חוויות מפולין

מנדלסון על כוס יין

 

 

בין שירי רוקנרול ופופ שהושמעו בווליום חזק בבר אינטימי שנקרא "וינו מניפסט" (חגיגת יין) בעיר העתיקה בלובלין, המוסיקה לפתע הפסיקה ואדם מוכר מאד מהפוליטיקה בפולין הכריז בפני הנוכחים: "עכשיו נשמע משהו אחר", ונתן לי את רשות הדיבור. הצגתי את עצמי לקהל ואמרתי שעכשיו נשמע את הפרק האחרון מהסימפוניה האיטלקית של מנדלסון בביצוע סולני תל אביב. המוסיקה הושמעה בווליום חזק, בזמן שהנוכחים אוחזים בידיהם כוסות יין, שמפניה וגם וודקה. הקהל הקשיב בדריכות, ונהנה מהמוסיקה המאד יוצאת דופן עבור המקום. חלק אף באו לצפות במסך המחשב (המוסיקה הושמעה מסרטון יוטיוב של האנסמבל). בסיום זכיתי לתשואות והשתחויתי בפני הקהל. מעולם לא קרה לי בעבר דבר דומה, וזה היה בהחלט מרגש. האיש שעשה את המחווה הנהדרת הזו עבורי היה יאנוש פאליקוט, עד לא מזמן ראש האופוזיציה בפרלמנט הפולני, אדם שהפך בשנה האחרונה להיות חבר אמיתי וקרוב של אנסמבל סולני תל אביב. בשנה שעברה הוא אירח בביתו את כל האנסמבל לאחר הקונצרט שלנו בלובלין, ובמהלך השנה שמרנו על קשר ואף נפגשנו בארץ. בימים שביליתי בלובלין (יחד עם יו"ר הועד המנהל של האנסמבל ישראל בראון ואשתו, וכן מנכ"ל האנסמבל אריה ברדרומא), הוא אירח אותנו כמה פעמים בביתו, הכיר לנו אנשים בעלי השפעה וקשרים ונתן לנו הרגשה של בית חם בפולין.

יאנוש פאליקוט ואני בביתו

 

 

הארוע עצמו היה מפגש של חברים של יאנוש, שאחד מהם הוא הבעלים של הבר והוא הזמין את כולם על חשבונו. כל הנוכחים שם היו אנשי תרבות שמורגלים בהאזנה למוסיקה קלאסית, כך שעבורם זה לא היה משהו זר, אך בקונטקסט של הערב זה היה בהחלט יוצא דופן.

 

הגשר שבין העיר העתיקה לחדשה בלובלין

 

 

 

בחזרה לקיר הזיכרון

אחרי פגישה עם ידידינו יאנוש רוסלן ראש עיריית בילגוריי וסגנו ארתור בארה, נסענו לקיר הזיכרון ליהודי בילגוריי, הקיר שבטקס החנוכה שלו לפני שנה הופענו מול משפחותיהם של הניצולים ושל הנספים. היה מרגש לחזור לשם. גם בגלל המקום, וגם בגלל הטקס המרגש שבו השתתפנו במקום המיוחד הזה.

עם ראש עיריית בילגוריי וסגנו

 

 

מדהים שכשעוברים ברחוב כך סתם במקרה ורואים את הקיר, אם לא יודעים את הסיפור של העיר הזו  והמקום הזה – זה לא נראה כמו משהו מיוחד או יוצא דופן. רחוב שקט בתוך עיר קטנה ושקטה…

אבל המקום הזה, שנמצא בסמוך לבית הקברות היהודי, הוא קיר זיכרון ליהודים שנספו בעיירה הזו, שבתחילת המלחמה גרו בה 5500 יהודים מתוך 7000 תושבי העיירה. העיירה הזו, שבה גר יצחק בשביס זינגר ועוד כמה דמויות מוכרות, נשרפה כליל ומרבית היהודים בה נספו. זה בהחלט היה ביקור מרגש ומצמרר.

 

לקראת עונת 2014-2015 (5) – החרדות של הנוער בישראל

מפגש בין כנר קלאסי לכנר כלייזמר; מפגש בין זמרת סופרן לזמר קונטרה טנור; מפגש עם המציאות הישראלית דרך עיניהם של ילדים; ומפגש בין פרקי סויטה בארוקית להרמוניות ומקצבים של המאה ה-20. על היצירות הישראליות שנבצע בעונה הקרובה.

חיים פרמונט. "ישרא וישמע" לטקסטים של מיריק שניר, על החרדות וההוויה של הנוער בישראל

 

גם העונה תהיינה יצירות ישראליות כמעט בכל התכניות בסדרה המרכזית שלנו למנויים. יצירות ווקאליות, יצירות אינסטרומנטליות, עם סולנים, בלי סולנים, קצרות, ארוכות.

את העונה שעברה סיימנו עם יצירה ישראלית מרכזית באורך 45 דקות – "מוות ולידה" של נעם סיון למקהלה, שתי זמרות, פסנתר ותזמורת. היצירה זכתה להצלחה גדולה, ולמרות שזה עלול היה "להפחיד" את הקהל השמרן (בכל זאת, מדובר במוסיקה בת זמננו) – הקהל מילא את האולם, האזין ליצירה במלואה והגיב בהתלהבות רבה.

גם העונה תהיה לנו יצירה ישראלית אחת גדולה – "ישרא וישמע" של חיים פרמונט למקהלת ילדים, מקהלה מעורבת ותזמורת קאמרית, לטקסטים של מיריק שניר. התכנים ביצירה זו הם רציניים ולעיתים קשים – ומבטאים את התחושות, החרדות וההוויה של רבים מילדי ונוער ישראל בימים אלה, אך ללא פוליטיקה. את היצירה נבצע עם מקהלת הילדים מורן ועם אנסמבל זמרי מורן, ויהיו בביצועה קטעי משחק ובימוי. יצירה זו תבוצע בקונצרט שכותרתו "תמונות ילדות" ובנוסף לה נבצע פרקים מתוזמרים מתוך "תמונות ילדות" של שומאן.

עוד יצירה ישראלית שיש בה שילוב מעניין היא יצירתו של מנחם ויזנברג – סויטה קונצרטנטית לכינור קלאסי, כינור כלייזמר ותזמורת. זו יצירה שמשלבת היטב את העולם הקלאסי עם עולם הכלייזמר, ובמרכזה שני כנרים סולנים – הכנר הקלאסי יהיה זוהר לרנר, וכנר הכלייזמר יהיה דניאל הופמן. היצירה תבוצע בחודש ינואר 2015.

בדצמבר הקרוב נבצע מחזור שירים של בעז בן משה לטקסטים של ג'יימס ג'ויס. היצירה נכתבה במקור לקול ופסנתר ולאחרונה היא תוזמרה כמחזור של חמישה שירים לסופרן, קונטרה טנור, תזמורת מיתרים ואבוב. הסולנים ביצירה זו יהיו רויטל רביב ואלון הררי, ובאותה התכנית הם יבצעו את ה"גלוריה" של ויולדי.

ונפתח את העונה בעוד קצת פחות משבועיים עם יצירתו החדשה של אריה ברדרומא L'estro Melodico, סויטה בסגנון עתיק לתזמורת מיתרים. היצירה נכתבה לאנסמבל עבור ביצוע בקונצרט בסט.פטרסבורג במסגרת פסטיבל שבו נופיע בנובמבר הקרוב. היצירה מורכבת מפרקים של סויטה בארוקית – אדג'יו ופוגה, גבוט, מנואט, אריה וכו', ויש בה אלמנטים רומנטיים ושימוש בשינויי משקל והרמוניה, זאת כמובן בשונה מהסויטות הבארוקיות. הבכורה של היצירה, כאמור, בעוד קצת פחות משבועיים.

ובפוסט הבא, לקראת קונצרט הפתיחה של האנסמבל – שוברט ובטהובן: האם הם נפגשו אי פעם? וכיצד נראה המפגש? ומה אירע בו? שווה לחכות

לקראת עונת 2014-15 (1) – הסיפור שמאחורי קונצרט פתיחת העונה

הקשר שהחל כקשר של תלמיד-מורה, המשיך כקשר קולגיאלי בועדות מוסיקליות ובשיתופי פעולה מקצועיים, ואח"כ קשר מנצח-קהל, נמשך גם 8 שנים לאחר פטירתה של אסתר בלשה ז"ל. את קונצרט פתיחת העונה של סולני תל-אביב אנחנו מקדישים בכל שנה לזכרה. וגם – אחד מנכדיה של אסתר מנגן מזה כמה שנים באנסמבל. פוסט ראשון בסדרה, לקראת עונת הקונצרטים 2014-2015.

הפסנתרן אלון גולדשטיין. יופיע כסולן בקונצרטי פתיחת העונה ע"ש אסתר בלשה.

 

כתלמיד בביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו חיפה ניגנתי בכמה וכמה הרכבים קאמריים בהדרכתה של אסתר בלשה ז"ל, וזכיתי להימנות עם הקשתנים "המובחרים" אותם היא לימדה. במקביל, ניגנתי הרבה מאד רפרטואר לכינור ופסנתר עם כמה וכמה פסנתרנים צעירים מבין תלמידיה. לאחר שסיימתי את לימודיי בתיכון ובאקדמיה, חזרתי לכמה שנים לחיפה, ובאותן שנים שימשתי כמנצח הבית בתזמורת הסימפונית חיפה. אסתר בלשה היתה חברה בועד המנהל וכן בועדה המוסיקלית של התזמורת, וכך נפגשו דרכינו שוב, הפעם כקולגות. באותה התקופה עם התזמורת הסימפונית חיפה, לא פעם היה פסנתרן מצטיין מבין תלמידיה שניגן עם התזמורת כסולן בניצוחי. אסתר בלשה ז"ל היתה פסנתרנית ומורה לפסנתר ולמוסיקה קאמרית שפעלה בעיקר בחיפה עיר מגוריה, והטביעה את חותמה על חיי המוסיקה בעיר. כשהקמתי את אנסמבל סולני תל-אביב, אסתר בלשה ז"ל היתה מהתומכים הנלהבים של האנסמבל. היא הגיעה כמעט לכל קונצרט שלנו, והרבתה לשבח את העבודה המוסיקלית והרמה הגבוהה של האנסמבל. למעשה הקשר שלי עם אסתר, שהחל כתלמיד שלה למוסיקה קאמרית, המשיך כקולגה בועדות של התזמורת הסימפונית חיפה וכמנצח על סולנים מתלמידיה, ואח"כ כמבצע שהיא היתה בין תומכיו הנלהבים מהקהל.

למרות שחלפו כבר 8 שנים מאז פטירתה, הקשר שלי עם אסתר בלשה לא הסתיים, והוא נמשך עד היום ע"י הנצחתה בקונצרט פתיחת העונה של אנסמבל סולני תל-אביב. השילוב של אנסמבל סולני תל-אביב עם פסנתרן ישראלי הוא הדרך הטובה ביותר להנציח את זכרה של אסתר, מכיוון שהיא עצמה גידלה וטיפחה דורות של פסנתרנים ישראלים, והאמינה מאד בדרכו האמנותית של אנסמבל סולני תל-אביב. עד כה הופיעו עם האנסמבל במסגרת הקונצרטים ע"ש אסתר בלשה הפסנתרנים יעל קרת, ירון קולברג, מתן פורת, בנימין הוכמן, גיל גרבורג וסיון סילבר, עינב ירדן, וחברי מולטיפיאנו – תומר לב, ברניקה גליקסמן, דניאל בורוביצקי ורביב לייבזירר.

הנה ביצוע ההקונצ'רטו לארבעה פסנתרים של באך מפתיחת העונה הקודמת, עם חברי מולטיפיאנו כסולנים.

 

הקשר עם אסתר התחזק עוד יותר בשנים האחרונות באמצעות הנכד שלה, ניר גבריאלי, שהוא נגן אבוב מצטיין שחי ופועל בגרמניה במסגרת לימודיו הגבוהים, ומגיע לארץ מידי פעם לנגן באנסמבל. את ניר הכרתי עוד כשהיה בן 15, כאשר הוא הצטרף לתזמורת הפילהרמונית הצעירה שעליה ניצחתי באותה תקופה, ומאז עקבתי אחרי התפתחותו כמוסיקאי. וכפי שקורה עם לא מעט נגנים צעירים שאני פוגש במסגרות החינוכיות שבהן אני מנצח, גם ניר הגיע בסופו של דבר לאנסמבל סולני תל-אביב וישתתף בקונצרט פתיחת העונה שלנו, ע"ש אסתר בלשה.

בקונצרט זה נארח את הפסנתרן הישראלי הבינלאומי אלון גולדשטיין, שיבצע איתנו את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 2 של בטהובן.  עוד בתכנית – הסימפוניה החמישית וקטעים מהמוסיקה לבלט "רוזמונדה" של שוברט, וכן יצירה ישראלית חדשה בבכורה עולמית – "L'estro Melodico", סויטה בסגנון עתיק מאת אריה ברדרומא. היצירה של ברדרומא נכתבה עבור האנסמבל לכבוד קונצרט שנבצע בסט. פטרסבורג ברוסיה, בפתיחת פסטיבל "Silver Lyre" בחודש נובמבר הקרוב.

קונצרטי פתיחת העונה ע"ש אסתר בלשה יתקיימו ביום שישי 12.9 בשעה 12:30 בגוש עציון, במוצ"ש 13.9 בשעה 20:30 בחיפה, ביום א' 14.9 בשעה 20:30 בקונסרבטוריון שטריקר בתל-אביב, וביום שני 15.9 בשעה 20:30 בכפר-שמריהו.

בפוסט הבא – על היצירות הגדולות שנבצע בסדרה המרכזית למנויים.