הוקרה לקונסרבטוריון ולחבר

לאחרונה הופעתי כמנצח אורח בשני קונצרטים תזמורתיים מאד מיוחדים עבורי בהיבט האישי. על הסינפונייטה באר שבע ניצחתי בערב התרמה למען קונסרבטוריון באר שבע (שבו אני מנצח באופן קבוע על התזמורת הייצוגית), שגם היה ערב פרידה ממנהלו הפורש של הקונסרבטוריון ידידי נגן המנדולינה יקי ראובן. גייסתי למטרה זו גם את זמרת הסופרן קרן הדר, שאיתה הופעתי רק חודש לפני כן ביחד עם סולני תל אביב. לחזור לנצח על הסינפונייטה, והפעם אחרי קרוב לשנתיים שלא פגשתי אותם, זה תמיד משמח. מכל הפעמים שניצחתי על התזמורת הזו, אני חושב שבפעם הזו התזמורת נשמעה הכי טוב. היתה שם בשנתיים האחרונות תחלופה של נגנים שהשפיעה מאד לטובה במיוחד בכלי הקשת ובמיוחד בקולות הפנימיים. הצליל של המיתרים נשמע יותר אחיד, יותר עגול ויותר מגובש, והנגינה באופן כללי הרבה יותר מוקפדת ומלוטשת. בזמן קצר מאד של חזרות הצלחנו להכין תכנית שכללה את הפתיחה "הספר מסביליה" של רוסיני, את הקונצ׳רטו למנדולינה (במקור כינור) ופסנתר  של מנדלסון בגרסה לתזמורת מלאה עם נשיפה, ושבעה שירים ממיטב הזמר העברי. עיקר העבודה היתה במנדלסון, יצירה שהנשפנים לא הכירו, כי לרוב היא מבוצעת עם מיתרים בלבד. בנוסף, התוים שלהם היו כתובים בצורה שמקשה עליהם מאד. יש ביצירה הזו הרבה מאד תיבות הפסקה לכל כלי, תיבות שבהן לרוב רק שני הסולנים מנגנים. בד"כ כשיש הרבה תיבות הפסקה, כתובים בתוים של כל נגן איזשהם סימני דרך שיסייעו לו להתמצא ולדעת מתי להיכנס – לרוב כותבים לנגן בתוים קטנים את המנגינה המנוגנת בתיבות האחרונות לפני כניסתו, וכך יש לו סימן. במקרה הזה, לא רק שהנשפנים לא הכירו את היצירה, גם לא היו כתובים להם שום "תווי קיו" והם נאלצו לספור לפעמים 30 או 40 תיבות. הכניסות שלהם ביצירה הן לרוב לא יחד, כלומר, לדוגמה – קודם הבסונים ואחרי תיבה אחת החלילים ואחרי שתי תיבות הקרנות, ותיבה אחר כך כל היתר, דבר שמקשה עוד יותר… בנוסף, גילינו במהלך החזרה שהיו גם טעויות במספר תיבות ההפסקה בחלק מהמקרים. כל אלה למעשה הקשו מאד על העבודה, והוסיפו מאד לגודל האחריות שלי על הביצוע. היה עלי בעצם לתת את כל הכניסות לכולם במהלך החזרה. הייתי ממש "שוטר תנועה" שנותן כניסות ויציאות, כמעט כמו ביצירות בנות זמננו, וזאת רק על מנת שלכל נגן יהיה ברור מתי עליו לנגן. כמובן שבמהלך החזרה, כשהסברתי את כל אלה, וכל נגן רשם לעצמו אחרי מי הוא נכנס ומה הסימן שלו, הדברים התחילו להתבהר.

למחרת בחזרה הגנרלית כבר אפשר היה לשמוע שהתזמורת יותר משוחררת והכל נשמע יותר טוב, ואז גם הרמה הגבוהה של התזמורת ניכרה. בחזרה הגנרלית גם הצטרפה הזמרת קרן הדר, שאיתה היינו צריכים בחזרה של פחות משעה לעבור על כל השירים. לשמחתנו ולמזלנו ביצענו ביחד, קרן ואני, את מרבית השירים האלה ממש לא מזמן, עם סולני תל אביב, כך שאת כל הטמפי, שינויי הטמפי, הפרמטות וכו׳, כבר הכרתי היטב ויכולתי בקלות להוביל את התזמורת ללא בעיות.

הקונצרט עצמו היה ממש מצוין. התזמורת ניגנה נהדר. הסולנים בקונצ׳רטו של מנדלסון, יקי ראובן ודניאל צ׳ובנוב מרומניה, נתנו ביצוע מלהיב ואנרגטי לקונצ׳רטו של מנדלסון. קרן הדר כמו תמיד סחפה וריגשה, בשירים של עידן רייכל וארגוב (בעיבודים מעולים של זיו קוז׳וקרו, תום בר, רפי קדישזון ונועם שריף). ובפתיחה של רוסיני אפשר היה לשמוע את האיכות התזמורתית של הסינפונייטה. לקראת סיום הערב אמרתי מהבמה כמה דברי שבח ותודה לידידי יקי ראובן, שפורש מניהול הקונסרבטוריון, אחרי שהביא אותו להישגים גבוהים הן באיכות והן בכמות התלמידים והפעילות. יקי ישוב לשתף פעולה איתי ועם סולני תל אביב ממש בקרוב, בתכנית עונות השנה בכינור ובמנדולינה, שאיתה נופיע חמש פעמים במהלך חודש ינואר.

אחרי הקונצרט, בנסיעה הביתה מב"ש, קרן לקחה אותי חלק מהדרך – עד תל אביב. ואז, סופסוף היתה לנו הזדמנות לדבר קצת, אחרי שבזמן האחרון נפגשנו בעצם רק על הבמה – בחזרות ובקונצרטים, ולא הספקנו לדבר על שום דבר חוץ ממה שקשור לביצוע…

הקונצרט השני שעליו ניצחתי לאחרונה כאורח, היה קונצרט מרגש עם תזמורת המושבות, שהיא תזמורת חובבים טובה, ועליו אספר בפוסט הבא.

שירי ילדים למבוגרים

יצירת מופת מהגדולות שנכתבו

דנה מרבך, זמרת סופרן

כשיש לי קונצרט ווקאלי רב משתתפים זו תמיד התרגשות עצומה. וכשהיצירה המרכזית בקונצרט היא יצירת מופת מהגדולות שנכתבו בהיסטוריה – הרקויאם של מוצרט – אז ההתרגשות כפולה ומכופלת. בסוף ינואר יצטרפו אל אנסמבל סולני תל אביב ואלי חברי האנסמבל הקולי הישראלי (מנהל מוסיקלי יובל בן עוזר), והסולנים דנה מרבך לסופרן), ניצן אלון (אלט), רון זילברשטיין (טנור) ועודד רייך (בריטון) לביצוע היצירה המצמררת הזו.

רון זילברשטיין, זמר טנור

זו יצירה גאונית שכל פרק בה הוא מדהים ומרגש, ורק למידת הפרטיטורה גורמת לי להתרגשות בכל פעם שאני פותח אותה. הנה פרקי הconfutatis והlacrimosa, מביצוע של האנסמבל בדצמבר 2013 עם מקהלת קולגיום שאותה ניהלתי מוסיקלית באותה תקופה.

התכנית כולה נהדרת, ויהיו בה גם קטעים ליריים של גריג שתוזמרו מפסנתר ע"י מורן מגן, ובביצוע בכורה, יצירה חדשה של דני עקיבא לאלט ותזמורת – "שירים לאביתר", למילים של אבנר פרץ. היצירה של דני עקיבא נהדרת, הטקסטים הם למעשה שירי ילדים שמיועדים ומותאמים למבוגרים, כולם בעברית. יש בהם הומור, הרבה דמיון של ילדים, דרמה, פחדים וכל קשת הרגשות שילדים חווים. אני בטוח שהקונצרט כולו יהיה חוויה נהדרת למבצעים ולקהל.

במושבות ובנגב

שני קונצרטים מעניינים עם תזמורות שונות יהיו לי בשבוע הקרוב:

ביום שני 16.12 (מחר) – אנצח על תזמורת המושבות בקונצרט עם תכנית מאתגרת מאד ובה הפתיחה ל"חליל הקסם" של מוצרט, וריאציות על נושא של היידן מאת ברהמס, וסימפוניה מס׳ 7 של בטהובן. תזמורת המושבות היא תזמורת חובבים טובה, שנגניה מסורים ומשקיעים, ולכן גם ניתן להגיע איתה לתוצאות מצויינות. בחזרות היתה אוירה טובה וזכיתי לשיתוף פעולה מלא מהנגנים, ואני בטוח שהקונצרט יהיה ברמה גבוהה מאד.

חזרה עם תזמורת המושבות

וביום חמישי 19.12 אנצח על הסינפונייטה באר שבע בערב חגיגי לכבוד קונסרבטוריון באר שבע, ולכבוד מנהלו הפורש – נגן המנדולינה יקי ראובן. יקי גם יהיה אחד הסולנים בערב הזה, ויבצע במנדולינה, ביחד עם הפסנתרן דניאל צ׳ובנוב מרומניה את תפקיד הסולו כינור בקונצ׳רטו לכינור ופסנתר של מנדלסון. עוד בתכנית, הפתיחה "הספר מסביליה" של רוסיני, ושירים ישראלים של ארגוב ושל עידן רייכל עם קרן הדר, ובעיבודים של רפי קדישזון, תום בר, נעם שריף וזיו קוז׳וקרו.

חוזרים לשתף פעולה – יקי ראובן ואני

מארש טורקי בגרסת ג׳אז

הקונצרטים של האנסמבל עם המטאור הסיני ג׳יה יואן היו מוצלחים מאד. הפעם לא היו יותר מדי דרמות לגבי הקונצ׳רטו שהוא ניגן, אם כי ליתר ביטחון, בעקבות נסיון העבר שלי איתו, הדבר הראשון ששאלתי אותו כשאספתי אותו משדה התעופה, היה – "אתה מנגן איתנו שופן 2 כן?". הקהל שהגיע לקונצרטים יצא מגדרו מהתלהבות מנגינתו, גם בקונצ׳רטו של שופן, וגם בשני ההדרנים – הראשון יצירה סינית קצרה והשני גרסה ג׳אזית של המרש הטורקי של מוצרט. החיבור של ג׳יה עם הנגנים היה מצוין, והנגינה שלו נהדרת – מלאה ברגישות ועידון, אבל גם וירטואוזית וסוחפת.

על התכנית, שהיצירות בה היו כולן מהתקופה הרומנטית, ניצח המנצח האוסטרי ארנסט הצל. לפני הגעתו ארצה נתתי לתלמידי סדנת הניצוח שלי מהאקדמיה למוסיקה בתל אביב לעבור עם האנסמבל על התכנית בחזרת הכנה.

ההתנסות הזו חשובה מאד לסטודנטים, כי היא משקפת סיטואציה "מהחיים" שמנצחים נתקלים בה לא פעם. משימתם היתה לעבור עם התזמורת בזמן קצר על התכנית, לחזור על המקומות שדורשים עבודה, לדעת בדיוק איזה סוג עבודה נדרש בכל קטע ובכל פרק (עבודה ריתמית, עבודת אינטונציה, לימוד פסז׳ים קשים וכו׳), ולעשות אותה במהירות וביעילות, ועם ניצוח ברור. כמובן שסייעתי להם בזה במהלך החזרה, ובסה"כ כחזרת הכנה זה היה טוב מאד, גם לסטודנטים וגם לתזמורת.

פינלנד – לראות ולקנא

סאנה מרין (שניה מימין) ראש הממשלה הצעירה בעולם, ולצידה השרות הבכירות בממשלת פינלנד החדשה

בזמן שישראל הולכת לבחירות בפעם השלישית בתוך שנה, ולא בגלל אידאולוגיה, אלא אך ורק בגלל ענייני אגו אישיים של גברים באזור גיל 70, בפינלנד התמנתה לראשות הממשלה בחורה בת 34, הצעירה בעולם, סאנה מרין, כשלצידה בקואליציה ארבע מפלגות שבראשותן נשים. שלושה תפקידים בכירים בממשלה – שר אוצר, שר חינוך ושר פנים – ניתנו לנשים בגילאי 32-35. על הקשר שלי עם המוסיקה והמוסיקאים של פינלנד כתבתי כאן באחד הפוסטים הקודמים, עכשיו ללא ספק יש לי סיבה נוספת לאהוב את המדינה הזו. הנה אחת מתוך שלל הכתבות על הסנסציה הגדולה בפינלנד. הלואי עלינו!

לחצו כאן לקריאה