"הקהל שהבריז פשוט הפסיד"

התכנית היפה ביותר שהיתה לנו העונה משכה לקונצרטים פחות קהל מאשר בדרך כלל. למה זה קרה? כמה מחשבות בנושא. וגם – הילד הזה הוא אני. קונצרט לילדים מספר 3 – בשבת מתחילים.

"נתח הקהל שהבריז פשוט הפסיד תכנית רעננה, מקורית ומרתקת… פרקי הריקודים של סקלקוטס ושל ברטוק, למשל, זכו לביצועים מענגים ברהיטותם: באלו של הראשון הודגשה מאד נימת שיכרות משעשעת, בעוד שאצל ברטוק הועצם נופך לירי של נוסטלגיה וכיסופים שממש נגע ללב, בהובלת הכנרת קורדליה האגמן.

…שוב, אפוא, החמצה של הנעדרים: את ה-"סלבה רג'ינה" של שוברט זימרה מגנאג'י בפשטות כובשת שחידדה את אופייה המוצרטי של היצירה; גולת הכותרת של הקונצרט היתה ההפתעה שלא התפרסמה מראש – אריית השיגעון מתוך האופרה פלאטה (Platée) מאת ראמו. כאן יש להחמיא להחלטה העקרונית של הזמרת שלא להזניח את התוכן לטובת הצורה: הארייה יכולה לשמש כבסיס לתצוגת תכלית של קולורטורות, ואין ספק שמגנאג'י יכלה ללכת רחוק עם העניין משעשתה בפועל, אך ביכרה את האיזון על פני השואו. בהתאם, שולבה הראווה הקולית במכלול הפרשנות, תוך מתן משקל רב להיבט התיאטרלי – ובמיוחד ההומוריסטי – של הקטע. שבחים מגיעים גם לנגנים על ביצועם המבריק.

היצירה המסקרנת ביותר בתכנית, אולי, היתה מחזור השירים "עד מתי" שהלחין יבגני לוויטס על-פי יעקב ברזילי. במקור נכתבה היצירה להרכב קאמרי – קול, צ'לו ופסנתר – והמלחין עיבד אותה לתזמורת מיתרים. עיקר מעלתו של העיבוד הוא הימנעותו מהגזמה: מובן שיש שינוי במסה ובצבע, אך האינטימיות נשמרת, ואיתה צניעות המוזיקה והכבוד שהיא רוחשת לטקסט. הערך המוסף של התזמור ניכר בפתח השיר "אדון עולם", המעיד על פרץ השראה יוצא דופן: חלק הארי של השיר הוא קרשנדו ממושך שעניינו בריאת האור, והתיבות הפותחות נמסרו לוויולה בליווי מתון של צ'לי ובאסים. אין לתאר במלים כמה יופי נובע מהמהלך הזה, קל וחומר בנגינה הרגישה של שולי ווטרמן ועמיתיה, בצירוף מגנאג'י בקו קולי שעלה וזרח ממש כקרן אור…"

את הדברים האלה כתב המבקר עמיר קדרון באתר הביקורת שלו, והם מצטרפים לשורה של תגובות חמות ונלהבות שקיבלנו מהקהל בקונצרטים שהיו לנו בתחילת השבוע. הנה תגובה נוספת שקיבלנו לאחר הקונצרט בחיפה:

"הערב 10.05.14 באולם האודיטוריום שבחיפה, העניק לנו ההרכב של אנסמבל סולני תל אביב ערב מוזיקאלי מרגש ומענג במיוחד. הערב כלל יצירות מאת מלחינים שונים כגון המלחין היווני ניקוס סקלקוטס, יצירה של פרנץ שוברט "סלבה רג'ינה" לסופרן ולתזמורת ולכלי קשת, ומחזור שירים של יבגני לויטס למילים של יעקב ברזילי לסופרן ולכלי קשת בבכורה עולמית… בערב זה בלטה במיוחד זמרת האופרה הישראלית קלייר מגנאגי. זמרת בעלת קול סופרן מדהים ביופיו, פשוט קול מהשמיים. ביצועה למחזור השירים בהלחנתו של יבגני לויטס למילים של יעקב ברזילי היה מרשים מרגש ומצמרר. ביצועה לשיגעון קטע מתוך אופרה של זאן פיליפ ראמו, מלחין הבארוק, היה מדהים ומרגש גם כן. תודה לכם חברי האנסמבל על ערב מוזיקאלי מרגש זה."

אז איך זה שתכנית כל כך יפה ומגוונת, מרתקת וסוחפת, לא הביאה את הקהל בכמויות? התשובה היא, לדעתי, שהקהל פשוט לא ידע שהיא כזו. ומדוע הוא לא ידע שהיא כזו? מכיוון שלא היו בה השמות שאליהם הקהל נוהר בהמוניו – מוצרט, בטהובן, ברהמס, צ'ייקובסקי וכד'. וכשאין שמות כאלה, נדמה שהמוסיקה המנוגנת אינה טובה או אינה נעימה לאוזן. סקלקוטס? לויטס? ברטוק? נשמע מפחיד, הקהל לא מכיר… והוא רוצה לשמוע מוסיקה שהוא כן מכיר ויודע שהוא יאהב.

וכך, שוב, חוזרת הדילמה הקבועה: האם להביא לקהל מוסיקה טובה ומעניינת שלא מבצעים אותה בכל תזמורת בכל שנה, ולהסתכן באולמות לא מלאים, או לקחת רק "קלפים בטוחים" אבל לא להביא שום בשורה, חידוש או ייחודיות לתכניות? אני מאמין שאחרי כל קונצרט כזה, שבו הקהל שמגיע יוצא נלהב ונוכח לדעת שאנחנו מביאים לו מוסיקה מצויינת, גם אם היא לא הכי "פופולרית", הוא יותר ויותר סומך עלינו. זה תהליך, ורק כך לדעתי, ניתן להכניס לאולמות הקונצרטים מוסיקה טובה שלא נכתבה על-ידי עשרת המלחינים ה"פופולריים" (באך, ויולדי, מוצרט, ברהמס, מנדלסון, שוברט, צ'ייקובסקי, בטהובן, מאהלר, ברוקנר). רק כך אפשר להביא לקהל מוסיקה מרגשת ומצמררת שנכתבה על-ידי מלחין ישראלי. רק כך אפשר לגרום לקהל להבין שבפעם הבאה שהוא יראה בתכנית "ברטוק: דיברטימנטו" הוא ירצה לרוץ לקונצרט.

לשמחתי הרבה, הקהל שכן הגיע מיהר לרכוש מנוי לעונה הבאה בעקבות ההנאה שלו מהקונצרט האחרון. וזו כבר התחלה של הצלחה.

הפרוייקט הזה הסתיים, וכבר בשבת – הקונצרט האחרון לעונה זו בסדרה לילדים.

10364405_10152575399854928_1317808931_n

קנון בחזרה עם מקהלת מורן הצעירה.
"הילד הזה הוא אני" , הוא אולי הפרוייקט המרגש ביותר בתכניות לילדים העונה. סופר הילדים שעליו גדלנו – יהודה אטלס – יתארח אצלנו בתכנית, ביחד עם מקהלת מורן, השחקן דותן אלעד, וכמובן – הבובה קנון. כמה משיריו של יהודה אטלס, ובהם "אל הבית באה גברת", "פעם טיילנו אני וחבר", "אני מוכן" וכמובן "הילד הזה הוא אני", יבוצעו בקונצרט הזה. זה קונצרט שירוץ כמה פעמים בשבועות הקרובים ברחבי הארץ, אך הפעם הראשונה, כאמור, בשבת הקרובה 17.5.2014 בשעה 11:00 בבוקר בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה. הניהול האמנותי המסור של הסדרה כולה נעשה על-ידי דקלה בניאל.

atlas and kanon2 (1 of 1)

יהודה אטלס עם קנון.

 

 

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s