הוקרה לקונסרבטוריון ולחבר

לאחרונה הופעתי כמנצח אורח בשני קונצרטים תזמורתיים מאד מיוחדים עבורי בהיבט האישי. על הסינפונייטה באר שבע ניצחתי בערב התרמה למען קונסרבטוריון באר שבע (שבו אני מנצח באופן קבוע על התזמורת הייצוגית), שגם היה ערב פרידה ממנהלו הפורש של הקונסרבטוריון ידידי נגן המנדולינה יקי ראובן. גייסתי למטרה זו גם את זמרת הסופרן קרן הדר, שאיתה הופעתי רק חודש לפני כן ביחד עם סולני תל אביב. לחזור לנצח על הסינפונייטה, והפעם אחרי קרוב לשנתיים שלא פגשתי אותם, זה תמיד משמח. מכל הפעמים שניצחתי על התזמורת הזו, אני חושב שבפעם הזו התזמורת נשמעה הכי טוב. היתה שם בשנתיים האחרונות תחלופה של נגנים שהשפיעה מאד לטובה במיוחד בכלי הקשת ובמיוחד בקולות הפנימיים. הצליל של המיתרים נשמע יותר אחיד, יותר עגול ויותר מגובש, והנגינה באופן כללי הרבה יותר מוקפדת ומלוטשת. בזמן קצר מאד של חזרות הצלחנו להכין תכנית שכללה את הפתיחה "הספר מסביליה" של רוסיני, את הקונצ׳רטו למנדולינה (במקור כינור) ופסנתר  של מנדלסון בגרסה לתזמורת מלאה עם נשיפה, ושבעה שירים ממיטב הזמר העברי. עיקר העבודה היתה במנדלסון, יצירה שהנשפנים לא הכירו, כי לרוב היא מבוצעת עם מיתרים בלבד. בנוסף, התוים שלהם היו כתובים בצורה שמקשה עליהם מאד. יש ביצירה הזו הרבה מאד תיבות הפסקה לכל כלי, תיבות שבהן לרוב רק שני הסולנים מנגנים. בד"כ כשיש הרבה תיבות הפסקה, כתובים בתוים של כל נגן איזשהם סימני דרך שיסייעו לו להתמצא ולדעת מתי להיכנס – לרוב כותבים לנגן בתוים קטנים את המנגינה המנוגנת בתיבות האחרונות לפני כניסתו, וכך יש לו סימן. במקרה הזה, לא רק שהנשפנים לא הכירו את היצירה, גם לא היו כתובים להם שום "תווי קיו" והם נאלצו לספור לפעמים 30 או 40 תיבות. הכניסות שלהם ביצירה הן לרוב לא יחד, כלומר, לדוגמה – קודם הבסונים ואחרי תיבה אחת החלילים ואחרי שתי תיבות הקרנות, ותיבה אחר כך כל היתר, דבר שמקשה עוד יותר… בנוסף, גילינו במהלך החזרה שהיו גם טעויות במספר תיבות ההפסקה בחלק מהמקרים. כל אלה למעשה הקשו מאד על העבודה, והוסיפו מאד לגודל האחריות שלי על הביצוע. היה עלי בעצם לתת את כל הכניסות לכולם במהלך החזרה. הייתי ממש "שוטר תנועה" שנותן כניסות ויציאות, כמעט כמו ביצירות בנות זמננו, וזאת רק על מנת שלכל נגן יהיה ברור מתי עליו לנגן. כמובן שבמהלך החזרה, כשהסברתי את כל אלה, וכל נגן רשם לעצמו אחרי מי הוא נכנס ומה הסימן שלו, הדברים התחילו להתבהר.

למחרת בחזרה הגנרלית כבר אפשר היה לשמוע שהתזמורת יותר משוחררת והכל נשמע יותר טוב, ואז גם הרמה הגבוהה של התזמורת ניכרה. בחזרה הגנרלית גם הצטרפה הזמרת קרן הדר, שאיתה היינו צריכים בחזרה של פחות משעה לעבור על כל השירים. לשמחתנו ולמזלנו ביצענו ביחד, קרן ואני, את מרבית השירים האלה ממש לא מזמן, עם סולני תל אביב, כך שאת כל הטמפי, שינויי הטמפי, הפרמטות וכו׳, כבר הכרתי היטב ויכולתי בקלות להוביל את התזמורת ללא בעיות.

הקונצרט עצמו היה ממש מצוין. התזמורת ניגנה נהדר. הסולנים בקונצ׳רטו של מנדלסון, יקי ראובן ודניאל צ׳ובנוב מרומניה, נתנו ביצוע מלהיב ואנרגטי לקונצ׳רטו של מנדלסון. קרן הדר כמו תמיד סחפה וריגשה, בשירים של עידן רייכל וארגוב (בעיבודים מעולים של זיו קוז׳וקרו, תום בר, רפי קדישזון ונועם שריף). ובפתיחה של רוסיני אפשר היה לשמוע את האיכות התזמורתית של הסינפונייטה. לקראת סיום הערב אמרתי מהבמה כמה דברי שבח ותודה לידידי יקי ראובן, שפורש מניהול הקונסרבטוריון, אחרי שהביא אותו להישגים גבוהים הן באיכות והן בכמות התלמידים והפעילות. יקי ישוב לשתף פעולה איתי ועם סולני תל אביב ממש בקרוב, בתכנית עונות השנה בכינור ובמנדולינה, שאיתה נופיע חמש פעמים במהלך חודש ינואר.

אחרי הקונצרט, בנסיעה הביתה מב"ש, קרן לקחה אותי חלק מהדרך – עד תל אביב. ואז, סופסוף היתה לנו הזדמנות לדבר קצת, אחרי שבזמן האחרון נפגשנו בעצם רק על הבמה – בחזרות ובקונצרטים, ולא הספקנו לדבר על שום דבר חוץ ממה שקשור לביצוע…

הקונצרט השני שעליו ניצחתי לאחרונה כאורח, היה קונצרט מרגש עם תזמורת המושבות, שהיא תזמורת חובבים טובה, ועליו אספר בפוסט הבא.

שירי ילדים למבוגרים

יצירת מופת מהגדולות שנכתבו

דנה מרבך, זמרת סופרן

כשיש לי קונצרט ווקאלי רב משתתפים זו תמיד התרגשות עצומה. וכשהיצירה המרכזית בקונצרט היא יצירת מופת מהגדולות שנכתבו בהיסטוריה – הרקויאם של מוצרט – אז ההתרגשות כפולה ומכופלת. בסוף ינואר יצטרפו אל אנסמבל סולני תל אביב ואלי חברי האנסמבל הקולי הישראלי (מנהל מוסיקלי יובל בן עוזר), והסולנים דנה מרבך לסופרן), ניצן אלון (אלט), רון זילברשטיין (טנור) ועודד רייך (בריטון) לביצוע היצירה המצמררת הזו.

רון זילברשטיין, זמר טנור

זו יצירה גאונית שכל פרק בה הוא מדהים ומרגש, ורק למידת הפרטיטורה גורמת לי להתרגשות בכל פעם שאני פותח אותה. הנה פרקי הconfutatis והlacrimosa, מביצוע של האנסמבל בדצמבר 2013 עם מקהלת קולגיום שאותה ניהלתי מוסיקלית באותה תקופה.

התכנית כולה נהדרת, ויהיו בה גם קטעים ליריים של גריג שתוזמרו מפסנתר ע"י מורן מגן, ובביצוע בכורה, יצירה חדשה של דני עקיבא לאלט ותזמורת – "שירים לאביתר", למילים של אבנר פרץ. היצירה של דני עקיבא נהדרת, הטקסטים הם למעשה שירי ילדים שמיועדים ומותאמים למבוגרים, כולם בעברית. יש בהם הומור, הרבה דמיון של ילדים, דרמה, פחדים וכל קשת הרגשות שילדים חווים. אני בטוח שהקונצרט כולו יהיה חוויה נהדרת למבצעים ולקהל.

במושבות ובנגב

שני קונצרטים מעניינים עם תזמורות שונות יהיו לי בשבוע הקרוב:

ביום שני 16.12 (מחר) – אנצח על תזמורת המושבות בקונצרט עם תכנית מאתגרת מאד ובה הפתיחה ל"חליל הקסם" של מוצרט, וריאציות על נושא של היידן מאת ברהמס, וסימפוניה מס׳ 7 של בטהובן. תזמורת המושבות היא תזמורת חובבים טובה, שנגניה מסורים ומשקיעים, ולכן גם ניתן להגיע איתה לתוצאות מצויינות. בחזרות היתה אוירה טובה וזכיתי לשיתוף פעולה מלא מהנגנים, ואני בטוח שהקונצרט יהיה ברמה גבוהה מאד.

חזרה עם תזמורת המושבות

וביום חמישי 19.12 אנצח על הסינפונייטה באר שבע בערב חגיגי לכבוד קונסרבטוריון באר שבע, ולכבוד מנהלו הפורש – נגן המנדולינה יקי ראובן. יקי גם יהיה אחד הסולנים בערב הזה, ויבצע במנדולינה, ביחד עם הפסנתרן דניאל צ׳ובנוב מרומניה את תפקיד הסולו כינור בקונצ׳רטו לכינור ופסנתר של מנדלסון. עוד בתכנית, הפתיחה "הספר מסביליה" של רוסיני, ושירים ישראלים של ארגוב ושל עידן רייכל עם קרן הדר, ובעיבודים של רפי קדישזון, תום בר, נעם שריף וזיו קוז׳וקרו.

חוזרים לשתף פעולה – יקי ראובן ואני

מארש טורקי בגרסת ג׳אז

הקונצרטים של האנסמבל עם המטאור הסיני ג׳יה יואן היו מוצלחים מאד. הפעם לא היו יותר מדי דרמות לגבי הקונצ׳רטו שהוא ניגן, אם כי ליתר ביטחון, בעקבות נסיון העבר שלי איתו, הדבר הראשון ששאלתי אותו כשאספתי אותו משדה התעופה, היה – "אתה מנגן איתנו שופן 2 כן?". הקהל שהגיע לקונצרטים יצא מגדרו מהתלהבות מנגינתו, גם בקונצ׳רטו של שופן, וגם בשני ההדרנים – הראשון יצירה סינית קצרה והשני גרסה ג׳אזית של המרש הטורקי של מוצרט. החיבור של ג׳יה עם הנגנים היה מצוין, והנגינה שלו נהדרת – מלאה ברגישות ועידון, אבל גם וירטואוזית וסוחפת.

על התכנית, שהיצירות בה היו כולן מהתקופה הרומנטית, ניצח המנצח האוסטרי ארנסט הצל. לפני הגעתו ארצה נתתי לתלמידי סדנת הניצוח שלי מהאקדמיה למוסיקה בתל אביב לעבור עם האנסמבל על התכנית בחזרת הכנה.

ההתנסות הזו חשובה מאד לסטודנטים, כי היא משקפת סיטואציה "מהחיים" שמנצחים נתקלים בה לא פעם. משימתם היתה לעבור עם התזמורת בזמן קצר על התכנית, לחזור על המקומות שדורשים עבודה, לדעת בדיוק איזה סוג עבודה נדרש בכל קטע ובכל פרק (עבודה ריתמית, עבודת אינטונציה, לימוד פסז׳ים קשים וכו׳), ולעשות אותה במהירות וביעילות, ועם ניצוח ברור. כמובן שסייעתי להם בזה במהלך החזרה, ובסה"כ כחזרת הכנה זה היה טוב מאד, גם לסטודנטים וגם לתזמורת.

פינלנד – לראות ולקנא

סאנה מרין (שניה מימין) ראש הממשלה הצעירה בעולם, ולצידה השרות הבכירות בממשלת פינלנד החדשה

בזמן שישראל הולכת לבחירות בפעם השלישית בתוך שנה, ולא בגלל אידאולוגיה, אלא אך ורק בגלל ענייני אגו אישיים של גברים באזור גיל 70, בפינלנד התמנתה לראשות הממשלה בחורה בת 34, הצעירה בעולם, סאנה מרין, כשלצידה בקואליציה ארבע מפלגות שבראשותן נשים. שלושה תפקידים בכירים בממשלה – שר אוצר, שר חינוך ושר פנים – ניתנו לנשים בגילאי 32-35. על הקשר שלי עם המוסיקה והמוסיקאים של פינלנד כתבתי כאן באחד הפוסטים הקודמים, עכשיו ללא ספק יש לי סיבה נוספת לאהוב את המדינה הזו. הנה אחת מתוך שלל הכתבות על הסנסציה הגדולה בפינלנד. הלואי עלינו!

לחצו כאן לקריאה

ערב מרגש ונוסטלגי

אחרי 30 שנה

כשהרמתי את הידיים בתחילת החזרה על הריקוד ההונגרי מס׳ 6 של ברהמס על הבמה של אודיטוריום רפפורט – ההתרגשות הגדולה ניכרה גם על פניהם של הנגנים וגם עלי. זו לא היתה תזמורת רגילה. זו היתה תזמורת של נגנים שרבים מהם כבר לא עוסקים במוסיקה באופן מקצועי שנים רבות, יש ביניהם הפרשי גילאים גדולים, והבדלים גדולים ברמת הנגינה. אבל המשותף ביניהם גדול יותר מהמבדיל ביניהם. יש לכולם הרבה מאד זכרונות ילדות משותפים, אהבה משותפת, וגעגוע אל אדם מיוחד אחד, נערץ, שהיה החוט המקשר בין כולם – אליעזר החתי ז"ל, מייסדה ומנצחה של התזמורת הסימפונית הצעירה חיפה במשך עשרות שנים. המפגש לנגינה משותפת ביחד עם סולני תל אביב בקונצרט סיום העונה היה מרגש מאד. היו שם נגנים שלא ראו זה את זה כבר 30 שנה, היו כאלה שהביאו תמונות ומזכרות מסיורים של התזמורת לחו"ל בשנות ה80, והיו כאלה שהזכירו לכולם ארועים משעשעים מההווי של התזמורת לפני 30 שנה. ואז התחלנו את החזרה, וכבר בקריאה הראשונה זה צלצל טוב. בכל זאת, הפעמים הרבות שכולם ניגנו את הריקודים ההונגריים של ברהמס בצעירותם בתזמורת עם אליעזר, נתנו את אותותיהם. היה קל מאד לאחד ולגבש את ההרכב המיוחד הזה בזמן קצר. וכעבור כחצי שעה של חזרה, הגיעו נגני אנסמבל סולני תל אביב והצטרפו אל תזמורת הבוגרים שנוצרה זה עתה, לחזרה קצרה של כ-10 דקות של נגינה משותפת. אחר כך הבוגרים הנרגשים הלכו לנוח ולהתארגן, ואני המשכתי את החזרה עם סולני תל אביב.

ובקונצרט עצמו, לאחר סיום היצירה הראשונה – חמישיית המיתרים של ברהמס אופ. 111 – הגיע החלק המרגש, לזכרו של אליעזר החתי. הזמנתי את בוגרי התזמורת לדורותיהם לעלות לבמה ולהצטרף אל אנסמבל סולני תל אביב, והקהל באולם הריע בהתרגשות. ישבו באולם בוגרים נוספים שבחרו לא להצטרף בנגינה, וגם בתו של אליעזר, טלי, קרובים וחברים של המשפחה, ומי שהיה ידידו הקרוב ועוזרו הנאמן של אליעזר בכל ענייני הארגון והלוגיסטיקה בתזמורת – חנן אברון.

הבוגרים יושבים באולם

טלי, ביתו של אליעזר החתי

בשם הבוגרים דיברה גילה בוסקילה – כנרת בתזמורת הצעירה לפני למעלה מ30 שנה, וכיום רופאה – ואמרה דברים מרגשים וכל כך נכונים על אליעזר. התזמורת המשותפת הגדולה ביצעה ביחד את שני הריקודים ההונגריים של ברהמס – מס׳ 5 ו6, עם המון התלהבות, התרגשות ואנרגיה, והביצוע היה מצוין.

תזמורת בוגרי הסימפונית הצעירה חיפה

אחר כך, בהפסקת הקונצרט התאספנו שוב לצילומים ולהעלאת זכרונות. איכשהו, היתה לי הרגשה שאליעזר צופה בכל זה והוא תיכף יבוא ויצטרף לחגיגה.

 

וגם אחרי סיום הקונצרט יצאו חלק מהבוגרים לשתות, לבלות ולהמשיך את הנוסטלגיה בבית קפה סמוך. כמובן שהרבה תמונות, התכתבויות וקטעי וידאו הועלו גם בימים שאחרי הקונצרט בקבוצת הווטסאפ ובעמוד הפייסבוק של בוגרי התזמורת הסימפונית הצעירה חיפה. ערב מרגש ובלתי נשכח!

שליימ׳לה עם סולני תל אביב

שלמה גרוניך כבר הפך להיות ידיד ותיק של האנסמבל ושלי. לאורך כל שנות קיומו של האנסמבל אנחנו משתפים איתו פעולה. ביצענו כמה מיצירותיו הקלאסיות, והופענו יחד איתו פעמים רבות בעיבודים תזמורתיים לשיריו המוכרים.

לפני מספר ימים, לכבוד סיום עונת הקונצרטים שלנו, לקראת העונה הבאה ולקראת סיור הקונצרטים לקוריאה שמצפה לנו בסוף אוגוסט, קיימנו ערב התרמה לאנסמבל שמטרותיו, בין היתר, חידוש מנויים, גיוס כספים והעלאת המודעות לאנסמבל בקרב קהל חובבי המוסיקה. גייסתי לארוע את שלמה, שנרתם למשימה ונענה לבקשתי בשמחה (כמו יתר נגני האנסמבל), ואף דיבר לקהל במהלך הערב בשבחו של האנסמבל. הארוע התקיים בכפר שמריהו, בגינת ביתה של חברת הועד המנהל שלנו אורה הולין, אשה יקרה וטובה שתורמת תמיד את ביתה ברוחב לב למען ארועים מסוג זה.

כ-150 איש הגיעו לשמוע את האנסמבל עם שלמה גרוניך בתכנית שחלקה הראשון היה קלאסי קל (מתוך הדיברטימנטו למיתרים ומוסיקת לילה זעירה של מוצרט, מתוך הסויטה לחליל של באך, וכן מיצירות ג׳ופלין, אנדרסן וברהמס), ובחלקה השני הצטרף אלינו שלמה גרוניך עם הרבה אנרגיות, התלהבות, יצירתיות ומקוריות, הפעיל והקפיץ את הקהל, את נגני האנסמבל ואותי. הוא גרם לנו להצטרף אליו בשירה במקומות מסויימים (כולל המשפט "שליימ׳לה עם סולני תל אביב" בסיום השיר נואיבה), לנגן עם הרבה שמחה ולהיות שותפים מלאים לארוע מאד יוצא דופן, מיוחד ויפה.

הקהל יצא מאושר מהקונצרט, והתגובות הנלהבות ממשיכות להגיע אלינו. הארוע הזה למעשה סיים רשמית את עונת הקונצרטים שלנו, והוא גם סייע לנו להשיג את הכספים הדרושים לנו לנסיעתנו לפסטיבל בדרום קוריאה. אז עכשיו האנסמבל בחופשת הקיץ עד 21 באוגוסט, מועד תחילת החזרות שלנו לקראת הפסטיבל בדרום קוריאה.

עונת קונצרטים מרגשת בפתח

אחרי שנשוב מדרום קוריאה, נחדש את פעילותנו בארץ בקונצרט במוזיאון תל אביב במסגרת חג המוסיקה הישראלית, עם יצירות של צבי אבני, נעם שריף ועוד, ואחרי החגים נפתח רשמית את עונת המנויים שלנו בקונצרט "משייקספיר עד עידן רייכל" עם קרן הדר, שתשיר יצירה חדשה של בעז בן משה לטקסטים של שייקספיר, ויילד ואחרים, וכן שירים של גרשווין, ארגוב ועידן רייכל. בהמשך העונה נארח את הפסנתרן הסיני הבינלאומי ג׳יה יואן, את הכנרת האמריקאית רייצ׳ל ברטון פיין שתשוב אלינו אחרי הצלחת הופעותיה בעונה שעברה, ותנגן את הקונצ׳רטו לכינור של פגניני, הפסנתרן הישראלי תום בורו (שגם יופיע איתנו כסולן בדרום קוריאה), וסולנים נוספים רבים. נשתף פעולה עם האנסמבל הקולי הישראלי ונבצע איתו ביחד את הרקויאם השמיימי של מוצרט, וננגן כמה יצירות מופת נוספות כמו הסימפוניה החמישית של שוברט והקונצ׳רטו לפסנתר מס׳ 27 של מוצרט עם הפסנתרן האמריקאי-יהודי אדם ניימן.

 

אני מזמין את קוראי הבלוג בחום לעיין בתכנית הקונצרטים השנתית שלנו ולרכוש מנוי במחירים מוזלים במכירה המוקדמת עד סוף יולי. הנה התכנית המלאה – לחצו כאן

מאחל לקוראי הבלוג שלי קיץ נעים.

רגעים ספונטניים והפתעות

לא יודע אם זה מקובל בקונצרטים של הסינפונייטה הסלובקית או לא, ואם זה קורה לעיתים קרובות או לא, אבל לקבל מחיאות כפיים קצובות כשכל הקהל נעמד על הרגליים בסיום הסימפוניה האיטלקית של מנדלסון – זה מרגש. ובאמת התרגשתי, לא רק בסיום הקונצרט אלא לכל אורך הערב. בגלל כמות החזרות המעטה שהיתה לנו (הוזמנתי לבוא לנצח על הסינפונייטה הסלובקית בהתראה קצרה ולא יכולתי להגיע לחזרה הראשונה בגלל הקונצרט עם האנסמבל, אז למעשה היתה לנו חזרה אחת פחות מהמתוכנן), ביקשתי מהנגנים בחזרה הגנרלית לשים לב אלי היטב בקונצרט. ידעתי שהרבה מהניואנסים, שלא הספקתי לעבוד עליהם ביסודיות בחזרה, אצטרך להראות להם בקונצרט באמצעות הידיים. גם הכנתי אותם לכך שיהיו בקונצרט רגעים ספונטניים והפתעות. בקונצרט עצמו, כבר מתחילתו יצרתי כמה "הפתעות" כאלה, כדי להגביר את הדרמה במוסיקה (וגם לגרום לנגנים להיות בשיא הריכוז). בפתיחה קוריאולן של בטהובן, כבר אחרי שתי תיבות יש הפסקה של כל התזמורת. דממה. הארכתי אותה קצת יותר ממה שכתוב, כדי ליצור מתח, וכך גם בהפסקה התזמורתית הבאה כעבור שתי תיבות נוספות. זה עבד מצוין. לכל אורך הקונצרט הרגשתי שהנגנים הולכים איתי לגמרי, מגיבים לכל רובאטו (חופש ריתמי) שאני לוקח, ויוצרים את המוסיקה ביחד איתי. הפתיחה הדרמטית של בטהובן באמת היתה עוצמתית בקונצרט, וכשהיא הסתיימה היה שקט ארוך ומתוח לפני מחיאות הכפיים של הקהל. בהמשך הערב הצטרף אלי הצ׳לן היפני בן ה-23 מיצ׳יאקי אואנו לביצוע הקונצ׳רטו לצ׳לו בדו מז׳ור של היידן. הוא זכה לתשואות רמות הן מהקהל והן מהנגנים על נגינתו המוסיקלית והוירטואוזית, וסיים בהדרן מתוך סויטה של באך לצ׳לו סולו. ולאחר ההפסקה, כאמור, ביצענו את הסימפוניה האיטלקית של מנדלסון. הרגשתי בביצוע שהתזמורת בדריכות שיא, יוצרת יחד איתי את המתח וההרפיה שיש במוסיקה של מנדלסון, את הפראזות הארוכות בנושא השני, מגיבה אלי היטב לכל הדינמיקות שהראיתי להם, כולל אלה שלא תוכננו מראש, ונמצאת כל כולה לגמרי במוסיקה. כל קבוצות התזמורת ניגנו היטב, היתה תחושה מאד חזקה של ביחד. בפרק האחרון לקחתי טמפו די מהיר, והקפדתי לשמור עליו לכל אורך הפרק. הנגנים הגיבו מצוין. וכאמור, לאחר סיום הפרק האחרון, הקהל פרץ במחיאות כפיים סוערות ונעמד על רגליו במשך דקות ארוכות. בהחלט סיום מרגש לערב מרגש.

לאחר הקונצרט הלכתי לאכול עם ידיד שלי שגר בסלובקיה והגיע לז׳ילינה מעיר אחרת במיוחד כדי לשמוע את הקונצרט שלי. כשנכנסנו למסעדה ישבו שם כמה אנשים שהיו בקונצרט, והם החלו למחוא לי כפיים שוב.

כך הסתיים לו שבוע מרגש מאד שבו הייתי עסוק אך ורק במוסיקה, ללא דאגות היומיום. מצד אחד, כיף גדול. חלום. מצד שני – כמובן שדאגות היומיום צצו ועלו להן בראשי במהלך השבוע, ובמיוחד בלילות, וזה הקשה עלי מאד לישון לכל אורך השבוע. מקוה שכשאפגוש בבית את אשתי ובתי ואחזור לישון במיטתי, גם אצליח לישון יותר טוב מאשר בשבוע האחרון.

הנוף של סלובקיה, בדרך לשדה התעופה בוינה לקראת הטיסה חזרה ארצה.

ובינתיים הגיעה אלי ביקורת שנכתבה בקלגנפורט על הקונצרט של האנסמבל בתחילת השבוע. הביקורת מצויינת ומחמיאה מאד הן לסולן עמית פלד והן לאנסמבל –

"הסימפוניה מס׳ 29 של מוצארט הצעיר, ללא ספק אחת מהיפות ביותר, נוגנה ברעננות משתפכת והיתה מלאת חיים. לאור מחיאות הכפיים הרבות הם חזרו וניגנו את הפרק הרביעי המפורסם".

ערב בלתי נשכח בקלגנפורט

חשמל באולם

הקונצרט בקלגנפורט היה מרגש, מוצלח ובלתי נשכח. האולם היה מלא לגמרי (600 מקומות). כבר ביצירה שפתחה, האדג׳יו של ברבר, הרגשנו את החשמל באולם. לאחר הסיום החרישי של היצירה היתה באולם דממה מתוחה שנמשכה כחצי דקה לפני שהקהל החל למחוא כפיים.

אחר כך, כשהצטרף אלינו הסולן עמית פלד, הוא ביצע איתנו את וריאציות רוקוקו של צ׳ייקובסקי. זה היה ביצוע מאד ספונטני, עם הרבה גוונים, רגעים חופשיים מאד, וגם הפתעות בדינמיקה שהוא עשה רק בקונצרט ולא תוכננו מראש. היה כיף ליצור איתו ביחד ולהגיב מיידית לכל ניואנס שלו, כך שהליווי יתאים למה שהוא עושה. אחרי ההפסקה ביצענו את "קדיש" של מרק קופיטמן. דברי ההקדמה של עמית על היצירה, על מה שהיא מתארת, על המאבק שמתחולל אצל הבן שצריך לומר קדיש על אביו, על התמונות השונות מחייו של האב שחולפות במוחו של הבן – כל אלה עזרו מאד לקהל לחיות ולהרגיש את היצירה ואת הביצוע, להיות קשובים מאד לדיאלוגים ולמאבק בין הסולן לתזמורת. ה"קדיש" של קופיטמן היה גולת הכותרת של הקונצרט. עבדנו מאד קשה על היצירה הזו על מנת להכין אותה הכי טוב, והקהל הגיב בהתלהבות רבה, הן למוסיקה המרגשת, והן לביצוע העמוק של עמית איתנו.

עמית ואני ברגע של מנוחה בהפסקת הקונצרט.

בסימפוניה מס׳ 29 של מוצרט היינו כולנו מאד משוחררים. זה איפשר לי להיות ספונטני, וליצור עם הרבה הנאה ביחד עם האנסמבל, להפתיע מידי פעם בדינמיקות ובטיימינג, ובעיקר לשמור על דמיון והתלהבות לאורך הביצוע כולו. הקהל הגיב בהתלהבות רבה, ובגלל שלא היה לנו הדרן מוכן, ניגנו כהדרן שוב את הפרק האחרון מהסימפוניה, אבל באופן שונה. אחרי הקונצרט הקהל רכש דיסקים של האנסמבל (באחד מהם יש ביצוע של קדיש עם עמית פלד מקונצרט הבכורה של האנסמבל ב2001), ואני הלכתי לחגוג עם הנגנים, עם הסולן, ועם האורחים שהיו לי בקונצרט – נגנים מהתזמורת שניצחתי עליה בקלגנפורט לפני שנתיים ואיתם אני עדיין בקשר.

הקונצרט כולו, הביצועים המחשמלים של הסולן ושל האנסמבל, ההתלהבות של הקהל שמילא את האולם, והחגיגה הגדולה שהיתה לאחר הקונצרט, כולל המפגש עם חבריי מקלגנפורט מלפני שנתיים – כל אלה יצרו הרגשה של ערב חד פעמי ובלתי נשכח.

וכך, בסביבות השעה אחת בלילה הלכתי לישון, למשך ארבע שעות בלבד, כי בשש כבר היתה לנו ארוחת בוקר מוקדמת במלון ומיד אחריה יצאנו מקלגנפורט לוינה.

חזרה אחרי 7 שעות נסיעה

אחרי כארבע שעות נסיעה עם האנסמבל מקלגנפורט לשדה התעופה בוינה, נפרדתי מהנגנים, כדי להמשיך לעוד שלוש שעות נסיעה לסלובקיה. נהג של הסינפונייטה הסלובקית לקח אותי לעיר ז׳ילינה בסלובקיה, שם מתקיימות החזרות ושם יתקיים הקונצרט הערב.

הגעתי לז׳ילינה בשעה 14.00 וב16.00 כבר התחלתי חזרה, כי ביקשתי לסיים עד 19.00 בגלל ערב יום הזיכרון. התחלתי את החזרה עם הסימפוניה האיטלקית של מנדלסון, ומיד הרגשתי שגם התזמורת מצויינת וגם האקוסטיקה באולם מצויינת.

האולם הנהדר בז׳ילינה, סלובקיה.

זה היה מצד אחד כיף גדול, ומצד שני מאתגר – כשהתזמורת כל כך טובה ומגיבה כבר בקריאה הראשונה לכל ניואנס שאני מראה, צריך תוך כדי הביצוע הראשון לחשוב מהר ולהחליט איך ועל מה לעבוד איתם כך שיהיה מעניין ומועיל. החלטתי לעבוד בעיקר על עניינים מוסיקליים שקשורים בבלאנס ובארטיקולציה, והתזמורת שיתפה פעולה מאד יפה, קיבלה את כל השינויים שעשיתי (בקשתות, דינמיקות וכד׳) והלכה איתי. אחרי החזרה, הייתי מאד מאד עייף, חיפשתי מקום קרוב לאכול, חזרתי למלון והלכתי לישון. בבוקר המחרת, יום הזיכרון, קמתי לחזרה נוספת עם התזמורת, והפעם גם עם הסולן – צ׳לן יפני בן 23 שזכה באיזושהי תחרות בינלאומית לאחרונה. הוא ניגן (מצוין) את הקונצ׳רטו לצ׳לו של היידן בדו מז׳ור. המשכתי את החזרה בלעדיו עם הסימפוניה של מנדלסון והפתיחה "קוריאולן" של בטהובן. המזל הגדול שלי, זה שעל כל היצירות שבתכנית הזו ניצחתי כבר הרבה פעמים, כך שיכולתי לנהל את החזרות בטבעיות גם בלי שהיה לי זמן ללמוד מראש את הפרטיטורות. החזרה היתה טובה מאד, הצלחתי בזמן מאד קצר להוליך את התזמורת לכיוון הביצוע שלי – מבחינת סגנון הנגינה, האופי, הקלילות וכו׳. אחה"צ, אחרי מנוחת הצהריים, ואחרי התייחדות עם חללי מערכות ישראל בדקת דומיה בעמידה בחדרי (מנהג שלי בכל פעם שאני לא בארץ ביום הזיכרון), כבר ישבתי ללמוד קצת, בעקבות שתי החזרות ולקראת החזרה הגנרלית הבוקר. וגם הספקתי קצת להסתובב בעיר היפה והשקטה הזו ולהתרשם מהנופים שסביבה.

הבוקר, יום העצמאות של ישראל, תהיה החזרה הגנרלית, ובערב הקונצרט.

חג עצמאות שמח מסלובקיה

חוויות מאוסטריה

כעשרה נגנים שהגיעו מהארץ, יחד עם נגנית אחת שהגיעה מבאזל, נפגשו במוצ"ש בלילה במלון בוינה ללילה שלפני נסיעתנו לקלגנפורט.

לאחר שנכנסנו לחדרים, נפגשנו שוב, כמעט כולנו, במסעדה של המלון לארוחה לילית שמחה ומשוחררת.

בראשון בבוקר, בשדה התעופה בוינה, נפגשנו עם נגני האנסמבל שהתקבצו מיעדים שונים באירופה, ועם הסולן עמית פלד, לנסוע יחד לקלגנפורט, נסיעה שאורכת כ4 שעות. הדרך מאד יפה, הנוף נהדר, ומזג האויר חורפי וקודר, ואפילו הצלחנו לראות ולהרגיש קצת שלג.

באותו בוקר קיבלתי הודעה מצערת שאחת הנגניות שלנו, שהיתה אמורה להצטרף מפראג, לא יכולה לנגן כי היא שברה את היד. הצלחתי למצוא מחליפה מקומית – הכנרת הראשית בתזמורת האופרה של קלגנפורט, שבהתראה קצרה הסכימה להצטרף אלינו.

הגענו לקלגנפורט, התארגנו בחדרים, וכעבור כשעתיים של מנוחה התחלנו ללכת לעבר אולם ה"קונצרטהאוס", שם יתקיים הקונצרט בערב. בדרך עוד ראינו את מודעות הפרסום של הקונצרט.

התחלנו את החזרה עם הסימפוניה של מוצרט, ומיד הרגשנו גם עד כמה האולם מצוין, ולא פחות חשוב – שהתזמורת איכותית, מהירה, קשובה.

העבודה על הסימפוניה של מוצרט התקדמה בקצב מהיר, ולאחר ההפסקה הצטרף אלינו הסולן עמית פלד, לוריאציות רוקוקו של צ׳ייקובסקי ול"קדיש" של קופיטמן.

החזרה כולה נמשכה ארבע שעות, וכשסיימנו בעשר בלילה, כולם היו גמורים מעייפות. חלק מהנגנים עוד הלכו לאכול, לשתות ולבלות במקום סמוך לאולם, אני העדפתי לחזור לחדר וללכת לישון.

הבוקר צפויה לנו החזרה הגנרלית, ואחרי מנוחת צהריים, חזרת בלאנס (הקונצרט מוקלט לרדיו המקומי) ובערב הקונצרט. מהדיווח שקיבלתי, האולם אמור להיות מלא.

מצפה מאד ליום העמוס והמרגש. אמשיך לעדכן

ונציה, בואנוס איירס, רוסיה, כינור, מנדולינה והפתעות

מעברים חדים והרבה יצירות קצרות בקונצרט לא שגרתי

קובי רובינשטיין

את עונות השנה של ויולדי כל חובב מוסיקה יכול לשמוע בהרבה קונצרטים ברחבי הארץ והעולם, ובתדירות גבוהה, עם תזמורות שונות ובהרכבים שונים.  גם באנסמבל סולני תל אביב אנחנו מכינים עכשיו (ולמעשה כבר ביצענו פעם אחת בשבוע שעבר) קונצרט של עונות השנה. אבל הקונצרט הזה יהיה יוצא דופן ולא שגרתי. בקונצרט הזה לא נבצע את עונות השנה של ויולדי ברצף, אלא בין העונות נבצע עונות שנה של מלחינים אחרים – "עונות השנה בבואנוס איירס" של פיאצולה והעונות של צ'ייקובסקי. הבדל משמעותי נוסף – תפקידי הסולו בעונות השנה של ויולדי לא יבוצעו אך ורק בכינור כמקובל, אלא מידי פעם תפקיד הסולו יבוצע במנדולינה. וכך ייווצר ערב מאד מיוחד שבו נקפוץ מויולדי לפיאצולה ולצ'ייקובסקי, ובחזרה לפיאצולה ולויולדי, נעבור מכינור למנדולינה, וגם נפגיש את שני הכלים הסולניים יחד לביצוע לא שגרתי של הקונצ'רטו לשני כינורות של ויולדי בכינור ובמנדולינה. לסיום נבצע כמה יצירות מוכרות של פיאצולה, כמו הליברטנגו המפורסם. הקונצרט כולו יבוצע ברצף אחד, ללא הפסקה, וכל הקטעים בו קצרים (אין בו אף יצירה שאורכה יותר מ-12 דקות).

את התכנית הזאת ביצענו כבר, כאמור, לפני כשבוע בגוש עציון, והיא זכתה להצלחה גדולה.

הסולנים בקונצרט יהיו הכנר קובי רובינשטיין, שהוא הכנר הראשי שלנו, ונגן המנדולינה יקי ראובן.

יקי ראובן ואני עם האנסמבל

את יקי אירחתי כסולן עם האנסמבל כבר מספר פעמים בעבר. בפעם הקודמת שזה קרה גם הצטרפתי אליו בכינור וביחד ביצענו את הקונצ'רטו לכינור ולמנדולינה של ויולדי. הנה הפרק הראשון מהביצוע ההוא מדצמבר 2015. את הוידאו צילם וערך אלון הראל.

הקונצרטים יתקיימו במוצ"ש הקרוב, 16.3.2019 בחיפה (אודיטוריום רפפורט, 20:30), ביום א', 17.3.2019 בת"א (אודיטוריום הקונסרבטוריון הישראלי, 20:30), וביום ג' 19.3.2019 בעכו (הקונסרבטוריון העירוני, 19:00). לרכישת כרטיסים לתל אביב לחצו כאן. קוראי הבלוג יכולים ליהנות מכרטיסים מוזלים לתל אביב במחיר של 80 ש"ח בלבד עם קוד 1218.

 

קהל חם, מרקים חמים והרבה חוויות

סיימנו את סדרת הקונצרטים שלנו בגוש עציון לעונה זו. זו היתה העונה הראשונה שבה הופענו עם סדרת קונצרטים מלאה בגוש עציון, וזכינו שם להצלחה גדולה, לקהל חם ואוהד, ולתגובות נלהבות. שלושת הקונצרטים שלנו שם – עם שלמה גרוניך, עם ליאה ז'ו, ועונות השנה, היו מול קהל רב, וזכינו שם לחוויות נפלאות (המרקים החמים, הפינג פונג ופיסות השלג הם רק חלק מהחוויות שהיו לנו שם). הרבה תודות מגיעות למנהלת האמנותית והמפיקה של סדרת הקונצרטים שלנו שם סימה גל, שנתנה לנו להרגיש נפלא ואירחה אותנו בצורה נהדרת, ולמרות הנסיעות הארוכות תמיד הגענו לשם עם הרבה שמחה. מקוים לחזור לשם גם בעונה הבאה.

האנסמבל עם שלמה גרוניך בגוש עציון, דצמבר 2018

דור הולך ונעלם

אליעזר בלשה ז"ל

 

עם אסתר בלשה ז"ל היה לי קשר במשך קרוב ל-20 שנה. ראשית היכרותנו היתה כשהיא הדריכה אותי בהרכבים קאמריים במגמת המוסיקה בבית הספר לאמנויות ויצ"ו חיפה. היא היתה מורה מסורה, עם הרבה להט ואהבה למוסיקה ולתלמידיה. בהמשך נפגשנו די הרבה כאשר ניגנתי מוסיקה קאמרית עם פסנתרנים שלמדו אצלה. אחר כך, כאשר הייתי מנצח הבית בתזמורת חיפה והיא היתה בועדה המוסיקלית של התזמורת. גם עם תזמורת חיפה יצא לי לא פעם לנצח על קונצ'רטי לפסנתר בנגינה של תלמידיה כסולנים. במהלך היכרותנו היכרתי גם את בעלה אליעזר שנהג להצטרף אליה לקונצרטים. כשהקמתי את סולני תל אביב ב-2001, אסתר בלשה היתה מגיעה כמעט לכל הקונצרטים, והיא הפכה מהר מאד ל"אוהדת" ותומכת נלהבת של האנסמבל. ב-2006, לאחר פטירתה, במפגש עם בעלה אליעזר ובנותיהם, החלטנו להנציח את שמה של אסתר בקונצרט שנתי של האנסמבל. מאז, בכל שנה, אנחנו פותחים את עונת הקונצרטים שלנו בקונצרט על שמה של אסתר בלשה ז"ל. כמובן שעם השנים, הקשר שלי עם אליעזר ומשפחתו התהדק. בנוסף, לפני מספר שנים הצטרף לאנסמבל נגן האבוב ניר גבריאלי, שהוא הנכד של אליעזר ואסתר, וניגן באנסמבל באופן קבוע עד שנסע לאירופה ללימודים. אליעזר ומשפחתו הפכו לתומכים קבועים ונלהבים של האנסמבל, והגיעו למרבית הקונצרטים. בקונצרט פתיחת העונה הזו, על שמה של אסתר בלשה ז"ל, שהתקיים באוקטובר 2018, פגשתי את אליעזר בלשה בפעם האחרונה. הוא הגיע כבר על כיסא גלגלים ועם מטפל צמוד, ומצבו הרפואי כבר לא היה כמו בעבר. זה היה הקונצרט האחרון שבו הוא נכח בחייו. לפני מספר שבועות, בגיל 95, הוא נפטר. בהלוויה שלו נאמרו דברי הספד נוגעים ללב ומרגשים, שציירו את דמותו בדיוק כפי שהכרתי אותו – איש יוצא דופן, חם, איש משפחה, אוהב תרבות, אמנות ומוסיקה, מאד יסודי ומאד פרקטי, ובעיקר אדם שהיה נעים להיות בחברתו. בקונצרט הקרוב של האנסמבל – עונות השנה – אקדיש לזכרו של אליעזר את הביצוע של "אוקטובר" (שיר סתיו) של צ'ייקובסקי. יהי זכרו ברוך.

סל מטורף מכל המגרש – בטניס

על עיסוקי כטניסאי חובב ועל אימוני הטניס שלי אני לא מספר הרבה, בעיקר כי אין הרבה מה לספר. בילדותי התאמנתי בטניס באופן קבוע, השתתפתי בתחרויות, שיחקתי גם כמה שנים בליגה, ולפני כ12 שנים חזרתי לשחק ולהתאמן. בשנים האחרונות אני מתאמן באופן קבוע אצל מי שאימן אותי בילדותי, אמנון כסיף (שהוציא כמאמן כמה טניסאים ישראליים בכירים בהם יוני ארליך, תומר דנק, ליאור מור ואחרים, עם כולם אגב התאמנתי ושיחקתי בילדותי). האימונים מאד מהנים, ואני עושה מאמצים גדולים להתמיד. לפני כשבועיים באימון טניס רגיל, כשאנחנו מתמסרים מהקו האחורי, קרה דבר מדהים שלצערי הרב לא צולם (כי בד"כ אין מה לצלם כשאני משחק טניס) כך שאין לי שום דרך להוכיח שהוא אכן קרה… התמסרנו מהקו האחורי עם הכדור האחרון שנשאר בסל, ואחרי כמה מסירות החטאתי את הכדור בהחטאה "מעצבנת". בשלב הזה באימון בד"כ אוספים את הכדורים ומביאים אותם אל הסל הריק. אבל בגלל שלא רציתי לסיים בכזאת החטאה "מעצבנת", אז מיד, במקום לאסוף את הכדורים ביקשתי מאמנון להתחיל עוד כדור, כי היה לי אחד בכיס. הוא הסכים, אבל סל הכדורים הריק כבר היה בתוך המגרש (ולא מאחורי הקו האחורי כמו בדרך כלל) כי הוא כבר הכין אותו לאיסוף. התחלנו להתמסר עם הכדור הרזרבי שהחזקתי, ואחרי כמה מסירות לכל כיוון יצא לי כדור גבוה ולא בכיוון, והבנתי שעכשיו סופית אני הולך לאסוף את הכדורים. עקבתי במבטי אחרי הכדור הגבוה ולאט לאט אני מבחין איך בדרכו מטה הוא מתקרב לכיוון סל הכדורים הריק. באופן מדהים ולמרות סיכוי אפסי שדבר כזה יקרה (במיוחד לאור העובדה שבד"כ הסל בכלל לא נמצא בתוך המגרש), הכדור צלל ישר לתוך הסל. שנינו נדהמנו, אני צעקתי "וואו" כלא מאמין, רצתי לצד השני של המגרש לראות שאכן יש שם כדור אחד, זה שחבטתי מצידו השני של המגרש. אז אמנם גם הכדור הזה הסתיים בהחטאה "מעצבנת" שלי, אבל עם סל מדהים ממגרש שלם. רגע מיוחד לשמור ולנצור בזיכרון – לעצמי בלבד.