תשע"ב בתמונות ובסיפורים

כמה שעות הספקנו לישון לפני הקונצרט בחג המוסיקה הישראלית? איפה החלה מסורת הטאקי באנסמבל? מי היה האורח "הסודי" בערב הגאלה הבלתי נשכח? כמה פעמים שרנו יחדיו על הבמה את השיר "יורה יקר השקה נא…"? על מה זעמה אחת המנויות שלנו בערב האופראי? רגע לפני שמתחילה לה שנה חדשה, סיכום השנה החולפת של האנסמבל בתמונות ובסיפורים

ספטמבר 2011: איפה בדיוק החלה מסורת הטאקי באנסמבל? נכון, זה קרה בנסיעה הקצרה לסלוניקי במוצאי ראש השנה שעבר. כך בילינו את שעות ההמתנה הרבות בשדה התעופה. כאן לימדנו את יוליה את חוקי המשחק. אוקטובר 2011: כ-4 שעות שינה בלבד הפרידו בין שובנו מסלוניקי לפנות בוקר לבין החזרה והקונצרט במסגרת חג המוסיקה הישראלית (יש כאלה שישנו קצת יותר, אבל זה הממוצע). לא נתוני פתיחה אידאליים לקונצרט בשידור חי. ומילא אם זו היתה תכנית "קייטנה", אבל איתן שטיינברג, גורי אגמון, דניאל עקיבא ונעם סיון בערב אחד? קצת מוגזם… תמר ענבר היתה הסולנית באבוב ב"ממעמקים" של דניאל עקיבא. בסופו של דבר עברנו את זה בשלום!!אוקטובר 2011: כהכנה ל"מהפכה הווקאלית" שלנו, גם את העונה הקודמת פתחנו בקונצרט ווקאלי עם מקהלה. אז שרו איתנו חברי אנסמבל זמרי מורן, העונה זו תהיה מקהלת זמרי קולגיום, איתה התחלתי לעבוד לאחרונה. נובמבר 2011:  13 פעמים??? באיזשהו שלב היה נדמה שעברנו לגור במוזיאון תל-אביב… 13 פעמים שרנו ביחד את השיר "יורה יקר, השקה נא, הרווה שדות וניר" (שיר הילדים שלפיו מוצרט כתב את פרק הסיום מהקונצ'רטו מס' 27 שלו), 13 פעמים שמענו את המשפט "כל-כך פשוט… כל-כך יפה… כל-כך מושלם". סדרת הקונצרטים עם אסתרית בלצן דצמבר 2011: פרוקופייב או רון ויידברג? הקונצרט השני למנויים, עם גיל וסיון כסולנים. במהלך החזרות לקונצרט קיבלנו מכתב שבו נאמר שאסור לנו להציג ולבצע את הקונצ'רטו לשני פסנתרים כיצירה של פרוקופייב. המלחין רון ויידברג, שכתב את היצירה על-פי הקונצ'רטו לשני פסנתרים של פרוקופייב, מיהר להבהיר שזוהי יצירה שלו, וכך התאפשר ביצועה. גם הקונצרט הזה שודר בשידור חי ברדיו דצמבר 2011: האנסמבל מנגן ללא מנצח מיצירות באך באולם "צוותא". איזו אחידות בהרמת הקשתות!!! התכנית הזו חזרה עוד מספר פעמים במהלך העונה – בכפר-שמריהו, בזכרון יעקב ובטבריה.דצמבר 2011: האורח "הסודי" שהצטרף ליוני רכטר בסיום ערב הגאלה – שלומי שבן. "כולם אומרים ששוב היא כאן", לסיום הערב הבלתי נשכח. אפשר לומר שאת מסורת ה"הפתעות" של האנסמבל התחלנו כבר בערב הזה.

פברואר 2012: עוד קונצרט לא שגרתי המרמז על הצפוי בעונה הקרובה – הערב האופראי של מוצרט, שבו שברנו את חוקי הקונצרט המקובלים בימינו. פירקנו את הסימפוניה ה40 לארבעה פרקים שבוצעו במהלך הערב, בין הפרקים אלי גורנשטיין הקריא ממכתבי מוצרט ובוצעו אריות שונות. לסיום אלי גורנשטיין בעצמו שר עם יקי ראובן במנדולינה את "Deh vieni alla finestra". לצד התגובות המשבחות קיבלנו גם טלפון זועם ממנויה שטענה ש"לא עושים דברים כאלה…" אני מניח שבעונה הקרובה, אם היא תחליט לבוא, היא מאוד תסבול בקונצרטים שלנו…

מרץ 2012: תשובה מוחצת לקהל שחושש משינויים – הפסנתרן והמנצח דוד גריילסאמר שהתארח אצלנו כסולן וכמנצח בקונצרט סוחף ומלא אנרגיה. אצל דוד, המנהל המוסיקלי של התזמורת הקאמרית של ז'נבה, אין שיקולים של "מה יגיד הקהל". הוא הולך עם מה שהוא מרגיש ורוצה לבצע. אם הוא הצליח לשנות את מתכונת הקונצרטים בז'נבה ולהביא לשם קהל חדש, למה שאנחנו לא נעשה זאת בארץ?

מאי 2012: קונצרט סיום העונה עם המנצח האורח אנטונלו מנקורדה. גם כאן התכנית היתה לא שגרתית – כל היצירות נכתבו במאה ה-20. אפילו ההדרן של הסולן חגי שחם נכתב בשלהי המאה ה-20 – פרלוד לכינור סולו של מנחם צור. הקהל שרד את הקונצרט בגבורה ויצא הפעם ללא פגע.

יוני 2012: חזרה בבוקר וקונצרט בערב (שוב בשידור חי ברדיו). קונצרט מיצירות מרק לברי. את היצירה שביצענו לראשונה בערב הזה, לקחנו איתנו כעבור חודשיים לקונצרט בשוייץ (בתמונה הבאה)

אוגוסט 2012: האנסמבל בהרים בשוייץ לקונצרט במסגרת פסטיבל Les Sommets du Classique. הצלחה גדולה לסיום העונה, עם הזמנה לשוב בקיץ הבא.

לקראת השנה החדשה, אני רוצה לאחל לקהל המסור והנאמן של סולני תל-אביב, לחובבי המוסיקה, למוסיקאים ולכל קוראי הבלוג הזה – שתהיה שנה טובה, מתוקה, מוצלחת, שנת בריאות, שנת אהבה, שנת שלום, שנה של הרבה מוסיקה טובה!!!

שלכם, ברק טל

 

 

קונצרט מוצלח בכפר שמריהו

בקונצרט הראשון, שהיה שלשום בכפר-סבא, לא נכחתי. אתמול הגעתי לשמוע את האנסמבל באולם וייל בכפר-שמריהו. רשמים מהקונצרט, הפעם מהצד של הקהל

image

הקונצרט באולם וייל נפתח בריקודים הרומניים של ברטוק. אני מכיר את אולם וייל כאולם יבש שהצליל לא עובר בו היטב לקהל. להפתעתי הרבה – האנסמבל התחיל לנגן ושמעתי צליל ענק!!! ישבתי למעלה, רחוק מהבמה, וממש לא ציפיתי לכזאת עוצמה. האנסמבל נשמע מגובש ומלוטש, ועם נפח כמו תזמורת סימפונית. גם היתה אנרגיה והתלהבות. ביצוע נפלא.

היצירות שניגן הכנר חגי שחם בהמשך הערב (בלוך "בעל שם" ושתי יצירות של הובאי), ממש תואמות את סגנון הנגינה שלו. נגינה וירטואוזית ללא מגבלות בכל חלקי הכינור, בכל הפוזיציות ועל כל המיתרים מלמטה למעלה ובחזרה, ויברטו משתפך שמזכיר קצת את גדולי הכנרים מראשית המאה הקודמת, הבעה מוסיקלית אישית ומיוחדת, וצליל מבריק וגדול. פשוט נגינה נפלאה. האנסמבל והמנצח אנטונלו מנקורדה היו צריכים להתמודד עם מוסיקה שאינה קלה לליווי, שהטמפים משתנים בה לעיתים קרובות ושיש בה הרבה חופש לסולן. אלה יצירות שלפעמים לתזמורת אין בהן הרבה מה לנגן אבל יש הרבה מה לקלקל. למרות שהיתה מידי פעם תחושה של מתח ולחץ – האם הם יצליחו ללוות את הסולן מבלי לטעות – בסה"כ הליווי היה מקצועי מאוד, ואיפשר לחגי להישמע במיטבו. כאשר חגי סיים את חלקו והקהל יצא להפסקה היתה לי תחושה שזה עבר ממש מהר. זה סימן טוב. באמת, התכנית זרמה בחלק הראשון באופן טבעי מיצירה ליצירה, וגרמה לי, כקהל, לצאת להפסקה עם חיוך ועם ציפייה לשמוע עוד.

החלק השני של הקונצרט היה החלק הרציני יותר. יצירה אחת בלבד – המטמורפוזות של שטראוס. זו יצירה שמנוגנת ברצף אחד, כחצי שעה, ואינה מחולקת לפרקים. בחלק הזה של הקונצרט ישבתי יותר למטה באולם, ודווקא משם שמעתי פחות טוב. העוצמה שהגיעה למעלה בחלק הראשון של הקונצרט היתה פחותה כשישבתי בשורה 5 או 6. יש הרבה מאוד קשיים אובייקטיביים ליצירה הזו. קודם כל, כל נגן מנגן בה תפקיד סולני עצמאי, ויש המון קולות שונים. קשה לשמוע ולעקוב אחרי הכל. ריבוי הקולות גם יוצר בד"כ בעיות אינטונציה ובעיות ריתמיות. וגם, הנגינה במשך כמעט חצי שעה ברצף יוצרת איזשהו קושי להישאר בתוך החוויה הממושכת מבלי ללכת לאיבוד בדרך. המנצח אנטונלו מנקורדה והאנסמבל עשו עבודה נהדרת בביצוע של היצירה. החטיבות האיטיות, בפתיחה ובסיום של היצירה, היו מאוד חזקות ומגובשות, גם מבחינת הצליל וגם מבחינת האופי. כשהיצירה הסתיימה היתה ממש הרגשה שקרה משהו מאוד משמעותי על הבמה. שלרצף המוסיקלי הזה היה תוכן. האינטונציה בביצוע כולו היתה בסה"כ מצויינת למרות הקשיים הרבים. היו רגעים סולניים אינדיבידואליים מאוד יפים, וקטעי מוסיקה קאמרית נפלאים בין כמה נגנים. מידי פעם, בקטעים המהירים, הלכתי קצת לאיבוד, וזה קרה לפעמים בגלל בלאנס לא מספיק ברור (כלומר יותר מידי עומס צלילי של הרבה קולות בו זמנית) ולפעמים בגלל שלא היתה מספיק ארטיקולציה ותחושה ריתמית. אני חושב שהדברים האלה קורים כמעט בכל ביצוע של היצירה הזאת, כי הכתיבה שלה גם כך היא מאוד עמוסה ולא שקופה. בסך הכל זה היה ביצוע מצויין, והוא גרם לי להרגיש גאווה גדולה באנסמבל. הערב כולו היה מיוחד ועם תכנית לא שגרתית, שלמרות שהיא אינה ארוכה והקונצרט הסתיים מוקדם, זו תכנית מלאה ועמוסה.

סולני תל-אביב לפני ביצוע המטמורפוזות של שטראוס. איפה מסתתר הכנר הראשי?

מחר הקונצרט יתקיים באולם רפפורט בחיפה, עם הרצאה מקדימה בשעה 19:30, וביום ראשון במרכז עינב בשעה 20:30. כדאי מאוד (והפעם אני ממליץ כמבקר מוסיקה "אובייקטיבי" ולא כמבצע)

החזרות החלו, מחר מתחילים הקונצרטים

אנטונלו מנקורדה נחת בארץ. החזרות החלו ומתנהלות באינטנסיביות. העבודה איתו מאוד יסודית ואיכותית. הנגנים משתפים פעולה מצוין. החזרה הבוקר החלה בעבודה על המטמורפוזות של שטראוס, שנראה כי הביצוע שלה יהיה מרגש ומצמרר.

בהמשך הצטרף הסולן בתכנית – הכנר חגי שחם, שמנגן את הסויטה בעל שם של בלוך, ושתי יצירות וירטואוזיות של הובאי. הנגינה שלו וירטואוזית, אספרסיבית וסוחפת. תענוג להאזין לצליל המלא שלו ולמוסיקליות שיוצאת מכל צליל שלו.

התכנית מורכבת מיצירות שכולן נכתבו במאה ה20, אבל אי אפשר להגדיר אותה כתכנית מודרנית. היצירות מאוד קומוניקטיביות בסה"כ, ואני מאמין שהקהל שיגיע יהנה מאוד.

ארבעה קונצרטים יתקיימו החל ממחר:
יום ד' 30.5 היכל התרבות כפר סבא
יום ה' 31.5 כפר שמריהו
מוצ"ש 2.6 אודיטוריום רפפורט חיפה
יום א' 3.6 מרכז עינב תל אביב
כל הקונצרטים בשעה 20:30. בחיפה תתקיים הרצאת קדם קונצרט בשעה 19:30

תל-אביב-ברלין פרק חדש

בזכות הקשר המיוחד של האנסמבל עם מוסיקאים מברלין – סולנים, מנצחים ונגנים באנסמבלים מובילים – אנחנו זוכים לביקורים של אמנים מהשורה הראשונה, ומתעדכנים בנעשה בבירה האירופית מבחינת הסטנדרטים וסגנונות הנגינה. בתכנית הקרובה שלנו נארח את המנצח אנטונלו מנקורדה, שכיום מכהן כמנהל המוסיקלי של התזמורת הקאמרית פוטסדאם

אנטונלו מנקורדה

על הקשר של האנסמבל עם ברלין כתבתי כאן לא מעט. אחרי שיצרנו קשר עם סרג'יו אזוליני (ב2005), שלימים מונה ליועץ האמנותי של האנסמבל, וארחנו את המנצח קרל היינץ סטפנס מברלין, כעת אנחנו עומדים לארח אצלנו את המנצח אנטונלו מנקורדה. אנטונלו הוא כיום המנהל האמנותי של התזמורת הקאמרית פוטסדאם – אותה התזמורת שממנה הבאנו אלינו את סרג'יו, אותה התזמורת שנגנים רבים וטובים שלנו ניגנו ומנגנים בה, כולל הכנר הראשי שלנו מתן דגן. הרבה בזכות הקשר המיוחד שלנו עם ברלין, האנסמבל שומר על הסטנדרטים האירופאיים שלו ועל סגנון הנגינה המיוחד, שמקובל כיום בתרבות המוסיקלית האירופית.

את הקשר עם אנטונלו יצרתי בתיווכו של מתן דגן, ונפגשתי איתו בברלין לפני כשנה וחצי. התחלנו לדבר על מוסיקה, על כינור ועל ניצוח (שנינו כנרים לשעבר), ולאט לאט התחלנו לתכנן את הפרוייקט שבו האנסמבל יארח אותו. הכימיה בינינו היתה טובה מאוד, והפגישה היתה מפרה ויעילה. מאז אותה הפגישה תאריכי הקונצרטים שקבענו השתנו וגם התכנית השתנתה קצת, אבל למרות הכל הפרוייקט יוצא אוטוטו לדרך.

במשך שנות קיומו, האנסמבל הזמין לא מעט מנצחים ונגנים מובילים אורחים. מקסים ונגרוב ניצח וניגן סולו עם האנסמבל בשנת 2004, בהמשך הויולנית טבאה צימרמן הובילה פרוייקטים עם האנסמבל (2005 ו2006), הכנר הנורבגי טרייה טונסן ב2008 ו2011, הכנרת אנטייה וייטהאס (2009) שתשוב אלינו גם בעונה הבאה,  כנרת הבארוק קתי דברצני (2006), המנצח מנדי רודן ז"ל ב2006 , הפסנתרן והמנצח דוד גריילסאמר ב2012, סרג'יו אזוליני כמובן, ועוד. כל פרוייקט מהסוג הזה עם מנצח אורח או נגן מוביל שמדריך את האנסמבל, מביא כיוון חשיבה חדש, השראה, אינטרפרטציה אישית, הרגלי נגינה ועבודה משלו – גורם לאנסמבל להיות מאוד ממוקד ומרוכז ומעלה את הרמה שלו. אמנים אורחים בינלאומיים ברמה הגבוהה ביותר יוצרים עניין, רעננות והתלהבות אצל הנגנים.

אנטונלו מנקורדה ינצח אצלנו על המטמורפוזות של שטראוס, יצירות לכינור של בלוך והובאי עם הסולן חגי שחם, וריקודים רומניים של ברטוק. כולנו מצפים לבואו. בפוסטים הבאים אני אעדכן מהחזרות איתו.

"בואו בואו ימי הגעגועים…" לקראת העונה החדשה של סולני תל-אביב

דואו הפסנתרנים סילבר-גרבורג, הפסנתרן והמנצח דוד גריילסאמר, ערב גאלה חגיגי, חג המוסיקה הישראלית, מפגשים מוסיקליים עם אורחי האנסמבל, אופרה, קונצרטי-מופע במועדונים, הכנר חגי שחם – אלו הם רק מקצת מהארועים והאורחים הצפויים בעונה הקרובה. זו עומדת להיות עונה מהפכנית, משופעת בארועים מוסיקליים מרגשים, גם לאנסמבל וגם לי באופן אישי. בפוסטים הקרובים אציג כמה מהארועים הבולטים שצפויים לנו בעונת חגיגות העשור של סולני תל-אביב

יצירתו הנהדרת של נעם סיוון "ביתן הבדידות" למקהלה ותזמורת מיתרים, עפ"י טקסטים נפלאים של דני כהן ז"ל (שהמשפט בכותרת הוא חלק מהם), תהיה אחת מהיצירות שהאנסמבל יבצע ביחד עם אנסמבל זמרי מורן בחג המוסיקה הישראלית בפתיחת העונה. במלאת עשר שנים לקיומו, האנסמבל נערך לעונה חגיגית במיוחד. הרבה ארועים מיוחדים, הרבה ארועים חגיגיים, הרבה חוויות והרבה חידושים צפויים לנו בעונה זו, ועליהם אספר בפרוט בפוסטים הקרובים.

פרט לקונצרט בחג המוסיקה הישראלית, האנסמבל יטוס בפתיחת העונה לקונצרט מיוחד בחו"ל (פרטים בפוסטים הבאים). בהמשך העונה – קונצרטים למנויים במהלכם האנסמבל יארח את המנצח האיטלקי אנטונלו מנקורדה, את הפסנתרן והמנצח דוד גריילסאמר, את דואו הפסנתרנים גיל גרבורג וסיוון סילבר, את הכנר חגי שחם, את זמרת הסופרן אלה וסילביצקי ועוד. מופע גאלה חגיגי וחדשני לציון עשור לאנסמבל, ובו מיטב הסולנים הישראליים (הכנר סרגיי אוסטרובסקי, הפסנתרן מתן פורת, הצ'לן צבי פלסר ועוד) וכן כמה זמרים ישראליים מפורסמים (פרטים בפוסטים הבאים) יתקיים באולם נגה ביפו בדצמבר. סדרת קונצרטים חדשה בכפר- שמריהו תכלול קונרצטים מהתכניות למנויים, קונצרטים קלילים וקונצרטים בליווי שיחה ודברי הסבר. מועדון מוסיקלי ובו סדרת מפגשי שיחה-קונצרט-הרצאה עם כמה מהסולנים הבולטים של האנסמבל בעונה יתקיים בכמה מקומות בארץ (פרטים בפוסטים הבאים). קונצרטים עם סולנים מהאנסמבל בקונצ'רטי של באך בהובלת הכנר הראשי מתן דגן יתקיימו במהלך העונה ברחבי הארץ (פרטים בפוסטים הבאים). קונצרטים מהפכניים במועדונים לקהל של צעירים, בהם נגני האנסמבל ישלבו את המוסיקה הקלאסית עם מופעים מתחום המוסיקה הקלה והג'אז, ישולבו אף הם במבחר הקונצרטים שהאנסמבל יציע העונה לקהל הרחב. עונה מרתקת ומאוד אינטנסיבית עומדת בפתח.

בימי הקיץ אני עוסק בשיבוץ הנגנים לפרוייקטים הרבים, ברכישת התוים, בארגון החזרות והפרוייקטים השונים, וגם בלמידת הפרטיטורות הרבות (ארבע יצירות ישראליות ושתי מיסות – כבר לחודש אוקטובר הקרוב). רעיונות חדשים ויצירתיים צצים כל הזמן, שיתופי פעולה אפשריים, הרבה פגישות עם אמנים ואנשי מוסיקה שונים, שיחות טלפון ומיילים רבים. זוהי תקופה עמוסה, שתשפיע באופן ישיר על הצלחת או אי הצלחת העונה הקרובה. 

הפוסטים הקרובים יציגו בכל פעם פרוייקט אחד שצפוי לנו בעונה הקרובה. כדאי לעקוב.