החזון שמתגשם

שגרת חיים של כנר

הרבה מאד זמן עבר מאז שחיי סבבו סביב הכינור (בשנותיי בתיכון, צבא, אקדמיה וקצת אחרי). זו היתה שגרת חיים שבה הייתי מתכנן כל יום בקפידה כך שתהיינה לי שעות אימון מרובות, הייתי מכין רפרטואר קשה ותובעני, הייתי מופיע בקונצרטים של מוסיקה קאמרית, ברסיטלים ואף כסולן, לפעמים משתתף בתחרויות ובאודיציות, הייתי נעזר במורתי הגדולה אירנה סבטלובה – מורה שאין הרבה ברמתה בעולם, ובעיקר – הייתי מתאמן המון. והנה עכשיו, דווקא כשאני עמוס מאד בעבודה כמנצח, וכשבבית יש לי גם קטנטנה שאני מקדיש לה באהבה זמן רב – אני מוצא את עצמי שוב מתקרב לשגרת חיים דומה. אמנם אני לא מצליח להתאמן 4-5 שעות ביום כמו אז, בגלל נסיבות החיים שהשתנו, אבל אני בהחלט מקדיש זמן רב לאימונים יומיומיים ואינטנסיביים, אני עובד על כל האספקטים של הנגינה בכינור כפי שלמדתי בעיקר מפרופ' סבטלובה (ואף נעזר בה מידי פעם גם בימים אלה, ומקבל ממנה תמיד המון אינפורמציה והמון השראה), ואני מתכונן במרץ רב להופעותיי כסולן ביצירה תובענית, שאבצע עם אנסמבל סולני תל-אביב – קונצ'רטו לכינור וויולה של פיאצולה בעיבוד אריה ברדרומא (במקור לגיטרה ובנדוניאון). בקונצרטים האלה, שיתקימו ב-12 ו-13 בינואר, הפעם אהיה רק הסולן, ולא אנצח, וגם זה מוסיף להתרגשות אצלי. המנצחת תהיה ג'יזל בן דור, בתכנית נוספת בסדרה החדשה שלנו "קצת אחרת – קונצרטים קלאסיים בראש אחר", סדרה שקונצרט הפתיחה שלה העונה היה מוצלח מאד. כותרת התכנית הפעם היא – מאירופה הקלאסית לבואנוס איירס. לצד דיברטימנטו של מוצרט וסרנדה למיתרים של סוק, האנסמבל יבצע שני קונצ'רטי של פיאצולה – הקונצ'רטו המפורסם לבנדוניאון, עם הסולן הבינלאומי חואניו מוסליני, וכאמור, הקונצ'רטו הכפול לכינור וויולה בעיבודו של אריה ברדרומא. בהחלט חוויה יוצאת דופן עבורי – להגיע לקונצרט רק כסולן בכינור – ואני מצפה לה מאד. השבוע התקיימה חזרה ראשונה של האנסמבל עם ג'יזל (ללא הסולנים), ולקראת הקונצרטים האנסמבל ישוב לעבודה אינטנסיבית ואז גם הסולנים (ואני ביניהם) יצטרפו לחזרות.

 

1456699_10153166640252237_5542299598848078818_n

 

היום התפרסם ראיון במעריב עם ג'יזל בן דור לקראת הקונצרטים – הנה הוא.

10155469_10153169595677237_5819145654107626304_n

 

המשותף לאנסמבל ולקאמרטה

לא מזמן נתקלתי בראיון מעניין למגזין "אופוס", עם אבנר בירון, המנהל המוסיקלי של הקאמרטה ירושלים. הראיון מאד מצא חן בעיני, והתחברתי מאד להרבה מדבריו. שמחתי מאד לקרוא את התייחסותו למפתחות העיקריים להצלחה של תזמורת, שאותם הוא מחדד בצורה מאד ברורה. הוא מדבר על שמירה על איכות ורצינות העבודה לאורך זמן, על הרגלי עבודה שכוללים חזרות חלקיות (סקציות) באופן קבוע, על בחירה נכונה של נגנים, שמעבר לרמת נגינתם הם צריכים להיות פתוחים ובעלי מוטיבציה להשתלב בנגינה ולעיתים אף לשנות לשם כך את סגנון נגינתם. הוא מדגיש את עניין סגנון הנגינה, ומדבר על הקפדה על היכולת לנגן יצירות שונות מתקופות שונות בסגנון המתאים – בארוק, קלאסי, רומנטי, וכו'. יש לדעתי הרבה מן המשותף בין הקאמרטה ירושלים לבין סולני תל-אביב, למרות ההבדלים. שתי התזמורות מנוהלות על-ידי מנהלים מוסיקליים שהקימו אותן ומטפחים אותן לאורך שנים (הקאמרטה למעלה מ-30 שנה, סולני תל אביב קרוב ל-15 שנה). בשתי התזמורות ישנה השפעה גדולה מאד למנהל המוסיקלי על אופן הנגינה, הסגנון והסטנדרטים של גיבוש, ניקיון, אחידות, צליל וכו'. בשתי התזמורות המנהלים המוסיקליים מנצחים בעצמם על קונצרטים רבים עם התזמורת, מקיימים חזרות רבות (כולל עבודה בסקציות) ומצליחים לשמור על רמה גבוהה לאורך זמן. בנימוקי השופטים למתן פרס לנדאו לאמנויות הבמה לאנסמבל סולני תל-אביב, נכתב בין היתר, על האנסמבל: "בעל נוכחות מסיבית בנוף העשייה המוזיקאלית בארץ, ובולט ברמתו הגבוהה ובאיכות הנגנים בו."

כתלמיד באקדמיה למוסיקה בירושלים (בסוף שנות התשעים), הובלתי בכינור את התזמורת הקאמרית של האקדמיה (למרות שהייתי תלמיד לניצוח). אבנר בירון, שהיה אז המנהל של האקדמיה, ניצח מידי פעם על התזמורת, וכך ניתנה לי ההזדמנות ללמוד ממנו המון במהלך החזרות. תמיד הרגשתי שמעבר לשיעורי הניצוח היחידניים, ניתן ללמוד הרבה מאד ממנצחים אם מנגנים בתזמורת, ובמיוחד בתפקידים מובילים. ומאבנר בהחלט היה הרבה מה ללמוד – בכל הקשור לבניית סטנדרטים תזמורתיים, אחידות תזמורתית – במהירויות קשת, בויברטו, ארטיקולציה, סופי צלילים, גווני צלילים, אינטונציה, בלאנס. העבודה היסודית איתו, טכנית ומוסיקלית, לימדה אותי ונתנה לי הרבה כלים. גם הלכתי לשמוע הרבה חזרות וקונצרטים שלו עם הקאמרטה, וגם שיתפתי אותו ברצון שלי להקים אנסמבל. אמנם הקאמרטה נשמעת אחרת מסולני תל-אביב, וזה די טבעי – אנחנו אנשים שונים, מנצחים שונים, וכל אחד מביא את האופי והאישיות שלו לעבודה עם התזמורת ויוצר משהו משלו עם חותם אישי. אבל בבסיס יש הרבה מהמשותף – אותם דברים כל כך נכונים שעליהם מדבר אבנר בראיון. לקריאת הראיון לחצו כאן

 

החזון שמתגשם

את התזמורת של בית הספר התיכון לאמנויות בחיפה "רעות" (לשעבר ויצ"ו), הקמתי לפני ארבע שנים בעזרתם של יעקב מרקוביץ' שהיה אז מנכ"ל בית הספר,  והיידי ליפמן, שהיתה המפיקה של התזמורת בשנותיה הראשונות. התזמורת כבר הספיקה להופיע בפסטיבל בינלאומי לתזמורות צעירות בארנסבורג, גרמניה ב2014, וקיימה מספר פרוייקטים בתזמורת משותפת ביחד עם התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים. בשנה שעברה התזמורת הופיעה בקונצרט במסגרת הסדרה שלי בהיכל התרבות באור עקיבא. השנה, שיתוף הפעולה של התזמורת עם קונסרבטוריון גבעתיים מתהדק, כאשר נגנים מקונסרבטוריון גבעתיים מצטרפים לקונצרטים של התזמורת החיפאית ולהיפך על בסיס קבוע. בנוסף, אחד מאירועי השיא של התזמורת השנה הוא קונצרט ביחד עם סולני תל-אביב, כחלק מפרוייקט חינוכי של האנסמבל (כפי שעשינו בעבר עם תזמורות מהקונסרבטוריונים בגבעתיים, תל-אביב, עפולה ובאר שבע). הקונצרט הזה יתקיים במסגרת הסדרה למנויים של אנסמבל סולני תל-אביב, ב-23.1 באולם רפפורט בחיפה. התזמורות תבצענה ביחד את הסימפוניה הפשוטה של בריטן. ביום שני הקרוב יתקיים קונצרט חגיגי ומיוחד של התזמורת, שבו, כאמור, ישתתפו גם כמה נשפנים מהתזמורת של קונסרבטוריון גבעתיים. התזמורת תנגן את הפתיחה ל"חליל הקסם" של מוצרט ופרק מהסימפוניה הראשונה של בטהובן, את הסימפוניה הפשוטה של בריטן (כהכנה לביצוע המשותף עם סולני תל-אביב בסוף החודש), דואט "פפגנו-פפגנה" מתוך חליל הקסם של מוצרט, ולסיום הקונצרט – ריקוד סלבוני של דבוז'אק. הקטע המסיים צפוי להיות מרגש במיוחד, מכיוון שזו תהיה הפעם הראשונה שתשב על הבמה תזמורת שש-שנתית, המשלבת את נגני תזמורת ביה"ס התיכון לאמנויות חיפה עם נגני תזמורת חטיבת הביניים "רעות" , לאמנויות. אותי אישית זה מרגש מאד, משום שכשהקמנו את התזמורת לפני ארבע שנים – יעקב מרקוביץ', היידי ואני – זה מה שראינו לנגד עינינו. תזמורת סימפונית שש שנתית גדולה, שתהיה למעשה התזמורת הסימפונית הצעירה החדשה של חיפה. כעת, כעבור ארבע שנים, החזון הזה מתגשם. התזמורת השש שנתית יוצאת לדרך. זוהי אמנם רק יריית הפתיחה, והביצוע הראשון יהיה רק קטע אחד קצר, אבל מנקודה זו ואילך אני משוכנע שזה רק יגדל ויצמח, ולפי החזרה המשותפת שהתקיימה השבוע והיתה מלאה באנרגיה, מוטיבציה והתלהבות של כולם – זה אכן הכיוון.

 

IMG-20160101-WA0002

חזרה על הריקוד הסלבוני של דבוז'אק עם התזמורת השש שנתית "רעות" חיפה. צילמה – היידי ליפמן

 

הרבה תודה מגיעה לאנשים שנרתמו להגשמת החזון השש שנתי, ובזכות הרצון הטוב ושיתוף הפעולה שלהם זה אכן קורה והתזמורת החדשה יוצאת לדרך. היידי ליפמן, שמלווה את התזמורת מיום הקמתה, וכיום היא רכזת האמנויות של ביה"ס, ובתפקידה זה עמלה רבות על-מנת להוציא את הפרוייקט אל הפועל; המנהלת של חטיבת הביניים "רעות" לאמנויות, שרית קן דרור, שרק החלה השנה לנהל וכבר נרתמה להקמת התזמורת ולשיתוף הפעולה של חטה"ב עם התיכון; מרכזת מגמת המוסיקה של חטה"ב טלי וייסמן ומנצח תזמורת חטה"ב דודי סופר; המנכ"ל הנוכחי של ביה"ס, צביקה רייטר, שמשלים את המלאכה שהחל קודמו יעקב מרקוביץ' בהקמת התזמורת החדשה; וגם מנהלת ביה"ס התיכון רעות (לשעבר ויצ"ו) חיפה, חנה אבין, שליוותה את התזמורת בכל שלביה מיום הקמתה. את מגמת המוסיקה של התיכון מרכז ידידי (ומורי לשעבר) דני עקיבא, שממנו למדתי הרבה בכל הקשור לגישה חינוכית טהורה לאהבת המוסיקה, תוך שמירה על הקוד האתי ומתן יחס אישי לכל תלמיד באשר הוא. וכעת, הכל מוכן לביצוע הקונצרט ולהצגת התזמורת המשותפת בפעם הראשונה לקהל הרחב.

 

הקונצרט יתקיים ביום שני הקרוב, 4.1.2016 בשעה 18:00 באודיטוריום של מוזיאון הכט באוניברסיטת חיפה. הכניסה חפשית. הנה ההזמנה.

1929763_10153826646811306_1019366936653769264_n

 

 

 

 

מודעות פרסומת

המועדון המוסיקלי פותח עונה רביעית

שלישיית הפסנתר "אפסיונטה" תתארח בסדרת המפגשים המוסיקליים שלי בהיכל התרבות אור עקיבא, עם שלישיית "הרוחות" של בטהובן. ברביעי הקרוב זה מתחיל.

תמונה אפסיונטה פליציה

שלישיית "אפסיונטה": איריס יורטנר, הדס פסריקנט, עינת פבריקנט.

 

המועדון המוסיקלי בהיכל התרבות אור עקיבא פותח עונה רביעית, ועבורי זו התרגשות גדולה. קבוצה קבועה של חובבי מוסיקה נשארת איתי בנאמנות שנה אחר שנה, קונצרט אחרי קונצרט, הרצאה אחרי הרצאה, וזה בהחלט נותן לי אנרגיה ומוטיבציה להביא להם אמנים מעניינים ומוסיקה נהדרת, ולסקרן אותם לשמוע ולהקשיב לקסם של המוסיקה.

את העונה הנוכחית אני פותח ביום רביעי הקרוב בשעה 18:00, על הבמה בהיכל התרבות אור עקיבא, כשהאורחים שלי, או ליתר דיוק האורחות שלי, תהיינה חברות שלישיית הפסנתר אפסיונטה – עינת והדס פבריקנט בפסנתר ובכינור, ואיריס יורטנר בצ'לו. במפגש איתן ננסה להבין מה מייחד את ההרכב של שלישיית פסנתר מיתר ההרכבים הקאמריים, כיצד ניתן למצוא את הבלאנס הנכון בין הפסנתר למיתרים וכיצד הכלים המלודיים יכולים להשתלב יחד עם הכלי ההרמוני. ננסה לגלות באמצעות שלישיית "הרוחות" של בטהובן אספקטים ריתמיים, מלודיים והרמוניים במוסיקה, ונאזין לביצוע של היצירה במלואה. יהיה מפגש מרתק, ואני מצפה לו מאד.

שלישיית "הרוחות" של בטהובן (המבצעים כאן – פטריציה קופצ'ינסקיה, סול גבטה והנרי זיגפרידסון – הופיעו כסולנים עם סולני תל-אביב בקונצ'רטו המשולש של בטהובן בסיור לאוסטריה ושווייץ ב2007)

 

גם בהמשך העונה של המועדון צפויים מפגשים נהדרים. יתארחו אצלי זמרת הסופרן אינאס מסאלחה, הצ'לן יוני גוטליבוביץ', ותזמורת ביה"ס התיכון לאמנויות "רעות", שבאמצעותה נדגים לקהל מה זה ניצוח. יהיה מעניין מאד.

לכרטיסים ולרכישת מנוי למועדון המוסיקלי באור עקיבא ניתן להתקשר ל04-6266636 או באמצעות הקישור הזה.

 

ימי התאוששות

איזו סקציה היתה הכי צעירה באנסמבל? מה היתה המחווה של האנסמבל לנגנית שהגיעה באחור? מי ריגש את הקהל בקטע ההפתעה? מתי חזרתי הביתה אחרי הקונצרטים? סיכום פרוייקט פתיחת העונה של האנסמבל

IMG-20140915-WA0006

סיום הקונצרט בשטריקר, נגני האבוב של האנסמבל מוצגים ומקבלים את התשואות מהקהל.

פרוייקט פתיחת העונה של האנסמבל היה יוצא דופן ומיוחד מאוד. שיתוף הפעולה עם הפסנתרן אלון גולדשטיין היה יוצא מהכלל, מאד טבעי ועם הרבה אנרגיה וספונטניות. בכל קונצרט הביצוע של הקונצ'רטו לפסנתר של בטהובן היה יותר ספונטני, משוחרר ומהנה. הרכב הנגנים באנסמבל כלל כמה נגנים צעירים חדשים שהשתלבו היטב עם הנגנים הותיקים יותר. הסקציה הצעירה ביותר היתה סקציית הקרנות שכללה שתי נגניות צעירות מצויינות (בנות 18 ו19 בלבד) – לשתיהן זו היתה הפעם הראשונה באנסמבל, והן עשו זאת מצויין. הסטנדרטים של האנסמבל היו, כרגיל, גבוהים, והיה צריך לשמור עליהם בכל יום מחדש. עבדנו הרבה על אינטונציה ועל נגינת אנסמבל, בכל החזרות, וגם בחזרות הסקציה ובחזרות הבלאנס שלפני הקונצרטים. בחזרת הבלאנס שלפני הקונצרט האחרון הגדילה לעשות קבוצת הכינור הראשון שנשארה אחרי סיום החזרה ללטש עוד כמה מקומות, ובקונצרט הם נשמעו נהדר.

האוירה בחזרות האנסמבל היתה מצויינת. הצלחנו ליצור תלכיד יפה של נגנים גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה אנושית. בהקשר האנושי – אחת היוזמות היפות של נגני האנסמבל היתה כאשר נגנית שלנו הגיעה באחור לאוטובוס שהסיע אותנו לקונצרט בגוש עציון, ומכיוון שפספסה את ההסעה נאלצה לקחת מונית על-מנת להגיע בזמן לקונצרט. המונית כמובן עלתה לה הרבה מאד כסף (יותר מהשכר של אותו קונצרט), ובמחווה יפה ומרגשת כמה נגניות מהאנסמבל אספו כסף מכולם (ללא ידיעתה של אותה נגנית), על מנת להשתתף איתה בהוצאות. זה היה מאד יפה, וכמובן ריגש ושימח את הנגנית שאיחרה. הסיפור הקטן הזה מראה עד כמה האנסמבל הוא מיוחד לא רק מבחינה מקצועית אלא גם מבחינת הרגישות והחברות המיוחדת שיש בין הנגנים.

מחווה נוספת שעשינו היתה בקטע ההפתעה בקונצרט – שבו אפשרתי לנגן האבוב שלנו ניר גבריאלי לנגן קטע סולו עם האנסמבל לזכר סבתו אסתר בלשה, שעל-שמה היו הקונצרטים. זה היה קטע נוגע ללב שניר ניגן עם הרבה הבעה, והוא ריגש מאד את משפחתה של אסתר שישבה בקהל ואת כל המאזינים.

יצירתו של אריה ברדרומא שפתחה את הקונצרט – סויטה בסגנון עתיק – זכתה להצלחה ולביצוע מלוטש מאד. הקהל קיבל אותה יפה והודה למלחין במחיאות כפיים סוערות. את היצירה הזמנתי מאריה עבור קונצרט שננגן בעוד כחודש וחצי בסט. פטרסבורג ברוסיה, באולם הפילהרמונית, בפתיחת פסטיבל Silver Lyre.

הקונצרט האחרון בסדרה היה בכפר-שמריהו ושודר בשידור חי באינטרנט. הוא זכה לכמה מאות צפיות, ובקרוב ניתן יהיה לצפות בו שוב כאשר הוא יעלה לארכיון האתר. זה היה מאד מרגש להופיע גם בפני הקהל שיושב באולם ובאותו הזמן גם בפני הקהל שיושב בבית בכל מקום בעולם וצופה בנו ומאזין לנו. העונה, כאמור, ניתן יהיה לצפות בכל הקונצרטים שלנו בשידור חי באינטרנט, ואני מקוה שמקונצרט לקונצרט תגדל כמות הקהל שלנו ברחבי העולם.

עבורי, תקופה של פרוייקט של האנסמבל היא תקופה מאד אינטנסיבית. אני חייב לשמור על ריכוז גבוה בכל הקונצרטים בשעות הערב, כאשר שגרת חיי ביום לא משתנה – יש לי שתי תזמורות צעירות שאיתן אני עובד במקביל – בביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו (כיום "רעות") חיפה, ובקונסרבטוריון גבעתיים. בנוסף, בגלל הנסיעות הרחוקות אני חוזר הביתה אחרי קונצרטים בשעות מאוחרות מאד, אחרי חצות, ולכן אחרי פרוייקט כמו זה שהסתיים, שכלל ארבעה קונצרטים יום אחרי יום – אני זקוק לכמה ימי התאוששות. זו גם הסיבה שאני כותב רק ארבעה ימים לאחר תום הפרוייקט.

השתוללות ספונטנית

תמיד מרגש להופיע בפני התלמידים שלי. מרגש וקצת מלחיץ. אתמול בקונצרט האנסמבל בחיפה נכחו למעלה מ50 מהם בקהל. שני קונצרטים מאחורינו, שניים נוספים לפנינו.

בחזרות התזמורת בביה"ס התיכון לאמנויות "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה, אני מקפיד עם הנגנים הצעירים על הסטנדרטים הגבוהים של נגינת אנסמבל אחידה, הקשבה, אינטונציה וכו'. כאשר אותם נגנים צעירים יושבים בקהל בקונצרט של אנסמבל סולני תל-אביב, זה משמח ומרגש מצד אחד, אבל גם מלחיץ. הם צריכים לראות ולשמוע כיצד הסטנדרטים הגבוהים האלה באים לידי ביטוי בנגינה של תזמורת מקצועית ברמה גבוהה, וזו כמובן אחריות שלי.

בקונצרט פתיחת העונה שלנו, אתמול בחיפה, נכחו למעלה מ50 מוסיקאים צעירים. זה כמובן הוריד את ממוצע הגילאים בקהל והכניס אנרגיה צעירה לקונצרט כולו, ועבורי באופן אישי זה היה מאד משמח. גם לא מעט בוגרים שסיימו את לימודיהם בתיכון בשנים האחרונות, הגיעו לקונצרט. כך אנחנו בונים קהל צעיר, ואני מקוה שאותם תלמידים צעירים ימשיכו להגיע לקונצרטים, בין אם הם יהפכו למוסיקאים מקצועיים ובין אם לא.

שני קונצרטים כבר מאחורינו. ביום שישי בצהריים הופענו בגוש עציון, מול קהל קשוב ואיכותי שכלל, לצד הרוב המבוגר, גם לא מעט ילדים. הביצוע של הקונצ'רטו לפסנתר של בטהובן עם אלון גולדשטיין היה סוחף וספונטני, ובהפסקת הקונצרט הקהל, שנהנה כל כך מנגינתו של אלון, דרש להחזיר אותו שינגן עוד משהו. וכך עשינו – פתחנו את החלק השני של הקונצרט בהדרן של אלון גולדשטיין על נגינתו בחלק הראשון. הסימפוניה מס' 5 של שוברט בוצעה עם הרבה אנרגיה, ובסך הכל זה היה קונצרט פתיחה טוב מאוד, שכולנו יצאנו ממנו מרוצים.

10349963_10152242195242237_3043027074231506944_n

אתמול בחיפה, בקונצרט ע" ש אסתר בלשה, ובנוכחות משפחתה, סיפרתי קצת על אסתר ועל זכרונותיי מהיכרותי איתה. את קטע ההפתעה בקונצרט ניגן האבובן ניר גבריאלי – נכדה של אסתר – עם האנסמבל. הביצוע שלו לפרק השני מהקונצ'רטו של מרצ'לו (אותו הוא ניגן בליווי סבתו בבר המצווה שלו) היה מרגש ומלא הבעה, ומיד העלה בי זכרונות ילדות…

הקונצ'רטו של בטהובן עם אלון גולדשטיין עלה אתמול עוד מדרגה, ובפרק השלישי הגענו לספונטניות יוצאת דופן, כאשר אלון "השתולל" על הפסנתר (באופן חיובי כמובן – הקצין דינמיקות, טמפי ותזמונים) ואנחנו הגבנו לו. זה היה כיף בלתי רגיל. עוד ביצענו את הסויטה בסגנון עתיק של אריה ברדרומא, יצירה רומנטית, עם נגיעות של המאה ה-20 ומקצבים ג'אזיים, אשר כתובה בצורה של סויטה בארוקית. היצירה אינה פשוטה לנגינה, ודורשת ריכוז ומיומנות מכל הנגנים וממני. אני חושב שהצלחנו במשימה, ובודאי הביצועים הבאים ישתפרו עוד יותר.

בסימפוניה החמישית של שוברט האנסמבל היה מאד משוחרר ואנרגטי, והנגינה היתה בסך הכל מאד מלוטשת. הקהל, לשמחתי, הגיב בהתלהבות. גם התגובות שאני מקבל מהבוקר נלהבות ביותר. הערב אנחנו ממשיכים – קונצרט שלישי במספר, והפעם בתל-אביב, באולם הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה שטריקר. ומחר נסיים את הסדרה בקונצרט בכפר-שמריהו, שניתן יהיה לצפות בו גם בשידור חי באינטרנט באתר הזה

אמשיך לדווח בפוסט הבא.

פרידה מיחזקאל בראון

כמה זכרונות מפגישותיי עם יחזקאל בראון ז"ל ועם המוסיקה שלו.

כתלמיד צעיר למוסיקה נפגשתי לא פעם עם המוסיקה של יחזקאל בראון – ככנר בתזמורת הסימפונית הצעירה של חיפה בביצוע יצירה שלו למקהלה ותזמורת, כסטודנט באקדמיה למוסיקה בירושלים בקורס של מוסיקה ישראלית, ומאוחר יותר כמנצח תזמורות ומקהלות, וכמדריך של הרכבים קאמריים.

את הסרנדה מס' 2 של יחזקאל בראון ביצעתי עם אנסמבל סולני תל-אביב ביוני 2007 מול אולם מלא, ובנוכחותו של המלחין. היצריה זכתה לתשואות והמלחין עלה לבמה להודות למבצעים. זו היתה הפגישה הראשונה שלי איתו פנים אל פנים. על הבמה, כשברקע מחיאות הכפיים הסוערות של הקהל.
הנה ביצוע הפרק השלישי מאותו קונצרט.

 

למרות שעד אז לא נפגשנו פנים אל פנים, שוחחנו מידי פעם בטלפון, שיחות שהחלו לפעמים איתו ונמשכו עם שולה אשתו, אשר הכירה היטב את כל יצירותיו, מתי בוצעו וע"י מי. השיחות כמובן התמקדו ביצירותיו, מתוך הענין שהבעתי בהן, אך זכיתי כך להכיר את אישיותו הצנועה והאדיבה של יחזקאל, ואת טוב ליבו אשר משתקף גם במוסיקה שלו.

לפני מספר שנים הדרכתי הרכב של קרן יער ופסנתר בביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו חיפה (כיום רעות), ובחרתי עבורם יצירה של יחזקאל בראון להרכב זה. רציתי מאד להפגיש את המשתתפות בהרכב עם המלחין, וידעתי שיהיה קשה להביאו לחיפה, ולכן החלטנו לנסוע אליו ולהשמיע לו את היצירה בביתו ברמת אביב. התקשרתי אליו וקבענו מועד לפגישה. עבור שתי התלמידות הצעירות ועבורי זו היתה חוויה יוצאת דופן – פגישה עם המלחין בביתו, נגינת המוסיקה שלו ושיחה איתו על המוסיקה שלו ועל היצירה.

לקראת ערב הגאלה לציון עשור לפעילות האנסמבל בשנת 2011 הוצאנו דיסק אוסף של מיטב ביצועי האנסמבל, ובין היתר שילבנו בדיסק פרק מהסרנדה של יחזקאל בראון.

בתחילת עונת 2012-2013 ביצעתי עם סולני תל-אביב את יצירתו של יחזקאל בראון "אור גדול" לסופרן, קרן יער ומיתרים, עם זמרת הסופרן קרן הדר ונגן קרן היער אלון ראובן. לקראת הביצוע הגענו לביתו לשיחה קצרה ולחזרה על היצירה בליווי פסנתר, הנה קטע מתוכה.

 

הביצוע עצמו זכה להצלחה גדולה, והפעם בסיום הביצוע ירדנו המבצעים מן הבמה אל יחזקאל בראון שישב בשורה הראשונה על-מנת ללחוץ את ידו, לקול תשואות הקהל. הנה הביצוע

 

המבקר עומר שומרוני כתב בביקורת על הקונצרט את הדברים הבאים:

"שיאו הברור של הקונצרט היה עם היצירה "אור גדול" של יחזקאל בראון, לפסוקים מספר ישעיה. בראון, בן 90, כתב כאן יצירה שלוקחת בחשבון קודם כל את המאזין- עניין די נדיר בנוף המוזיקלי כיום. היא יפה מאוד ונגישה אך גם עמוקה, ויש בה רגעים מרגשים ממש. זמרת הסופרן קרן הדר ביצעה את היצירה בצורה נפלאה, בשיתוף פעולה מושלם עם נגן הקרן אלון ראובן. גם האנסמבל והמקהלה עשו ליצירה זו שירות ראוי. הרגע המרגש בו הודה בראון למבצעים, כשהוא נעזר באשתו כדי לעמוד, לא יישכח במהרה."

אח"כ עוד שוחחתי מספר פעמים עם שולה בטלפון, וקיבלתי הקלטה של יצירה נפלאה נוספת של יחזקאל – "קינת דוד" למקהלה ותזמורת, יצירה שאני עדיין מתכנן לבצע בעתיד. עם אנסמבל זמרי קולגיום ביצעתי קטע א-קפלה של יחזקאל בראון – "מגן אבות" לפי הלחן המסורתי, בקונצרט שהתקיים בינואר 2013.

לפני כשנה הוזמנתי להיות נוכח בהקרנת הסרט על יחזקאל בראון ובנוכחותו, סרט שנעשה כחלק מסדרה של סרטים על מלחינים זוכי פרס ישראל. לצערי הרב הקרנת הסרט התנגשה עם קונצרט שהיה לי ולא יכולתי להגיע.

את יחזקאל בראון אזכור כאדם טוב לב, צנוע, שקט, מלחין פורה ויצירתי, שתמיד כיף לבצע את המוסיקה שלו ולהאזין לה. יצירותיו הקוליות תמיד מוציאות את השפה העברית ברורה ויפה. הטקסטים שהוא בוחר נפלאים, וכפי שהוא אומר בסרטון, הם אלה שנותנים לו את רעיונותיו המוסיקליים. יחזקאל בראון, למרות פטירתו שלשום, ממשיך לחיות בזכות המוסיקה שלו, שממלאת את אולמות הקונצרטים ביופיה.

braun2

יהי זכרו ברוך

 

 

 

לקראת עונת 2014-15 (1) – הסיפור שמאחורי קונצרט פתיחת העונה

הקשר שהחל כקשר של תלמיד-מורה, המשיך כקשר קולגיאלי בועדות מוסיקליות ובשיתופי פעולה מקצועיים, ואח"כ קשר מנצח-קהל, נמשך גם 8 שנים לאחר פטירתה של אסתר בלשה ז"ל. את קונצרט פתיחת העונה של סולני תל-אביב אנחנו מקדישים בכל שנה לזכרה. וגם – אחד מנכדיה של אסתר מנגן מזה כמה שנים באנסמבל. פוסט ראשון בסדרה, לקראת עונת הקונצרטים 2014-2015.

Alon Goldstein

הפסנתרן אלון גולדשטיין. יופיע כסולן בקונצרטי פתיחת העונה ע"ש אסתר בלשה.

 

כתלמיד בביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו חיפה ניגנתי בכמה וכמה הרכבים קאמריים בהדרכתה של אסתר בלשה ז"ל, וזכיתי להימנות עם הקשתנים "המובחרים" אותם היא לימדה. במקביל, ניגנתי הרבה מאד רפרטואר לכינור ופסנתר עם כמה וכמה פסנתרנים צעירים מבין תלמידיה. לאחר שסיימתי את לימודיי בתיכון ובאקדמיה, חזרתי לכמה שנים לחיפה, ובאותן שנים שימשתי כמנצח הבית בתזמורת הסימפונית חיפה. אסתר בלשה היתה חברה בועד המנהל וכן בועדה המוסיקלית של התזמורת, וכך נפגשו דרכינו שוב, הפעם כקולגות. באותה התקופה עם התזמורת הסימפונית חיפה, לא פעם היה פסנתרן מצטיין מבין תלמידיה שניגן עם התזמורת כסולן בניצוחי. אסתר בלשה ז"ל היתה פסנתרנית ומורה לפסנתר ולמוסיקה קאמרית שפעלה בעיקר בחיפה עיר מגוריה, והטביעה את חותמה על חיי המוסיקה בעיר. כשהקמתי את אנסמבל סולני תל-אביב, אסתר בלשה ז"ל היתה מהתומכים הנלהבים של האנסמבל. היא הגיעה כמעט לכל קונצרט שלנו, והרבתה לשבח את העבודה המוסיקלית והרמה הגבוהה של האנסמבל. למעשה הקשר שלי עם אסתר, שהחל כתלמיד שלה למוסיקה קאמרית, המשיך כקולגה בועדות של התזמורת הסימפונית חיפה וכמנצח על סולנים מתלמידיה, ואח"כ כמבצע שהיא היתה בין תומכיו הנלהבים מהקהל.

למרות שחלפו כבר 8 שנים מאז פטירתה, הקשר שלי עם אסתר בלשה לא הסתיים, והוא נמשך עד היום ע"י הנצחתה בקונצרט פתיחת העונה של אנסמבל סולני תל-אביב. השילוב של אנסמבל סולני תל-אביב עם פסנתרן ישראלי הוא הדרך הטובה ביותר להנציח את זכרה של אסתר, מכיוון שהיא עצמה גידלה וטיפחה דורות של פסנתרנים ישראלים, והאמינה מאד בדרכו האמנותית של אנסמבל סולני תל-אביב. עד כה הופיעו עם האנסמבל במסגרת הקונצרטים ע"ש אסתר בלשה הפסנתרנים יעל קרת, ירון קולברג, מתן פורת, בנימין הוכמן, גיל גרבורג וסיון סילבר, עינב ירדן, וחברי מולטיפיאנו – תומר לב, ברניקה גליקסמן, דניאל בורוביצקי ורביב לייבזירר.

הנה ביצוע ההקונצ'רטו לארבעה פסנתרים של באך מפתיחת העונה הקודמת, עם חברי מולטיפיאנו כסולנים.

 

הקשר עם אסתר התחזק עוד יותר בשנים האחרונות באמצעות הנכד שלה, ניר גבריאלי, שהוא נגן אבוב מצטיין שחי ופועל בגרמניה במסגרת לימודיו הגבוהים, ומגיע לארץ מידי פעם לנגן באנסמבל. את ניר הכרתי עוד כשהיה בן 15, כאשר הוא הצטרף לתזמורת הפילהרמונית הצעירה שעליה ניצחתי באותה תקופה, ומאז עקבתי אחרי התפתחותו כמוסיקאי. וכפי שקורה עם לא מעט נגנים צעירים שאני פוגש במסגרות החינוכיות שבהן אני מנצח, גם ניר הגיע בסופו של דבר לאנסמבל סולני תל-אביב וישתתף בקונצרט פתיחת העונה שלנו, ע"ש אסתר בלשה.

בקונצרט זה נארח את הפסנתרן הישראלי הבינלאומי אלון גולדשטיין, שיבצע איתנו את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 2 של בטהובן.  עוד בתכנית – הסימפוניה החמישית וקטעים מהמוסיקה לבלט "רוזמונדה" של שוברט, וכן יצירה ישראלית חדשה בבכורה עולמית – "L'estro Melodico", סויטה בסגנון עתיק מאת אריה ברדרומא. היצירה של ברדרומא נכתבה עבור האנסמבל לכבוד קונצרט שנבצע בסט. פטרסבורג ברוסיה, בפתיחת פסטיבל "Silver Lyre" בחודש נובמבר הקרוב.

קונצרטי פתיחת העונה ע"ש אסתר בלשה יתקיימו ביום שישי 12.9 בשעה 12:30 בגוש עציון, במוצ"ש 13.9 בשעה 20:30 בחיפה, ביום א' 14.9 בשעה 20:30 בקונסרבטוריון שטריקר בתל-אביב, וביום שני 15.9 בשעה 20:30 בכפר-שמריהו.

בפוסט הבא – על היצירות הגדולות שנבצע בסדרה המרכזית למנויים.

שלם הגדול מסך חלקיו

ושוב חזרה ההתרגשות, חזרו הזכרונות, ובעיקר – חזר הצליל הגדול והמגובש שהתזמורת הגדולה המשותפת הגיעה אליו כבר בנסיעה לגרמניה. על המפגש המרגש והאיחוד של תזמורת "ארץ הקודש" השבוע בחיפה.

20140623_200007

הנגנים מחיפה ומגבעתיים בכיוון כלים לפני העליה לבמה.

 

באמצע חזרת הבלאנס של תזמורת התיכון לאמנויות "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה על הבמה, מפלס ההתרגשות בקרב כל הנגנים עלה והרקיע שחקים. אל האולם נכנסו נגני התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים – החצי השני של תזמורת "ארץ הקודש". הפסקתי את החזרה ואפשרתי לנגנים הצעירים משתי התזמורות לפגוש אלו את אלו, כמעט שלושה חודשים לאחר שחזרנו מגרמניה. זה היה מפגש משמח ומרגש, עם הרבה חיבוקים, התלהבות, צחוקים. האושר היה גדול. גם עבורי – למרות שאני אישית פוגש את כל אחת מהקבוצות באופן קבוע, המפגש עם הנגנים משתי התזמורות היה מאוד מרגש, כי זה מיד החזיר אותי לנסיעה לגרמניה.

לאחר ההפסקה הספונטנית המשכתי את החזרה עם התזמורת החיפאית לבד, ובהמשך צירפתי את התזמורת מגבעתיים לחזרה משותפת של חצי שעה על שתיים מהיצירות שביצענו בגרמניה – סימפוניה מס' 102 של היידן (פרק ראשון), וולס הקיסר של שטראוס. ושוב חזרה ההתרגשות, חזרו הזכרונות, ובעיקר – חזר הצליל הגדול והמגובש שהתזמורת הגדולה המשותפת הגיעה אליו כבר בנסיעה לגרמניה.

מובן מאליו שהרגע המרגש ביותר בקונצרט היה הרגע שבו הצטרפו הנגנים של גבעתיים אל התזמורת מחיפה לנגינת שני הקטעים. מה שמדהים הוא שהביצוע של שני הקטעים האלה בקונצרט, ובמיוחד של ולס הקיסר, היה יותר טוב מהביצוע בגרמניה. הרמה המקצועית היתה מאוד גבוהה, הצליל היה מגובש, ובעיקר זה היה ביצוע מלא בהתלהבות ובשמחה. ההתלהבות נבעה גם מעצם ההתרגשות שבמפגש התזמורות שהתקיים שעתיים לפני כן, אבל גם בזכות החיבור הזה שיוצר תזמורת גדולה עם צליל ואיכות שאף אחת מהתזמורות לא מגיעה אליו לבדה. זה היה באמת ביצוע שמח ומרגש.

המפגש עצמו הסתיים מיד עם סיום הקונצרט, והפרידה של הנגנים אלה מאלה היתה די חפוזה, משום שהנגנים מגבעתיים היו צריכים למהר ולחזור ברכבת. וכך, המפגש המאוד מרגש הזה השאיר אצל כולנו טעם של עוד, ותחושה שמלווה את כל המשתתפים בו שהפרוייקט של תזמורת "ארץ הקודש" חייב להימשך. אני אישית מרגיש שנוצר כאן חיבור יוצא דופן בין שתי תזמורות שמשלימות זו את זו ויוצרות שלם הגדול מסך חלקיו.

עוד על הקונצרט המרגש שהתקיים השבוע בחיפה – בפוסט הבא.