תכנית מאתגרת אך לא מתסכלת

ימי החזרות הסתיימו בתחושה מצויינת. התכנית נהדרת, ההתקדמות בחזרות היתה טובה ומהירה, וההרגשה – יהיו קונצרטים מעולים

 

אחד הדברים שיוצרים התלהבות, דריכות, ריכוז ומוטיבציה בתזמורת זה יצירות טובות. כאלה שכיף לנגן. בימי החזרות של האנסמבל השבוע זה בהחלט הורגש. כל היצירות בתכנית הן מצויינות – סימפוניה מס' 27 המלהיבה והסוחפת של היידן, הקונצ'רטו לשני פסנתרים של מוצרט והקונצ'רטו לשני פסנתרים של באך, והרביעייה מס' 4 של שוברט. בנוסף, כשרמת הקושי של היצירות היא כזו שמאתגרת, אך מצד שני לא מתסכלת (כלומר שהיצירות לא קשות מדי, כאלה שאפילו שעות עבודה רבות לא מבטיחות תוצאה טובה). עם היצירות בתכנית זו, אחרי עבודה טובה בכל חזרה ניתן היה לשמוע מיידית התקדמות משמעותית, וזה כמובן יצר אצלנו תחושה שיהיו קונצרטים טובים. בנוסף, הרכב הנגנים טוב מאד. אל הקשתנים הנהדרים שלנו מצטרפים ארבעה נשפנים שמתוכם שני נגנים צעירים ש"גידלתי" בתזמורת הצעירה בחיפה. הם עדיין תלמידים, אך ברמה מאד גבוהה, ועבורם (וגם עבורי) זה פרוייקט מאד מיוחד ומרגש. אליהם מצטרפות שתי נשפניות מנוסות מקצועיות ברמה גבוהה, שסייעו לי "לחנוך" את הצעירים בפרוייקט הזה. ואל כל אלה הצטרפו שני הסולנים נהדרים שלנו – הפסנתרן הבינלאומי איתמר גולן ואשתו הפסנתרנית נטסוקו אינווה. הנוכחות של איתמר בחזרות גרמה לכולם לנגן יותר טוב. הרעיונות המוסיקליים שלו יפים, ואני מרגיש שיש לנו כימיה ושלא צריך כמעט לדבר. הנגינה שלו מלאה ברגש וגם מאד ספונטנית, וזו בהחלט חוויה לכולם. ובנוסף לכל אלה תהיה גם הפתעה שהכנו לקהל, וגם ממנה אנחנו מאד נהנים.

 

המלצה על הקונצרט מעיתון הארץ.

 

אז למרות ימי החזרות האינטנסיביים והמעייפים, שבמהלכם היו לי בנוסף גם חזרות אחה"צ עם התזמורות הצעירות שלי, ונסיעות רבות בכל הארץ (חיפה-ת"א-ב"ש), אני מרגיש סיפוק גדול מהחזרות, מהעבודה, מהתכנית ומשיתוף הפעולה עם הסולנים, ומצפה מאד לקונצרטים שיחלו מחר.

מוזמנים מאד

 

 

 

 

עם נרגילה ויבגני אונייגין בעכו העתיקה

איתמר גולן כבר בארץ, וממש לפני שאנחנו מתחילים בחזרות נסעתי לפגוש אותו בעיר העתיקה בעכו. הוא מדריך כיתות אמן בקונסרבטוריון בעכו ושוהה בעיר מספר ימים. 

מכיוון שאין לאיתמר טלפון נייד, נאלצתי למצוא אותו כמו בעידן טרום הסלולארי. כשהגעתי למלון שלו, אמר לי פקיד הקבלה שהוא ביקש למסור לי שהוא יושב בבית קפה בכיכר חאן א-שווארדה. הפקיד הדריך אותי איך להגיע לשם ברגל והסביר לי שבצד ימין יש בית קפה עם נרגילות ושם הוא יושב. ואכן, כשהגעתי לשם ראיתי את איתמר יושב, כשעל שולחנו ספר ברוסית (יבגני אונייגין) ולידו נרגילה. 

ישבנו ושוחחנו בנינוחות במשך כשעה (רק להבהיר, למען הסר ספק, אני לא נגעתי בנרגילות). דיברנו על העולם שהולך ומשתנה, ועל כך שגם העיסוק במוסיקה בימינו משתנה. במקום לעסוק בדבר הטהור, האמנותי, האידאליסטי, כמו שהיה פעם, אנחנו מוצאים את עצמנו כיום לא מעט עוסקים בפרסום (בפייסבוק), יחסי ציבור, גיוס כספים, והכל מתוך מחשבה עסקית וחישובי כדאיות, רווח והפסד. דווקא איתמר הוא מ"הדור הישן". העובדה שאין לו נייד היא רק חלק מזה (למרות שזה נראה לי מאד מוזר שאני הראיתי לו תמונות של הילדה שלי והוא לא יכול היה להראות לי תמונות של הבן שלו). מה שיותר משמעותי הוא שהוא נשאר נאמן לאידאלים האמנותיים שלו, גם אם זה על חשבון "קידום אישי" (הוא כמובן לא רואה זאת כך). למשל, הוא לא מנגן סולו אלא רק מוסיקה קאמרית. וגם כשהוא כבר מופיע כסולן עם תזמורת אז זה עם עוד מישהו, בקונצ'רטי כפולים ומשולשים, כפי שיהיה השבוע עם האנסמבל. את הסיור שהיה לנו לפני שנה בדרום אמריקה עם מישה מאיסקי היינו אמורים לעשות עם איתמר, אך הוא כאמור לא רצה להופיע כסולן אלא רק עם עוד מישהו בקונצ'רטו כפול, וזה היה מייקר מאד את עלות הסיור כולו ולכן האמרגן ירד מזה ופנה למישה. הלואי ואני הייתי יכול להיות כמו איתמר, להישאר במאה אחוז נאמן לאידאלים המוסיקליים שלי ולהתעלם מכל שיקול מסחרי, שיווקי, פרסומי וכד'. אני משתדל עד כמה שניתן, ובהחלט הולך בדרך האמנותית שלי, אבל במציאות של ימינו אי אפשר להחזיק תזמורת ללא שאר השיקולים שמניתי כאן. 

איתמר מנגן מוסיקה קאמרית עם כל הגדולים – ונגרוב, מאיסקי, עברי גיטליס, יוליאן רחלין, ז'נין יאנסן ועוד רבים. אך הוא תמיד עם עוד מישהו על הבמה. 

אז מחר האנסמבל מתחיל בחזרות, ואיתמר ואשתו נטסוקו אינווה יצטרפו אלינו ביום חמישי. מצפה לזה מאד.

הקונצרטים במוצ"ש וביום ראשון

קהל שכיף להלהיב אותו

 

כמה כיף להופיע מול ילדים. זה קהל שכיף להלהיב ולסקרן אותו, להפעיל אותו, לרתק אותו. זה קהל אמיתי, שכשהוא מתלהב מיד מרגישים זאת, וגם כשהוא משתעמם מיד מרגישים זאת.

 

הקהל של הילדים רגע לפני עלייתי לבמה

 

היום היתה לי הופעה לילדים בבית שפירא בפתח תקוה, לפני קהל גדול ונלהב של ילדים שחלקם ממש קטנים (לדעתי היו שם אפילו בני 3 ו4) והוריהם. בחלק מההופעה ניגנתי בכינור בליווי בפסנתר של אלה פסיק, ובחלק מההופעה דיברתי איתם על ניצוח, ולמעשה ממש ניצחתי עליהם והפעלתי אותם – הם מחאו כפיים לפי הניצוח שלי. בנוסף הקרנתי להם כמה קטעי וידאו שלי כמנצח עם תזמורת, וגם קטע שבו אני מנגן בגיל 16 את הסימפוניה הספרדית של ללו עם התזמורת הסימפונית הצעירה של חיפה. נתתי להם לשאול שאלות, והם אכן שאלו שאלות יפות ומעניינות, שאיפשרו לי להסביר להם בתשובותיי נושאים שסיקרנו אותם, כמו מה ההבדל בין מנצח למלחין, מה נדרש מהמנצח ואם זה קשה להיות מנצח, איזה כלי נגינה יותר קל מכינור, ועוד.

 

 

בחלק של הנגינה ביצעתי את הפרק הראשון מ"האביב" של ויולדי, צ'רדש של מונטי, מרש חיילי הצעצוע של קרייזלר, וחלק מהגבוט מהפרטיטה השלישית של באך. הסברתי להם איך המוסיקה יכולה לתאר מצבי רוח שונים ורגשות שונים, איך היא יכולה ממש לתאר את הטבע ואת מזג האויר (כמו בויולדי). הדגמתי ביחד עם אלה את ההבדל, וגם את הקשר, בין מנגינה לליווי, על ידי נגינה בטמפי שונים ובאופי שונה.

הרבה זמן לא הופעתי מול ילדים, וגם הרבה זמן לא הופעתי בכינור, כך שזה היה עבורי בהחלט משהו מרענן, מאתגר ומלהיב.

אין כמו קהל של ילדים!

במקביל, אני ממשיך להתכונן לקונצרטים הקרובים עם איתמר גולן ונטסוקו אינווה ועם האנסמבל, ומתרגש מאד לקראתם.

הנה הפרק השני מהקונצ'רטו לשני פסנתרים של מוצרט שאותו הם יבצעו, בגרסה לשלושה פסנתרים, עם מולטיפיאנו וסולני תל אביב, מאוקטובר 2013.

 

חוזרים לקלאסיקה

סימן ההיכר של האנסמבל

 

בשנים 2006-2010 האנסמבל ניגן המון סימפוניות של היידן, וגם לא מעט יצירות של מוצרט, ובעיקר קונצ'רטי שלו לפסנתר. היו לנו עונות שכמעט בכל קונצרט ביצענו סימפוניה של היידן וקונצ'רטו של מוצרט, וזה ממש הפך לסימן ההיכר של האנסמבל. גם הוצאנו דיסק של סימפוניות של היידן, שזכה לשבחי הביקורת, כמו הביקורת הזו של חגי חיטרון מ2009.

 

הפרק השלישי מתוך סימפוניה מס' 74 של היידן מקונצרט שהתקיים ב2009

 

בשנים האחרונות הרפרטואר שלנו התחיל לנוע לכיוונים חדשים. הוספנו יצירות רומנטיות רבות לרפרטואר שלנו, הרבה מהן יצירות מופת קאמריות שעיבדתי לתזמורת מיתרים (רביעייה אופ. 80 של מנדלסון, חמישיית המיתרים של שוברט, הרביעייה "האמריקאית" של דבוז'אק ועוד). גם במוסיקה החדשה הרחבנו את הרפרטואר, ביצענו לא מעט יצירות ישראליות מרכזיות, ארוכות ומשמעותיות ("ישרא וישמע" של חיים פרמונט, "מוות ולידה" של נעם סיון, "יונה" של בעז בן משה הן רק כמה מתוכן). שיתפנו פעולה לא מעט עם מקהלות ועסקנו ברפרטואר ווקאלי (בין היתר ביצענו את הגלוריה של ויולדי, דיקסיט דומינוס של הנדל, הרקויאם של פורה שיבוצע שוב העונה, הרקויאם של מוצרט, מיסות של שוברט ועוד).

במהלך העונה הקרובה נחזור מדי פעם לתכניות קלאסיות "נטו". אחת התכניות האלה תבוצע כבר בסוף נובמבר, ובה נארח את הפסנתרן איתמר גולן ואשתו הפסנתרנית נטסוקו אינווה. הם יבצעו ביחד קונצ'טו לשני פסנתרים של מוצרט בפה מז'ור (אותו כתב מוצרט תחילה לשלושה פסנתרים) וקונצ'רטו לשני פסנתרים בדו מינור של באך. בנוסף, נבצע בקונצרט את הסימפוניה מס' 27 של היידן, שהיא סימפוניה מאד נמרצת, תוססת, ומאפיינת את סגנון "הסער והפרץ". נפתח את הקונצרט ברביעיית מיתרים מוקדמת של שוברט בדו מז'ור, בעיבוד שלי לתזמורת מיתרים. אני מאד אוהב את התכנית הזו ומצפה לה בכליון עיניים. בפעם הקודמת שביצענו את הקונצ'רטו של מוצרט לשני פסנתרים, זה היה בגרסה לשלושה פסנתרים, ביחד עם חברי "מולטיפיאנו". הנה הפרק הראשון מהביצוע ההוא.

 

לי אישית יש אהבה גדולה לרפרטואר הזה, ואני נהנה מאד לשוב וללמוד אותו, ולגלות בו ניואנסים חדשים. לפעמים אלה הרמוניות מפתיעות, לפעמים זה הומור, בעיקר אצל היידן, לפעמים איזשהו קול פנימי יפה. ולמרות שאת רוב היצירות בתכנית כבר ביצעתי יותר מפעם אחת, עדיין זה תהליך למידה מרתק עבורי.