הוקרה לקונסרבטוריון ולחבר

לאחרונה הופעתי כמנצח אורח בשני קונצרטים תזמורתיים מאד מיוחדים עבורי בהיבט האישי. על הסינפונייטה באר שבע ניצחתי בערב התרמה למען קונסרבטוריון באר שבע (שבו אני מנצח באופן קבוע על התזמורת הייצוגית), שגם היה ערב פרידה ממנהלו הפורש של הקונסרבטוריון ידידי נגן המנדולינה יקי ראובן. גייסתי למטרה זו גם את זמרת הסופרן קרן הדר, שאיתה הופעתי רק חודש לפני כן ביחד עם סולני תל אביב. לחזור לנצח על הסינפונייטה, והפעם אחרי קרוב לשנתיים שלא פגשתי אותם, זה תמיד משמח. מכל הפעמים שניצחתי על התזמורת הזו, אני חושב שבפעם הזו התזמורת נשמעה הכי טוב. היתה שם בשנתיים האחרונות תחלופה של נגנים שהשפיעה מאד לטובה במיוחד בכלי הקשת ובמיוחד בקולות הפנימיים. הצליל של המיתרים נשמע יותר אחיד, יותר עגול ויותר מגובש, והנגינה באופן כללי הרבה יותר מוקפדת ומלוטשת. בזמן קצר מאד של חזרות הצלחנו להכין תכנית שכללה את הפתיחה "הספר מסביליה" של רוסיני, את הקונצ׳רטו למנדולינה (במקור כינור) ופסנתר  של מנדלסון בגרסה לתזמורת מלאה עם נשיפה, ושבעה שירים ממיטב הזמר העברי. עיקר העבודה היתה במנדלסון, יצירה שהנשפנים לא הכירו, כי לרוב היא מבוצעת עם מיתרים בלבד. בנוסף, התוים שלהם היו כתובים בצורה שמקשה עליהם מאד. יש ביצירה הזו הרבה מאד תיבות הפסקה לכל כלי, תיבות שבהן לרוב רק שני הסולנים מנגנים. בד"כ כשיש הרבה תיבות הפסקה, כתובים בתוים של כל נגן איזשהם סימני דרך שיסייעו לו להתמצא ולדעת מתי להיכנס – לרוב כותבים לנגן בתוים קטנים את המנגינה המנוגנת בתיבות האחרונות לפני כניסתו, וכך יש לו סימן. במקרה הזה, לא רק שהנשפנים לא הכירו את היצירה, גם לא היו כתובים להם שום "תווי קיו" והם נאלצו לספור לפעמים 30 או 40 תיבות. הכניסות שלהם ביצירה הן לרוב לא יחד, כלומר, לדוגמה – קודם הבסונים ואחרי תיבה אחת החלילים ואחרי שתי תיבות הקרנות, ותיבה אחר כך כל היתר, דבר שמקשה עוד יותר… בנוסף, גילינו במהלך החזרה שהיו גם טעויות במספר תיבות ההפסקה בחלק מהמקרים. כל אלה למעשה הקשו מאד על העבודה, והוסיפו מאד לגודל האחריות שלי על הביצוע. היה עלי בעצם לתת את כל הכניסות לכולם במהלך החזרה. הייתי ממש "שוטר תנועה" שנותן כניסות ויציאות, כמעט כמו ביצירות בנות זמננו, וזאת רק על מנת שלכל נגן יהיה ברור מתי עליו לנגן. כמובן שבמהלך החזרה, כשהסברתי את כל אלה, וכל נגן רשם לעצמו אחרי מי הוא נכנס ומה הסימן שלו, הדברים התחילו להתבהר.

למחרת בחזרה הגנרלית כבר אפשר היה לשמוע שהתזמורת יותר משוחררת והכל נשמע יותר טוב, ואז גם הרמה הגבוהה של התזמורת ניכרה. בחזרה הגנרלית גם הצטרפה הזמרת קרן הדר, שאיתה היינו צריכים בחזרה של פחות משעה לעבור על כל השירים. לשמחתנו ולמזלנו ביצענו ביחד, קרן ואני, את מרבית השירים האלה ממש לא מזמן, עם סולני תל אביב, כך שאת כל הטמפי, שינויי הטמפי, הפרמטות וכו׳, כבר הכרתי היטב ויכולתי בקלות להוביל את התזמורת ללא בעיות.

הקונצרט עצמו היה ממש מצוין. התזמורת ניגנה נהדר. הסולנים בקונצ׳רטו של מנדלסון, יקי ראובן ודניאל צ׳ובנוב מרומניה, נתנו ביצוע מלהיב ואנרגטי לקונצ׳רטו של מנדלסון. קרן הדר כמו תמיד סחפה וריגשה, בשירים של עידן רייכל וארגוב (בעיבודים מעולים של זיו קוז׳וקרו, תום בר, רפי קדישזון ונועם שריף). ובפתיחה של רוסיני אפשר היה לשמוע את האיכות התזמורתית של הסינפונייטה. לקראת סיום הערב אמרתי מהבמה כמה דברי שבח ותודה לידידי יקי ראובן, שפורש מניהול הקונסרבטוריון, אחרי שהביא אותו להישגים גבוהים הן באיכות והן בכמות התלמידים והפעילות. יקי ישוב לשתף פעולה איתי ועם סולני תל אביב ממש בקרוב, בתכנית עונות השנה בכינור ובמנדולינה, שאיתה נופיע חמש פעמים במהלך חודש ינואר.

אחרי הקונצרט, בנסיעה הביתה מב"ש, קרן לקחה אותי חלק מהדרך – עד תל אביב. ואז, סופסוף היתה לנו הזדמנות לדבר קצת, אחרי שבזמן האחרון נפגשנו בעצם רק על הבמה – בחזרות ובקונצרטים, ולא הספקנו לדבר על שום דבר חוץ ממה שקשור לביצוע…

הקונצרט השני שעליו ניצחתי לאחרונה כאורח, היה קונצרט מרגש עם תזמורת המושבות, שהיא תזמורת חובבים טובה, ועליו אספר בפוסט הבא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.