לשמוע מהמקלחת את התזמורת מכוונת

החוזה שחסך בירוקרטיה

עם הסינפונייטה הסלובקית. צילם Roderik Kucavik

תמיד מרגש לחזור לתזמורת שכבר עבדתי איתה בעבר. במיוחד כשהזכרונות מהתזמורת, מהחזרות, מהקונצרט, מהעיר עצמה ומהאנשים – הם זכרונות טובים. ועוד יותר מרגש כשמדובר בנסיעה ראשונה שלי לקונצרט בחו"ל מאז החלה הקורונה. הפעם, בנסיעתי לסלובקיה לנצח על הסינפונייטה הסלובקית בז'ילינה, גם היה איזשהו חשש/אתגר – להצליח לטוס ולעבור שלוש ארצות לפני ההגעה לסלובקיה ללא בעיות או מחוייבות לבידוד בשל הקורונה.

וכך, מצוייד בבדיקת pcr שלילית שעשיתי בנתב"ג (לשם נסעתי במיוחד מחיפה) שלושה ימים לפני הטיסה, וכמובן בתעודת מתחסן ובחוזה מהתזמורת הסלובקית עם תאריכי השהייה שלי שם, עליתי לטיסה לוינה דרך טורקיה. בוינה, "הקלף המנצח" שלי היה החוזה מהתזמורת הסלובקית, ששכנע את הפקיד בביקורת הדרכונים שאני לא נשאר באוסטריה אלא עוזב מיד לסלובקיה ובכך נחסכה בירוקרטיה מיותרת. ואילו במעבר הגבול בין אוסטריה לסלובקיה, שם אמורה היתה להיות הבדיקה הקפדנית של כל מי שנכנס – להפתעתי ולהפתעת מנהל התזמורת שהסיע אותי – לא היה אף אחד. שום בדיקה. הכל היה פתוח לגמרי.

הפעם התזמורת אירחה אותי בדירה חדשה שמיועדת למנצחים שלה, דירה שנמצאת ממש בבניין של האולם. כך שלכל החזרות יכולתי לצאת דקה לפני תחילת החזרה, לשמוע מהדירה את הנגנים מתחממים ומכוונים בזמן שאכלתי ארוחת בוקר או בזמן המקלחת… זה היה מאד נוח. גם היה בית קפה בכניסה לבניין, כך שיכולתי לקחת קפה איכותי למעלה לדירה בכל יום.

מבחינת הנחיות הקורונה סלובקיה נמצאת בערך איפה שבארץ היינו בתחילת מרץ. המסעדות פתוחות לישיבה בחוץ בלבד, לקונצרטים מותר להכניס עד 50 אחוז תפוסת קהל וכו'. לשמחתי מזג האויר היה נפלא, כך שלא היתה שום בעיה לשבת בכל יום לאכול באחת המסעדות המצויינות בכיכר המרכזית בעיר העתיקה, להנות מהנוף היפה, ממזג האויר הנהדר ומהאוכל האיכותי.

יום הולדת בלי המשפחה

עם הכנר הראשי ג'סי רייס מברזיל והסולנית שרה דרגאן

במהלך שבוע החזרות חגגתי יום הולדת, לראשונה אחרי הרבה שנים בלי המשפחה. זה כמובן היה עצוב מצד אחד, אך מצד שני חגגתי עם התזמורת. הבאתי לחזרה עוגה מבית הקפה, התזמורת הגיבה בנגינה עבורי ובמתנות שהביא לי מנהל התזמורת. אחרי החזרה הלכתי עם הכנר הראשי והסולנית לחגוג במסעדה בכיכר שליד האולם. אמנם אני מתייחס אליהם כקולגות לכל דבר, והם באמת שניהם ברמה גבוהה מאד, אבל הבנתי ביום ההולדת הזה שהם ילדים ואני כבר לא… הגילאים של שניהם יחד (24 ו21) מגיעים לגיל שהייתי בו עד לפני יום ההולדת האחרון… ככה זה כנראה, מתבגרים.

תכנית מאתגרת מאד

הכנרת הנפלאה שרה דרגאן עם כינור הסטרדיבריוס שלה. צילם Roderik Kucavik

מקצועית, היתה הפעם הרבה עבודה. הסימפוניה הפסטורלית של בטהובן קשה מאד, ביצירה של משה זורמן "סויטה גלילית" יש אתגרים ריתמיים רבים, ובליווי הקונצ'רטו לכינור של פגניני האתגר הוא לעקוב אחרי הסולנית בשינויי הטמפו הרבים ובחופש הריתמי שהיא לוקחת. לכן, היה עלי לנהל את החזרות באינטנסיביות ובהקפדה על הזמנים, על מנת להספיק הכל. מה שחסך הרבה זמן עבודה היה ששלחתי לתזמורת מראש תוים של בטהובן עם סימונים וקשתות שלי. מכיוון שהסימונים והקשתות הם חלק בלתי נפרד מהקונספציה המוסיקלית, במיוחד בבטהובן, העבודה התחילה כבר במצב שהיה ברור לכולם מה אני רוצה מבחינה מוסיקלית. בסך הכל התזמורת שיתפה פעולה יפה מאד בחזרות, ניסתה לעשות מה שביקשתי וללכת איתי.
התכנית היתה מאד יפה, מגוונת ומאתגרת. היה בה שילוב של תקופות שונות, ארצות שונות וז'אנרים שונים. אני חושב שזה עזר להחזיק את התזמורת "עירנית" במשך כל הפרוייקט, וגרם לה להיות מרוכזת במשך חזרות שלמות. היו שני סולנים בתכנית – נגן האקורדיון הסלובקי תומס וליצ'ק, שאותו הכרתי עכשיו לראשונה. והכנרת הפולנייה הנהדרת שרה דרגאן, אותה הכרתי לפני כשנתיים בקוריאה. הפעם היא ניגנה על כינור סטרדיבריוס איכותי מאד, וזה העשיר עוד יותר את הצליל העשיר ממילא שיש לה.

קהל סלובקי חם ואוהד

צילם Roderik Kucavik

הפעם הקהל בסלובקיה היה כפי שזכרתי אותו מהפעם הקודמת. מאד אוהד, מאד נלהב. שניות ספורות אחרי שמתחילות מחיאות הכפיים כל הקהל עובר למחיאות כפיים בקצב קבוע, ובעלייה הבאה לבמה קמים על הרגליים. זה מאד מרגש. וכך גם בתפוסה של 50 אחוז בלבד ההרגשה היא שהאולם מלא לגמרי. דבר נוסף שקרה גם בפעם הקודמת וגם עכשיו – אנשים מהקהל דפקו בדלת חדר המנצח כבר בהפסקת הקונצרט וכשפתחתי בירכו אותי וביקשו ממני חתימה. ולאחר הקונצרט כשהלכתי לכיוון הככר וחלפתי על פני בתי הקפה ברחוב, יושבי המקום שנכחו בקונצרט מחאו לי כפיים. זה מסוג הדברים שקורים לי בחו"ל הרבה יותר מאשר בארץ. בסך הכל ההרגשה היתה שהקהל היה מאד שמח ונלהב לחזור לאולמות הקונצרטים, כפי שהיה בארץ בתחילת  מרץ.

צילם Roderik Kucavik

אורחים מכובדים

שרת התרבות נטליה מילאנובה ובעלה, ומנהל התזמורת קארל המפל. צילם Roderik Kucavik

וכפי שלקונצרט הראשון שלי מול קהל עם סולני תל אביב בתחילת מרץ הגיע שר התרבות חילי טרופר, לקונצרט שלי עם הסינפונייטה הסלובקית הגיעה שרת התרבות הסלובקית – נטליה מילאנובה. פרט לה הגיע גם בועז מודעי, השגריר הישראלי בסלובקיה. שניהם הגיעו לז'ילינה במיוחד מברטיסלבה, מרחק של שעה נסיעה. את שניהם בירכתי מהבמה, ושניהם הגיעו אל מאחורי הקלעים בסיום הקונצרט והביעו את התלהבותם בפניי. עבור התזמורת חשובה במיוחד ההתלהבות של השרה, כי משרד התרבות הסלובקי תומך בתזמורת הזו בשיעור גבוה מאד מהתקציב שלה. השרה הביעה את התלהבותה מהקונצרט גם בעמוד הפייסבוק שלה כשכתבה "תודה על החוויה הפנטסטית בקונצרט של הסינפונייטה הסלובקית 'מוסיקה משלוש תקופות', תחת שרביטו של המנצח הישראלי ברק טל. מלוא הערכתי גם לכנרת המוכשרת שרה דרגאן, לנגן האקורדיון תומאס וליצ'ק ולתזמורת כולה".

ברכתי לשרה מילאנובה ולשגריר בועז מודעי על נוכחותם בקונצרט. צילם Roderik Kucavik

שוב נגמרו הסוללות?

עם האייפד על הבמה. צילם Roderik Kucavik

מזה שלוש שנים שאני מנצח מאייפד ולא מפרטיטורות מודפסות. היתרון הגדול בזה – חיסכון עצום במקום, מעבר נוח וקל מפרטיטורה לפרטיטורה מבלי להיסחב עם ספרים כבדים. בנוסף, כל הסימונים בפרטיטורה יכולים להיות יותר נקיים ומסודרים – עם מרקרים, וסימונים שחורים בגדלים שונים, וכל פרטיטורה מסומנת ניתן להעביר אחר כך לקובץ pdf ולשלוח. בתכנה שאיתה אני עובד ניתן לסמן התחלות של פרקים או מקומות שרוצים להתחיל לעבוד מהם, ניתן לסדר את העמודים כך שאם יש קפיצות או חיתוכים לא יהיה צורך לחפש את העמוד שאליו קופצים. כל אלה יתרונות ברורים ומובהקים. אבל לדבר אחד צריך לדאוג תמיד – שהאייפד יעבוד. הבטריה של האייפד שלי כנראה חלשה, וכבר במהלך החזרה הראשונה שלי, האייפד כבה כי נגמרה הבטריה. למזלי על הבמה היה שקע חשמלי שבאמצעותו יכולתי לחבר את האייפד למטען ולהמשיך את החזרה. וכך, במשך כל החזרות האייפד היה מחובר למטען. בקונצרט הייתי זקוק לאייפד רק ליצירתו של משה זורמן שפתחה את הקונצרט, כלומר למשך כ-20 דקות בלבד, כי על שאר התכנית ניצחתי ללא פרטיטורה. אז הפעם, לעשרים הדקות האלה האייפד החזיק מעמד בקונצרט. עכשיו אצטרך להחליף בטריה או להחליף אייפד בהקדם!