנפגשים אחרי ששתו, ולכן הם מספרים הכל אחד לשני. הראשון (הכינור) מספר לחברו – "אתה יודע, יש אצלי הרבה בעיות, המצב לא טוב, אין לי כסף, אין לי עבודה וכו'". חברו (הבסון), שמקשיב לדבריו, נפתח גם הוא ועונה "גם אצלי המצב לא טוב, המשפחה מפורקת, יש לי חובות וכו'" (במוסיקה זה המשפט הראשון, המינורי, העצוב). ואז הראשון (הכינור) אומר "אבל אתה יודע, יש אולי תקוה ומקום לאופטימיות" (זה הרגע המז'ורי שפותח את המשפט השני), "אבל בעצם…" הוא מסכם, "אין ממש מה לעשות, המצב לא טוב" (החזרה לנושא הראשון). חברו (הבסון) חוזר אחריו בהסכמה בדיוק על אותם הדברים. סיפור קצר, אבל מדהים כשמדמים אותו למוסיקה. אחרי שונגרוב סיפר את הסיפור הזה כל נגני האנסמבל והקהל היו נרגשים, נלהבים ומשועשעים. אפילו מחאו כפיים מהתלהבות. כאשר נגני האנסמבל ניגנו את הקטע הזה תוך כדי מחשבה על הסיפור הזה, כמובן שהמוסיקה נשמעה אחרת לגמרי. לפעמים סיפור או דימוי יכולים לפתור בעיות בביצוע שלא נפתרות ע"י עבודה טכנית יבשה. מקסים ונגרוב הוא אחד מאותם אמנים בעלי דימיון מפותח, שכל הזמן ממציאים סיפורים כדי להמחיש את המוסיקה לתלמידים ולמאזינים. בקטע הוידאו שכאן אפשר לראות אותו בכיתת אמן על הרונדו קפריצ'יוזו של סן-סאנס. קטע מרתק ומאלף, שבו הוא מדבר, מספר סיפור ואפילו רוקד לפעמים תוך כדי נגינה. נפלא. 

גם את הקטע הזה אני אציג בשבוע הבא במסגרת מפגש אינטרנטי בינלאומי בשידור חי. המפגש יתקיים ביום ב' 18.7.2011 בניהולו ובהנחייתו של דן שורר באתר u-sophia. לפרטים על המפגש לחצו כאן. להשתמע