להתאים את עצמנו לעולם של היום גם באולמות הקונצרטים

פעילות אינטנסיבית ואיכותית

את עונת 2020-2021 סיימנו בשלושה קונצרטים עם שלוש תכניות שונות, 11 סולנים ו15 יצירות שונות, מהן 5 ישראליות, וכל זאת בתוך שמונה ימים בלבד. זה בהחלט צפוף ועמוס. אבל אחרי עונת קונצרטים הזויה כל כך שבה חלק מהקונצרטים בוטלו בגלל הקורונה והסגרים, חלק מהקונצרטים בוצעו בשידורים ללא קהל, במשך תקופות ממושכות לא היתה לנו שום פעילות ורק לאחרונה התחלנו לחזור להופיע מול קהל – יצא שדווקא בסיום העונה – היתה לנו הרבה פעילות וברמה גבוהה ואיכותית. לשמחתי, שלושת הפרוייקטים האחרונים, למרות שהיו צפופים ועמוסים, היו מאוד טובים, וגם מגוונים ושונים מאד זה מזה, הן ברפרטואר, הן באופי הקונצרטים והן בקהלים.

לנגן בכלי הקשת  גם את תפקידי כלי הנשיפה

זה התחיל בפרוייקט שבו ליווינו בקונצ'רטי של מוצרט ובטהובן שבעה פסנתרנים צעירים ומאד מוכשרים, עבור רובם זו היתה הופעה ראשונה בחיים כסולנים עם תזמורת מקצועית. הם ניגנו איתנו בקונצרט הסיום של הפסטיבל Piano Web Fest בניהולה האמנותי של ד"ר מיכל טל. לכל אחד מהם היתה חזרה אחת אישית איתי ועוד שלוש חזרות עם התזמורת, לפני הקונצרט המסיים.

שבעת הפסנתרנים הצעירים שהופיעו עם סולני תל אביב בקונצ'רטי של מוצרט ובטהובן: מתן הדס, אורי כהן, דנה חן, רונה קריינר, איה שני, ליבי אולשר והילה חן. צילם יואל לוי.

בפרוייקט מהסוג הזה הקשיים שהתזמורת ואני חווים הם רבים: ראשית, כשיש הרבה סולנים – הזמן המוקצב לכל אחד מהם לא רב. במצב כזה חייבים להספיק מצד אחד לתת לכל סולן את ההזדמנות לנגן הכל ולהתנסות בנגינה כשלצידו מנצח ותזמורת, אך מצד שני להכין את התזמורת באופן אופטימלי לקונצרט, כלומר ללטש היטב את כל קטעי הטוטי שבהם הסולן לא מנגן. שנית, שבעת הסולנים ניגנו שבעה פרקים שונים מקונצ'רטי שונים של מוצרט ובטהובן, לכל פרק קונטקסט אחר, טמפו ואופי שונים והתזמורת צריכה להסתגל מהר ולזכור כל אחד מהם. שלישית, הסולנים עצמם שונים מאד זה מזה, והתזמורת היתה צריכה להתאים את עצמה לכל אחד מהם, מבחינת עוצמה, טמפו והמאפיינים האישיים של כל אחד (למשל, פסנתרן אחד מנגן הכל לגמרי בטמפו ללא שום חופש בעוד שפסנתרן אחר חופשי לגמרי בטמפו כמעט ללא תחושה של מסגרת ריתמית וכד'). בנוסף לכל אלה התזמורת עבדה קשה משום שניגנה את כל הקונצ'רטי בגרסאות לפסנתר וכלי קשת (בניגוד לגרסאות המקוריות לפסנתר ותזמורת מלאה הכוללת גם כלי נשיפה ולעתים טימפני), גרסאות שבהן הקשתנים מנגנים גם את תפקידי כלי הנשיפה, כך שהם כל הזמן מנגנים, כמעט ללא תיבות הפסקה, ולפעמים קופצים אוקטבות ורגיסטרים כדי שלא יחסרו הקולות של כלי הנשיפה. ולמרות כל הקשיים האלה, התזמורת תמכה בכל אחד מהסולנים, ליוותה ברגישות רבה תןך הקשבה לכל סולן וסולן. הסולנים היו נהדרים, השקיעו הכל בפרוייקט וניכר היה שמיום ליום ההתקדמות שלהם היתה גדולה. הקונצרט המסיים היה מרגש מאד. היה בו קהל רב שכלל גם מוסיקאים צעירים אחרים, הרבה חברים, בני משפחה, מורים ומיסקאים מקצועיים, ובסך הכל קהל תומך מאד. 

ליבי אולשר בקונצ'רטו מס' 8 של מוצרט. צילם יואל לוי

 

"לספר סיפור בנגינה"

 

לאחר מנוחה קצרה ביותר של סוף השבוע, יצאנו צפונה ביום א' הראשון באוגוסט, בשעות הבוקר המאוחרות, לעבר קיבוץ אילון. שם הופענו בקונצרט שבמשך כחצי שנה עמלנו עליו רבות – הצוות הניהולי של "קשת אילון" (המנכ"ל גלעד שיבא והמנהל האמנותי יצחק רשקובסקי) ואני – ערב הוקרה לזכר אגדת הכינור עברי גיטליס, שנפטר בגיל 98 בחודש דצמבר האחרון. הגענו לקיבוץ אילון בשעות הצהריים, ולאחר ארוחה קלה שכללה בעיקר פיתות וחומוס, התחלנו מיד בחזרה לקראת קונצרט הערב. בקונצרט הופענו בשתי יצירות – הפרק האחרון מהקונצ'רטו לכינור ופסנתר של מנדלסון, עם הפסנתרן איתמר גולן והכנרת הצעירה אור נקש, ויצירתו של אריה לבנון "נגן כלייזמר" לכינור ותזמורת, עם הכנר הראשי שלנו קובי רובינשטיין.

לסיום הערב הצטרפו אל האנסמבל כל משתתפי קשת אילון, לביצוע משותף לשיר של דבוז'אק שאותו עברי מאד אהב לנגן – songs my mother taught me. הערב כולו היה מרגש ומכובד, נכחו בו קרובי משפחתו של עברי, הוקרנו בו דברים לזכרו מפיהם של כמה מגדולי המוסיקאים – זובין מהטה, יצחק פרלמן, חיים טאוב ומישה מאיסקי. גם לי אישית היה הכבוד לומר כמה מילים אישיות על עברי, ובחרתי לצטט בהם משפט שזכור לי ששמעתי את עברי אומר בכיתת אמן לפני כ30 שנה – "ספר לי סיפור בנגינה". הנה הדברים.

פרטיטורות בעילום שם

מיד למחרת הקונצרט באילון התחלנו חזרות על תכנית מאתגרת במיוחד, לקונצרט של איגוד הקומפוזיטורים. גם במקרה הזה, קדמו לקונצרט הכנות רבות, כאשר הפעם מלחינים ישראליים הוזמנו להגיש יצירות בעילום שם להרכב של סולני תל אביב עם או בלי זמרת סולנית. לאחר סיום ההגשות של כ-20 מלחינים, הזמרת הסולנית עינת ארונשטיין ואני עברנו על הפרטיטורות ובחרנו ארבע יצירות שירכיבו את תכנית הקונצרט. תהליך הבחירה היה מורכב ומעניין עבורנו – מעבר לכך שחיפשנו יצירות טובות ומעניינות, ניסינו לבחור יצירות ששילובן ביחד ייצור תכנית מעניינת ומגוונת לקונצרט. לכן בחרנו יצירות שונות זו מזו, חלקן יותר טונאליות ומלודיות וחלקן יותר אוונגרדיות, חלקן עם זמרת סולנית וחלקן ללא זמרת, חלקן עם כלי נשיפה וחלקן למיתרים בלבד. בנוסף, בבחירת היצירות הווקאליות היתה גם משמעות לטקסטים שאותם בחרו המלחינים להלחין. כמובן שיצירות עם טקסטים שיותר דיברו אלינו, טקסטים משמעותיים שחשבנו שיהיו מעניינים לקהל היו בעלות סיכוי טוב יותר להיבחר. ושיקול נוסף היה השיקול הפרקטי – מכיוון שמדובר על יצירות שהיה עלינו להכין בזמן מוגבל לקונצרט, היינו צריכים למצוא איזון בדרגות הקושי. כלומר, לא יכולנו לבחור ארבע יצירות מאד קשות, גם אם כולן מצויינות, כי לא היינו מספיקים להכין אותן לקונצרט – גם הזמרת הסולנית, גם אני בהכנה לפני החזרות וכמובן התזמורת בזמן החזרות המוגבל שעמד לרשותנו. בסופו של דבר, לאחר התלבטות גדולה, בחרנו בארבע יצירות מצויינות, אליהן הוספנו שתי אריות מתוך נישואי פיגרו של מוצרט. התכנית הסופית נראתה כך:

משה רסיוק – שירי פילגשים לסופרן ומיתרים, לטקסטים של ש.שפרה

מוצרט – Voi che sapete אריה של כרובינו מתוך "נישואי פיגרו"

אולג בוגוד – "ירושלים דליטא" לתזמורת כלי קשת

איל אדלר – Circular breathing לתזמורת כלי קשת

מוצרט – Deh vieni non tardar אריה של סוזנה מתוך "נישואי פיגרו"

אהרון חרל"פ – "בשנת שבתון של אלוהים" לסופרן ותזמורת, לטקסטים של יעקב ברזילי

התכנית היתה מאד טובה ומאד מאתגרת, והיה עלינו לעבוד באינטנסיביות רבה. אלא שכבר ביום הראשון לחזרות המזגן באולם בשטריקר הפסיק לעבוד ולא ניתן היה לתקן אותו. בגלל החום המתיש נאלצנו לקצר את החזרה, והמשכנו לעבוד למחרת בקונסרבטוריון גבעתיים, שנענה לבקשתי הבהולה במצב חרום זה.

אתגרים מסוגים שונים

לכל יצירה היו את הקשיים שלה, ונתקלנו באתגרים מסוגים שונים – תפקידים אינדיבידואליים קשים, קשיים ריתמיים כתוצאה משינויי משקל מרובים, קשיים תזמורתיים של אינטונציה ואנסמבל, בלאנס עם הזמרת, ליווי הזמרת במקומות חופשיים יותר שאינם ריתמיים וכו'. כשיש תכנית עם אתגרים רבים כל כך, הריכוז בחזרות הוא מקסימלי והעבודה מאד יעילה. ההרגשה בחזרות היתה שכולנו במאמץ משותף צריכים להכין את התכנית באופן מיטבי. גם נוכחותם של המלחינים בחזרות עזרה לריכוז של כולם – כשהמלחין יושב ומאזין, באופן טבעי כולם משתדלים יותר.

מאד נהניתי לשתף פעולה עם עינת ארונשטיין, שהיא זמרת מדהימה. היא לומדת היטב ומשתלטת על יצירות בנות זמננו מהר ובמקצועיות, שרה מאד נקי ומאד מדוייקת ריתמית. ממש תענוג.

הקונצרט היה מרגש, נכחו בו מוסיקאים רבים, כולל המלחינים עצמם, והאנסמבל היה מאד מרוכז וממוקד.

סיימנו את הקונצרט עם יצירתו של אהרון חרל"פ "בשנת שבתון של אלוהים" לטקסטים של ניצול השואה יעקב ברזילי. המשורר יעקב ברזילי נכח אף הוא וקרא את השירים לפני ביצוע היצירה. זה היה מאד חזק. השירים הם מעין עדות של המשורר מהזוועות, והמוסיקה של אהרון חרל"פ מבטאת את העוצמה של הטקסטים היטב. הנה ביצוע היצירה מהקונצרט.

אם אתה שבוי של רצונות הקהל, אין סיכוי שתחדש

סיימנו את העונה, כאמור, בשבועיים אינטנסיביים במיוחד, ועכשיו אנחנו עסוקים במכירת מנויים לעונה הקרובה, ולשמחתנו הרבה הקהל נענה ורוכש מנויים. לאחרונה פורסם ראיון איתי ב"הארץ לייבלס" לקראת העונה הקרובה, ובו אני מדבר על הצורך לחדש ולהתאים את עצמנו לעולם של היום גם באולמות הקונצרטים, ואפילו משווה בין קהלי הקונצרטים השונים למתפללים בבתי הכנסת השונים. הנה קטע מהראיון. "עולם המוזיקה חייב להתאים עצמו לשינויים בעולם, לצאת מהשבלונות שמיישרות קו עם דור שמרן יותר, הנאחז בהרגלים ובפורמטים מאד מסוימים ומצקצק בכל פעם שמישהו מעז למחוא כפיים בין הפרקים", אומר טל בביקורתיות גלויה. "זה דומה להבדל בין בית כנסת אורתודוכסי, לבית כנסת רפורמי. בעוד שבבית הכנסת הרפורמי מקבלים אותך בזרועות פתוחות ונותנים לך תחושה שאתה רצוי, האורתודוכסיה, על כלליה הנוקשים, הודפת אותך אם אינך נוהג בדקדוק על-פי הכללים: מתי יושבים, מתי קמים, מתי שותקים. זה בדיוק כמו קונצרט קלאסי שמרני. אני מעדיף את הגישה הרפורמית. הקהל משתנה ואי אפשר לְרַצוֹת את כולם כל הזמן. אם אתה שבוי של רצונות הקהל, אין סיכוי שתחדש. המטרה שלנו, מאז ומתמיד, היתה לבסס אמון שיגרום לקהל לסמוך על הבחירות שלנו".

את הראיון המלא, עם פרטי עונת הקונצרטים הקרובה, ניתן לקרוא בלחיצה על הקישור הזה.