קוריאה, גבעתיים, באר שבע, גיאורגיה

שבתי מקוריאה, התחלתי חזרות עם סולני תל אביב לקראת הקונצרט בגיאורגיה ביום שלישי הקרוב, התחלתי את שנת הלימודים עם שתי תזמורות צעירות (אחת מהן חדשה לגמרי עבורי), ותוך כדי עבודה נהייתי חולה.  קצת מאירועי הימים האחרונים שלי.

 

שבועות עמוסים עוברים עלי. מיד עם שובי מקוריאה, עם כל החוויות הטובות שהיו לי שם, התחלתי להתכונן לקראת החזרות של האנסמבל לנסיעה לגיאורגיה, חזרות שהחלו היום. הנסיעה היא ביום שני בלילה והקונצרט בטביליסי בשלישי בערב. במקביל, קיימתי השבוע חזרה ראשונה עם כל אחת מהתזמורות הצעירות שאיתן אני עובד השנה: התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים, שם התחלתי את שנתי ה-15, ותזמורת הקשתנים של קונסרבטוריון באר שבע, שם היתה לי היום החזרה הראשונה. עבודתי בבאר שבע התאפשרה בזכות סיום עבודתי בתזמורת בחיפה, ובזכות התעקשותו של מנהל קונסרבטוריון ב"ש, נגן המנדולינה יקי ראובן, שעשה מאמצים אדירים להביא אותי ונענה לדרישותיי לשם כך, ומגיע לו שאפו. אז זוהי אחת משתי ההתחלות החדשות שלי השנה, על ההתחלה השנייה אספר בהמשך. היום, כאמור, התחלתי את עבודתי עם התזמורת של קונסרבטוריון באר שבע, ומהרושם הראשוני שקיבלתי – אפשר יהיה לטפח את התזמורת הזו ולהביא אותה להישגים יפים. חלק מהנגנים היו מוכרים לי מהפרוייקט החינוכי שקיימתי שם עם סולני תל אביב לפני שנתיים, נגנים צעירים שיש להם הרבה רצון ללמוד ולהתקדם.

בגבעתיים, התזמורת השנה צעירה מאד, בגלל נגנים חדשים רבים שהצטרפו, ובעיקר מרובת צ'לנים, מגמה שנמשכת כבר מספר שנים. יש שם הרבה נגני צ'לו, גם מספר מרשים וגם איכות ורמה גבוהה.

עם שתי התזמורות הצעירות העבודה מאד מהנה, ואני מקוה שכך יימשך.

ועם סולני תל אביב – היום כאמור קיימנו חזרה ראשונה לקראת הקונצרט שלנו בטביליסי. תכנית הקונצרט מאד יפה, מגוונת ולא שגרתית – הכנר הראשי שלנו קובי רובינשטיין מבצע עם האנסמבל גרסה לכינור ותזמורת שערך אריה בר דרומא, על מספר שירים מתוך פורגי ובס של גרשוין שאותם עיבד הכנר יאשה חפץ לכינור ופסנתר. בין הקטעים מופיעים להיטים כמו

It ain't necessarily so

Summertime

 

הנה העיבוד של חפץ (ובביצועו) של

It ain't necessarily so

 

 

גם העיבוד וגם הביצוע של קובי נהדרים.

בנוסף אנחנו מבצעים עיבודים של קטעי טנגו של פיאצולה ובהם בין היתר

Libertango

Adios nonino

הסויטה המשעשעת בסגנון עתיק של אריה בר דרומא לחליל ומיתרים מנוגנת על ידי החלילנית גולנרה הכט, ובנוסף יש לנו בתכנית את הסימפוניה הנהדרת במי מינור מספר 44 של היידן, "האבל", וסויטת הולברג של גריג.

התכנית גדושה ועמוסה, והייתי חייב לעבור היום בחזרה על כל היצירות החדשות עבור האנסמבל, כך שהחזרה הבוקר היתה אינטנסיבית מאד. נמשיך את החזרות ביום ראשון. הנה תמונה של האולם בטביליסי שבו נופיע

 

1_76

 

ובתוך כל העומס הזה נהייתי חולה ומצונן, כנראה תוצאה ישירה של הגן שאליו התחילה בתי דניאלה ללכת. היא אמנם עדיין בשלבי התאקלמות והסתגלות למסגרת החדשה, אבל את החיידקים של הילדים האחרים מהגן היא כבר הספיקה להביא הביתה. איזה מזל שיש עכשיו סופ"ש לנוח ולהתאושש.

 

אמשיך לעדכן לקראת המראתנו לגיאורגיה.

מודעות פרסומת

תגובה מיידית לסולנים

 פרידה מקוריאה עם קונצרט מרגש

20170907_204703

 

הקונצרט בבוסאן היה סיום מוצלח לשבוע מהנה מאד. מול אולם מלא עלו להופיע איתי בזה אחר זה שמונה סולנים מצויינים, שעבורם, מעבר לקונצרט, זה היה שלב הגמר בתחרות קונצ'רטי. הרגשתי כבר מהצליל הראשון את הדריכות והריכוז של התזמורת, וזה השפיע מאד (לטובה) על התוצאה. אצל הסולנים, היו כאלה שהצליחו להתעלות ברגע האמת לעומת כאלה שהורגש שהם מנסים "לשרוד", למרות שכולם באמת היו מצויינים.

20170907_211032

הסולנים ואני בסיום הקונצרט

לשופטים היתה משימה קשה, אך בסופו של דבר הם החליטו כנראה כפי שגם אני הייתי מחליט – במקום הראשון זכה הקלרניתן שניגן את הקונצ'רטו של ובר ובמקום השני זמרת הסופרן ששרה אריה מתוך אאידה של ורדי. שניהם באמת התעלו מעל האחרים. מבחינתי, זה היה קונצרט שדרש ריכוז יתר, בגלל שמעבר לשליטה בתזמורת נדרשה ממני תגובה מיידית לכל דבר בלתי צפוי שהסולנים עשו (וזה קורה באופן טבעי בקונצרט).

20170907_193656

סך הכל נהניתי מאד מהאתגר הזה ומשיתוף הפעולה עם התזמורת ועם הסולנים. אחרי הקונצרט חזרתי למלון ושם פגשתי את צוות השופטים. את חלקם אני מכיר משיתופי פעולה שהיו לי איתם בעבר, והיה לי מאד משמח לפגוש אותם שוב, בקוריאה. בשעת לילה מאוחרת הלכתי לישון בחדרי, והשכמתי בשישי בבוקר על מנת להתחיל את המסע חזרה. גם הדרך חזרה עברה בבייג'ין, רק שהפעם, בניגוד להלוך, הייתי מנוסה יותר והכרתי כבר את כל המסלול בעל פה. אז בלי לשאול אף אחד ולנסות להבין מה הסינים מסבירים לי, עשיתי במהירות את הדרך עד הטרמינל שלי. שם ביליתי את שעות ההמתנה בחדר שלקחתי בהשכרה, וזה איפשר לי לעבוד בשקט, ללמוד ולישון. המסע הסתיים בטיסה מבייג'ין לארץ, שאותה העברתי בעיקר בשינה.

פרס ראוי לאדם יקר ומוסיקאי מדהים

FB_IMG_1504938889899

דני עקיבא

ברכות חמות לידידי היקר ומורי לשעבר דני עקיבא, על זכייתו בפרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים. אני חושב שזו בחירה נכונה, ואין לי שום ספק שדני מתאים וראוי לפרס הזה.

לי אישית יצא לבצע כמה וכמה מיצירותיו, וגם לערוך יצירה שלו לכינור סולו. העונה, אבצע עם סולני תל אביב ואנסמבל זמרי מורן את יצירתו "ממעמקים" למקהלה, כלי קשת ואבוב אובליגטו (עם תמר ענבר באבוב), יצירה נפלאה שכבר ביצעתי בעבר במסגרת חג המוזיקה הישראלית 2011.

דני, מלבד היותו מלחין ונגן גיטרה, הוא גם מחנך ופדגוג מהשורה הראשונה. על מגמת המוסיקה יוצאת הדופן ברמתה ובאופיה, שאותה הקים דני לפני 31 שנה בחיפה, נכתב לא מעט בקיץ האחרון. אני אישית הייתי תלמיד במגמה הזו ובהמשך חבר בצוות המורים במשך 14 השנים האחרונות. והנה בדיוק בתחילת שנת הלימודים הראשונה ללא דני וללא כל צוות המורים הבכיר במגמה (שהוחלף באישון לילה ללא ידיעתו בצוות מורים אחר, כנראה זול יותר וכנראה פחות "בעייתי"), דני מתבשר על זכייתו בפרס היוקרתי. אני כל כך שמח ונרגש בשבילו, וחושב שאין מלחין שמגיע לו יותר מדני לקבל את הפרס הזה. אני אישית התבקשתי להיות חלק מוועדת השיפוט של הפרס, אך כשראיתי שדני הוא אחד המועמדים, מסיבות מובנות סירבתי, וטוב שכך. דני זכה בפרס בזכות ולא בחסד. והנה בדיוק כשדלת אחת נסגרה בפניו, מתחילות להיפתח בפניו דלתות חדשות רבות, שבכל אחת מהן מחכה לו הרבה הצלחה, שגשוג, יצירה, עשייה – כל מה שהוא אוהב ורוצה לעשות במלוא המרץ, ובאופן פרדוקסלי מה שמנע ממנו לעסוק בכל אלה ב"משרה מלאה" עד כה היה ההשקעה והנתינה הבלתי נגמרת שלו במגמת המוסיקה הנפלאה אותה הוא בנה במו ידיו ואותה הוא הביא להישגים חסרי תקדים במשך 31 שנה. אז הרבה ברכות דני היקר, ומצפה כבר בכליון עיניים לבצע את "ממעמקים" באפריל הקרוב.

פרישה בגלל איומים

FB_IMG_1504939569561

עינב חזנוולד, היו"ר הפורש של הפועל רמת גן

גם על קבוצת הכדורגל והכדורסל של הפועל רמת גן כתבתי כאן לא מעט. בזכות האהדה שלי לקבוצה הכרתי כמה וכמה אוהדים שהפכו לחברים במשך השנים. את עינב חזנוולד, שחקן עבר של הקבוצה ובשנים האחרונות יו"ר הקבוצה (בהתנדבות), הכרתי בימי המאבק על המכתש בגבעתיים (2009-2010). היינו צוות מצומצם שנפגש אחת לכמה שבועות לדון בדרכי פעולה נגד הרס המכתש. עם עינב יצא לי לדבר הרבה, לנסוע יחד למשחקים, לשבת יחד ביציע, לשמוח יחד בנצחונות ולהתבאס יחד בהפסדים. כל כך שמחתי שעינב לקח על עצמו את ניהול קבוצת הכדורגל לפני מספר שנים. לדעתי הוא היה יו"ר מדהים, שפעל אך ורק מתוך אהבתו נטו לקבוצה, ללא אינטרסים. בתקופתו המועדון התנהל בצורה שקטה, ישרה ומקצועית. הקבוצה היתה טובה ויציבה והגיעה להישגים יפים (חצי גמר גביע המדינה, ארבע שנים ברציפות פלייאוף עליון בלאומית). הוא יזם ארועי מחווה לשחקני עבר של הקבוצה (למשל בעונה שעברה הזמין לאחד המשחקים את כל שחקני הקבוצה של 1964 שזכתה באליפות, כולם מעל גיל 70, עם בני משפחותיהם, לקבל את הכבוד מהאוהדים בהפסקת המשחק), אירועים מרגשים לזכר שחקני עבר ולזכר אוהדים מסורים שהלכו לעולמם. הוא השקיע במועדון את כל כולו, ללא שום תמורה, ושילם על כך מחיר אישי כבד. השבוע, אחרי מספר חודשים שבהם קיבל איומים (בעקבות החלטות מקצועיות שלא מצאו חן בעיני כמה גורמים), גם אשתו קיבלה טלפון מאיים – עליה ועל בנותיהם. בעקבות זאת עינב הודיע על עזיבתו. עם כל האהבה לקבוצה, שלומם של אשתו ובנותיהם, וגם הבריאות שלו ושל משפחתו קודמים לכל. למרות שכאוהד הקבוצה אני מאד עצוב על עזיבתו, כחבר ברור לי שהוא עשה את הדבר הנכון. מה שמאד מטריד בסיפור הזה הוא ההתערבות האלימה והבריונית במועדון הכדורגל השקט והצנוע שלנו, שגרמה בסופו של דבר לעינב לעזוב. הייתי רוצה שהמועדון יישאר נקי, ישר ומקצועי כפי שעינב שאף שיהיה, ושלא ינוהל על ידי גורמים אינטרסנטים שמעוניינים להכניס לקבוצה את מקורביהם. ומעל הכל, אני מקווה שהצעד הזה יעיר מישהו במשרד התרבות והספורט, ושיטופל היטב גם על ידי המשטרה, על מנת שדברים כאלה לא יחזרו. זהו מאורע עצוב מאד למועדון, לכדורגל בארץ ולספורט בארץ בכלל.
דבר אחד משמח אותי בכל זה – עכשיו, כשעינב חוזר להיות אוהד מן השורה, יש סיכוי שאחזור לשבת איתו ביחד במשחקים. עינב היקר, מחזק אותך מאד על ההחלטה הנכונה שקיבלת, למרות שתחסר למועדון כיו"ר. מאחל לך ולמשפחתך הרבה בריאות, שקט ורוגע. ומקווה לפגוש אותך שוב ביציע כאוהד כמו פעם.

הנה חלק מהודעתו של עינב:

אוהדים / שותפים יקרים,

1 .בשל לחץ כבד מאוד שמופעל עליי מכיוונים שונים אך ברורים, לחץ שמורכב מאיומים גלויים ומרומזים אשר מגיעים עד לפתח ביתי ועד למקום עבודתה של אשתי אני מודיע על התפטרותי מתפקיד יו"ר המועדון.
2 .זה תקופה ארוכה שאני חש מאוים ומסביבי רוחשת מערכת לחצים ואיומים קשה ביותר. הכל בסדר והכל נסבל עד אשר אנשים שפלים
החליטו לפגוע בי גם דרך איומים קשים ביותר על אשתי ועל בנותיי. כאן אני עוצר ,שם את אהבתי הגדולה למועדון בצד ויוצא מהמשחק.
יש כאן כמה משפחות ואנשים שכואב להם שהם כבר לא יכולים לפעול במועדון כבתוך שלהם כפי שעשו שנים רבות.
מותר לבצע שינויים ארגוניים במחלקת הנוער ובבוגרים. מותר לבחור מועמד ראוי אחר לתפקיד בכיר במחלקת הנוער ולא כפי שקבעו בכופר היישוב. מותר למועדון שפועל בצורה ישרה ומקצועית להביא כל שחקן שהמאמן רוצה ובכל תפקיד. אין יותר פרות קדושות במועדון. מותר למועדון בריא לפעול ולעשות הכל לטובת המועדון ללא מורא וללא משוא פנים.
3 .בתקופה הארוכה שאני מכהן כיו"ר עברתי אין ספור אירועים לא פשוטים והתמודדתי עם אנשים קשים וסיטואציות לא פשוטות. מי שנמצא בקרבתי יודע על מה אני מדבר.
הפרידה מהשכנים.
הפרידה מאינטרסנטים שהעיקו על המועדון.
כשמאמן נוער לא מרכיב שוער בהרכב אתה מקבל שיחות טלפון מאיימות ומוזמן לפגישות הבהרה קשות.
כשאתה מפטר מאמן ילדים  במחלקת הנוער, מסיבות מקצועיות בלבד, אז בכיר מאוד בעיריית רמת גן מנסה לסחוט אותך באיומים במשך שלוש שנים בצורה נוראה. עם הכל התמודדתי בהצלחה אבל כעת נחצו כל הקווים האדומים מבחינתי.
4. עמדתי בראש המערכת במשך תקופה ארוכה ומילאתי את התפקיד באהבה רבה ומתוך תחושה של שליחות.
שימשתי כיו"ר בהתנדבות מלאה וללא כל תמורה. לא לקחתי לעצמי שקל אחד בודד אף לא כהחזר הוצאות אישיות שהוצאתי על תפעול המועדון. לא היתה לי קופה קטנה… ולא הבאתי חשבוניות על ארוחות… המועדון נוהל ביושר שאין לו תקדים וההנהלה הנוכחית ידעה לשמור על כספי המועדון בקנאות ומתוך דאגה עמוקה לעצמתו ועתידו.
שמתי את כל החיים שלי בצד לתקופה ארוכה ,שילמתי מחיר אישי כבד ביותר אבל אני לא מצטער על שום רגע. זו הייתה גאווה גדולה לנהל את המועדון היקר הזה ואני מודה על הזכות הגדולה שניתנה לי .
אני אוהב את המועדון הזה אהבה חסרת תקדים, מחובר בנפשי לעבר שלו, להיסטוריה שלו, לסמלים שלו ובעיקר למכתש… ואמשיך לעשות הכל למען ביסוסו והצלחתו.

התרגשות של מפגש ראשון

תמיד כיף להגיע לתזמורת חדשה. מרגש להגיע לאולם החזרות הלא מוכר אל התזמורת הלא מוכרת, לראות ולשמוע את הנגנים מתחממים. מדי פעם נכנס אלי מישהו לחדר – האינספקטור שמוודא איתי את סדר היצירות בחזרה, אחד הנגנים בא לשאול על כמה אני מנצח בשוסטקוביץ'. התרגשות של לפני מפגש ראשון עם תזמורת חדשה.

כך היה אתמול בחזרת התזמורת הראשונה שלי עם הפילהרמונית של בוסאן. המשמעת והסדר בחזרות התזמורת הזו (וכנראה בכלל בקוריאה) מדהימים. דממה בכל פעם שאני עוצר. כל הנגנים נוכחים בזמן, אין אחורים, אין היעדרויות. וכך, למרות שהתזמורת היא לא מצויינת (אך לא רעה), ניתן היה להתקדם מאד בחזרה כי אף דקה לא התבזבזה על משמעת. וההתקדמות היתה אכן מהירה. בגלל ריבוי היצירות והסולנים תכננתי עשרים דקות בלבד של חזרה לכל יצירה. זה מצב ששומר על מתח ודריכות לכל אורך החזרה וגם הופך אותה למעניינת עבור הנגנים. כל 20 דקות מחליפים יצירה, סגנון, והיום גם סולן. הנגנים חייבים להישאר דרוכים, ולהיות קשובים לכל סולן וסולן.

20170904_124439

אחרי שאתמול קראנו את היצירות ללא הסולנים, היום החזרה היתה כבר עם הסולנים. כולם מצויינים, במיוחד התרשמתי משני כנרים צעירים קוריאנים – אחת ניגנה את הקונצ'רטו של סיבליוס ואחד את הקונצ'רטו של מנדלסון. המפגש שלי עם הסולנים היה ישר בחזרה עם התזמורת, ללא שום פגישה מקדימה – דבר שהכריח אותי להיות בדריכות שיא. בעצם שמעתי אותם בפעם הראשונה ומיד היה עלי להגיב בניצוח, תוך כדי האזנה לנגינתם וניצוח על התזמורת, וזאת על מנת שהתזמורת תהיה ביחד איתם, באותו טמפו ובבלאנס נכון. המצב הכי גרוע הוא כשצריך לחזור על מקום מסויים בגלל שהמנצח לא הצליח "לתפוס" את הטמפו של הסולן, ומזה רציתי להימנע. זה היה בהחלט אתגר עבורי, וטוב שיש לי הרבה מאד ניסיון בליווי סולנים, וגם היכרות טובה עם היצירות, כך שבסך הכל הייתי מאד יעיל בחזרה ולא נאלצתי לבזבז את זמן התזמורת בניסיון להבין מה הסולנים עושים. הכל זרם מיד מהקריאה הראשונה. ההתקדמות היתה טובה ומהירה ובסך הכל עד עכשיו כיף בחזרות איתם.

העיר בוסאן מאד יפה ומרשימה. חוף ים, נהרות, הרים ירוקים, אך יחד עם זאת עיר בנויה עם המון רבי קומות ומרכזים מסחריים ותרבותיים. הספקתי לטייל קצת, בעיקר באזור המלון ובחוף הים. הנה כמה תמונות.

20170904_184520

20170904_131628

20170904_185932

היום גם הלכתי לשמוע קונצרט אחר המתקיים במסגרת הפסטיבל, של תזמורת יפנית מצויינת ששמה

Central Aichi Symphony Orchestra

כמות הקהל באולם מרשימה, ועוד יותר מרשימה העובדה שרוב הקהל הוא צעיר, נערים ונערות בשנות העשרים ואפילו העשרה לחייהם. יושבים ומאזינים בקשב רב ובתשומת לב. מוחאים כפיים בהתלהבות. נהנים מהארוע, נהנים מהמוסיקה, נהנים מהביצוע. גם רבים מהנגנים בתזמורת צעירים. היה בהחלט קונצרט מצוין, שהסתיים בסימפוניה השניה של ברהמס ומיד אחריה כהדרן – ריקוד הונגרי מס' 1. בהדרן מותר לצלם, אז הקהל שולף את הטלפונים (שעד אז לא רואים ולא שומעים אותם כל הערב) ומצלם בוידאו. אז כמאמר הפתגם "ברומא התנהג כרומאי", גם אני צילמתי קצת מההדרן. הנה.

 

 

מחר בבוקר עוד חזרה, אחרונה לפני הגנרלית. אמשיך לעדכן

כאן בוסאן

למה לא מומלץ לטוס לקוריאה דרך בייג'ין? באיזה סרט החלטתי לצפות בזמן הטיסה הארוכה? למה המטוס היה ריק כשהגענו לבוסאן? ולאן החלטתי ללכת בשעה 11 בלילה שלפני החזרה הראשונה? בשעה טובה הגעתי לבוסאן, השעה 1.30 בלילה ומחר בבוקר אני מתחיל חזרות.

 

20170902_175229

 

המסע היה ארוך, והיו בו גם כמה רגעי מתח וחרדה, אך בסופו של דבר הגעתי לקוריאה, ואני כבר בחדרי במלון לפני שינה ולקראת תחילת החזרות עם הפילהרמונית של בוסאן מחר בבוקר.

להגיע לבוסאן אי אפשר בטיסה ישירה מתל אביב, חייבים איזשהו קונקשן. בחרתי לטוס דרך בייג'ין כי השעות היו יחסית נוחות והקונקשן לא ממושך מדי. אמנם כבר הייתי בשדה התעופה בבייג'ין לפני מספר חודשים וידעתי שיש שם הרבה בלגן, אך בגלל הרווח של שלוש וחצי שעות בין הטיסות ידעתי שיש לי מספיק זמן למצוא את הדרך לטיסת ההמשך. בפועל, כמעט שפספסתי אותה. למעשה, רק בזכות החלטה שלקחתי כשעה וחצי לפני הטיסה – להגיע קודם כל לגייט ולא לשבת בבית קפה – הגעתי לטיסה בזמן, וממש ברגע האחרון.

בשדה התעופה בבייג'ין השילוט מאד לא ברור, וקשה מאד להיעזר באנשים שעובדים שם. חלק מהם לא יודעים לאן לכוון אותך, חלק מכוונים אותך למקום הלא נכון, וחלק אולי יודעים לאן צריך ללכת אך לא יודעים אנגלית.

בנוסף לכל אלה התורים מאד ארוכים, גם ב5 בבוקר, וזזים מאד לאט. אז מסתבר שלמרות שבסך הכל היה לי קונקשן ושלא הייתי צריך אפילו לאסוף את המזוודה, הייתי צריך לעבור את כל התור הרגיל (שלקח 45 דקות) של כניסה לסין, עם מילוי טפסים ובהם כתובת שהייה בסין ומטרת הביקור (למרות שהייתי בקונקשן ובכלל לא נכנסתי לסין), אחר כך לקחת שאטל לטרמינל אחר (השאטל יוצא רק פעם בשעה, לא ייאמן, והנסיעה ארוכה, כאילו נוסעים לעיר אחרת), בטרמינל החדש צריך להוציא בורדינג פאס, ואז (כך חשבתי) ללכת לגייט. מסתבר שזו לא בדיוק הליכה אלא נסיעה ברכבת, ובסופה, כשכבר מגיעים, כל אחד עובר בדיקה בטחונית ארוכה ואיטית במיוחד וגם צריך למלא (שוב) טופס של יציאה מסין. שעת העלייה למטוס כבר התקרבה והתור לא זז. הייתי כבר בלחץ. אסור לאחר לטיסה. לשמחתי, בסופו של דבר "רק" רבע שעה אחרי שעת העלייה למטוס, ו10 דקות לפני ההמראה, הגעתי לגייט. הדייל שאל אותי כבר כשהבחין בי מרחוק "בוסאן?" והבנתי שאני כנראה הנוסע האחרון שרק לו מחכים. שלוש וחצי שעות בין הטיסות וכמעט אחרתי, למרות שהלכתי ישר אל טיסת ההמשך ולא בזבזתי זמן… ככה זה כשנוסעים דרך שדה התעופה בבייג'ין… ממש לא מומלץ! לפני כן, העברתי את הטיסה מתל אביב לבייג'ין בלמידה של הפרטיטורות ובצפייה בסרט המדהים שגרם לי גם לצחוק בקול רם וגם סחט ממני שוב דמעות – פורסט גאמפ

(run Forest, run…).

 

20170902_175421

 

את הטיסה מבייג'ין לבוסאן העברתי בשינה חזקה מאד. רק 3 שעות טיסה אבל זו היתה שנת הלילה שלי. היא היתה חזקה עד כדי כך שכשהדיילת העירה אותי, המטוס היה ריק, כל הנוסעים כבר ירדו, והיא סימנה לדייל שבתחילת המטוס לא לנתק אותו עדיין מהשרוול כי יש עוד מישהו שצריך לרדת. וואו! ישנתי באמת חזק.

בשדה התעופה אספו אותי אל המלון וכך יכולתי להתרשם מהעיר, עיר מאד יפה, מוקפת הרים ושוכנת לחוף הים (או האוקיינוס ליתר דיוק). הגעתי למלון ב13.30 והיה לי את כל היום להתארגן. הלכתי לישון שוב, אחר כך יצאתי לרחוב והלכתי עד החוף, אכלתי, למדתי את הפרטיטורות למחר, ובשעה 23.00 הבנתי שלא אוכל להירדם עדיין בגלל הבדלי השעות ובגלל שישנתי במשך היום. אז הלכתי לחדר הכושר של המלון. הייתי שם לבד ועשיתי אימון טוב מאד. אז עכשיו, בשעה 1.30 בלילה אני באמת הולך לישון, כי מחר ב10.00 אני מתחיל חזרות. אמשיך לעדכן.

 

התחלות חדשות

מחר מתחילה שנת לימודים חדשה, וגם עבורי יש בשנה זו לא מעט התחלות חדשות.

 

 

קודם כל, הבת שלי דניאלה, שהיא כבר בת שנה ושמונה חודשים, מתחילה מחר ללכת לגן. התרגשות גדולה בשביל ההורים הגאים! ממש מצפה לבוקר הראשון במסגרת חדשה, אחרי כמעט שנתיים שבהן המסגרת היתה הבית וההורים.

 

 

שנית, סיימתי 14שנות עבודה בביה"ס התיכון לאמנויות בחיפה, לשעבר ויצ"ו (וכיום "רעות"). אמנם הסיום היה בטונים צורמים, ובפיטורים הזויים של כל הצוות הבכיר של המגמה, כולל מרכז ומייסד המגמה דני עקיבא, פרופ' חיים פרמונט סגן נשיא האקדמיה בירושלים, זיו קוז'וקרו, ברי מוסקוביץ' ואני, אבל כל סוף הוא התחלה חדשה, ואני מתחיל השנה לעבוד באופן קבוע כמנצח בשני מקומות חדשים ומאד מרגשים עבורי, שעליהם אספר בפוסטים הבאים. אגב, על סיפור הפיטורים הבלתי נתפס נכתב ודובר לא מעט בתקשורת במהלך חופשת הקיץ, ולאחרונה הוא גם עבר לבית המשפט לדיונים בתביעה שהגשתי כנגד עיריית חיפה (ובעקבותיי גם שאר המורים המפוטרים שעומדים לתבוע), תביעה שעל תוצאותיה המשמחות אספר בפוסטים הבאים. אבל, כאמור, שנת הלימודים החדשה נפתחת עם שני פרוייקטים חדשים שלקחתי על עצמי, שיהיו בנוסף לעבודתי הקבועה בקונסרבטוריון גבעתיים ולעבודתי הקבועה עם סולני תל-אביב.

 

1383065_248820121908816_4796836763502355562_n

הפילהרמונית של בוסאן, דרום קוריאה

 

 

 

שלישית, חודש ספטמבר לבד מביא עימו חוויות מרגשות שאני מצפה להן בכליון עיניים. מחרתיים אני טס לדרום קוריאה לנצח על הפילהרמונית של בוסאן, בקונצרט במסגרת פסטיבל בינלאומי שהוא גם קונצרט גאלה של תחרות קונצ'רטי בינלאומית. יופיעו איתי סולנים רבים בכלים שונים. בין היתר אבצע עימם קונצ'רטי לכינור של סיבליוס, מנדלסון ושוסטקוביץ', קונצ'רטו לפסנתר מס' 3 של פרוקופייב, קונצ'רטו לקלרינט של ובר, אריה מתוך אאידה של ורדי ועוד.  לצפייה בתכנית הקונצרט המלאה לחצו כאן. קונצרט 5 בפסטיבל הוא הקונצרט שעליו אני מנצח

 

small_1500966548.5706

פוסטר הפרסום של הפסטיבל

 

 

בהמשך החודש, אסע עם סולני תל-אביב להופיע בגיאורגיה במסגרת פסטיבל "סתיו בטביליסי" באולם הגדול במרכז קחידזה למוסיקה. בתכנית סימפוניה מס' 44 במי מינור "האבל" של היידן, סויטת הולברג של גריג, וכן מיצירותיהם של גרשוין, פיאצולה ואריה בר דרומא. הסולנים בתכנית זו יהיו הכנר הראשי שלנו קובי רובינשטיין, והחלילנית גולנרה הכט.

בתמונה: האולם שבו נופיע בטביליסי

 

1_76

 

 

ואחרי כל אלה יגיעו ראש השנה ויתר החגים, ומיד אחריהם פתיחת העונה ה-17 של סולני תל-אביב, שעומדת להיות מלאה ועמוסה בתכניות מרגשות ויפות.

 

 

אז הרבה התחלות מצפות לי, החל ממחר בבוקר. אמשיך לעדכן בפוסטים הבאים.

 

 

 

 

 

בכל שכבות הפירמידה

על החוויה הנהדרת שהיתה לי באשדוד ובירושלים; עוד קצת על מגמת המוסיקה הדועכת בתיכון "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה; וזכרונות מקיץ 1997

 

שיתוף פעולה מלא

20265080_2001408750091741_6019693018072861994_n

בשבוע שעבר היתה לי חוויה טובה מאד עם התזמורת הסימפונית אשדוד. זה קרה במסגרת המאסטרקלס לשירה אמנותית בירושלים ע"ש ז'מבוקי, בניהולה האמנותי של רונה ישראל-קולת. זו השנה השלישית ברציפות שבה אני לוקח חלק במאסטרקלס הזה, כמנצח קונצרט הגאלה. השנה, כאמור, הקונצרט היה עם תזמורת אשדוד. זו היתה עבורי הפעם הראשונה שניצחתי עליהם. לשמחתי הרבה זכיתי לשיתוף פעולה מלא מהרגע הראשון, ולהרבה פתיחות ונכונות לנסות רעיונות חדשים גם ביצירות שהם כבר מכירים וביצעו פעמים רבות. התכנית היתה עמוסה, גדושה וקשה, וכללה 18 קטעי אופרה שונים עם למעלה מ-20 סולנים (בהם סולנים מסרביה, גרמניה, ארה"ב, הונג קונג וכמובן מישראל), וכן שתי יצירות תזמורתיות. למרות זאת, זמן החזרות הרב שהם העמידו לרשותי (5 חזרות) איפשר לי להתעמק בכל קטע ולא רק "להריץ". הספקנו לעבוד על מה שדרש עבודה, והתזמורת הלכה והשתפרה מחזרה לחזרה, ונשמעה מצוין בקונצרט. בנוסף לחזרות התזמורת היו לי גם חזרות פסנתר עם כל הסולנים, ובהן יכולתי להדריך אותם באספקטים של שירה עם תזמורת ושיתוף פעולה עם מנצח. הקונצרט כלל קטעי אופרה של מוצרט, הנדל, אופנבך, ביזה, ורדי, צ'ייקובסקי ופוצ'יני. נהניתי מאד הן מהעבודה עם התזמורת והזמרים והן מהקונצרט.

IMG-20170731-WA0043

סלפי עם הזמרים הסולנים אחרי הקונצרט

"אינך ראויה להיות המנכ"לית שלי"

בהמשך לפוסט הקודם שזכה לתגובות רבות ולהמון שיתופים, בנושא מגמת המוסיקה הדועכת בתיכון לאמנויות "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה, אתמול פרסמה כתבת החינוך של "הארץ" ירדן צור כתבה על הנושא העצוב הזה. בכתבה היא הציגה את מגמת המוסיקה של בית-הספר כמקרה המייצג תופעה רחבה הקיימת בכל הארץ, של דחיקת לימודי המוסיקה לשוליים. אמנם מגמת המוסיקה בחיפה היא ראש הפירמידה, ומיועדת לתלמידי תיכון העוסקים במוסיקה כבר שנים רבות, אך התופעה קיימת בכל שכבות הפירמידה, כפי שהכתבה מציגה זאת. באשר לבית הספר לאמנויות "רעות", הכתבה מתארת היטב את אוזלת היד של עיריית חיפה ושל מנכ"לית בית הספר לשמר את מגמת המוסיקה הייחודית הזו, ואף מביאה ציטוט ממכתבה של התלמידה עדן בן גיגי שהחליטה לעזוב את בית הספר בעקבות הפיטורים והחלפת צוות המורים, אל המנכ"לית. במכתבה כותבת עדן בין השאר "הצלחתם לקחת את הדבר הטוב ביותר בחיי ולהשחית אותו כליל… אינך ראויה בעיניי להיות המנכ"לית שלי, ואני פוטרת אותך בזאת מתפקיד זה ועוברת למוסד לימודי אחר." עיר בלי עתיד כבר אמרנו?

לקריאת הכתבה לחצו כאן

כבר 20 שנה

רביעיית ארד שחור לבן

רביעיית ארד 1997. משמאל לימין – עמית פלד, זוהר לרנר, גיא בן-ציוני ואני

למרות שלא הרבתה להופיע, ולמרות שכל תקופת פעילותה הסתכמה בשנתיים וחצי ברוטו ובהם לא יותר מ-20 קונצרטים פומביים, רביעיית ארד היתה עבורי נקודת ציון משמעותית מאד, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה אישית. מבחינה מקצועית, משום שבמסגרת הרביעייה למדתי והתקדמתי המון, גם מהחברים שלי לרביעייה – הכנר זוהר לרנר, הויולן גיא בן-ציוני והצ'לן עמית פלד – וגם מהמוסיקאים הרבים מהשורה הראשונה שמהם קיבלנו שיעורים וכיתות אמן, ובהם אייזק שטרן, הנרי מאייר (מרביעיית לסאל), חברי רביעיית מלוס, רוסטיסלב דובינסקי (מרביעיית בורודין), חברי רביעיית דניאל, גיורגי קורטאג ועוד. מבחינה אישית, משום ששניים מחברי הרביעייה הפכו לחבריי הקרובים ביותר – גיא בן ציוני ועמית פלד. הקיץ המשמעותי ביותר עבור הרביעייה היה לפני 20 שנה בדיוק, ב1997. בקיץ הזה השתתפנו בפסטיבל כפר-בלום כרביעייה והופענו במספר קונצרטים בשידור חי ברדיו. עבור ארבעה מוסיקאים צעירים בתחילת שנות ה-20 לחייהם זה היה מאד יוקרתי ומרגש. אמנם אותו הקיץ היה גם הקיץ שבו הרביעייה סיימה את דרכה המקצועית המשותפת, וכל אחד מאיתנו פנה לכיוונים שונים, אבל אי אפשר שלא להיזכר באותו הקיץ עם הרבה געגועים. כיום, עמית פלד הוא פרופסור במכון פיבודי בארה"ב ומרבה להופיע בעולם כסולן וכנגן מוסיקה קאמרית, זוהר הוא הכנר הראשי של התזמורת הקאמרית היילברון בגרמניה, וגיא היה עד השנה פרופסור בביה"ס הגבוה למוסיקה בלייפציג, והחל משנת הלימודים הקרובה בבלומינגטון אינדיאנה בארה"ב. באופן טבעי, למרות החברות העמוקה, אנחנו מתראים פעם בשנה במקרה הטוב, בגלל המרחק הפיזי והעיסוקים הרבים של כל אחד מאיתנו. יצא לי כמובן לשתף פעולה עם כל אחד מחברי הרביעייה, ולמעשה כולם הופיעו כסולנים עם סולני תל-אביב בהזדמנויות שונות. מדהים שעברו כבר 20 שנה, ומדהים שאנחנו עד היום כאלה חברים טובים. ואולי זה בזכות העובדה שלא המשכנו יחד כרביעייה.

כפר בלום 31.7.97

הנה ביצוע הפרק הראשון מהרביעייה אופ. 95 של בטהובן, מפסטיבל כפר-בלום 1997.

 

 

לשנות קצת את הפרטיטורה

IMG-20170624-WA0040

הסימפונית הצעירה חיפה ע"ש אליעזר החתי ז"ל. צילם אילן עצמון

על העבודה עם שתי התזמורות הצעירות שלי – הסימפונית הצעירה חיפה ע"ש אליעזר החתי, הפועלת בבי"ס תיכון "רעות", והתזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים – כתבתי כאן לא מעט בעבר. כפי שעשיתי בשלוש השנים האחרונות, גם השנה היה לנו פרוייקט משותף שבו חיברתי יחדיו את שתי התזמורות לנגינה משותפת.

IMG-20170623-WA0026

חזרה של התזמורת המשותפת. צילם מעין פרנקו

במשך החודשים האחרונים עבדתי בנפרד עם כל אחת מהתזמורות על אותו הרפרטואר, סימפוניה מס' 35 "האפנר" של מוצרט, ובסופ"ש האחרון הגיעו הנגנים הצעירים מגבעתיים לחיפה, התארחו אצל החיפאים, וניגנו יחד במשך כל הסופ"ש בחזרות ארוכות ואינטנסיביות. הנגנים מגבעתיים גם טיילו קצת בחיפה וביקרו בגנים הבהאיים.

IMG-20170624-WA0011

הנגנים מגבעתיים מטיילים בחיפה. צילם מעין פרנקו

שיאו של הפרוייקט היה בקונצרט החגיגי שהתקיים במוצ"ש האחרון בחיפה, והיה מרשים ומרגש מאד.

תמיד אני מרגיש שבעבודה עם תזמורות צעירות אפשר להגיע לרמות הגבוהות ביותר, הן בגלל זמן החזרות הרב, הן בגלל הפתיחות של הנגנים הצעירים לרעיונות חדשים, והן בגלל ההתלהבות שלהם והרצון ללמוד ולהתקדם. בנוסף לכל אלה, פרוייקט מהסוג הזה של מפגש בין שתי תזמורות שונות יחד, הוא מאורע מרגש עבורם, ועוד יותר מכך קונצרט משותף, ולכן הם נותנים הכל למען הצלחתו.

רגעים של התעלות

במהלך הסופ"ש האינטנסיבי של החזרות היו לנו כמה רגעים של התעלות שאינם קורים בד"כ בחזרות עם תזמורות מקצועיות. עשיתי כמה "נסיונות" על קטעים מסויימים שהקדשתי להם זמן רב. חזרתי על אותו קטע בכמה אופנים שונים, כשכל פעם הראיתי להם משהו אחר מבחינת דינמיקה וארטיקולציה, והם הגיבו היטב ויכלו להבחין בהבדל. אחד הדברים שאני אוהב במיוחד לעשות (ועושה זאת לא מעט גם עם תזמורות מקצועיות ולא רק עם תזמורות צעירות) הוא "לשנות קצת את הפרטיטורה" כך שמה שכתוב בה יצלצל באופן הכי טוב וברור. למשל, לפעמים קורה שבתוך קטע מהיר, שבו כולם עסוקים בלנגן את התוים ולשרוד, מתפספסים כל מיני פרטים של ארטיקולציה וריתמוס. לכן, אחד הדברים שאני עושה במקרים כאלה – אני מבקש מכמה נגנים בודדים לנגן באופן מודגש (לפעמים גם בפיציקטו) רק את הצלילים החשובים מבחינת הריתמוס או הארטיקולציה (לדוגמא הצליל הראשון בכל תיבה או בכל פעמה), בזמן שכל השאר מנגנים את כל הצלילים. כך שומעים מצד אחד את כל הצלילים, אבל גם הקצב והארטיקולציה נשמרים וזה לא נשמע מבולגן. דבר נוסף שאני עושה לפעמים, בפסז'ים מהירים בלגטו – חלק מהנגנים מנגנים כל צליל בנפרד בזמן שהאחרים מנגנים לגטו כפי שכתוב, ואז שומעים לגטו אבל בתוכו ניתן לשמוע כל צליל בבירור מבלי שצלילים ייבלעו.

בנוסף, כל הנושא של האוירה והאופי של המשפטים המוסיקליים (קומי, דרמטי, טראגי וכו'), הדמויות השונות שמיוצגות ע"י מוטיבים שונים או כלים שונים (ממש כמו באופרות של מוצרט), וההתייחסות לכל תפקיד בפרטיטורה (כולל לפעמים צ'לים שמנגנים רק תו אחד שחוזר במשך שמונה תיבות) – לכל אלה הקדשתי הרבה זמן של עבודה בחזרות בסופ"ש.

התוצאה בקונצרט, בסימפוניית "האפנר" של מוצרט, היתה יוצאת מהכלל. לצד הריכוז וההתלהבות של הנגנים, הביצוע היה גם מלא חיים, ועם הרבה רגעים ספונטניים שבהם הנגנים הגיבו למה שהראיתי, גם אם לא תכננו זאת בחזרות (דינמיקות שונות, כיוונים שונים ואפילו קשתות שונות שהראיתי לצ'לים בזמן הקונצרט בפרק השני של הסימפוניה והם הגיבו ושינו תוך כדי הקונצרט). זה היה בהחלט פרוייקט שבו גם התהליך וגם התוצאה היו נהדרים וזה נתן לנגנים ולי המון סיפוק.

סולנים בפעם הראשונה

 

IMG-20170625-WA0001

הסולנים בקונצרט איתי. מימין לשמאל: טל גינזבורג, אור נבו, שירה שמיר, תמר ינקו, ניק גופמן. צילם מעין פרנקו

בחלק הראשון של הקונצרט הופיעו חמישה סולנים ביחד עם התזמורת החיפאית, ללא הנגנים מגבעתיים, כולם תלמידי י"ב מביה"ס התיכון לאמנויות "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה. אור נבו ניגנה בחלילית שני פרקים מקונצ'רטו של מנצ'יני, ניק גופמן ניגן בקרן יער פרק מקונצ'רטו של מוצרט, טל גינזבורג בצ'לו ביצעה את כל נדרי של ברוך, שירה שמיר שרה אריה לסופרן מתוך "המלך הרועה" של מוצרט, ותמר ינקו בפסנתר ניגנה פרק ראשון מקונצ'רטו של מנדלסון. עבור חלקם זו היתה הופעה ראשונה כסולנים עם תזמורת, בהחלט חוויה יוצאת דופן ומרגשת. גם כאן התהליך היה מאד יפה. גם היכולת וגם הביטחון של הסולנים בנגינה ובשירה עם התזמורת עלו והתקדמו במהלך תקופת החזרות. התזמורת שיתפה פעולה מצויין וגם פירגנה לכל אחד מהסולנים בצורה מאד יפה.

תומכת בפעילותנו

האולם היה מלא בקהל תומך, נלהב ומפרגן. בין הנוכחים בקהל היתה גם חברת מועצת העיר חיפה והמועמדת לראשות העיר עינת קליש רותם, אשר תומכת מאד בפעילות האמנותית שלנו במגמת המוסיקה בביה"ס "רעות" ומנסה לסייע לנו לקבל את המגיע לנו מהעירייה, שמצידה אינה מקיימת את התחייבויותיה ומעסיקה אותנו באופן לא חוקי ולא מכובד.

ועכשיו – אופרה

בכך הסתיימה עונת הקונצרטים הארוכה והעמוסה שלי. בחודשי הקיץ, פרט להכנות הרגילות לעונת הקונצרטים הבאה, יש לי כמה קונצרטים בארץ ובחו"ל, אחד מהם הוא ערב הגאלה המסורתי של המאסטרקלס לשירת אופרה בירושלים, ובו אנצח על הרבה קטעי אופרה, של מוצרט, ורדי, שטראוס, פוצ'יני וביזה. על כל אלה בפוסטים הבאים.