אגדה שהלכה לעולמה

"אתה לא יכול להעיר לנגן על שלא ביצע משהו שלא הראית לו"

 

OBIT-Kurt-Masur-master675

קורט מאזור

 

עוד אגדה הלכה לעולמה היום! אחרי לורין מאזל וקלאודיו אבאדו, גם המנצח האגדי קורט מאזור נפטר, בגיל 88. מאזור היה אחד מגדולי המנצחים של המאה ה-20. זכיתי ללמוד אצלו בקורס מנצחים בפולין, עם התזמורת הסימפונית של ורוצלאב, לפני 10 שנים. אני עדיין זוכר רגעים ספציפיים מהקורס, רגעים מעוררי השראה, רגעים של התעלות, רגעים שבהם, בזכותו, הצלחתי להשפיע על התזמורת ברמה שלא חשבתי שהיא אפשרית. אי אפשר לשכוח את הרגעים שבהם הוא עצמו נעמד מול התזמורת על מנת להדגים משהו לאחד מהסטודנטים. ובכל יום, בסיום העבודה של כל סטודנט עם התזמורת בהדרכתו, הוא עצמו עבד עם התזמורת כ 20-25 דק' על הפתיחה ליאונורה 3 של בטהובן (ובקונצרט הסיום הוא ניצח עליה בפתיחה ואח"כ כל סטודנט ניצח על פרק מסימפוניה מס' 1 של שוסטקוביץ' או סימפוניה מס' 4 של שומאן). במשך החזרות שלו עם התזמורת, יכולנו לשבת מאחורי התזמורת, בתוך התזמורת או בכל מקום באולם שרצינו, על מנת לחוות את ההשפעה שלו על התזמורת. ואיזו השפעה היתה לו בכל תנועה קטנה שבקטנות על התוצאה, זה היה מחשמל! הייתי יוצא נרגש לאחר כל חזרה כזו שלו. איתנו, הסטודנטים, הוא היה מתעקש על "משמעות מוסיקלית" בכל תנועה ותנועה, ולא היה אכפת לו אם התנועה היתה עם האף או עם העיניים ולא עם הידיים – העיקר שהכוונה המוסיקלית תעבור לתזמורת. הוא דרש מכל סטודנט להבין את האופי ואת הכיוון של כל משפט מוסיקלי לפני שהוא ניצח עליו. הוא דרש מכל אחד מאיתנו להראות בצורה הכי ברורה ומובנת מה אנחנו רוצים לפני שאנחנו אומרים לתזמורת במילים מה אנחנו רוצים. "אתה לא יכול להעיר לנגן שלא ביצע משהו שלא הראית לו, ולבד הוא לא יכול לנחש", היה נוהג לומר לנו. הוא אהב לעשות איתנו ניסיונות על התזמורת – לבקש שננצח רק עם יד אחת, ואפילו בלי ידיים בכלל, וכך נהיה חייבים להראות את הכוונה המוסיקלית ע"י הבעת הפנים ולא את הפעמות בלבד, כפי שלפעמים קורה כשמנצחים עם הידיים. בכל יום לאחר סשן החזרות, שהיה פתוח לקהל, היה מקיים סשן רק עם שמונת הסטודנטים של הקורס ועובר איתנו אחד אחד על העבודה שעשינו עם התזמורת, מעיר הערות, ובעיקר מרבה לדבר על המוסיקה. היה לו תמיד חשוב שמה שכתוב בפרטיטורה יישמע בצורה הכי ברורה למאזין. מדהים כמה למדתי ממנו בקורס אחד קצר. בנוסף הייתי יושב בחזרות שלו בארץ עם הפילהרמונית (וגם עם הפילהרמונית הצעירה פעם אחת), וזה היה מהפנט. הוא תמיד הגיע אל התוצאה מתוך המוסיקה, הראה בידיים שלו את המוסיקה, דיבר על המוסיקה ועל משמעויותיה. אני זוכר חזרה שלו על סימפוניית "העולם החדש" של דבוז'אק, שבה הוא דיבר עם  התזמורת על כך שזו מוסיקה של געגועים – געגועים למולדתו בוהמיה (ולא מוסיקה של "העולם החדש" כפי שמפרשים אותה), וביקש מהתזמורת להביע את הגעגוע הביתה בנגינתם. בפתיחה אגמונט של בטהובן, הוא עבד עם התזמורת על האקורד הראשון ביצירה, עד שהוא יביע את הטראגיות שבסיפור. וכך, בכל  יצירה שעליה הוא עבד, הוא ניסה להוציא את האופי והמשמעות המוסיקלית. מנצח גדול, מוסיקאי גדול, בעל השפעה עצומה על התזמורות שעליהן ניצח, ודמות נערצת. אגדה שהלכה לעולמה.

 

הפרס האמיתי

 

12360025_10153136694567237_8742837463219593459_n

 

הבכי החזק, הקולני, האמוציונלי, הממושך וחסר המעצורים שבקע מבית החולים כרמל בחיפה ביום ראשון בערב, ולווה בנהרות של דמעות – לא היה הבכי של התינוקת שזה עתה נולדה. היא דווקא יצאה די שקטה. זה גם לא היה הבכי של האמא החדשה, שעברה את לידתה הראשונה בגבורה. זה היה בכי בלתי נשלט שלי, בכי שאני לא זוכר דומה לו בכל חיי. לא יכולתי לשלוט בעצמי מרוב התרגשות. השבוע נולדה בתי הבכורה, וההתרגשות היתה עצומה. הפכתי לאבא! אני רוצה להודות לכל מי שברך אותי בפייסבוק, במייל, בווטסאפ, בסמס ובטלפון, ריגשתם אותי ושימחתם אותי מאד. כתבתי כאן לאחרונה בשמחה על הפרס שזכיתי בו עם האנסמבל – פרס לנדאו לאמנויות הבמה. בקרוב אספר גם על פרס נוסף שאני עומד לקבל (עדיין לא לפרסום), גם כן בשמחה רבה. אבל השבוע קיבלתי את הפרס האמיתי -הפרס לכל החיים. בתי הבכורה דניאלה! שמחה שאין דומה לה בעולם.

 

 

 

 

 

 

חברות ארוכת שנים

שיתוף הפעולה עם הסולן נגן המנדולינה יקי ראובן היה מיוחד מאד. ההיכרות והחברות בינינו היא ארוכת שנים, והעבודה המשותפת איתו היא תמיד מקצועית מאד ולפרטי פרטים מצד אחד, ובאוירה טובה וחברית מצד שני. הפעם הרחבנו את שיתוף הפעולה שלנו גם לנגינה משותפת, כשלראשונה הופעתי עם האנסמבל כסולן בכינור, ביצירה שלא מבוצעת הרבה – קונצ'רטו לכינור ולמנדולינה של ויולדי.

 

 

 

12341621_514109865436636_8004826145817452545_n

 

הרבה חוויות נפלאות עברו על האנסמבל ועלי בשבוע האחרון. הפרוייקט למנויים שהסתיים ביום שני השבוע, היה אחד הטובים והמוצלחים שלנו. בקונצרטים נכח קהל רב והתגובות היו נלהבות וחמות. התכנית היתה נהדרת, היה בה שילוב של קונצ'רטי אינסטרומנטליים עם יצירות מקהלתיות, שילוב של מוסיקת בארוק מראשית המאה ה18 עם יצירה ישראלית מצויינת מהמאה ה-21 (פעמון האדמה של אייל באט). הרכב הנגנים היה איכותי מאד, הרכב שיש בו שילוב בין כמה נגנים מובילים  מנוסים מעולים כמו הכנרים קובי רובינשטיין (הכנר הראשי שלנו) ואלה ואולין, הויולנית אליאנה לובנברג, לבין נגנים צעירים נפלאים שמנגנים טוב, משתלבים היטב באנסמבל, משקיעים ונותנים את המקסימום בחזרות ובקונצרטים. שיתוף הפעולה עם הסולן נגן המנדולינה יקי ראובן היה מיוחד מאד. ההיכרות והחברות בינינו היא ארוכת שנים, והעבודה המשותפת איתו היא תמיד מקצועית מאד ולפרטי פרטים מצד אחד, ובאוירה טובה וחברית מצד שני. הפעם הרחבנו את שיתוף הפעולה שלנו גם לנגינה משותפת, כשלראשונה הופעתי עם האנסמבל כסולן בכינור, ביצירה שלא מבוצעת הרבה – קונצ'רטו לכינור ולמנדולינה של ויולדי. עבורי באופן אישי זה היה מרגש אבל גם מלחיץ. להוביל את האנסמבל ככנר סולן, להראות לנגנים באמצעות הנגינה, ולא באמצעות הניצוח, מה אני רוצה, כשכל הנגנים המעולים האלה מסתכלים ומקשיבים לנגינתי – זה לא קל. לשמחתי, כבר מהחזרה הראשונה הרגשתי את התמיכה, הפרגון ושיתוף הפעולה של הנגנים, וזה מהר מאד שחרר את הלחץ ממני ונתן לי ביטחון. העבודה על הקונצ'רטו לכינור של באך בביצוע של יקי ראובן במנדולינה, היתה גם היא יוצאת דופן, מהסיבה שפרט לביצועים בקונצרטים גם הקלטנו את היצירה לתקליטור. אמנם כל הכנה של כל יצירה, גם ללא הקלטה, היא בסטנדרטים הגבוהים ביותר ובשאיפה לשלמות, אך בכל זאת עצם הידיעה שהביצוע הוקלט לדיסק השפיעה מאד (לטובה) על רמת הריכוז, ההקשבה והדיוק בחזרות ובקונצרטים. הנה קטע וידאו קצר מהפרק השלישי של הקונצ'רטו לכינור של באך בביצועו של יקי ראובן – לחצו כאן. בנוסף, בפרוייקט הזה שיתפנו פעולה בפעם הראשונה עם האנסמבל הקולי הישראלי (מנהל מוסיקלי יובל בן עוזר). זהו אנסמבל קולי איכותי מאד, שמגיב היטב ומהר. היו לנו רק שתי חזרות יחד איתם (ולי אישית אפילו לא היתה הזדמנות לפגוש אותם לפני כן לבד, כך שהעבודה איתם נעשתה תוך כדי חזרות התזמורת), אבל בפרק הזמן הקצר הזה העבודה היתה טובה ויעילה, ההתקדמות היתה מהירה מאד והתוצאה היתה מצויינת.

 

12316306_514109782103311_6828101300644488785_n

 

בנוסף לכל אלה, התבשרנו כבר ביום החזרות הראשון על זכייתו של האנסמבל בפרס לנדאו לאמנויות הבמה, פרס חשוב ויוקרתי. זה כמובן שימח את כולנו והוסיף לאוירה ולאיכות העבודה בחזרות. עבורי אישית הזכייה בפרס נתנה הרבה מאד מרץ וכח להמשיך. כידוע, לקיים פעילות מוסיקלית תזמורתית בארץ זה מאד לא פשוט. התקציבים אינם גבוהים, הכספים מגיעים אחרי הרבה עיכוביםו הליכים ביורוקרטיים אינסופיים, ישנה כל הזמן אי וודאות לגבי גובה התמיכה הממסדית, וכו'. ועם כל התנאים האלה, לשמור על רמה גבוהה ולא לוותר על האידאלים האמנותיים זה כמעט בלתי אפשרי. לכן, ההכרה וההערכה שהאנסמבל זכה בה כעת מאד מעודדים אותנו, וכמובן שגם הפרס הכספי יסייע לנו מאד. נימוקי הועדה למתן הפרס: "מאז הקמתו מהווה האנסמבל, יחד עם המנצח ברק טל, מגנט לנגני דור המשך. תרומתו של האנסמבל להחזרת מוזיקאים ישראליים לפעילות אמנותית ולמגורים בארץ, מכרעת. האנסמבל בולט ברמתו הגבוהה, באיכות נגניו ובעידוד היצירה הישראלית ומגלה חדשנות ומקוריות בתכניותיו. לאורך שנים מקיים פעילות חינוכית רבת היקף ברחבי הארץ ומאתגר בכך מאזינים צעירים". טקס הענקת הפרסים יתקיים ב18.1.2016 ויועבר בשידור חי בערוץ 2.

 

ובשבוע הבא האנסמבל יופיע לראשונה בקצרין שברמת הגולן, בתכנית מגוונת "מבארוק עד רוק", תכנית שתתחיל מיצירות של באך וויולדי ותגיע עד ללהיטים של מטאליקה. יהיה כיף.