חוזרים לקלאסיקה

סימן ההיכר של האנסמבל

 

בשנים 2006-2010 האנסמבל ניגן המון סימפוניות של היידן, וגם לא מעט יצירות של מוצרט, ובעיקר קונצ'רטי שלו לפסנתר. היו לנו עונות שכמעט בכל קונצרט ביצענו סימפוניה של היידן וקונצ'רטו של מוצרט, וזה ממש הפך לסימן ההיכר של האנסמבל. גם הוצאנו דיסק של סימפוניות של היידן, שזכה לשבחי הביקורת, כמו הביקורת הזו של חגי חיטרון מ2009.

 

הפרק השלישי מתוך סימפוניה מס' 74 של היידן מקונצרט שהתקיים ב2009

 

בשנים האחרונות הרפרטואר שלנו התחיל לנוע לכיוונים חדשים. הוספנו יצירות רומנטיות רבות לרפרטואר שלנו, הרבה מהן יצירות מופת קאמריות שעיבדתי לתזמורת מיתרים (רביעייה אופ. 80 של מנדלסון, חמישיית המיתרים של שוברט, הרביעייה "האמריקאית" של דבוז'אק ועוד). גם במוסיקה החדשה הרחבנו את הרפרטואר, ביצענו לא מעט יצירות ישראליות מרכזיות, ארוכות ומשמעותיות ("ישרא וישמע" של חיים פרמונט, "מוות ולידה" של נעם סיון, "יונה" של בעז בן משה הן רק כמה מתוכן). שיתפנו פעולה לא מעט עם מקהלות ועסקנו ברפרטואר ווקאלי (בין היתר ביצענו את הגלוריה של ויולדי, דיקסיט דומינוס של הנדל, הרקויאם של פורה שיבוצע שוב העונה, הרקויאם של מוצרט, מיסות של שוברט ועוד).

במהלך העונה הקרובה נחזור מדי פעם לתכניות קלאסיות "נטו". אחת התכניות האלה תבוצע כבר בסוף נובמבר, ובה נארח את הפסנתרן איתמר גולן ואשתו הפסנתרנית נטסוקו אינווה. הם יבצעו ביחד קונצ'טו לשני פסנתרים של מוצרט בפה מז'ור (אותו כתב מוצרט תחילה לשלושה פסנתרים) וקונצ'רטו לשני פסנתרים בדו מינור של באך. בנוסף, נבצע בקונצרט את הסימפוניה מס' 27 של היידן, שהיא סימפוניה מאד נמרצת, תוססת, ומאפיינת את סגנון "הסער והפרץ". נפתח את הקונצרט ברביעיית מיתרים מוקדמת של שוברט בדו מז'ור, בעיבוד שלי לתזמורת מיתרים. אני מאד אוהב את התכנית הזו ומצפה לה בכליון עיניים. בפעם הקודמת שביצענו את הקונצ'רטו של מוצרט לשני פסנתרים, זה היה בגרסה לשלושה פסנתרים, ביחד עם חברי "מולטיפיאנו". הנה הפרק הראשון מהביצוע ההוא.

 

לי אישית יש אהבה גדולה לרפרטואר הזה, ואני נהנה מאד לשוב וללמוד אותו, ולגלות בו ניואנסים חדשים. לפעמים אלה הרמוניות מפתיעות, לפעמים זה הומור, בעיקר אצל היידן, לפעמים איזשהו קול פנימי יפה. ולמרות שאת רוב היצירות בתכנית כבר ביצעתי יותר מפעם אחת, עדיין זה תהליך למידה מרתק עבורי.

 

 

 

 

מודעות פרסומת

קהל של אוהדים

להרגיש חופשיים בנגינה עם תזמורת

 

חזרתי מביקורי בפולין, עליו סיפרתי בפוסט הקודם, וישר נכנסתי לעבודה אינטנסיבית עם סולני תל אביב. בארבעה ימי חזרות היה עלינו להכין תכנית שכללה ליווי של שלושה סולנים צעירים, יצירה חדשה ותובענית של זיו קוז'וקרו, ואת הכריזנטמות של פוצ'יני. במהלך החזרות כבר היתה התרגשות מעצם השתתפותם של הסולנים הצעירים, ומנגינתם המצויינת.

הקדשתי את זמן החזרות עם הסולנים הצעירים גם כדי לתת להם ביטחון, להציע להם הצעות מוסיקליות, ולתאם איתם פרטים טכניים כמו למשל איפה הסולן מוביל ואיפה המנצח. כל אחד משלושת הסולנים קיבל זמן חזרות רב יחסית לזמן שמקובל לתת לסולן, זאת מכיוון שחלק מהמטרה היתה לתת להם את האפשרות לתרגל, להתקדם ולהרגיש חופשיים בנגינה עם תזמורת. נגינתם של השלושה מצויינת, אך נגינה עם תזמורת ועם מנצח דורשת תרגול קצת שונה, שניתן לבצע רק כשיש תזמורת ומנצח.

התוצאה לדעתי היתה מצויינת. גם האנרגיה בשני הקונצרטים היתה שונה מהאנרגיה שיש בקונצרטים רגילים למנויים. היה הרבה יותר קהל של "אוהדים" של הסולנים, היה גם קהל צעיר רב יחסית (במיוחד בחיפה, שם לשמחתי תלמידים ובוגרים רבים של זיו קוז'וקרו ושלי מבית הספר לאמנויות ויצ"ו חיפה ממשיכים להגיע לשמוע את האנסמבל, למרות שגם אנחנו וגם התלמידים הבוגרים כבר לא שם), היו הרבה מוסיקאים בקהל (קולגות של המורים ושל ההורים שבמקרה זה הם מוסיקאים בעצמם), ביניהם חיים טאוב, יוני רכטר, מיכה הרן, נטשה טדסון ועוד. כל זה כמובן השפיע על האנרגיה ועל מחיאות הכפיים בסיום כל יצירה.

שלושת הסולנים היו במיטבם בשני הקונצרטים, הנה כמה תמונות.

 

ליר וגינסקי בת ה-13 בוריאציות על נושא מקורי של ויניאבסקי (גבוה על מיתר סול). צילם טל גליק

 

עדן לורנצן בת ה-17 בקונצ'רטו לפסנתר ברה מינור של באך. צילם טל גליק

 

מוחמד אלשייך בן ה-14 בקונצ'רטו לפסנתר ק.449 של מוצרט. צילם טל גליק

 

מוחמד אלשייך משתחווה לקהל בסיום נגינתו (ולפני ההדרן)

 

שנת לימודים אקדמית ראשונה כמורה

 

שנת הלימודים האקדמית החלה בשבוע שעבר, וגם אני, החל משנה זו, לוקח בה חלק, כמורה לניצוח בקורס המשלב עבודה של הסטודנטים עם תזמורות במסגרת האקדמיה למוסיקה בתל אביב. העבודה עם סטודנטים לניצוח היא מאד מהנה, ואחרי שהתחלתי בינתיים רק בשיעורי ניצוח יחידניים ללא תזמורת, כבר בשבוע הקרוב תהיה לסטודנטים חזרה ראשונה עם תזמורת הקונסרבטוריון בגבעתיים, בהדרכתי. זהו קורס יוצא דופן שלא קיים למיטב ידיעתי במוסדות מוסיקליים דומים להשכלה גבוהה. היתרון הגדול שלו הוא שזה קורס מעשי. כפי שעבור הנגן – נגינה סולנית עם תזמורת דורשת תרגול ועבודה כסולן עם תזמורת, כך גם  עבור המנצח – ניצוח על תזמורת דורש תרגול בניצוח על תזמורת (ולא רק על שני פסנתרנים במקרה הטוב). במהלך השנה הסטודנטים ינצחו באופן שוטף על תזמורות שונות, צעירות ומקצועיות, בהדרכתי. אחד הדגשים יהיה ניהול החזרות, מציאת פתרונות מהירים לבעיות טכניות בתזמורת עם התמקדות בעבודה עם קשתנים והכרת כלי הקשת. מצפה לזה מאד.

 

 

מהקונצרט בקוריאה

 

בחודש ספטמבר ניצחתי בקוריאה על התזמורת הפילהרמונית של בוסאן, בקונצרט שהיה שלב הגמר בתחרות בינלאומית של סולנים עם תזמורת. אחת המשתתפות, זמרת הסופרן הקוריאנית OH Ye Eun ביצעה את האריה מתוך אאידה של ורדי – Ritorna vincitor. לאחרונה קיבלתי את הוידאו, הנה הוא. אגב, הזמרת זכתה במקום השני בתחרות.

תהנו!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חוויות מפולין

מנדלסון על כוס יין

 

 

בין שירי רוקנרול ופופ שהושמעו בווליום חזק בבר אינטימי שנקרא "וינו מניפסט" (חגיגת יין) בעיר העתיקה בלובלין, המוסיקה לפתע הפסיקה ואדם מוכר מאד מהפוליטיקה בפולין הכריז בפני הנוכחים: "עכשיו נשמע משהו אחר", ונתן לי את רשות הדיבור. הצגתי את עצמי לקהל ואמרתי שעכשיו נשמע את הפרק האחרון מהסימפוניה האיטלקית של מנדלסון בביצוע סולני תל אביב. המוסיקה הושמעה בווליום חזק, בזמן שהנוכחים אוחזים בידיהם כוסות יין, שמפניה וגם וודקה. הקהל הקשיב בדריכות, ונהנה מהמוסיקה המאד יוצאת דופן עבור המקום. חלק אף באו לצפות במסך המחשב (המוסיקה הושמעה מסרטון יוטיוב של האנסמבל). בסיום זכיתי לתשואות והשתחויתי בפני הקהל. מעולם לא קרה לי בעבר דבר דומה, וזה היה בהחלט מרגש. האיש שעשה את המחווה הנהדרת הזו עבורי היה יאנוש פאליקוט, עד לא מזמן ראש האופוזיציה בפרלמנט הפולני, אדם שהפך בשנה האחרונה להיות חבר אמיתי וקרוב של אנסמבל סולני תל אביב. בשנה שעברה הוא אירח בביתו את כל האנסמבל לאחר הקונצרט שלנו בלובלין, ובמהלך השנה שמרנו על קשר ואף נפגשנו בארץ. בימים שביליתי בלובלין (יחד עם יו"ר הועד המנהל של האנסמבל ישראל בראון ואשתו, וכן מנכ"ל האנסמבל אריה ברדרומא), הוא אירח אותנו כמה פעמים בביתו, הכיר לנו אנשים בעלי השפעה וקשרים ונתן לנו הרגשה של בית חם בפולין.

22489703_1501197589973915_7294348583560752198_n

יאנוש פאליקוט ואני בביתו

 

 

הארוע עצמו היה מפגש של חברים של יאנוש, שאחד מהם הוא הבעלים של הבר והוא הזמין את כולם על חשבונו. כל הנוכחים שם היו אנשי תרבות שמורגלים בהאזנה למוסיקה קלאסית, כך שעבורם זה לא היה משהו זר, אך בקונטקסט של הערב זה היה בהחלט יוצא דופן.

 

20171012_112430

הגשר שבין העיר העתיקה לחדשה בלובלין

 

 

 

בחזרה לקיר הזיכרון

22491886_1501197663307241_16428753395647253_n

אחרי פגישה עם ידידינו יאנוש רוסלן ראש עיריית בילגוריי וסגנו ארתור בארה, נסענו לקיר הזיכרון ליהודי בילגוריי, הקיר שבטקס החנוכה שלו לפני שנה הופענו מול משפחותיהם של הניצולים ושל הנספים. היה מרגש לחזור לשם. גם בגלל המקום, וגם בגלל הטקס המרגש שבו השתתפנו במקום המיוחד הזה.

22528081_1501197619973912_3011398752993483994_n

עם ראש עיריית בילגוריי וסגנו

 

 

מדהים שכשעוברים ברחוב כך סתם במקרה ורואים את הקיר, אם לא יודעים את הסיפור של העיר הזו  והמקום הזה – זה לא נראה כמו משהו מיוחד או יוצא דופן. רחוב שקט בתוך עיר קטנה ושקטה…

אבל המקום הזה, שנמצא בסמוך לבית הקברות היהודי, הוא קיר זיכרון ליהודים שנספו בעיירה הזו, שבתחילת המלחמה גרו בה 5500 יהודים מתוך 7000 תושבי העיירה. העיירה הזו, שבה גר יצחק בשביס זינגר ועוד כמה דמויות מוכרות, נשרפה כליל ומרבית היהודים בה נספו. זה בהחלט היה ביקור מרגש ומצמרר.

 

20171015_131319

בדרך שפילסו האריות

פאר היצירה

 

קונצרט הפתיחה של חג המוסיקה הישראלית שהתקיים בחיפה ב24.9 היה חגיגה של מלחינים צעירים ומוכשרים, לצד מלחינים ותיקים וותיקים יותר, שהמשותף לכולם הוא – מגמת המוסיקה המפוארת בביה"ס לאמנויות ויצ"ו חיפה (1986-2017). יצירותיהם של תלמידיה הבוגרים של המגמה הושמעו לצד יצירותיהם של מוריה, כולן יצירות ברמה גבוהה מאד, המבטאות הן את המקצועיות והעבודה היסודית שנעשתה עם כל תלמיד ותלמיד, והן את היצירתיות והאינדיבידואליות של כל אחד ואחת מהם. הקונצרט תוכנן עוד לפני מעשה הבריונות של עיריית חיפה, ש"באישון לילה" הדיחה את כל צוות המורים הותיק והבכיר של המגמה כולל מייסד המגמה דני עקיבא, ומינתה במקומם מורים אחרים. הקונצרט הזה אמור היה להיות חגיגה בית ספרית של מורים, תלמידים ובוגרים. במקום זה הקונצרט היה קונצרט "לזכר" מגמת המוסיקה יוצאת הדופן הזו, שמעבר לרמתה הגבוהה, מייחדים אותה יצירתיות, אינדיבידואליות, חדוות יצירה, פרגון, יחס אישי, אהבת המוסיקה ואהבה בכלל. כל אלה באו לידי ביטוי בקונצרט הזה. עבור התלמידים וצוות מורי המגמה זו היתה הזדמנות מצויינת להיפגש שוב ולשמוח שוב ביחד, דבר שספק אם יקרה עוד בעתיד. בקונצרט הושמעו יצירותיהם של דני עקיבא, חיים פרמונט וזיו קוז'וקרו, לצד יצירותיהם של בוגרי המגמה כרמל קוריאל, טל גינזבורג, יונתן עדן, עמרי שיין ועוד. דני עקיבא גם זכה למחרת בפרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים (גם חיים וזיו זכו בעבר בפרס הזה). זיו קוז'וקרו עלה לבמה לאחר ביצוע יצירתו ואמר את הדברים הבאים:
״תודה לדני עקיבא, חיים פרמונט ונמי ליף (שאמנם לא נוכח כאן בגופו אבל מאוד נוכח ברוחו ובתפיסת עולמו). תודה להם על יצירת סביבה של ״חינוך לנער על פי דרכו״ ולא סביבה של ״וישחקו הנערים לפנינו״. תודה על החברות ועל יצירת סביבת הוראה ולימודים עם מתן דוגמה אישית לאתיקה, קולגיאליות ומוסר. תודה על יצירת סביבת לימודים כזו שעזרה לבנות אצל כל כך הרבה תלמידים תחושה של שייכות, של קהילה עם יחסי גומלין, של ערבות הדדית ושל מסורת רבת שנים. קהילה של אמנים, אנשי רוח… סביבת הלימודים הזו והדוגמה האישית עודדו בני נוער רבים שלמדו כאן להגיע להחלטה להפוך למוסיקאים, לבחור במסע הארוך על פני קיצורי הדרך. ותודה אישית ממני על שהייתה לי הזכות לפסוע בדרך שפילסו אריות – דני, חיים, ונמי.
וכמאמר הפתגם: כאשר נפשך נדבקת בראשי האריות, לא ניתן לחוש יותר במגע זנבם של השועלים.״

דברים קצרים, נוקבים וברורים, שכל הנוכחים באולם הבינו אותם היטב, גם אם הם נאמרו במרומז ולא במפורש. וכמובן שגם אני, כבן דורו של זיו, שלמד עם האריות האלה והפך עם השנים לקולגה שלהם, הזדהיתי עם כל מילה.

 

 

IMG-20170924-WA0019

עם צוות המורים (לשעבר) של מגמת המוסיקה

 

אחרי החגיגה הגדולה הזו, הלכנו יחד, צוות מורי המגמה (לשעבר) לאכול, לדבר, לצחוק ולהתגאות בתלמידים המוכשרים שלנו ובמגמה יוצאת הדופן שהיתה לנו ושלצערנו הוחרבה ונמחקה בקיץ האחרון. זה היה באמת יום מיוחד ומרגש, ואני מקוה שתהיינה עוד הזדמנויות כאלה לפגוש שוב את התלמידים והמורים הנדירים האלה. אני מניח שבמהלך העונה הקרובה של סולני תל אביב יהיו לנו שוב מפגשים כאלה. כבר בפתיחת העונה נבצע בבכורה עולמית את יצירתו החדשה של זיו קוז'וקרו "חמש נגינות ביניים" לתזמורת כלי קשת, ובהמשך העונה נבצע את יצירתו של דני עקיבא "ממעמקים" למקהלה, אבוב ותזמורת. שתי היצירות האלה תבוצענה גם בחיפה, ואני מניח שלקונצרטים   האלה יגיעו התלמידים ובעיקר הבוגרים של המגמה.

 

 

 

מביה"ס התיכון לאקדמיה למוסיקה

 

את שנת הלימודים הזו, כאמור, לראשונה מזה 14 שנים לא פתחתי בבית הספר התיכון לאמנויות ויצ"ו חיפה. אך במקום זאת  התחלתי לעבוד בשני מקומות חדשים – האחד, כפי שסיפרתי כאן בפוסט הקודם, הוא התזמורת של קונסרבטוריון באר שבע. והשני, עליו אני מספר כאן לראשונה, הוא בית הספר למוסיקה שבאוניברסיטת תל אביב (המכונה האקדמיה למוסיקה בתל אביב). החל משנת הלימודים הקרובה אעביר קורס ניצוח עם פרקטיקה בעבודה עם תזמורת לסטודנטים לניצוח באקדמיה.  הסטודנטים יקבלו, לצד מפגשים יחידניים איתי ללא תזמורת, גם שיעורי ניצוח עם תזמורת בהדרכתי, תוך התמקדות בעבודה עם תזמורת מיתרים והתייחסות לכל נושא ניהול חזרות, עבודה ספציפית עם קשתנים (קשתות, איצבועים וארטיקולציות), ועבודה על נגינה תזמורתית קאמרית. זהו ערך מוסף חשוב מאד לסטודנטים לניצוח, וזה יתן להם כלים לתרגל ולהתקדם בניצוח על "כלי נגינה" אמיתי – תזמורת. הקורס הזה יהיה חלק משיתוף פעולה רחב יותר בין האקדמיה למוסיקה לבין אנסמבל סולני תל אביב, עליו אספר בהמשך.

 

 

הצלחה בנסיעת הבזק לטביליסי

 

21587065_271353160022043_4511813234708856778_o

 

הנסיעה לגיאורגיה לפני ראש השנה היתה מוצלחת מאד. הופענו באולם הקונצרטים הגדול והמפואר שבמרכז למוסיקה קחידזה בטביליסי, מול קהל נלהב של כ-1000 איש. חברו אלינו חמישה נשפנים גיאורגיים לביצוע הסימפוניה מס. 44 של היידן, והשתלבו היטב באנסמבל במהירות ובמקצועיות.

 

20170919_205215

הנשפנים הגיאורגיים ואני

 

בנוסף, ביצענו את סויטת הולברג של גריג, סויטה בסגנון עתיק לחליל ומיתרים של אריה בר דרומא עם הסולנית גולנרה הכט, שירים של גרשוין מ"פורגי ובס" בעיבוד לכינור ומיתרים של אריה בר דרומא עם הסולן קובי רובינשטיין, וקטעי טנגו מוכרים של פיאצולה, ביניהם ה"ליברטנגו" המפורסם. הקהל הרב שנכח באולם התלהב מאד מנגינת האנסמבל והסולנים, ודרש הדרנים רבים מכל אחד מהסולנים ומהאנסמבל כולו. מדי פעם הקהל אף צעק בקול רם את בקשתו להדרן בזמן מחיאות הכפיים, ואני, על מנת לעורר אותו עוד יותר, עשיתי את עצמי לא שומע וביקשתי להגביר את הקול…

 

21587403_271360193354673_7184035414453220484_o

 

החלילנית גולנרה הכט ניגנה כהדרן את הבדינרי של באך ועוד קטע הומוריסטי המבוסס על הבדינרי, הכנר קובי רובינשטיין ביצע כהדרן את קטע הנושא מ"רשימת שינדלר", והאנסמבל ביצע לסיום הקונצרט כהדרן אחרון את "אובליביון" של פיאצולה.

 

20170920_005146

קחידזה ואני במסעדה

 

האנסמבל הוזמן ע"י מנהל הפסטיבל ואטו קחידזה לארוחת ערב חגיגית ומפוארת לאחר הקונצרט, שבה נכחו גם הנגנים הגיאורגיים שהצטרפו אלינו וכן מוסיקאים גיאורגיים בכירים שנכחו בקונצרט, ביניהם ידידנו רבאז ג'בחישוילי שניצח על האנסמבל במאי האחרון, ושמחנו מאד כמובן לפגוש אותו.

 

20170919_221034

רבאז ג'בחישוילי עם קובי רובינשטיין ואיתי

 

במהלך ארוחת הערב אכלנו כיד המלך, וגם זכינו לתשבחות הן על התכנית המקורית, הן על האנרגיה, הרוח וההתלהבות בנגינה, והן על הביצוע יוצא הדופן של הסימפוניה של היידן ושל סויטת הולברג של גריג.

 

20170920_004722

גם שני הסולנים, הכנר קובי רובינשטיין והחלילנית גולנרה הכט זכו לשבחים על נגינתם. אחרי שעות שינה בודדות השכמנו קום וטסנו חזרה לארץ לחגוג את ראש השנה עם משפחותינו.

 

מרמאללה לבימת הקונצרטים

 

מוחמד אלשיך בן ה14 מרמאללה יהיה אחד הסולנים שלנו בקונצרט פתיחת העונה ע"ש אסתר בלשה. סיפורו האישי המרגש, כילד שחי ברמאללה ונוסע שעה וחצי לכל כיוון לירושלים ובחזרה, דרך המחסום, וזאת רק על מנת ללמוד, להתקדם ולהתאמן בנגינה בפסנתר, ביחד עם כשרונו יוצא הדופן – הם שגרמו לי להזמין אותו להיות הסולן בקונצרט הזה. שמעתי אותו לפני כשנתיים בקונצרט בראשון לציון במסגרת פסטיבל בניהולו האמנותי של ואדים רפין, והתרשמתי מאד מאישיותו הכובשת, מנגינתו המצויינת והאישית, ומהמוסיקליות שלו שניכרת בכל פראזה שהוא מנגן. החלטתי להזמין אותו לפתוח איתנו את העונה כאחד משלושת הסולנים הצעירים שיופיעו בקונצרט. הוא יבצע איתנו את הקונצ'רטו ק.449 של מוצרט (מס' 14). שני סולנים צעירים נוספים יופיעו איתנו בקונצרט. ליר וגינסקי בת ה13 בכינור, שכבר הופיעה איתנו בעונה שעברה בקטע ההפתעה ביחד עם איתמר זורמן, והרשימה מאד בנגינת "נבארה" של סרסטה, והפעם היא תנגן וריאציות על נושא מקורי של ויניאבסקי. ועדן לורנצן בת ה17 בפסנתר, שתבצע איתנו את הקונצ'רטו לפסנתר ברה מינור של באך. אל חגיגת הסולנים הצעירים הזו תצטרף יצירתו החדשה של זיו קוז'וקרו "חמש נגינות ביניים" לתזמורת כלי קשת, שנכתבה במיוחד עבורנו ותבוצע בבכורה עולמית, והכריזנטמות של פוצ'יני שנכתבה במקור לרביעיית כלי קשת ועובדה לתזמורת. הנה התכנית המלאה ומועדי הקונצרטים.

 

 

FB_IMG_1506617631561

 

 

תגובה מיידית לסולנים

 פרידה מקוריאה עם קונצרט מרגש

20170907_204703

 

הקונצרט בבוסאן היה סיום מוצלח לשבוע מהנה מאד. מול אולם מלא עלו להופיע איתי בזה אחר זה שמונה סולנים מצויינים, שעבורם, מעבר לקונצרט, זה היה שלב הגמר בתחרות קונצ'רטי. הרגשתי כבר מהצליל הראשון את הדריכות והריכוז של התזמורת, וזה השפיע מאד (לטובה) על התוצאה. אצל הסולנים, היו כאלה שהצליחו להתעלות ברגע האמת לעומת כאלה שהורגש שהם מנסים "לשרוד", למרות שכולם באמת היו מצויינים.

20170907_211032

הסולנים ואני בסיום הקונצרט

לשופטים היתה משימה קשה, אך בסופו של דבר הם החליטו כנראה כפי שגם אני הייתי מחליט – במקום הראשון זכה הקלרניתן שניגן את הקונצ'רטו של ובר ובמקום השני זמרת הסופרן ששרה אריה מתוך אאידה של ורדי. שניהם באמת התעלו מעל האחרים. מבחינתי, זה היה קונצרט שדרש ריכוז יתר, בגלל שמעבר לשליטה בתזמורת נדרשה ממני תגובה מיידית לכל דבר בלתי צפוי שהסולנים עשו (וזה קורה באופן טבעי בקונצרט).

20170907_193656

סך הכל נהניתי מאד מהאתגר הזה ומשיתוף הפעולה עם התזמורת ועם הסולנים. אחרי הקונצרט חזרתי למלון ושם פגשתי את צוות השופטים. את חלקם אני מכיר משיתופי פעולה שהיו לי איתם בעבר, והיה לי מאד משמח לפגוש אותם שוב, בקוריאה. בשעת לילה מאוחרת הלכתי לישון בחדרי, והשכמתי בשישי בבוקר על מנת להתחיל את המסע חזרה. גם הדרך חזרה עברה בבייג'ין, רק שהפעם, בניגוד להלוך, הייתי מנוסה יותר והכרתי כבר את כל המסלול בעל פה. אז בלי לשאול אף אחד ולנסות להבין מה הסינים מסבירים לי, עשיתי במהירות את הדרך עד הטרמינל שלי. שם ביליתי את שעות ההמתנה בחדר שלקחתי בהשכרה, וזה איפשר לי לעבוד בשקט, ללמוד ולישון. המסע הסתיים בטיסה מבייג'ין לארץ, שאותה העברתי בעיקר בשינה.

פרס ראוי לאדם יקר ומוסיקאי מדהים

FB_IMG_1504938889899

דני עקיבא

ברכות חמות לידידי היקר ומורי לשעבר דני עקיבא, על זכייתו בפרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים. אני חושב שזו בחירה נכונה, ואין לי שום ספק שדני מתאים וראוי לפרס הזה.

לי אישית יצא לבצע כמה וכמה מיצירותיו, וגם לערוך יצירה שלו לכינור סולו. העונה, אבצע עם סולני תל אביב ואנסמבל זמרי מורן את יצירתו "ממעמקים" למקהלה, כלי קשת ואבוב אובליגטו (עם תמר ענבר באבוב), יצירה נפלאה שכבר ביצעתי בעבר במסגרת חג המוזיקה הישראלית 2011.

דני, מלבד היותו מלחין ונגן גיטרה, הוא גם מחנך ופדגוג מהשורה הראשונה. על מגמת המוסיקה יוצאת הדופן ברמתה ובאופיה, שאותה הקים דני לפני 31 שנה בחיפה, נכתב לא מעט בקיץ האחרון. אני אישית הייתי תלמיד במגמה הזו ובהמשך חבר בצוות המורים במשך 14 השנים האחרונות. והנה בדיוק בתחילת שנת הלימודים הראשונה ללא דני וללא כל צוות המורים הבכיר במגמה (שהוחלף באישון לילה ללא ידיעתו בצוות מורים אחר, כנראה זול יותר וכנראה פחות "בעייתי"), דני מתבשר על זכייתו בפרס היוקרתי. אני כל כך שמח ונרגש בשבילו, וחושב שאין מלחין שמגיע לו יותר מדני לקבל את הפרס הזה. אני אישית התבקשתי להיות חלק מוועדת השיפוט של הפרס, אך כשראיתי שדני הוא אחד המועמדים, מסיבות מובנות סירבתי, וטוב שכך. דני זכה בפרס בזכות ולא בחסד. והנה בדיוק כשדלת אחת נסגרה בפניו, מתחילות להיפתח בפניו דלתות חדשות רבות, שבכל אחת מהן מחכה לו הרבה הצלחה, שגשוג, יצירה, עשייה – כל מה שהוא אוהב ורוצה לעשות במלוא המרץ, ובאופן פרדוקסלי מה שמנע ממנו לעסוק בכל אלה ב"משרה מלאה" עד כה היה ההשקעה והנתינה הבלתי נגמרת שלו במגמת המוסיקה הנפלאה אותה הוא בנה במו ידיו ואותה הוא הביא להישגים חסרי תקדים במשך 31 שנה. אז הרבה ברכות דני היקר, ומצפה כבר בכליון עיניים לבצע את "ממעמקים" באפריל הקרוב.

פרישה בגלל איומים

FB_IMG_1504939569561

עינב חזנוולד, היו"ר הפורש של הפועל רמת גן

גם על קבוצת הכדורגל והכדורסל של הפועל רמת גן כתבתי כאן לא מעט. בזכות האהדה שלי לקבוצה הכרתי כמה וכמה אוהדים שהפכו לחברים במשך השנים. את עינב חזנוולד, שחקן עבר של הקבוצה ובשנים האחרונות יו"ר הקבוצה (בהתנדבות), הכרתי בימי המאבק על המכתש בגבעתיים (2009-2010). היינו צוות מצומצם שנפגש אחת לכמה שבועות לדון בדרכי פעולה נגד הרס המכתש. עם עינב יצא לי לדבר הרבה, לנסוע יחד למשחקים, לשבת יחד ביציע, לשמוח יחד בנצחונות ולהתבאס יחד בהפסדים. כל כך שמחתי שעינב לקח על עצמו את ניהול קבוצת הכדורגל לפני מספר שנים. לדעתי הוא היה יו"ר מדהים, שפעל אך ורק מתוך אהבתו נטו לקבוצה, ללא אינטרסים. בתקופתו המועדון התנהל בצורה שקטה, ישרה ומקצועית. הקבוצה היתה טובה ויציבה והגיעה להישגים יפים (חצי גמר גביע המדינה, ארבע שנים ברציפות פלייאוף עליון בלאומית). הוא יזם ארועי מחווה לשחקני עבר של הקבוצה (למשל בעונה שעברה הזמין לאחד המשחקים את כל שחקני הקבוצה של 1964 שזכתה באליפות, כולם מעל גיל 70, עם בני משפחותיהם, לקבל את הכבוד מהאוהדים בהפסקת המשחק), אירועים מרגשים לזכר שחקני עבר ולזכר אוהדים מסורים שהלכו לעולמם. הוא השקיע במועדון את כל כולו, ללא שום תמורה, ושילם על כך מחיר אישי כבד. השבוע, אחרי מספר חודשים שבהם קיבל איומים (בעקבות החלטות מקצועיות שלא מצאו חן בעיני כמה גורמים), גם אשתו קיבלה טלפון מאיים – עליה ועל בנותיהם. בעקבות זאת עינב הודיע על עזיבתו. עם כל האהבה לקבוצה, שלומם של אשתו ובנותיהם, וגם הבריאות שלו ושל משפחתו קודמים לכל. למרות שכאוהד הקבוצה אני מאד עצוב על עזיבתו, כחבר ברור לי שהוא עשה את הדבר הנכון. מה שמאד מטריד בסיפור הזה הוא ההתערבות האלימה והבריונית במועדון הכדורגל השקט והצנוע שלנו, שגרמה בסופו של דבר לעינב לעזוב. הייתי רוצה שהמועדון יישאר נקי, ישר ומקצועי כפי שעינב שאף שיהיה, ושלא ינוהל על ידי גורמים אינטרסנטים שמעוניינים להכניס לקבוצה את מקורביהם. ומעל הכל, אני מקווה שהצעד הזה יעיר מישהו במשרד התרבות והספורט, ושיטופל היטב גם על ידי המשטרה, על מנת שדברים כאלה לא יחזרו. זהו מאורע עצוב מאד למועדון, לכדורגל בארץ ולספורט בארץ בכלל.
דבר אחד משמח אותי בכל זה – עכשיו, כשעינב חוזר להיות אוהד מן השורה, יש סיכוי שאחזור לשבת איתו ביחד במשחקים. עינב היקר, מחזק אותך מאד על ההחלטה הנכונה שקיבלת, למרות שתחסר למועדון כיו"ר. מאחל לך ולמשפחתך הרבה בריאות, שקט ורוגע. ומקווה לפגוש אותך שוב ביציע כאוהד כמו פעם.

הנה חלק מהודעתו של עינב:

אוהדים / שותפים יקרים,

1 .בשל לחץ כבד מאוד שמופעל עליי מכיוונים שונים אך ברורים, לחץ שמורכב מאיומים גלויים ומרומזים אשר מגיעים עד לפתח ביתי ועד למקום עבודתה של אשתי אני מודיע על התפטרותי מתפקיד יו"ר המועדון.
2 .זה תקופה ארוכה שאני חש מאוים ומסביבי רוחשת מערכת לחצים ואיומים קשה ביותר. הכל בסדר והכל נסבל עד אשר אנשים שפלים
החליטו לפגוע בי גם דרך איומים קשים ביותר על אשתי ועל בנותיי. כאן אני עוצר ,שם את אהבתי הגדולה למועדון בצד ויוצא מהמשחק.
יש כאן כמה משפחות ואנשים שכואב להם שהם כבר לא יכולים לפעול במועדון כבתוך שלהם כפי שעשו שנים רבות.
מותר לבצע שינויים ארגוניים במחלקת הנוער ובבוגרים. מותר לבחור מועמד ראוי אחר לתפקיד בכיר במחלקת הנוער ולא כפי שקבעו בכופר היישוב. מותר למועדון שפועל בצורה ישרה ומקצועית להביא כל שחקן שהמאמן רוצה ובכל תפקיד. אין יותר פרות קדושות במועדון. מותר למועדון בריא לפעול ולעשות הכל לטובת המועדון ללא מורא וללא משוא פנים.
3 .בתקופה הארוכה שאני מכהן כיו"ר עברתי אין ספור אירועים לא פשוטים והתמודדתי עם אנשים קשים וסיטואציות לא פשוטות. מי שנמצא בקרבתי יודע על מה אני מדבר.
הפרידה מהשכנים.
הפרידה מאינטרסנטים שהעיקו על המועדון.
כשמאמן נוער לא מרכיב שוער בהרכב אתה מקבל שיחות טלפון מאיימות ומוזמן לפגישות הבהרה קשות.
כשאתה מפטר מאמן ילדים  במחלקת הנוער, מסיבות מקצועיות בלבד, אז בכיר מאוד בעיריית רמת גן מנסה לסחוט אותך באיומים במשך שלוש שנים בצורה נוראה. עם הכל התמודדתי בהצלחה אבל כעת נחצו כל הקווים האדומים מבחינתי.
4. עמדתי בראש המערכת במשך תקופה ארוכה ומילאתי את התפקיד באהבה רבה ומתוך תחושה של שליחות.
שימשתי כיו"ר בהתנדבות מלאה וללא כל תמורה. לא לקחתי לעצמי שקל אחד בודד אף לא כהחזר הוצאות אישיות שהוצאתי על תפעול המועדון. לא היתה לי קופה קטנה… ולא הבאתי חשבוניות על ארוחות… המועדון נוהל ביושר שאין לו תקדים וההנהלה הנוכחית ידעה לשמור על כספי המועדון בקנאות ומתוך דאגה עמוקה לעצמתו ועתידו.
שמתי את כל החיים שלי בצד לתקופה ארוכה ,שילמתי מחיר אישי כבד ביותר אבל אני לא מצטער על שום רגע. זו הייתה גאווה גדולה לנהל את המועדון היקר הזה ואני מודה על הזכות הגדולה שניתנה לי .
אני אוהב את המועדון הזה אהבה חסרת תקדים, מחובר בנפשי לעבר שלו, להיסטוריה שלו, לסמלים שלו ובעיקר למכתש… ואמשיך לעשות הכל למען ביסוסו והצלחתו.

התרגשות של מפגש ראשון

תמיד כיף להגיע לתזמורת חדשה. מרגש להגיע לאולם החזרות הלא מוכר אל התזמורת הלא מוכרת, לראות ולשמוע את הנגנים מתחממים. מדי פעם נכנס אלי מישהו לחדר – האינספקטור שמוודא איתי את סדר היצירות בחזרה, אחד הנגנים בא לשאול על כמה אני מנצח בשוסטקוביץ'. התרגשות של לפני מפגש ראשון עם תזמורת חדשה.

כך היה אתמול בחזרת התזמורת הראשונה שלי עם הפילהרמונית של בוסאן. המשמעת והסדר בחזרות התזמורת הזו (וכנראה בכלל בקוריאה) מדהימים. דממה בכל פעם שאני עוצר. כל הנגנים נוכחים בזמן, אין אחורים, אין היעדרויות. וכך, למרות שהתזמורת היא לא מצויינת (אך לא רעה), ניתן היה להתקדם מאד בחזרה כי אף דקה לא התבזבזה על משמעת. וההתקדמות היתה אכן מהירה. בגלל ריבוי היצירות והסולנים תכננתי עשרים דקות בלבד של חזרה לכל יצירה. זה מצב ששומר על מתח ודריכות לכל אורך החזרה וגם הופך אותה למעניינת עבור הנגנים. כל 20 דקות מחליפים יצירה, סגנון, והיום גם סולן. הנגנים חייבים להישאר דרוכים, ולהיות קשובים לכל סולן וסולן.

20170904_124439

אחרי שאתמול קראנו את היצירות ללא הסולנים, היום החזרה היתה כבר עם הסולנים. כולם מצויינים, במיוחד התרשמתי משני כנרים צעירים קוריאנים – אחת ניגנה את הקונצ'רטו של סיבליוס ואחד את הקונצ'רטו של מנדלסון. המפגש שלי עם הסולנים היה ישר בחזרה עם התזמורת, ללא שום פגישה מקדימה – דבר שהכריח אותי להיות בדריכות שיא. בעצם שמעתי אותם בפעם הראשונה ומיד היה עלי להגיב בניצוח, תוך כדי האזנה לנגינתם וניצוח על התזמורת, וזאת על מנת שהתזמורת תהיה ביחד איתם, באותו טמפו ובבלאנס נכון. המצב הכי גרוע הוא כשצריך לחזור על מקום מסויים בגלל שהמנצח לא הצליח "לתפוס" את הטמפו של הסולן, ומזה רציתי להימנע. זה היה בהחלט אתגר עבורי, וטוב שיש לי הרבה מאד ניסיון בליווי סולנים, וגם היכרות טובה עם היצירות, כך שבסך הכל הייתי מאד יעיל בחזרה ולא נאלצתי לבזבז את זמן התזמורת בניסיון להבין מה הסולנים עושים. הכל זרם מיד מהקריאה הראשונה. ההתקדמות היתה טובה ומהירה ובסך הכל עד עכשיו כיף בחזרות איתם.

העיר בוסאן מאד יפה ומרשימה. חוף ים, נהרות, הרים ירוקים, אך יחד עם זאת עיר בנויה עם המון רבי קומות ומרכזים מסחריים ותרבותיים. הספקתי לטייל קצת, בעיקר באזור המלון ובחוף הים. הנה כמה תמונות.

20170904_184520

20170904_131628

20170904_185932

היום גם הלכתי לשמוע קונצרט אחר המתקיים במסגרת הפסטיבל, של תזמורת יפנית מצויינת ששמה

Central Aichi Symphony Orchestra

כמות הקהל באולם מרשימה, ועוד יותר מרשימה העובדה שרוב הקהל הוא צעיר, נערים ונערות בשנות העשרים ואפילו העשרה לחייהם. יושבים ומאזינים בקשב רב ובתשומת לב. מוחאים כפיים בהתלהבות. נהנים מהארוע, נהנים מהמוסיקה, נהנים מהביצוע. גם רבים מהנגנים בתזמורת צעירים. היה בהחלט קונצרט מצוין, שהסתיים בסימפוניה השניה של ברהמס ומיד אחריה כהדרן – ריקוד הונגרי מס' 1. בהדרן מותר לצלם, אז הקהל שולף את הטלפונים (שעד אז לא רואים ולא שומעים אותם כל הערב) ומצלם בוידאו. אז כמאמר הפתגם "ברומא התנהג כרומאי", גם אני צילמתי קצת מההדרן. הנה.

 

 

מחר בבוקר עוד חזרה, אחרונה לפני הגנרלית. אמשיך לעדכן

כאן בוסאן

למה לא מומלץ לטוס לקוריאה דרך בייג'ין? באיזה סרט החלטתי לצפות בזמן הטיסה הארוכה? למה המטוס היה ריק כשהגענו לבוסאן? ולאן החלטתי ללכת בשעה 11 בלילה שלפני החזרה הראשונה? בשעה טובה הגעתי לבוסאן, השעה 1.30 בלילה ומחר בבוקר אני מתחיל חזרות.

 

20170902_175229

 

המסע היה ארוך, והיו בו גם כמה רגעי מתח וחרדה, אך בסופו של דבר הגעתי לקוריאה, ואני כבר בחדרי במלון לפני שינה ולקראת תחילת החזרות עם הפילהרמונית של בוסאן מחר בבוקר.

להגיע לבוסאן אי אפשר בטיסה ישירה מתל אביב, חייבים איזשהו קונקשן. בחרתי לטוס דרך בייג'ין כי השעות היו יחסית נוחות והקונקשן לא ממושך מדי. אמנם כבר הייתי בשדה התעופה בבייג'ין לפני מספר חודשים וידעתי שיש שם הרבה בלגן, אך בגלל הרווח של שלוש וחצי שעות בין הטיסות ידעתי שיש לי מספיק זמן למצוא את הדרך לטיסת ההמשך. בפועל, כמעט שפספסתי אותה. למעשה, רק בזכות החלטה שלקחתי כשעה וחצי לפני הטיסה – להגיע קודם כל לגייט ולא לשבת בבית קפה – הגעתי לטיסה בזמן, וממש ברגע האחרון.

בשדה התעופה בבייג'ין השילוט מאד לא ברור, וקשה מאד להיעזר באנשים שעובדים שם. חלק מהם לא יודעים לאן לכוון אותך, חלק מכוונים אותך למקום הלא נכון, וחלק אולי יודעים לאן צריך ללכת אך לא יודעים אנגלית.

בנוסף לכל אלה התורים מאד ארוכים, גם ב5 בבוקר, וזזים מאד לאט. אז מסתבר שלמרות שבסך הכל היה לי קונקשן ושלא הייתי צריך אפילו לאסוף את המזוודה, הייתי צריך לעבור את כל התור הרגיל (שלקח 45 דקות) של כניסה לסין, עם מילוי טפסים ובהם כתובת שהייה בסין ומטרת הביקור (למרות שהייתי בקונקשן ובכלל לא נכנסתי לסין), אחר כך לקחת שאטל לטרמינל אחר (השאטל יוצא רק פעם בשעה, לא ייאמן, והנסיעה ארוכה, כאילו נוסעים לעיר אחרת), בטרמינל החדש צריך להוציא בורדינג פאס, ואז (כך חשבתי) ללכת לגייט. מסתבר שזו לא בדיוק הליכה אלא נסיעה ברכבת, ובסופה, כשכבר מגיעים, כל אחד עובר בדיקה בטחונית ארוכה ואיטית במיוחד וגם צריך למלא (שוב) טופס של יציאה מסין. שעת העלייה למטוס כבר התקרבה והתור לא זז. הייתי כבר בלחץ. אסור לאחר לטיסה. לשמחתי, בסופו של דבר "רק" רבע שעה אחרי שעת העלייה למטוס, ו10 דקות לפני ההמראה, הגעתי לגייט. הדייל שאל אותי כבר כשהבחין בי מרחוק "בוסאן?" והבנתי שאני כנראה הנוסע האחרון שרק לו מחכים. שלוש וחצי שעות בין הטיסות וכמעט אחרתי, למרות שהלכתי ישר אל טיסת ההמשך ולא בזבזתי זמן… ככה זה כשנוסעים דרך שדה התעופה בבייג'ין… ממש לא מומלץ! לפני כן, העברתי את הטיסה מתל אביב לבייג'ין בלמידה של הפרטיטורות ובצפייה בסרט המדהים שגרם לי גם לצחוק בקול רם וגם סחט ממני שוב דמעות – פורסט גאמפ

(run Forest, run…).

 

20170902_175421

 

את הטיסה מבייג'ין לבוסאן העברתי בשינה חזקה מאד. רק 3 שעות טיסה אבל זו היתה שנת הלילה שלי. היא היתה חזקה עד כדי כך שכשהדיילת העירה אותי, המטוס היה ריק, כל הנוסעים כבר ירדו, והיא סימנה לדייל שבתחילת המטוס לא לנתק אותו עדיין מהשרוול כי יש עוד מישהו שצריך לרדת. וואו! ישנתי באמת חזק.

בשדה התעופה אספו אותי אל המלון וכך יכולתי להתרשם מהעיר, עיר מאד יפה, מוקפת הרים ושוכנת לחוף הים (או האוקיינוס ליתר דיוק). הגעתי למלון ב13.30 והיה לי את כל היום להתארגן. הלכתי לישון שוב, אחר כך יצאתי לרחוב והלכתי עד החוף, אכלתי, למדתי את הפרטיטורות למחר, ובשעה 23.00 הבנתי שלא אוכל להירדם עדיין בגלל הבדלי השעות ובגלל שישנתי במשך היום. אז הלכתי לחדר הכושר של המלון. הייתי שם לבד ועשיתי אימון טוב מאד. אז עכשיו, בשעה 1.30 בלילה אני באמת הולך לישון, כי מחר ב10.00 אני מתחיל חזרות. אמשיך לעדכן.