התחלות חדשות ישנות

חוזרים לשגרה

אחרי שובנו מהסיור המוצלח בקוריאה, וההתאוששות מהטיסה הממושכת חזרה ארצה, נכנסתי מיד לשגרת היומיום שלי – ניהול אנסמבל סולני תל אביב, הקורס באקדמיה למוסיקה בתל אביב, התזמורות הצעירות וקונצרטים כמנצח אורח. בגזרת התזמורות הצעירות אני ממשיך השנה עם התזמורת של קונסרבטוריון באר שבע. התזמורת גדלה והתווספו אליה עוד נגנים, גם בכלי קשת וגם בכלי נשיפה. לפי החזרה הראשונה שהיתה השבוע, נראה שהתזמורת יותר מאוזנת מאשר בשנה שעברה, גם בחלוקה בין הכלים וגם ברמה. פתחתי את השנה עם שתי יצירות שונות זו מזו – סימפוניה מס׳ 27 של מוצרט, ו"ערבית מוסיקלית" של בריטן.

תזמורת קונסרבטוריון באר שבע בשנה שעברה

גם עם התזמורת של קונסרבטוריון גבעתיים אני ממשיך השנה, אבל מתחיל את השנה רק בסוף אוקטובר. בתזמורת הזו אני מתכנן לעבוד על סימפוניה מס׳ 85 של היידן ופתיחה של רוסיני שעדיין לא החלטתי איזו.

באקדמיה למוסיקה בתל אביב (ביה"ס למוסיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב) – עם תלמידי סדנת הניצוח שלי, השנה יהיו לי פרט לשיעורי ניצוח עם תזמורות, גם שיעורים בכיתה על הפרטיטורות עם דגש על תפקידי כלי הקשת – קשתות, איצבועים, ויברטו, מהירויות קשת וכו׳. גם שם אני אמנם מתחיל את השנה רשמית בסוף אוקטובר, אבל כבר מעכשיו אני  מזמין את הסטודנטים פה ושם לחזרות שלי עם התזמורות הצעירות, לנצח ולהתנסות בעבודה איתם.

חגיגה של יצירות ישראליות

כמנצח אורח – הפרוייקט הקרוב שלי יתקיים בעוד מספר שבועות בחג המוסיקה הישראלית, בקונצרט במוזיאון תל אביב עם התזמורת הקאמרית הקיבוצית. התכנית שבנה המנהל המוסיקלי של חג המוסיקה הישראלית, עודד זהבי, לקונצרט זה (כמו לשאר הקונצרטים בחג) – נהדרת, ויחד עם זאת תובענית מאד. היא כוללת יצירות של פרטוש, אריה לבנון, מאיר מינדל, נעה הרן (יצירה חדשה) ומשה זורמן (יצירה חדשה). פרט להכנת היצירות שאינן קלות בכלל (אך מעניינות ומרתקות), אני גם עובר מאד בקפדנות על התפקידים של הנגנים, על מנת לוודא שאין טעויות, ומתקן במידה ויש, כדי לחסוך עד כמה שניתן את זמן החזרות היקר. אני גם בקשר עם המלחינים שכתבו יצירות חדשות "חמות מהתנור", בעיקר על מנת לנסות ביחד איתם לפשט את הכיתוב והתיווי, לאור מגבלות זמן החזרות, כך שרעיונותיהם המוסיקליים יוכלו להגיע לביצוע בדרך המהירה ביותר. האתגר עבורי גדול, במיוחד להכין את התכנית בזמן חזרות מועט, אך אני משוכנע שהקהל שיגיע ייהנה מתכנית מגוונת מאד, עם חמישה סולנים שונים, חמישה מלחינים שונים, וחמישה סגנונות כתיבה שונים. הקונצרט יתקיים ב6.10 במוזיאון תל אביב. התכנית המלאה כאן בהמשך. הפסנתרן, אגב, יהיה אולג יקרביץ׳ ולא כפי שכתוב. אני ממליץ בחום להסתכל גם על שאר התכניות של חג המוסיקה הישראלית, יש שם קונצרטים מרתקים ומגוון עצום של מלחינים, מנצחים (ובהם ידידיי זיו קוז׳וקרו, גיא פדר, יורם יונגרמן ואחרים), מבצעים, סגנונות, הרכבים ותזמורות.

פרוייקט נוסף שלקחתי על עצמי כמנצח אורח הוא קונצרט קצת אחר – עם תזמורת חובבים ששמה "תזמורת המושבות", ומנגנים בה נגנים חובבים מבוגרים, כולם בצעירותם למדו נגינה באופן רציני ומקצועי, ובהמשך רובם פנו לתחומים אחרים. כיום הם שומרים על אהבתם לנגינה ולמוסיקה באמצעות התזמורת. הם נפגשים אחת לשבוע בשעות הערב באור עקיבא. מכיוון שהתזמורת הראשונה שהיתה לי, בשנים 1998-2000, ועליה ממש למדתי והתנסיתי בניצוח עוד בשנות לימודיי באקדמיה למוסיקה בירושלים, היתה תזמורת חובבים (חובבי המוסיקה ירושלים) – יש לי פינה חמה בלב לתזמורות מסוג זה, והסכמתי בשמחה להזמנה של תזמורת המושבות. התכנית עם התזמורת הזו מאתגרת מאד וכוללת את הסימפוניה מס׳ 7 של בטהובן ואת הפתיחה ל"חליל הקסם" של מוצרט. עד כה היתה חזרה אחת ונראה שיהיה כיף.

משייקספיר עד עידן רייכל

קרן הדר

ועם האנסמבל, אנחנו לקראת פתיחת עונה מלהיבה ועמוסה. בקונצרטי פתיחת העונה למנויים ע"ש אליעזר ואסתר בלשה, יופיעו איתנו כסולנים הזמרת קרן הדר והפסנתרן תום בורו, שרק לפני שבועיים ניגן איתנו וזכה להצלחה גדולה בפתיחת הפסטיבל בדרום קוריאה. התכנית נקראת "משייקספיר עד רייכל", ונבצע בה יצירה חדשה של בעז בן משה – "התפוח המתוק", לזמרת, תזמורת כלי קשת וגיטרה חשמלית, עליה ינגן המלחין עצמו. הטקסטים הם של שייקספיר, ויילד, דיקנסון ואחרים. עוד בתכנית שירים של עידן רייכל בעיבוד של רפי קדישזון, שירים של גרשוין בעיבוד של תום בר, שירים של ארגוב, וקונצ׳רטו לפסנתר של מוצרט בביצוע תום בורו. וכמו תמיד אצלנו באנסמבל, תהיינה גם הפתעות. מוזמנים לרכוש מנוי לעונת הקונצרטים של סולני תל אביב בקישור הזה

שובו של קנון

בסוף אוקטובר יתקיים קונצרט מאד מיוחד של האנסמבל – קונצרט לילדים ברחובות. עצם קיומו של קונצרט לילדים הוא לא דבר יוצא דופן, אבל בקונצרט הזה יהיה איחוד ומפגש מרגש עם הבובה קנון (והבובנאי דותן אלעד). קנון היה חלק בלתי נפרד מסדרות קונצרטים לילדים שקיימנו לפני מספר שנים באנסמבל. מי שיזמה את הסדרה, כתבה את הטקסטים, הלחינה חלק מהיצירות בקונצרטים, והפיקה את הכל היתה דקלה בניאל. בקונצרט לילדים שיתקיים ב29.10 ברחובות קנון ישוב אלינו בקונצרט ששמו "מה זה התנועות האלה?", וביחד איתי יסביר לקהל על התזמורת, על הכלים, על מנגינה וליווי, וכמובן על תפקיד המנצח. הנה קטע מהקונצרט, על ההבדל בין מנגינה לליווי.

מודעות פרסומת

יומן בוסאן, חלק שלישי

שער ניצחון ב3 לפנות בוקר

הימים שאחרי שני קונצרטי הפתיחה שלנו בפסטיבל היו קצת יותר רגועים, כי לא היו לנו בהם קונצרטים אלא רק חזרות, וגם הן התקיימו בעיקר בשעות הערב.

באחד הימים האלה עשיתי אימון מאוחר (אחרי חצות) בחדר הכושר, ואחר כך צפיתי בשידור לייב בפייסבוק של משחק הכדורגל בין הפועל רמת גן להפועל אום אל פאחם בליגה הלאומית בכדורגל (המשחק החל ב1 בלילה לפי שעון קוריאה). אני לא חושב שיש עוד מישהו בכל המזרח הרחוק שצרח כזה יששששש היסטרי לבד בחדר במלון ב3 בלילה בדרום קוריאה, בעקבות שער הניצחון של הפועל רמת גן בתוספת הזמן. היה שווה להישאר ער עד כל כך מאוחר, ובהחלט זה היה לילה משמח ומרגש עבורי.

את היומיים הרגועים יותר העברתי בעיקר במנוחה במלון ובלמידה לקראת שתי התכניות האחרונות שלנו בבוסאן – תכנית מוצרט ותכנית הגאלה של תחרות הקונצ׳רטי (שחלק מהיצירות בה היו עבורי יצירות שביצעתי בפעם ראשונה).

קונצרט סיום משוחרר, ספונטני, שמח ומלא התלהבות

את התכנית האחרונה שלנו בפסטיבל, מיצירות מוצרט, ביצענו באולם מרוחק ממרכז העיר, לא גדול, שמצלצל נהדר (כמו כל ארבעת האולמות שבהם הופענו). למרות העייפות וירידת המתח בתזמורת אחרי שלושה קונצרטים, הייתי חייב להחזיק את כולם בשיא הריכוז בחזרה שלפני הקונצרט, כי זו היתה החזרה היחידה אחרי הרבה זמן על סימפוניית הפנר (מס׳ 35) של מוצרט, וגם על הקונצ׳רטו לקלרינט של מוצרט עבדנו רק במנות קטנות של 20 דק׳ בימים שלפני כן. התחלתי את החזרה בשיא המרץ, והכנתי את התזמורת להפתעות בקונצרט. בניגוד לתכנית של הקונצ׳רטי ערב קודם לכן עם תזמורת של 54 נגנים (כולל הקוריאנים) ורפרטואר רומנטי, בקונצרט מוצרט היינו בהרכב ה"נטו" הקטן של 29 נגני האנסמבל בלבד. כשמנגנים יצירות שקופות כמו אלו של מוצרט, וקבוצות המיתרים קטנות, חייבים ללטש היטב כל פראזה עד לשלמות. אז למרות שזמן החזרה שלנו היה קצר, והייתי חייב להספיק לעבור בו על כל התכנית, בכל זאת התעכבתי בעזרת הכנר הראשי שלנו קובי רובינשטיין, על ליטוש ואחידות של כמה מקומות בכינורות – באורך הצליל, מהירות קשת, ארטיקולציה, אינטונציה ובלאנס. סיימתי את החזרה בידיעה שהצלחת הקונצרט תלויה הרבה באנרגיות שאביא לבמה, כי התזמורת עייפה.

הקונצ׳רטו לקלרינט של מוצרט עם הסולן מרטין סקלונה מארגנטינה.

ובאמת, לחלקו השני של הקונצרט (סימפוניית הפנר של מוצרט) עליתי עם המון אנרגיה, וכבר בתיבות הפותחות הפתעתי את התזמורת. אחרי חמש התיבות הראשונות בסימפוניה יש הפסקה לכולם, שבחזרות בד"כ הארכתי אותה והמשכתי בטמפו קצת יותר איטי, כדי ליצור תחושת הרהור/חיפוש. בקונצרט, בניגוד לחזרות, המשכתי בדיוק באותו הטמפו המהיר שהתחלתי. ההפתעה הזו כבר יצרה אצל הנגנים דריכות וריכוז שנשמרו לאורך כל הסימפוניה, ואיפשרו לי להמשיך ולהפתיע. ידעתי שאני יכול לסמוך על הנגנים, והם אכן היו איתי. זה יצר ביצוע ספונטני, משוחרר ומרענן, שגם היה מלוטש ומגובש, עם הרבה דמיון ומעורבות של כולם. הקהל, כמו בכל יתר הקונצרטים, יצא מגדרו, וכהדרן ביצענו את הפרק האחרון מהסימפוניה האיטלקית של מנדלסון, עם הרבה התלהבות.

לאחר הקונצרט, כמו בשאר הקונצרטים, הצטלמתי עם מי שביקש, רק שהפעם כבר לא היו לנו דיסקים למכור, כי מכרנו אותם בקונצרטים הקודמים.

סיימנו את חלקנו בפסטיבל בהרגשה מצויינת אחרי קונצרט מצויין. בלילה עוד הלכנו לאכול יחד עם המנהלת האדמיניסטרטיבית של הפסטיבל ועם צ׳ה, הבחור הקוריאני הנהדר שדאג לנו לכל ענייני הארגון וההפקה בפסטיבל ועשה זאת במקצועיות רבה, ואח"כ נפרדנו מהם לשלום.

"פולחן אישיות" בבוסאן

במשך כל ימי הפסטיבל, התמונות של האנסמבל ושלי היו תלויות בגודל ענק על גבי פוסטרים בכל רחבי בוסאן, בתחנות הרכבת התחתית, בבתי המלון ובאולמות הקונצרטים. כמות מודעות הפרסום לקונצרטים שלנו היתה עצומה. ובערב הקונצרט עצמו, הקוריאנים לא הסתפקו בפוסטר אחד בלבד בפואייה של האולם…

שישה סולנים צעירים בליווי תזמורת קוריאנית-ישראלית

את החזרות לקראת הקונצרט של תחרות הקונצ׳רטי (השלישי מתוך ארבעת הקונצרטים שלנו בפסטיבל) הייתי צריך לנהל מהר וביעילות. ראשית, בגלל שהיו לנו שש יצירות להכין. שנית, בגלל שהתזמורת היתה גדולה (וכללה 25 נגנים קוריאנים שהצטרפו אלינו), ובעצם נפגשה לראשונה בהרכבה המלא יומיים לפני הקונצרט. ושלישית, בגלל שהיו שישה סולנים, שכל אחד מהם היה זקוק לזמן נגינה עם התזמורת. אז כדי לאפשר לכל אחד מהסולנים לנגן בכל חזרה, היו לי מקסימום 25 דק׳ חזרה ליצירה.

התכנית היתה מאתגרת, היצירות שונות זו מזו והסולנים שונים זה מזה. בחלק מהיצירות האתגר היה תאום עם הסולן, ביצירות אחרות היו קטעים תזמורתיים קשים, ובאחרות נדרשה היכרות עם המוסיקה, כמו למשל ביצירה למרימבה של קייקו אבה. בסופו של דבר בקונצרט, הצלחנו להתגבר על כל האתגרים והקשיים, והקונצרט עבר היטב.

בקטגוריה של הצעירים זכה נגן מרימבה קוריאני צעיר מצויין, ובקטגוריה של הבוגרים זכה, להפתעתי, פסנתרן קוריאני שניגן את הקונצ׳רטו מס׳ 1 של רחמנינוב (בתמונה). אני אישית חשבתי שהגיע לכנרת פולנייה מצויינת שניגנה את הקונצ׳רטו של שוסטקוביץ׳ לזכות, אבל כך זה בתחרויות.

סין וה"תקלות"

טיסתנו חזרה ארצה היתה דרך סין, וכללה המתנה ממושכת מאד של למעלה מ12 שעות בבייג׳ין. חלק מהנגנים ניצלו אותה לטיול בעיר, אני לקחתי חדר במלון בקרבת שדה התעופה, כדי שיהיה לי מקום לישון, אחרי 16 ימים מאד אינטנסיביים (כולל ימי החזרות בארץ). כל החוויות הלא נעימות שהיו לי בביקוריי הקודמים בסין, חזרו גם הפעם. ראשית כל, האינטרנט, כשהוא עובד, עובד בערך ל 5 דק׳ (לרוב ללא גוגל ועם ווטסאפ מקרטע), ואח"כ 30 דק׳ לא עובד. שנית, התחושה שכולם סביבי מנסים לרמות אותי כל הזמן חזרה גם הפעם. כבר בשדה התעופה, כששלחו אותנו למלון, ביקשו מאיתנו פיקדון של 200 יואן במזומן (כ120 ₪) שיקוזז מהתשלום במלון. רק כשהבינו שאין לנו מזומן סיני ויתרו לנו על התשלום, מה שעורר מיידית את החשד שאולי בכלל לא היו מקזזים לנו אותו מהתשלום במלון. בסביבת המלון, באף אחד מהמקומות שהיו לאכול לא קיבלו כרטיס אשראי. רצו רק דולרים… למזלי קובי היה מצוייד בכמה חטיפים ונשנושים, שעזרו לי להחזיק מעמד עד הערב. בתמונה למעלה, אגב, עוד היינו אופטימיים בתחילת חיפושינו אחר מקום לאכול בתוך איזור מוסכים מוזנח בקרבת המלון. אבל בסופו של דבר, המטרה העיקרית שלי הושגה, וישנתי היטב במשך שעות ההמתנה, לפני ששבתי לשדה התעופה. גם את מרבית שעות הטיסה ארצה העברתי בשינה ובמנוחה, ואפילו התחלתי כבר ללמוד את היצירות שאבצע בחג המוסיקה הישראלית בעוד מספר שבועות.

חזרנו ארצה שמחים ומלאים בחוויות. בקרוב אביא עוד כמה תמונות וקטעי וידאו מהסיור הנהדר שהסתיים אתמול. הנה בינתיים קטע קצרצר מהסימפוניה השביעית של בטהובן שביצענו בקונצרט הפתיחה, צולם בטלפון נייד.

כוכבי רוק

קהל צעיר, אנרגטי וקשוב

עם אנרגיות חיוביות, הרבה התלהבות ודריכות שיא של הנגנים ושלי, פתחנו את הפסטיבל פה בבוסאן, בקונצרט מיצירות בטהובן (הסימפוניה השביעית וקונצ׳רטו "הקיסר" לפסנתר), אל מול אולם מלא בקהל של כ1200 איש, שהריע בהתלהבות ולא נתן לנו לרדת מהבמה, אפילו אחרי ההדרן (מוצרט הפתיחה לנישואי פיגרו). רק אחרי שאמרתי להם שיש לנו עוד שלושה קונצרטים פה ושיש לנו דיסקים למכירה ושאני אבוא לחתום עליהם – ירדנו מהבמה, וכמובן שקיימתי את הבטחתי.

הקהל פה, בשונה מאד מהארץ, מורכב מאנשים בכל הגילאים, הרבה צעירים, הרבה משפחות שלמות, שעבורן זה בילוי משפחתי, והם מגיעים להקשיב למוסיקה בקשב רב. אין הפרעות, שיעולים, צלצולים, הקשבה נטו למוסיקה. והם מעריכים מוסיקה טובה וקונצרטים איכותיים. התגובות שלהם אחרי כל יצירה הן כמו בקונצרט רוק – מחיאות כפיים רמות, צעקות התלהבות, ואפילו שריקות. זה נותן כל כך הרבה אנרגיה למבצעים. וכמובן, שכל ה"התנפלות" שלהם על הדיסקים בסיום הקונצרט והבקשות לתמונה איתי ולחתימה על הדיסק, הם דברים שאנחנו לא רגילים אליהם בארץ.

צמרמורת באולם הפילהרמונית

כשהגענו לחזרה שלפני קונצרט הפתיחה באולם של הפילהרמונית של בוסאן, היתה לי צמרמורת. ממש עבר בי רעד של התרגשות. למעשה, זה התחיל כבר בנסיעה לשם, עם הגשר שחוצים בדרך, והנוף היפה והמוכר. לא קורה לי הרבה שאני חוזר להופיע באולם קונצרטים בחו"ל, שכבר הופעתי בו בעבר. והאולם המדהים בבוסאן, הזכיר לי מיד את הקונצרט שהיה לי שם לפני שנתיים עם הפילהרמונית של בוסאן. כשהתחלנו את החזרה שלפני הקונצרט, הכל כבר צלצל הרבה יותר טוב מאשר בחזרה הראשונה. האולם איכותי מאד, כלי הנגינה הגדולים (הטימפני והקונטרבסים) היו טובים מאד, ובנוסף היתה הרבה יותר עירנות (והתרגשות) אצל הנגנים. בנוסף לכל אלה – עבר עוד יום שבמהלכו כולם חזרו לעצמם, מבחינת שעות שינה ונגינה. כבר כשהתחילה החזרה הרגשנו שיהיה קונצרט מוצלח. ואכן הקונצרט היה מוצלח מאד, התזמורת היתה במיטבה, הסולן תום בורו ניגן נפלא, והקהל, כאמור, הגיב בהתאם.

ארוחה קוריאנית אותנטית

בזמן שהיה לנו בין החזרה לקונצרט הפתיחה של הפסטיבל, הזמנו את כל נגני האנסמבל לארוחה במסעדה קוריאנית אותנטית. החוויה היתה אכן אותנטית – התבקשנו (שוב) להוריד את הנעליים, וכמקובל במסעדה לשבת לאכול על הרצפה (ועם מקלות כמובן). הצטופפנו ישובים על הרצפה וללא נעליים, ואכלנו אוכל קוריאני.

אני חושב שפרט למנה אחת שעליה היה קונצנזוס שהיתה טעימה מאד (בשר בקר), היו חילוקי דעות לגבי כל המנות שהוגשו לנו. אבל, לפחות זכינו בחוויה אותנטית.

בדרך חזרה לאולם עברנו בפארק יפה וירוק, ואני ניצלתי את השעה שהיתה לי לפני הקונצרט לישיבה על אחד הספסלים, עם הפרטיטורה כמובן.

כהקדמה לקונצרט שלנו לפתיחת הפסטיבל, עמדה בחוץ תזמורת נשיפה קוריאנית צעירה, של בנות, וניגנה באופן מרשים מאד לקהל הרחב שהגיע לקונצרט.

מנדלסון אינטימי

עם הסולנית מריה מחובסקה מפולין

בקונצרט למחרת אחה"צ, מיצירות מנדלסון, הרגשתי שהיה קשה יותר. ראשית, העייפות הורגשה, גם אצלי וגם אצל הנגנים. שנית, אחרי ערב פתיחה כל כך מוצלח והצלחה כמו זו שזכינו לה, היה קשה יותר לשמור על אותה רמת ריכוז ומתח. ושלישית, התכנית עצמה היתה קשה ותובענית, וכללה הסימפוניה "האיטלקית" של מנדלסון. ודווקא הביצוע של הקונצ׳רטו לכינור של מנדלסון, אחרי חזרה אחת של 45 דק׳ בלבד עם הסולנית (מריה מחובסקה מפולין), היה נהדר, גם מבחינת התזמורת וגם מבחינת הסולנית. יש אצלה בנגינה משהו מאד אישי ואינטימי, יש לה אמירה מוסיקלית ונגינה מאד מעודנת, נקייה ויפה. היה מאד קל ללוות אותה כי יש לה ארטיקולציה ונגינה מאד ברורה וטבעית. הנה קטע קצרצר מהחזרה היחידה שהיתה לנו איתה, על הבמה לפני הקונצרט.

הקונצרט מיצירות מנדלסון התקיים באולם אחר, גם הוא מצוין, וגם הוא היה מלא לגמרי. מה שמשמח הוא, שחלק גדול מהקהל שהיה בקונצרט הגיע לקונצרט הראשון שלנו יום קודם, ובעקבותיו החליט לבוא לקונצרט השני. ושוב הקהל הריע, אנחנו ניגנו את אותו ההדרן, והקהל נתן לנו לרדת רק אחרי שאמרתי שיש לנו עוד שני קונצרטים.

נפרדתי משני הסולנים של שני הקונצרטים הראשונים (תום בורו ומריה מחובסקה) בארוחת ערב במסעדת ברביקיו קוריאני ביחד עם המנהל האמנותי והמנהלת האדמיניסטרטיבית של הפסטיבל.

עם 23 נגנים קוריאנים בתזמורת

אל החזרות שהחלו היום לקראת הקונצרט השלישי שלנו כאן, הצטרפו 23 נגנים קוריאנים, חלקם בכלי הנשיפה וההקשה החסרים שהיו דרושים לרפרטואר שאותו נבצע (קונצ׳רטו לצ׳לו של דבוז׳אק, קונצ׳רטו לפסנתר של רחמנינוב, קונצ׳רטו לכינור של שוסטקוביץ׳ ועוד), וחלקם לעיבוי קבוצות המיתרים. חלק מהמצטרפים מנגנים בפילהרמונית של בוסאן, והכרתי אותם מהקונצרט שלי איתם לפני שנתיים.

היתה לנו תזמורת גדולה חצי קוריאנית וחצי ישראלית, ושישה סולנים צעירים. הקונצרט הזה יהיה הגמר של תחרות קונצ׳רטי, שבו כל אחד מששת הסולנים שהגיע לגמר ינגן איתנו. החזרה התנהלה בקצב מהיר, כאשר כל 20-25 דקות התחלף סולן והחלפנו יצירה. זה היה כמובן מאד מעניין לתזמורת, ודרש ריכוז גבוה. אני אישית מאד התרשמתי מהכנרת הפולנייה הצעירה שניגנה את הקונצ׳רטו לכינור של שוסטקוביץ׳, ומנגן המרימבה הקוריאני הצעיר שניגן יצירה למרימבה ותזמורת של קייקו אבה. מחר יהיה לנו יום יותר פנוי, כי החזרה שלנו תהיה רק בערב, ובימים שלישי ורביעי – שני הקונצרטים שאיתם נסיים את חלקנו בפסטיבל.

אמשיך לדווח כמובן.