תשע"ב בתמונות ובסיפורים

כמה שעות הספקנו לישון לפני הקונצרט בחג המוסיקה הישראלית? איפה החלה מסורת הטאקי באנסמבל? מי היה האורח "הסודי" בערב הגאלה הבלתי נשכח? כמה פעמים שרנו יחדיו על הבמה את השיר "יורה יקר השקה נא…"? על מה זעמה אחת המנויות שלנו בערב האופראי? רגע לפני שמתחילה לה שנה חדשה, סיכום השנה החולפת של האנסמבל בתמונות ובסיפורים

ספטמבר 2011: איפה בדיוק החלה מסורת הטאקי באנסמבל? נכון, זה קרה בנסיעה הקצרה לסלוניקי במוצאי ראש השנה שעבר. כך בילינו את שעות ההמתנה הרבות בשדה התעופה. כאן לימדנו את יוליה את חוקי המשחק. אוקטובר 2011: כ-4 שעות שינה בלבד הפרידו בין שובנו מסלוניקי לפנות בוקר לבין החזרה והקונצרט במסגרת חג המוסיקה הישראלית (יש כאלה שישנו קצת יותר, אבל זה הממוצע). לא נתוני פתיחה אידאליים לקונצרט בשידור חי. ומילא אם זו היתה תכנית "קייטנה", אבל איתן שטיינברג, גורי אגמון, דניאל עקיבא ונעם סיון בערב אחד? קצת מוגזם… תמר ענבר היתה הסולנית באבוב ב"ממעמקים" של דניאל עקיבא. בסופו של דבר עברנו את זה בשלום!!אוקטובר 2011: כהכנה ל"מהפכה הווקאלית" שלנו, גם את העונה הקודמת פתחנו בקונצרט ווקאלי עם מקהלה. אז שרו איתנו חברי אנסמבל זמרי מורן, העונה זו תהיה מקהלת זמרי קולגיום, איתה התחלתי לעבוד לאחרונה. נובמבר 2011:  13 פעמים??? באיזשהו שלב היה נדמה שעברנו לגור במוזיאון תל-אביב… 13 פעמים שרנו ביחד את השיר "יורה יקר, השקה נא, הרווה שדות וניר" (שיר הילדים שלפיו מוצרט כתב את פרק הסיום מהקונצ'רטו מס' 27 שלו), 13 פעמים שמענו את המשפט "כל-כך פשוט… כל-כך יפה… כל-כך מושלם". סדרת הקונצרטים עם אסתרית בלצן דצמבר 2011: פרוקופייב או רון ויידברג? הקונצרט השני למנויים, עם גיל וסיון כסולנים. במהלך החזרות לקונצרט קיבלנו מכתב שבו נאמר שאסור לנו להציג ולבצע את הקונצ'רטו לשני פסנתרים כיצירה של פרוקופייב. המלחין רון ויידברג, שכתב את היצירה על-פי הקונצ'רטו לשני פסנתרים של פרוקופייב, מיהר להבהיר שזוהי יצירה שלו, וכך התאפשר ביצועה. גם הקונצרט הזה שודר בשידור חי ברדיו דצמבר 2011: האנסמבל מנגן ללא מנצח מיצירות באך באולם "צוותא". איזו אחידות בהרמת הקשתות!!! התכנית הזו חזרה עוד מספר פעמים במהלך העונה – בכפר-שמריהו, בזכרון יעקב ובטבריה.דצמבר 2011: האורח "הסודי" שהצטרף ליוני רכטר בסיום ערב הגאלה – שלומי שבן. "כולם אומרים ששוב היא כאן", לסיום הערב הבלתי נשכח. אפשר לומר שאת מסורת ה"הפתעות" של האנסמבל התחלנו כבר בערב הזה.

פברואר 2012: עוד קונצרט לא שגרתי המרמז על הצפוי בעונה הקרובה – הערב האופראי של מוצרט, שבו שברנו את חוקי הקונצרט המקובלים בימינו. פירקנו את הסימפוניה ה40 לארבעה פרקים שבוצעו במהלך הערב, בין הפרקים אלי גורנשטיין הקריא ממכתבי מוצרט ובוצעו אריות שונות. לסיום אלי גורנשטיין בעצמו שר עם יקי ראובן במנדולינה את "Deh vieni alla finestra". לצד התגובות המשבחות קיבלנו גם טלפון זועם ממנויה שטענה ש"לא עושים דברים כאלה…" אני מניח שבעונה הקרובה, אם היא תחליט לבוא, היא מאוד תסבול בקונצרטים שלנו…

מרץ 2012: תשובה מוחצת לקהל שחושש משינויים – הפסנתרן והמנצח דוד גריילסאמר שהתארח אצלנו כסולן וכמנצח בקונצרט סוחף ומלא אנרגיה. אצל דוד, המנהל המוסיקלי של התזמורת הקאמרית של ז'נבה, אין שיקולים של "מה יגיד הקהל". הוא הולך עם מה שהוא מרגיש ורוצה לבצע. אם הוא הצליח לשנות את מתכונת הקונצרטים בז'נבה ולהביא לשם קהל חדש, למה שאנחנו לא נעשה זאת בארץ?

מאי 2012: קונצרט סיום העונה עם המנצח האורח אנטונלו מנקורדה. גם כאן התכנית היתה לא שגרתית – כל היצירות נכתבו במאה ה-20. אפילו ההדרן של הסולן חגי שחם נכתב בשלהי המאה ה-20 – פרלוד לכינור סולו של מנחם צור. הקהל שרד את הקונצרט בגבורה ויצא הפעם ללא פגע.

יוני 2012: חזרה בבוקר וקונצרט בערב (שוב בשידור חי ברדיו). קונצרט מיצירות מרק לברי. את היצירה שביצענו לראשונה בערב הזה, לקחנו איתנו כעבור חודשיים לקונצרט בשוייץ (בתמונה הבאה)

אוגוסט 2012: האנסמבל בהרים בשוייץ לקונצרט במסגרת פסטיבל Les Sommets du Classique. הצלחה גדולה לסיום העונה, עם הזמנה לשוב בקיץ הבא.

לקראת השנה החדשה, אני רוצה לאחל לקהל המסור והנאמן של סולני תל-אביב, לחובבי המוסיקה, למוסיקאים ולכל קוראי הבלוג הזה – שתהיה שנה טובה, מתוקה, מוצלחת, שנת בריאות, שנת אהבה, שנת שלום, שנה של הרבה מוסיקה טובה!!!

שלכם, ברק טל

 

 

מודעות פרסומת

חוויה מאתגרת ומרתקת

ביצוע של אותו הקונצרט 13 פעמים, כפי שקורה בימים אלה בקונצרטים שלנו עם אסתרית בלצן, הוא חוויה מרתקת שעדיין לא חוויתי בעבר. יש בחוויה הזאת הרבה תובנות והרבה ענין. וגם – ההכנות לקונצרט הגאלה שלנו בעיצומן.

אסתרית, אני והאנסמבל. 13 פעמים.

 

אתמול היו לנו שני קונצרטים ברצף במוזיאון תל-אביב. היום – שני קונצרטים ברצף בחיפה. מחר – קונצרט נוסף בירושלים. כמות הקונצרטים הזאת והאינטנסיביות שלהם זו בהחלט חוויה חדשה עבורי ועבור האנסמבל. לעלות לבמה ולתת הכל – במרץ, בהתלהבות, עם רעננות ואנרגיה – כאשר רק לפני כשעה סיימת את אותו הקונצרט עם אותן היצירות, וגם אתמול ושלשום. ומחר. איך עושים את זה? זה בהחלט נסיון מסוג חדש, ואני נהנה ממנו ורואה בו חוויה מרתקת. זה מאוד מאתגר להישאר רענן בכל ביצוע ולא להישחק. להישאר יוצר ולא להפוך למכונה אוטומטית שלוחצים על "פליי". להישאר ברמה מקצועית גבוהה ולא לוותר על פרטים. אני נהנה מהחוויה מכיוון שיש בה המון למידה. קודם כל – רמת ההיכרות עם היצירות עולה, מביצוע לביצוע אני יודע את היצירות יותר טוב. אחרי חמישה קונצרטים כבר הכרתי את כל היצירות בעל-פה, ואני מנצח על כל הקונצרט ללא פרטיטורה, דבר שמאוד משפר את התקשורת עם התזמורת והסולנים ומשחרר אותי מהתלות בתוים הכתובים. שנית – על-מנת לשמור על רמה גבוהה, צריך לנצל היטב את החזרות הקצרות שלפני הקונצרטים. אנחנו בד"כ נפגשים לחזרת חימום של כחצי שעה לפני כל קונצרט. חשוב לי שלא לבזבז את הזמן היקר הזה, אלא לנצל כל רגע לעבודה יעילה, לשיפור ותחזוקה של הדברים הבסיסיים – ניקיון, אחידות, ארטיקולציה, בלאנס וכו'. אם לא מזכירים ומקפידים על דברים כאלה, הרמה יכולה לרדת משמעותית מקונצרט לקונצרט. זה דורש ממני הכנה לפני כל חזרה כזאת – הכנה לפרטים של מקומות עליהם אני רוצה לעבור, מקומות בהם אני מסתפק רק בהערה מילולית ללא נגינה, ומקומות עליהם אני מוותר במידה ואין זמן.

כמובן שרמת האנרגיה וההשראה משתנה מקונצרט לקונצרט – יש קונצרטים בהם ההרגשה היא של עייפות וחוסר התלהבות, לעומת קונצרטים שבהם פתאום יש השראה ויצירתיות. בד"כ זה קורה בו זמנית אצל האנסמבל, אצל הסולנית אסתרית בלצן ואצלי. אתמול למשל דווקא בקונצרט השני, כשהיינו יותר עייפים, הרגשתי שהיה גם ריכוז גבוה וגם הרבה השראה ואנרגיה. כמובן שזה גורם להרגשה נהדרת ולהנאה גדולה מהקונצרט. לא תמיד יש לזה הסבר, למה בקונצרט אחד אין אנרגיה ובקונצרט שני יש, אבל בכל מקרה זה דורש לפחות רמה מקצועית גבוהה וליטוש של כל פרט, כך שגם בלי המון השראה הקונצרט יהיה טוב.

כאשר קורים דברים לא צפויים זה תמיד מעיר את כולם – אם זה טעות, או אם זה טמפו שונה מהרגיל, או סתם פרט קטן שכולם שמים לב אליו. לכן, אני משתדל לא "לחזור" על ביצוע אלא לחפש דברים חדשים ולעשות נסיונות. זה שומר את הביצוע רענן.

בינתיים, במקביל, אנחנו עובדים במרץ על ההכנות לקונצרט הגאלה החגיגי שלנו לציון עשור להיווסדו של האנסמבל. ב29.12.2011 באולם נוגה ביפו נופיע עם טובי הסולנים הישראלים שהופיעו איתנו במשך השנים – סרגיי אוסטרובסקי, שהיה הכנר הראשי מדור המייסדים של האנסמבל, הצ'לן צבי פלסר, הקלרניטן חן הלוי, הויולן גיא בן ציוני שגם ניגן איתנו עכשיו בסדרה של אסתרית, הפסנתרן מתן פורת, הזמר והיוצר יוני רכטר, ועוד הפתעות נוספות. בערב הזה גם נקרין סרטון חדש על האנסמבל ונשיק מארז תקליטורים עם מיטב ההקלטות של האנסמבל. לשירים עם יוני רכטר יצטרפו אלינו נגנים צעירים מתזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים ומביה"ס לאמנויות "רעות" בחיפה. אתמול בסיום הקונצרט הגיע צלם מעיתון הארץ שצילם אותנו ביחד עם הילדים, כפרומו לקונצרט. מכירת הכרטיסים נמשכת ואנחנו מצפים לאולם מלא עד אפס מקום.

יוני רכטר. מצטרף אלינו לחגיגה ב29.12

אין זמן לנוח

הקונצרט במרכז עינב היה מוצלח מאוד. אחריו יצאנו כל נגני האנסמבל, רוני המנכ"לית, בני ובנות הזוג ואני, לחגוג במסעדה איטלקית. אבל היום לא נחנו, בבוקר התחלנו חזרה על תכנית אחרת, לקראת הקונצרט בכפר-שמריהו ביום רביעי. וגם אז זה לא ייגמר…

האנסמבל ביחד עם אנסמבל זמרי מורן, אתמול בקונצרט במרכז עינב

בדרך כלל אחרי פרוייקט אינטנסיבי, ובמיוחד אחרי קונצרט שהוא מעין שיא – כמו זה שהיה אתמול במרכז עינב בתל-אביב – צריך קצת זמן לנוח, להתאושש, להירגע, לשחזר וכו'. הפעם לא זכינו בזמן הזה. רק בשעה שלאחר הקונצרט, כשכולנו נפגשנו שוב במסעדה האיטלקית שמול גן העיר על מנת לחגוג את פתיחת העונה, להרים כוסית ולאכול, יכולנו קצת להירגע ולשמוח. אבל לא נשאר הרבה זמן לישון כי הבוקר כבר התחלנו בהכנות לקראת הסדרה החדשה בכפר-שמריהו – סדרה שהקונצרט הראשון שלה יתקיים ביום ד' הקרוב 2.11 באודיטוריום וייל.

הקונצרט אתמול היה מרגש מאוד, וזכה לתגובות נלהבות של הביקורת ושל הקהל. יוסי שיפמן סיפר הבוקר ברשת ב' כי העבודה המצויינת של הנגנים והזמרים באה לידי ביטוי בכל הערב ובמיוחד ביצירתו של נעם סיון, ושזו היתה חגיגה יפה ומזמינה לעונת העשור של האנסמבל. הבוקר כבר עשינו את הסוויץ' בראש והתחלנו לעבוד על הסימפוניה הפשוטה של בריטן, סויטת הולברג של גריג והדיברטימנטו ק.136 של מוצרט. לשמחתי החזרה היתה טובה ועם ריכוז ואנרגיות חיוביות, והאנסמבל צלצל טוב מאוד. מחר בבוקר חזרה נוספת, ומיום רביעי אנחנו מתחילים את הפרוייקט עם אסתרית בלצן – 13 קונצרטים בתל-אביב, חיפה וירושלים. אז מתי ננוח?