"כיפת זהב של כישרון, יצירה, התמסרות…"

התזמורת הפילהרמונית הצעירה הוכיחה בקונצרט ביום שישי בצהריים עד כמה הדברים שבכותרת (שאותם אמר בתחילת הקונצרט מנהל המרכז למוסיקה ירושלים הד סלע) נכונים.

YIPO7 (3)

מהקונצרט של התזמורת הפילהרמונית הצעירה שהתקיים ביום שישי בהיכל התרבות בתל-אביב, נהניתי כפי שאני נהנה רק לעיתים רחוקות בקונצרטים של תזמורות מקצועיות. באמצע ימי מבצע "צוק איתן", ובין אזעקה לאזעקה, עבדו המוסיקאים המוכשרים האלה במשך שבועות באינטנסיביות ובמסירות מבוקר עד ערב בהדרכת טובי המוסיקאים בארץ ובניצוחו של הספרדי סלבדור ברוטונס. התוצאה ששמענו בהיכל התרבות היתה – נגינה נקייה, מגובשת, עם צליל יפה ואחיד הן כתזמורת והן של כל קבוצה לחוד. שמענו נגנים אינדיבידואליים נפלאים בקטעי סולו בכלי הנשיפה, רמה טכנית ויכולות וירטואוזיות של נגנים צעירים בכלי הקשת, ומעל הכל שמענו התלהבות נעורים, מסירות לעשייה המוסיקלית, תזמורת מלאה חיים ואנרגיה, רגש ונשמה. ואת כל אלה הם הפגינו בנגינה של רפרטואר קשה, מאתגר ותובעני ביותר – הסימפוניה החמישית של שוסטקוביץ', סימפוניה בדו של ביזה, והפאוואן לנסיכה שהלכה לעולמה של ראוול.

עבורי באופן אישי זו גאווה גדולה. את מרבית נגני התזמורת הפילהרמונית הצעירה אני פוגש עוד בשלב מוקדם יותר בלימודיהם – למעלה ממחצית מנגני כלי הקשת בתזמורת שהופיעה ביום שישי "עברו" אצלי בתזמורות הצעירות בקונסרבטוריון גבעתיים, במתא"ן או בביה"ס לאמנויות בחיפה. ובשלב מאוחר יותר, כעבור כמה שנים – אני פוגש את המצטיינים מביניהם, כאשר הם נבחנים לנגן באנסמבל סולני תל-אביב וחלקם בסופו של דבר אף מצטרפים אליו, כפי שכבר קרה עם מספר דוגמאות בשנים האחרונות. וכך מהווה התזמורת הפילהרמונית הצעירה שכבה חשובה ומשמעותית ביותר ב"פירמידה" של החינוך המוסיקלי בארץ, פירמידה שמתחילה עם אלפי תלמידים צעירים שלומדים נגינה בבתי-הספר ובקונסרבטוריונים, ומסתיימת לאחר סיום לימודיהם הגבוהים באקדמיות למוסיקה בארץ ובחו"ל, עם אותם האחוזים הבודדים של המצטיינים ש"שרדו" את כל התהליך ארוך השנים, בעת שהם מחליטים להיות מוסיקאים מקצועיים ומצטרפים לאנסמבלים ולתזמורות המקצועיות כמו סולני תל-אביב.

מי שאחראי על השכבה הזו בפירמידה הוא המרכז למוסיקה ירושלים, בניהולו של הד סלע. ראש תחום כלי-הקשת בתזמורת הפילהרמונית הצעירה הוא אורי דרור (שבעבר ניהל בהצלחה רבה את תחום המוסיקה במתא"ן), וראש תחום כלי-הנשיפה הוא יוסי ארנהיים, החלילן הראשי בתזמורת הפילהרמונית הישראלית. שאפו גדול מגיע לשלושתם על ההשקעה העצומה במפעל הזה ועל הרמה הגבוהה אליו הם הביאו אותו, כפי שניתן היה לשמוע בקונצרט.

בתחילת הקונצרט אמר הד סלע מהבמה, בין היתר, את הדברים הבאים: "כיפת הברזל מגנה על חיינו, וזה דבר גדול. אבל יש לנו גם כיפת זהב – של כישרון, יצירה, התמסרות, כיפה של מיטב הרוח האנושית, והיא הנותנת טעם ומשמעות לחיינו. וזה בדיוק מה שמייצגים 90 הצעירים המחוננים היושבים על הבמה." כל כך נכון ומרגש.

מיד אחר כך הנגנים האלה הוכיחו שהם אכן מייצגים את כיפת הזהב הזו.

עצומת אנשי הרוח

במאמר שפרסם אתמול עודד כרמלי בעיתון "הארץ", בנושא עצומות אנשי רוח נגד מלחמות, הוא מביע את סלידתו מהעצומות הנ"ל ומייעץ לאותם אנשי רוח לקיים עצומות בנושאים החשובים לכל האמנים ואנשי הרוח במדינה, ביניהם – "עצומת אנשי רוח בעד ביטול דרישות הסף הדרקוניות לקבלת תמיכה ממשרד התרבות; עצומת אנשי רוח בעד קריטריונים ברורים, שקופים ודמוקרטיים לקבלת תמיכה מקרן יהושע רבינוביץ' לאמנויות; עצומת אנשי רוח בעד זכאותם של כל האמנים, ולא רק האמנים הפלסטיים, להנחה בארנונה על חללי עבודה; עצומת אנשי רוח בעד כניסה חינם להצגות, קונצרטים ואופרות על בסיס מקום פנוי; עצומת אנשי רוח, שרובם ככולם עצמאים, בעד הגבלת זמן התשלום המותר בחוק לשוטף פלוס שלושים".

לא פעם אני מרגיש שאנחנו האמנים לא מספיק חזקים וקולנו לא נשמע מספיק בעניינים החשובים לנו. התרבות והאמנות עדיין נחשבות למותרות במדינתנו, הן אינן מספיק חשובות למקבלי ההחלטות, והתקציבים בהתאם. למעשה – אם תקציב התרבות בישראל היה גדל ומגיע לשיעור המקובל בארצות מערב אירופה, אני מניח שחלק גדול מהבעיות שלנו האמנים היו נפתרות. במחאה החברתית הגדולה של קיץ 2011 קולם של כל המגזרים בחברה הישראלית נשמע, ורק אנחנו האמנים לא ניצלנו זאת להביע את מחאתנו (מחאת המוסיקאים) על התקציבים הנמוכים של התרבות והאמנות בישראל.  גם עכשיו, בימי מבצע "צוק איתן", כאשר אמנים עצמאיים רבים מפסידים הכנסה בשל ביטולי מופעים, אנחנו רואים בטלביזיה כתבות רק על בעלי עסקים קטנים שהמלחמה גורמת להם נזק כלכלי וזקוקים לפיצוי כספי מהמדינה. ומה איתנו האמנים, שמתנדבים בכל מלחמה להופיע בפני חיילים ואזרחים במוצבים ובמקלטים?

לשמחתי הרבה, קיבלתי היום במייל מכתב שנשלח ע"י יו"ר איגוד המוסיקאים דן גוטפריד, בשם ציבור המוסיקאים בארץ, אל שרי הכלכלה, האוצר והתרבות, ובו בקשה לטפל בדיוק בנושא הזה – טיפול בנזקים הקשים, הישירים והעקיפים,  שנגרמו לציבור המוסיקאים בישראל כתוצאה ממבצע "צוק איתן".

נקוה שהפנייה הזו תיענה ושיימצא פיתרון הולם לאותם אמנים.

ושיהיה שקט בהקדם.

 

 

"אקטואלי" בין האזעקות

"…במקביל עולה תמונה עגומה על הפערים הגדלים והולכים בחברה… 'אזעקה בנירים ועין השלושה! אזעקה בנירים ועין השלושה!'" כך נשמע שידור הרדיו בקול המוסיקה השבוע, כאשר אל היצירה "אקטואלי" של המלחינה הישראלית נעמה תמיר – יצירה שבה כותרות עיתונים מקיץ 2012 הולחנו למקהלה, זמרת סופרן ותזמורת – הצטרפו הודעות על אזעקות אקטואליות ביותר מקיץ 2014. האזינו לשידור

היצירה "אקטואלי" בביצוע הבכורה באוקטובר 2012

 

בתכנית "הבמה שלכם" שהגשתי השבוע בקול המוסיקה, השמעתי כמה מהקלטות האנסמבל – מיצירות היידן, זלנקה, בטהובן, שוברט, וכן יצירותיהם של המלחינים הישראלים יבגני לויטס, נעם סיון ונעמה תמיר. את היצירה "אקטואלי" לסופרן, מקהלה ותזמורת הלחינה נעמה תמיר בקיץ 2012, כהפתעה לקונצרט פתיחת העונה של האנסמבל עם מקהלת זמרי קולגיום וקרן הדר. נעמה תמיר לקחה כל מיני כותרות עיתונים מאותו הקיץ והלחינה אותם. הנה כמה דוגמאות של טקסטים מהיצירה: "גל עליות המחירים במשק אינו צריך להפתיע איש", "ממשל אובמה מסרב עד כה לקבוע מהו הקו האדום בתכנית הגרעין האיראנית", "סייל סוף קיץ 2012, 50% הנחה על כל החנות", "התחזית: חם מהרגיל". הביצוע בפתיחת עונת 2012-13 זכה לתגובות נהדרות והיה מאד משעשע למבצעים ולקהל. אבל היצירה מקיץ 2012 קיבלה השבוע מימד אקטואלי ביותר, כאשר בדיוק בזמן השמעתה בתכנית "הבמה שלכם" בקול המוסיקה נכנסו הודעות על אזעקות בנירים ובעין השלושה. וכך, יצירה שהיתה אקטואלית מאוד באוקטובר 2012, זכתה להשמעה ולגרסא אקטואלית גם בקיץ 2014. האזינו לשידור. היצירה של נעמה תמיר הוא לקראת הסוף ומתחיל בדקה 48:10

ושהשקט יחזור אלינו ומהר, ושחיילינו ישובו במהרה ובשלום.

 

תזמורת שנשמעה כמו סופה

לשבת בעמוד הראשון של קבוצת הכינור השני, ולנגן את הסימפוניה החמישית של מאהלר במרחק של מטר אחד בלבד מלורין מאזל שמוביל וסוחף את התזמורת כאשר כל פרט בפרטיטורה נמצא אצלו בידיים – זו חוויה בלתי נשכחת שאני לוקח איתי לכל החיים. לורין מאזל הלך השבוע לעולמו בגיל 84, וכך, באותה שנה, נפרדנו משניים מגדולי המנצחים של המאה ה20 (קלאודיו אבאדו נפטר לפני מספר חודשים).

Lorin Maazel

כמוסיקאי צעיר, החוויות הזכורות לי ביותר היו תמיד קשורות בנגינה בתזמורת: נסיעות לחו"ל עם תזמורות צעירות שבהן ניגנתי, ומנצחים אורחים שהיתה לי הזכות לנגן תחת שרביטם. בדצמבר 1994 השתתפתי בתזמורת בינלאומית צעירה שהתכנסה בירושלים לחודש של חזרות וקונצרטים, כשאחת התכניות היתה בניצוחו של לורין מאזל. עבדנו איתו על הסימפוניה החמישית של מאהלר! למרות שהמאסטרו הגיע רק לשלושת ימי החזרות האחרונים לקראת הקונצרטים (לפני כן היתה עבודה בסקציות וחזרות עם האסיסטנטית שלו), כל חזרה איתו היתה חוויה. לי זה היה די מלחיץ כי ישבתי ממש קרוב אליו, בקדמת קבוצת הכינור השני, ויכולתי לראות שהוא מבחין בכל נגן שטועה… אבל העבודה שלו על פרטים, הניצוח הברור, השמיעה הפנומנלית והזיכרון שלו – כל אלה זכורים לי מאד מהחזרות איתו. החזרות היו מאד מתוכננות וקורקטיות, והוא התמקד בהן כמעט אך ורק על פרטים טכניים – הקפדה על כל דינמיקה וכל דגש, איך ומתי לסיים צלילים, הקצנה של הפרטים שכתובים בתוים כדי שיישמעו באופן ברור וכד'. היו לו גם כל מיני "טריקים" טכניים שמטרתם להוציא בצורה יותר ברורה את מה שכתוב, למשל במקומות מהירים של לגטו, הוא היה מבקש מחלק מהקבוצה לנגן כפי שכתוב בלגטו, ובאותו הזמן חלק אחר של הקבוצה מנגן כל צליל בנפרד. כך יצא ששמעו לגטו מאוד ברור שניתן להבחין היטב בכל אחד מהצלילים המנוגנים בו. בקונצרטים, לעומת זאת, הוא עזב את העניינים הטכניים ופשוט סחף את התזמורת לנגינה מלאת עוצמה ואנרגיה, ועד היום אני זוכר את התנועות הרחבות האופקיות שלו בתחילת הפרק השני, שגרמו לכל הנגנים לנגן תוך כדי תזוזה מצד לצד, ולתזמורת כולה להישמע כמו סופה. זה היה מדהים. באמת חוויה יוצאת דופן.

בשנים שאחרי אותו פרוייקט בלתי נשכח, בכל פעם שהוא הגיע לארץ הלכתי לשמוע את החזרות ואת הקונצרטים שלו. אני זוכר היטב קונצרט שלו בארץ עם תזמורת פיטסבורג, וקונצרט אחר שלו שבו הוא ביצע עם הפילהרמונית הישראלית שתי סימפוניות של בטהובן – השלישית (ארויקה) והשביעית. זה היה קונצרט כל כך סוחף ודרמטי, והיו בו רגעים מוסיקליים מהפנטים.

בשנת 2001 היתה לי הזכות לעבוד במשך חמישה ימים עם תזמורת בקראקוב שבפולין, תחת עיניו הבוחנות של המאסטרו מאזל, במסגרת פרוייקט שלו לחיפוש מנצח צעיר שיעבוד תחת חסותו. אני אמנם לא נבחרתי בסופו של דבר, אך אותם חמישה ימים זכורים לי היטב בזכות ההערות שלו אלי ולכל יתר המנצחים לפני ואחרי כל יום של ניצוח. הוא דיבר הרבה על הדברים החשובים בעבודה עם תזמורת: להוביל את התזמורת לתוצאה מוסיקלית שתהיה ברורה לכל הנגנים, גם כשההערות הן טכניות. להקשיב היטב למה שהתזמורת עושה על-מנת להעיר את ההערה האפקטיבית ביותר. להכיר היטב את הפרטיטורה בקבוצות של פראזות גדולות ולא בצלילים בודדים. לכל אחת מההערות שלו הוא נתן דוגמאות מתוך הרפרטואר, דוגמאות שהיו מאלפות. הוא היה שר את הפרטיטורות ב"זיגזג", תוך כדי ניצוח, כלומר עובר בין הקולות בקלות ובשליטה מלאה. זה היה שיעור לכל החיים.

בשנים האחרונות לורין מאזל לא הגיע כמעט לנצח בארץ, אך החוויות שלי מהחזרות, מהקונצרטים ומהעבודה איתו, זכורות לי היטב עד היום. לורין מאזל נפטר השבוע בגיל 84. יהי זכרו ברוך.

לא רק באך, ויולדי ומוצרט…

האנסמבל מבצע הרבה יצירות מתקופת הבארוק ומהתקופה הקלאסית, אך לא תמיד אלו היצירות המוכרות והפופולריות ביותר, ולא תמיד של המלחינים הידועים ביותר. ביום שני הקרוב, במסגרת התכנית "הבמה שלכם" בקול המוסיקה, אשמיע כמה מהיצירות הבארוקיות והקלאסיות הנפלאות שאינן מוכרות לקהל, בביצועים של האנסמבל. הנה טעימה קטנה.

ישנן אלפי יצירות מופת מהתקופה הקלאסית ומהבארוק, שאינן מבוצעות ואינן מושמעות באולמות הקונצרטים בארץ. לרוב, כאשר תזמורות מבצעות יצירות מהבארוק הן הולכות על ה"קלפים הבטוחים": באך וויולדי. ובתקופה הקלאסית ה"קלפים הבטוחים" הם מוצרט, היידן (קצת פחות), ובטהובן כמובן (בתזמורות הגדולות יותר).

השנה ציינו בעולם 250 שנה לפטירתו של המלחין הבארוקי הנפלא ז'אן פיליפ ראמו, אך למעשה, מעטים מחובבי המוסיקה בארץ בכלל ידעו על כך. יצירותיו פשוט לא בוצעו כאן. המוסיקה שלו פשוט נפלאה, וחבל שהקהל לא זוכה לשמוע אותה. באנסמבל סולני תל-אביב ביצענו השנה את ראמו פעמיים: פעם אחת בחודש ינואר עם דוד גריילסאמר – מבחר קטעים תזמורתיים מתוך אופרות של ראמו. ופעם שנייה, כהפתעה שלא פורסמה מראש, בחודש מאי עם זמרת הסופרן הנפלאה קלייר מגנאג'י – האריה של לה פולי מתוך האופרה "פלאטה". הנה הקטע עם קלייר מגנאג'י

 

מלחין בארוקי נפלא שכמעט ואינו מושמע בארץ הוא הצ'כי זלנקה. אל המוסיקה של זלנקה התוודעתי מקרוב כשנגן הבסון סרג'יו אזוליני התארח אצלנו באנסמבל. איתו ועם נגנים נוספים מתוך האנסמבל ביצענו סימפוניה קונצרטנטית של זלנקה, בלה מינור. הנה פרק הגאבוט מהיצירה, מתוך קונצרט של האנסמבל מדצמבר 2008.

 

להיידן יש 104 סימפוניות נפלאות, אך משום מה השם שלו הרבה פחות מושך קהל ממוצרט. לא ברור לי למה. המוסיקה שלו נהדרת, מלאה חיים, הומור, דרמה, אנרגיה, הפתעות. זוהי מוסיקה אוונגרדית של המאה ה18. מוסיקה מרתקת וסוחפת. את הסימפוניות המוכרות שלו (סימפוניית "הפרידה", "ההפתעה", "השעון", "האבל", מס' 104, מס' 88 ועוד כמה) מבצעים מידי פעם בארץ, אך את היתר כמעט שלא. בעונה הקודמת כשביצענו באנסמבל את סימפוניה מס' 67 שלו הקהל הגיב בתשואות רמות, וכך היה גם באפריל 2012 כאשר ביצענו את הסימפוניה מס' 27 שלו, שאיננה מוכרת כלל. הנה הפרק הראשון מאותו ביצוע.

 

ביום שני הקרוב, 14.7.2014, אתארח בקול המוסיקה בתכנית "הבמה שלכם" בשעות 15:00-16:00 ואשמיע, בין היתר,  כמה מהיצירות הקלאסיות והבארוקיות הפחות מוכרות שביצענו באנסמבל. כדאי להאזין

אולי יש מוות שאין בו אלימות, מוות שדומה לפרח

רק לפני מספר שבועות ביצענו באנסמבל יצירה נדירה שמסמלת שיתוף פעולה יהודי-ערבי יוצא דופן על במה אחת, וזכינו לשבחים ולתשואות פה אחד מהקהל ומהמבקרים. אני תוהה כיצד היצירה הזו – "מוות ולידה" של נעם סיון – היתה מתקבלת על-ידי הקהל לו היתה מבוצעת בימים מתוחים אלה. האם הקהל היה מתנתק לחלוטין מרוחות המלחמה ומצליח להתמסר למוסיקה הנפלאה שנוצרה על-ידי זמרת ערביה וזמרת יהודייה, עם מקהלה ששרה בעברית ובערבית לסרוגין, וביחד עם התזמורת – בהרמוניה ובשיתוף פעולה נפלאים? אני אישית עדיין מוקסם מהיצירה הנהדרת הזו, ומאמין בכוחה של המוסיקה להתגבר על הקונפליקטים והמתחים שנמצאים סביבנו. לצערי הרב, השקט המיוחל עדיין מבושש לבוא ולא נראה באופק… הנה קטע קצר מהביצוע של "מוות ולידה" שהיה בכפר-שמריהו.

את הביצוע המלא ניתן לראות בקישור הזה:

ביום שני הקרוב אשמיע בקול המוסיקה כמה מהקלטות האנסמבל, במסגרת התכנית "הבמה שלכם". בין היתר אשמיע קטע מרגש מהיצירה "מוות ולידה", על טקסט של זלדה. קטע שמתאים לקרוא ולהרהר בו בימים אלה:

כל הלילה בכיתי
ריבונו של עולם
אולי יש מוות שאין בו אלימות
מוות שדומה לפרח.
כל הלילה הפלתי תחנוני
אפילו אני עפר
תהיה בי מנוחה
להביט אל גבהי שמים
עוד ועוד ועוד
להיפרד מיופיים,

כל הלילה חשבתי
בריות רבות גרות
בחזי הכואב
וסיפורים שונים,
צריך להדליק נר
ולהביט עליהם
בטרם אישן המוות.

בנוסף, אשמיע קטע מקונצרט שהיה במוזיאון תל-אביב ובו ניגנתי בכינור ביחד עם כמה מנגני האנסמבל, וכן מגוון של הקלטות האנסמבל עם סולנים בינלאומיים שהופיעו איתו לאורך השנים. התכנית "הבמה שלכם", ביום שני הקרוב, 14.7.2014 בשעה 15:00 בקול המוסיקה.

שיהיה לכולנו סוף שבוע שקט ורגוע.

בוקר איכותי, מרגש ומצחיק לסיום העונה

מי קרעה אותנו מצחוק בחזרות? עם מי אלתרתי קטעי משחק לא מתוכננים? ולמה ביצענו קונצרטים לילדים מול קהל של מבוגרים? על סיום העונה האיכותי, המרגש והמצחיק של אנסמבל סולני תל-אביב.

IMG_20140702_130122

איילת רובינסון – הפילה את האנסמבל מצחוק

 

עונת הקונצרטים של האנסמבל הסתיימה אתמול דווקא בקונצרט בוקר – קונצרט שכלל את כל שלוש התכניות לילדים שאיתן הופענו במהלך העונה. זה היה קונצרט חשיפה למפיקים וקניינים, שמטרתו לייצר לנו הרבה הופעות לילדים לעונה הבאה. לכאורה, סיום עונה צנוע. לא קונצרט ערב, לא קונצרט למנויים, לא בשידור חי, עם מספר לא גדול של נגנים, ועם קהל שאיננו קהל היעד האמיתי (רוב הקהל היה מבוגרים, שאמורים להחליט אם לקנות את הקונצרטים האלה עבור הילדים). בפועל, זה היה סיום עונה איכותי, מרגש, עם הרבה הנאה, מוסיקה איכותית, נגנים מצויינים, שחקנים נפלאים, וטעם של עוד.

10433754_10152102296682237_3392571068575612814_n

"דודה מלודי" (איילת רובינסון) ואני

 

החזרות התנהלו באוירה טובה ומהנה, עם הרכב נגנים שהוא שילוב של אנשים נהדרים ונגנים מצויינים. אליהם הצטרפה השחקנית המדהימה איילת רובינסון שהפילה את כולנו מצחוק במהלך החזרות, וכמובן השחקן דותן אלעד עם הבובה קנון. מצב הרוח של כולנו במהלך החזרות היה טוב במיוחד, וההתקדמות היתה מהירה מאוד. בסיום החזרה השנייה (והאחרונה) הרגשנו שהגענו לרמה גבוהה יותר מאשר בפעם הקודמת שביצענו כל אחת מהתכניות. במיוחד הדבר ניכר בתכנית "יער הגעגועים", שהיא תכנית קשה מאד, ובמרכזה יצירתה של דקלה בניאל (שהיא גם המנהלת האמנותית והבמאית של הסדרה כולה) עפ"י הסיפור של ציפי שחרור יער הגעגועים. זו יצירה קשה שדורשת הרבה ריכוז, הקשבה, דיוק, הבעה, ויכולת טכנית גבוהה של כל נגן. בנוסף על כל אלה, המוסיקה צריכה להסתנכרן עם הטקסטים והמשחק (בכיכובם של איילת רובינסון ודותן אלעד). היצירה כתובה מצוין והיא מאד מרגשת, ובמהלך החזרות הרגשתי את הצמרמורת מהמוסיקה של דקלה ומהביצוע של האנסמבל שהלך והשתפר כל הזמן. למרות שבהופעה זה לא היה מושלם, העבודה הרבה והטובה שעשינו הורגשה היטב והתוצאה היתה מצויינת.

10301507_10152102296887237_5416234319003520977_n

איילת ואני ברגע של ריכוז לפני העלייה לבמה

 

פרט לתכנית הזו היתה התכנית "מה זה התנועות האלה" שהיא תכנית יותר מוסיקלית-פדגוגית ובה אני גם מפגין את כישורי המשחק שלי. היה לי מאד כיף להגיש את התכנית הזו ולאלתר במהלך ההופעה עם קנון בכל מיני קטעי משחק לא מתוכננים ומצחיקים שנוצרו…

20140702_124016

"והילד הזה הוא אני", עם מקהלת מורן ונעמי פארן

 

תכנית נוספת שהוצגה היתה "הילד הזה הוא אני", בהשתתפות מקהלת הילדים מורן בניצוח נעמי פארן, ובה בוצעו כמה משיריו המולחנים של יהודה אטלס מתוך ספרו "הילד הזה הוא אני". זו תכנית שרצה כבר די הרבה, והורגש בה הביטחון והניסיון של כל המשתתפים בביצועה.

20140702_130355

מקהלת מורן עם קנון ועם נגני האנסמבל, בניצוח נעמי פארן

 

התגובות שקיבלנו מצויינות, ועכשיו מטרתנו היא להגיע עם שלוש התכניות האלה לכל מקום, לכל בית ספר ולכל קהל צעיר שזה עשוי לעניין אותו. אז הנגנים התפזרו, העונה הסתיימה, ועכשיו חופשת הקיץ מתחילה, ואיתה גם ההכנות הרבות לעונת הקונצרטים הבאה.