חוזרים לעבוד, חוזר לכתוב

לאחר הפסקה של כחצי שנה אני חוזר לכתוב בבלוג, וזה מרגש אותי. ויותר מכך, מרגשת אותי   העובדה שמחר אני מתחיל תקופה  אינטנסיבית וממושכת של חזרות וקונצרטים עם האנסמבל, ושיאה בקונצרטים באולמות הגדולים והמפוארים ביותר בדרום אמריקה, עם אחד מגדולי הצ'לנים בדורנו, מישה מאסקי, כסולן


הטיימינג שבחרתי לחזור לכתוב בבלוג אינו מקרי. האנסמבל עומד להתחיל עונה חדשה, ויותר מכך – חודש מלא בחוויות, וביניהן קונצרטים בארץ עם סולנים צעירים, קונצרטים בפולין עם סולנית צעירה, והשיא – סיור קונצרטים בדרום אמריקה עם הצ'לן מישה מאסקי. כל זה יקרה החל ממחר, וזו הזדמנות מצויינת עבורי לחזור לכתוב ולשתף את החוויות של האנסמבל ושלי בתקופה המרגשת הזו.

mischa-maisky-es-az-uj-magyar-kamarazenekar-original-60617

הצ'לן מישה מאסקי – ינגן איתנו בדרום אמריקה

אז מחר כאמור אנחנו מתחילים בחזרות, תחילה כמה ימים עם קשתנים בלבד, בתכנית שתכלול את הסרנדה למיתרים של אלגר, מוסיקת לילה זעירה של מוצרט, אנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי, כל נדרי של ברוך (עם הצ'לנית בת ה14 דניאל אקטע כסולנית בקונצרטים בארץ ובפולין ואחר כך מישה מאסקי בדרום אמריקה), ועוד כמה יצירות למיתרים. בהמשך יצטרפו אלינו  גם נגני כלי הנשיפה והטימפני לחזרות לקראת דרום אמריקה, כשבמרכז התכנית הסימפוניה הקלאסית של פרוקופייב והסימפוניה הראשונה של בטהובן.

הסימפוניה הקלאסית של פרוקופייב בביצוע מלפני 11 שנים

 בנוסף, נכין את סימפוניית יופיטר של מוצרט ולא פחות מארבע יצירות לצ'לו ותזמורת שננגן עם מאסקי – קונצ'רטו לצ'לו של היידן בדו מז'ור, וריאציות רוקוקו של צ'ייקובסקי, כל נדרי של ברוך ונוקטורן של צ'ייקובסקי. יש המון חומר ללמוד, וזמן העבודה אינו רב. בנוסף, נצטרך בין לבין להגיע לשגרירויות של חלק מהמדינות שבהן נופיע על מנת להסדיר את קבלת ויזות העבודה לנגנים, וגם זה תהליך לא פשוט.  ואם לא די בכך – יש לנו גם את קונצרטי פתיחת העונה בארץ, ממש לפני נסיעתנו. בקונצרטים האלה, שיתקיימו ב3 ו4 בספטמבר בחיפה ובתל אביב, נציין עשור לפטירתה של הפסנתרנית והמחנכת אסתר בלשה ז"ל, וניתן את הבמה לשני פסנתרנים צעירים זוכי תחרויות – ליאור ליפשיץ בן ה-12, תלמידו של דרור זמל בקונסרבטוריון שטריקר, ואמיר רון בן ה-15 שלומד אצל שרה טל בקונסרבטוריון גבעתיים. שניהם ינגנו קונצ'רטי לפסנתר של מוצרט – מס' 12 בלה מז'ור ומספר 9 במי במול מז'ור. סולנית נוספת שתופיע איתנו בקונצרטים אלה (וגם תיסע איתנו לפולין) היא כאמור הצ'לנית דניאל אקטע בת ה-14, שתנגן איתנו את כל נדרי של ברוך. בנוסף ננגן את הסרנדדה למיתרים של אלגר ואת אנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי.

lgt_portrait36132_copy

הצ'לנית הצעירה דניאל אקטע. תנגן איתנו בארץ ובפולין.

מחכה לנו הרבה מאד עבודה, המון יצירות ללמוד, הרבה קונצרטים וכמעט חודש שלם לבלות ביחד בארץ ובחו"ל (הנסיעה תחל בפולין, ומשם לפרו, צ'ילה, ברזיל וארגנטינה). אני בטוח שתהיינה לנו חוויות רבות מהתקופה הזו ואני מצפה לה מאד. אמשיך לעדכן "מהשטח" במהלך החזרות והקונצרטים.

יוצאים לדרך

 

תלויים על הקיר

הופעות כסולן בכינור, קבלת פרס לנדאו בטקס מרגש, הופעה ראשונה והיסטורית עם תזמורת שש שנתית של ביה"ס לאמנויות בחיפה, וקונצרט מרגש שבו חברו נגני תזמורת התיכון לאמנויות לביצוע משותף עם סולני תל אביב. חודש עמוס בארועים עבר עלי.

 

FB_IMG_1454911674643

כל כך הרבה קרה בחודש האחרון. זה החל בקונצרט באודיטוריום הכט באוניברסיטת חיפה, קונצרט ראשון השנה של תזמורת ביה"ס התיכון לאמנויות בעיר "רעות" (לשעבר ויצ"ו). התזמורת, אותה הקמתי ב2012, הגיעה השנה לרמה מקצועית גבוהה ביותר, כפי שניתן היה להבחין בקונצרט הזה וגם בקונצרט המשותף שלה עם סולני תל אביב (בהמשך הפוסט), ובמיוחד בכלי הקשת. בקונצרט באודיטוריום הכט ביצענו את הפתיחה ואת הדואט פפגנו-פפגנה מ"חליל הקסם" של מוצרט, את הסימפוניה הפשוטה של בריטן במלואה, פרק אחרון מהסימפוניה הראשונה של בטהובן, ולסיום – הופעה ראשונה והיסטורית של תזמורת שש שנתית, כאשר נגני תזמורת חטיבת הביניים "רעות" הצטרפו אל תזמורת התיכון לביצוע משותף של הריקוד הסלבוני מס' 8 של דבוז'אק. זה היה מאד מרשים ומרגש, וניכר כי התזמורת עשתה התקדמות מאד גדולה בחדשים האחרונים. הנה כמה תמונות מהקונצרט.

IMG-20160104-WA0024

IMG-20160104-WA0013

IMG-20160104-WA0016

כעבור מספר ימים, היו לי שני קונצרטים יוצאי דופן ומרגשים – קונצרטים שבהם הופעתי כסולן בכינור עם אנסמבל סולני תל אביב. ביצעתי את הקונצ'רטו הכפול של פיאצולה בעיבוד של אריה ברדרומא לכינור וויולה. אריה היה גם הסולן בויולה. זה כמובן לא קורה לי הרבה שאני מופיע כסולן בכינור עם תזמורת, אבל הרגשתי בשני הקונצרטים שדווקא בזכות הניסיון הרב שצברתי על הבמה כמנצח, הייתי מאד משוחרר ועם הרבה ביטחון גם בהופעתי כסולן בכינור. הצלחתי בזמן הקונצרט להנות מהנגינה ולעשות מוסיקה ואפילו הייתי ספונטני בכמה מקומות. גם נוכחותם של מוסיקאים חשובים בקהל, כמו הכנר האסטוני אנדרס מוסטונן שהופיע לא מזמן עם האנסמבל, המורה שלי לכינור במשך שש שנים אירנה סבטלובה, ועוד כמה – לא הלחיצה אותי אלא דווקא הצליחה לגרום לי להיות במיטבי. סך הכל זו היתה חוויה נהדרת עבורי, ואני שמח מאד שעשיתי את זה (אריה ברדרומא היה זה ששכנע אותי להופיע כסולן עם האנסמבל). שני הקונצרטים זכו להצלחה גם בגלל התכנית הנפלאה שבנתה המנצחת ג'יזל בן דור והרבה בזכות הסולן בבנדוניאון חואנחו מוסליני. הנה כמה תמונות מהערב.

ינואר 2016 027

ינואר 2016 042

כעבור מספר ימים התקיים אחד הארועים המרגשים ביותר שהשתתפתי בהם – טקס הענקת פרס לנדאו. הגעתי לטקס עם 12 מנגני האנסמבל, שאיתם ביצעתי פרק מהדיברטימנטו ברה מז'ור של מוצרט, על רקע של תפאורה מרהיבה. אחר כך, בזמן ביצוע האריה למיתרים של באך הסתובבתי אל הקהל וסיפרתי לו את "סיפורו של האנסמבל" בשתי דקות. הערב כולו היה מרגש מאד, הוא החל בקבלת פנים בפואייה של מרכז "נא לגעת" ביפו, כאשר על הקירות היו תלויים תמונותיהם של הזוכים. במהלך קבלת הפנים פגשנו הרבה אנשים מכובדים (ביניהם עוזי דיין) ונהנינו מקייטרינג משובח. לאחר מכן היו צילומים משותפים של כל הזוכים עם עוזי דיין ועם לוסי אהריש מנחת הטקס. הטקס עצמו כלל הופעה או פרזנטציה של כל אחד מהזוכים מספר דקות. ולאחר הטקס, בקינוחים בפואייה, נשארו נגני האנסמבל לחגוג את הזכייה ולהצטלם ביחד. באמת ערב שכולו אופוריה – קבלת הוקרה שכזו במעמד מרגש שכזה. הטקס שודר כעבור מספר ימים בערוץ 2 בטלביזיה. הנה כמה תמונות מהארוע.

20160118_194644

FB_IMG_1453151860035

FB_IMG_1453151810750

IMG-20160118-WA0015

כבר למחרת הטקס התחלנו בחזרות לקראת התכנית הבאה שלנו – תמונות בתערוכה. התכנית כללה תזמור נפלא של יבגני לויטס ליצירה "תמונות בתערוכה" של מוסורגסקי, קונצ'רטו לצ'לו של היידן ותפילה של בלוך, שניהם בנגינה נהדרת של צביקה פלסר. בפתיחת הקונצרט הראשון מבין השלושה (בחיפה), ביצענו את הסימפוניה הפשוטה של בריטן במשותף עם נגני התזמורת של ביה"ס התיכון לאמנויות בחיפה. הנגנים הצעירים ישבו לצדם של נגני האנסמבל, והפגינו שליטה ורמת נגינה גבוהה מאד. הם הגיעו מוכנים לגמרי לאחר עבודה דקדקנית על כל ניואנס שעשינו מתחילת השנה, והשתלבו היטב ביחד עם האנסמבל. נגני האנסמבל ציינו את רמתם הגבוהה של הנגנים הצעירים, והמפגש כולו היה מהנה ומפרה לשניי הצדדים. הנה כמה תמונות מהפרוייקט.

ינואר 2016 014

ינואר 2016 041

והשבוע מתחיל פרוייקט חדש של האנסמבל -מחווה לפאול קליי. מתארחים אצלנו המנצח האוסטרי ארנסט הצל ודואו הפסנתרנים סיון סילבר וגיל גרבורג. במרכז התכנית הסרנדה למיתרים של צ'ייקובסקי, וכן ינוגנו שתי יצירות לשני פסנתרים ותזמורת – קונצ'רטו בדו מינור של באך, ו"מחווה לפאול קליי" של שנדור ורש. ותהיה גם הפתעה! הקונצרטים יתקיימו במוצ"ש הקרוב בחיפה וביום א' בתל אביב.

FB_IMG_1454614305854

בחודש פברואר לי אישית אין קונצרטים עם האנסמבל, אבל יש לי הרבה עבודה עם תזמורות אחרות, וכמובן שאגיע גם לשמוע את האנסמבל בקונצרט הקרוב.

 

החזון שמתגשם

שגרת חיים של כנר

הרבה מאד זמן עבר מאז שחיי סבבו סביב הכינור (בשנותיי בתיכון, צבא, אקדמיה וקצת אחרי). זו היתה שגרת חיים שבה הייתי מתכנן כל יום בקפידה כך שתהיינה לי שעות אימון מרובות, הייתי מכין רפרטואר קשה ותובעני, הייתי מופיע בקונצרטים של מוסיקה קאמרית, ברסיטלים ואף כסולן, לפעמים משתתף בתחרויות ובאודיציות, הייתי נעזר במורתי הגדולה אירנה סבטלובה – מורה שאין הרבה ברמתה בעולם, ובעיקר – הייתי מתאמן המון. והנה עכשיו, דווקא כשאני עמוס מאד בעבודה כמנצח, וכשבבית יש לי גם קטנטנה שאני מקדיש לה באהבה זמן רב – אני מוצא את עצמי שוב מתקרב לשגרת חיים דומה. אמנם אני לא מצליח להתאמן 4-5 שעות ביום כמו אז, בגלל נסיבות החיים שהשתנו, אבל אני בהחלט מקדיש זמן רב לאימונים יומיומיים ואינטנסיביים, אני עובד על כל האספקטים של הנגינה בכינור כפי שלמדתי בעיקר מפרופ' סבטלובה (ואף נעזר בה מידי פעם גם בימים אלה, ומקבל ממנה תמיד המון אינפורמציה והמון השראה), ואני מתכונן במרץ רב להופעותיי כסולן ביצירה תובענית, שאבצע עם אנסמבל סולני תל-אביב – קונצ'רטו לכינור וויולה של פיאצולה בעיבוד אריה ברדרומא (במקור לגיטרה ובנדוניאון). בקונצרטים האלה, שיתקימו ב-12 ו-13 בינואר, הפעם אהיה רק הסולן, ולא אנצח, וגם זה מוסיף להתרגשות אצלי. המנצחת תהיה ג'יזל בן דור, בתכנית נוספת בסדרה החדשה שלנו "קצת אחרת – קונצרטים קלאסיים בראש אחר", סדרה שקונצרט הפתיחה שלה העונה היה מוצלח מאד. כותרת התכנית הפעם היא – מאירופה הקלאסית לבואנוס איירס. לצד דיברטימנטו של מוצרט וסרנדה למיתרים של סוק, האנסמבל יבצע שני קונצ'רטי של פיאצולה – הקונצ'רטו המפורסם לבנדוניאון, עם הסולן הבינלאומי חואניו מוסליני, וכאמור, הקונצ'רטו הכפול לכינור וויולה בעיבודו של אריה ברדרומא. בהחלט חוויה יוצאת דופן עבורי – להגיע לקונצרט רק כסולן בכינור – ואני מצפה לה מאד. השבוע התקיימה חזרה ראשונה של האנסמבל עם ג'יזל (ללא הסולנים), ולקראת הקונצרטים האנסמבל ישוב לעבודה אינטנסיבית ואז גם הסולנים (ואני ביניהם) יצטרפו לחזרות.

 

1456699_10153166640252237_5542299598848078818_n

 

היום התפרסם ראיון במעריב עם ג'יזל בן דור לקראת הקונצרטים – הנה הוא.

10155469_10153169595677237_5819145654107626304_n

 

המשותף לאנסמבל ולקאמרטה

לא מזמן נתקלתי בראיון מעניין למגזין "אופוס", עם אבנר בירון, המנהל המוסיקלי של הקאמרטה ירושלים. הראיון מאד מצא חן בעיני, והתחברתי מאד להרבה מדבריו. שמחתי מאד לקרוא את התייחסותו למפתחות העיקריים להצלחה של תזמורת, שאותם הוא מחדד בצורה מאד ברורה. הוא מדבר על שמירה על איכות ורצינות העבודה לאורך זמן, על הרגלי עבודה שכוללים חזרות חלקיות (סקציות) באופן קבוע, על בחירה נכונה של נגנים, שמעבר לרמת נגינתם הם צריכים להיות פתוחים ובעלי מוטיבציה להשתלב בנגינה ולעיתים אף לשנות לשם כך את סגנון נגינתם. הוא מדגיש את עניין סגנון הנגינה, ומדבר על הקפדה על היכולת לנגן יצירות שונות מתקופות שונות בסגנון המתאים – בארוק, קלאסי, רומנטי, וכו'. יש לדעתי הרבה מן המשותף בין הקאמרטה ירושלים לבין סולני תל-אביב, למרות ההבדלים. שתי התזמורות מנוהלות על-ידי מנהלים מוסיקליים שהקימו אותן ומטפחים אותן לאורך שנים (הקאמרטה למעלה מ-30 שנה, סולני תל אביב קרוב ל-15 שנה). בשתי התזמורות ישנה השפעה גדולה מאד למנהל המוסיקלי על אופן הנגינה, הסגנון והסטנדרטים של גיבוש, ניקיון, אחידות, צליל וכו'. בשתי התזמורות המנהלים המוסיקליים מנצחים בעצמם על קונצרטים רבים עם התזמורת, מקיימים חזרות רבות (כולל עבודה בסקציות) ומצליחים לשמור על רמה גבוהה לאורך זמן. בנימוקי השופטים למתן פרס לנדאו לאמנויות הבמה לאנסמבל סולני תל-אביב, נכתב בין היתר, על האנסמבל: "בעל נוכחות מסיבית בנוף העשייה המוזיקאלית בארץ, ובולט ברמתו הגבוהה ובאיכות הנגנים בו."

כתלמיד באקדמיה למוסיקה בירושלים (בסוף שנות התשעים), הובלתי בכינור את התזמורת הקאמרית של האקדמיה (למרות שהייתי תלמיד לניצוח). אבנר בירון, שהיה אז המנהל של האקדמיה, ניצח מידי פעם על התזמורת, וכך ניתנה לי ההזדמנות ללמוד ממנו המון במהלך החזרות. תמיד הרגשתי שמעבר לשיעורי הניצוח היחידניים, ניתן ללמוד הרבה מאד ממנצחים אם מנגנים בתזמורת, ובמיוחד בתפקידים מובילים. ומאבנר בהחלט היה הרבה מה ללמוד – בכל הקשור לבניית סטנדרטים תזמורתיים, אחידות תזמורתית – במהירויות קשת, בויברטו, ארטיקולציה, סופי צלילים, גווני צלילים, אינטונציה, בלאנס. העבודה היסודית איתו, טכנית ומוסיקלית, לימדה אותי ונתנה לי הרבה כלים. גם הלכתי לשמוע הרבה חזרות וקונצרטים שלו עם הקאמרטה, וגם שיתפתי אותו ברצון שלי להקים אנסמבל. אמנם הקאמרטה נשמעת אחרת מסולני תל-אביב, וזה די טבעי – אנחנו אנשים שונים, מנצחים שונים, וכל אחד מביא את האופי והאישיות שלו לעבודה עם התזמורת ויוצר משהו משלו עם חותם אישי. אבל בבסיס יש הרבה מהמשותף – אותם דברים כל כך נכונים שעליהם מדבר אבנר בראיון. לקריאת הראיון לחצו כאן

 

החזון שמתגשם

את התזמורת של בית הספר התיכון לאמנויות בחיפה "רעות" (לשעבר ויצ"ו), הקמתי לפני ארבע שנים בעזרתם של יעקב מרקוביץ' שהיה אז מנכ"ל בית הספר,  והיידי ליפמן, שהיתה המפיקה של התזמורת בשנותיה הראשונות. התזמורת כבר הספיקה להופיע בפסטיבל בינלאומי לתזמורות צעירות בארנסבורג, גרמניה ב2014, וקיימה מספר פרוייקטים בתזמורת משותפת ביחד עם התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים. בשנה שעברה התזמורת הופיעה בקונצרט במסגרת הסדרה שלי בהיכל התרבות באור עקיבא. השנה, שיתוף הפעולה של התזמורת עם קונסרבטוריון גבעתיים מתהדק, כאשר נגנים מקונסרבטוריון גבעתיים מצטרפים לקונצרטים של התזמורת החיפאית ולהיפך על בסיס קבוע. בנוסף, אחד מאירועי השיא של התזמורת השנה הוא קונצרט ביחד עם סולני תל-אביב, כחלק מפרוייקט חינוכי של האנסמבל (כפי שעשינו בעבר עם תזמורות מהקונסרבטוריונים בגבעתיים, תל-אביב, עפולה ובאר שבע). הקונצרט הזה יתקיים במסגרת הסדרה למנויים של אנסמבל סולני תל-אביב, ב-23.1 באולם רפפורט בחיפה. התזמורות תבצענה ביחד את הסימפוניה הפשוטה של בריטן. ביום שני הקרוב יתקיים קונצרט חגיגי ומיוחד של התזמורת, שבו, כאמור, ישתתפו גם כמה נשפנים מהתזמורת של קונסרבטוריון גבעתיים. התזמורת תנגן את הפתיחה ל"חליל הקסם" של מוצרט ופרק מהסימפוניה הראשונה של בטהובן, את הסימפוניה הפשוטה של בריטן (כהכנה לביצוע המשותף עם סולני תל-אביב בסוף החודש), דואט "פפגנו-פפגנה" מתוך חליל הקסם של מוצרט, ולסיום הקונצרט – ריקוד סלבוני של דבוז'אק. הקטע המסיים צפוי להיות מרגש במיוחד, מכיוון שזו תהיה הפעם הראשונה שתשב על הבמה תזמורת שש-שנתית, המשלבת את נגני תזמורת ביה"ס התיכון לאמנויות חיפה עם נגני תזמורת חטיבת הביניים "רעות" , לאמנויות. אותי אישית זה מרגש מאד, משום שכשהקמנו את התזמורת לפני ארבע שנים – יעקב מרקוביץ', היידי ואני – זה מה שראינו לנגד עינינו. תזמורת סימפונית שש שנתית גדולה, שתהיה למעשה התזמורת הסימפונית הצעירה החדשה של חיפה. כעת, כעבור ארבע שנים, החזון הזה מתגשם. התזמורת השש שנתית יוצאת לדרך. זוהי אמנם רק יריית הפתיחה, והביצוע הראשון יהיה רק קטע אחד קצר, אבל מנקודה זו ואילך אני משוכנע שזה רק יגדל ויצמח, ולפי החזרה המשותפת שהתקיימה השבוע והיתה מלאה באנרגיה, מוטיבציה והתלהבות של כולם – זה אכן הכיוון.

 

IMG-20160101-WA0002

חזרה על הריקוד הסלבוני של דבוז'אק עם התזמורת השש שנתית "רעות" חיפה. צילמה – היידי ליפמן

 

הרבה תודה מגיעה לאנשים שנרתמו להגשמת החזון השש שנתי, ובזכות הרצון הטוב ושיתוף הפעולה שלהם זה אכן קורה והתזמורת החדשה יוצאת לדרך. היידי ליפמן, שמלווה את התזמורת מיום הקמתה, וכיום היא רכזת האמנויות של ביה"ס, ובתפקידה זה עמלה רבות על-מנת להוציא את הפרוייקט אל הפועל; המנהלת של חטיבת הביניים "רעות" לאמנויות, שרית קן דרור, שרק החלה השנה לנהל וכבר נרתמה להקמת התזמורת ולשיתוף הפעולה של חטה"ב עם התיכון; מרכזת מגמת המוסיקה של חטה"ב טלי וייסמן ומנצח תזמורת חטה"ב דודי סופר; המנכ"ל הנוכחי של ביה"ס, צביקה רייטר, שמשלים את המלאכה שהחל קודמו יעקב מרקוביץ' בהקמת התזמורת החדשה; וגם מנהלת ביה"ס התיכון רעות (לשעבר ויצ"ו) חיפה, חנה אבין, שליוותה את התזמורת בכל שלביה מיום הקמתה. את מגמת המוסיקה של התיכון מרכז ידידי (ומורי לשעבר) דני עקיבא, שממנו למדתי הרבה בכל הקשור לגישה חינוכית טהורה לאהבת המוסיקה, תוך שמירה על הקוד האתי ומתן יחס אישי לכל תלמיד באשר הוא. וכעת, הכל מוכן לביצוע הקונצרט ולהצגת התזמורת המשותפת בפעם הראשונה לקהל הרחב.

 

הקונצרט יתקיים ביום שני הקרוב, 4.1.2016 בשעה 18:00 באודיטוריום של מוזיאון הכט באוניברסיטת חיפה. הכניסה חפשית. הנה ההזמנה.

1929763_10153826646811306_1019366936653769264_n

 

 

 

 

וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ

רצח! ניצח! לשון הרע צח!

המילים שבכותרת מופיעות בסיום הפרק "שני גויים" מיצירתו המרגשת של חיים פרמונט "ישרא וישמע". את המילים כתבה המשוררת מיריק שניר. השבוע, ביום רביעי, 4 בנובמבר 2015, בדיוק 20 שנה לאחר רצח יצחק רבין, נופיע עם היצירה הזו בקונצרט מיוחד באודיטוריום הקונסרבטוריון הישראלי בתל אביב. זו יצירה שמבטאת את המציאות הישראלית בעיניהם של ילדים, את חששותיהם ממלחמות, ואת תקוותם לשלום. הפרק "שני גויים" מסתיים במילים – "הר בהר לא יפגוש, אנוש באנוש יפגוש, טורא בטורא לא פגע, אנש באנש פגע, טורא בטורא, פולסא דנורא! רצח! ניצח! לשון הרע צח!". זהו פרק דרמטי וקשה, שלעיתים השירה בו הופכת לדיבור, לזעקות ואף לצעקות. לכלי ההקשה תפקיד מרכזי מאד בפרק הזה. לעיתים הצלילים שלהם נשמעים כמו מכות, חבטות, ואפילו יריות. יש ביצירה עוד מספר פרקים עם אופי דומה ועם טקסטים קשים מעין זה. לעומתם ישנם גם פרקים המבטאים את התקווה והכמיהה לשלום, כמו למשל הפרק "ישרא וישמע", שבו מובא ציטוט מהטקסט המדהים מספר ישעיהו "ולא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה. וכיתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות. וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ…".

היצירה "ישרא וישמע" זוכה להצלחה בזכות המוסיקה הנפלאה של חיים פרמונט, בזכות הטקסטים המרגשים של מיריק שניר, והרבה בזכות המסירות של כל המבצעים – אנסמבל זמרי מורן, מקהלת מורן (מנהלת אמנותית נעמי פארן), סולני תל-אביב ואני. הביצוע הקרוב יהיה כבר השישי במספר, ואנחנו משוכנעים שזה לא יהיה הביצוע האחרון של יצירה חשובה זו.

שלשום התקיימה חזרה של כל המבצעים לקראת הקונצרט, שבה ניסינו לעבור על היצירה כולה, להיזכר במוסיקה, ללטש את המקומות הדורשים ליטוש ולחזור על מקומות שלא היו ברורים. בסך הכל הספקנו מה שרצינו, ולפני הקונצרט ביום רביעי ניפגש לחזרה קצרה אחרונה על במת האודיטוריום בקונסרבטוריון הישראלי תל-אביב.

 

20151030_105026 (1) סולני תל אביב, מקהלת מורן ואני בחזרה בבית יצחק

 

 תזמורת גבעתיים – חוזרים לעבוד ביחד

אחרי למעלה מארבעה חדשים של הפסקה, חזרתי בשבוע שעבר לעבוד עם תזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים. זו תזמורת שהחלה כתזמורת כלי קשת ובהדרגה הופכת בשנים האחרונות לתזמורת סימפונית עם נגני כלי נשיפה, והרפרטואר בהתאם. השנה אנחנו מנגנים את הסימפוניה מס' 1 של בטהובן, הפתיחה "חליל הקסם" של מוצרט, וריקודים סלבוניים של דבוז'אק. גם השנה פרוייקט השיא של התזמורת יהיה קונצרט משותף עם התזמורת של ביה"ס לאמנויות בחיפה, שגם איתה אני עובד על אותו הרפרטואר. התזמורת המשותפת – שנקראת "תזמורת ארץ הקודש" – תופיע בשני קונצרטים, שיתקיימו בסוף מרץ ובתחילת אפריל, בגבעתיים ובחיפה. החזרה הראשונה עם התזמורת בגבעתיים היתה טובה מאד, ומעבר לשמחה ולהתרגשות שבמפגש החוזר עם הנגנים לאחר פרק זמן ממושך כל כך, גם הורגשה התקדמות של התזמורת כתזמורת בקצב העבודה והלמידה, וכן התקדמות ברמה האישית של כל נגן, וזה בהחלט משמח. יש למה לצפות.

 

DSC_0038-web

תזמורת ארץ הקודש בשנה שעברה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

המועדון המוסיקלי פותח עונה רביעית

שלישיית הפסנתר "אפסיונטה" תתארח בסדרת המפגשים המוסיקליים שלי בהיכל התרבות אור עקיבא, עם שלישיית "הרוחות" של בטהובן. ברביעי הקרוב זה מתחיל.

תמונה אפסיונטה פליציה

שלישיית "אפסיונטה": איריס יורטנר, הדס פסריקנט, עינת פבריקנט.

 

המועדון המוסיקלי בהיכל התרבות אור עקיבא פותח עונה רביעית, ועבורי זו התרגשות גדולה. קבוצה קבועה של חובבי מוסיקה נשארת איתי בנאמנות שנה אחר שנה, קונצרט אחרי קונצרט, הרצאה אחרי הרצאה, וזה בהחלט נותן לי אנרגיה ומוטיבציה להביא להם אמנים מעניינים ומוסיקה נהדרת, ולסקרן אותם לשמוע ולהקשיב לקסם של המוסיקה.

את העונה הנוכחית אני פותח ביום רביעי הקרוב בשעה 18:00, על הבמה בהיכל התרבות אור עקיבא, כשהאורחים שלי, או ליתר דיוק האורחות שלי, תהיינה חברות שלישיית הפסנתר אפסיונטה – עינת והדס פבריקנט בפסנתר ובכינור, ואיריס יורטנר בצ'לו. במפגש איתן ננסה להבין מה מייחד את ההרכב של שלישיית פסנתר מיתר ההרכבים הקאמריים, כיצד ניתן למצוא את הבלאנס הנכון בין הפסנתר למיתרים וכיצד הכלים המלודיים יכולים להשתלב יחד עם הכלי ההרמוני. ננסה לגלות באמצעות שלישיית "הרוחות" של בטהובן אספקטים ריתמיים, מלודיים והרמוניים במוסיקה, ונאזין לביצוע של היצירה במלואה. יהיה מפגש מרתק, ואני מצפה לו מאד.

שלישיית "הרוחות" של בטהובן (המבצעים כאן – פטריציה קופצ'ינסקיה, סול גבטה והנרי זיגפרידסון – הופיעו כסולנים עם סולני תל-אביב בקונצ'רטו המשולש של בטהובן בסיור לאוסטריה ושווייץ ב2007)

 

גם בהמשך העונה של המועדון צפויים מפגשים נהדרים. יתארחו אצלי זמרת הסופרן אינאס מסאלחה, הצ'לן יוני גוטליבוביץ', ותזמורת ביה"ס התיכון לאמנויות "רעות", שבאמצעותה נדגים לקהל מה זה ניצוח. יהיה מעניין מאד.

לכרטיסים ולרכישת מנוי למועדון המוסיקלי באור עקיבא ניתן להתקשר ל04-6266636 או באמצעות הקישור הזה.

 

ימי התאוששות

איזו סקציה היתה הכי צעירה באנסמבל? מה היתה המחווה של האנסמבל לנגנית שהגיעה באחור? מי ריגש את הקהל בקטע ההפתעה? מתי חזרתי הביתה אחרי הקונצרטים? סיכום פרוייקט פתיחת העונה של האנסמבל

IMG-20140915-WA0006

סיום הקונצרט בשטריקר, נגני האבוב של האנסמבל מוצגים ומקבלים את התשואות מהקהל.

פרוייקט פתיחת העונה של האנסמבל היה יוצא דופן ומיוחד מאוד. שיתוף הפעולה עם הפסנתרן אלון גולדשטיין היה יוצא מהכלל, מאד טבעי ועם הרבה אנרגיה וספונטניות. בכל קונצרט הביצוע של הקונצ'רטו לפסנתר של בטהובן היה יותר ספונטני, משוחרר ומהנה. הרכב הנגנים באנסמבל כלל כמה נגנים צעירים חדשים שהשתלבו היטב עם הנגנים הותיקים יותר. הסקציה הצעירה ביותר היתה סקציית הקרנות שכללה שתי נגניות צעירות מצויינות (בנות 18 ו19 בלבד) – לשתיהן זו היתה הפעם הראשונה באנסמבל, והן עשו זאת מצויין. הסטנדרטים של האנסמבל היו, כרגיל, גבוהים, והיה צריך לשמור עליהם בכל יום מחדש. עבדנו הרבה על אינטונציה ועל נגינת אנסמבל, בכל החזרות, וגם בחזרות הסקציה ובחזרות הבלאנס שלפני הקונצרטים. בחזרת הבלאנס שלפני הקונצרט האחרון הגדילה לעשות קבוצת הכינור הראשון שנשארה אחרי סיום החזרה ללטש עוד כמה מקומות, ובקונצרט הם נשמעו נהדר.

האוירה בחזרות האנסמבל היתה מצויינת. הצלחנו ליצור תלכיד יפה של נגנים גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה אנושית. בהקשר האנושי – אחת היוזמות היפות של נגני האנסמבל היתה כאשר נגנית שלנו הגיעה באחור לאוטובוס שהסיע אותנו לקונצרט בגוש עציון, ומכיוון שפספסה את ההסעה נאלצה לקחת מונית על-מנת להגיע בזמן לקונצרט. המונית כמובן עלתה לה הרבה מאד כסף (יותר מהשכר של אותו קונצרט), ובמחווה יפה ומרגשת כמה נגניות מהאנסמבל אספו כסף מכולם (ללא ידיעתה של אותה נגנית), על מנת להשתתף איתה בהוצאות. זה היה מאד יפה, וכמובן ריגש ושימח את הנגנית שאיחרה. הסיפור הקטן הזה מראה עד כמה האנסמבל הוא מיוחד לא רק מבחינה מקצועית אלא גם מבחינת הרגישות והחברות המיוחדת שיש בין הנגנים.

מחווה נוספת שעשינו היתה בקטע ההפתעה בקונצרט – שבו אפשרתי לנגן האבוב שלנו ניר גבריאלי לנגן קטע סולו עם האנסמבל לזכר סבתו אסתר בלשה, שעל-שמה היו הקונצרטים. זה היה קטע נוגע ללב שניר ניגן עם הרבה הבעה, והוא ריגש מאד את משפחתה של אסתר שישבה בקהל ואת כל המאזינים.

יצירתו של אריה ברדרומא שפתחה את הקונצרט – סויטה בסגנון עתיק – זכתה להצלחה ולביצוע מלוטש מאד. הקהל קיבל אותה יפה והודה למלחין במחיאות כפיים סוערות. את היצירה הזמנתי מאריה עבור קונצרט שננגן בעוד כחודש וחצי בסט. פטרסבורג ברוסיה, באולם הפילהרמונית, בפתיחת פסטיבל Silver Lyre.

הקונצרט האחרון בסדרה היה בכפר-שמריהו ושודר בשידור חי באינטרנט. הוא זכה לכמה מאות צפיות, ובקרוב ניתן יהיה לצפות בו שוב כאשר הוא יעלה לארכיון האתר. זה היה מאד מרגש להופיע גם בפני הקהל שיושב באולם ובאותו הזמן גם בפני הקהל שיושב בבית בכל מקום בעולם וצופה בנו ומאזין לנו. העונה, כאמור, ניתן יהיה לצפות בכל הקונצרטים שלנו בשידור חי באינטרנט, ואני מקוה שמקונצרט לקונצרט תגדל כמות הקהל שלנו ברחבי העולם.

עבורי, תקופה של פרוייקט של האנסמבל היא תקופה מאד אינטנסיבית. אני חייב לשמור על ריכוז גבוה בכל הקונצרטים בשעות הערב, כאשר שגרת חיי ביום לא משתנה – יש לי שתי תזמורות צעירות שאיתן אני עובד במקביל – בביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו (כיום "רעות") חיפה, ובקונסרבטוריון גבעתיים. בנוסף, בגלל הנסיעות הרחוקות אני חוזר הביתה אחרי קונצרטים בשעות מאוחרות מאד, אחרי חצות, ולכן אחרי פרוייקט כמו זה שהסתיים, שכלל ארבעה קונצרטים יום אחרי יום – אני זקוק לכמה ימי התאוששות. זו גם הסיבה שאני כותב רק ארבעה ימים לאחר תום הפרוייקט.

הערב שידור חי באינטרנט

אחד החידושים הגדולים שלנו העונה יצא לדרך הערב, כאשר ניתן יהיה לצפות בקונצרט שלנו בכפר-שמריהו מכל מקום בעולם בשידור חי. הקונצרט האחרון בסדרת פתיחת העונה – הערב.

Alon Goldstein

הקונצרטים שלנו נמשכים מדי ערב, ואתמול היה זה אולם הקונסרבטוריון בתל-אביב שבו הופענו עם התכנית ע"ש אסתר בלשה. הקונצרט היה מצוין, וגם אתמול בקונצ'רטו לפסנתר של בטהובן היתה ספונטניות והיה דיאלוג מוסיקלי על הבמה בין הסולן אלון גולדשטיין לבין האנסמבל. כיף גדול. הסימפוניה החמישית של שוברט עלתה אתמול עוד מדרגה, והביצוע שלה היה משוחרר, מוסיקלי ומהנה. את קטע ההפתעה – פרק שני מקונצ'רטו לאבוב של מרצ'לו – ניר גבריאלי ניגן נהדר, וגם היצירה של אריה ברדרומא זכתה לביצוע מלוטש יותר.

והערב – החידוש הגדול של האנסמבל! הקונצרט בכפר-שמריהו, הערב ב20:30, ישודר בשידור חי באינטרנט בקישור הזה. הקונצרט ישודר עם חמש מצלמות וידאו וסאונד איכותי ביותר, כך שחוויית הצפייה וההאזנה תהיה מהנה מאד. ההרשמה לצפייה במחיר סמלי ביותר, כדאי מאד!

השתוללות ספונטנית

תמיד מרגש להופיע בפני התלמידים שלי. מרגש וקצת מלחיץ. אתמול בקונצרט האנסמבל בחיפה נכחו למעלה מ50 מהם בקהל. שני קונצרטים מאחורינו, שניים נוספים לפנינו.

בחזרות התזמורת בביה"ס התיכון לאמנויות "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה, אני מקפיד עם הנגנים הצעירים על הסטנדרטים הגבוהים של נגינת אנסמבל אחידה, הקשבה, אינטונציה וכו'. כאשר אותם נגנים צעירים יושבים בקהל בקונצרט של אנסמבל סולני תל-אביב, זה משמח ומרגש מצד אחד, אבל גם מלחיץ. הם צריכים לראות ולשמוע כיצד הסטנדרטים הגבוהים האלה באים לידי ביטוי בנגינה של תזמורת מקצועית ברמה גבוהה, וזו כמובן אחריות שלי.

בקונצרט פתיחת העונה שלנו, אתמול בחיפה, נכחו למעלה מ50 מוסיקאים צעירים. זה כמובן הוריד את ממוצע הגילאים בקהל והכניס אנרגיה צעירה לקונצרט כולו, ועבורי באופן אישי זה היה מאד משמח. גם לא מעט בוגרים שסיימו את לימודיהם בתיכון בשנים האחרונות, הגיעו לקונצרט. כך אנחנו בונים קהל צעיר, ואני מקוה שאותם תלמידים צעירים ימשיכו להגיע לקונצרטים, בין אם הם יהפכו למוסיקאים מקצועיים ובין אם לא.

שני קונצרטים כבר מאחורינו. ביום שישי בצהריים הופענו בגוש עציון, מול קהל קשוב ואיכותי שכלל, לצד הרוב המבוגר, גם לא מעט ילדים. הביצוע של הקונצ'רטו לפסנתר של בטהובן עם אלון גולדשטיין היה סוחף וספונטני, ובהפסקת הקונצרט הקהל, שנהנה כל כך מנגינתו של אלון, דרש להחזיר אותו שינגן עוד משהו. וכך עשינו – פתחנו את החלק השני של הקונצרט בהדרן של אלון גולדשטיין על נגינתו בחלק הראשון. הסימפוניה מס' 5 של שוברט בוצעה עם הרבה אנרגיה, ובסך הכל זה היה קונצרט פתיחה טוב מאוד, שכולנו יצאנו ממנו מרוצים.

10349963_10152242195242237_3043027074231506944_n

אתמול בחיפה, בקונצרט ע" ש אסתר בלשה, ובנוכחות משפחתה, סיפרתי קצת על אסתר ועל זכרונותיי מהיכרותי איתה. את קטע ההפתעה בקונצרט ניגן האבובן ניר גבריאלי – נכדה של אסתר – עם האנסמבל. הביצוע שלו לפרק השני מהקונצ'רטו של מרצ'לו (אותו הוא ניגן בליווי סבתו בבר המצווה שלו) היה מרגש ומלא הבעה, ומיד העלה בי זכרונות ילדות…

הקונצ'רטו של בטהובן עם אלון גולדשטיין עלה אתמול עוד מדרגה, ובפרק השלישי הגענו לספונטניות יוצאת דופן, כאשר אלון "השתולל" על הפסנתר (באופן חיובי כמובן – הקצין דינמיקות, טמפי ותזמונים) ואנחנו הגבנו לו. זה היה כיף בלתי רגיל. עוד ביצענו את הסויטה בסגנון עתיק של אריה ברדרומא, יצירה רומנטית, עם נגיעות של המאה ה-20 ומקצבים ג'אזיים, אשר כתובה בצורה של סויטה בארוקית. היצירה אינה פשוטה לנגינה, ודורשת ריכוז ומיומנות מכל הנגנים וממני. אני חושב שהצלחנו במשימה, ובודאי הביצועים הבאים ישתפרו עוד יותר.

בסימפוניה החמישית של שוברט האנסמבל היה מאד משוחרר ואנרגטי, והנגינה היתה בסך הכל מאד מלוטשת. הקהל, לשמחתי, הגיב בהתלהבות. גם התגובות שאני מקבל מהבוקר נלהבות ביותר. הערב אנחנו ממשיכים – קונצרט שלישי במספר, והפעם בתל-אביב, באולם הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה שטריקר. ומחר נסיים את הסדרה בקונצרט בכפר-שמריהו, שניתן יהיה לצפות בו גם בשידור חי באינטרנט באתר הזה

אמשיך לדווח בפוסט הבא.

להיות צעירים לנצח

נגנים חדשים צעירים לצד הגרעין הוותיק; עבודה אינטנסיבית; מוסיקה נפלאה; אוירה טובה כמו תמיד; סולני תל-אביב – יצאנו לדרך. מחרתיים מתחילים הקונצרטים.

המוסיקה הנהדרת בסימפוניה החמישית של שוברט היא נקודת פתיחה טובה להנאה בחזרות. אם מוסיפים על זה את ההתרגשות שבפתיחת העונה החדשה (ה14 במספר) של סולני תל-אביב, את האוירה הטובה שיש בחזרות, את הנגנים הצעירים שמצטרפים אלינו ומוסיפים להתרגשות ואת ההתקדמות שניתן לשמוע מחזרה לחזרה – נראה שיהיו לנו קונצרטים נפלאים. הנה כמה תמונות מהחזרות

IMG-20140909-WA0001

 

IMG-20140909-WA0004

בראיון שפורסם היום באתר הבמה, אני מדבר בין היתר על הנגנים הצעירים שמצטרפים לאנסמבל (שהרבה מהם עברו אצלי במסגרות שונות של תזמורות צעירות) והתרומה שלהם לאוירה ולהתרגשות בחזרות: "הנגנים שבאים להיבחן על מנת להתקבל, ברובם הגדול הם מי שכבר עבדו איתי,  בתזמורת קונסרבטוריון גבעתיים או בתזמורת בית הספר תיכון 'רעות' בחיפה שם אני מלמד כבר יותר מעשר שנים, או מי שעברו את הפילהרמונית הצעירה. במלים אחרות, אני פוגש במבחני הקבלה אנשים שאני גידלתי… כאמור יש לנו  שבעה-שמונה נגנים וותיקים מן היום ראשון של האנסמבל. בחזרה הראשונה הם פוגשים את הצעירים שזה עתה הצטרפו. הצעירים רוצים להוכיח שהם לא פחות טובים מן הוותיקים והוותיקים רוצים להראות לצעירים שיש להם מה לתת כבוגרים. המרץ של נציגי שני ה'מחנות' מוזרם לאווירה, משביח ומעורר את תאי הצעירוּת.  להיות צעירים לנצח זהו ערך מוסף נוסף שגם אם אינו גלוי לקהל בצורה ישירה, המשפיע עליו באורח עקיף".

לראיון המלא – לחצו כאן

מחר תתקיים החזרה הגנרלית בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה שטריקר, אשר תהיה פתוחה לקהל, החל משעה 9:00 בבוקר.

 

שוברט ובטהובן – הפגישה

"ככל שהתקרבתי לבית חשתי שכוחותיי נוטשים אותי. וזאת למרות ההכנה הנפשית והשמחה הרבה שאחזה בי לקראת הפגישה עם האיש הנערץ. בטהובן ציפה לי, וקיבל בשמחה את הווריאציות עם ההקדשה…" כך, על פי ספרו של צבי צרי, מתאר שוברט בפני ידידיו את פגישתו (היחידה) עם בטהובן בשנת 1822. בקונצרטים הקרובים של סולני תל-אביב – שוברט ובטהובן נפגשים על הבמה.

את ספריו של צבי צרי אודות חייהם של מלחינים שונים אני קורא בשקיקה ובהנאה רבה. הם מבוססים על עובדות ביוגרפיות יבשות אך כתובים בצורה מעניינת וסיפורית המפיחה חיים באותן עובדות. בספרו על שוברט, ישנו קטע מרתק שבו מתאר צבי צרי את שיחתו של שוברט עם ידידיו שווינד הצייר ושובר המשורר, בעקבות פגישתו עם בטהובן בשנת 1822 (כאשר שוברט בן 25 ובטהובן בן 52). האם הדברים אכן קרו בדיוק כך? ידוע שלמרות שהיו לשוברט הזדמנויות רבות לפגוש את בטהובן, הם לא נפגשו מעבר לאותה פגישה מפוספסת המתוארת כאן (ובהלווייתו של בטהובן כאשר שוברט היה אחד מנושאי הלפידים שצעדו סביב הארון). במשך קרוב לשלושים שנה חיו שני המלחינים בוינה והסתובבו באותם חוגים, ישבו באותם בתי קפה, רכשו גיליונות תווים באותן חנויות מועטות שעסקו בכך והיו להם מכרים וידידים משותפים. ובכל זאת לא נוצר ביניהם קשר אמיתי. שוברט הקדיש לבטהובן את הווריאציות לפסנתר בארבע ידיים. ידוע גם ששוברט היה ביישן וצנוע מאוד, והעריץ את בטהובן. על בסיס העובדות האלה כותב צבי צרי בספרו הקטע המרתק הבא:

"האם נכון הדבר שפגשת את בטהובן ושוחחת עמו?" שאל הצייר (שווינד).
"זה כמעט נכון," ענה שוברט. "כידוע לך, הקדשתי לבטהובן את הווריאציות לפסנתר בארבע ידיים על פי השיר הצרפתי 'הפרש הטוב'. בדרך מקרה פגשתי את קרל, בן אחיו של בטהובן. שאלתי אותו אם יוכל להציג אותי לפני בטהובן. הוא דיבר עם דודו וגם עם שינדלר, מזכירו של בטהובן, ונקבעה לי פגישה. כל הלילה לא ישנתי. ניסיתי לאמץ את כל כוחותיי לבל אתרגש מדי בשעת הפגישה עם ה'מלך'. למחרת יצאתי לפגישה בלוויית דיאבלי, המוזיקאי והמוציא לאור. הוא הסכים להתלוות אלי ולסייע לי בשעת השיחה עם המאסטרו הנערץ."
"ובכן ספר לנו איך היתה הפגישה," אמר שווינד. "מה אמרת לו ומה הוא ענה לך? האם קבעתם להיפגש שוב?"
"לדאבוני, אין לי הרבה מה לספר, כי לא קרה מאומה. ככל שהתקרבתי לבית חשתי שכוחותיי נוטשים אותי. וזאת למרות ההכנה הנפשית והשמחה הרבה שאחזה בי לקראת הפגישה עם האיש הנערץ. בטהובן ציפה לי, וקיבל בשמחה את הווריאציות עם ההקדשה. הוא החל לעבור עליהן בקפידה, פנה אלי בשאלות והגיש לי את היומן שלו וביקש שארשום את תשובותיי לשאלותיו. אבל השיתוק אחז בי. לא הייתי מסוגל להחזיק בעט. ידיי לא נענו לי. המאסטרו העיר לי בעדינות על שגיאה בהרמוניה, אך מיד הוסיף שאין זו שגיאה גסה ואל לי להיבהל מהערתו. אני כבר איבדתי לגמרי את עשתונותיי. הייתי אובד עצות. יצאתי החוצה בלוויית דיאבלי, שנדהם למראה תגובת האלם שלי. לא יכולתי לעשות מאומה. חשתי פיק ברכיים, ידעתי שאיבדתי הזדמנות פז לפגוש במאסטרו ולשוחח איתו על שאלות שמציקות לי. לפחות היתה לי נחמה קטנה: לפני ימים אחדים פגשתי ברחוב את קרל, בן אחיו של בטהובן, והוא אמר לי שהוא ודודו מנגנים כמעט מדי יום את הווריאציות שהקדשתי לבטהובן. הוא אף אמר שדודו מעריך מאוד את היצירה."
שווינד ושובר היו המומים. דקה תמימה לא יכלו להוציא הגה מפיהם. עוצמת רגשותיו של ידידם העדין והביישן נגעה מאוד אל ליבם.
"איני מבין," אמר שווינד לשובר לאחר שנפרדו משוברט. "בטהובן יושב יום יום בפונדק 'העציץ הקטן', זה הנמצא מאחורי הקתדרלה. הוא סועד שם מדי יום ביומו בצהריים. כל מי שרוצה לראותו יכול לבוא לשם ולהחליף איתו מילה או שתיים. בטהובן הזמין אותו אליו, ובפגישה נמצאו דיאבלי ושינדלר. הוא לא היה לבד מול המאסטרו, ובכל זאת ההערצה והבושה הכריעו אותו."

את קונצרטי פתיחת העונה של האנסמבל אנחנו מקדישים לשני המלחינים הענקים האלה, ומפגישים אותם אחד לצד השני על הבמה. נבצע את הסימפוניה החמישית של שוברט וקטע מתוך המוסיקה לבלט "רוזמונדה" של שוברט, וכן את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 2 של בטהובן עם הסולן אלון גולדשטיין. וינה של ראשית המאה ה19. מוסיקה קלאסית במיטבה.

schubert beethoven

מוצ"ש 13.9.2014 ב20:30, אודיטוריום רפפורט חיפה
יום א' 14.9.2014 ב20:30, קונסרבטוריון שטריקר תל-אביב
יום ב' 15.9.2014 ב20:30, אולם וייל כפר-שמריהו
ובשידור חי לצפייה באינטרנט בלינק הזה