לשאול את הקהל אם כולם הגיעו

מתי אי פעם קרה למישהו מאיתנו שהוא עלה לבמה להופיע בקונצרט ויכול היה לבקש מה"קהל" להציג את עצמו? או לפני תחילת הקונצרט לשאול את ה"קהל" אם כולם הגיעו ואפשר להתחיל?

 

הקהל בקונצרט – מנהל הקונסרבטוריון, נציגי המשפחה של לאה ויצחק לוין, הורי ומורי הסולנים הצעירים. צילם יואל לוי

 

האם אי פעם נדרשו הנגנים לצאת בהפסקת החזרה אל החניון שמחוץ לבניין ולשהות רק שם במשך כל ההפסקה, וגם לשתות שם את כוס הקפה שלהם כי אסור להסתובב בתוך הבניין שלא למטרת חזרה או שיעור? האם קרה אי פעם בעבר בטקס חלוקת תעודות לנגנים מצטיינים, שהנגן שאמור לקבל את התעודה עולה לבמה, אבל גם הוא וגם מעניק התעודה לא יודעים בדיוק איך לנהוג כי אסור להתחבק ואסור ללחוץ יד?

הפיתרון לבעיית לחיצת היד – חיכוך מרפקים. צילם יואל לוי

ובכלל, שנגנים שלא ראו אחד את השני כמעט ארבעה חודשים נפגשים סוף כל סוף לנגינה יחד, ולמרות השמחה וההתלהבות הם רק מחככים מרפקים בלי שום חיבוק? בפרוייקט של האנסמבל בשבוע שעבר, פרוייקט שהתקיים תחת מגבלות הקורונה, קרו כל הארועים ההזויים האלה, שכנראה נצטרך להתרגל אליהם בזמן הקרוב.

אבל מעבר לכל אלה, השמחה היתה גדולה מחזרתנו לנגן יחד. המפגש הראשוני של הנגנים אחד עם השני ואיתי ועם נאוה, היה מאד מרגש.
מבחינת התוכן – זה היה פרוייקט חינוכי יוצא דופן. היו בו ארבעה סולנים צעירים, ארבעה מנצחים צעירים, והרבה יצירות או פרקים מיצירות. הסולנים היו כולם תלמידים מצטיינים בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה, שמסיימים השנה את לימודיהם בקונסרבטוריון – ניצן דניאל ורוני עובד בכינורות, שניהם תלמידים של גיא פיגר, דן אדרי בפסנתר – תלמידו של דרור זמל, ואדר קפלן בקלרינט – תלמידתה של נועה פיגר. עבור מרביתם זו היתה הופעה ראשונה כסולנים עם תזמורת מקצועית, והם זכו להתנסות בעבודה עם תזמורת ועם מנצח שמלווים אותם. בהחלט התנסות חשובה ומלמדת, וכולם עשו זאת בהצלחה מרובה. אגב, אחת היצירות בתכנית עובדה לקלרינט ותזמורת מיתרים על ידי תלמיד מצטיין בקונסרבטוריון – עדי איבגי, וגם הוא זכה לראשונה לשמוע עיבוד שלו על ידי תזמורת מקצועית. העיבוד והביצוע היו מצויינים.

ארבעת הסולנים בקונצרט. מימין לשמאל – רוני עובד, ניצן דניאל, אני, אדר קפלן, דן אדרי, ונציגת משפחת לוין – מלאת שמיר. צילם יואל לוי.

בנוסף אליהם, השתתפו בקונצרט ארבעה סטודנטים לניצוח, תלמידי סדנת הניצוח שלי בביה"ס למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב: אדם אלוש, אורן גרוס-טהלר, עמית רוזנבלום ומיכל אורן. הם ניצחו על האנסמבל, ללא סולנים, בסרנדה למיתרים של אלגר (כל פרק בניצוח סטודנט אחר) ובריקודים הרומניים של ברטוק. עבורם, למרות שכבר צברו קצת ניסיון בניצוח, העבודה עם תזמורת קאמרית מקצועית המורכבת מקשתנים בלבד היא תחום פחות מוכר. מעבר לניצוח עצמו, שהוא פחות או יותר זהה עם כל תזמורת, היתה להם הזדמנות להתעמק בתחום של כלי הקשת, ללמוד להכיר מקרוב את כלי הקשת ולעבוד עם קשתנים, לנסות קשתות שונות, ולשמוע את ההבדל בתוצאה. גם הנושא של ניהול חזרות ביעילות, התמקדות בנושאים החשובים, חיסכון בדיבורים היכן שאפשר להראות בידיים את מה שרוצים להשיג, ניצוח "גדול" וברור רק על הפעמות החשובות והנקודות החשובות במבנה ובתזמור, והסתפקות בתנועות מינימליות בשאר הפעמות, תקשורת וקשר עין עם הנגנים – בכל אלה התמקדנו בזמן החזרות. בכל יום, פרט לחזרות המעשיות שלהם עם התזמורת בהדרכתי, קיימנו גם פגישת ערב (בזום), שבה נתתי להם פידבק על החזרה שעשו, ותכננתי איתם כיצד לנהל את החזרה הבאה. ההתקדמות שלהם במשך הפרוייקט היתה מרשימה, האנסמבל הגיב מצוין לכל אחד מהם, כך שהם יכלו ללמוד תוך כדי עבודה מתי משהו עובד ומתי לא. התוצאה בקונצרט היתה טובה מאד – גם האנסמבל ניגן מצוין בניצוחם, וגם כל אחד מהם עשה עבודה יפה והתקדמות יפה. ובסך הכל גם לנגנים זה היה מעניין שבכל חזרה היו להם חמישה מנצחים שונים…

ארבעת המנצחים הצעירים. מימין לשמאל: עמית רוזנבלום, מיכל אורן, אדם אלוש, אורן גרוס-טהלר ואני. צילם יואל לוי.

הקונצרט צולם והוקלט, ויעלה ליוטיוב לשידור בכורה ביום ד'הקרוב 24.6.20 בשעה 19.00.

האנסמבל בניצוח ישי שטקלר בהקלטה לסרט "תמונת הניצחון" בבימוי אבי נשר (שיושב מאחורי התזמורת).

ועוד דבר שקרה במהלך הפרוייקט – בסיום אחת החזרות, הנגנים הקליטו קטע לסרט חדש של אבי נשר, בניהולו המוסיקלי ובניצוחו של יש שטקלר (רק עוד מנצח אחד בנוסף לחמישה האחרים). לצורך ההקלטה הוספנו עוד כמה נגנים לאנסמבל, וביחד עם אבי נשר עצמו, אנשי ההפקה וההקלטה, נכחו במקום כבר יותר מ20 איש. זה היה מאד יפה ומרגש, ישי עשה עם האנסמבל עבודה יפה מאד, ואחרי פחות משעה הקטע כבר היה מוכן ומוקלט, כולל הכפלות. עכשיו נותר לחכות שהסרט החדש, "תמונת הניצחון" שמו, יהיה מוכן. זה יקח עוד זמן, הצילומים עדיין לא החלו. המוסיקה היתה ראשונה בהכנת הסרט.

חוזרים לנגן

מחר זה קורה

אחרי תקופה ממושכת מאד בלי חזרות וקונצרטים, מחר זה יקרה – נגני אנסמבל סולני תל אביב ואני ניפגש שוב! נתכנס מחר לחזרה ראשונה לקראת קונצרט ללא קהל שיתקיים בהמשך השבוע. זה באמת מרגש ואני מצפה לזה מאד.
התכנית שננגן היא תכנית שבמרכזה ארבעה סולנים צעירים מצטיינים מתלמידי הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה תל אביב – שני כנרים, קלרניתנית ופסנתרן. ננגן איתם פרק מקונצ'רטו לכינור במי מז'ור של באך, פרק מקונצ'רטו לפסנתר מס' 23 של מוצרט, Solo de concours לקלרנית של מסז'ר, ופנטזיה לכינור של סרסטה על נושאים מהאופרה כרמן של ביזה. חוץ מארבעת הסולנים הצעירים, יהיו גם ארבעה מנצחים צעירים, תלמידי סדנת הניצוח שלי באקדמיה למוסיקה בתל אביב. הם ינצחו על האנסמבל בסרנדה למיתרים של אלגר (שלושה מנצחים שונים, כל אחד פרק), ובריקודים הרומניים של ברטוק. הקונצרט הוא ע"ש לאה ויצחק לוין ז"ל, ואנחנו מקיימים אותו זו השנה הרביעית ברציפות, בתמיכת משפחת לוין. השנה, כאמור, נקיים את הקונצרט ללא קהל, ביום רביעי הקרוב 17.6.20, והוא יצולם וישודר ביוטיוב כשבוע לאחר מכן.
בשנים האחרונות קיימנו לא מעט קונצרטים עם סולנים צעירים. הקונצרטים האלה הם פרוייקטים חינוכיים של האנסמבל, ובהם אנחנו מדריכים את הנגנים הצעירים בנגינת סולו עם תזמורת. תחילה אני נפגש עם כל אחד מהסולנים לבד, עובר איתו על היצירה, וגם על הפרטיטורה התזמורתית ותפקיד הליווי של התזמורת. החזרות האלה מיועדות לסייע לסולנים הצעירים להבין כיצד לנגן עם תזמורת ועם מנצח – מתי להוביל את המנצח, מתי לתת למנצח להוביל אותו, למי להקשיב בתזמורת, את מי להוביל בתזמורת – הכל כמובן בהתאם למוסיקה ולפרטיטורה. אחר כך, בחזרות עם התזמורת, אנחנו מתרגלים את זה ורואים איך זה עובד ביחד. הם לומדים תוך כדי החזרות איך להפיק צליל שיעבור את התזמורת, איך לתקשר באמצעות המוסיקה איתי ועם התזמורת, למי ולמה לשים לב במוסיקה וכו'. הפרוייקט הזה הוא פרוייקט חינוכי מאד יפה שאני גאה בו מאד. עד כה במסגרת הקונצרטים האלה כבר הופיעו איתנו למעלה מ30 סולנים צעירים במשך השנים, רבים מהם הפכו למוסיקאים מקצועיים, חלקם אפילו כנגנים קבועים אצלנו בסולני תל אביב.
בנוסף, כאמור, תלמידי סדנת הניצוח שלי מהאקדמיה למוסיקה בתל אביב יקבלו הזדמנות לעבוד עם האנסמבל בהדרכתי, בסרנדה של אלגר ובריקודים הרומניים של ברטוק. אחד הדגשים שלי בעבודה עם הסטודנטים לניצוח הוא היכרות טובה עם כלי הקשת ועם אפשרויות סוגי וגווני הצליל שניתן להפיק מהם. התוצאה המוסיקלית מושפעת מאד מכיווני הקשתות, מהאיצבועים, מהשימוש בויברטו וכו'. הסטודנטים מנסים בחזרות קשתות שונות ואיצבועים שונים כדי לשמוע את ההבדלים בתוצאה. ולא רק כיווני קשת אלא גם מיקום בקשת, מהירויות קשת שונות וכו' – כל אחד מהפרמטרים האלה נותן תוצאה מוסיקלית שונה. אנחנו עובדים על ליטוש טכני וכיצד להביא את התזמורת לתוצאה הטובה ביותר, הן באמצעות הניצוח והן באמצעות הדגשים וההסברים המילוליים. ההתנסות הזו עם תזמורת מקצועית היא הכרחית לסטודנטים הצעירים, כי רק כך הם יכולים ללמוד ולהכיר מקרוב את "כלי הנגינה" שלהם – התזמורת.

אנדראס שול והסטבט מאטר של פרגולזי

 

אנדראס שול עם האנסמבל בנובמבר 2018

לאחרונה פרסמנו את עונת הקונצרטים הבאה שלנו, שאת פתיחתה דחינו מספטמבר לנובמבר, כדי להיות בצד היותר "בטוח" מבחינת האפשרות לקיים קונצרטים בנוכחות קהל. האורח המרכזי שלנו, שישוב אלינו כבר בפעם החמישית, וממש הפך להיות "בן בית" אצלנו, הוא זמר הקונטרה טנור אנדראס שול. הפעם בניגוד להופעותיו הקודמות איתנו, הוא לא ישיר לבד. היצירה המרכזית בתכנית תהיה הסטבט מאטר המפורסם של פרגולזי, שבו שני תפקידי סולו – סופרן וקונטרה טנור. אל אנדראס תצטרף זמרת סופרן ישראלית צעירה ומאד מוכשרת, שהיתה בילדותה בת טיפוחים שלי בכינור – תכלת לוין. בהמשך התמקצעה בפיתוח קול ואת אנדראס הכירה בתיווך שלי, ואף נסעה להשתלם אצלו בגרמניה. השילוב שלהם מאד מרגש עבורי, ואני משוכנע שזו תהיה חוויה יוצאת דופן לקהל. בתכנית ווקאלית אחרת, נבצע שתי יצירות מקהלתיות נפלאות – המיסה מס' 2 של שוברט והגלוריה של ויולדי. המקהלה שתבצע איתנו את התכנית היא אנסמבל זמרי מורן, איתה שיתפנו פעולה רבות בעבר. שני סולנים בינלאומיים יתארחו אצלנו בפעם הראשונה – נגן החצוצרה סרגיי נקריאקוב והכנר האוסטרלי בן ה-12 כריסטיאן לי, שכבר זכה בכמה וכמה תחרויות בינלאומיות. ושני סולנים ישראליים בכירים שישובו אלינו הם הצ'לן הלל צרי בתכנית צ'ייקובסקי והפסנתרן אלון גולדשטיין בתכנית מוצרט. הנה תכניות הקונצרטים במלואן.

 

 

תקוות חדשות לעולם התרבות

שר התרבות החדש חילי טרופר

אחת מנקודות האור והתקווה בממשלה החדשה, הגדולה והמנופחת שהוקמה לאחרונה, היא מינויו של חילי טרופר לשר התרבות החדש. כשבועיים לפני הקמתה, כשעדיין לא היה ידוע מי יהיה השר החדש, אמרתי בראיון ליוסי שיפמן את ציפיותיי מהשר החדש לכשיתמנה כזה: "משר התרבות הבא הייתי מצפה קודם כל שיאהב תרבות, שיכיר תרבות, שיכיר אמנות, שיכיר מוזיקה, שיגיע לקונצרטים, שיכיר את האמנים ואת הצרכים שלהם ושיעריך את עבודתם. זה אמנם נשמע מובן מאליו, אבל אצלנו כנראה צריך להדגיש ולומר גם את זה. מעל לכל הייתי מצפה ששר התרבות ייצג אותנו, האמנים, ויילחם למעננו ולמען התרבות והאמנות, אם צריך גם מול הממשלה והאוצר, ולא יילחם בנו. שיעבוד ביעילות, בצניעות ובשקט."  לקריאת הראיון המלא של יוסי שיפמן עם כמה ממנהלי התזמורות בארץ לחצו כאן.

מיד עם מינויו וכניסתו לתפקיד שר התרבות החדש, כתב חילי טרופר את הדברים הבאים:
"אני בא מאהבה ונדמה לי שזה התנאי ההכרחי לעסוק בענייני תרבות וספורט. אני אוהב תרבות ואני אוהב ספורט.

מעבר לאהבה האישית שלי לתחומים אלה של יצירה, תנועה, חידוש והתפתחות, אני רואה בהם ערך עמוק. בעיני, לא מדובר במותרות, אלא בתחומים חשובים והכרחיים לחברה אנושית.

יש לתרבות ולספורט אפשרות והזדמנות להפוך לכלי ששובר מחיצות ומספר סיפור אנושי וישראלי רחב. כזה, שלכל אחד יש בו מקום. ולא על חשבון השני. מרכז ופריפריה, דתיים, חילוניים וחרדים, יהודים וערבים. סיפור ישראלי עשיר בצבעים ובגוונים, שיש בו מעט פחות מלחמות פנימיות וקצת יותר פיוס, סובלנות וכבוד הדדי.

אלה ימים קשים, לכולם, מכל היבט ובכל מובן. מגפת הקורונה הכניסה את מדינת ישראל ואת העולם כולו לסחרור נוראי והטילה את כולנו אל תוך משבר חסר תקדים.

אין לי עניין בתחרות של מי נפגע יותר ומי צריך לקבל עזרה יותר גדולה. הפגיעה רחבה, הצרכים מרובים והמשימה היא עצומה ומחייבת את כולנו להתייחס אליה באופן ממלכתי ואחראי.

ועם זאת, אני משוכנע שהתגייסות לאומית ועזרה ממשלתית לעולמות התרבות והספורט הם הכרח ולא מותרות. אלה עולמות עמוקים שבנפש, שנוגעים בנשמה, שמעניקים משמעות, שמגלים דברים חדשים, שמעלים דופק, שמדליקים תשוקה, שיוצקים תוכן ושמשיבים רוח. ואין שום סיבה שתחומים פוריים ומפרים אלה ידחקו אל תחתית סדר העדיפויות.

במובן מסוים ועמוק, דווקא בתקופה קשה, הצורך האנושי ביצירה תרבותית ובספורט משגשג גדולים יותר. במידה רבה ועבור הרבה מאוד אנשים, בשביל זה אנחנו קמים בבוקר.

המשורר ברק פלדמן כתב יפה:
כְּשֶׁלּוֹנְדוֹן הֻפְצְצָה
בְּמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה
צֶ'רְצִ'יל הִבִּיט בַּחַלּוֹן
פִּתְאוֹם הִתְקָרֵב אֵלָיו שַׂר הַהֲגַנָּה
וְאָמַר לוֹ: "יֵשׁ לִי רַעְיוֹן
נוּכַל לְהַגְדִּיל אֶת תַּקְצִיב הַבִּטָּחוֹן
אִם נְבַטֵּל אֶת תַּקְצִיב הַתַּרְבּוּת
אֵין טַעַם לָלֶכֶת לִרְאוֹת תֵּאַטְרוֹן
אִם בְּכָל מִקְרֶה כֻּלָּנוּ נָמוּת
צֶ'רְצִ'יל הִבִּיט בַּחַלּוֹן בְּעַצְבוּת
הִקְשִׁיב לַתּוֹתָחִים רוֹעֲמִים
וְאָמַר: "אֲבָל אִם לֹא תִּהְיֶה לָנוּ תַּרְבּוּת
אָז עַל מָה בְּדִיּוּק אֲנַחְנוּ נִלְחָמִים?"

כל אדם וגם כל אומה צריכים מעיין נובע, פתוח וחופשי שאפשר לינוק ממנו. ששווה להילחם עבורו.

אני יודע על עצמי כמה כוח יש לספר טוב, מוסיקה מרגשת, הצגה איכותית, סרט מקסים, תערוכה מעמיקה, מופע מפעים, טורניר מזריק אדרנלין, משחק ספורט תחרותי ואפילו סתם ריצה משחררת. אני מבין כמה ערכים שמייצגים את כל הטוב והיפה שבאדם נטועים בעולמות התרבות והספורט. כמה רוח, אהבת אדם, נחישות ותחושת שייכות טמונים בעולמות אלה.

ואני כאן, יחד עם אחרים, כדי לדאוג שכל זה יתקיים, כדי שהתחומים האלה יחזרו לפרוח. כדי שנוכל לעשות עוד דברים טובים בתחומים אלה.

יהיו ימים קשים, אך עוד נרים את הראש כדי לעשות דברים משמעותיים. יש לי חלומות גדולים ואני מבין שגם הרגע לנסות ולהגשים חלק מהם יגיע. אבל אני גם מודע היטב לכך שכעת נדרשות פעולות דחופות כדי להציל את התרבות והספורט.

אני גם מכיר בכך שתרבות וספורט הן כותרות גדולות לחיים שלמים של המוני אנשים ונשים בישראל. יש להם שמות ופנים ומשפחות וצרכים ואהבות.

המוני ישראלים שאיבדו ברגע אחד את עבודתם, שמתקשים לשרוד את היום ולא מצליחים להירדם בלילות. אני חושב עליהם. אני מחויב להם. ואני מתכוון לעבוד קשה כדי לעזור להם.

זו גם הזדמנות ראשונה עבורי לפנות אל אנשי ונשות התרבות והספורט, שנמצאים בשעתם הקשה מזה עשרות שנים. אני רוצה לומר משהו קצר ופשוט למפיקים, לספורטאים, למשוררים, לשחקנים ולאנשי הסאונד. מראשון האמנים ועד אחרון פועלי הבמה, משחקני ליגת העל ועד אחרון האפסנאים – מרגע זה, אני כאן כדי להיאבק למענכם במלחמת הקיום שלכם.

זה לא יהיה קל, זה יקח קצת זמן, לא נצליח בכל אבל לא אנוח לרגע. לא אשחרר הבטחות גדולות על תוצאות, רק הבטחה על מאמץ כן ואמיתי. אעשה כל מה שביכולתי כדי להיות שליח נאמן שלכם בממשלת ישראל. באתי לעבוד קשה.

עכשיו אשתדל לדבר מעט וללמוד הרבה. אני מבין שאין לי את כל הזמן שבעולם. יותר מדי אנשים קורסים ולא יכולים להמתין לפתרונות מושלמים אלא חייבים חמצן מידי. יחד עם המנכ"ל וכל עובדי המשרד, אעבוד קשה כדי לתת להם חמצן. לתת לנו כחברה – חמצן.

רבן גמליאל ביקש פעם משתי דמויות לבוא להיות שותפים בהנהגה ו"אמר להם: כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם." בישירות ובכנות אמר להם רבן גמליאל שבהנהגה אין מה להתבשם משררה ומכיבודים. בסוף זו כמעט עבדות. עבדות ושליחות עבור הציבור. ואותה יש לעשות בצניעות, בשקט, ברצינות ובאחריות גדולה. אשתדל מאוד".

אז נכון שזה עדיין לא מבטיח שום דבר, כי חילי טרופר יימדד בסופו של דבר במעשיו ולא בפוסטים שהוא מעלה, אבל הדברים האלה מעודדים מאד. ולפחות לפי הפוסט הזה הוא במידה רבה ענה על הציפיות שלי. עכשיו יש לקוות כי באמת הוא יביא לשינוי, יעבוד קשה ויילחם במידת הצורך למעננו האמנים ואנשי התרבות. אני מאחל לו הרבה הצלחה בתפקידו החדש, ולנו, האמנים ואנשי התרבות, לחזור להופיע במהרה.