התחלות חדשות

מחר מתחילה שנת לימודים חדשה, וגם עבורי יש בשנה זו לא מעט התחלות חדשות.

 

 

קודם כל, הבת שלי דניאלה, שהיא כבר בת שנה ושמונה חודשים, מתחילה מחר ללכת לגן. התרגשות גדולה בשביל ההורים הגאים! ממש מצפה לבוקר הראשון במסגרת חדשה, אחרי כמעט שנתיים שבהן המסגרת היתה הבית וההורים.

 

 

שנית, סיימתי 14שנות עבודה בביה"ס התיכון לאמנויות בחיפה, לשעבר ויצ"ו (וכיום "רעות"). אמנם הסיום היה בטונים צורמים, ובפיטורים הזויים של כל הצוות הבכיר של המגמה, כולל מרכז ומייסד המגמה דני עקיבא, פרופ' חיים פרמונט סגן נשיא האקדמיה בירושלים, זיו קוז'וקרו, ברי מוסקוביץ' ואני, אבל כל סוף הוא התחלה חדשה, ואני מתחיל השנה לעבוד באופן קבוע כמנצח בשני מקומות חדשים ומאד מרגשים עבורי, שעליהם אספר בפוסטים הבאים. אגב, על סיפור הפיטורים הבלתי נתפס נכתב ודובר לא מעט בתקשורת במהלך חופשת הקיץ, ולאחרונה הוא גם עבר לבית המשפט לדיונים בתביעה שהגשתי כנגד עיריית חיפה (ובעקבותיי גם שאר המורים המפוטרים שעומדים לתבוע), תביעה שעל תוצאותיה המשמחות אספר בפוסטים הבאים. אבל, כאמור, שנת הלימודים החדשה נפתחת עם שני פרוייקטים חדשים שלקחתי על עצמי, שיהיו בנוסף לעבודתי הקבועה בקונסרבטוריון גבעתיים ולעבודתי הקבועה עם סולני תל-אביב.

 

1383065_248820121908816_4796836763502355562_n

הפילהרמונית של בוסאן, דרום קוריאה

 

 

 

שלישית, חודש ספטמבר לבד מביא עימו חוויות מרגשות שאני מצפה להן בכליון עיניים. מחרתיים אני טס לדרום קוריאה לנצח על הפילהרמונית של בוסאן, בקונצרט במסגרת פסטיבל בינלאומי שהוא גם קונצרט גאלה של תחרות קונצ'רטי בינלאומית. יופיעו איתי סולנים רבים בכלים שונים. בין היתר אבצע עימם קונצ'רטי לכינור של סיבליוס, מנדלסון ושוסטקוביץ', קונצ'רטו לפסנתר מס' 3 של פרוקופייב, קונצ'רטו לקלרינט של ובר, אריה מתוך אאידה של ורדי ועוד.  לצפייה בתכנית הקונצרט המלאה לחצו כאן. קונצרט 5 בפסטיבל הוא הקונצרט שעליו אני מנצח

 

small_1500966548.5706

פוסטר הפרסום של הפסטיבל

 

 

בהמשך החודש, אסע עם סולני תל-אביב להופיע בגיאורגיה במסגרת פסטיבל "סתיו בטביליסי" באולם הגדול במרכז קחידזה למוסיקה. בתכנית סימפוניה מס' 44 במי מינור "האבל" של היידן, סויטת הולברג של גריג, וכן מיצירותיהם של גרשוין, פיאצולה ואריה בר דרומא. הסולנים בתכנית זו יהיו הכנר הראשי שלנו קובי רובינשטיין, והחלילנית גולנרה הכט.

בתמונה: האולם שבו נופיע בטביליסי

 

1_76

 

 

ואחרי כל אלה יגיעו ראש השנה ויתר החגים, ומיד אחריהם פתיחת העונה ה-17 של סולני תל-אביב, שעומדת להיות מלאה ועמוסה בתכניות מרגשות ויפות.

 

 

אז הרבה התחלות מצפות לי, החל ממחר בבוקר. אמשיך לעדכן בפוסטים הבאים.

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

בכל שכבות הפירמידה

על החוויה הנהדרת שהיתה לי באשדוד ובירושלים; עוד קצת על מגמת המוסיקה הדועכת בתיכון "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה; וזכרונות מקיץ 1997

 

שיתוף פעולה מלא

20265080_2001408750091741_6019693018072861994_n

בשבוע שעבר היתה לי חוויה טובה מאד עם התזמורת הסימפונית אשדוד. זה קרה במסגרת המאסטרקלס לשירה אמנותית בירושלים ע"ש ז'מבוקי, בניהולה האמנותי של רונה ישראל-קולת. זו השנה השלישית ברציפות שבה אני לוקח חלק במאסטרקלס הזה, כמנצח קונצרט הגאלה. השנה, כאמור, הקונצרט היה עם תזמורת אשדוד. זו היתה עבורי הפעם הראשונה שניצחתי עליהם. לשמחתי הרבה זכיתי לשיתוף פעולה מלא מהרגע הראשון, ולהרבה פתיחות ונכונות לנסות רעיונות חדשים גם ביצירות שהם כבר מכירים וביצעו פעמים רבות. התכנית היתה עמוסה, גדושה וקשה, וכללה 18 קטעי אופרה שונים עם למעלה מ-20 סולנים (בהם סולנים מסרביה, גרמניה, ארה"ב, הונג קונג וכמובן מישראל), וכן שתי יצירות תזמורתיות. למרות זאת, זמן החזרות הרב שהם העמידו לרשותי (5 חזרות) איפשר לי להתעמק בכל קטע ולא רק "להריץ". הספקנו לעבוד על מה שדרש עבודה, והתזמורת הלכה והשתפרה מחזרה לחזרה, ונשמעה מצוין בקונצרט. בנוסף לחזרות התזמורת היו לי גם חזרות פסנתר עם כל הסולנים, ובהן יכולתי להדריך אותם באספקטים של שירה עם תזמורת ושיתוף פעולה עם מנצח. הקונצרט כלל קטעי אופרה של מוצרט, הנדל, אופנבך, ביזה, ורדי, צ'ייקובסקי ופוצ'יני. נהניתי מאד הן מהעבודה עם התזמורת והזמרים והן מהקונצרט.

IMG-20170731-WA0043

סלפי עם הזמרים הסולנים אחרי הקונצרט

"אינך ראויה להיות המנכ"לית שלי"

בהמשך לפוסט הקודם שזכה לתגובות רבות ולהמון שיתופים, בנושא מגמת המוסיקה הדועכת בתיכון לאמנויות "רעות" (לשעבר ויצ"ו) חיפה, אתמול פרסמה כתבת החינוך של "הארץ" ירדן צור כתבה על הנושא העצוב הזה. בכתבה היא הציגה את מגמת המוסיקה של בית-הספר כמקרה המייצג תופעה רחבה הקיימת בכל הארץ, של דחיקת לימודי המוסיקה לשוליים. אמנם מגמת המוסיקה בחיפה היא ראש הפירמידה, ומיועדת לתלמידי תיכון העוסקים במוסיקה כבר שנים רבות, אך התופעה קיימת בכל שכבות הפירמידה, כפי שהכתבה מציגה זאת. באשר לבית הספר לאמנויות "רעות", הכתבה מתארת היטב את אוזלת היד של עיריית חיפה ושל מנכ"לית בית הספר לשמר את מגמת המוסיקה הייחודית הזו, ואף מביאה ציטוט ממכתבה של התלמידה עדן בן גיגי שהחליטה לעזוב את בית הספר בעקבות הפיטורים והחלפת צוות המורים, אל המנכ"לית. במכתבה כותבת עדן בין השאר "הצלחתם לקחת את הדבר הטוב ביותר בחיי ולהשחית אותו כליל… אינך ראויה בעיניי להיות המנכ"לית שלי, ואני פוטרת אותך בזאת מתפקיד זה ועוברת למוסד לימודי אחר." עיר בלי עתיד כבר אמרנו?

לקריאת הכתבה לחצו כאן

כבר 20 שנה

רביעיית ארד שחור לבן

רביעיית ארד 1997. משמאל לימין – עמית פלד, זוהר לרנר, גיא בן-ציוני ואני

למרות שלא הרבתה להופיע, ולמרות שכל תקופת פעילותה הסתכמה בשנתיים וחצי ברוטו ובהם לא יותר מ-20 קונצרטים פומביים, רביעיית ארד היתה עבורי נקודת ציון משמעותית מאד, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה אישית. מבחינה מקצועית, משום שבמסגרת הרביעייה למדתי והתקדמתי המון, גם מהחברים שלי לרביעייה – הכנר זוהר לרנר, הויולן גיא בן-ציוני והצ'לן עמית פלד – וגם מהמוסיקאים הרבים מהשורה הראשונה שמהם קיבלנו שיעורים וכיתות אמן, ובהם אייזק שטרן, הנרי מאייר (מרביעיית לסאל), חברי רביעיית מלוס, רוסטיסלב דובינסקי (מרביעיית בורודין), חברי רביעיית דניאל, גיורגי קורטאג ועוד. מבחינה אישית, משום ששניים מחברי הרביעייה הפכו לחבריי הקרובים ביותר – גיא בן ציוני ועמית פלד. הקיץ המשמעותי ביותר עבור הרביעייה היה לפני 20 שנה בדיוק, ב1997. בקיץ הזה השתתפנו בפסטיבל כפר-בלום כרביעייה והופענו במספר קונצרטים בשידור חי ברדיו. עבור ארבעה מוסיקאים צעירים בתחילת שנות ה-20 לחייהם זה היה מאד יוקרתי ומרגש. אמנם אותו הקיץ היה גם הקיץ שבו הרביעייה סיימה את דרכה המקצועית המשותפת, וכל אחד מאיתנו פנה לכיוונים שונים, אבל אי אפשר שלא להיזכר באותו הקיץ עם הרבה געגועים. כיום, עמית פלד הוא פרופסור במכון פיבודי בארה"ב ומרבה להופיע בעולם כסולן וכנגן מוסיקה קאמרית, זוהר הוא הכנר הראשי של התזמורת הקאמרית היילברון בגרמניה, וגיא היה עד השנה פרופסור בביה"ס הגבוה למוסיקה בלייפציג, והחל משנת הלימודים הקרובה בבלומינגטון אינדיאנה בארה"ב. באופן טבעי, למרות החברות העמוקה, אנחנו מתראים פעם בשנה במקרה הטוב, בגלל המרחק הפיזי והעיסוקים הרבים של כל אחד מאיתנו. יצא לי כמובן לשתף פעולה עם כל אחד מחברי הרביעייה, ולמעשה כולם הופיעו כסולנים עם סולני תל-אביב בהזדמנויות שונות. מדהים שעברו כבר 20 שנה, ומדהים שאנחנו עד היום כאלה חברים טובים. ואולי זה בזכות העובדה שלא המשכנו יחד כרביעייה.

כפר בלום 31.7.97

הנה ביצוע הפרק הראשון מהרביעייה אופ. 95 של בטהובן, מפסטיבל כפר-בלום 1997.