עשינו את הבלתי ייאמן

הרכב נגנים חסר, שכלל מספר נבחנים ומחליפים. זמן חזרות מועט ביותר. ארבע יצירות קשות מאוד, שלוש מתוכן מנוגנות בפעם הראשונה. ולוח זמנים צפוף כשבאמצע החזרות היה ראש השנה ונסיעה של האנסמבל לסלוניקי. אלו היו תנאי הפתיחה לקונצרט בחג המוסיקה הישראלית. את הביצוע עצמו אפשר להגדיר במילה אחת – נס

אנסמבל זמרי מורן, הסולנית תמר ענבר ואנסמבל סולני תל-אביב בסיום יצירתו של דניאל עקיבא "ממעמקים קראתיך"

מאמצים רבים נעשו בשביל "להרויח" זמן חזרות בפרוייקט הבלתי אפשרי שהיה לנו בחג המוסיקה הישראלית: חזרות נפרדות שלי עם המובילים, עם המקהלה, עם הסולנים, פגישות עם המלחינים. על מנת לחסוך זמן יקר נוסף כתבתי את כל הקשתות בכל היצירות ובכל התפקידים – דבר שהשאיר אותי מחוסר שינה.

תנאי הפתיחה היו באמת קשים – שתי חזרות ארוכות לפני ראש השנה, וחזרה נוספת ביום הקונצרט בשעה 14:00 בתל-אביב (ללא המקהלה וללא הסולנית ביצירתו של איתן שטיינברג), שמיד אחריה נסענו לחיפה לחזרת בלאנס בשביל הרדיו, ולאחריה הקונצרט. וזה אחרי לילה בלי שינה, כי חזרנו מסלוניקי ב4 לפנות בוקר. היצירות היו קשות, כאשר לכל אחת קשיים שונים: ביצירתו של איתן שטיינברג – קשיים ריתמיים, ביצירתו של גורי אגמון – אוניסונים רבים שמקשים מאוד על אינטונציה קבוצתית טובה ועל נגינה נקייה, ביצירות של נעם סיוון ודני עקיבא – טקסטים ופסז'ים קשים לנגינה באופן אינדיבידואלי. בהרכב הנגנים של האנסמבל חסרו הפעם כמה מחברי האנסמבל הקבועים ואת מקומם תפסו כמה נגנים מחליפים וכמה נבחנים. גם זה השפיע כמובן על קצב ההתקדמות – כל נגן חדש צריך קצת זמן הסתגלות לקבוצה ולנגנים האחרים, וכשהקבוצה קטנה, גם הנגנים הותיקים יותר צריכים זמן להסתגל לחדשים.

בניגוד ליצירות שהנגנים מכירים, כמו אלה שניגנו בסלוניקי (דיברטימנטו של מוצרט, סויטת הולברג של גריג וכו'), בתכנית כזאת המון תלוי במנצח ובשליטתו ביצירות, בתזמורת ובמקהלה. זה מסביר את השעות הרבות שהקדשתי ללמידת התכנית הזו – הן בחודשים שלפני החזרות, הן במהלך ימי החזרות, בסלוניקי, ואפילו בנסיעה באוטובוס לחיפה. כשזמן החזרות קצר ומוגבל, אי אפשר להספיק לעבוד על כל תיבה ותיבה, ונדרש תכנון מאוד קפדני של כל חזרה. לשם כך אני מכין לי לפני כל חזרה רשימה של מקומות שעליהם אני צריך לעבוד. הרשימה מתחלקת בד"כ ל3 רמות – מקומות שחייבים לעבור עליהם ולתקן אותם, אחרת הם עלולים להתפרק בקונצרט; מקומות שצריך רק להעיר הערה שתזכיר משהו לנגנים, אך אין הכרח לנגן אותם בחזרה אם אין זמן לכך; ומקומות שצריך לעבור עליהם כדי ללטש את נגינת האנסמבל (בצליל, באחידות ובניקיון). בחירת הקטעים עליהם צריך לעבוד בחזרה משפיעה במקרים כאלה באופן ישיר על איכות הקונצרט, ולכן תכנון כל חזרה וחזרה חייב להיעשות בריכוז מירבי עם חלוקת זמנים ברורה.

ואחרי כל ההכנות, כשהאנסמבל, הסולנים והמקהלה עלו לבמה באודיטוריום רפפורט בחיפה – קרה הבלתי ייאמן, ממש נס. לפעמים דווקא הריכוז, ההקפדה והעירנות על הבמה גורמים לקונצרט להישמע טוב, גם אם הוא סובל מזמן חזרות מועט. הריכוז של כולם והאינטנסיביות של החזרות כנראה עשו את שלהם. היצירות של גורי אגמון ואיתן שטיינברג זכו לביצועים טובים ומדוייקים. הנגינה של הסולנים ביצירה של גורי אגמון (רותי רון בחליל, תמר ענבר באבוב, דניאל מזעקי בבסון ואלון ראובן בקרן) היתה מצויינת. שירתה של אתי בן זקן ביצירתו של איתן שטיינברג היתה מרגשת. היצירה של נעם סיוון "ביתן הבדידות" זכתה לביצוע טוב מאוד גם של המקהלה וגם של התזמורת. אבל מעל כולם התגלתה יצירתו של דניאל עקיבא "ממעמקים קראתיך" עפ"י טקסטים מספר תהילים, כיצירה מדהימה ומרגשת, שזכתה לביצוע נפלא – בזכות השירה הנהדרת של המקהלה והסולנים מתוכה (תוצאה של העבודה הקפדנית והמסורה של המנהלת האמנותית נעמי פארן), בזכות הביצוע היפה והרגיש של האנסמבל, ובעיקר בזכות הנגינה השמיימית של הסולנית הנפלאה תמר ענבר באבוב. היה לי כיף גדול לבצע את היצירה הזו, וזה היה מרגש במיוחד גם בגלל הקונטקסט – ביצוע יצירתו של מרכז מגמת המוסיקה שבה למדתי (וכיום אני מלמד בה), בנוכחות קהל גדול של תלמידי, בוגרי, מורי ומנהלי בית-הספר. הקהל באולם רפפורט הריע לנו בסיום הקונצרט, ולי באופן אישי לקח הרבה זמן לצאת משם בשל ההתקהלות של כל מכריי באולם. כשהגעתי לבסוף לאוטובוס שבו חיכו בסבלנות הנגנים וזמרי המקהלה, הרגשתי תחושת סיפוק מהולה בצורך עז לישון כמה ימים ברציפות. ומאז, באמת, עברו כמה ימים שאת רובם ביליתי בשינה.

פרוייקט פתיחת עונת המנויים יחל בעוד כשבועיים, ובו נארח שוב את אנסמבל זמרי מורן.

מודעות פרסומת

חגיגה חיפאית בחג המוסיקה הישראלית

מה משותף לנעם סיוון, דניאל עקיבא, איתן שטיינברג, דני כהן ז"ל, וכן לכמה מנגני האנסמבל ולי? זוהי רשימה מכובדת של מוסיקאים, מלחינים, משוררים ומבצעים אשר עברו במגמת המוסיקה הנפלאה של ביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו חיפה, כתלמידים, כמורים, כמחנכים. בקונצרט של האנסמבל במסגרת חג המוסיקה הישראלית ב3.10.2011, מיד עם שובנו מסלוניקי, כל השמות האלה יככבו. הקונצרט יתקיים בחיפה ויועבר בשידור חי בקול המוסיקה. פוסט שני בסדרה על העונה הקרובה של האנסמבל

סולני תל-אביב עם אנסמבל זמרי מורן לאחר הביצוע הקודם של "ביתן הבדידות" של נעם סיוון פברואר 2010

כפי שכתבתי בפוסט הקודם, העונה הקרובה צפויה להיפתח באינטנסיביות. למחרת שובנו מהקונצרט בסלוניקי, עליו כתבתי כאן, כבר נהיה על הבמה באודיטוריום רפפורט בחיפה לקונצרט שיחתום את יום הארועים של חג המוסיקה הישראלית בחיפה ויועבר בשידור חי בקול המוסיקה.

הקשר של הקונצרט לעיר חיפה אינו רק במיקומו הפיזי, אלא גם בתכנית, במלחינים ובמבצעים. למעשה זו תהיה חגיגה חיפאית של ממש, שבמרכזה דמויות מפתח ממגמת המוסיקה של ביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו חיפה. אני עצמי יליד חיפה ובה גדלתי והתחנכתי. את החינוך המוסיקלי שלי קיבלתי, בין היתר, בביה"ס התיכון לאמנויות ויצ"ו חיפה. מגמת המוסיקה בבי"ס זה היא לדעתי הטובה בארץ, הן בזכות צוות המורים הנפלא שכולל מוסיקאים בכירים כמו פרופ' חיים פרמונט ופרופ' ינעם ליף מהאקדמיה בירושלים, הן בזכות תכנית הלימודים המצויינת שאינה מתמקדת רק בצד האינסטרומנטלי-ביצועי, אלא שמה דגש גם על תחומים מוסיקליים חשובים לא פחות כמו אילתור, קצב, קומפוזיציה, ניצוח וכו', והן בזכות האוירה החיובית, התומכת והמעודדת, אוירה שיוצרת אצל התלמידים אהבה אמיתית למוסיקה, אותה הם לוקחים איתם לכל חייהם. כיום יש לי גם הזכות להיות חלק מצוות המורים במגמת המוסיקה הזו, כמדריך הרכבים קאמריים וכמרכז המוסיקה הקאמרית. מרכז המגמה, אשר הקים אותה לפני 25 שנה הוא דניאל עקיבא. רבים מנגני אנסמבל סולני תל-אביב בעבר ובהווה הם בוגרים של בי"ס זה – תמי ושולי ווטרמן, עמית לנדאו, ניר קומפורטי, יעל שפירא, נעם חיימוביץ', שי גליק, עופר קנטי, ועוד.

נעם סיוון, מהבוגרים המוכשרים ביותר של המגמה בויצ"ו, אשר השלים את לימודי הדוקטורט שלו בביה"ס ג'וליארד בניו-יורק, כתב את יצירתו "ביתן הבדידות" לטקסטים של חברו דני כהן ז"ל. דני כהן – מוסיקאי, קלרניטן, מלחין ומשורר מחונן, בוגר ביה"ס לאמנויות ויצ"ו חיפה אף הוא, נפל בעת שרותו הצבאי, כחודש לפני השחרור (בינואר 1999). את היצירה "ביתן הבדידות" ביצענו בפברואר 2010 במסגרת "עלי שיר" מפגשים מוסיקליים ע"ש דני כהן ז"ל, ועל הביצוע המרגש ההוא כתבתי כאן בבלוג.

נעם סיוון

יצירתו של המלחין דניאל עקיבא, מרכז מגמת המוסיקה בבי"ס ויצ"ו, "ממעמקים קראתיך" למקהלה, מיתרים ואבוב אובליגטו, עפ"י טקסטים מספר תהילים קי"ז וקי"ח, תבוצע בבכורה עולמית בקונצרט זה. בעונה שעברה ביצעתי שתיים מיצירותיו של דניאל עקיבא – "סרינה מזמרת" עם תזמורת נתניה הקאמרית-הקיבוצית וזמרת הסופרן רונית וידמן-לוי, וביצוע בכורה ליצירתו "קדושה ומלכות" עם אנסמבל סולני תל-אביב וזמרת הסופרן רונית וידמן-לוי. זו תהיה היצירה המקהלתית הראשונה של דניאל עקיבא עליה אני מנצח, ואני מאוד נרגש לקראת ביצועה.

דניאל עקיבא

מלחין נוסף עם קשר חיפאי שישתתף בחגיגה הוא איתן שטיינברג, לשעבר חבר בצוות ההוראה במחלקה למוסיקה באוניברסיטת חיפה וכמובן – איך לא – בתיכון ויצ"ו חיפה. יצירתו "רעוא דרעוין" (Rava Deravin) לטקסטים בשפה הארמית, תבוצע בבכורה עולמית בגרסתה התזמורתית ע"י הזמרת אתי בן-זקן עם האנסמבל.

וגם יצירתו של גורי אגמון, קונצ'רטו גרוסו לחליל, אבוב, בסון, קרן ומיתרים, שתבוצע בבכורה עולמית בקונצרט, קשורה למגמת המוסיקה הנפלאה של תיכון ויצ"ו, שכן היא נכתבה בפיקוחו ובהדרכתו של פרופ' ינעם ליף (מצוות המורים של המגמה), והוקדשה לו. עוד בתכנית – יצירות למקהלה של איל באט ויחזקאל בראון.

זו תכנית קשה ומאתגרת מאוד – שלוש יצירות בביצועי בכורה, שלכל אחת מהן קשיים טכניים ומוסיקליים רבים. נצטרך לעבוד קשה, כאשר באמצע העבודה נעשה כאמור פסק זמן לשלושה ימים וניסע להופיע בסלוניקי עם תכנית שונה לחלוטין. לא פשוט בכלל…