מול קהל של 3000 איש

קונצרט מוסיקה קלה וארוחת ערב עם עשירי סאו פאולו

 

20160915_180715

סיימנו את החלק הברזילאי של הסיור בקונצרט של מוסיקה קלאסית קלה עבור עובדי אחת מהחברות שבבעלותו של הספונסר הראשי של ארגון ה"מוצרטאום" שארגן את הקונצרטים שלנו בסאו פאולו. עבור מרבית התזמורת זה היה יום חופשי, אבל אותם 11 הקשתנים ונגן הטימפני שלנו שהשתתפו בקונצרט – נסעו אחה"צ לנגן. החזרה שלפני הקונצרט החלה בלעדיי ובהובלתו של קובי רובינשטיין שהיה הסולן ב"אביב" וב"קיץ" מארבע העונות של ויולדי (נגנית צ'מבלו מקומית הצטרפה לקבוצה ביצירה זו). המשכנו את החזרה עם כמה מהקטעים הקצרים שהיו בתכנית, ואחר כך עבדנו על מוסיקת לילה זעירה של מוצרט. ככל שהחזרה התקדמה, כך עלתה רמת העייפות וירדה רמת הריכוז. זה היה ערב רביעי ברציפות שבו הופענו, וירידת המתח ניכרה היטב בחזרה הזו. ללא ספק, זו היתה החזרה הגרועה ביותר בסיור! לאחר הפסקה והמתנה די ארוכה, התחיל החלק האמנותי של הערב – הקונצרט. התחלנו עם "מוסיקת לילה זעירה", ובאורח פלא הכל צלצל הרבה יותר טוב מאשר בחזרה. היה ריכוז ומתח, והתגובה של הנגנים אלי היתה מצויינת (וזה אפשר לי להיות ספונטני כפי שאני אוהב). הקונצרט כולו היה טוב מאד, ומחיאות הכפיים של הקהל אחרי כל יצירה (ולמעשה אחרי כל פרק) היו מאד נלהבות. בין היצירות דיברתי קצת, הצגתי את היצירות, את האנסמבל ואת הנגנים, וניסיתי ליצור אוירה קלילה ולא פורמלית.

20160915_214556

הקהל מאד אהב את זה. אחד הקטעים המשעשעים בקונצרט היה "מכונת הכתיבה" של אנדרסן, עם נגן הטימפני שלנו דור פישר כסולן. דור ביצע את תפקיד הסולו היטב וגם שיחק אותו מצוין ובצורה קומית. הקהל כמובן יצא מגדרו, ולאחר הריקוד ההונגרי של ברהמס הוא דרש הדרנים. קובי ניגן איתנו את צ'רדש כהדרן ראשון, ולאחר שמחיאות הכפיים נמשכו ביצענו את האנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי כהדרן שני ואחרון. הקהל היה מאושר. לאחר הקונצרט הצטרפנו אל הקהל לארוחת ערב, ושם זכינו להרבה מחמאות. ניגשו אלינו הרבה אנשים, דיברו, החמיאו, חלקו את חוויותיהם והתרשמותם מהקונצרט, וביקשו שנחזור להופיע בברזיל.

20160915_224204

עם הבעלים של החברה שארגנה את הערב

תיאטרו קולון – השיא של הסיור

 

fb_img_1474227090437

 

למחרת בבוקר נסענו לשדה התעופה לקראת טיסתנו לבואנוס איירס. לשמחתי הרבה מרגע הגעתנו לבואנוס איירס בשישי בצהריים ועד ליציאתנו לקונצרט בבואנוס איירס בשבת אחה"צ היו לנו 26 שעות חופשיות. ניצלתי את מרביתן לשינה… אחרי ארבעה ימי קונצרטים רצופים זה היה חשוב מאד. הקונצרט בבואנוס איירס היה המרגש ביותר בסיור. אולם התיאטרו קולון הוא הגדול והמפואר ביותר בדרום אמריקה. הוא מאד מרשים מבחוץ אבל מבפנים הוא ממש מדהים. לאחר המנוחה הגדולה של שבת, הגענו לאולם לחזרה קצרה לפני הקונצרט. לקח לתזמורת זמן להתרגל לאקוסטיקה. על הבמה הכל נשמע מוזר, יבש, אף אחד לא שומע את האחרים. לעומת זאת באולם זה נשמע הרבה יותר מהדהד וברור. עברתי בחזרה על כמה מקומות מהסימפוניות ומהיצירות עם מישה ויצאנו להפסקה שלפני הקונצרט.

fb_img_1474229970139

התיאטרו קולון היה מלא לגמרי. 3000 איש מילאו אותו, בכל 7 הקומות של המרפסות. הם הריעו לנו ולמישה מאיסקי ממושכות אחרי כל יצירה. בסיום הקונצרט כל חלק ההדרנים – כולל העלייה והירידה מהבמה ומחיאות הכפיים – נמשך כחצי שעה. ביצענו ביחד את שלושת ההדרנים שלמדנו – שתי הווריאציות האחרונות מתוך ווריאציות רוקוקו של צ'ייקובסקי, אנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי ואדג'יו מהקונצ'רטו לכינור של היידן.

fb_img_1474229610486

זה היה הקונצרט האחרון שלנו עם מישה (הערב יש לנו עוד קונצרט אחד – בלעדיו). לאחר הקונצרט, בניגוד לכל הלילות עד עכשיו שבהם שמרתי על עצמי וניסיתי ללכת לישון כמה שיותר מוקדם (עד כמה שניתן היה), החלטתי ללכת לחגוג ולבלות. בכל זאת, אחרי קונצרט באולם כזה, שהיה שיאו של הסיור – מותר. הלכתי עם האמרגן שלנו לאכול סטייק. אנחנו הרי בארגנטינה. אכלנו במסעדה מעולה שנמצאת ממש קרוב לתיאטרו קולון. נהניתי מכל ביס ומכל לגימת יין. ישבנו שם עד כמעט שתיים בלילה, דיברנו, צחקנו, ואחר כך הלכנו יחד ברגל למלון.

הבוקר נפרדנו מבואנוס איירס וכן מארבעה מנגנינו שחוזרים ארצה כבר היום (ובמקומם ינגנו הערב נגנים מקומיים). יצאנו בבוקר בנסיעה באוטובוס לכיוון רוסאריו, שם יתקיים הקונצרט האחרון שלנו, הערב.

חוויות מסנטיאגו וסאו פאולו

צ'ילה: מלון יוקרה, חזרה פתוחה עם מישה מאיסקי מול אולם מלא, וקונצרט מוצלח

אחד הארועים המרכזיים והמוצלחים בסנטיאגו היה החזרה הפתוחה לקהל בבוקר של הקונצרט. קהל רב מילא את האולם הנהדר הזה והמתין לנו. החזרה נפתחה בראיון עם מישה מאסקי בהנחיית אחד המארגנים של הארוע. לאחר מכן עברנו על חלקים מתוך הקונצ'רטו של היידן, הנוקטורן של צ'ייקובסקי, כל נדרי של ברוך, ובהמשך, ללא מאסקי, על הסימפוניה הראשונה של בטהובן. הקהל, לשמחתנו, נשאר להאזין לחזרה גם לאחר שמישה מאיסקי סיים את חלקו בה.

received_10210407418203836

הארוח בסנטיאגו היה מדהים. התארחנו במלון מפואר – גרנד הייאט – בתנאים מצויינים. בין החזרה של הבוקר לקונצרט הערב הלכתי לטייל קצת באזור המלון, וראיתי כמה העיר סנטיאגו יפה. לצערי לא היה לי זמן ליותר מאשר הליכה בפארק הקרוב למלון, אבל יכולתי לראות בנסיעות שלנו את ההרים שמסביב, את הנופים הפסטורליים והשטחים הירוקים הרבים בעיר. הקונצרט בסנטיאגו היה נהדר, ואחריו פגשנו את השגריר הישראלי בקבלת הפנים של אחרי הקונצרט.

fb_img_1473866318130

סאו פאולו – יום קשה שהחל ב6 בבוקר והסתיים בקונצרט מעולה

יצאנו מסנטיאגו למחרת מוקדם בבוקר (כשעדיין היה חושך בחוץ), כי הטיסה לסאו פאולו היתה כבר ב9 בבוקר. זה היה יום ארוך וקשה. מרגע הגעתנו למלון בסאו פאולו ועד יציאתנו לקונצרט היו רק כשלוש שעות, זמן בהחלט קצר למנוחה והתארגנות אחרי טיסה והתרוצצות מהבוקר. הגענו לאולם ועלינו לבמה. מה שראינו היה מדהים. אולם מפואר, יפהפה, אסתטי, גדול (1500 מקומות) ומרשים מאד.

20160913_183930

כשהתחלנו לנגן התברר לנו גם איזו אקוסטיקה מדהימה יש בו. בחזרה שלפני הקונצרט התמקדנו בווריאציות רוקוקו של צ'ייקובסקי, שעמדנו לבצע לראשונה בסיור בשלמותן (כהדרן בקונצרטים הקודמים ביצענו רק את שתי הווריאציות האחרונות). החזרה היתה טובה וכולם היו דרוכים, בגלל הקושי בליווי של יצירה זו. אחר כך חזרתי על כמה מקומות מבטהובן ופרוקופייב, ושם הרגשתי קצת עייפות – גם אצלי וגם בתזמורת. בחדר ההלבשה לפני העלייה לבמה ניסיתי למקד את עצמי לקראת הביצוע של בטהובן, כי ידעתי שהרבה מהצלחתו תלויה בי. החלטתי קצת להפתיע את התזמורת בכמה מקומות כדי להוסיף לדריכות ולהתרגשות, וזה עבד. הביצוע של בטהובן היה מעולה. היתה הרבה ספונטניות, התלהבות, אנרגיה, והפתעות… גם פרוקופייב היה מצוין,  מאד זורם, תוסס, מבריק ומלהיב.

20160914_211100-1

אבל שיאו של הקונצרט היה ללא ספק ווריאציות רוקוקו של צ'ייקובסקי עם מישה מאיסקי. הוא ניגן מדהים. מלא הבעה, שירתיות, צבעים. כל רגע היה מיוחד ויוצא דופן. התזמורת היתה דרוכה והגיבה מצוין. ממש כמו מוסיקה קאמרית, עם מנצח.

20160913_231126-1

הקהל יצא מגדרו ודרש הדרנים, וכמובן שהוא גם קיבל. לאחר הדרן אחד עם התזמורת, מאיסקי ניגן כהדרן נוסף את הפרלוד מהסויטה השנייה של באך.

20160913_231806-1

בסיום הקונצרט פגשנו את הקונסול הישראלי דורי גורן ואשתו, ואחר כך נשארנו מישה ואני לסשן חתימות לקהל. היה תור ארוך. אנשים רבים חיכו בסבלנות כדי לקבל חתימות ותמונות. מישה מאיסקי היה נחמד ואדיב לכולם, הצטלם עם כל מי שביקש ואף כתב הקדשות אישיות למבקשים. אני אישית קצת פחות מתורגל בדברים האלה, אז ניסיתי פשוט לעשות מה שמישה עשה…

20160913_233418

אתמול היה היום השני שלנו בסאו פאולו, ובו, בנוסף לקונצרט בערב שהיה נהדר, השתתפנו (קובי הכנר הראשי שלנו, מישה מאיסקי ואני) גם בשתי ארוחות בחברת המארחים – ארוחת צהריים במסעדה יפנית עם הקונסול דורי גורן ואשתו (דורי סייע לנו מאד והרבה בזכותו קיבלנו סיוע ממשרד החוץ), וארוחת לילה, אחרי הקונצרט, עם מנהלת "מוצרטאום" – הארגון שמפיק את הקונצרטים באולם סאו פאולו, ועם האמרגן שארגן לנו את כל הסיור.

20160915_021111

הערב קונצרט שלישי בסאו פאולו, בהרכב של מיתרים בלבד, וללא מישה מאיסקי, ובו ננגן בין היתר את מוסיקת לילה זעירה של מוצרט ושתיים מתוך ארבע העונות של ויולדי, עם הכנר הראשי שלנו קובי רובינשטיין. ולאחריו, כמובן – קבלת פנים.

אמשיך לעדכן.

חוויה שקשה לתאר במילים

קונצרט פתיחה מרגש בלימה; שיתוף פעולה עם אמן גדול – מישה מאסקי; תגובות נלהבות;  סיפורים מצחיקים בנסיעה; מכירה של כל הדיסקים שהבאנו; סיכום הפתיחה המוצלחת של הסיור בדרום אמריקה

20160910_174742

לעשות מוסיקה עם מישה מאסקי זו חוויה שקשה לתאר במילים. הנגינה של מאסקי כל כך אמנותית, יצירתית, מוסיקלית, מלאה בצבעים, גוונים, חופש, הבעה. יחד עם זאת היא כל כך טבעית, כך שמאד נוח ללוות אותו למרות החופש שיש בנגינתו ולמרות שכל פעם הוא מנגן אחרת את אותו הקטע. בחזרה אחת של שעה ורבע עברנו על הקונצ'רטו של היידן, הנוקטורן של צ'ייקובסקי ו"כל נדרי" של ברוך, וגם על שני הדרנים – אנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי ושתי הוריאציות האחרונות מתוך וריאציות רוקוקו של צ'ייקובסקי. היה פשוט תענוג. כל כך כיף לשתף איתו פעולה.

חזרת האנסמבל התקיימה בסמוך לקונצרט, אחרי יום של למעלה מ20 שעות טיסה (כולל המתנה בשדה התעופה), 10 ימים ללא נגינה ביחד, עייפות ותכנית קשה. אבל ההתרגשות והאדרנלין גרמו לנו להתחבר מהר. חזרנו על הסימפוניה הקלאסית של פרוקופייב וסימפוניית יופיטר של מוצרט, כשבעיקר ניסיתי לדאוג לענייני ארטיקולציה, בלאנס ואנסמבל. זו היתה משימה מאתגרת מאד. לאחר הפסקה של רבע שעה המשכנו בחזרה – עם מישה מאסקי.

20160910_175008

זו היתה פגישתי הראשונה עם מישה מאסקי. על הבמה בחזרה שלפני קונצרט. מהרגע הראשון הרגשתי שזו הולכת להיות חוויה. החזרה זרמה מהר, לא היה צריך לדבר כמעט, כל דבר שהוא רצה הוא פשוט הראה בנגינה. כשהוא רצה שכולם ירדו לפיאניסימו חרישי הוא פשוט ניגן חרישי כל כך ואי אפשר היה לכסות אותו. כולם היו כל כך קשובים ודרוכים. אני חייב לציין שזו הדרך שאני הכי נהנה לעשות מוסיקה. פשוט ליצור אותה, בלי לדבר. לתקשר באמצעות המוסיקה.

היום של הקונצרט החל בבוקר חופשי שאותו ניצלתי, כמו בכל יום חופשי עד כה, למנוחה במלון, למידה, והפעם גם אימון כושר קליל בחדר הכושר של המלון, וארוחת צהריים במסעדה של המלון. לצערי הרב לא הספקתי להסתובב בלימה בכלל אלא רק לראות את הנוף מהחלון ומהקומה העליונה, שם נמצא חדר הכושר.

20160910_120605

 ובחזרה לערב: לאחר החזרה והמנוחה שבין החזרה לקונצרט עלינו לבמה לתחילת הקונצרט. האולם הגדול (1400 מקומות) היה כמעט מלא לגמרי והקהל היה נלהב. האנסמבל צלצל טוב מאד בשביל קונצרט ראשון  בנסיבות האלה, במיוחד בסימפוניה הקלאסית של פרוקופייב.

20160910_212223

לאחר הסימפוניה של מוצרט שפתחה את הקונצרט מישה מאסקי ניגן איתנו את הנוקטורן של צ'ייקובסקי ואת כל נדרי של ברוך, ברצף אחד ללא הפסקה ביניהם. זה היה מרגש ומצמרר. בחלק השני של הקונצרט, לאחר הסימפוניה הקלאסית של פרוקופייב, הוא ניגן את הקונצ'רטו של היידן. האנסמבל ניגן מצוין בקונצ'רטו, אבל מישה מאסקי העלה את הביצוע לדרגה אמנותית גבוהה ביותר. היתה תחושה שכל רגע הוא יוצר את המוסיקה, מגלה אותה, חושף אותה, בדרך האישית שלו שהיא מרתקת. עם סיום הקונצ'רטו היו מחיאות כפיים כל כך רמות וקריאות בראבו חזקות, והיה ברור שהקונצרט לא הסתיים. ביצענו ביחד את שני ההדרנים שעליהם עברנו בחזרה. בווריאציה האיטית מתוך ווריאציות רוקוקו של צ'ייקובסקי הנגינה שלו היתה אלוהית ממש. לאחר ההדרן הראשון, הוא קיווה שלא יהיה עוד הדרן, כי גם הוא, כמונו, טס המון שעות יום קודם לכן, והיה עייף מאד. אבל הקהל דרש עוד, ואז עלינו לנגן את האנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי. פשוט חוויה. בקבלת הפנים שלאחר הקונצרט התבשרנו שכל הדיסקים שהבאנו למכירה נמכרו. כמובן שיחד עם השמחה היה צער על כך שלא הבאנו עוד דיסקים. עכשיו אין לנו יותר דיסקים למכור בקונצרטים הבאים… זכינו להמון אהדה ואהבה מצד הקהל שנכח בארוע. הרבה אנשים רצו להצטלם עם מאסקי ואיתנו. התגובות היו מאד נלהבות.

20160910_223851

אחרי הקונצרט נסעתי למלון יחד עם מישה, ובנסיעה הזו התחלנו קצת להתיידד. הוא סיפר לי המון סיפורים, בדיחות, הראה תמונות של משפחתו וילדיו. דיברנו כל הדרך, גם על מוסיקה, גם על נושאים אחרים. היה בהחלט ערב מרגש ומוצלח.

הבוקר כבר ארזנו, ולאחר ארוחת הבוקר יצאנו לשדה התעופה של לימה, לקראת טיסתנו לסנטיאגו, צ'ילה. גם בנסיעה הזו ביחד עם מישה דיברנו כל הדרך. עכשיו, לאחר פחות מיממה מאז שפגשנו אותו בפעם הראשונה, יש לי הרגשה שהקונצרטים עוד ימשיכו להתרומם ושנזכה לעוד הצלחות כמו אתמול. הגענו לצ'ילה והתמקמנו במלון המאד מאד מפואר גרנד הייאט. הקונצרט שלנו בצ'ילה יתקיים מחר, יום שני 12.9.

עם הפנים לדרום אמריקה

לובלין – ישיבה שהפכה למלון

 

20160907_142632

ביום רביעי, אחרי נסיעה של כמה שעות מבילגוריי הגענו ללובלין, ישר אל המלון, שהיה בעברו ישיבת חכמי לובלין. התמקמנו במלון בשעות הצהריים, ויצאנו אל העיר. היו לנו בערך שעתיים חופשיות אותן ניצלתי לטיול קצר בעיר, התרשמות שטחית מהעיר העתיקה, ארוחת צהריים קלה, מנוחה בחדר במלון והתארגנות. יצאנו לאולם, ושם גילינו שזה אולם אופרה חדש ויפה שיש בו 1000 מקומות. כמו בכל מקום שהיינו עד כה בסיור, גם שם חיכה לנו בופה עם ארוחה די מלאה. אכלנו ועלינו לבמה לחזרת בלאנס. התברר לנו מהר שלמרות הרושם שהאולם יצר, האקוסטיקה היתה די יבשה ולא ממש נעימה לנגינה.

fb_img_1473318540215

נערת הפוסטרים דניאל אקטע

 

fb_img_1473318552013

 

הקונצרט עצמו התקיים מול אולם מלא כמעט לגמרי. לדעתי החלק המוצלח ביותר בקונצרט היה הקונצ'רטו לצ'לו של היידן עם דניאל אקטע. הביצוע היה אנרגטי, קליל ומאד מלוטש. האנסמבל נשמע מסוגנן ומאד מגובש, ודניאל ניגנה בוירטואוזיות ובקלילות מרשימה. גם החיבור בינינו היה מאד מוצלח. גילינו שברחובות לובלין דניאל היתה כוכבת הפוסטרים. בהרבה פוסטרים ענקיים  שפרסמו את הפסטיבל שבמסגרתו הופענו תמונתה התנוססה בגדול. למרות שהקהל בקונצרט היה קצת רדום בהשוואה לבילגוריי, בהיידן ובסיום הוא התעורר ואף דרש וקיבל הדרן – שוב את הריקוד ההונגרי של ברהמס.

לאחר הקונצרט הלכנו לקבלת פנים בביתו הגדול והמרשים יאנוש פליקוט בעיר העתיקה. פליקוט, שהוא חבר של יו"ר הועד המנהל שלנו ישראל בראון, הוא אדם בעל השפעה, שעומד בראש המפלגה השלישית בגודלה בפולין. הוא מאד נהנה מהקונצרטים של האנסמבל (הוא היה בשניהם). ניצלנו את ההזדמנות להתיידד איתו, ולאחר שיחה איתו והענקת מתנות מטעם האנסמבל – הפכנו אותו רשמית לאחד מידידי האנסמבל בפולין. שני הידידים הנוספים שגייסנו בסיור זה הם ראש עיריית בילגוריי וסגנו ארתור בארה

הקונצרטים בפולין תמו. למחרת הקונצרט בלובלין נסענו לוורשה שם היה לנו יום חופשי. התמקמנו במלון, ואז מרבית הנגנים יצאו לטייל בעיר. אני ניצלתי את היום הזה בעיקר לשהייה במלון, מנוחה, ולמידה, וכמובן שמדי פעם יצאתי לרחוב לאכול משהו. היה לי חשוב לשמור כוחות, ולהתכונן היטב לקראת הסיור לדרום אמריקה שבו נבצע הרבה יצירות קשות ותובעניות. לקראת הקונצרט הראשון שיתקיים כבר במוצ"ש בלימה, תהיה לנו רק חזרה אחת שבה גם נפגוש לראשונה את הסולן מישה מאסקי, וגם נצטרך להיזכר מהר בסימפוניות של מוצרט ופרוקופייב שאותן ניגנו לאחרונה לפני יותר משבוע. המשימה בהחלט מאתגרת, ולכן ויתרתי על הטיול בעיר ונשארתח במלון.

הנה כמה תמונות נוספות שהגיעו אלינו, מהקונצרט בבילגוריי, כולל זו שבה אני מצטלם בסלפי עם הקהל.

dsc_0287

dsc_0286

dsc_0306

יום טיסות ארוך

בשלוש לפנות בוקר יצאנו לשדה התעופה של וורשה לקראת טיסתנו הארוכה ללימה, פרו, עם עצירה בפריז, שם יחברו אלינו עוד 18 נגנים שיגיעו מהארץ. למרות שזמן הטיסות הוא ארוך מאד אנחנו נגיע לפרו עדיין ביום שישי בערב, וזאת מכיוון ש7 שעות נחסכות בגלל הפרשי השעות. עכשיו אני יושב בשדה התעופה דה גול בפריז בהמתנה לטיסת ההמשך.

אמשיך לעדכן.

סלפי עם הקהל המריע בבילגוריי

ארוע מרגש ביותר לזכר יהודי בילגוריי בנוכחות ראש העיר ומשפחות הנספים; קונצרט מוצלח מאד שזכה לתגובות נלהבות מהקהל שלא הפסיק להריע; וארוח מופתי שכלל הרבה ארוחות, טקסים ומתנות. בילגוריי, סיכום היום הראשון בפולין.

כמה שבועות בלבד לאחר שהעיירה בילגוריי עלתה באש, בספטמבר 1939, חל יום הכיפורים. תפילת כל נדרי לא נשמעה באותו יום כיפור. קולו של החזן בעיירה לא נשמע. היהודים הושמדו, ואלו ששרדו נסו על נפשם. 77 שנים אחר כך, אתמול, בטקס מרגש עד דמעות, ניגנה צ'לנית ישראלית בת 14 ביחד עם אנסמבל סולני תל אביב אל מול קיר הזיכרון את "כל נדרי" של ברוך. אי אפשר היה שלא להזיל דמעה.

20160906_171357_001

משפחותיהם של הנספים הגיעו מהארץ לטקס, וגם ראש עיריית בילגוריי נכח בו. והיתה גם אשה מדהימה, חסידת אומות עולם, שהצילה ב1939 5 נפשות יהודיות מצעדות המוות שעברו סמוך לביתה בבילגוריי. היא, אגב, עדיין חיה שם, בבילגוריי. כך נפתח הסיור שלנו לפולין.

20160906_173737

לאחר הטקס המרגש נסענו לאולם הקונצרטים, שם חיכתה לנו קבלת פנים בנוכחות רבים מהמשלחת הישראלית וראש העיר. לאחר קבלת הפנים מיהרנו לעשות חזרת בלאנס קצרה לפני קונצרט הערב. התמקדנו ביצירות שאותן לא ביצענו בימים האחרונים – מוסיקת לילה זעירה של מוצרט ושני הפרקים הראשונים של הקונצ'רטו לצ'לו של היידן. האקוסטיקה היתה יבשה, ולכן היינו צריכים לנגן עם צליל חם יותר ובטמפי קצת יותר מהירים. בשעה 20.00 התחלנו את הקונצרט. האולם היה מלא לגמרי, והקהל היה נלהב מאד, ומחא כפיים בהרבה התלהבות לאחר כל פרק. הסולנית דניאל אקטע ניגנה איתנו את כל נדרי של ברוך ואת הקונצ'רטו של היידן. היה ממש כיף לשתף איתה פעולה. הביצוע של היידן היה מאד משוחרר וספונטני, ועם הרבה חיוך. דניאל זכתה למחיאות כפיים סוערות ולהרבה אהבה מהקהל. לאחר מכן המשכנו לאנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי ולאחר מכן מוסיקת לילה זעירה של מוצרט. הביצוע היה מאד ספונטני, עם הרבה חינניות. האנסמבל הגיב אלי מצוין. מאד נהניתי. הקהל שוב יצא מגדרו, ולאחר מספר פעמים שחזרתי לבמה ניגנו הדרן – ריקוד הונגרי מס' 5 של ברהמס. ושוב הקהל התלהב וקם על רגליו והמשיך למחוא כפיים. העליתי איתי לבמה שוב את הסולנית דניאל אקטע, שכבר החליפה בינתיים את שמלת הקונצרט שלה לבגדי שגרה. כשחזרתי לבמה שוב הבאתי איתי את הטלפון וצילמתי את הקהל הנלהב, וגם עשיתי סלפי איתו, בפעם הראשונה בחיי. זה היה מאד נחמד ויצאה תמונה נהדרת.

20160906_213737

לאחר הקונצרט היתה לנו ארוחת ערב במסעדה, ובה נכחו שוב כל המארחים שלנו והמשלחת שבאה מהארץ וגם אותה חסידת אומות עולם, שהענקתי לה זר פרחים מרגש ויפה עם דגלי פולין וישראל.

20160906_224751

האנסמבל היה במצב רוח טוב, וכולם אכלו טוב ונהנו. חזרנו למלון, הלכנו לישון, ובבוקר יצאנו ללובלין, שם נופיע הערב.

אז פתחנו את הסיור ברגל ימין ועם הרבה חוויות. אמשיך לעדכן.

כאן סולני תל אביב בבילגוריי, פולין

סיכום חוויות הימים האחרונים באנסמבל

IMG_20160903_205536

דניאל אקטע עם סולני תל אביב בשטריקר

הקונצרטים בארץ הסתיימו ועברו בהצלחה. שלושת הסולנים הצעירים היו נהדרים והלהיבו מאד את הקהל. לשמחתי הגדולה, האנרגיות בקונצרטים האלה, ובמיוחד בחיפה – היו אנרגיות שאנחנו לא רגילים אליהן בקונצרטים אחרים, גם כאלה עם סולנים מקצועיים מנוסים ובעלי שם. הקהל הרב היה בחלקו הגדול קהל צעיר. הנגינה של הסולנים הצעירים היתה כל כך יפה, יצירתית, מוסיקלית, מרגשת ומלאת הבעה והתלהבות. הם העבירו את כל אלה מהבמה אל האולם, ותגובת הקהל היתה בהתאם. כל אחד מהסולנים זכה למחיאות כפיים סוערות ורמות, וחזר לבמה מספר פעמים להשתחוות. אחד המנויים שלנו בחיפה כל כך נהנה שהוא ביקש חתימות מכל אחד מהסולנים ואף נסע למחרת במיוחד לתל אביב (במונית, בגלל שלא היו רכבות ביום הזה) כדי לשמוע שוב את הקונצרט. דניאל אקטע בת ה14 ניגנה עם הרבה ביטחון ובגרות את "כל נדרי" של ברוך, והוסיפה כהדרן את הפרק האחרון מהקונצ'רטו לצ'לו של היידן. ליאור ליפשיץ בן ה12 ניגן עם הרבה דמיון ויצירתיות את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 12 של מוצרט, ויצר הרבה מתח והפתעות בקדנצות, כך שהן נשמעו ממש כאילו המציא אותן במקום. ואמיר רון בן ה15 ניגן את הקונצ'רטו הארוך והתובעני במי במול מז'ור מס' 9 של מוצרט, עם הרבה חינניות, ריקודיות, וירטואוזיות וצליל גדול. האנסמבל, בהרכב קשתנים קטן, נשמע מאד מגובש ומלוכד (אחרי עשרה ימי עבודה אינטנסיביים), גם בסרנדה של אלגר ובאנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי.

IMG-20160905-WA0001הפסנתרן הצעיר אמיר רון עם האנסמבל

יש לנו הרכב איכותי שהצליח להשתלט די מהר על המון חומר, ואני שמח שהסיפתח היה כזה, גם מבחינת רמת הנגינה וגם מבחינת ההצלחה וכמות הקהל (ובמיוחד הקהל הצעיר). אחרי הקונצרט בתל אביב חזרתי הביתה מאוחר ומיד התחלתי להכין את הדברים לנסיעה של האנסמבל לפולין ולדרום אמריקה. הייתי צריך לבדוק קודם כל שכל התוים והפרטיטורות בתיק, לסיים עם כל המיילים שהייתי חייב לסיים לפני הנסיעה (שחלק מהם קשורים לפרוייקטים הבאים אחרי הסיור), לדאוג להדפיס את כל המסמכים החשובים לנסיעה, לארוז מזוודה, וכו'. וכך, אחרי לילה של שלוש שעות שינה בלבד התארגנתי בבוקר לסיים את כל מה שצריך, ובעצב גדול נפרדתי מאשתי ומהתינוקת (זו הנסיעה הגדולה הראשונה שלי מאז לידתה). למרות העצב שבפרידה, כמובן שיש אצלי גם התרגשות גדולה מהסיור שאליו אנחנו נוסעים, ומהקונצרטים באולמות המפוארים והגדולים בדרום אמריקה שבהם נופיע. אנחנו מתחילים עם פולין, וכבר מחר ננגן שם בטקס זיכרון ליהודי בילגוריי, ואחר כך נשתתף בקבלת פנים ובערב ננגן בקונצרט מלא, שאחריו ארוחה במסעדה. הטיסה שלנו עברה מהר וללא תקלות. לשמחתי הרבה, את הדיילת הראשית בטיסה הכרתי משנים רבות של שכנות וידידות כשגרתי בגבעתיים, וכך היתה לי גם חברה וגם קצת "פרוטקציה" שאותה ניצלתי כדי לשמח נגנית צ'לו שלנו שבדיוק היום חל יום הולדתה.

20160905_202043

הפתעתי את הנגנית והבאתי אותה לביקור בתא הטייס, ביקור שהיה מאד מעניין ומלהיב (לשנינו). הגענו לוורשה בערב ומשם לקחו אותנו באוטובוס לנסיעה ארוכה לבילגוריי, שם נופיע מחר. בדרך עצרנו לאכול במסעדה שהיו בה הרבה בשרים.

FB_IMG_1473127252166

חלק מהנגנים שלנו השתלטו באופן מרשים על מנה ענקית שכללה הרבה סוגי בשרים. ב1 בלילה. סוג של הכנה לקראת ארגנטינה… בכלל, היה נראה שהשעה המאוחרת לא הפריעה לנגני האנסמבל וכולם היו במצב רוח טוב. הגענו למלון בבילגוריי אחרי 3 בלילה, ומכאן אני כותב. מחר כאמור נופיע כאן אחר הצהריים בטקס הזיכרון ובערב בקונצרט מלא. הסולנית שלנו תהיה הצ'לנית דניאל אקטע. אמשיך לעדכן בימים הקרובים

ההבדל בין מנצח לאלוהים

אחד עשר קונצרטים, שבעה עשר ימים, שש ארצות, תשע ערים, 29 נגנים ולא פחות מ23 יצירות. כל אלה החל מהערב. ההתרגשות הולכת וגדלה. וגם – התזמורת הסימפונית הצעירה חיפה ע"ש אליעזר החתי יצאה לדרך עם הרבה התלהבות

 

לזכר יהודי בילגוריי

 

אחרי תשעה ימי חזרות אינטנסיביות – סיור הקונצרטים שלנו יוצא לדרך. בימים האחרונים עבדנו קשה, למדנו הרבה יצירות, חזרנו, ליטשנו, הרצנו, שוב ליטשנו, התפצלנו לסקציות, ושוב ניגנו בתזמורת מלאה. במוצ"ש הקרוב אנחנו יוצאים לדרך. זה יתחיל דווקא כאן, בארץ. קונצרטי פתיחת העונה של האנסמבל (זו כבר העונה ה16!!!) ע"ש אסתר בלשה יוקדשו הפעם לשלושה סולנים צעירים: הצ'לנית הנהדרת דניאל אקטע (בת 14), והפסנתרנים ליאור ליפשיץ (בן 12) ואמיר רון (בן 15). זו תמיד חוויה ללוות סולנים צעירים ומוכשרים בראשית דרכם האמנותית, ולחשוף אותם לקהל הרחב. אני משוכנע שהקהל שיגיע לקונצרטים שלנו בחיפה ובתל אביב יהנה מאד מנגינתם הנהדרת והמוסיקלית של השלושה. הקונצרטים איתם יתקיימו במוצ"ש 3.9 בחיפה – אודיטוריום רפפורט, וביום ראשון 4.9 בתל אביב – הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה.

כתבה בג'רוזלם פוסט שהתפרסמה על הקונצרט ועל העונה כולה

Jerusalem post

למחרת, ביום שני 5.9 נצא עם קבוצת הקשתנים מהאנסמבל ועם הצ'לנית דניאל אקטע לפולין, לסיור מרגש שבו, בנוסף לשני קונצרטים באולמות קונצרטים "רגילים" (בבילגוריי  ובלובלין), נופיע גם בטקס הסרת הלוט מקיר הזיכרון לזכר יהודי בילגוריי שנספו בשואה. בטקס, שיהיה בהשתתפות ראש העיר בילגוריי ואישים בכירים מהארץ ומפולין, תנגן איתנו דניאל אקטע את "כל נדרי" של ברוך, והכנר הראשי שלנו קובי רובינשטיין ינגן את מנגינת הנושא מהסרט "רשימת שינדלר". מההתרשמות שלי עד כה – הפולנים מאד נרגשים מהגעתנו להשתתף בטקס ולהופיע בקונצרטים, ומפרסמים זאת בעיתונות וברשתות החברתיות. גם הארוח הצפוי לנו וההזמנות הרבות לארוחות ולקבלות פנים חגיגיות במשך ארבעת ימי הביקור שלנו  שם, מעידים על התרגשותם מהביקור שלנו. הסיור יסתיים ביום חופשי בוורשה, ללא קונצרט.

דניאל אקטע בחזרה עם האנסמבל השבוע

14141520_1101957719897906_2636806215715409377_n

מפולין אנחנו טסים לפריז ושם צפויים לפגוש את נגני כלי הנשיפה והטימפני שלנו, שיגיעו מהארץ באותו יום. מפריז נטוס כולנו ביחד ללימה, פרו. שם יחל הסיור שיכלול ארבע ארצות בדרום אמריקה, ובו הסולן יהיה הצ'לן מישה מאסקי. כמובן שאמשיך לדווח ולעדכן על הכל גם משם, אך בינתיים יש לנו את הקונצרט הראשון –  הערב בחיפה.

סקציית ויולות גדולה ומרשימה

 

 

14224735_10153673636617237_5344159440684422978_n

ובתוך כל העומס של חזרות האנסמבל יום יום בתל אביב, ביום חמישי התחלתי גם את שנת הלימודים עם תזמורת צעירה חדשה ישנה – התזמורת הסימפונית הצעירה חיפה ע"ש אליעזר החתי, בביה"ס התיכון לאמנויות רעות (לשעבר ויצ"ו).  ישנה – כי התזמורת בביה"ס לאמנויות בעיר כבר קיימת ארבע שנים ובכל שנה מתחילה בחזרות בספטמבר. חדשה – כי לראשונה השנה התזמורת הזו פתוחה לכלל המוסיקאים הצעירים בחיפה ובצפון, והפכה מתזמורת שהיא רק של בית הספר לתזמורת צעירה אזורית, כפי שהיתה בעבר התזמורת הסימפונית הצעירה חיפה, שעליה ניצח במשך עשרות שנים אליעזר החתי ובה גם אני לקחתי חלק מספר שנים בילדותי. לפני כחודשיים אליעזר הלך לעולמו בגיל 87. הוא היה איש יקר שנתן לכל כך הרבה ילדים ובני נוער אהבה למוסיקה וטיפח אותם במסירות ובמלוא המרץ. היה זה אך טבעי לקרוא לתזמורת הסימפונית החדשה על שמו, וכמובן שבני משפחתו התרגשו מהמחווה הזו. החזרה הראשונה שהתקיימה כאמור ביום חמישי, היתה מאד מרגשת. כמות גדולה של מוסיקאים צעירים, כולל נגנים שהגיעו מטבעון ומנהריה ואינם תלמידי בית הספר, נגני כלי נשיפה מצויינים, סקציית ויולות מפוארת (ארבעה ויולנים,  שזה בהחלט מרשים), והרבה התלהבות ושמחה בנגינה. כבר מהקריאה הראשונה של הסימפוניה הבלתי גמורה של שוברט ובהמשך החזרה הפתיחה "הספר מסביליה" של רוסיני, אפשר היה לחוש בכך. האוירה היתה טובה, הנגנים היו קשובים, מרוכזים, נלהבים. ולכבוד פתיחת השנה בתזמורת החדשה – כמה מהנגנים הבוגרים יותר הכינו עוגה ועליה הטקסט המשעשע על ההבדל בין מנצח לאלוהים, כמו הבדיחות על קראיאן. מחכה לפגוש את הנגנים שוב לאחר שאחזור מהסיור

14203383_10153673637002237_2912823748036190135_n