הפרנסה שלכם היא הנשמה שלנו

עם ללא תרבות כמוהו כאדם שאיבד את התשוקה לחיים

 

צילום: מיכאל פאביה

הפגנה כל כך מרשימה, איכותית, עם דברי תוכן כל כך ערכיים, אמוציונליים וכנים, ועם קונצרט כל כך משובח בביצוע טובי הנגנים הישראלים מכל התזמורות, וכל זאת ללא אלימות, ללא פלגנות, ללא התססה, ללא פרובוקציות וללא שום צורך בהתערבות המשטרה ‐ את כל אלה ניתן היה לראות ולשמוע ביום שישי האחרון בשעות בין הערביים במושב השקט נס הרים שבהרי ירושלים, שם מתגורר שר התרבות והספורט חילי טרופר. 

נציגים רבים מהתזמורת הפילהרמונית הישראלית, הקאמרטה הישראלית והקאמרית הקיבוצית, וכמובן מאנסמבל סולני תל אביב, ומתזמורות ירושלים, חיפה, ראשון לציון, באר שבע והקאמרית הישראלית, וכן נגנים מאנסמבלים והרכבים קאמריים ישראליים מובילים, סטודנטים באקדמיות למוסיקה ונגנים פרילאנסרים, חברו ביחד ויצרו תזמורת סימפונית גדולה ומרשימה, שניגנה ברמה גבוהה ביותר בניצוחו של עופר עין הבר רפרטואר קלאסי של מנדלסון וצ'ייקובסקי לצד שירים ישראליים. רבים מהם הגיעו עם ילדיהם ומשפחותיהם.

צילום: מיכאל פאביה

התלבטתי אם להגיע להפגנה, בעיקר בגלל המרחק הרב מחיפה והנהיגה הממושכת (שעתיים לכל כיוון), שחלקה בשעות החשיכה בדרך חזרה. אבל בסופו של דבר, בגלל שזו היתה ההפגנה הראשונה עד כה שעוסקת אך ורק בנו המוסיקאים, בעתיד שלנו, של המקצוע שלנו, בפרנסה שלנו ובזכות קיומנו וקיום התרבות בכלל והמוסיקה בפרט, החלטתי שזה יותר מדי חשוב וצריך לעשות מאמץ. תרמה להחלטתי גם פנייתה האישית של ידידתי רונה ברוש, נגנית החצוצרה, ממארגני ההפגנה, שביקשה ממני לבוא ולדאוג שתהיה נציגות של אנסמבל סולני תל אביב. וכך עשיתי.

נכנסתי לרכבי ביום שישי בצהריים, מצוייד בשלט, כובע, מים, ובבתי הקטנה אודליה, ונסעתי לנס הרים, להפגנה מול ביתו של שר התרבות חילי טרופר.

כשהגעתי למקום ההפגנה, המחזה היה מרהיב – על רקע הנוף ההררי הירוק עמדו משני צידי הכביש, לבושים בשחור ובידיהם כלי נגינה, עשרות רבות של נגנים שבאו לומר – החזירו לנו את התרבות, פתחו את אולמות הקונצרטים! 

צילום: מיכאל פאביה

לאחר קטע הפתיחה של מנדלסון הגיע למקום שר התרבות חילי טרופר, ונשאר איתנו עד סוף ההפגנה, האזין למוסיקה, האזין לנאומים, ולבסוף גם דיבר בעצמו והגיב לדברים שנאמרו.

צילום: מיכאל פאביה

כל כך משמח ומעודד שיש לנו שר תרבות שאוהב ומעריך תרבות, אוהב את האמנים ואת אנשי התרבות, וחשוב מכל – שאפשר לדבר אליו ולזכות להקשבה, הבנה ורצון לעשות הכל למעננו, מתוך הערכה והכרה בחשיבות של מה שאנחנו עושים. זה אמנם נשמע מובן מאליו, זה הרי תפקידו של שר התרבות, אבל אצלנו בארץ, לצערי, זה מאד יוצא דופן.

צילום: עידן אורון

היטיב לתאר זאת בדבריו נגן הקרן אלון ראובן: "מזה שנים מבוזה תחום התרבות. התקציבים הולכים ופוחתים, וההתייחסות אליו מצד המדינה היא כהתייחסות אל נטל ולא כאל נכס. מבט קצר אל השרים שקדמו לך מאשש את התפיסה הזאת, ויש מביניהם כאלה אשר באופן הברור ביותר היו מעדיפים להיות תלייניו של תחום התרבות, מאשר סוכניו". אכן, מילים כדורבנות.

נגן החצוצרה גיא שריג דיבר ישר מהלב והדגיש כי טובי הנגנים שלנו, המקצועיים ביותר שיש לנו, כל אחד הוא מכונת הנשמה לנשמה המעולה ביותר תוצרת כחול לבן. אין לנו חמצן כדי שנוכל לתת באהבה גדולה אויר לקהל שלנו.

בהמשך דיברה השחקנית ניצה שאול, ופנתה עם הרבה כאב בדברים אמוציונליים מאד אל השר: "שנינו יודעים שבלי תרבות נהפוך לאבק. אנחנו נהיה הרוח תחת כנפיך, עזור לנו לעזור לך. אנחנו זקוקים לך, פעל למענינו, הפעל אותנו. גורל התרבות והאמנות נמצא בידי הממשלה, שבה נבחרת לייצג אותנו. עם ללא תרבות כמוהו כאדם שאיבד את התשוקה לחיים. לא נסכים לקבל מציאות בה ילדינו לא ידעו מה זה קונצרט, מהו תיאטרון. לא נוכל לשתוק בעת בה אולמות הקונצרטים נשארים מיותמים. כל עולמנו כבר מינקות סובב סביב אמנותנו. כשהממשלה לוקחת להם ולנו את הזכות להתפרנס היא לוקחת לנו את האויר לנשימה". היא המשיכה בדבריה בפנייה למוסיקאים – "אל תאמרו נואש. אנחנו כאן כי אכפת לנו. הם לא שומעים – אנחנו ננגן חזק יותר. אנחנו, כמאמר השלט, נגן על התרבות".

המנצח דורון סלומון, בן זוגה של ניצה שאול, אמר מילים מאד נוגעות ללב כשהאיר פן אחר בחשיבות החזרת המוסיקה – "חלק מהיהדות היתה המוסיקה. גדולי המלחינים וגדולי המבצעים היו יהודים – פרלמן, צוקרמן, בארנבוים, אויסטרך וכו'. מעולם לא פסקה המוסיקה בעם היהודי. במחנות היו תזמורות. כשסדאם חוסיין הפציץ אותנו עם טילים, הפילהרמונית ניגנה עם מסכות גז, עם אייזק שטרן ששם מסכה והמשיך לנגן. במלחמת ששת הימים כשהיתה תחושה אמיתית של הכחדה, הפילהרמונית ניגנה, אפילו בלי מנצח. זו פעם ראשונה בהיסטוריה שלנו שלא מנגנים. פעם ראשונה שהחלק הזה של היהדות הלך לאיבוד. וזה לא מפריע לאף אחד… הדבר הכי חשוב הלך לאיבוד. אני מבקש מהממשלה, כולל החרדים – אל תתנו לעם היהודי להדרדר לדרגה של עובדי אלילים, אנחנו הולכים להיות פרימיטיביים, נחשלים. אנחנו הולכים לקראת מצב שהמוסיקה תיפסק. היא כבר נפסקה. יש לנו את גדולי המוסיקאים ואנחנו סותמים להם את הפה. הצילו. אני רוצה להישאר יהודי, והיהדות היא מוסיקה".

במהלך הדברים חילי טרופר הקשיב קשב רב, ורשם לעצמו הערות, ולקראת סיום הארוע הוא דיבר בעצמו, ופתח בדברי שבח על ההפגנה ועל תוכנה: "אני כמעט כבר לא יוצא מהבית מהפחד מהשכנים בגלל כל ההפגנות, אבל נראה לי שאחרי ההפגנה הזאת הם יסלחו לי. כזו הפגנה עוד לא ראינו! אני מתרגש שבאתם, אתם נותנים לי הרגשה שאני לא לבד במאבק, ואתם גם מזכירים לי למה המאבק הזה כל כך חשוב".

צילום: מיכאל פאביה

בהמשך דיבר על החשיבות הערכית בהחזרת התרבות: "בלי מה שאתם עושים – בשביל מה יש לנו חברה? אתם עושים את הדבר הכי יפה וטוב שחברה צריכה. הפרנסה שלכם היא הנשמה שלנו, ולכן כשאנחנו נאבקים בשבילכם אנחנו גם דואגים לנשמה שלנו. חברה שאומרת שכולם יחזרו ורק בסוף נחזיר את עולם התרבות, היא חברה שאומרת משהו מאד מעליב על עצמה. המאבק שלנו הוא שכשאחרים יחזרו גם אתם תחזרו. כי אין סיבה שתהיו מאחור. אם הקניונים חוזרים, למה המוזיאונים לא יכולים לחזור? חברה שאומרת שבתי קפה ומסעדות יחזרו לפני שהקונצרטים חוזרים היא חברה שאומרת משהו רע על עצמה. המחשבה שהחברה הישראלית תצא מהסגר הזה לעולם שאין בו מוסיקה או הצגה, או תערוכה, היא המחשבה הכי עצובה שאפשר להעלות על הדעת. אני אלחם בכנסת ובממשלה, אתם תיאבקו, כאן בנס הרים או בכתובות אחרות שאני יכול לתת לכם (של שרים אחרים), אנחנו נשלב ידיים וניאבק עד שנצליח."

הדברים של שר התרבות חילי טרופר היו מאד מעודדים, ובאמת חשוב שהוא לטובתנו ונאבק למעננו. אפשר היה לראות עד כמה הוא אמר את הדברים בכנות. יחד עם זאת, וגם את זה הוא ציין, התזמורות ממשיכות לקבל תמיכה מהממשלה, והן תקבלנה גם מענק נוסף בעקבות משבר הקורונה, דבר שכרגע עשוי להציל אותן מפני סגירה. אבל, כאמור, כרגע הקונצרטים מתוכננים להיות האחרונים שייפתחו, אחרי הקניונים, המסעדות וחדרי הכושר, דבר שמצביע על כך שעדיין לא ממש סופרים אותנו. ובנוסף, כל המוסיקאים הפרילאנסרים שאינם מנגנים בתזמורות, לא יכולים להתפרנס כבר שמונה חדשים. המאבק שלנו, מעבר לפתיחת האולמות, הוא גם עבורם. 

ההפגנה הסתיימה בנגינה מרשימה מאד של "התקוה". מגיע כל הכבוד למארגני ההפגנה רונה ברוש, צביקי מורן, יובל שפירא, אלון ראובן ושירה אליסף. הארגון, ההפקה וההכנה היו מאד מקצועיים. המאבק ימשיך גם ביום שישי הקרוב, הפעם מול ביתו של שר הבריאות יולי אדלשטיין בהרצליה, ואני מאמין שמוסיקאים נוספים יצטרפו למאבק החשוב הזה.

מעבר לחשיבות של ההפגנה עבורנו המוסיקאים, הארוע היה גם מפגש משמח של מוסיקאים רבים שלא נפגשו זמן רב (חלקם אפילו התקשו לזהות זה את זה בגלל המסכות, הכובעים ומשקפי השמש). פגשתי הרבה חברים וקולגות שלא ראיתי זמן רב, ואפילו אודליה פגשה את חברתה ה"ותיקה" שרון, אותה היא מכירה כבר חודשיים!!! אמא של שרון, אסתי, היא חברה קצת יותר ותיקה (בערך 25 שנה).

שנת לימודים חדשה באוניברסיטה – בצל הקורונה

פתחתי השבוע את השנה הרביעית שלי כחבר בסגל ההוראה בבית הספר למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה (האקדמיה למוסיקה בתל אביב), בו אני מעביר סדנת ניצוח הכוללת חזרות מעשיות עם תזמורות, ושיעורים עיוניים של לימוד וניתוח הפרטיטורות, עם דגש על כלי הקשת ואפשרויות הנגינה שלהם (קשתות, איצבועים, מהירויות קשת, ויברטו וכו'). בינתיים, בשל הנחיות התו הסגול, השיעורים מתקיימים בזום.

אני מקוה שבקרוב אוכל לעבוד עם הכיתה פנים אל פנים. במהלך שנת הלימודים, כחלק מהסדנא, הם ינצחו בלמעלה מ-15 חזרות על תזמורות שונות בהדרכתי, בהן אנסמבל סולני תל אביב, וגם יזכו לנצח על קונצרט עם אנסמבל סולני תל אביב, כפי שהיה בשנתיים הקודמות. על מנת ללמוד לנצח על תזמורת יש חשיבות עצומה להתנסות פרקטית בניצוח. על הסטודנטים לחוות, לראות, לשמוע ולהרגיש את התגובה של נגני התזמורת לתנועות הידיים ולשפת הגוף שלהם. הסטודנטים צריכים לנסות לנצח בצורות שונות על מנת לראות ולשמוע מה עובד יותר ומה פחות, מה גורם לנגנים לנגן טוב יותר ומה פחות. הלמידה הפרקטית של הניצוח היא קריטית בתהליך הלמידה, ולכן חשוב לי כל כך לאפשר להם לקיים כמה שיותר חזרות עם תזמורות שונות. תמיד כיף לעבוד עם מנצחים צעירים, להדריך אותם ולהעביר אליהם מהניסיון שצברתי כמוסיקאי וכמנצח.

 

אתר הבית החדש שלי

בשעה טובה, אחרי שבמשך שנים רבות הנוכחות האינטרנטית המקצועית שלי הסתכמה בסרטוני יוטיוב מקונצרטים ובדף אוהדים בפייסבוק – השבוע עלה לאויר אתר הבית שלי. באתר החדש מצויה כל פעילותי המקצועית. ניתן למצוא בו פרטים על הקונצרטים הבאים שלי, סרטון תדמית וקורות חיים, גלרייה גדולה של תמונות, עשרות סרטוני וידאו מקונצרטים שונים שלי, תיק יח"צ, עמוד מיוחד לפעילותי החינוכית – באקדמיה למוסיקה, עם סולנים צעירים, ובקונסרבטוריונים עם תזמורות צעירות, קישורים לפייסבוק, יוטיוב, ספוטיפיי ואינסטגרם, וכמובן פרטי יצירת קשר. את האתר בנה במקצועיות רבה ובטעם טוב ידידי עידו וגינסקי, שאני ממליץ עליו בחום לכל המעוניין לבנות אתר. מוזמנים להיכנס לאתר שלי, לצפות, להאזין ולהתרשם. הנה הקישור.

http://www.baraktal.com

 

 

 

 

 

עם גיטרה (חשמלית) וכינור

ערב לא "שגרתי"

קרן ובעז עם האנסמבל. צילם נחום לדר

פתחנו את עונת המנויים ה-19 שלנו בקונצרטים לא "שגרתיים", כששילבנו עם התזמורת הקלאסית שלנו גיטרה חשמלית, והפכנו את הקונצרטים לקלאסיים עם נגיעות של רוק, בלוז, ומוסיקה קלה.

אין זמרת מתאימה מקרן הדר לעבור בקלילות ובאופן חלק מיצירה קלאסית למוסיקה קלה, לזמר עברי ובחזרה, והיא עושה זאת בצורה מושלמת.

צילם יואל לוי

היצירה של בעז בן משה "התפוח המתוק", היא יצירה חזקה, מרגשת, שונה, ויש בה רגעים מצמררים ממש. היא כתובה להרכב לא שגרתי של אחד עשר קשתנים סולנים (כלומר כל נגן מנגן תפקיד עצמאי, ולא כחלק מקבוצה), גיטרה חשמלית וזמרת. השילוב בין כל הכלים האלה מרתק. ותפקיד הגיטרה מעניין במיוחד: לפעמים הגיטרה מכפילה את הזמרת, לפעמים את אחד הקשתנים, לפעמים מלווה את השירה, לפעמים יוצאת בקטע סולני עם כלי הקשת, ולפעמים, כמו בסיום היצירה, מאלתרת בדואט עם הזמרת על רקע של חזרתיות בכלי הקשת ו"לופ" של הגיטרה עצמה בליווי. הפרק השני הוא ג׳אזי-ריתמי, עם שינויי משקל מעניינים, ובסיומו קטע איטי יותר, רוחני מאד, מהורהר, עם מלודיות נהדרות אצל הזמרת. היה תענוג גדול לעבוד על היצירה הזו, לגלות בכל שלבי העבודה פרטים חדשים, שכבות חדשות, לפתור ביחד את הקשיים, ליצור יחד בלאנס וצליל נכון. בקונצרט האחרון, שהיה שלשום בעכו, היצירה ממש הבשילה אצלנו, והגענו לרמת ביצוע גבוהה הן מבחינה טכנית והן מבחינת ההבעה והאמירה.

בעז בן משה בגיטרה החשמלית ביצירתו התפוח המתוק. צילם יואל לוי.

היצירה של בעז בן משה היתה נקודת התפר והמפנה בקונצרט בין החלק של המוסיקה ה"קלאסית" לחלק של המוסיקה ה"קלה". אחרי היצירה הזו ביצענו, ביחד עם קרן הדר, שירים של גרשוין בעיבודים נהדרים של תום בר לזמרת, גיטרה חשמלית ותזמורת. ובהמשך שירים של עידן רייכל ושל ארגוב בעיבודים של רפי קדישזון, נעם שריף ודודי זבה.

שיתוף הפעולה עם קרן הוא חוויה נהדרת ומהנה מאד עבורי. מצד אחד – מקצועית ביותר, יודעת היטב את התפקיד שלה, סולפז׳ וקצב מצוינים, קול נהדר, ושיתוף פעולה מצוין איתי. היא יודעת בדיוק מתי להגיב לניצוח שלי ומתי להוביל אותי. מצד שני – יש בה המון ספונטניות, חיפוש מתמיד, בכל חזרה ובכל קונצרט שרה קצת אחרת, מפתיעה, משעשעת. בשיר "זה לא בשבילי" יש הרבה האטות, רגיעות ועצירות, שמיד אחריהן ללא שום הכנה חזרה לטמפו מהיר עם אופי סוער. בקונצרט האחרון, שהיה ביום שלישי בעכו, היא הצליחה ממש להבהיל אותי ואת התזמורת במעברים המפתיעים האלה.

החלק הראשון של הקונצרט היה לגמרי קלאסי, עם קונצ׳רטו לפסנתר של מוצרט מס׳ 12 עם הפסנתרן תום בורו, ובחלק מהקונצרטים הדיברטימנטו למיתרים ברה מז׳ור של מוצרט, ושיר ערש למיתרים של גרשוין.

תום בורו עם האנסמבל. צילם יואל לוי.

הופענו עם התכנית עד כה בחיפה, בתל אביב ובעכו. ומחר, במוצ"ש, תתקיים ההופעה האחרונה שלנו, בגוש עציון.

אנחנו ממשיכים גם העונה את הסדרות שלנו בעכו ובגוש עציון, שם התחלנו להופיע לפני כשנה. עבור האנסמבל ועבורי יש חשיבות גדולה להופעות בפריפריה ובמקומות מרוחקים מהמרכז. האולם של הקונסרבטוריון העירוני בעכו הוא אולם משובח עם אקוסטיקה מצויינת, וחשוב ביותר שתושבי האזור יזכו לשמוע בו קונצרטים ברמה גבוהה. מנהל הקונסרבטוריון, דני ירון, הצליח לסבסד את הקונצרטים באולם הזה באמצעות תרומה שהשיג, כך שהקהל הרחב יכול לרכוש מנוי לקונצרטים שם במחיר ממש מגוחך (100 ₪ בלבד לשמונה קונצרטים), ובכך ליהנות מקונצרטים ברמה גבוהה ביותר, קונצרטים שעולים באזור המרכז פי 10 בערך. והקהל אכן מילא את האולם לגמרי, הקשיב בתשומת לב ובריכוז רב, והריע לנו ממושכות אחרי כל יצירה (ואפילו אחרי כל פרק). האולם והקהל השפיעו מאד על התוצאה – האקוסטיקה המצויינת סייעה לאנסמבל להישמע מצוין, והאנרגיה של הקהל דרבנה את האנסמבל, את קרן ואותי להיות במיטבנו.

האנסמבל וקרן מול אולם מלא בקהל חם ונלהב בעכו. צילם דני ירון

בכל הקונצרטים הוספנו כהדרן קטע שהיה הפתעה לקהל – השיר גיטרה וכינור של שלום חנוך (הידוע בביצועו של אריק איינשטיין). ביצענו את השיר בהרכב של זמרת בליווי גיטרה וכינור בלבד – קרן, בעז ואני. זה היה מרגש ומלחיץ עבורי, אחרי ערב שלם כמנצח לקחת כינור מאחת הנגניות באנסמבל ולהתחיל לנגן. אבל בעז, שכתב את העיבוד, התחשב בי וכתב תפקיד פשוט למדי לכינור…

עם גיטרה וכינור. צילם יואל לוי

בסיום הקונצרט בתל אביב קיימנו קבלת פנים חגיגית לקהל מנויינו (שגדל מאד בהשוואה לעונה שעברה). זו היתה עבורי הזדמנות לפגוש את הקהל, להודות לו, לנגנים ולסולנים, ולהציג בקצרה את ה"אני מאמין" של האנסמבל ולסיים את הערב עם טעם טוב גם בפה.

צילם יואל לוי

איחוד עם קנון לפתיחת העונה

עוד לפני הקונצרטים למנויים, פתחנו את העונה מיד אחרי סוכות עם קונצרט לילדים ברחובות – "מה זה התנועות האלה". חזרנו אל התכנית הזו ואל הבובה קנון במיוחד, למעלה מ4 שנים אחרי שהופענו איתה בפעם האחרונה. זה היה למעשה איחוד ומפגש מרגש עם הבובנאי דותן אלעד, עם קנון ועם דקלה בניאל שכתבה וביימה את הקונצרט הזה. היה כיף לחזור אל הקונצרט הזה, שכתוב ומבויים כל כך טוב, עם מינונים מצויינים בין דיבורים לנגינה, בין הומור לרצינות, בין מוסיקה לתיאטרון. בחזרה אחת הצלחנו להכין את הקונצרט הזה שוב, ולבצע אותו היטב מול הילדים הנהדרים שהגיעו לבית העם ברחובות. הקונצרט מסתיים עם הפעלת הילדים בשירת "מי ימלל גבורות ישראל" בקנון, ואחר כך מחול החרבות של חצ׳טוריאן כשהקהל עומד על הרגליים ומוחא כפיים. צפו בקטע

הילדים כמובן נהנו מאד מהמופע, ובסיומו ביקשו. להצטלם עם קנון ועם דותן

ג׳יה יואן, הפסנתרן הבינלאומי מסין

התרגשות גדולה עבורנו לארח בתחילת דצמבר את הפסנתרן הסיני הבינלאומי ג׳יה יואן. ג׳יה ואני מכירים ומיודדים כבר מספר שנים. הופענו יחד עם תזמורות ברומניה ובסין, וגם בקוריאה שיתפנו פעולה לפני כשנתיים. ג׳יה הוא כוכב גדול בסין, וזו תהיה הופעתו הראשונה בישראל. הוא יבצע איתנו את הקונצ׳רטו לפסנתר מס׳ 2 של שופן. כדאי מאד לבוא לשמוע!!! הקונצרטים יתקיימו במוצ"ש 7.12.19 בחיפה, וביום א׳ 8.12.19 בתל אביב.

הנה כמה תמונות משיתופי הפעולה הקודמים שלנו.

עולם קטן

berlin philharmonic

הפילהרמונית של ברלין – אולם קונצרטים דיגיטלי

העולם בו אנו חיים משתנה כל הזמן. הכל מהיר יותר, הכל זמין יותר, הכל נגיש יותר מבעבר. בעידן האינטרנט, המרחק הגיאוגרפי בין בני האדם הופך לחסר משמעות. אנשים יכולים לתקשר, לדבר, לראות ולשמוע אחד את השני כל הזמן מכל נקודה בעולם.

בשנים האחרונות האינטרנט הפך להיות אמצעי שידור טלביזיוני, שבו כל אדם יכול לעשות שימוש אישי לשידור של כל דבר שעולה בדעתו. כמובן, שעל מנת לשדר באיכות גבוהה צריך תשתית, ציוד וכח אדם, אבל האפשרויות קיימות וניתן לעשות זאת אם רק רוצים ומוכנים להשקיע.

התזמורת הפילהרמונית של ברלין משדרת כבר מספר שנים את כל הקונצרטים שלה בערוץ אינטרנטי משלה. יש לה כמות גדולה מאד של מנויים בכל העולם, אשר תמורת סכום שנתי לא גבוה יכולים לצפות בקונצרטים ולהאזין להם מבלי שיצטרכו להגיע לברלין, ואפילו מבלי שיצטרכו לצאת מביתם. יתרה מכך, אותם המנויים יכולים לצפות בקונצרטים משנים קודמות מהארכיון של התזמורת, וכן בראיונות ותכניות ארוח אינטרנטיות עם נגני התזמורת, הסולנים והמנצחים. הפילהרמונית של ברלין היא לא התזמורת היחידה בעולם שעושה זאת, למעשה ישנם בעולם כבר הרבה מאד שידורי אינטרנט חיים של ארועי תרבות, ובאיכות גבוהה של וידאו, סאונד ובימוי.

זה נכון שאין תחליף לנוכחות באולם קונצרטים ולחוויה של האזנה לקונצרט מהאולם עצמו, אך מכיוון שאי אפשר להגיע לקונצרטים בכל מקום בעולם, ועצם היציאה מהבית לקונצרט (אפילו באותה העיר) כרוכה במאמץ רב (התארגנות עם הזמנים, בייביסיטר למי שיש ילדים, נסיעה, פקקים, מציאת חניה וכו'), האפשרות של רכישת מנוי לעונת קונצרטים באינטרנט עשויה להוות פיתרון לאנשים רבים שלא יכולים להגיע פיזית לקונצרט. גם אני באופן אישי פיספסתי הרבה מאד קונצרטים טובים שרציתי לשמוע, בגלל לוחות זמנים, מרחק גיאגרפי, זמן נסיעה וכו', ואם היתה לי האפשרות, הייתי צופה באותם הקונצרטים מהבית – בשידור חי או בצפייה חוזרת מאוחר יותר.

בארץ אין עדיין תזמורת שמשדרת את כל סדרת המנויים שלה באינטרנט. אנחנו מתכננים להיות הראשונים שיעשו זאת, ובקונצרט הקרוב של האנסמבל למנויים (בסוף חודש מרץ) נעשה שידור פיילוט באינטרנט, באמצעות U-Sophia, אתר אינטרנטי שמשדר אירועי תרבות מהעולם. כך נוכל לראות איך זה עובד, כמה אנשים צופים בנו בשידור חי ומה הפוטנציאל של זה (מבחינת מספר מנויים ומבחינה כספית). לקראת השידור נקיים מפגשים אינטראקטיביים עם הסולנים ועם נגנים המשתתפים בקונצרט, ונעלה איזשהו סרטון פרומו מתוך החזרות.

להערכתי, תוך מספר שנים מרבית התזמורות ישדרו את הקונצרטים שלהן באינטרנט, וכך למעשה כל אדם יוכל לעשות מנוי לא רק לתזמורת שמופיעה בעיר או בארץ שלו, אלא לאיזו תזמורת שהוא ירצה בכל נקודה על הגלובוס.