הפרנסה שלכם היא הנשמה שלנו

עם ללא תרבות כמוהו כאדם שאיבד את התשוקה לחיים

 

צילום: מיכאל פאביה

הפגנה כל כך מרשימה, איכותית, עם דברי תוכן כל כך ערכיים, אמוציונליים וכנים, ועם קונצרט כל כך משובח בביצוע טובי הנגנים הישראלים מכל התזמורות, וכל זאת ללא אלימות, ללא פלגנות, ללא התססה, ללא פרובוקציות וללא שום צורך בהתערבות המשטרה ‐ את כל אלה ניתן היה לראות ולשמוע ביום שישי האחרון בשעות בין הערביים במושב השקט נס הרים שבהרי ירושלים, שם מתגורר שר התרבות והספורט חילי טרופר. 

נציגים רבים מהתזמורת הפילהרמונית הישראלית, הקאמרטה הישראלית והקאמרית הקיבוצית, וכמובן מאנסמבל סולני תל אביב, ומתזמורות ירושלים, חיפה, ראשון לציון, באר שבע והקאמרית הישראלית, וכן נגנים מאנסמבלים והרכבים קאמריים ישראליים מובילים, סטודנטים באקדמיות למוסיקה ונגנים פרילאנסרים, חברו ביחד ויצרו תזמורת סימפונית גדולה ומרשימה, שניגנה ברמה גבוהה ביותר בניצוחו של עופר עין הבר רפרטואר קלאסי של מנדלסון וצ'ייקובסקי לצד שירים ישראליים. רבים מהם הגיעו עם ילדיהם ומשפחותיהם.

צילום: מיכאל פאביה

התלבטתי אם להגיע להפגנה, בעיקר בגלל המרחק הרב מחיפה והנהיגה הממושכת (שעתיים לכל כיוון), שחלקה בשעות החשיכה בדרך חזרה. אבל בסופו של דבר, בגלל שזו היתה ההפגנה הראשונה עד כה שעוסקת אך ורק בנו המוסיקאים, בעתיד שלנו, של המקצוע שלנו, בפרנסה שלנו ובזכות קיומנו וקיום התרבות בכלל והמוסיקה בפרט, החלטתי שזה יותר מדי חשוב וצריך לעשות מאמץ. תרמה להחלטתי גם פנייתה האישית של ידידתי רונה ברוש, נגנית החצוצרה, ממארגני ההפגנה, שביקשה ממני לבוא ולדאוג שתהיה נציגות של אנסמבל סולני תל אביב. וכך עשיתי.

נכנסתי לרכבי ביום שישי בצהריים, מצוייד בשלט, כובע, מים, ובבתי הקטנה אודליה, ונסעתי לנס הרים, להפגנה מול ביתו של שר התרבות חילי טרופר.

כשהגעתי למקום ההפגנה, המחזה היה מרהיב – על רקע הנוף ההררי הירוק עמדו משני צידי הכביש, לבושים בשחור ובידיהם כלי נגינה, עשרות רבות של נגנים שבאו לומר – החזירו לנו את התרבות, פתחו את אולמות הקונצרטים! 

צילום: מיכאל פאביה

לאחר קטע הפתיחה של מנדלסון הגיע למקום שר התרבות חילי טרופר, ונשאר איתנו עד סוף ההפגנה, האזין למוסיקה, האזין לנאומים, ולבסוף גם דיבר בעצמו והגיב לדברים שנאמרו.

צילום: מיכאל פאביה

כל כך משמח ומעודד שיש לנו שר תרבות שאוהב ומעריך תרבות, אוהב את האמנים ואת אנשי התרבות, וחשוב מכל – שאפשר לדבר אליו ולזכות להקשבה, הבנה ורצון לעשות הכל למעננו, מתוך הערכה והכרה בחשיבות של מה שאנחנו עושים. זה אמנם נשמע מובן מאליו, זה הרי תפקידו של שר התרבות, אבל אצלנו בארץ, לצערי, זה מאד יוצא דופן.

צילום: עידן אורון

היטיב לתאר זאת בדבריו נגן הקרן אלון ראובן: "מזה שנים מבוזה תחום התרבות. התקציבים הולכים ופוחתים, וההתייחסות אליו מצד המדינה היא כהתייחסות אל נטל ולא כאל נכס. מבט קצר אל השרים שקדמו לך מאשש את התפיסה הזאת, ויש מביניהם כאלה אשר באופן הברור ביותר היו מעדיפים להיות תלייניו של תחום התרבות, מאשר סוכניו". אכן, מילים כדורבנות.

נגן החצוצרה גיא שריג דיבר ישר מהלב והדגיש כי טובי הנגנים שלנו, המקצועיים ביותר שיש לנו, כל אחד הוא מכונת הנשמה לנשמה המעולה ביותר תוצרת כחול לבן. אין לנו חמצן כדי שנוכל לתת באהבה גדולה אויר לקהל שלנו.

בהמשך דיברה השחקנית ניצה שאול, ופנתה עם הרבה כאב בדברים אמוציונליים מאד אל השר: "שנינו יודעים שבלי תרבות נהפוך לאבק. אנחנו נהיה הרוח תחת כנפיך, עזור לנו לעזור לך. אנחנו זקוקים לך, פעל למענינו, הפעל אותנו. גורל התרבות והאמנות נמצא בידי הממשלה, שבה נבחרת לייצג אותנו. עם ללא תרבות כמוהו כאדם שאיבד את התשוקה לחיים. לא נסכים לקבל מציאות בה ילדינו לא ידעו מה זה קונצרט, מהו תיאטרון. לא נוכל לשתוק בעת בה אולמות הקונצרטים נשארים מיותמים. כל עולמנו כבר מינקות סובב סביב אמנותנו. כשהממשלה לוקחת להם ולנו את הזכות להתפרנס היא לוקחת לנו את האויר לנשימה". היא המשיכה בדבריה בפנייה למוסיקאים – "אל תאמרו נואש. אנחנו כאן כי אכפת לנו. הם לא שומעים – אנחנו ננגן חזק יותר. אנחנו, כמאמר השלט, נגן על התרבות".

המנצח דורון סלומון, בן זוגה של ניצה שאול, אמר מילים מאד נוגעות ללב כשהאיר פן אחר בחשיבות החזרת המוסיקה – "חלק מהיהדות היתה המוסיקה. גדולי המלחינים וגדולי המבצעים היו יהודים – פרלמן, צוקרמן, בארנבוים, אויסטרך וכו'. מעולם לא פסקה המוסיקה בעם היהודי. במחנות היו תזמורות. כשסדאם חוסיין הפציץ אותנו עם טילים, הפילהרמונית ניגנה עם מסכות גז, עם אייזק שטרן ששם מסכה והמשיך לנגן. במלחמת ששת הימים כשהיתה תחושה אמיתית של הכחדה, הפילהרמונית ניגנה, אפילו בלי מנצח. זו פעם ראשונה בהיסטוריה שלנו שלא מנגנים. פעם ראשונה שהחלק הזה של היהדות הלך לאיבוד. וזה לא מפריע לאף אחד… הדבר הכי חשוב הלך לאיבוד. אני מבקש מהממשלה, כולל החרדים – אל תתנו לעם היהודי להדרדר לדרגה של עובדי אלילים, אנחנו הולכים להיות פרימיטיביים, נחשלים. אנחנו הולכים לקראת מצב שהמוסיקה תיפסק. היא כבר נפסקה. יש לנו את גדולי המוסיקאים ואנחנו סותמים להם את הפה. הצילו. אני רוצה להישאר יהודי, והיהדות היא מוסיקה".

במהלך הדברים חילי טרופר הקשיב קשב רב, ורשם לעצמו הערות, ולקראת סיום הארוע הוא דיבר בעצמו, ופתח בדברי שבח על ההפגנה ועל תוכנה: "אני כמעט כבר לא יוצא מהבית מהפחד מהשכנים בגלל כל ההפגנות, אבל נראה לי שאחרי ההפגנה הזאת הם יסלחו לי. כזו הפגנה עוד לא ראינו! אני מתרגש שבאתם, אתם נותנים לי הרגשה שאני לא לבד במאבק, ואתם גם מזכירים לי למה המאבק הזה כל כך חשוב".

צילום: מיכאל פאביה

בהמשך דיבר על החשיבות הערכית בהחזרת התרבות: "בלי מה שאתם עושים – בשביל מה יש לנו חברה? אתם עושים את הדבר הכי יפה וטוב שחברה צריכה. הפרנסה שלכם היא הנשמה שלנו, ולכן כשאנחנו נאבקים בשבילכם אנחנו גם דואגים לנשמה שלנו. חברה שאומרת שכולם יחזרו ורק בסוף נחזיר את עולם התרבות, היא חברה שאומרת משהו מאד מעליב על עצמה. המאבק שלנו הוא שכשאחרים יחזרו גם אתם תחזרו. כי אין סיבה שתהיו מאחור. אם הקניונים חוזרים, למה המוזיאונים לא יכולים לחזור? חברה שאומרת שבתי קפה ומסעדות יחזרו לפני שהקונצרטים חוזרים היא חברה שאומרת משהו רע על עצמה. המחשבה שהחברה הישראלית תצא מהסגר הזה לעולם שאין בו מוסיקה או הצגה, או תערוכה, היא המחשבה הכי עצובה שאפשר להעלות על הדעת. אני אלחם בכנסת ובממשלה, אתם תיאבקו, כאן בנס הרים או בכתובות אחרות שאני יכול לתת לכם (של שרים אחרים), אנחנו נשלב ידיים וניאבק עד שנצליח."

הדברים של שר התרבות חילי טרופר היו מאד מעודדים, ובאמת חשוב שהוא לטובתנו ונאבק למעננו. אפשר היה לראות עד כמה הוא אמר את הדברים בכנות. יחד עם זאת, וגם את זה הוא ציין, התזמורות ממשיכות לקבל תמיכה מהממשלה, והן תקבלנה גם מענק נוסף בעקבות משבר הקורונה, דבר שכרגע עשוי להציל אותן מפני סגירה. אבל, כאמור, כרגע הקונצרטים מתוכננים להיות האחרונים שייפתחו, אחרי הקניונים, המסעדות וחדרי הכושר, דבר שמצביע על כך שעדיין לא ממש סופרים אותנו. ובנוסף, כל המוסיקאים הפרילאנסרים שאינם מנגנים בתזמורות, לא יכולים להתפרנס כבר שמונה חדשים. המאבק שלנו, מעבר לפתיחת האולמות, הוא גם עבורם. 

ההפגנה הסתיימה בנגינה מרשימה מאד של "התקוה". מגיע כל הכבוד למארגני ההפגנה רונה ברוש, צביקי מורן, יובל שפירא, אלון ראובן ושירה אליסף. הארגון, ההפקה וההכנה היו מאד מקצועיים. המאבק ימשיך גם ביום שישי הקרוב, הפעם מול ביתו של שר הבריאות יולי אדלשטיין בהרצליה, ואני מאמין שמוסיקאים נוספים יצטרפו למאבק החשוב הזה.

מעבר לחשיבות של ההפגנה עבורנו המוסיקאים, הארוע היה גם מפגש משמח של מוסיקאים רבים שלא נפגשו זמן רב (חלקם אפילו התקשו לזהות זה את זה בגלל המסכות, הכובעים ומשקפי השמש). פגשתי הרבה חברים וקולגות שלא ראיתי זמן רב, ואפילו אודליה פגשה את חברתה ה"ותיקה" שרון, אותה היא מכירה כבר חודשיים!!! אמא של שרון, אסתי, היא חברה קצת יותר ותיקה (בערך 25 שנה).

שנת לימודים חדשה באוניברסיטה – בצל הקורונה

פתחתי השבוע את השנה הרביעית שלי כחבר בסגל ההוראה בבית הספר למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה (האקדמיה למוסיקה בתל אביב), בו אני מעביר סדנת ניצוח הכוללת חזרות מעשיות עם תזמורות, ושיעורים עיוניים של לימוד וניתוח הפרטיטורות, עם דגש על כלי הקשת ואפשרויות הנגינה שלהם (קשתות, איצבועים, מהירויות קשת, ויברטו וכו'). בינתיים, בשל הנחיות התו הסגול, השיעורים מתקיימים בזום.

אני מקוה שבקרוב אוכל לעבוד עם הכיתה פנים אל פנים. במהלך שנת הלימודים, כחלק מהסדנא, הם ינצחו בלמעלה מ-15 חזרות על תזמורות שונות בהדרכתי, בהן אנסמבל סולני תל אביב, וגם יזכו לנצח על קונצרט עם אנסמבל סולני תל אביב, כפי שהיה בשנתיים הקודמות. על מנת ללמוד לנצח על תזמורת יש חשיבות עצומה להתנסות פרקטית בניצוח. על הסטודנטים לחוות, לראות, לשמוע ולהרגיש את התגובה של נגני התזמורת לתנועות הידיים ולשפת הגוף שלהם. הסטודנטים צריכים לנסות לנצח בצורות שונות על מנת לראות ולשמוע מה עובד יותר ומה פחות, מה גורם לנגנים לנגן טוב יותר ומה פחות. הלמידה הפרקטית של הניצוח היא קריטית בתהליך הלמידה, ולכן חשוב לי כל כך לאפשר להם לקיים כמה שיותר חזרות עם תזמורות שונות. תמיד כיף לעבוד עם מנצחים צעירים, להדריך אותם ולהעביר אליהם מהניסיון שצברתי כמוסיקאי וכמנצח.

 

אתר הבית החדש שלי

בשעה טובה, אחרי שבמשך שנים רבות הנוכחות האינטרנטית המקצועית שלי הסתכמה בסרטוני יוטיוב מקונצרטים ובדף אוהדים בפייסבוק – השבוע עלה לאויר אתר הבית שלי. באתר החדש מצויה כל פעילותי המקצועית. ניתן למצוא בו פרטים על הקונצרטים הבאים שלי, סרטון תדמית וקורות חיים, גלרייה גדולה של תמונות, עשרות סרטוני וידאו מקונצרטים שונים שלי, תיק יח"צ, עמוד מיוחד לפעילותי החינוכית – באקדמיה למוסיקה, עם סולנים צעירים, ובקונסרבטוריונים עם תזמורות צעירות, קישורים לפייסבוק, יוטיוב, ספוטיפיי ואינסטגרם, וכמובן פרטי יצירת קשר. את האתר בנה במקצועיות רבה ובטעם טוב ידידי עידו וגינסקי, שאני ממליץ עליו בחום לכל המעוניין לבנות אתר. מוזמנים להיכנס לאתר שלי, לצפות, להאזין ולהתרשם. הנה הקישור.

http://www.baraktal.com

 

 

 

 

 

לשאול את הקהל אם כולם הגיעו

מתי אי פעם קרה למישהו מאיתנו שהוא עלה לבמה להופיע בקונצרט ויכול היה לבקש מה"קהל" להציג את עצמו? או לפני תחילת הקונצרט לשאול את ה"קהל" אם כולם הגיעו ואפשר להתחיל?

 

הקהל בקונצרט – מנהל הקונסרבטוריון, נציגי המשפחה של לאה ויצחק לוין, הורי ומורי הסולנים הצעירים. צילם יואל לוי

 

האם אי פעם נדרשו הנגנים לצאת בהפסקת החזרה אל החניון שמחוץ לבניין ולשהות רק שם במשך כל ההפסקה, וגם לשתות שם את כוס הקפה שלהם כי אסור להסתובב בתוך הבניין שלא למטרת חזרה או שיעור? האם קרה אי פעם בעבר בטקס חלוקת תעודות לנגנים מצטיינים, שהנגן שאמור לקבל את התעודה עולה לבמה, אבל גם הוא וגם מעניק התעודה לא יודעים בדיוק איך לנהוג כי אסור להתחבק ואסור ללחוץ יד?

הפיתרון לבעיית לחיצת היד – חיכוך מרפקים. צילם יואל לוי

ובכלל, שנגנים שלא ראו אחד את השני כמעט ארבעה חודשים נפגשים סוף כל סוף לנגינה יחד, ולמרות השמחה וההתלהבות הם רק מחככים מרפקים בלי שום חיבוק? בפרוייקט של האנסמבל בשבוע שעבר, פרוייקט שהתקיים תחת מגבלות הקורונה, קרו כל הארועים ההזויים האלה, שכנראה נצטרך להתרגל אליהם בזמן הקרוב.

אבל מעבר לכל אלה, השמחה היתה גדולה מחזרתנו לנגן יחד. המפגש הראשוני של הנגנים אחד עם השני ואיתי ועם נאוה, היה מאד מרגש.
מבחינת התוכן – זה היה פרוייקט חינוכי יוצא דופן. היו בו ארבעה סולנים צעירים, ארבעה מנצחים צעירים, והרבה יצירות או פרקים מיצירות. הסולנים היו כולם תלמידים מצטיינים בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה, שמסיימים השנה את לימודיהם בקונסרבטוריון – ניצן דניאל ורוני עובד בכינורות, שניהם תלמידים של גיא פיגר, דן אדרי בפסנתר – תלמידו של דרור זמל, ואדר קפלן בקלרינט – תלמידתה של נועה פיגר. עבור מרביתם זו היתה הופעה ראשונה כסולנים עם תזמורת מקצועית, והם זכו להתנסות בעבודה עם תזמורת ועם מנצח שמלווים אותם. בהחלט התנסות חשובה ומלמדת, וכולם עשו זאת בהצלחה מרובה. אגב, אחת היצירות בתכנית עובדה לקלרינט ותזמורת מיתרים על ידי תלמיד מצטיין בקונסרבטוריון – עדי איבגי, וגם הוא זכה לראשונה לשמוע עיבוד שלו על ידי תזמורת מקצועית. העיבוד והביצוע היו מצויינים.

ארבעת הסולנים בקונצרט. מימין לשמאל – רוני עובד, ניצן דניאל, אני, אדר קפלן, דן אדרי, ונציגת משפחת לוין – מלאת שמיר. צילם יואל לוי.

בנוסף אליהם, השתתפו בקונצרט ארבעה סטודנטים לניצוח, תלמידי סדנת הניצוח שלי בביה"ס למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב: אדם אלוש, אורן גרוס-טהלר, עמית רוזנבלום ומיכל אורן. הם ניצחו על האנסמבל, ללא סולנים, בסרנדה למיתרים של אלגר (כל פרק בניצוח סטודנט אחר) ובריקודים הרומניים של ברטוק. עבורם, למרות שכבר צברו קצת ניסיון בניצוח, העבודה עם תזמורת קאמרית מקצועית המורכבת מקשתנים בלבד היא תחום פחות מוכר. מעבר לניצוח עצמו, שהוא פחות או יותר זהה עם כל תזמורת, היתה להם הזדמנות להתעמק בתחום של כלי הקשת, ללמוד להכיר מקרוב את כלי הקשת ולעבוד עם קשתנים, לנסות קשתות שונות, ולשמוע את ההבדל בתוצאה. גם הנושא של ניהול חזרות ביעילות, התמקדות בנושאים החשובים, חיסכון בדיבורים היכן שאפשר להראות בידיים את מה שרוצים להשיג, ניצוח "גדול" וברור רק על הפעמות החשובות והנקודות החשובות במבנה ובתזמור, והסתפקות בתנועות מינימליות בשאר הפעמות, תקשורת וקשר עין עם הנגנים – בכל אלה התמקדנו בזמן החזרות. בכל יום, פרט לחזרות המעשיות שלהם עם התזמורת בהדרכתי, קיימנו גם פגישת ערב (בזום), שבה נתתי להם פידבק על החזרה שעשו, ותכננתי איתם כיצד לנהל את החזרה הבאה. ההתקדמות שלהם במשך הפרוייקט היתה מרשימה, האנסמבל הגיב מצוין לכל אחד מהם, כך שהם יכלו ללמוד תוך כדי עבודה מתי משהו עובד ומתי לא. התוצאה בקונצרט היתה טובה מאד – גם האנסמבל ניגן מצוין בניצוחם, וגם כל אחד מהם עשה עבודה יפה והתקדמות יפה. ובסך הכל גם לנגנים זה היה מעניין שבכל חזרה היו להם חמישה מנצחים שונים…

ארבעת המנצחים הצעירים. מימין לשמאל: עמית רוזנבלום, מיכל אורן, אדם אלוש, אורן גרוס-טהלר ואני. צילם יואל לוי.

הקונצרט צולם והוקלט, ויעלה ליוטיוב לשידור בכורה ביום ד'הקרוב 24.6.20 בשעה 19.00.

האנסמבל בניצוח ישי שטקלר בהקלטה לסרט "תמונת הניצחון" בבימוי אבי נשר (שיושב מאחורי התזמורת).

ועוד דבר שקרה במהלך הפרוייקט – בסיום אחת החזרות, הנגנים הקליטו קטע לסרט חדש של אבי נשר, בניהולו המוסיקלי ובניצוחו של יש שטקלר (רק עוד מנצח אחד בנוסף לחמישה האחרים). לצורך ההקלטה הוספנו עוד כמה נגנים לאנסמבל, וביחד עם אבי נשר עצמו, אנשי ההפקה וההקלטה, נכחו במקום כבר יותר מ20 איש. זה היה מאד יפה ומרגש, ישי עשה עם האנסמבל עבודה יפה מאד, ואחרי פחות משעה הקטע כבר היה מוכן ומוקלט, כולל הכפלות. עכשיו נותר לחכות שהסרט החדש, "תמונת הניצחון" שמו, יהיה מוכן. זה יקח עוד זמן, הצילומים עדיין לא החלו. המוסיקה היתה ראשונה בהכנת הסרט.

רוחות של שינוי

שובו של אנדראס

זמר הקונטרה טנור אנדראס שול חוזר אלינו, עם קולו היפהפה והזך ושירתו המוסיקלית. זו כבר הפעם הרביעית שאנדראס שול, מגדולי זמרי הקונטרה טנור בעולם מגיע לשיר איתנו, וההתרגשות, כמו בכל פעם – גדולה מאד. החוויה שבחזרות איתו, בעשייה המשותפת, בהחלפת רעיונות מוסיקליים, בעבודה מעמיקה – יוצרת תמיד הנאה גדולה אצל כולנו. וכמובן, הקהל תמיד ממלא את האולמות בקונצרטים איתו, ויוצא מגדרו מהתלהבות. מקוים מאד שכך יהיה גם הפעם.

התכנית שנבצע בקונצרטים עם אנדראס מגוונת מאד וכוללת בחלקה הראשון יצירות בארוקיות נהדרות של הנדל וויולדי: האריות Dove sei מתוך רודלינדה וAure, deh, per pieta מתוך יוליוס קיסר של הנדל, הקנטטה Cessate, omai cessate של ויולדי, וקונצ'רטו גרוסו אופ. 6 מס' 5 של הנדל. בחלק השני נבצע עם אנדראס את יצירתו של ארוו פארת My Heart is in the Highlands לקונטרה טנור ותזמורת, מיניאטורות לתזמורת מיתרים המבוססות על שירים עממיים גיאורגיים של צינצאדזה, ולסיום כמה שירי עם בריטיים לקונטרה טנור ותזמורת. צפויה גם הפתעה לסיום הקונצרט, כזו שלא כדאי להחמיץ!

כרטיסים לקונצרט בתל אביב עם אנדראס שול, ביום א' 25.11.2018 בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה, ניתן לרכוש בקישור הזה 

האזינו לפרק המסיים של הקנטטה Cessate, omai cessate של ויולדי, בביצוע של אנדראס שול עם האנסמבל מ2007.

התחלה חדשה ומרשימה

 

פתיחת העונה של האנסמבל היתה מרשימה ביותר. מול אולמות מלאים בחיפה, בתל אביב ובעכו, האנסמבל ביצע את הסימפוניה מס' 10 של מנדלסון ואת הקונצ'רטו לכינור ופסנתר של מנדלסון. שני הסולנים היו נהדרים. זה היה שילוב מאד מיוחד בין איתמר גולן, הפסנתרן הבינלאומי בעל הניסיון העשיר בשיתופי פעולה עם גדולי עולם, לבין הכנר הצעיר המצוין מיכאל שחם בן ה-15. הם ניגנו ביחד את הקונצ'רטו לכינור ופסנתר של מנדלסון, יצירה נהדרת שלא מרבים לבצע אותה, ולא ברור לי למה. השילוב ביניהם, וביניהם לבין האנסמבל, היה מצוין. האנסמבל פתח את הקונצרט בסימפוניה מס' 10 בסי מינור של מנדלסון, עוד יצירת נעורים נהדרת שלו. ביצירה זו השקעתי הרבה עבודה עם האנסמבל לגיבוש הצליל, הסגנון, האינטונציה, והבלאנס. העבודה היתה מאד יעילה ומהנה לכולנו, והתוצאה המצויינת בקונצרט הורגשה היטב גם אצלנו וגם בקהל.

בהפסקת הקונצרט בתל אביב קיימנו קבלת פנים והרמת כוסית חגיגית לעונה החדשה בהשתתפות הקהל. זה היה ארוע חשוב מאד. הוא יצר חיבור טוב בינינו לבין הקהל, והזדמנות עבור הנגנים ועבורי לדבר עם הקהל – דבר שלא קורה בד"כ בקונצרטים. ניצלנו את ההזדמנות הזו גם כדי למכור דיסקים ולצרף אנשים לחוג הידידים שלנו, שאותו הקמנו מחדש.

הקונצרט בעכו היה הפתעה משמחת מאד עבורנו. זו היתה למעשה פתיחתה של סדרה חדשה שלנו באולם הקונסרבטוריון בעכו. זה אולם מצוין, יש בו אקוסטיקה נהדרת ומאד נעים לנגן בו. הקהל מילא אותו, והגיב בתשואות רמות ונלהבות. גם שם זכינו לקהל חם ואוהד, וזה הוסיף גם לריכוז ולהתלהבות בנגינה של האנסמבל.

הרכב הנגנים המתגבש באנסמבל העונה, הוא מצוין. יש בו שילוב של נגנים ותיקים ובעלי ניסיון כמו הכנר הראשי המצוין שלנו קובי רובינשטיין, הויולנית הראשונה אליאנה לובנברג, הכנרת ליאה רייחלין, הכנר האיטלקי רפאל נגרי, וביחד איתם נגנים צעירים מצויינים, שחלקם ניגנו אצלי בצעירותם בתזמורות צעירות במסגרות שונות, ועכשיו הם נגנים בוגרים ומנוסים שכבר מכירים היטב אותי ואת הסגנון שלי. הפעם היו אלה הכנרות הצעירות שיר אורדו ויסמין חלפון, הויולן יואב יצקן והצ'לן בן שיבולת, וכולם השתלבו היטב באנסמבל.

פתיחת שנת הלימודים באקדמיה

השבוע התחלתי את שנתי השנייה כמורה לניצוח בביה"ס למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב. גם השנה תלמידי סדנת הניצוח שלי יזכו לנצח "על רטוב" בשיעורים במשך כל השנה, על תזמורות שונות שאיתן אני עובד באופן קבוע, כולל אנסמבל סולני תל אביב. בשיעור הפתיחה שהיה השבוע שמתי דגש על כל נושא העבודה עם כלי הקשת – אפשרויות של קשתות שונות, מהירויות קשת שונות, איצבועים, ויברטו, וההשפעה של כל אלה על התוצאה המוסיקלית. זהו כמובן נושא חשוב מאד לכל מנצח שעומד מול תזמורת, והידע וההבנה בו הם קריטיים על מנת לשלוט בתזמורת. אני באופן אישי משתדל לכתוב לתזמורות שעליהן אני מנצח את הקשתות שלי בתפקידים, מראש, ואם לא מתאפשר לי לכתוב בתפקידים אז לפחות לכתוב הכל בפרטיטורה ולדעת בדיוק מה אני רוצה, על מנת ליישם במהירות במהלך החזרות. אחת המשימות של התלמידים תהיה לעשות אותו דבר בעצמם ביצירות שעליהן הם ינצחו. החזרה הראשונה שלהם תהיה בתחילת נובמבר עם אנסמבל כרמל בחיפה, ובה הם יעבדו על הפרק הראשון מהסרנדה של דבוז'אק ועל הדיברטימנטו ק.138 שלמוצרט.

חוויה בכפר של ויניאבסקי

 

לפני מספר שבועות נסעתי לפולין לנצח על התזמורת הפילהרמונית של חבל הסודטים, Filharmonia Sudecka. אמנם באופן קבוע התזמורת הזו עובדת ומופיעה בעיר ולבז'יך, שנמצאת לא רחוק מוורוצלאב, אבל כשהייתי שם, האולם שלהם היה עדיין בשיפוץ או בנייה מחדש, ולכן החזרות והקונצרטים שלהם בתקופת המעבר התקיימו בכפר הסמוך שצ'אבנו זדרוי. זהו כפר קטן ויפה, עם הרבה עצים וירוק, ומתגוררים בו בסביבות 5000 איש בלבד. המדהים הוא שבדיוק בכפר הזה, אחד מגדולי המלחינים והכנרים של פולין היה גר (לתקופות קצרות של טיפולים רפואיים) ומופיע – וזהו הנריק ויניאבסקי. הוא היה מופיע בדיוק באותו האולם שבו אני הופעתי, ופסלו ניצב בשדרה המרכזית של הכפר. בהחלט מרגש והיסטורי.

העבודה עם התזמורת הזו היתה מאד מהנה. הנגנים היו מאד פתוחים לרעיונות המוסיקליים שלי, ולמרות שהתכנית הורכבה כמעט בשלמותה מ"יצירות רפרטואר" – הסימפוניה "מן העולם החדש" של דבוז'אק והפתיחה האקדמית של ברהמס – הם השתדלו לנגן בדרך שלי, ולא "על אוטומט" כמו שהם רגילים. וכך, העבודה היתה מאד מעניינת ומרתקת – עשינו נסיונות של טמפים שונים, כיוונים שונים בפראזות, נסיונות לשנות את הבלאנס ולהוציא קולות שלא תמיד שומעים, וכמובן הרגלתי אותם בחזרות שזה יכול להשתנות מביצוע לביצוע ושהם צריכים להיות עירניים. בקונצרט היה ריכוז מצוין והתזמורת היתה מוכנה היטב. נהניתי מאד להוביל אותם ולקבל מהם תגובה טובה ושיתוף פעולה מלא. בקונצ'רטו לכינור של חצ'טוריאן, שבוצע בגרסתו לחליל (עיבוד של ז'אן פייר רמפל), עם הסולנית אילדיקו יוהאס, היה חשוב לי ולנגנים להיות מאד מרוכזים. יש שם הרבה שינויי טמפו, שינויי משקל, כניסות מבלבלות, וטמפים מהירים שצריך לשמור עליהם כדי להיות ביחד עם הסולנית. תרגלנו את זה היטב בחזרות, והרצנו מספיק פעמים על מנת להגיע עם ביטחון לקונצרט. סך הכל החוויה כולה היתה נהדרת, גם בחזרות, גם בקונצרט, וגם במקום היפה הזה.

רוחות של שינוי בחיפה

 

הבחירות לרשויות המקומיות תתקיימנה ביום שלישי הקרוב. בחיפה, לראשונה מזה 15 שנה, יש סיכוי ממשי לשינוי, והרבה דרמה סביב כל מערכת הבחירות בעיר. המועמדת המרכזית להתמודד על ראשות העיר מול יונה יהב, עינת קליש, נפסלה לפני כשבועיים מהתמודדות בשל עניין טכני (שיש סיכוי טוב שנעשה במתכוון ע"י מתחריה לראשות העיר), וגם עתירתה לבית המשפט המחוזי בחיפה נדחתה. היא עתרה לבג"ץ, ובינתיים כ-2000 מתומכיה הרבים הפגינו נגד פסילתה וקראו לבג"ץ לקבל את עתירתה. לפני מספר ימים בדיון שהתקיים בבג"ץ בירושלים (וגם אליו הגיעו רבים מתומכיה), היה מהפך – בג"ץ הפך את החלטת בית המשפט המחוזי והחזיר את עינת למרוץ, בצדק. עכשיו, כשחזרה למרוץ מחוזקת וגם זכתה לפרסום ארצי בזכות סיפור הפסילה, סיכוייה לזכות בבחירות טובים, והסקרים האחרונים אף מראים על מגמת התחזקות. במשך חמש וחצי שנים היא עבדה קשה מאד כחברה במועצה שישבה באופוזיציה, טיפלה בפניות של תושבים, נפגשה עם תושבים רבים, קיימה המון חוגי בית ומפגשים עם התושבים, ועשתה רושם של אחת שיכולה להביא שינוי לעיר. היא רכשה לעצמה תומכים רבים שהולכים אחריה, עובדים קשה ובהתנדבות למענה, וכפי שנראה, גם רבות מהרשימות המתמודדות למועצה מרגישות לאן נושבת הרוח והביעו תמיכה בעינת, כולל כאלה שבעבר תמכו ביהב. עינת לא מתחברת לטייקונים, אנשי עסקים, נדל"ניסטים וכו' – וניתן לראות זאת היטב בתרומות שהיא קיבלה לקמפיין שלה – הרבה מאד תרומות של אנשים פרטיים, תושבי חיפה, בסכומים קטנים של כמה מאות שקלים כל אחת. זאת בניגוד לתרומות של יונה יהב – הרבה פחות תרומות במספר, אך מרביתן בסכום המקסימלי המותר, של 5000 ש"ח, וחלקן הגדול מאנשים שאינם חיפאים בכלל – כל מיני אנשי עסקים ואינטרסנטים, שיונה יהב, אם ייבחר, יהיה חייב להם ולא לתושבי עירו. עינת היא גם מומחית בעניין תכנון ערים, אדריכלית במקצועה, ויש לה תכנית סדורה וברורה לגבי איך לשפר את העיר, בכל פרמטר ופרמטר.

למרות שמערכת הבחירות בחיפה התדרדרה לשיח ארסי ומכוער, עם הפצה של שקרים רבים בסמסים כנגד עינת קליש, אני חושב שהתושבים מבינים היטב שמי שרוצה שינוי בעיר חייב להצביע לה, אחרת הוא מחזק את יונה. אז ביום שלישי הקרוב, כל החיפאים יוצאים להצביע ובוחרים בעינת קליש לראשות העיר וברשימת "חיים בחיפה" למועצת העיר.

 

מרגש. חינוכי. מקסים

ילדים מאזורי מצוקה ומרקע סוציו-אקונומי נמוך, אשר בזכות פרוייקט "סולמות" זוכים ללמוד נגינה, התקבצו היום מכל רחבי הארץ בהיכל התרבות בתל-אביב וניגנו ביחד בניצוח זובין מהטה. מרגש. חינוכי. מקסים.

20131219_122819

ברחבת היכל התרבות בתל-אביב התקבצו מאות ילדים מבתי-ספר יסודיים מכל רחבי הארץ, אוחזים בכלי נגינה ולובשים חולצה לבנה שעליה הסמל של סולמות. זה היה מראה מרגש ביותר. מוסיקאים מקצועיים בכירים, סטודנטים באקדמיות למוסיקה וחיילים המשרתים כמוסיקאים מצטיינים בצבא ליוו את הילדים אל תוך היכל התרבות, שם הם כיוונו להם את הכלים והושיבו אותם בתוך האולם לפי קבוצות הכלים. ואז עלה לבמה המאסטרו זובין מהטה. כבוד גדול עבור ילדים שרק החלו ללמוד נגינה בשנה שעברה, שאלמלא הסיוע של התזמורת הפילהרמונית ואוניברסיטת תל-אביב, השותפות לפרוייקט סולמות, לא היו זוכים לנגן, לדעת מהי מוסיקה, מהו כינור, ובודאי שלא לשבת בהיכל התרבות בתל-אביב ולנגן בניצוחו של זובין מהטה.

20131219_132011

פרויקיט סולמות החל לפני כשנתיים ביוזמתה של שרה אלבז, בתמיכת התזמורת הפילהרמונית הישראלית ואוניברסיטת תל-אביב, במספר מצומצם של בתי ספר יסודיים בדרום תל-אביב. כיום הוא פועל בבתי ספר בכל רחבי הארץ ומונה כ-700 תלמידי נגינה בכלי קשת, כלי נשיפה, נבל וכלי הקשה.

20131219_132017

הילדים שמשתתפים בפרוייקט לא היו יכולים לזכות ללמוד נגינה אלמלא הפרוייקט הנפלא הזה. הם מקבלים כלי נגינה בבתי הספר שלהם, לשם מגיעים מורים מעולים ומלמדים אותם נגינה בקבוצות. הם מקבלים את כל זה ללא תשלום, פעם בשבוע, ובנוסף – בכל בית-ספר פועלת תזמורת.

השנה גם אני הצטרפתי לפרוייקט הנהדר הזה, ואני תורם שעה בשבוע מזמני על-מנת לנצח על תזמורת של כ40 נגני כלי קשת (כינור וצ'לו) בבית ספר יסודי בשכונת הדר בחיפה. הסיפוק בעבודה הזו הוא אדיר, זו תחושה של שליחות, של העברת המוסיקה לילדים שאין להם אפשרות ללמוד מוסיקה. חינוך מוסיקלי, חינוך לנגינה, להקשבה, לשיתוף פעולה. חינוך למשמעת, לפיתוח יכולות מוטוריות, קוגניטיביות, מתמטיות, רגשיות. וכל זה לא אצל הילדים שיקבלו זאת בכל מקרה כי משפחותיהם הן בעלות אמצעים – אלא דווקא אצל הילדים שלא יכולים לזכות בכל אלה.

20131219_133422

כאשר עלו לבמה בהיכל התרבות ילדים מצטיינים המשתתפים בפרוייקט – מנוה מיכאל, מעפולה ומחדרה, וניגנו כל אחד בתורו קטע סולו מול כל ילדי סולמות כאשר לידם עומד זובין מהטה, אני בכיתי. זה היה כל-כך מרגש. איזו חוויה מדהימה עבור ילד מהפריפריה שמנגן שנתיים בסך הכל, לעמוד על בימת היכל התרבות לצידו של המאסטרו ולנגן לקהל של 700 ילדים.

20131219_134354

שיאו של הארוע היה כאשר זובין מהטה בעצמו ניצח על כל הילדים ביחד (בליווי מורי הנגינה שעמדו לצדם), בקטע המפורסם מהסימפוניה התשיעית של בטהובן (בעיבוד המתאים לרמתם של הילדים) ובנגינת ההמנון "התקוה".

20131219_134746

כל הכבוד לשרה אלבז, לכל תומכי הפרוייקט ולתורמים שמאפשרים את קיומו. אין מילים