קוריאה, גבעתיים, באר שבע, גיאורגיה

שבתי מקוריאה, התחלתי חזרות עם סולני תל אביב לקראת הקונצרט בגיאורגיה ביום שלישי הקרוב, התחלתי את שנת הלימודים עם שתי תזמורות צעירות (אחת מהן חדשה לגמרי עבורי), ותוך כדי עבודה נהייתי חולה.  קצת מאירועי הימים האחרונים שלי.

 

שבועות עמוסים עוברים עלי. מיד עם שובי מקוריאה, עם כל החוויות הטובות שהיו לי שם, התחלתי להתכונן לקראת החזרות של האנסמבל לנסיעה לגיאורגיה, חזרות שהחלו היום. הנסיעה היא ביום שני בלילה והקונצרט בטביליסי בשלישי בערב. במקביל, קיימתי השבוע חזרה ראשונה עם כל אחת מהתזמורות הצעירות שאיתן אני עובד השנה: התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים, שם התחלתי את שנתי ה-15, ותזמורת הקשתנים של קונסרבטוריון באר שבע, שם היתה לי היום החזרה הראשונה. עבודתי בבאר שבע התאפשרה בזכות סיום עבודתי בתזמורת בחיפה, ובזכות התעקשותו של מנהל קונסרבטוריון ב"ש, נגן המנדולינה יקי ראובן, שעשה מאמצים אדירים להביא אותי ונענה לדרישותיי לשם כך, ומגיע לו שאפו. אז זוהי אחת משתי ההתחלות החדשות שלי השנה, על ההתחלה השנייה אספר בהמשך. היום, כאמור, התחלתי את עבודתי עם התזמורת של קונסרבטוריון באר שבע, ומהרושם הראשוני שקיבלתי – אפשר יהיה לטפח את התזמורת הזו ולהביא אותה להישגים יפים. חלק מהנגנים היו מוכרים לי מהפרוייקט החינוכי שקיימתי שם עם סולני תל אביב לפני שנתיים, נגנים צעירים שיש להם הרבה רצון ללמוד ולהתקדם.

בגבעתיים, התזמורת השנה צעירה מאד, בגלל נגנים חדשים רבים שהצטרפו, ובעיקר מרובת צ'לנים, מגמה שנמשכת כבר מספר שנים. יש שם הרבה נגני צ'לו, גם מספר מרשים וגם איכות ורמה גבוהה.

עם שתי התזמורות הצעירות העבודה מאד מהנה, ואני מקוה שכך יימשך.

ועם סולני תל אביב – היום כאמור קיימנו חזרה ראשונה לקראת הקונצרט שלנו בטביליסי. תכנית הקונצרט מאד יפה, מגוונת ולא שגרתית – הכנר הראשי שלנו קובי רובינשטיין מבצע עם האנסמבל גרסה לכינור ותזמורת שערך אריה בר דרומא, על מספר שירים מתוך פורגי ובס של גרשוין שאותם עיבד הכנר יאשה חפץ לכינור ופסנתר. בין הקטעים מופיעים להיטים כמו

It ain't necessarily so

Summertime

 

הנה העיבוד של חפץ (ובביצועו) של

It ain't necessarily so

 

 

גם העיבוד וגם הביצוע של קובי נהדרים.

בנוסף אנחנו מבצעים עיבודים של קטעי טנגו של פיאצולה ובהם בין היתר

Libertango

Adios nonino

הסויטה המשעשעת בסגנון עתיק של אריה בר דרומא לחליל ומיתרים מנוגנת על ידי החלילנית גולנרה הכט, ובנוסף יש לנו בתכנית את הסימפוניה הנהדרת במי מינור מספר 44 של היידן, "האבל", וסויטת הולברג של גריג.

התכנית גדושה ועמוסה, והייתי חייב לעבור היום בחזרה על כל היצירות החדשות עבור האנסמבל, כך שהחזרה הבוקר היתה אינטנסיבית מאד. נמשיך את החזרות ביום ראשון. הנה תמונה של האולם בטביליסי שבו נופיע

 

1_76

 

ובתוך כל העומס הזה נהייתי חולה ומצונן, כנראה תוצאה ישירה של הגן שאליו התחילה בתי דניאלה ללכת. היא אמנם עדיין בשלבי התאקלמות והסתגלות למסגרת החדשה, אבל את החיידקים של הילדים האחרים מהגן היא כבר הספיקה להביא הביתה. איזה מזל שיש עכשיו סופ"ש לנוח ולהתאושש.

 

אמשיך לעדכן לקראת המראתנו לגיאורגיה.

מודעות פרסומת

בכל שכבות הפירמידה

על החוויה הנהדרת שהיתה לי באשדוד ובירושלים; עוד קצת על מגמת המוסיקה הדועכת בתיכון "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה; וזכרונות מקיץ 1997

 

שיתוף פעולה מלא

20265080_2001408750091741_6019693018072861994_n

בשבוע שעבר היתה לי חוויה טובה מאד עם התזמורת הסימפונית אשדוד. זה קרה במסגרת המאסטרקלס לשירה אמנותית בירושלים ע"ש ז'מבוקי, בניהולה האמנותי של רונה ישראל-קולת. זו השנה השלישית ברציפות שבה אני לוקח חלק במאסטרקלס הזה, כמנצח קונצרט הגאלה. השנה, כאמור, הקונצרט היה עם תזמורת אשדוד. זו היתה עבורי הפעם הראשונה שניצחתי עליהם. לשמחתי הרבה זכיתי לשיתוף פעולה מלא מהרגע הראשון, ולהרבה פתיחות ונכונות לנסות רעיונות חדשים גם ביצירות שהם כבר מכירים וביצעו פעמים רבות. התכנית היתה עמוסה, גדושה וקשה, וכללה 18 קטעי אופרה שונים עם למעלה מ-20 סולנים (בהם סולנים מסרביה, גרמניה, ארה"ב, הונג קונג וכמובן מישראל), וכן שתי יצירות תזמורתיות. למרות זאת, זמן החזרות הרב שהם העמידו לרשותי (5 חזרות) איפשר לי להתעמק בכל קטע ולא רק "להריץ". הספקנו לעבוד על מה שדרש עבודה, והתזמורת הלכה והשתפרה מחזרה לחזרה, ונשמעה מצוין בקונצרט. בנוסף לחזרות התזמורת היו לי גם חזרות פסנתר עם כל הסולנים, ובהן יכולתי להדריך אותם באספקטים של שירה עם תזמורת ושיתוף פעולה עם מנצח. הקונצרט כלל קטעי אופרה של מוצרט, הנדל, אופנבך, ביזה, ורדי, צ'ייקובסקי ופוצ'יני. נהניתי מאד הן מהעבודה עם התזמורת והזמרים והן מהקונצרט.

IMG-20170731-WA0043

סלפי עם הזמרים הסולנים אחרי הקונצרט

"אינך ראויה להיות המנכ"לית שלי"

בהמשך לפוסט הקודם שזכה לתגובות רבות ולהמון שיתופים, בנושא מגמת המוסיקה הדועכת בתיכון לאמנויות "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה, אתמול פרסמה כתבת החינוך של "הארץ" ירדן צור כתבה על הנושא העצוב הזה. בכתבה היא הציגה את מגמת המוסיקה של בית-הספר כמקרה המייצג תופעה רחבה הקיימת בכל הארץ, של דחיקת לימודי המוסיקה לשוליים. אמנם מגמת המוסיקה בחיפה היא ראש הפירמידה, ומיועדת לתלמידי תיכון העוסקים במוסיקה כבר שנים רבות, אך התופעה קיימת בכל שכבות הפירמידה, כפי שהכתבה מציגה זאת. באשר לבית הספר לאמנויות "רעות", הכתבה מתארת היטב את אוזלת היד של עיריית חיפה ושל מנכ"לית בית הספר לשמר את מגמת המוסיקה הייחודית הזו, ואף מביאה ציטוט ממכתבה של התלמידה עדן בן גיגי שהחליטה לעזוב את בית הספר בעקבות הפיטורים והחלפת צוות המורים, אל המנכ"לית. במכתבה כותבת עדן בין השאר "הצלחתם לקחת את הדבר הטוב ביותר בחיי ולהשחית אותו כליל… אינך ראויה בעיניי להיות המנכ"לית שלי, ואני פוטרת אותך בזאת מתפקיד זה ועוברת למוסד לימודי אחר." עיר בלי עתיד כבר אמרנו?

לקריאת הכתבה לחצו כאן

כבר 20 שנה

רביעיית ארד שחור לבן

רביעיית ארד 1997. משמאל לימין – עמית פלד, זוהר לרנר, גיא בן-ציוני ואני

למרות שלא הרבתה להופיע, ולמרות שכל תקופת פעילותה הסתכמה בשנתיים וחצי ברוטו ובהם לא יותר מ-20 קונצרטים פומביים, רביעיית ארד היתה עבורי נקודת ציון משמעותית מאד, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה אישית. מבחינה מקצועית, משום שבמסגרת הרביעייה למדתי והתקדמתי המון, גם מהחברים שלי לרביעייה – הכנר זוהר לרנר, הויולן גיא בן-ציוני והצ'לן עמית פלד – וגם מהמוסיקאים הרבים מהשורה הראשונה שמהם קיבלנו שיעורים וכיתות אמן, ובהם אייזק שטרן, הנרי מאייר (מרביעיית לסאל), חברי רביעיית מלוס, רוסטיסלב דובינסקי (מרביעיית בורודין), חברי רביעיית דניאל, גיורגי קורטאג ועוד. מבחינה אישית, משום ששניים מחברי הרביעייה הפכו לחבריי הקרובים ביותר – גיא בן ציוני ועמית פלד. הקיץ המשמעותי ביותר עבור הרביעייה היה לפני 20 שנה בדיוק, ב1997. בקיץ הזה השתתפנו בפסטיבל כפר-בלום כרביעייה והופענו במספר קונצרטים בשידור חי ברדיו. עבור ארבעה מוסיקאים צעירים בתחילת שנות ה-20 לחייהם זה היה מאד יוקרתי ומרגש. אמנם אותו הקיץ היה גם הקיץ שבו הרביעייה סיימה את דרכה המקצועית המשותפת, וכל אחד מאיתנו פנה לכיוונים שונים, אבל אי אפשר שלא להיזכר באותו הקיץ עם הרבה געגועים. כיום, עמית פלד הוא פרופסור במכון פיבודי בארה"ב ומרבה להופיע בעולם כסולן וכנגן מוסיקה קאמרית, זוהר הוא הכנר הראשי של התזמורת הקאמרית היילברון בגרמניה, וגיא היה עד השנה פרופסור בביה"ס הגבוה למוסיקה בלייפציג, והחל משנת הלימודים הקרובה בבלומינגטון אינדיאנה בארה"ב. באופן טבעי, למרות החברות העמוקה, אנחנו מתראים פעם בשנה במקרה הטוב, בגלל המרחק הפיזי והעיסוקים הרבים של כל אחד מאיתנו. יצא לי כמובן לשתף פעולה עם כל אחד מחברי הרביעייה, ולמעשה כולם הופיעו כסולנים עם סולני תל-אביב בהזדמנויות שונות. מדהים שעברו כבר 20 שנה, ומדהים שאנחנו עד היום כאלה חברים טובים. ואולי זה בזכות העובדה שלא המשכנו יחד כרביעייה.

כפר בלום 31.7.97

הנה ביצוע הפרק הראשון מהרביעייה אופ. 95 של בטהובן, מפסטיבל כפר-בלום 1997.

 

 

מול קהל של 3000 איש

קונצרט מוסיקה קלה וארוחת ערב עם עשירי סאו פאולו

 

20160915_180715

סיימנו את החלק הברזילאי של הסיור בקונצרט של מוסיקה קלאסית קלה עבור עובדי אחת מהחברות שבבעלותו של הספונסר הראשי של ארגון ה"מוצרטאום" שארגן את הקונצרטים שלנו בסאו פאולו. עבור מרבית התזמורת זה היה יום חופשי, אבל אותם 11 הקשתנים ונגן הטימפני שלנו שהשתתפו בקונצרט – נסעו אחה"צ לנגן. החזרה שלפני הקונצרט החלה בלעדיי ובהובלתו של קובי רובינשטיין שהיה הסולן ב"אביב" וב"קיץ" מארבע העונות של ויולדי (נגנית צ'מבלו מקומית הצטרפה לקבוצה ביצירה זו). המשכנו את החזרה עם כמה מהקטעים הקצרים שהיו בתכנית, ואחר כך עבדנו על מוסיקת לילה זעירה של מוצרט. ככל שהחזרה התקדמה, כך עלתה רמת העייפות וירדה רמת הריכוז. זה היה ערב רביעי ברציפות שבו הופענו, וירידת המתח ניכרה היטב בחזרה הזו. ללא ספק, זו היתה החזרה הגרועה ביותר בסיור! לאחר הפסקה והמתנה די ארוכה, התחיל החלק האמנותי של הערב – הקונצרט. התחלנו עם "מוסיקת לילה זעירה", ובאורח פלא הכל צלצל הרבה יותר טוב מאשר בחזרה. היה ריכוז ומתח, והתגובה של הנגנים אלי היתה מצויינת (וזה אפשר לי להיות ספונטני כפי שאני אוהב). הקונצרט כולו היה טוב מאד, ומחיאות הכפיים של הקהל אחרי כל יצירה (ולמעשה אחרי כל פרק) היו מאד נלהבות. בין היצירות דיברתי קצת, הצגתי את היצירות, את האנסמבל ואת הנגנים, וניסיתי ליצור אוירה קלילה ולא פורמלית.

20160915_214556

הקהל מאד אהב את זה. אחד הקטעים המשעשעים בקונצרט היה "מכונת הכתיבה" של אנדרסן, עם נגן הטימפני שלנו דור פישר כסולן. דור ביצע את תפקיד הסולו היטב וגם שיחק אותו מצוין ובצורה קומית. הקהל כמובן יצא מגדרו, ולאחר הריקוד ההונגרי של ברהמס הוא דרש הדרנים. קובי ניגן איתנו את צ'רדש כהדרן ראשון, ולאחר שמחיאות הכפיים נמשכו ביצענו את האנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי כהדרן שני ואחרון. הקהל היה מאושר. לאחר הקונצרט הצטרפנו אל הקהל לארוחת ערב, ושם זכינו להרבה מחמאות. ניגשו אלינו הרבה אנשים, דיברו, החמיאו, חלקו את חוויותיהם והתרשמותם מהקונצרט, וביקשו שנחזור להופיע בברזיל.

20160915_224204

עם הבעלים של החברה שארגנה את הערב

תיאטרו קולון – השיא של הסיור

 

fb_img_1474227090437

 

למחרת בבוקר נסענו לשדה התעופה לקראת טיסתנו לבואנוס איירס. לשמחתי הרבה מרגע הגעתנו לבואנוס איירס בשישי בצהריים ועד ליציאתנו לקונצרט בבואנוס איירס בשבת אחה"צ היו לנו 26 שעות חופשיות. ניצלתי את מרביתן לשינה… אחרי ארבעה ימי קונצרטים רצופים זה היה חשוב מאד. הקונצרט בבואנוס איירס היה המרגש ביותר בסיור. אולם התיאטרו קולון הוא הגדול והמפואר ביותר בדרום אמריקה. הוא מאד מרשים מבחוץ אבל מבפנים הוא ממש מדהים. לאחר המנוחה הגדולה של שבת, הגענו לאולם לחזרה קצרה לפני הקונצרט. לקח לתזמורת זמן להתרגל לאקוסטיקה. על הבמה הכל נשמע מוזר, יבש, אף אחד לא שומע את האחרים. לעומת זאת באולם זה נשמע הרבה יותר מהדהד וברור. עברתי בחזרה על כמה מקומות מהסימפוניות ומהיצירות עם מישה ויצאנו להפסקה שלפני הקונצרט.

fb_img_1474229970139

התיאטרו קולון היה מלא לגמרי. 3000 איש מילאו אותו, בכל 7 הקומות של המרפסות. הם הריעו לנו ולמישה מאיסקי ממושכות אחרי כל יצירה. בסיום הקונצרט כל חלק ההדרנים – כולל העלייה והירידה מהבמה ומחיאות הכפיים – נמשך כחצי שעה. ביצענו ביחד את שלושת ההדרנים שלמדנו – שתי הווריאציות האחרונות מתוך ווריאציות רוקוקו של צ'ייקובסקי, אנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי ואדג'יו מהקונצ'רטו לכינור של היידן.

fb_img_1474229610486

זה היה הקונצרט האחרון שלנו עם מישה (הערב יש לנו עוד קונצרט אחד – בלעדיו). לאחר הקונצרט, בניגוד לכל הלילות עד עכשיו שבהם שמרתי על עצמי וניסיתי ללכת לישון כמה שיותר מוקדם (עד כמה שניתן היה), החלטתי ללכת לחגוג ולבלות. בכל זאת, אחרי קונצרט באולם כזה, שהיה שיאו של הסיור – מותר. הלכתי עם האמרגן שלנו לאכול סטייק. אנחנו הרי בארגנטינה. אכלנו במסעדה מעולה שנמצאת ממש קרוב לתיאטרו קולון. נהניתי מכל ביס ומכל לגימת יין. ישבנו שם עד כמעט שתיים בלילה, דיברנו, צחקנו, ואחר כך הלכנו יחד ברגל למלון.

הבוקר נפרדנו מבואנוס איירס וכן מארבעה מנגנינו שחוזרים ארצה כבר היום (ובמקומם ינגנו הערב נגנים מקומיים). יצאנו בבוקר בנסיעה באוטובוס לכיוון רוסאריו, שם יתקיים הקונצרט האחרון שלנו, הערב.