תכנית מאתגרת אך לא מתסכלת

ימי החזרות הסתיימו בתחושה מצויינת. התכנית נהדרת, ההתקדמות בחזרות היתה טובה ומהירה, וההרגשה – יהיו קונצרטים מעולים

 

אחד הדברים שיוצרים התלהבות, דריכות, ריכוז ומוטיבציה בתזמורת זה יצירות טובות. כאלה שכיף לנגן. בימי החזרות של האנסמבל השבוע זה בהחלט הורגש. כל היצירות בתכנית הן מצויינות – סימפוניה מס' 27 המלהיבה והסוחפת של היידן, הקונצ'רטו לשני פסנתרים של מוצרט והקונצ'רטו לשני פסנתרים של באך, והרביעייה מס' 4 של שוברט. בנוסף, כשרמת הקושי של היצירות היא כזו שמאתגרת, אך מצד שני לא מתסכלת (כלומר שהיצירות לא קשות מדי, כאלה שאפילו שעות עבודה רבות לא מבטיחות תוצאה טובה). עם היצירות בתכנית זו, אחרי עבודה טובה בכל חזרה ניתן היה לשמוע מיידית התקדמות משמעותית, וזה כמובן יצר אצלנו תחושה שיהיו קונצרטים טובים. בנוסף, הרכב הנגנים טוב מאד. אל הקשתנים הנהדרים שלנו מצטרפים ארבעה נשפנים שמתוכם שני נגנים צעירים ש"גידלתי" בתזמורת הצעירה בחיפה. הם עדיין תלמידים, אך ברמה מאד גבוהה, ועבורם (וגם עבורי) זה פרוייקט מאד מיוחד ומרגש. אליהם מצטרפות שתי נשפניות מנוסות מקצועיות ברמה גבוהה, שסייעו לי "לחנוך" את הצעירים בפרוייקט הזה. ואל כל אלה הצטרפו שני הסולנים נהדרים שלנו – הפסנתרן הבינלאומי איתמר גולן ואשתו הפסנתרנית נטסוקו אינווה. הנוכחות של איתמר בחזרות גרמה לכולם לנגן יותר טוב. הרעיונות המוסיקליים שלו יפים, ואני מרגיש שיש לנו כימיה ושלא צריך כמעט לדבר. הנגינה שלו מלאה ברגש וגם מאד ספונטנית, וזו בהחלט חוויה לכולם. ובנוסף לכל אלה תהיה גם הפתעה שהכנו לקהל, וגם ממנה אנחנו מאד נהנים.

 

המלצה על הקונצרט מעיתון הארץ.

 

אז למרות ימי החזרות האינטנסיביים והמעייפים, שבמהלכם היו לי בנוסף גם חזרות אחה"צ עם התזמורות הצעירות שלי, ונסיעות רבות בכל הארץ (חיפה-ת"א-ב"ש), אני מרגיש סיפוק גדול מהחזרות, מהעבודה, מהתכנית ומשיתוף הפעולה עם הסולנים, ומצפה מאד לקונצרטים שיחלו מחר.

מוזמנים מאד

 

 

 

 

מודעות פרסומת

קהל שכיף להלהיב אותו

 

כמה כיף להופיע מול ילדים. זה קהל שכיף להלהיב ולסקרן אותו, להפעיל אותו, לרתק אותו. זה קהל אמיתי, שכשהוא מתלהב מיד מרגישים זאת, וגם כשהוא משתעמם מיד מרגישים זאת.

 

הקהל של הילדים רגע לפני עלייתי לבמה

 

היום היתה לי הופעה לילדים בבית שפירא בפתח תקוה, לפני קהל גדול ונלהב של ילדים שחלקם ממש קטנים (לדעתי היו שם אפילו בני 3 ו4) והוריהם. בחלק מההופעה ניגנתי בכינור בליווי בפסנתר של אלה פסיק, ובחלק מההופעה דיברתי איתם על ניצוח, ולמעשה ממש ניצחתי עליהם והפעלתי אותם – הם מחאו כפיים לפי הניצוח שלי. בנוסף הקרנתי להם כמה קטעי וידאו שלי כמנצח עם תזמורת, וגם קטע שבו אני מנגן בגיל 16 את הסימפוניה הספרדית של ללו עם התזמורת הסימפונית הצעירה של חיפה. נתתי להם לשאול שאלות, והם אכן שאלו שאלות יפות ומעניינות, שאיפשרו לי להסביר להם בתשובותיי נושאים שסיקרנו אותם, כמו מה ההבדל בין מנצח למלחין, מה נדרש מהמנצח ואם זה קשה להיות מנצח, איזה כלי נגינה יותר קל מכינור, ועוד.

 

 

בחלק של הנגינה ביצעתי את הפרק הראשון מ"האביב" של ויולדי, צ'רדש של מונטי, מרש חיילי הצעצוע של קרייזלר, וחלק מהגבוט מהפרטיטה השלישית של באך. הסברתי להם איך המוסיקה יכולה לתאר מצבי רוח שונים ורגשות שונים, איך היא יכולה ממש לתאר את הטבע ואת מזג האויר (כמו בויולדי). הדגמתי ביחד עם אלה את ההבדל, וגם את הקשר, בין מנגינה לליווי, על ידי נגינה בטמפי שונים ובאופי שונה.

הרבה זמן לא הופעתי מול ילדים, וגם הרבה זמן לא הופעתי בכינור, כך שזה היה עבורי בהחלט משהו מרענן, מאתגר ומלהיב.

אין כמו קהל של ילדים!

במקביל, אני ממשיך להתכונן לקונצרטים הקרובים עם איתמר גולן ונטסוקו אינווה ועם האנסמבל, ומתרגש מאד לקראתם.

הנה הפרק השני מהקונצ'רטו לשני פסנתרים של מוצרט שאותו הם יבצעו, בגרסה לשלושה פסנתרים, עם מולטיפיאנו וסולני תל אביב, מאוקטובר 2013.

 

יום בלתי נשכח

הקונצרט באולם הפילהרמונית בסט. פטרסבורג היה מרגש, מלהיב ומהנה. הקהל שמילא את האולם מחא כפיים בהתלהבות ודרש (וקיבל) הדרנים גם מהסולן וגם מהאנסמבל. המנהל של הפסטיבל שיבח את האנסמבל, ומוסיקאים ואנשים בעלי השפעה התלהבו. סיכום של יום בלתי נשכח.

image

היום הזה התחיל בחזרה גנרלית באולם. זו היתה חזרה "אינסטנט" – היינו צריכים להספיק לעבור על הכל במעט זמן. התחלנו עם הקונצ'רטו של היידן עם הסולן עמית פלד, ביצענו כל פרק מתחילתו עד סופו, ואחר כך חזרנו על שניים שלושה מקומות שהיה צריך לתקן. כך עשינו גם עם שאר היצירות בתכנית – הסרנדה של אלגר, הסימפוניה מס. 29 של מוצרט והיצירה של אריה ברדרומא.

image

הוספתי 15 דק' מעבר לזמן המתוכנן כדי להספיק הכל, אבל ההרגשה בסיום החזרה היתה טובה מאד. היינו דרוכים ונרגשים לקראת הקונצרט.
בזמן שנותר עד הערב בעיקר ישנתי, ובשעה שש וחצי בערב יצאנו מהמלון לכיוון האולם. עשינו חזרה קצרה על הבמה לחימום, ובה עברנו על התחלות הפרקים, ובסיומה הלכתי לחדר המנצח להתארגן ולהתלבש לקראת הקוצרט.
כמה דקות לאחר השעה שמונה, כשהתזמורת כבר היתה ישובה, נקראתי לעלות לבמה. ההמתנה לעלייה לבמה היא מאחורי וילון, וכאשר מנהל הבמה פתח אותו – ראיתי מולי אולם מלא וקהל שהחל למחוא כפיים. האנסמבל קם על רגליו, אני עליתי לבמה ומחיאות הכפיים התגברו כאשר עליתי על הפודיום. מרגש מאד, ובהחלט רגע יוצא דופן במיוחד עבורי (למרות שכל קונצרט נפתח בצורה זו).
התחלנו את הקונצרט. הערב כולו היה מרגש, האנסמבל היה מרוכז, אני הייתי בשליטה מלאה, והקהל היה קשוב מאד. גם היתה הרגשה ברגעים מסויימים שיצרנו ביחד באופן ספונטני הרבה ניואנסים מוסיקליים יפים. זה קרה גם עם הסולן עמית פלד, לאורך הקונצ'רטו של היידן. היה לנו דיאלוג מוסיקלי ספונטני, שכלל גם כמה "התקלות" מצידו. למשל, לפני הרפריזה של הפרק הראשון, יש הפסקה של פעמה אחת בלבד ואחריה חוזר הסולן עם המנגינה הפותחת כשהתזמורת איתו. באותה פעמה של הפסקה הסתכלתי אל עמית כדי להתחיל ביחד איתו וראיתי שהוא מסתכל אלי במבט של "לא לזוז"… עצרתי את הידיים שלי כי הבנתי שהוא יתחיל לנגן אחרי זמן ממושך יותר מאשר פעמה אחת, וחיכיתי לראות מתי הוא מכין את הקשת לתחילת הרפריזה. התחלנו לגמרי ביחד, התזמורת הגיבה היטב, ובכך נוצרה הפסקה ארוכה קצת יותר ממה שכתב המלחין, וזה יצר עוד יותר מתח שהשתחרר עם נגינת הצליל הראשון. כל זה קרה באופן ספונטני לגמרי, כמו רגעים אחרים בקונצ'רטו וגם ביצירות התזמורתיות האחרות.
בסימפוניה של מוצרט האנסמבל היה מאד משוחרר ונלהב, והקהל הגיב במחיאות כפיים סוערות ובדרישה להדרנים. מכיוון שבזמן החזרות הקצר שלנו לא יכולנו להספיק להכין הדרנים, ניגנו כהדרנים פרקים מתוך התכנית – הפרק השני מהסרנדה של אלגר והפרק האחרון מהסימפוניה של מוצרט.

image

אגב, גם עמית סיים את חלקו בקונצרט עם הדרן שאותו הוא ניגן בליווי של התזמורת – קטע נפלא ומרגש של בלוך שאותו הוא הקדיש לזכר מורו בוריס פרגמנצ'יקוב שגדל והתחנך בסט. פטרסבורג.

אחרי סיום הקונצרט היתה קבלת פנים שבה השתתפו מנהל הפסטיבל בוריס ברזובסקי, צוות ההנהלה של הפסטיבל, נגני האנסמבל, הסולן עמית פלד, נציגי הקונסוליה הישראלית ואורחים. מנהל הפסטיבל שיבח מאד את נגינת האנסמבל, את הרמה הגבוהה, את הסגנון, האיכות התזמורתית, וגם את הסולן עמית פלד ואותי. הוא אמר בבדיחות שאנחנו עושים יותר מדי חזרות, במקום להסתובב בסט. פטרסבורג וליהנות מיופיה.

image

הסולן, המנצח, הקונסולית ומנהל הפסטיבל בקבלת הפנים.

הרבה קשרים חשובים נוצרו לאנסמבל בנסיעה הזו, וזכינו להזמנות לבוא לנגן בסט. פטרסבורג שוב.
שמחים ומרוצים חזרנו אתמול בלילה לארץ (פרט לנגנים שחזרו לארצות מגוריהם באירופה), אחרי יום שכלל קצת זמן חופשי וטיולים, ואח"כ טיסת ערב לארץ.
בשבוע הבא – חוזרים ל"שגרה" – קונצרט נוסף של "דירה להשכיר" לילדים, הפעם במודיעין, וקונצרט למנויים מס' 2, עם הסימפוניה הרביעית של מאהלר בגרסא קאמרית.

אולם מדהים, ולעומתו – חזרה בחדר אמבטיה

סנט פטרסבורג – היום השני

את היום התחלנו בחזרה באולם הפילהרמונית של סנט פטרסבורג. אולם יפהפה עם אקוסטיקה מדהימה!

image

בגלל הזמן הקצר שהיה לנו, ניגנו בחלקים קטנים ומיד התחלנו לעבוד. הסימפוניה מס. 29 של מוצרט לאט לאט התחילה להתחבר, למרות שלא את הכל הספקנו ללטש. חלק מהעבודה השארתי למובילים לחזרת הסקציות וחלק נלטש עוד מחר בבוקר. סיימנו את חזרת הבוקר בקונצ'רטו לצ'לו של היידן, ללא הסולן עמית פלד, שנחת רק אחר הצהריים… לאחר הפסקת הצהריים התזמורת התפצלה לסקציות, ואריק (המנכ"ל) ואני הלכנו למסיבת העיתונאים של פתיחת הפסטיבל.

image

שקופית הקונצרט של האנסמבל במסיבת העיתונאים.

במהלך מסיבת העיתונאים הוצגו משתתפי הפסטיבל, ביניהם הקלרניטן האיטלקי ברונו די ג'ירולמו, שאף ניגן כמה פראזות בקלרינט.

image

אריק אמר כמה משפטים (ברוסית) על ביקור האנסמבל ואני הוספתי על דבריו (באנגלית). במסיבת העיתונאים השתתפה גם הקונסולית הישראלית בסנט פטרסבורג, ויולטה דיצ'נקו, שסיפרה קצת על החלק הישראלי בפסטיבל (אנחנו…).

image

הישראלים של הפסטיבל – הקונסולית ואנחנו.

חזרת אחר הצהריים של האנסמבל היתה, לצערנו, לא באולם הקונצרטים, אלא בחדר עם אקוסטיקה של אמבטיה. הכל מהדהד נורא, הכל חזק, לא שומעים כלום… ניסינו לעשות את המקסימום בתנאים האלה  ולעבור לפחות על שתי היצירות הנוספות, בתקוה שמחר בבוקר, כשנהיה שוב באולם, נוכל לשמוע טוב יותר ולשפר מה שצריך.
לאחר החזרה הלכתי לבקר את עמית פלד, הסולן שלנו, שהגיע בינתיים לעיר ולמלון. שמחתי מאד לפגוש אותו, אבל זה היה קצר מאד כי הוא בדיוק התאמן (על הצ'לו של פבלו קזלס), ורצה לסיים מהר וללכת לישון.
בערב זכינו להזמנה נדיבה מצד חבר הועד המנהל שלנו רוני אברמסון, שהתלווה אלינו לנסיעה ביחד עם אשתו. הוא הזמין את כל האנסמבל לארוחת ערב במסעדה מצויינת, במהלכה גם עשינו קבלת שבת וקידוש.

image

שולחן "הילדים" של האנסמבל – איתן, אוהד, ניר, שולמית וזוהר.

image

רוני אברמסון עושה קידוש לשבת.

מחר בבוקר החזרה הגנרלית, עם הסולן עמית פלד, ובה נעבור על כל התכנית, ובערב הקונצרט הגדול לפתיחת הפסטיבל.

יצאנו לדרך

המלחין והפסנתרן נעם סיון הגיע לארץ, לחזרות לקראת הקונצרטים של יצירתו "מוות ולידה", אותה נבצע באנסמבל ביחד עם מקהלת זמרי קולגיום, הסולניות עינת ארונשטיין ואינאס מסאלחה, ונעם עצמו בפסנתר. היום היה יום אינטנסיבי מאד, שכלל חזרת מקהלה איתי, כשנעם ניגן בפסנתר ואינאס הדריכה את המקהלה בענייני דיקציה בערבית. אח"כ המשכנו נעם, אינאס ואני לחזרה על קטעי הסולו ביצירה, ובמיוחד על השיר של מחמוד דרוויש "לא מכיר את האיש הזר".

20140603_152441

נעם סיון, אינאס מסאלחה ואני, במפגש המשותף הראשון שלנו בהכנות ליצירה "מוות ולידה".

היצירה "מוות ולידה" היא יצירה מדהימה, אך קשה מאד לכולנו. העבודה היא בחלקים חלקים, לאט לאט, בניסיון לפענח כל חלק מבחינת התוכן, המשמעות, ההגייה, הסולפז', הקצב והכוונה המוסיקלית. עבורי זו עבודה מרתקת, ולמרות כמות החומר העצומה שעלי ללמוד, אני נהנה מכל רגע. הטקסטים מרגשים מאד ומולחנים בצורה שמביעה היטב את הכוונה. הנה השיר "לא מכיר את האיש הזר" של מחמוד דרוויש, אותו שרה אינאס בערבית בחלק הראשון של היצירה. התרגום לעברית נעשה על-ידי אינאס.

אני לא מכיר את האיש הזר, ולא את סיפור חייו…
ראיתי לווייה, הלכתי אחרי הארון
כמו האחרים, מרכין ראשי בכבוד.

לא מצתאתי סיבה לשאול: מיהו האיש הזר?
איפה הוא חי, איך נפטר,
כי סיבות המוות הן רבות,
וביניהן כאב החיים.

שאלתי את עצמי: האם הוא רואה אותנו,
או לא רואה כלום ומצטער על שהגיע לסוף הדרך?
ידעתי שהוא לא יפתח את הארון המכוסה בלבנדר
לברכנו לשלום ולהודות לנו ולספר לנו את האמת
(מהי האמת?)

אולי הוא כמונו בשעות אלו
מקפל את צילו.
אבל הוא האיש היחיד שלא בכה הבוקר הזה
ולא ראה את המוות חג מעליו, כמו נשר
החיים הם בני-הדודים של המתים
והמתים ישנים בשקט, בשקט, בשקט.

מיהו האיש הזר ומה שמו?
אולי הוא סופר, או פועל, או פליט, או גנב
או רוצח… אין הבדל.
כולם שווים בפני המוות.
הם לא מדברים
ואולי, לא חולמים.

לוויית האיש הזר היתה יכולה להיות שלי
אך התערבות אלוהית דחתה זאת
מסיבות רבות, וביניהן:
טעות גדולה בשיר.

 

השבוע ימשיכו החזרות כאשר הסולנית השנייה, עינת ארונשטיין, תצטרף. בשבוע הבא נעבוד ביחד ארבעתנו, בהמשך יחלו חזרות התזמורת והמקהלה, ולקראת הקונצרטים נחבר את כולם ביחד. בהחלט תהליך למידה מוסיקלי מרתק , מאתגר ומאוד מהנה.

שתי חזרות פורימיות

בקונסרבטוריון גבעתיים התחלנו הבוקר בחזרות לקראת הקונצרטים למנויים שיתקיימו החל מיום חמישי הקרוב. בחיפה, חזרה נוספת אחה"צ של תזמורת ביה"ס התיכון לאמנויות, לקראת הנסיעה לגרמניה בעוד פחות משבועיים. ולא שכחנו את פורים. כמה תמונות מהחזרות. חג שמח

1601956_255493231298302_933952195_o

חזרה ראשונה של האנסמבל, הבוקר בגבעתיים, לקראת הקונצרטים הקרובים למנויים

 

1545887_10201674906863906_1920783866_n

ליאה ויוליה במצב רוח פורימי שסוחף גם אותי

 

20140316_181948

הבנות מכינור ראשון בתזמורת התיכון לאמנויות בחיפה

 

20140316_182025

ותמונה של כינור ראשון עם המנצח

האנסמבל ודוד גריילסאמר – מתחילים מחר

בפעם הקודמת שדוד גריילסאמר חבר לאנסמבל סולני תל-אביב כסולן ומנצח – התוצאה היתה נפלאה והביקורות שיבחו. מחר אנחנו מתחילים פרוייקט שכולו יהיה בניצוח של דוד גריילסאמר, ובשיאו הוא גם ינגן את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 17 של מוצרט.

2012-03-29 12.15.47

דוד גריילסאמר עם סולני תל-אביב במרץ 2012

למחרת הקונצרט של האנסמבל עם דוד גריילסאמר לפני כשנתיים כתב נעם בן זאב את הדברים הבאים:

סער ופרץ – והבעה מעודנת

תוכנית יפה חיבר ברק טל, המנצח והמנהל המוזיקלי של אנסמבל סולני תל אביב,לקונצרט הזה: הוא עשה ״זום אין״ למחצית המאה ה 18 – ובדק מה הלחינו שם; ולא צריך לחפש הרבה בתקופה הזאת כדי לגלות בה אוצרות. מוצרט מוקדם, קרל פיליפ עמנואל באך בשיאו, היידן מוקדם אף הוא (הסימפוניה מס׳ 27). כל אלה סוערים, מתרוננים; וקפ״ע באך והיידן אפילו משתוללים ממש כיאות לסגנון ״הסער והפרץ״ הרומנטי האופנתי והאופייני לשנים האלה ביצירתם. בהתאם, אנסמבל סולני תל אביב לא התאפק גם הוא, והשיל הגנות ועכבות, בלי פחד, כדי לעשות צדק עם המוזיקה.
במיוחד סער האנסמבל ביצירות הראשונות בערב: הסימפוניה השלישית של קפ״ע באך, בנו השני של יוהן סבסטיאן, שנוגנה בלי מנצח בהובלת הכנר הראשי מתן דגן; והקונצ׳רטו מס׳ 9 של מוצרט: היצירה המרכזית בערב, אליה נשאו כולם עיניים ואחריה סערו ופרצו גם הם במחיאות כפיים – בגלל הסולן־מנצח שלה, דוד גריילסאמר. הוא לא איכזב: תענוג לשמוע את גריילסאמר, כי הוא אותנטי, ומחשבתו תמיד ייחודית ומלאת דמיון, והניצוח שלו מעודן בהבעתו ומדוייק. גריילסאמר מביא זווית חדשה למוצרט, וזאת בלי מניירות ובלי כרכורי אגו והתפארות במוזיקליות הכובשת שלו, אלא מתוך צניעות. כאן הוא התקרב מדי להפניית עורף לסגנון, אבל לא חצה את הגבול והזכיר לקהל שוב למה כדאי לצאת לשמוע מוזיקה.
סוף הקונצרט הציג עוד סולן נהדר, נגן הקרן אלון ראובן, ביצירה כפויית טובה במקצת של המלחין הגרמני כריסטוף פרסטר אותה הוא ניגן במוזיקליות רבה; ואת המנצח ברק טל, שהגיש היידן סוחף לסיום.
2012-04-01 21.20.33

מחר יחלו החזרות עם דוד גריילסאמר לקראת שני קונצרטים שלו עם האנסמבל, בהם הוא יבצע את הסימפוניה מס' 29 של מוצרט, מבחר קטעי אופרה של ראמו, יצירה חדשה לתזמורת של המלחין הישראלי נמרוד סהר, ואת הקונצ'רטו לפסנתר מס' 17 בסול מז'ור של מוצרט. הקונצרטים במוצ"ש הקרוב וביום ראשון, בחיפה ובתל-אביב. שיהיה בהצלחה.