ללמוד ניצוח "על רטוב"

בין שתי האקדמיות

 

על עבודתי באקדמיה למוסיקה בתל אביב, אותה התחלתי בשנת הלימודים הנוכחית, סיפרתי כאן לא מזמן. העבודה עם הסטודנטים לניצוח מאד מהנה עבורי. העבודה היא לרוב בחזרות עם תזמורת, דבר נדיר לכשעצמו בלימודי ניצוח (שיעורי ניצוח מתקיימים בד"כ עם שני פסנתרנים ולפעמים גם ללא נגינה בכלל). בנוסף לכך, התזמורות בקורס שלי הן תזמורות שאני מכיר ועובד איתן באופן קבוע (עד כה היו שתי חזרות עם התזמורת בקונסרבטוריון גבעתיים, והחזרה הבאה תהיה עם סולני תל אביב). זה כמובן מאפשר לי להבין מיידית מתי משהו לא עובד "באשמת" התזמורת ומתי זה "באשמת" המנצח…

בחזרה האחרונה היו כמה רגעים נפלאים שבהם הסטודנטים הצליחו להוציא מהתזמורת בגבעתיים הרבה הבעה, אספרסיביות, צליל מלא (באנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי). מכיוון שבסך הכל התזמורת מגיבה נהדר למנצחים, הם יכולים להוציא ממנה הרבה, וזה מה שאני מנסה לגרום להם לעשות. לפעמים תנועה אחת אספרסיבית יכולה לשנות לגמרי את הצליל של התזמורת. המנצחים יכולים להראות לתזמורת כמעט כל ניואנס בהפקת הצליל – צליל מרוכז לעומת צליל אוורירי, ויברטו מלא לעומת ויברטו קטן או ללא ויברטו. גם טווח הדינמיקות שאפשר להוציא מהתזמורת הוא גדול. ברגע שהמנצחים ניסו להוציא מהתזמורת הרבה יותר עושר צלילי, דינמי ואספרסיבי, התוצאה היתה נהדרת. יחד עם זאת, כאשר דברים לא כל כך הלכו, היה עליהם לזהות מיידית את הבעיה ולפתור אותה. גם זו מיומנות שצריך לרכוש, והדרך הטובה ביותר לרכוש אותה היא להתנסות בעבודה עם תזמורת. היה קטע אחד שהכנרים בכינור ראשון לא הצליחו לנגן נקי למרות שהמנצח עבד איתם עליו לא מעט. השתדלתי לא להתערב בעבודתו, אך בסופו של דבר, כדי לזרז את התהליך, הפניתי את תשומת ליבו לעובדה שחלק מהכנרים השתמשו באיצבוע לא כל כך בטוח לנגינה בקבוצה, וביקשתי מהם לשנות לאיצבוע אחר. בעקבות זאת, כשכולם ניגנו את אותו האיצבוע, שהיה האיצבוע הבטוח ביותר לאותו קטע (אם כי לא בהכרח הכי מתאים מוסיקלית), זה הלך מהר יותר. הסטודנטים גם לומדים לעבוד מהר וביעילות, ולהראות בידיים כמה שיותר אינפורמציה, כדי לחסוך זמן של הסברים ודיבורים מיותרים.

זו חוויה נהדרת לנגנים בתזמורת, שמתנסים בעבודה עם מנצחים שונים, וזה דורש מהם הרבה ריכוז. עבורי זה כיף גדול לעבוד עם תלמידי ניצוח "על רטוב", כך שכל דבר שעליו אני מדבר הם יכולים מיד להרגיש ולשמוע בתוצאה האמיתית ולא בתיאוריה. אני משוכנע שההתנסות הזו היא חשובה מאד עבורם, כי כאמור – הרבה מהדברים שאותם הם מגלים ולומדים במהלך החזרות עם התזמורת, ניתן לגלות רק בחזרות עם תזמורת…

ומהאקדמיה בתל אביב לאקדמיה בירושלים. למעלה מ18 שנה עברו מאז סיימתי את לימודי הניצוח שלי באקדמיה בירושלים, ובעוד פחות משבועיים אתארח שם לראשונה כמרצה אורח בפורום תיאורטיקאים של הפקולטה לקומפוזיציה וניצוח. את מפגשי הפורום אני זוכר מאד לטובה מתקופתי כתלמיד באקדמיה. ובכלל, כל תקופת לימודיי שם היתה נהדרת, וכללה קורסים מדהימים בהדרכתם של מרק קופיטמן ז"ל, לב בוגוסלבסקי ז"ל, מנחם ויזנברג, מיכאל וולפה, צבי אבני, המורה שלי לניצוח יבגני צירלין, והמנצחים שעבדו עם התזמורת שאותה הובלתי מנדי רודן ז"ל, אבנר בירון, משה אפשטיין ואחרים. במפגש שלי עם הסטודנטים אדבר איתם על דברים שבד"כ אינם נלמדים בשיעורי ניצוח – ניהול חזרות, יעילות בעבודה עם תזמורת, יעילות בהכנת הפרטיטורה לניצוח על התזמורת, ענייני קשתות, סגנון וקצת אנקדוטות מנסיוני כמנצח. אני מאד מצפה למפגש הזה, ומתרגש לקראתו.

 

 

 

מודעות פרסומת

תכנית מאתגרת אך לא מתסכלת

ימי החזרות הסתיימו בתחושה מצויינת. התכנית נהדרת, ההתקדמות בחזרות היתה טובה ומהירה, וההרגשה – יהיו קונצרטים מעולים

 

אחד הדברים שיוצרים התלהבות, דריכות, ריכוז ומוטיבציה בתזמורת זה יצירות טובות. כאלה שכיף לנגן. בימי החזרות של האנסמבל השבוע זה בהחלט הורגש. כל היצירות בתכנית הן מצויינות – סימפוניה מס' 27 המלהיבה והסוחפת של היידן, הקונצ'רטו לשני פסנתרים של מוצרט והקונצ'רטו לשני פסנתרים של באך, והרביעייה מס' 4 של שוברט. בנוסף, כשרמת הקושי של היצירות היא כזו שמאתגרת, אך מצד שני לא מתסכלת (כלומר שהיצירות לא קשות מדי, כאלה שאפילו שעות עבודה רבות לא מבטיחות תוצאה טובה). עם היצירות בתכנית זו, אחרי עבודה טובה בכל חזרה ניתן היה לשמוע מיידית התקדמות משמעותית, וזה כמובן יצר אצלנו תחושה שיהיו קונצרטים טובים. בנוסף, הרכב הנגנים טוב מאד. אל הקשתנים הנהדרים שלנו מצטרפים ארבעה נשפנים שמתוכם שני נגנים צעירים ש"גידלתי" בתזמורת הצעירה בחיפה. הם עדיין תלמידים, אך ברמה מאד גבוהה, ועבורם (וגם עבורי) זה פרוייקט מאד מיוחד ומרגש. אליהם מצטרפות שתי נשפניות מנוסות מקצועיות ברמה גבוהה, שסייעו לי "לחנוך" את הצעירים בפרוייקט הזה. ואל כל אלה הצטרפו שני הסולנים נהדרים שלנו – הפסנתרן הבינלאומי איתמר גולן ואשתו הפסנתרנית נטסוקו אינווה. הנוכחות של איתמר בחזרות גרמה לכולם לנגן יותר טוב. הרעיונות המוסיקליים שלו יפים, ואני מרגיש שיש לנו כימיה ושלא צריך כמעט לדבר. הנגינה שלו מלאה ברגש וגם מאד ספונטנית, וזו בהחלט חוויה לכולם. ובנוסף לכל אלה תהיה גם הפתעה שהכנו לקהל, וגם ממנה אנחנו מאד נהנים.

 

המלצה על הקונצרט מעיתון הארץ.

 

אז למרות ימי החזרות האינטנסיביים והמעייפים, שבמהלכם היו לי בנוסף גם חזרות אחה"צ עם התזמורות הצעירות שלי, ונסיעות רבות בכל הארץ (חיפה-ת"א-ב"ש), אני מרגיש סיפוק גדול מהחזרות, מהעבודה, מהתכנית ומשיתוף הפעולה עם הסולנים, ומצפה מאד לקונצרטים שיחלו מחר.

מוזמנים מאד

 

 

 

 

עם נרגילה ויבגני אונייגין בעכו העתיקה

איתמר גולן כבר בארץ, וממש לפני שאנחנו מתחילים בחזרות נסעתי לפגוש אותו בעיר העתיקה בעכו. הוא מדריך כיתות אמן בקונסרבטוריון בעכו ושוהה בעיר מספר ימים. 

מכיוון שאין לאיתמר טלפון נייד, נאלצתי למצוא אותו כמו בעידן טרום הסלולארי. כשהגעתי למלון שלו, אמר לי פקיד הקבלה שהוא ביקש למסור לי שהוא יושב בבית קפה בכיכר חאן א-שווארדה. הפקיד הדריך אותי איך להגיע לשם ברגל והסביר לי שבצד ימין יש בית קפה עם נרגילות ושם הוא יושב. ואכן, כשהגעתי לשם ראיתי את איתמר יושב, כשעל שולחנו ספר ברוסית (יבגני אונייגין) ולידו נרגילה. 

ישבנו ושוחחנו בנינוחות במשך כשעה (רק להבהיר, למען הסר ספק, אני לא נגעתי בנרגילות). דיברנו על העולם שהולך ומשתנה, ועל כך שגם העיסוק במוסיקה בימינו משתנה. במקום לעסוק בדבר הטהור, האמנותי, האידאליסטי, כמו שהיה פעם, אנחנו מוצאים את עצמנו כיום לא מעט עוסקים בפרסום (בפייסבוק), יחסי ציבור, גיוס כספים, והכל מתוך מחשבה עסקית וחישובי כדאיות, רווח והפסד. דווקא איתמר הוא מ"הדור הישן". העובדה שאין לו נייד היא רק חלק מזה (למרות שזה נראה לי מאד מוזר שאני הראיתי לו תמונות של הילדה שלי והוא לא יכול היה להראות לי תמונות של הבן שלו). מה שיותר משמעותי הוא שהוא נשאר נאמן לאידאלים האמנותיים שלו, גם אם זה על חשבון "קידום אישי" (הוא כמובן לא רואה זאת כך). למשל, הוא לא מנגן סולו אלא רק מוסיקה קאמרית. וגם כשהוא כבר מופיע כסולן עם תזמורת אז זה עם עוד מישהו, בקונצ'רטי כפולים ומשולשים, כפי שיהיה השבוע עם האנסמבל. את הסיור שהיה לנו לפני שנה בדרום אמריקה עם מישה מאיסקי היינו אמורים לעשות עם איתמר, אך הוא כאמור לא רצה להופיע כסולן אלא רק עם עוד מישהו בקונצ'רטו כפול, וזה היה מייקר מאד את עלות הסיור כולו ולכן האמרגן ירד מזה ופנה למישה. הלואי ואני הייתי יכול להיות כמו איתמר, להישאר במאה אחוז נאמן לאידאלים המוסיקליים שלי ולהתעלם מכל שיקול מסחרי, שיווקי, פרסומי וכד'. אני משתדל עד כמה שניתן, ובהחלט הולך בדרך האמנותית שלי, אבל במציאות של ימינו אי אפשר להחזיק תזמורת ללא שאר השיקולים שמניתי כאן. 

איתמר מנגן מוסיקה קאמרית עם כל הגדולים – ונגרוב, מאיסקי, עברי גיטליס, יוליאן רחלין, ז'נין יאנסן ועוד רבים. אך הוא תמיד עם עוד מישהו על הבמה. 

אז מחר האנסמבל מתחיל בחזרות, ואיתמר ואשתו נטסוקו אינווה יצטרפו אלינו ביום חמישי. מצפה לזה מאד.

הקונצרטים במוצ"ש וביום ראשון

קהל שכיף להלהיב אותו

 

כמה כיף להופיע מול ילדים. זה קהל שכיף להלהיב ולסקרן אותו, להפעיל אותו, לרתק אותו. זה קהל אמיתי, שכשהוא מתלהב מיד מרגישים זאת, וגם כשהוא משתעמם מיד מרגישים זאת.

 

הקהל של הילדים רגע לפני עלייתי לבמה

 

היום היתה לי הופעה לילדים בבית שפירא בפתח תקוה, לפני קהל גדול ונלהב של ילדים שחלקם ממש קטנים (לדעתי היו שם אפילו בני 3 ו4) והוריהם. בחלק מההופעה ניגנתי בכינור בליווי בפסנתר של אלה פסיק, ובחלק מההופעה דיברתי איתם על ניצוח, ולמעשה ממש ניצחתי עליהם והפעלתי אותם – הם מחאו כפיים לפי הניצוח שלי. בנוסף הקרנתי להם כמה קטעי וידאו שלי כמנצח עם תזמורת, וגם קטע שבו אני מנגן בגיל 16 את הסימפוניה הספרדית של ללו עם התזמורת הסימפונית הצעירה של חיפה. נתתי להם לשאול שאלות, והם אכן שאלו שאלות יפות ומעניינות, שאיפשרו לי להסביר להם בתשובותיי נושאים שסיקרנו אותם, כמו מה ההבדל בין מנצח למלחין, מה נדרש מהמנצח ואם זה קשה להיות מנצח, איזה כלי נגינה יותר קל מכינור, ועוד.

 

 

בחלק של הנגינה ביצעתי את הפרק הראשון מ"האביב" של ויולדי, צ'רדש של מונטי, מרש חיילי הצעצוע של קרייזלר, וחלק מהגבוט מהפרטיטה השלישית של באך. הסברתי להם איך המוסיקה יכולה לתאר מצבי רוח שונים ורגשות שונים, איך היא יכולה ממש לתאר את הטבע ואת מזג האויר (כמו בויולדי). הדגמתי ביחד עם אלה את ההבדל, וגם את הקשר, בין מנגינה לליווי, על ידי נגינה בטמפי שונים ובאופי שונה.

הרבה זמן לא הופעתי מול ילדים, וגם הרבה זמן לא הופעתי בכינור, כך שזה היה עבורי בהחלט משהו מרענן, מאתגר ומלהיב.

אין כמו קהל של ילדים!

במקביל, אני ממשיך להתכונן לקונצרטים הקרובים עם איתמר גולן ונטסוקו אינווה ועם האנסמבל, ומתרגש מאד לקראתם.

הנה הפרק השני מהקונצ'רטו לשני פסנתרים של מוצרט שאותו הם יבצעו, בגרסה לשלושה פסנתרים, עם מולטיפיאנו וסולני תל אביב, מאוקטובר 2013.

 

חוזרים לקלאסיקה

סימן ההיכר של האנסמבל

 

בשנים 2006-2010 האנסמבל ניגן המון סימפוניות של היידן, וגם לא מעט יצירות של מוצרט, ובעיקר קונצ'רטי שלו לפסנתר. היו לנו עונות שכמעט בכל קונצרט ביצענו סימפוניה של היידן וקונצ'רטו של מוצרט, וזה ממש הפך לסימן ההיכר של האנסמבל. גם הוצאנו דיסק של סימפוניות של היידן, שזכה לשבחי הביקורת, כמו הביקורת הזו של חגי חיטרון מ2009.

 

הפרק השלישי מתוך סימפוניה מס' 74 של היידן מקונצרט שהתקיים ב2009

 

בשנים האחרונות הרפרטואר שלנו התחיל לנוע לכיוונים חדשים. הוספנו יצירות רומנטיות רבות לרפרטואר שלנו, הרבה מהן יצירות מופת קאמריות שעיבדתי לתזמורת מיתרים (רביעייה אופ. 80 של מנדלסון, חמישיית המיתרים של שוברט, הרביעייה "האמריקאית" של דבוז'אק ועוד). גם במוסיקה החדשה הרחבנו את הרפרטואר, ביצענו לא מעט יצירות ישראליות מרכזיות, ארוכות ומשמעותיות ("ישרא וישמע" של חיים פרמונט, "מוות ולידה" של נעם סיון, "יונה" של בעז בן משה הן רק כמה מתוכן). שיתפנו פעולה לא מעט עם מקהלות ועסקנו ברפרטואר ווקאלי (בין היתר ביצענו את הגלוריה של ויולדי, דיקסיט דומינוס של הנדל, הרקויאם של פורה שיבוצע שוב העונה, הרקויאם של מוצרט, מיסות של שוברט ועוד).

במהלך העונה הקרובה נחזור מדי פעם לתכניות קלאסיות "נטו". אחת התכניות האלה תבוצע כבר בסוף נובמבר, ובה נארח את הפסנתרן איתמר גולן ואשתו הפסנתרנית נטסוקו אינווה. הם יבצעו ביחד קונצ'טו לשני פסנתרים של מוצרט בפה מז'ור (אותו כתב מוצרט תחילה לשלושה פסנתרים) וקונצ'רטו לשני פסנתרים בדו מינור של באך. בנוסף, נבצע בקונצרט את הסימפוניה מס' 27 של היידן, שהיא סימפוניה מאד נמרצת, תוססת, ומאפיינת את סגנון "הסער והפרץ". נפתח את הקונצרט ברביעיית מיתרים מוקדמת של שוברט בדו מז'ור, בעיבוד שלי לתזמורת מיתרים. אני מאד אוהב את התכנית הזו ומצפה לה בכליון עיניים. בפעם הקודמת שביצענו את הקונצ'רטו של מוצרט לשני פסנתרים, זה היה בגרסה לשלושה פסנתרים, ביחד עם חברי "מולטיפיאנו". הנה הפרק הראשון מהביצוע ההוא.

 

לי אישית יש אהבה גדולה לרפרטואר הזה, ואני נהנה מאד לשוב וללמוד אותו, ולגלות בו ניואנסים חדשים. לפעמים אלה הרמוניות מפתיעות, לפעמים זה הומור, בעיקר אצל היידן, לפעמים איזשהו קול פנימי יפה. ולמרות שאת רוב היצירות בתכנית כבר ביצעתי יותר מפעם אחת, עדיין זה תהליך למידה מרתק עבורי.

 

 

 

 

קהל של אוהדים

להרגיש חופשיים בנגינה עם תזמורת

 

חזרתי מביקורי בפולין, עליו סיפרתי בפוסט הקודם, וישר נכנסתי לעבודה אינטנסיבית עם סולני תל אביב. בארבעה ימי חזרות היה עלינו להכין תכנית שכללה ליווי של שלושה סולנים צעירים, יצירה חדשה ותובענית של זיו קוז'וקרו, ואת הכריזנטמות של פוצ'יני. במהלך החזרות כבר היתה התרגשות מעצם השתתפותם של הסולנים הצעירים, ומנגינתם המצויינת.

הקדשתי את זמן החזרות עם הסולנים הצעירים גם כדי לתת להם ביטחון, להציע להם הצעות מוסיקליות, ולתאם איתם פרטים טכניים כמו למשל איפה הסולן מוביל ואיפה המנצח. כל אחד משלושת הסולנים קיבל זמן חזרות רב יחסית לזמן שמקובל לתת לסולן, זאת מכיוון שחלק מהמטרה היתה לתת להם את האפשרות לתרגל, להתקדם ולהרגיש חופשיים בנגינה עם תזמורת. נגינתם של השלושה מצויינת, אך נגינה עם תזמורת ועם מנצח דורשת תרגול קצת שונה, שניתן לבצע רק כשיש תזמורת ומנצח.

התוצאה לדעתי היתה מצויינת. גם האנרגיה בשני הקונצרטים היתה שונה מהאנרגיה שיש בקונצרטים רגילים למנויים. היה הרבה יותר קהל של "אוהדים" של הסולנים, היה גם קהל צעיר רב יחסית (במיוחד בחיפה, שם לשמחתי תלמידים ובוגרים רבים של זיו קוז'וקרו ושלי מבית הספר לאמנויות ויצ"ו חיפה ממשיכים להגיע לשמוע את האנסמבל, למרות שגם אנחנו וגם התלמידים הבוגרים כבר לא שם), היו הרבה מוסיקאים בקהל (קולגות של המורים ושל ההורים שבמקרה זה הם מוסיקאים בעצמם), ביניהם חיים טאוב, יוני רכטר, מיכה הרן, נטשה טדסון ועוד. כל זה כמובן השפיע על האנרגיה ועל מחיאות הכפיים בסיום כל יצירה.

שלושת הסולנים היו במיטבם בשני הקונצרטים, הנה כמה תמונות.

 

ליר וגינסקי בת ה-13 בוריאציות על נושא מקורי של ויניאבסקי (גבוה על מיתר סול). צילם טל גליק

 

עדן לורנצן בת ה-17 בקונצ'רטו לפסנתר ברה מינור של באך. צילם טל גליק

 

מוחמד אלשייך בן ה-14 בקונצ'רטו לפסנתר ק.449 של מוצרט. צילם טל גליק

 

מוחמד אלשייך משתחווה לקהל בסיום נגינתו (ולפני ההדרן)

 

שנת לימודים אקדמית ראשונה כמורה

 

שנת הלימודים האקדמית החלה בשבוע שעבר, וגם אני, החל משנה זו, לוקח בה חלק, כמורה לניצוח בקורס המשלב עבודה של הסטודנטים עם תזמורות במסגרת האקדמיה למוסיקה בתל אביב. העבודה עם סטודנטים לניצוח היא מאד מהנה, ואחרי שהתחלתי בינתיים רק בשיעורי ניצוח יחידניים ללא תזמורת, כבר בשבוע הקרוב תהיה לסטודנטים חזרה ראשונה עם תזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים, בהדרכתי. זהו קורס יוצא דופן שלא קיים למיטב ידיעתי במוסדות מוסיקליים דומים להשכלה גבוהה. היתרון הגדול שלו הוא שזה קורס מעשי. כפי שעבור הנגן – נגינה סולנית עם תזמורת דורשת תרגול ועבודה כסולן עם תזמורת, כך גם  עבור המנצח – ניצוח על תזמורת דורש תרגול בניצוח על תזמורת (ולא רק על שני פסנתרנים במקרה הטוב). במהלך השנה הסטודנטים ינצחו באופן שוטף על תזמורות שונות, צעירות ומקצועיות, בהדרכתי. אחד הדגשים יהיה ניהול החזרות, מציאת פתרונות מהירים לבעיות טכניות בתזמורת עם התמקדות בעבודה עם קשתנים והכרת כלי הקשת. מצפה לזה מאד.

 

 

מהקונצרט בקוריאה

 

בחודש ספטמבר ניצחתי בקוריאה על התזמורת הפילהרמונית של בוסאן, בקונצרט שהיה שלב הגמר בתחרות בינלאומית של סולנים עם תזמורת. אחת המשתתפות, זמרת הסופרן הקוריאנית OH Ye Eun ביצעה את האריה מתוך אאידה של ורדי – Ritorna vincitor. לאחרונה קיבלתי את הוידאו, הנה הוא. אגב, הזמרת זכתה במקום השני בתחרות.

תהנו!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חוויות מפולין

מנדלסון על כוס יין

 

 

בין שירי רוקנרול ופופ שהושמעו בווליום חזק בבר אינטימי שנקרא "וינו מניפסט" (חגיגת יין) בעיר העתיקה בלובלין, המוסיקה לפתע הפסיקה ואדם מוכר מאד מהפוליטיקה בפולין הכריז בפני הנוכחים: "עכשיו נשמע משהו אחר", ונתן לי את רשות הדיבור. הצגתי את עצמי לקהל ואמרתי שעכשיו נשמע את הפרק האחרון מהסימפוניה האיטלקית של מנדלסון בביצוע סולני תל אביב. המוסיקה הושמעה בווליום חזק, בזמן שהנוכחים אוחזים בידיהם כוסות יין, שמפניה וגם וודקה. הקהל הקשיב בדריכות, ונהנה מהמוסיקה המאד יוצאת דופן עבור המקום. חלק אף באו לצפות במסך המחשב (המוסיקה הושמעה מסרטון יוטיוב של האנסמבל). בסיום זכיתי לתשואות והשתחויתי בפני הקהל. מעולם לא קרה לי בעבר דבר דומה, וזה היה בהחלט מרגש. האיש שעשה את המחווה הנהדרת הזו עבורי היה יאנוש פאליקוט, עד לא מזמן ראש האופוזיציה בפרלמנט הפולני, אדם שהפך בשנה האחרונה להיות חבר אמיתי וקרוב של אנסמבל סולני תל אביב. בשנה שעברה הוא אירח בביתו את כל האנסמבל לאחר הקונצרט שלנו בלובלין, ובמהלך השנה שמרנו על קשר ואף נפגשנו בארץ. בימים שביליתי בלובלין (יחד עם יו"ר הועד המנהל של האנסמבל ישראל בראון ואשתו, וכן מנכ"ל האנסמבל אריה ברדרומא), הוא אירח אותנו כמה פעמים בביתו, הכיר לנו אנשים בעלי השפעה וקשרים ונתן לנו הרגשה של בית חם בפולין.

22489703_1501197589973915_7294348583560752198_n

יאנוש פאליקוט ואני בביתו

 

 

הארוע עצמו היה מפגש של חברים של יאנוש, שאחד מהם הוא הבעלים של הבר והוא הזמין את כולם על חשבונו. כל הנוכחים שם היו אנשי תרבות שמורגלים בהאזנה למוסיקה קלאסית, כך שעבורם זה לא היה משהו זר, אך בקונטקסט של הערב זה היה בהחלט יוצא דופן.

 

20171012_112430

הגשר שבין העיר העתיקה לחדשה בלובלין

 

 

 

בחזרה לקיר הזיכרון

22491886_1501197663307241_16428753395647253_n

אחרי פגישה עם ידידינו יאנוש רוסלן ראש עיריית בילגוריי וסגנו ארתור בארה, נסענו לקיר הזיכרון ליהודי בילגוריי, הקיר שבטקס החנוכה שלו לפני שנה הופענו מול משפחותיהם של הניצולים ושל הנספים. היה מרגש לחזור לשם. גם בגלל המקום, וגם בגלל הטקס המרגש שבו השתתפנו במקום המיוחד הזה.

22528081_1501197619973912_3011398752993483994_n

עם ראש עיריית בילגוריי וסגנו

 

 

מדהים שכשעוברים ברחוב כך סתם במקרה ורואים את הקיר, אם לא יודעים את הסיפור של העיר הזו  והמקום הזה – זה לא נראה כמו משהו מיוחד או יוצא דופן. רחוב שקט בתוך עיר קטנה ושקטה…

אבל המקום הזה, שנמצא בסמוך לבית הקברות היהודי, הוא קיר זיכרון ליהודים שנספו בעיירה הזו, שבתחילת המלחמה גרו בה 5500 יהודים מתוך 7000 תושבי העיירה. העיירה הזו, שבה גר יצחק בשביס זינגר ועוד כמה דמויות מוכרות, נשרפה כליל ומרבית היהודים בה נספו. זה בהחלט היה ביקור מרגש ומצמרר.

 

20171015_131319