החוויות שלי מתשע"ט

התחלות חדשות

שתי התחלות חדשות, דרמטיות, משמחות ומשמעותיות בחיי היו לי בשנה החולפת – הולדתה של אודליה בתי הקטנה, והמעבר לביתנו החדש, בשכונת רמת בגין בחיפה.

עברו כבר למעלה מארבעה חודשים מאז שני הארועים האלה, והשמחה והאושר בבית רק הולכים וגדלים. שלוש בנות (כולל אשתי), זו כבר ממש משפחה. הבית שלנו אמנם יותר עמוס, יותר מבולגן, יותר רועש מבעבר, והכל קורה בו יותר במהירות (ולפעמים בו זמנית – אחת רוצה לשחק ובדיוק באותו רגע השניה רוצה לאכול, אחת בוכה ובדיוק באותו רגע לשניה צריך להחליף חיתול, וכו׳) אבל בסך הכל השמחה אצלנו גדולה, הבנות מקסימות, ואי אפשר היה לבקש יותר.

כוכבים בינלאומיים אצלנו באנסמבל

השנה זכינו לארח באנסמבל שני אמנים בינלאומיים מהשורה הראשונה – זמר הקונטרה טנור אנדראס שול, שחזר אלינו כבר בפעם הרביעית, וכמו תמיד יצר חוויה מוסיקלית מרגשת ומעוררת השראה, בקטעים נפלאים של הנדל וויולדי ששר איתנו, וגם ביצירה של ארוו פארת ושירי עם בריטיים. החוויה היתה מדהימה לכולנו. האולם היה מלא לגמרי והקהל יצא מגדרו.

 

את הכנרת הצעירה (בת ה12) ליאה ז׳ו אירחנו בינואר לסדרת קונצרטים שעוררה הדים רבים בתקשורת ובקהל. שישה קונצרטים משותפים היו לנו איתה ברחבי הארץ, ובכולם היא הפליאה בנגינתה הרגישה, הבוגרת והוירטואוזית.

מבין יתר הקונצרטים למנויים אני יכול לציין עוד את סדרת הקונצרטים "עונות השנה" בכינור ובמנדולינה, שבה ביצענו חלקים מעונות השנה של ויולדי, של פיאצולה ושל צ׳ייקובסקי, כשאת תפקידי הסולו ביצענו לסירוגין בכינור ובמנדולינה, עם הסולנים קובי רובינשטיין בכינור ויעקב (יקי) ראובן במנדולינה. זו היתה תכנית מגוונת, מעניינת, עם קטעים קצרים ושבירות קיצוניות, והקהל בכל ארבעת הקונצרטים, כולל תלמידי מגמות מוסיקה מבתי ספר תיכוניים שהגיעו לקונצרט בתל אביב, נהנה מאד. בעונה הקרובה נחזור על הקונצרטים האלה בכמה מקומות נוספים – עפולה, ירושלים, באר שבע ועוד.

הופעות חלומיות לאנסמבל בחו"ל

האנסמבל נסע בשנה החולפת פעמיים להופעות בחו"ל – בחודש מאי לאוסטריה (קלגנפורט), ולאחרונה נסענו לקונצרטים בפסטיבל בקוריאה (בוסאן). שתי הנסיעות היו מוצלחות מאד, בשתיהן הופענו לפני קהלים גדולים ואולמות מלאים, בשתיהן הקהל קנה דיסקים שלנו בכמויות וביקש הדרנים רבים. באוסטריה הופיע איתנו הצ׳לן עמית פלד בוריאציות רוקוקו של צ׳ייקובסקי ובקדיש של מרק קופיטמן, ובנוסף ניגנו את האדג׳יו למיתרים של ברבר וסימפוניה מס׳ 29 של מוצרט. הנה קטע מהאדג׳יו של ברבר מפתיחת הקונצרט באוסטריה.

בקוריאה, עם תזמורת של 40 נגנים, ביצענו ארבע תכניות שונות, ובהן הסימפוניה השביעית של בטהובן, הסימפוניה האיטלקית של מנדלסון, סימפוניית האפנר של מוצרט והרבה מאד קונצ׳רטי עם סולנים רבים.

קטע מקונצ׳רטו מס׳ 5 לפסנתר של בטהובן עם הסולן תום בורו, בפסטיבל בקוריאה

תזמורות חדשות, חוויות חדשות

בחו"ל הופעתי בשנה החולפת עם כמה תזמורות, רובן בפעם הראשונה עבורי. בפולין ניצחתי על הפילהרמונית של חבל הסודטים בתכנית שכללה את הסימפוניה "מן העולם החדש" של דבוז׳אק. החוויה היתה נהדרת והיה לה גם ערך מוסף – את הויולנית המובילה של התזמורת הזו, שהכרתי שם לראשונה, הזמנתי כבר פעמיים לבוא לארץ להוביל את הויולות באנסמבל כשהייתי זקוק למובילה. היא ניגנה איתנו בינואר בתכנית עם ליאה ז׳ו, ולאחרונה נסעה איתנו לסיור בקוריאה.

בסין הופעתי בשנה החולפת לראשונה כמנצח אורח עם התזמורת הסימפונית של חארבין, ושם ניצחתי על תכנית מיצירות בטהובן וברהמס, כולל הסימפוניה מס׳ 2 של ברהמס. הסולן היה הפסנתרן הסיני הפנומן ג׳יה יואן, שאיתו אני מיודד כבר מספר שנים, ובקרוב הוא יגיע לארץ להופיע עם האנסמבל בקונצ׳רטו לפסנתר מס׳ 2 של שופן.

ובחודש מאי האחרון, בהתראה קצרה מאד, הוזמנתי לנצח בסלובקיה על הסינפונייטה הסלובקית, בתכנית שכללה את הסימפוניה האיטלקית של מנדלסון. עם התזמורת הזאת היתה לי חוויה נהדרת וקשר מצוין, ואני אמור לשוב ולהופיע איתם גם במרץ 2021. הנה ביצוע הפתיחה "קוריולן" של בטהובן מהקונצרט שלי איתם במאי.

קהלים נפלאים בפריפריה

בשנה שעברה התחלנו להופיע בשתי סדרות קונצרטים בפריפריה – סדרה של שלושה קונצרטים בעכו וסדרה של שלושה קונצרטים בגוש עציון (מתנ"ס אלון שבות). הבאנו לשם את הסולנים הטובים ביותר שלנו, כולל הכנרת ליאה ז׳ו, הפסנתרן איתמר גולן, שלמה גרוניך, וגם עם הקונצרט "עונות השנה" הגענו לשם. הקהלים בשני המקומות היו נפלאים, מלאי התלהבות והתרגשות, ועבורנו זו היתה חוויה נהדרת וחשובה. גם בעונה הקרובה נקיים חלק מהקונצרטים שלנו בעכו ובגוש עציון, ובנוסף נופיע בעפולה, בטירת הכרמל, בבאר שבע, בירושלים ובאשקלון – כולם יישובים שמוגדרים כיישובי פריפריה.

גרוניך עם האנסמבל בגוש עציון

ליאה ז׳ו עם האנסמבל בגוש עציון

תקוות חדשות בחיפה

במהלך השנה החולפת היו, בנוסף לבחירות הכלליות שהתקיימו פעמיים, גם בחירות לרשויות המקומיות. בחיפה התחוללה סנסציה ענקית כשלראשונה זכתה בראשות העיר אשה, שהדיחה ברוב גדול את ראש העיר המכהן יונה יהב – עינת קליש רותם. עינת מביאה תקוות רבות לחיפה. היא אינה מקורבת לטייקונים ולבעלי ההון, וגם לא לעיתונאים החיפאים. היא מחוייבת בראש ובראשונה לתושבים, ומאז היבחרה פועלת רבות בתחומי זיהום האויר והתיירות, במטרה להפוך את חיפה לעיר תיירותית מובילה. אני אישית מקווה שגם בתחומי החינוך והתרבות היא תצליח להרים את העיר לרמות הגבוהות ביותר, וכאן יש, מן הסתם, עבודה רבה. צעד ראשון וחיובי היא עשתה כשהחלה להתערב בנעשה בביה"ס לאמנויות רעות, והלואי שהיא תצליח להפוך אותו לפנינה אמנותית כפי שהוא היה בעבר.

כך היא פרסמה בתחילת הקיץ בדף הפייסבוק שלה. בהמשך היא גם פעלה באופן ממשי.

תואר מרגש לסיום השנה

ממש כמה ימים לפני ראש השנה, כשאנחנו עדיין בתחילת עונת הכדורגל, הקבוצה שלי הפועל רמת גן זכתה בגביע הטוטו לליגה הלאומית. בשביל קבוצה קטנה, שבשש השנים האחרונות משחקת בליגה השנייה, וזוכה לעיתים רחוקות מאד בתארים כלשהם – גם זכייה בגביע הטוטו היא הישג גדול ומרגש, ואני בטוח שזה יתן הרבה ביטחון לשחקנים בהמשך העונה בליגה. לצערי לא יכולתי להגיע למשחק הגמר נגד בני סכנין, כי בדיוק היתה לי חזרה, אבל עקבתי במהלך החזרה אחרי הדיווחים, וכשהסתיים המשחק עצרתי לרגע את החזרה והכרזתי בשמחה ובאושר על זכייתה של הפועל רמת גן בגביע הטוטו!!!

חג המוסיקה הישראלית

פרק ה"הורה" המסיים את הסויטה הגלילית של משה זורמן.

את השנה החדשה אני מתחיל בחזרות אינטנסיביות, החל ממחר, לקונצרט עם התזמורת הקאמרית הקיבוצית במסגרת חג המוסיקה הישראלית, ביום ראשון הקרוב במוזיאון תל אביב. התכנית מאתגרת מאד. היא כוללת את היצירה "חזיונות" של עדן פרטוש, לחליל, פסנתר ותזמורת מיתרים. זו יצירה קשה מאד, שמשלבת מוטיבים ים תיכוניים עם כתיבה אירופית קלאסית של פרטוש, המושפעת כמובן מהמוסיקה ההונגרית. יבצעו אותה ביחד עם התזמורת נעם בוכמן בחליל ואולג יקרביץ׳ בפסנתר. ביצירה "סויטה גלילית" של משה זורמן, שכאן למעלה ביצוע הפרק האחרון שלה, יצטרף אל התזמורת המלחין עצמו באקורדיון. היצירה "שירי לורקה" של אריה לבנון כתובה, כמתבקש, בסגנון ספרדי, עם קסטנייטות ומקצבים ספרדיים, ובה יצטרף אל התזמורת הזמר עופר כלף, שישיר את הטקסטים של לורקה בעברית. עוד בתכנית – יצירה חדשה מצויינת של המלחינה הצעירה נעה הרן, ו"סוג׳יהרה" של מאיר מינדל, הכתובה לחליל יפני (עליו ינגן איתמר פוגל), כלי הקשה (בביצוע מיכה ברעם) ותזמורת. החזרות, כאמור, החל ממחר, וזו הזדמנות מצויינת להזמין את קוראי הבלוג והקהל הרחב לבוא ולשמוע את שלל הקונצרטים המגוונים והמרתקים במסגרת חג המוסיקה הישראלית, שיתקיימו ברחבי הארץ החל ממחר. הרבה ברכות מגיעות למנהל האמנותי של חג המוסיקה, עודד זהבי, ולמפיק איתן פאר, על ההכנה, בניית התכניות, בחירת המבצעים, הארגון, ותשומת הלב לפרטים הקטנים.

שנה טובה

בהזדמנות זו אני רוצה לאחל לכל קוראי הבלוג שנה טובה, עם הרבה התחלות חדשות, תקוות, הגשמה, יצירה והרבה בריאות לכולם.

שלכם,

ברק

 

 

 

התחלות חדשות ישנות

חוזרים לשגרה

אחרי שובנו מהסיור המוצלח בקוריאה, וההתאוששות מהטיסה הממושכת חזרה ארצה, נכנסתי מיד לשגרת היומיום שלי – ניהול אנסמבל סולני תל אביב, הקורס באקדמיה למוסיקה בתל אביב, התזמורות הצעירות וקונצרטים כמנצח אורח. בגזרת התזמורות הצעירות אני ממשיך השנה עם התזמורת של קונסרבטוריון באר שבע. התזמורת גדלה והתווספו אליה עוד נגנים, גם בכלי קשת וגם בכלי נשיפה. לפי החזרה הראשונה שהיתה השבוע, נראה שהתזמורת יותר מאוזנת מאשר בשנה שעברה, גם בחלוקה בין הכלים וגם ברמה. פתחתי את השנה עם שתי יצירות שונות זו מזו – סימפוניה מס׳ 27 של מוצרט, ו"ערבית מוסיקלית" של בריטן.

תזמורת קונסרבטוריון באר שבע בשנה שעברה

גם עם התזמורת של קונסרבטוריון גבעתיים אני ממשיך השנה, אבל מתחיל את השנה רק בסוף אוקטובר. בתזמורת הזו אני מתכנן לעבוד על סימפוניה מס׳ 85 של היידן ופתיחה של רוסיני שעדיין לא החלטתי איזו.

באקדמיה למוסיקה בתל אביב (ביה"ס למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב) – עם תלמידי סדנת הניצוח שלי, השנה יהיו לי פרט לשיעורי ניצוח עם תזמורות, גם שיעורים בכיתה על הפרטיטורות עם דגש על תפקידי כלי הקשת – קשתות, איצבועים, ויברטו, מהירויות קשת וכו׳. גם שם אני אמנם מתחיל את השנה רשמית בסוף אוקטובר, אבל כבר מעכשיו אני  מזמין את הסטודנטים פה ושם לחזרות שלי עם התזמורות הצעירות, לנצח ולהתנסות בעבודה איתם.

חגיגה של יצירות ישראליות

כמנצח אורח – הפרוייקט הקרוב שלי יתקיים בעוד מספר שבועות בחג המוסיקה הישראלית, בקונצרט במוזיאון תל אביב עם התזמורת הקאמרית הקיבוצית. התכנית שבנה המנהל המוסיקלי של חג המוסיקה הישראלית, עודד זהבי, לקונצרט זה (כמו לשאר הקונצרטים בחג) – נהדרת, ויחד עם זאת תובענית מאד. היא כוללת יצירות של פרטוש, אריה לבנון, מאיר מינדל, נעה הרן (יצירה חדשה) ומשה זורמן (יצירה חדשה). פרט להכנת היצירות שאינן קלות בכלל (אך מעניינות ומרתקות), אני גם עובר מאד בקפדנות על התפקידים של הנגנים, על מנת לוודא שאין טעויות, ומתקן במידה ויש, כדי לחסוך עד כמה שניתן את זמן החזרות היקר. אני גם בקשר עם המלחינים שכתבו יצירות חדשות "חמות מהתנור", בעיקר על מנת לנסות ביחד איתם לפשט את הכיתוב והתיווי, לאור מגבלות זמן החזרות, כך שרעיונותיהם המוסיקליים יוכלו להגיע לביצוע בדרך המהירה ביותר. האתגר עבורי גדול, במיוחד להכין את התכנית בזמן חזרות מועט, אך אני משוכנע שהקהל שיגיע ייהנה מתכנית מגוונת מאד, עם חמישה סולנים שונים, חמישה מלחינים שונים, וחמישה סגנונות כתיבה שונים. הקונצרט יתקיים ב6.10 במוזיאון תל אביב. התכנית המלאה כאן בהמשך. הפסנתרן, אגב, יהיה אולג יקרביץ׳ ולא כפי שכתוב. אני ממליץ בחום להסתכל גם על שאר התכניות של חג המוסיקה הישראלית, יש שם קונצרטים מרתקים ומגוון עצום של מלחינים, מנצחים (ובהם ידידיי זיו קוז׳וקרו, גיא פדר, יורם יונגרמן ואחרים), מבצעים, סגנונות, הרכבים ותזמורות.

פרוייקט נוסף שלקחתי על עצמי כמנצח אורח הוא קונצרט קצת אחר – עם תזמורת חובבים ששמה "תזמורת המושבות", ומנגנים בה נגנים חובבים מבוגרים, כולם בצעירותם למדו נגינה באופן רציני ומקצועי, ובהמשך רובם פנו לתחומים אחרים. כיום הם שומרים על אהבתם לנגינה ולמוסיקה באמצעות התזמורת. הם נפגשים אחת לשבוע בשעות הערב באור עקיבא. מכיוון שהתזמורת הראשונה שהיתה לי, בשנים 1998-2000, ועליה ממש למדתי והתנסיתי בניצוח עוד בשנות לימודיי באקדמיה למוסיקה בירושלים, היתה תזמורת חובבים (חובבי המוסיקה ירושלים) – יש לי פינה חמה בלב לתזמורות מסוג זה, והסכמתי בשמחה להזמנה של תזמורת המושבות. התכנית עם התזמורת הזו מאתגרת מאד וכוללת את הסימפוניה מס׳ 7 של בטהובן ואת הפתיחה ל"חליל הקסם" של מוצרט. עד כה היתה חזרה אחת ונראה שיהיה כיף.

משייקספיר עד עידן רייכל

קרן הדר

ועם האנסמבל, אנחנו לקראת פתיחת עונה מלהיבה ועמוסה. בקונצרטי פתיחת העונה למנויים ע"ש אליעזר ואסתר בלשה, יופיעו איתנו כסולנים הזמרת קרן הדר והפסנתרן תום בורו, שרק לפני שבועיים ניגן איתנו וזכה להצלחה גדולה בפתיחת הפסטיבל בדרום קוריאה. התכנית נקראת "משייקספיר עד רייכל", ונבצע בה יצירה חדשה של בעז בן משה – "התפוח המתוק", לזמרת, תזמורת כלי קשת וגיטרה חשמלית, עליה ינגן המלחין עצמו. הטקסטים הם של שייקספיר, ויילד, דיקנסון ואחרים. עוד בתכנית שירים של עידן רייכל בעיבוד של רפי קדישזון, שירים של גרשוין בעיבוד של תום בר, שירים של ארגוב, וקונצ׳רטו לפסנתר של מוצרט בביצוע תום בורו. וכמו תמיד אצלנו באנסמבל, תהיינה גם הפתעות. מוזמנים לרכוש מנוי לעונת הקונצרטים של סולני תל אביב בקישור הזה

שובו של קנון

בסוף אוקטובר יתקיים קונצרט מאד מיוחד של האנסמבל – קונצרט לילדים ברחובות. עצם קיומו של קונצרט לילדים הוא לא דבר יוצא דופן, אבל בקונצרט הזה יהיה איחוד ומפגש מרגש עם הבובה קנון (והבובנאי דותן אלעד). קנון היה חלק בלתי נפרד מסדרות קונצרטים לילדים שקיימנו לפני מספר שנים באנסמבל. מי שיזמה את הסדרה, כתבה את הטקסטים, הלחינה חלק מהיצירות בקונצרטים, והפיקה את הכל היתה דקלה בניאל. בקונצרט לילדים שיתקיים ב29.10 ברחובות קנון ישוב אלינו בקונצרט ששמו "מה זה התנועות האלה?", וביחד איתי יסביר לקהל על התזמורת, על הכלים, על מנגינה וליווי, וכמובן על תפקיד המנצח. הנה קטע מהקונצרט, על ההבדל בין מנגינה לליווי.

יומן בוסאן, חלק שלישי

שער ניצחון ב3 לפנות בוקר

הימים שאחרי שני קונצרטי הפתיחה שלנו בפסטיבל היו קצת יותר רגועים, כי לא היו לנו בהם קונצרטים אלא רק חזרות, וגם הן התקיימו בעיקר בשעות הערב.

באחד הימים האלה עשיתי אימון מאוחר (אחרי חצות) בחדר הכושר, ואחר כך צפיתי בשידור לייב בפייסבוק של משחק הכדורגל בין הפועל רמת גן להפועל אום אל פאחם בליגה הלאומית בכדורגל (המשחק החל ב1 בלילה לפי שעון קוריאה). אני לא חושב שיש עוד מישהו בכל המזרח הרחוק שצרח כזה יששששש היסטרי לבד בחדר במלון ב3 בלילה בדרום קוריאה, בעקבות שער הניצחון של הפועל רמת גן בתוספת הזמן. היה שווה להישאר ער עד כל כך מאוחר, ובהחלט זה היה לילה משמח ומרגש עבורי.

את היומיים הרגועים יותר העברתי בעיקר במנוחה במלון ובלמידה לקראת שתי התכניות האחרונות שלנו בבוסאן – תכנית מוצרט ותכנית הגאלה של תחרות הקונצ׳רטי (שחלק מהיצירות בה היו עבורי יצירות שביצעתי בפעם ראשונה).

קונצרט סיום משוחרר, ספונטני, שמח ומלא התלהבות

את התכנית האחרונה שלנו בפסטיבל, מיצירות מוצרט, ביצענו באולם מרוחק ממרכז העיר, לא גדול, שמצלצל נהדר (כמו כל ארבעת האולמות שבהם הופענו). למרות העייפות וירידת המתח בתזמורת אחרי שלושה קונצרטים, הייתי חייב להחזיק את כולם בשיא הריכוז בחזרה שלפני הקונצרט, כי זו היתה החזרה היחידה אחרי הרבה זמן על סימפוניית הפנר (מס׳ 35) של מוצרט, וגם על הקונצ׳רטו לקלרינט של מוצרט עבדנו רק במנות קטנות של 20 דק׳ בימים שלפני כן. התחלתי את החזרה בשיא המרץ, והכנתי את התזמורת להפתעות בקונצרט. בניגוד לתכנית של הקונצ׳רטי ערב קודם לכן עם תזמורת של 54 נגנים (כולל הקוריאנים) ורפרטואר רומנטי, בקונצרט מוצרט היינו בהרכב ה"נטו" הקטן של 29 נגני האנסמבל בלבד. כשמנגנים יצירות שקופות כמו אלו של מוצרט, וקבוצות המיתרים קטנות, חייבים ללטש היטב כל פראזה עד לשלמות. אז למרות שזמן החזרה שלנו היה קצר, והייתי חייב להספיק לעבור בו על כל התכנית, בכל זאת התעכבתי בעזרת הכנר הראשי שלנו קובי רובינשטיין, על ליטוש ואחידות של כמה מקומות בכינורות – באורך הצליל, מהירות קשת, ארטיקולציה, אינטונציה ובלאנס. סיימתי את החזרה בידיעה שהצלחת הקונצרט תלויה הרבה באנרגיות שאביא לבמה, כי התזמורת עייפה.

הקונצ׳רטו לקלרינט של מוצרט עם הסולן מרטין סקלונה מארגנטינה.

ובאמת, לחלקו השני של הקונצרט (סימפוניית הפנר של מוצרט) עליתי עם המון אנרגיה, וכבר בתיבות הפותחות הפתעתי את התזמורת. אחרי חמש התיבות הראשונות בסימפוניה יש הפסקה לכולם, שבחזרות בד"כ הארכתי אותה והמשכתי בטמפו קצת יותר איטי, כדי ליצור תחושת הרהור/חיפוש. בקונצרט, בניגוד לחזרות, המשכתי בדיוק באותו הטמפו המהיר שהתחלתי. ההפתעה הזו כבר יצרה אצל הנגנים דריכות וריכוז שנשמרו לאורך כל הסימפוניה, ואיפשרו לי להמשיך ולהפתיע. ידעתי שאני יכול לסמוך על הנגנים, והם אכן היו איתי. זה יצר ביצוע ספונטני, משוחרר ומרענן, שגם היה מלוטש ומגובש, עם הרבה דמיון ומעורבות של כולם. הקהל, כמו בכל יתר הקונצרטים, יצא מגדרו, וכהדרן ביצענו את הפרק האחרון מהסימפוניה האיטלקית של מנדלסון, עם הרבה התלהבות.

לאחר הקונצרט, כמו בשאר הקונצרטים, הצטלמתי עם מי שביקש, רק שהפעם כבר לא היו לנו דיסקים למכור, כי מכרנו אותם בקונצרטים הקודמים.

סיימנו את חלקנו בפסטיבל בהרגשה מצויינת אחרי קונצרט מצויין. בלילה עוד הלכנו לאכול יחד עם המנהלת האדמיניסטרטיבית של הפסטיבל ועם צ׳ה, הבחור הקוריאני הנהדר שדאג לנו לכל ענייני הארגון וההפקה בפסטיבל ועשה זאת במקצועיות רבה, ואח"כ נפרדנו מהם לשלום.

"פולחן אישיות" בבוסאן

במשך כל ימי הפסטיבל, התמונות של האנסמבל ושלי היו תלויות בגודל ענק על גבי פוסטרים בכל רחבי בוסאן, בתחנות הרכבת התחתית, בבתי המלון ובאולמות הקונצרטים. כמות מודעות הפרסום לקונצרטים שלנו היתה עצומה. ובערב הקונצרט עצמו, הקוריאנים לא הסתפקו בפוסטר אחד בלבד בפואייה של האולם…

שישה סולנים צעירים בליווי תזמורת קוריאנית-ישראלית

את החזרות לקראת הקונצרט של תחרות הקונצ׳רטי (השלישי מתוך ארבעת הקונצרטים שלנו בפסטיבל) הייתי צריך לנהל מהר וביעילות. ראשית, בגלל שהיו לנו שש יצירות להכין. שנית, בגלל שהתזמורת היתה גדולה (וכללה 25 נגנים קוריאנים שהצטרפו אלינו), ובעצם נפגשה לראשונה בהרכבה המלא יומיים לפני הקונצרט. ושלישית, בגלל שהיו שישה סולנים, שכל אחד מהם היה זקוק לזמן נגינה עם התזמורת. אז כדי לאפשר לכל אחד מהסולנים לנגן בכל חזרה, היו לי מקסימום 25 דק׳ חזרה ליצירה.

התכנית היתה מאתגרת, היצירות שונות זו מזו והסולנים שונים זה מזה. בחלק מהיצירות האתגר היה תאום עם הסולן, ביצירות אחרות היו קטעים תזמורתיים קשים, ובאחרות נדרשה היכרות עם המוסיקה, כמו למשל ביצירה למרימבה של קייקו אבה. בסופו של דבר בקונצרט, הצלחנו להתגבר על כל האתגרים והקשיים, והקונצרט עבר היטב.

בקטגוריה של הצעירים זכה נגן מרימבה קוריאני צעיר מצויין, ובקטגוריה של הבוגרים זכה, להפתעתי, פסנתרן קוריאני שניגן את הקונצ׳רטו מס׳ 1 של רחמנינוב (בתמונה). אני אישית חשבתי שהגיע לכנרת פולנייה מצויינת שניגנה את הקונצ׳רטו של שוסטקוביץ׳ לזכות, אבל כך זה בתחרויות.

סין וה"תקלות"

טיסתנו חזרה ארצה היתה דרך סין, וכללה המתנה ממושכת מאד של למעלה מ12 שעות בבייג׳ין. חלק מהנגנים ניצלו אותה לטיול בעיר, אני לקחתי חדר במלון בקרבת שדה התעופה, כדי שיהיה לי מקום לישון, אחרי 16 ימים מאד אינטנסיביים (כולל ימי החזרות בארץ). כל החוויות הלא נעימות שהיו לי בביקוריי הקודמים בסין, חזרו גם הפעם. ראשית כל, האינטרנט, כשהוא עובד, עובד בערך ל 5 דק׳ (לרוב ללא גוגל ועם ווטסאפ מקרטע), ואח"כ 30 דק׳ לא עובד. שנית, התחושה שכולם סביבי מנסים לרמות אותי כל הזמן חזרה גם הפעם. כבר בשדה התעופה, כששלחו אותנו למלון, ביקשו מאיתנו פיקדון של 200 יואן במזומן (כ120 ₪) שיקוזז מהתשלום במלון. רק כשהבינו שאין לנו מזומן סיני ויתרו לנו על התשלום, מה שעורר מיידית את החשד שאולי בכלל לא היו מקזזים לנו אותו מהתשלום במלון. בסביבת המלון, באף אחד מהמקומות שהיו לאכול לא קיבלו כרטיס אשראי. רצו רק דולרים… למזלי קובי היה מצוייד בכמה חטיפים ונשנושים, שעזרו לי להחזיק מעמד עד הערב. בתמונה למעלה, אגב, עוד היינו אופטימיים בתחילת חיפושינו אחר מקום לאכול בתוך איזור מוסכים מוזנח בקרבת המלון. אבל בסופו של דבר, המטרה העיקרית שלי הושגה, וישנתי היטב במשך שעות ההמתנה, לפני ששבתי לשדה התעופה. גם את מרבית שעות הטיסה ארצה העברתי בשינה ובמנוחה, ואפילו התחלתי כבר ללמוד את היצירות שאבצע בחג המוסיקה הישראלית בעוד מספר שבועות.

חזרנו ארצה שמחים ומלאים בחוויות. בקרוב אביא עוד כמה תמונות וקטעי וידאו מהסיור הנהדר שהסתיים אתמול. הנה בינתיים קטע קצרצר מהסימפוניה השביעית של בטהובן שביצענו בקונצרט הפתיחה, צולם בטלפון נייד.

כוכבי רוק

קהל צעיר, אנרגטי וקשוב

עם אנרגיות חיוביות, הרבה התלהבות ודריכות שיא של הנגנים ושלי, פתחנו את הפסטיבל פה בבוסאן, בקונצרט מיצירות בטהובן (הסימפוניה השביעית וקונצ׳רטו "הקיסר" לפסנתר), אל מול אולם מלא בקהל של כ1200 איש, שהריע בהתלהבות ולא נתן לנו לרדת מהבמה, אפילו אחרי ההדרן (מוצרט הפתיחה לנישואי פיגרו). רק אחרי שאמרתי להם שיש לנו עוד שלושה קונצרטים פה ושיש לנו דיסקים למכירה ושאני אבוא לחתום עליהם – ירדנו מהבמה, וכמובן שקיימתי את הבטחתי.

הקהל פה, בשונה מאד מהארץ, מורכב מאנשים בכל הגילאים, הרבה צעירים, הרבה משפחות שלמות, שעבורן זה בילוי משפחתי, והם מגיעים להקשיב למוסיקה בקשב רב. אין הפרעות, שיעולים, צלצולים, הקשבה נטו למוסיקה. והם מעריכים מוסיקה טובה וקונצרטים איכותיים. התגובות שלהם אחרי כל יצירה הן כמו בקונצרט רוק – מחיאות כפיים רמות, צעקות התלהבות, ואפילו שריקות. זה נותן כל כך הרבה אנרגיה למבצעים. וכמובן, שכל ה"התנפלות" שלהם על הדיסקים בסיום הקונצרט והבקשות לתמונה איתי ולחתימה על הדיסק, הם דברים שאנחנו לא רגילים אליהם בארץ.

צמרמורת באולם הפילהרמונית

כשהגענו לחזרה שלפני קונצרט הפתיחה באולם של הפילהרמונית של בוסאן, היתה לי צמרמורת. ממש עבר בי רעד של התרגשות. למעשה, זה התחיל כבר בנסיעה לשם, עם הגשר שחוצים בדרך, והנוף היפה והמוכר. לא קורה לי הרבה שאני חוזר להופיע באולם קונצרטים בחו"ל, שכבר הופעתי בו בעבר. והאולם המדהים בבוסאן, הזכיר לי מיד את הקונצרט שהיה לי שם לפני שנתיים עם הפילהרמונית של בוסאן. כשהתחלנו את החזרה שלפני הקונצרט, הכל כבר צלצל הרבה יותר טוב מאשר בחזרה הראשונה. האולם איכותי מאד, כלי הנגינה הגדולים (הטימפני והקונטרבסים) היו טובים מאד, ובנוסף היתה הרבה יותר עירנות (והתרגשות) אצל הנגנים. בנוסף לכל אלה – עבר עוד יום שבמהלכו כולם חזרו לעצמם, מבחינת שעות שינה ונגינה. כבר כשהתחילה החזרה הרגשנו שיהיה קונצרט מוצלח. ואכן הקונצרט היה מוצלח מאד, התזמורת היתה במיטבה, הסולן תום בורו ניגן נפלא, והקהל, כאמור, הגיב בהתאם.

ארוחה קוריאנית אותנטית

בזמן שהיה לנו בין החזרה לקונצרט הפתיחה של הפסטיבל, הזמנו את כל נגני האנסמבל לארוחה במסעדה קוריאנית אותנטית. החוויה היתה אכן אותנטית – התבקשנו (שוב) להוריד את הנעליים, וכמקובל במסעדה לשבת לאכול על הרצפה (ועם מקלות כמובן). הצטופפנו ישובים על הרצפה וללא נעליים, ואכלנו אוכל קוריאני.

אני חושב שפרט למנה אחת שעליה היה קונצנזוס שהיתה טעימה מאד (בשר בקר), היו חילוקי דעות לגבי כל המנות שהוגשו לנו. אבל, לפחות זכינו בחוויה אותנטית.

בדרך חזרה לאולם עברנו בפארק יפה וירוק, ואני ניצלתי את השעה שהיתה לי לפני הקונצרט לישיבה על אחד הספסלים, עם הפרטיטורה כמובן.

כהקדמה לקונצרט שלנו לפתיחת הפסטיבל, עמדה בחוץ תזמורת נשיפה קוריאנית צעירה, של בנות, וניגנה באופן מרשים מאד לקהל הרחב שהגיע לקונצרט.

מנדלסון אינטימי

עם הסולנית מריה מחובסקה מפולין

בקונצרט למחרת אחה"צ, מיצירות מנדלסון, הרגשתי שהיה קשה יותר. ראשית, העייפות הורגשה, גם אצלי וגם אצל הנגנים. שנית, אחרי ערב פתיחה כל כך מוצלח והצלחה כמו זו שזכינו לה, היה קשה יותר לשמור על אותה רמת ריכוז ומתח. ושלישית, התכנית עצמה היתה קשה ותובענית, וכללה הסימפוניה "האיטלקית" של מנדלסון. ודווקא הביצוע של הקונצ׳רטו לכינור של מנדלסון, אחרי חזרה אחת של 45 דק׳ בלבד עם הסולנית (מריה מחובסקה מפולין), היה נהדר, גם מבחינת התזמורת וגם מבחינת הסולנית. יש אצלה בנגינה משהו מאד אישי ואינטימי, יש לה אמירה מוסיקלית ונגינה מאד מעודנת, נקייה ויפה. היה מאד קל ללוות אותה כי יש לה ארטיקולציה ונגינה מאד ברורה וטבעית. הנה קטע קצרצר מהחזרה היחידה שהיתה לנו איתה, על הבמה לפני הקונצרט.

הקונצרט מיצירות מנדלסון התקיים באולם אחר, גם הוא מצוין, וגם הוא היה מלא לגמרי. מה שמשמח הוא, שחלק גדול מהקהל שהיה בקונצרט הגיע לקונצרט הראשון שלנו יום קודם, ובעקבותיו החליט לבוא לקונצרט השני. ושוב הקהל הריע, אנחנו ניגנו את אותו ההדרן, והקהל נתן לנו לרדת רק אחרי שאמרתי שיש לנו עוד שני קונצרטים.

נפרדתי משני הסולנים של שני הקונצרטים הראשונים (תום בורו ומריה מחובסקה) בארוחת ערב במסעדת ברביקיו קוריאני ביחד עם המנהל האמנותי והמנהלת האדמיניסטרטיבית של הפסטיבל.

עם 23 נגנים קוריאנים בתזמורת

אל החזרות שהחלו היום לקראת הקונצרט השלישי שלנו כאן, הצטרפו 23 נגנים קוריאנים, חלקם בכלי הנשיפה וההקשה החסרים שהיו דרושים לרפרטואר שאותו נבצע (קונצ׳רטו לצ׳לו של דבוז׳אק, קונצ׳רטו לפסנתר של רחמנינוב, קונצ׳רטו לכינור של שוסטקוביץ׳ ועוד), וחלקם לעיבוי קבוצות המיתרים. חלק מהמצטרפים מנגנים בפילהרמונית של בוסאן, והכרתי אותם מהקונצרט שלי איתם לפני שנתיים.

היתה לנו תזמורת גדולה חצי קוריאנית וחצי ישראלית, ושישה סולנים צעירים. הקונצרט הזה יהיה הגמר של תחרות קונצ׳רטי, שבו כל אחד מששת הסולנים שהגיע לגמר ינגן איתנו. החזרה התנהלה בקצב מהיר, כאשר כל 20-25 דקות התחלף סולן והחלפנו יצירה. זה היה כמובן מאד מעניין לתזמורת, ודרש ריכוז גבוה. אני אישית מאד התרשמתי מהכנרת הפולנייה הצעירה שניגנה את הקונצ׳רטו לכינור של שוסטקוביץ׳, ומנגן המרימבה הקוריאני הצעיר שניגן יצירה למרימבה ותזמורת של קייקו אבה. מחר יהיה לנו יום יותר פנוי, כי החזרה שלנו תהיה רק בערב, ובימים שלישי ורביעי – שני הקונצרטים שאיתם נסיים את חלקנו בפסטיבל.

אמשיך לדווח כמובן.

חזרה בנעלי בית

הרבה תלאות עברו הנגנים בדרך מתל אביב לבוסאן. אבל מרגע שהגענו לבוסאן, הדברים מתחילים לאט לאט להסתדר. אחרי שעות רבות של טיסות מעייפות והמתנות ארוכות, התזמורת התחילה את השהייה בבוסאן עם הרבה זמן פנוי להתאוששות מהדרך הארוכה, למנוחה, ולבילויים בעיר הנהדרת הזאת (שנשארה יפה כפי שזכרתי אותה מלפני שנתיים).

אני אמנם נשארתי במלון רוב הזמן, כדי לנוח ולהתכונן לקונצרטים שמתחילים מחר, למרות שדבר אחד כן הספקתי – לבדוק את חדר הכושר במלון, שנמצא בקומה גבוהה ויש בו נוף יפהפה לכל מי שרץ על ההליכונים.

וממה שאני מתרשם עד עכשיו, התזמורת שמחה, ובינתיים גם בעיקר מבלה יפה. מהתמונות שאני רואה – הנגנים מטיילים ונהנים בעיר.

יש כאן פרסום מאסיבי מאד לפסטיבל, שכולל את חוברת הפסטיבל שמחולקת בכל מקום, והמון פרסומים נוספים עם תמונות רבות של התזמורת ושלי. ויש גם סרטון פרומו קצרצר שמוקרן בטלביזיה בקוריאה ועל מסכים בבוסאן.

החזרה הבוקר דווקא לא היתה בתנאים אידאליים והתחילה בצורה מקרטעת. אחרי יומיים של טיסות, וכמעט ללא זמן נגינה אישי לנגנים בימים האחרונים, התזמורת נפגשה בבוקר (שזה אמצע הלילה לפי השעון בארץ) לחזרה שהתחילה באחור בגלל שהנהג לא ידע לאן לקחת אותנו, באולם חזרות יבש במיוחד באוניברסיטה בבוסאן.

הכלים שהשאילו לנו (טימפני וקונטרבסים) היו די גרועים, והתזמורת היתה די עייפה באופן טבעי. ובנוסף, גם נדרשנו להוריד את הנעליים ולנעול נעלי בית במקומם.

ולמרות כל נתוני הפתיחה האלה, הצלחנו לקיים חזרה אפקטיבית של ארבע וחצי שעות, ולעבוד בה בעיקר על התכנית של הקונצרט מחר – מיצירות בטהובן (הפתיחה קוריולן, קונצ׳רטו לפסנתר מס׳ 5 וסימפוניה מס׳ 7).

מחר זה כנראה כבר ייראה ויישמע אחרת. החזרה תתקיים כבר באולם הקונצרטים הגדול, שבו נופיע בערב, עם כלי נגינה איכותיים יותר, ואחרי זמן מנוחה ואימון לנגנים. ולאחר החזרה נלך כולנו לארוחה במסעדה ואחריה הקונצרט הגדול והחגיגי שיפתח את הפסטיבל.

אמשיך לעדכן.

ממריאים

במשך חודשים רבים התכוננתי לסיור הזה, וציפיתי לו בהתרגשות. הכנות רבות שכללו גיוס נגנים (אנחנו נוסעים עם 40 נגנים), הזמנת טיסות, תאומי לוחות זמנים לחזרות מול הקוריאנים, תוים – סימון, הדפסה וצילום (של 14 יצירות שונות), בניית תקציב, גיוס כספים (ערב ההתרמה עם שלמה גרוניך ביולי היה חלק מקמפיין גיוס הכספים הזה), וחשוב מכל – הכנת הפרטיטורות עליהן בסופו של דבר אני צריך לנצח. כבוד גדול עבורי לנסוע להופיע בפעם השנייה לפסטיבל הבינלאומי בבוסאן, דרום קוריאה, אבל הפעם עם התזמורת שלי – סולני תל אביב. אנחנו נהיה תזמורת הבית של הפסטיבל, ונבצע ארבע תכניות שונות בארבעה מתוך שבעת הקונצרטים התזמורתיים של הפסטיבל.

לפני חמישה ימים התכנסנו כולנו בתל אביב לתחילת החזרות לקראת הנסיעה. ההתרגשות היתה גדולה. התחלנו את החזרות עם הסימפוניה השביעית של בטהובן והסימפוניה האיטלקית של מנדלסון, ומשם המשכנו ליתר 12 היצירות. ימי החזרות ארוכים ואינטנסיביים מאד, וכוללים הרבה מאד יצירות שונות בכל חזרה. האנסמבל מאד צעיר, תוסס ורענן, ומזכיר מאד בהרבה מובנים את האנסמבל שהיה בימיו הראשונים (ב2001, כשחלק גדול מהנגנים כיום עוד היו בחיתולים), מבחינת הרוח והאופי.

אלא שכיום יש כמה יתרונות שלא היו לפני 18 שנה. אני עצמי כבר מנוסה יותר, וגם יש לי קבוצת נגנים מובילים מנוסים, שבראשם הכנר הראשי קובי רובינשטיין, שביחד מרימים את האנסמבל לרמות הגבוהות ביותר.

וגם רבים מהנגנים הצעירים באנסמבל ניגנו אצלי בצעירותם בתזמורות צעירות שונות, כך שהם מכירים היטב את הגישה המוסיקלית שלי. האוירה בחזרות בסך הכל מצויינת, יש הרבה שמחה והתלהבות, והרגשה טובה שיהיה סיור מוצלח.

הבוקר תתקיים החזרה הגנרלית בתל אביב, וכבר הלילה תצא קבוצה ראשונה של נגנים לדרום קוריאה, ואליהם יצטרפו שאר הנגנים בטיסה שתצא מחר בצהריים. ביום רביעי כולם כבר אמורים להגיע לבוסאן, ואם נצליח להתגבר על הבדלי השעות ולקום בזמן, אז ביום חמישי בבוקר תתקיים החזרה הראשונה שלנו שם, לקראת הקונצרטים שיחלו ביום שישי. ארבעה קונצרטים יתקיימו מיום שישי ועד יום רביעי הבא, כולם בבוסאן, באולמות שונים.

שמחה גדולה והתרגשות גדולה לכולנו. הנה פרסום הקונצרטים של הפסטיבל.

ערב מרגש ונוסטלגי

אחרי 30 שנה

כשהרמתי את הידיים בתחילת החזרה על הריקוד ההונגרי מס׳ 6 של ברהמס על הבמה של אודיטוריום רפפורט – ההתרגשות הגדולה ניכרה גם על פניהם של הנגנים וגם עלי. זו לא היתה תזמורת רגילה. זו היתה תזמורת של נגנים שרבים מהם כבר לא עוסקים במוסיקה באופן מקצועי שנים רבות, יש ביניהם הפרשי גילאים גדולים, והבדלים גדולים ברמת הנגינה. אבל המשותף ביניהם גדול יותר מהמבדיל ביניהם. יש לכולם הרבה מאד זכרונות ילדות משותפים, אהבה משותפת, וגעגוע אל אדם מיוחד אחד, נערץ, שהיה החוט המקשר בין כולם – אליעזר החתי ז"ל, מייסדה ומנצחה של התזמורת הסימפונית הצעירה חיפה במשך עשרות שנים. המפגש לנגינה משותפת ביחד עם סולני תל אביב בקונצרט סיום העונה היה מרגש מאד. היו שם נגנים שלא ראו זה את זה כבר 30 שנה, היו כאלה שהביאו תמונות ומזכרות מסיורים של התזמורת לחו"ל בשנות ה80, והיו כאלה שהזכירו לכולם ארועים משעשעים מההווי של התזמורת לפני 30 שנה. ואז התחלנו את החזרה, וכבר בקריאה הראשונה זה צלצל טוב. בכל זאת, הפעמים הרבות שכולם ניגנו את הריקודים ההונגריים של ברהמס בצעירותם בתזמורת עם אליעזר, נתנו את אותותיהם. היה קל מאד לאחד ולגבש את ההרכב המיוחד הזה בזמן קצר. וכעבור כחצי שעה של חזרה, הגיעו נגני אנסמבל סולני תל אביב והצטרפו אל תזמורת הבוגרים שנוצרה זה עתה, לחזרה קצרה של כ-10 דקות של נגינה משותפת. אחר כך הבוגרים הנרגשים הלכו לנוח ולהתארגן, ואני המשכתי את החזרה עם סולני תל אביב.

ובקונצרט עצמו, לאחר סיום היצירה הראשונה – חמישיית המיתרים של ברהמס אופ. 111 – הגיע החלק המרגש, לזכרו של אליעזר החתי. הזמנתי את בוגרי התזמורת לדורותיהם לעלות לבמה ולהצטרף אל אנסמבל סולני תל אביב, והקהל באולם הריע בהתרגשות. ישבו באולם בוגרים נוספים שבחרו לא להצטרף בנגינה, וגם בתו של אליעזר, טלי, קרובים וחברים של המשפחה, ומי שהיה ידידו הקרוב ועוזרו הנאמן של אליעזר בכל ענייני הארגון והלוגיסטיקה בתזמורת – חנן אברון.

הבוגרים יושבים באולם

טלי, ביתו של אליעזר החתי

בשם הבוגרים דיברה גילה בוסקילה – כנרת בתזמורת הצעירה לפני למעלה מ30 שנה, וכיום רופאה – ואמרה דברים מרגשים וכל כך נכונים על אליעזר. התזמורת המשותפת הגדולה ביצעה ביחד את שני הריקודים ההונגריים של ברהמס – מס׳ 5 ו6, עם המון התלהבות, התרגשות ואנרגיה, והביצוע היה מצוין.

תזמורת בוגרי הסימפונית הצעירה חיפה

אחר כך, בהפסקת הקונצרט התאספנו שוב לצילומים ולהעלאת זכרונות. איכשהו, היתה לי הרגשה שאליעזר צופה בכל זה והוא תיכף יבוא ויצטרף לחגיגה.

 

וגם אחרי סיום הקונצרט יצאו חלק מהבוגרים לשתות, לבלות ולהמשיך את הנוסטלגיה בבית קפה סמוך. כמובן שהרבה תמונות, התכתבויות וקטעי וידאו הועלו גם בימים שאחרי הקונצרט בקבוצת הווטסאפ ובעמוד הפייסבוק של בוגרי התזמורת הסימפונית הצעירה חיפה. ערב מרגש ובלתי נשכח!

שליימ׳לה עם סולני תל אביב

שלמה גרוניך כבר הפך להיות ידיד ותיק של האנסמבל ושלי. לאורך כל שנות קיומו של האנסמבל אנחנו משתפים איתו פעולה. ביצענו כמה מיצירותיו הקלאסיות, והופענו יחד איתו פעמים רבות בעיבודים תזמורתיים לשיריו המוכרים.

לפני מספר ימים, לכבוד סיום עונת הקונצרטים שלנו, לקראת העונה הבאה ולקראת סיור הקונצרטים לקוריאה שמצפה לנו בסוף אוגוסט, קיימנו ערב התרמה לאנסמבל שמטרותיו, בין היתר, חידוש מנויים, גיוס כספים והעלאת המודעות לאנסמבל בקרב קהל חובבי המוסיקה. גייסתי לארוע את שלמה, שנרתם למשימה ונענה לבקשתי בשמחה (כמו יתר נגני האנסמבל), ואף דיבר לקהל במהלך הערב בשבחו של האנסמבל. הארוע התקיים בכפר שמריהו, בגינת ביתה של חברת הועד המנהל שלנו אורה הולין, אשה יקרה וטובה שתורמת תמיד את ביתה ברוחב לב למען ארועים מסוג זה.

כ-150 איש הגיעו לשמוע את האנסמבל עם שלמה גרוניך בתכנית שחלקה הראשון היה קלאסי קל (מתוך הדיברטימנטו למיתרים ומוסיקת לילה זעירה של מוצרט, מתוך הסויטה לחליל של באך, וכן מיצירות ג׳ופלין, אנדרסן וברהמס), ובחלקה השני הצטרף אלינו שלמה גרוניך עם הרבה אנרגיות, התלהבות, יצירתיות ומקוריות, הפעיל והקפיץ את הקהל, את נגני האנסמבל ואותי. הוא גרם לנו להצטרף אליו בשירה במקומות מסויימים (כולל המשפט "שליימ׳לה עם סולני תל אביב" בסיום השיר נואיבה), לנגן עם הרבה שמחה ולהיות שותפים מלאים לארוע מאד יוצא דופן, מיוחד ויפה.

הקהל יצא מאושר מהקונצרט, והתגובות הנלהבות ממשיכות להגיע אלינו. הארוע הזה למעשה סיים רשמית את עונת הקונצרטים שלנו, והוא גם סייע לנו להשיג את הכספים הדרושים לנו לנסיעתנו לפסטיבל בדרום קוריאה. אז עכשיו האנסמבל בחופשת הקיץ עד 21 באוגוסט, מועד תחילת החזרות שלנו לקראת הפסטיבל בדרום קוריאה.

עונת קונצרטים מרגשת בפתח

אחרי שנשוב מדרום קוריאה, נחדש את פעילותנו בארץ בקונצרט במוזיאון תל אביב במסגרת חג המוסיקה הישראלית, עם יצירות של צבי אבני, נעם שריף ועוד, ואחרי החגים נפתח רשמית את עונת המנויים שלנו בקונצרט "משייקספיר עד עידן רייכל" עם קרן הדר, שתשיר יצירה חדשה של בעז בן משה לטקסטים של שייקספיר, ויילד ואחרים, וכן שירים של גרשווין, ארגוב ועידן רייכל. בהמשך העונה נארח את הפסנתרן הסיני הבינלאומי ג׳יה יואן, את הכנרת האמריקאית רייצ׳ל ברטון פיין שתשוב אלינו אחרי הצלחת הופעותיה בעונה שעברה, ותנגן את הקונצ׳רטו לכינור של פגניני, הפסנתרן הישראלי תום בורו (שגם יופיע איתנו כסולן בדרום קוריאה), וסולנים נוספים רבים. נשתף פעולה עם האנסמבל הקולי הישראלי ונבצע איתו ביחד את הרקויאם השמיימי של מוצרט, וננגן כמה יצירות מופת נוספות כמו הסימפוניה החמישית של שוברט והקונצ׳רטו לפסנתר מס׳ 27 של מוצרט עם הפסנתרן האמריקאי-יהודי אדם ניימן.

 

אני מזמין את קוראי הבלוג בחום לעיין בתכנית הקונצרטים השנתית שלנו ולרכוש מנוי במחירים מוזלים במכירה המוקדמת עד סוף יולי. הנה התכנית המלאה – לחצו כאן

מאחל לקוראי הבלוג שלי קיץ נעים.

יצירה חדשה של ברהמס

קונצ׳רטו של ברהמס בבכורה ישראלית

גיל גרבורג וסיון סילבר

את עונת הקונצרטים של סולני תל אביב נסיים בקונצרטים מיצירותיו של ברהמס, ביחד עם צמד הפסנתרנים הבינלאומי גיל גרבורג וסיון סילבר. קונצרט מיצירות ברהמס זה בדרך כלל משהו שאופייני לתזמורת סימפונית גדולה ולא לתזמורת קאמרית כמו סולני תל אביב. יצירותיו התזמורתיות של ברהמס מתוזמרות להרכב גדול, עם כלי נשיפה רבים וקבוצות מיתרים גדולות. אז איך בכל זאת האנסמבל יופיע בקונצרט מיצירות ברהמס? לא מזמן נכתבה "יצירה חדשה" של ברהמס, שזוכה להצלחה ולביצועים רבים בעולם – קונצ׳רטו לפסנתר ב-4 ידיים עם תזמורת כלי קשת. נכון שעברו כבר יותר מ120 שנה מאז פטירתו של ברהמס, וכמובן שלא הוא כתב את הקונצ׳רטו הזה, אבל זהו עיבוד המבוסס על רביעיית הפסנתר המפורסמת שלו בסול מינור. את הקונצ׳רטו כתב ריכארד דונסר האוסטרי, עבור גיל וסיון, והם בעלי הזכויות הבלעדיות לבצע אותו. אחרי שהם כבר ביצעו ואף הקליטו אותו עם תזמורות רבות ברחבי אירופה, הם מגיעים לבצע אותו, בפעם הראשונה בישראל – עם סולני תל אביב. יהיה מאד מסקרן, ואנחנו כבר נרגשים לקראת המפגש עם היצירה ואיתם ולקראת הקונצרטים. עוד נבצע בתכנית עיבוד שלי לחמישיית המיתרים אופ. 111 של ברהמס, וריקודים הונגריים של ברהמס.

הקונצרטים יתקיימו במוצ"ש 22.6.19 באודיטוריום רפפורט בחיפה, וביום א 23.6.19 באודיטוריום הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה, תל אביב.

תזמורת מקצועית עם נגנים צעירים

כשהחלו 26 נגני התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים לנגן את סרנדת קרן הדואר של מוצרט, באמת היה נדמה שיושבת על הבמה תזמורת מקצועית. פשוט תענוג לנצח על קבוצה כזו מדהימה של נגנים. לגבש אותם מבחינת סגנון, ארטיקולציה, אנרגיה ואופי, ולקבל תגובה מיידית גם לכל בקשה מילולית ובמיוחד לכל פרט שאני מראה בידיים – זו חוויה נהדרת. זו תזמורת שמגיבה מהר כמו תזמורת מקצועית (ולפעמים אפילו יותר מהר), ועובדת עם הרבה שמחה והנאה בכל חזרה. מול אולם מלא בתיאטרון גבעתיים הופענו לפני כשבועיים בקונצרט סיום השנה של הקונסרבטוריון, וביצענו את הפרק השני מסימפוניה מס׳ 2 של שוברט, ואת הפרק הראשון מסרנדת קרן הדואר של מוצרט. זה היה עבורי סיכום העבודה איתם במהלך השנה, ולשמחתי זה היה קונצרט שהציג אותם במיטבם.

אחד המדדים שבאמצעותם אני בוחן קשר שלי עם תזמורת (כל תזמורת מילדים ועד מקצוענים) הוא עד כמה אני מרשה לעצמי להפתיע אותם בקונצרט, להיות ספונטני ולעשות דברים אחרת מאשר בחזרות. ככל שאני מרשה לעצמי להיות יותר ספונטני ומפתיע, זה סימן שאני יותר סומך עליהם ויותר מרגיש אותם מקרוב. אם אני מנצח בקונצרט בדיוק כמו בחזרות זה בד"כ בגלל שאני לא מספיק סומך על התזמורת. עם התזמורת של גבעתיים הייתי מאד ספונטני בקונצרט, וסמכתי עליהם במאה האחוז שהם יהיו איתי. והם אכן היו איתי בכל רגע, ונתנו מעצמם הכל. תענוג.

צליל מתוק וחם

איתמר זורמן עם האנסמבל

התכנית האחרונה שלנו באנסמבל היתה מאתגרת, מעניינת וקשה. בסרנדה למיתרים של צ׳ייקובסקי יש מעבר לקשיים הטכניים בכל אחד מהתפקידים, גם קשיים של נגינה ביחד בכל קבוצה, קשיים של אחידות ריתמית ונגינה אנסמבלית, אינטונציה בפסז׳ים, ובנייה של כל פרק מבחינה מוסיקלית ואספרסיבית. בקונצ׳רטו לכינור ברה מינור של מנדלסון יש לתזמורת תפקיד מאד גדול ומשמעותי, עם הרבה אוניסונים, פסז׳ים מורכבים, פוליפוניה שבה לכל קבוצה תפקיד משמעותי, והרבה מאד מקומות שקופים שבהם אם הנגינה לא לגמרי אחידה מיד ניתן להבחין בזה. וביצירה של איל אדלר "קוים נשברים" לכינור ותזמורת מיתרים הקושי העיקרי לכל נגן הוא להצליח לנגן את תפקידו בזמן הנכון ולעקוב אחרי הניצוח מבלי לטעות (כמובן שגם למנצח הקושי הוא להצליח לנצח על הכל מאד ברור, ללא טעויות ומבלי לבלבל את הנגנים). בתקופת החזרות הקצרה והאינטנסיבית שלנו ניסיתי לעבוד מהר וביעילות כך שהתכנית תהיה מוכנה ותבוצע בסטנדרטים הגבוהים של האנסמבל. שיתוף הפעולה עם איתמר זורמן, שהצטרף אלינו ביום השלישי של החזרות, היה מצוין. הנגינה שלו כל כך יפה, רגישה ומוסיקלית, והצליל שלו מתוק וחם, כך שזה התאים מאד לקונצ׳רטו של מנדלסון. ההנאה מהנגינה שלו היתה גדולה, גם לתזמורת וגם לקהל. וגם ביצירה מודרנית קשה ומורכבת יותר להאזנה מאשר מנדלסון, כמו זו של איל אדלר, נגינה סולנית כל כך טובה כמו זו של איתמר עוזרת להבין את המוסיקה ולהנות ממנה.

האנסמבל מבצע את הסרנדה של צ׳ייקובסקי

בסרנדה של צ׳ייקובסקי המוסיקה המצויינת והתפקידים המאתגרים דירבנו את כל הנגנים לתת את המקסימום כדי להגיע לביצוע ברמה הגבוהה ביותר. פתחנו את הקונצרט בקטע ההפתעה, והפעם אלה היו שלוש מתוך המיניאטורות לתזמורת מיתרים של צינצדזה הגיאורגי, מיניאטורות שאת חלקן ביצענו בתכנית עם אנדראס שול בנובמבר, והקהל מאד התלהב מה.

איל אדלר, איתמר זורמן ואני

התכנית הזו היתה באמת מלהיבה ויוצאת דופן עבורנו, ובשני הקונצרטים (ובמיוחד בראשון מביניהם שהיה בתל אביב) נהניתי מאד הן מהמוסיקה, הן מהסולן, והן מהנגינה הנהדרת של האנסמבל. בסיומו של כל אחד מהקונצרטים גם ביצענו כהדרן את הקטע "סוליקו" של צינצדזה, מתוך המיניאטורות שניגנו כהפתעה בתחילת הקונצרט. התגובות שקיבלנו טובות ונלהבות, הנה כמה מהן:

"היה קונצרט מ ש ו ב ח. עונג צרוף"

"תודה על קונצרט משובח"

"נשמע מעולה"

קוריאה. אנחנו מגיעים

ארבע תכניות שונות, וארבעה קונצרטים בשישה ימים בפסטיבל המוסיקה הבינלאומי בבוסאן שבדרום קוריאה – זה מה שצפוי לאנסמבל ולי בסוף אוגוסט. אחרי שהופעתי בפסטיבל הזה לפני שנתיים כמנצח אורח, הפעם הוזמנתי להגיע לשם עם התזמורת שלי, סולני תל אביב, שתשמש כתזמורת הבית, וזה כבוד גדול עבורנו. הסימפוניה השביעית של בטהובן, הסימפוניה האיטלקית של מנדלסון, סימפוניית האפנר של מוצרט, קונצ׳רטו לפסנתר "הקיסר" של בטהובן, קונצ׳רטו לכינור של מנדלסון, קונצ׳רטו לקלרינט של מוצרט, ועוד יצירות נפלאות רבות ירכיבו את הרפרטואר שלנו בהופעותינו בפסטיבל. קונצרטים באולמות גדולים ויוקרתיים, כולל קונצרט הפתיחה החגיגי של הפסטיבל, ושיתופי פעולה עם כמה סולנים בינלאומיים. וכמובן, ביקור בעיר הנהדרת בוסאן, עיר שכל כך אהבתי כשהייתי בה לפני שנתיים. מחכים מאד לסיור המיוחד הזה, אמשיך לעדכן בקרוב.

מאחל חג שבועות שמח לכל קוראי הבלוג!

שינויים דרמטיים בחיים

חודש לא שגרתי

תינוקת חדשה, מעבר דירה, קונצרטים עם האנסמבל באוסטריה ועם הסינפונייטה הסלובקית בסלובקיה – כל אלה קרו תוך כדי הארועים ה"שגרתיים" בחיי, ובתוך חודש אחד בלבד. חודש עם כל כך הרבה אירועים, אישיים ומקצועיים, כשהכל מתוזמן היטב, ארוע רודף ארוע – לא היה לי עדיין בחיים.

זה התחיל במעבר דירה לביתנו החדש והיפה ברמת בגין בחיפה. המעבר אמנם הגיע אחרי מספר חודשים של שיפוץ, הכנות, העברות של חלק מהדברים והתחלה של סידור ועיצוב הבית עוד לפני המעבר, אבל למרות כל ההכנות והציפייה – המעבר עצמו היה שינוי דרמטי בחיים, התחלה של פרק חדש. את הימים שאחרי המעבר, למרות שהיו ימי עבודה, הקדשנו בזמננו הפנוי לפריקה וסידור הבית. למזלנו, כמה ימים אחר כך הגיעה חופשת הפסח, כך שיכולנו לנצל את מרבית ימי החופש לסידור ועבודות תיקון.

הנוף מהמרפסת בביתנו החדש

 

מיד לאחר הפסח נפגשתי עם האנסמבל לחזרת הכנה בארץ לקראת נסיעתנו לקונצרט באוסטריה, חזרה שהיתה מאד אינטנסיבית כי היינו צריכים לעבור בה על כל התכנית. כעבור יומיים המראנו לאוסטריה, ושם, כמעט ללא רגע מנוחה – נסענו ארבע שעות לקלגנפורט, קיימנו חזרה של ארבע שעות באולם בקלגנפורט, הלכנו לישון, ובבוקר שוב חזרה של שלוש שעות ובערב קונצרט. הקונצרט עצמו היה הצלחה גדולה, ומול אולם מלא, קיבלנו תשואות רבות וביקורת משבחת, אך מיד למחרת האינטנסיביות המשיכה. מוקדם בבוקר נסעתי עם האנסמבל לוינה – נסיעה של ארבע שעות, נפרדתי מהנגנים והמשכתי לז'ילינה שבסלובקיה – נסיעה של שלוש שעות נוספות. כבר באותו היום היתה לי חזרה ראשונה עם הסינפונייטה הסלובקית, חזרה שקוצרה לבקשתי לשלוש שעות בלבד, בגלל ערב יום הזיכרון. למחרת היה יום "רגוע" – חזרה של ארבע שעות בלבד בבוקר בז'ילינה, ואח"כ חצי יום חופשי, ללא נסיעות. למחרת היתה לי בבוקר חזרה גנרלית ובערב קונצרט עם הסינפונייטה הסלובקית, שהיה גם הוא מאד מוצלח. הנה כמה תמונות שקיבלתי מסלובקיה.

ביום שישי, 10.5 בבוקר יצאתי לוינה, ומשם טסתי לארץ, בטיסה המוקדמת ביותר האפשרית (כנראה שהרגשתי את מה שעומד לקרות ולקחתי טיסה מוקדמת יותר מזו שהתבקשתי ע"י התזמורת לקחת). הגעתי ארצה לפנות ערב, ולאחר פגישתי המרגשת עם האשה והילדה, וארוחת ערב ראשונה ביחד – הלכנו לישון. אותו לילה היה דרמטי ומרגש מאד. קמנו כולנו בסביבות 2 וחצי לפנות בוקר, לקריאותיה של אשתי, נסענו ישר לבית החולים, וכעבור כמה שעות, בשבת קצת לפני השעה שבע בבוקר – נולדה בתנו השנייה, אודליה.

הילדה שלי

הכל קרה כל כך מהר, גם הלידה עצמה. ועכשיו, שבוע אחרי כל הארועים האלה, אני מתחיל לעכל את כל מה שקרה, ומנסה לחזור ל"שגרת החיים" שלי. הלידה עברה בשלום, כולן בריאות, וכל המשפחה כבר בבית כמה ימים. החיים עם שלוש בנות בבית הרבה יותר מורכבים מאשר עם שתיים בלבד, אבל זה אושר גדול עבורי.

 

קונצ'רטו לכינור בגיל 13

הכנר איתמר זורמן

קשה להאמין שאת הקונצ'רטו לכינור שלו ברה מינור כתב מנדלסון כשהיה רק בן 13. באמת לא ייאמן. זו יצירה יפהפיה, וירטואוזית, מלודית, פוליפונית ומאד מהנה, שנשמעת כיצירה בשלה של מלחין בוגר. את היצירה הזו נבצע בשבוע הבא עם הכנר הנהדר איתמר זורמן. התכנית כולה נפלאה ומגוונת: לצד שתי יצירות רומנטיות יפהפיות – הסרנדה למיתרים של צ'ייקובסקי והקונצ'רטו לכינור ברה מינור של מנדלסון – נבצע גם את הקונצ'רטו לכינור "קוים נשברים" של איל אדלר. אדלר הוא מלחין עטור פרסים שבעבר ביצעתי כמה מיצירותיו, ובהן גם הקונצ'רטו הזה לכינור שאותו נבצע עם איתמר זורמן. החוויה בעבודה על יצירותיו של איל תמיד טובה ומעניינת. השפה שלו, למרות שהיא א-טונאלית, היא מאד ברורה ומובנת, ויש במוסיקה שלו הרבה צבעים, הבעה, רגעים דרמטיים, ודיאלוגים מעניינים. אני מצפה מאד לעבוד שוב על יצירתו "קוים נשברים", והפעם עם סולן בינלאומי מהרמות הגבוהות ביותר. תהיה לנו בקונצרט, כמיטב המסורת, גם הפתעה. הפעם אלה יהיו כמה קטעים מאד מהנים עם אופי עממי, שמעבר לזה לא אגלה. אבל כדאי מאד לבוא לשמוע.

 

רגעים ספונטניים והפתעות

לא יודע אם זה מקובל בקונצרטים של הסינפונייטה הסלובקית או לא, ואם זה קורה לעיתים קרובות או לא, אבל לקבל מחיאות כפיים קצובות כשכל הקהל נעמד על הרגליים בסיום הסימפוניה האיטלקית של מנדלסון – זה מרגש. ובאמת התרגשתי, לא רק בסיום הקונצרט אלא לכל אורך הערב. בגלל כמות החזרות המעטה שהיתה לנו (הוזמנתי לבוא לנצח על הסינפונייטה הסלובקית בהתראה קצרה ולא יכולתי להגיע לחזרה הראשונה בגלל הקונצרט עם האנסמבל, אז למעשה היתה לנו חזרה אחת פחות מהמתוכנן), ביקשתי מהנגנים בחזרה הגנרלית לשים לב אלי היטב בקונצרט. ידעתי שהרבה מהניואנסים, שלא הספקתי לעבוד עליהם ביסודיות בחזרה, אצטרך להראות להם בקונצרט באמצעות הידיים. גם הכנתי אותם לכך שיהיו בקונצרט רגעים ספונטניים והפתעות. בקונצרט עצמו, כבר מתחילתו יצרתי כמה "הפתעות" כאלה, כדי להגביר את הדרמה במוסיקה (וגם לגרום לנגנים להיות בשיא הריכוז). בפתיחה קוריאולן של בטהובן, כבר אחרי שתי תיבות יש הפסקה של כל התזמורת. דממה. הארכתי אותה קצת יותר ממה שכתוב, כדי ליצור מתח, וכך גם בהפסקה התזמורתית הבאה כעבור שתי תיבות נוספות. זה עבד מצוין. לכל אורך הקונצרט הרגשתי שהנגנים הולכים איתי לגמרי, מגיבים לכל רובאטו (חופש ריתמי) שאני לוקח, ויוצרים את המוסיקה ביחד איתי. הפתיחה הדרמטית של בטהובן באמת היתה עוצמתית בקונצרט, וכשהיא הסתיימה היה שקט ארוך ומתוח לפני מחיאות הכפיים של הקהל. בהמשך הערב הצטרף אלי הצ׳לן היפני בן ה-23 מיצ׳יאקי אואנו לביצוע הקונצ׳רטו לצ׳לו בדו מז׳ור של היידן. הוא זכה לתשואות רמות הן מהקהל והן מהנגנים על נגינתו המוסיקלית והוירטואוזית, וסיים בהדרן מתוך סויטה של באך לצ׳לו סולו. ולאחר ההפסקה, כאמור, ביצענו את הסימפוניה האיטלקית של מנדלסון. הרגשתי בביצוע שהתזמורת בדריכות שיא, יוצרת יחד איתי את המתח וההרפיה שיש במוסיקה של מנדלסון, את הפראזות הארוכות בנושא השני, מגיבה אלי היטב לכל הדינמיקות שהראיתי להם, כולל אלה שלא תוכננו מראש, ונמצאת כל כולה לגמרי במוסיקה. כל קבוצות התזמורת ניגנו היטב, היתה תחושה מאד חזקה של ביחד. בפרק האחרון לקחתי טמפו די מהיר, והקפדתי לשמור עליו לכל אורך הפרק. הנגנים הגיבו מצוין. וכאמור, לאחר סיום הפרק האחרון, הקהל פרץ במחיאות כפיים סוערות ונעמד על רגליו במשך דקות ארוכות. בהחלט סיום מרגש לערב מרגש.

לאחר הקונצרט הלכתי לאכול עם ידיד שלי שגר בסלובקיה והגיע לז׳ילינה מעיר אחרת במיוחד כדי לשמוע את הקונצרט שלי. כשנכנסנו למסעדה ישבו שם כמה אנשים שהיו בקונצרט, והם החלו למחוא לי כפיים שוב.

כך הסתיים לו שבוע מרגש מאד שבו הייתי עסוק אך ורק במוסיקה, ללא דאגות היומיום. מצד אחד, כיף גדול. חלום. מצד שני – כמובן שדאגות היומיום צצו ועלו להן בראשי במהלך השבוע, ובמיוחד בלילות, וזה הקשה עלי מאד לישון לכל אורך השבוע. מקוה שכשאפגוש בבית את אשתי ובתי ואחזור לישון במיטתי, גם אצליח לישון יותר טוב מאשר בשבוע האחרון.

הנוף של סלובקיה, בדרך לשדה התעופה בוינה לקראת הטיסה חזרה ארצה.

ובינתיים הגיעה אלי ביקורת שנכתבה בקלגנפורט על הקונצרט של האנסמבל בתחילת השבוע. הביקורת מצויינת ומחמיאה מאד הן לסולן עמית פלד והן לאנסמבל –

"הסימפוניה מס׳ 29 של מוצארט הצעיר, ללא ספק אחת מהיפות ביותר, נוגנה ברעננות משתפכת והיתה מלאת חיים. לאור מחיאות הכפיים הרבות הם חזרו וניגנו את הפרק הרביעי המפורסם".