תזמורת שנשמעה כמו סופה

לשבת בעמוד הראשון של קבוצת הכינור השני, ולנגן את הסימפוניה החמישית של מאהלר במרחק של מטר אחד בלבד מלורין מאזל שמוביל וסוחף את התזמורת כאשר כל פרט בפרטיטורה נמצא אצלו בידיים – זו חוויה בלתי נשכחת שאני לוקח איתי לכל החיים. לורין מאזל הלך השבוע לעולמו בגיל 84, וכך, באותה שנה, נפרדנו משניים מגדולי המנצחים של המאה ה20 (קלאודיו אבאדו נפטר לפני מספר חודשים).

Lorin Maazel

כמוסיקאי צעיר, החוויות הזכורות לי ביותר היו תמיד קשורות בנגינה בתזמורת: נסיעות לחו"ל עם תזמורות צעירות שבהן ניגנתי, ומנצחים אורחים שהיתה לי הזכות לנגן תחת שרביטם. בדצמבר 1994 השתתפתי בתזמורת בינלאומית צעירה שהתכנסה בירושלים לחודש של חזרות וקונצרטים, כשאחת התכניות היתה בניצוחו של לורין מאזל. עבדנו איתו על הסימפוניה החמישית של מאהלר! למרות שהמאסטרו הגיע רק לשלושת ימי החזרות האחרונים לקראת הקונצרטים (לפני כן היתה עבודה בסקציות וחזרות עם האסיסטנטית שלו), כל חזרה איתו היתה חוויה. לי זה היה די מלחיץ כי ישבתי ממש קרוב אליו, בקדמת קבוצת הכינור השני, ויכולתי לראות שהוא מבחין בכל נגן שטועה… אבל העבודה שלו על פרטים, הניצוח הברור, השמיעה הפנומנלית והזיכרון שלו – כל אלה זכורים לי מאד מהחזרות איתו. החזרות היו מאד מתוכננות וקורקטיות, והוא התמקד בהן כמעט אך ורק על פרטים טכניים – הקפדה על כל דינמיקה וכל דגש, איך ומתי לסיים צלילים, הקצנה של הפרטים שכתובים בתוים כדי שיישמעו באופן ברור וכד'. היו לו גם כל מיני "טריקים" טכניים שמטרתם להוציא בצורה יותר ברורה את מה שכתוב, למשל במקומות מהירים של לגטו, הוא היה מבקש מחלק מהקבוצה לנגן כפי שכתוב בלגטו, ובאותו הזמן חלק אחר של הקבוצה מנגן כל צליל בנפרד. כך יצא ששמעו לגטו מאוד ברור שניתן להבחין היטב בכל אחד מהצלילים המנוגנים בו. בקונצרטים, לעומת זאת, הוא עזב את העניינים הטכניים ופשוט סחף את התזמורת לנגינה מלאת עוצמה ואנרגיה, ועד היום אני זוכר את התנועות הרחבות האופקיות שלו בתחילת הפרק השני, שגרמו לכל הנגנים לנגן תוך כדי תזוזה מצד לצד, ולתזמורת כולה להישמע כמו סופה. זה היה מדהים. באמת חוויה יוצאת דופן.

בשנים שאחרי אותו פרוייקט בלתי נשכח, בכל פעם שהוא הגיע לארץ הלכתי לשמוע את החזרות ואת הקונצרטים שלו. אני זוכר היטב קונצרט שלו בארץ עם תזמורת פיטסבורג, וקונצרט אחר שלו שבו הוא ביצע עם הפילהרמונית הישראלית שתי סימפוניות של בטהובן – השלישית (ארויקה) והשביעית. זה היה קונצרט כל כך סוחף ודרמטי, והיו בו רגעים מוסיקליים מהפנטים.

בשנת 2001 היתה לי הזכות לעבוד במשך חמישה ימים עם תזמורת בקראקוב שבפולין, תחת עיניו הבוחנות של המאסטרו מאזל, במסגרת פרוייקט שלו לחיפוש מנצח צעיר שיעבוד תחת חסותו. אני אמנם לא נבחרתי בסופו של דבר, אך אותם חמישה ימים זכורים לי היטב בזכות ההערות שלו אלי ולכל יתר המנצחים לפני ואחרי כל יום של ניצוח. הוא דיבר הרבה על הדברים החשובים בעבודה עם תזמורת: להוביל את התזמורת לתוצאה מוסיקלית שתהיה ברורה לכל הנגנים, גם כשההערות הן טכניות. להקשיב היטב למה שהתזמורת עושה על-מנת להעיר את ההערה האפקטיבית ביותר. להכיר היטב את הפרטיטורה בקבוצות של פראזות גדולות ולא בצלילים בודדים. לכל אחת מההערות שלו הוא נתן דוגמאות מתוך הרפרטואר, דוגמאות שהיו מאלפות. הוא היה שר את הפרטיטורות ב"זיגזג", תוך כדי ניצוח, כלומר עובר בין הקולות בקלות ובשליטה מלאה. זה היה שיעור לכל החיים.

בשנים האחרונות לורין מאזל לא הגיע כמעט לנצח בארץ, אך החוויות שלי מהחזרות, מהקונצרטים ומהעבודה איתו, זכורות לי היטב עד היום. לורין מאזל נפטר השבוע בגיל 84. יהי זכרו ברוך.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s