ויהי אור

שתי המילים שבכותרת, הלקוחות מספר בראשית, חותמות את היצירה עצומת המימדים "מוות ולידה" של נעם סיון. החיבור בין הטקסטים השונים ביצירה, מתקופות שונות ובשפות שונות (עברית וערבית) – טבעי מאוד. המוסיקה חזקה, מעבירה היטב את המסר של הטקסטים. השילוב של שתי זמרות, שתי שפות, 25 מקורות שונים של טקסטים, מקהלה, תזמורת ופסנתר – מרתק וחסר תקדים. ההכנות מתקדמות.

Death and Birth

היצירה "מוות ולידה" היא עצומה במימדיה, והלמידה שלה ארוכה, קשה ותובענית, אך מאוד מספקת. בשבוע הקרוב נתחיל את החזרות עם הסולניות ביחד עם המלחין (והפסנתרן) נעם סיון. היצירה הזו היא הפרוייקט הגדול ביותר שהיה לאנסמבל, וגם לי באופן אישי, בעונת הקונצרטים הזו. זהו תהליך למידה מרתק, שכולל את למידת הטקסטים והתעמקות במשמעותם, למידת הטקסטים בערבית – הן מבחינת התרגום והן מבחינת הדיקציה. בנוסף לכל אלה יש כמובן את ההכנה של הפרטיטורה לניצוח. יש בפרטיטורה מגוון רחב של חומרים מוסיקליים – קטעי מקהלה, קטעי תזמורת, קטעי ליווי רצ'יטטיביים לזמרות, קטעים ריתמיים עם שינויי משקל תכופים, קטעים כוראליים, קטעים פוליפוניים, ועוד.

הנה דבריו של נעם סיון על יצירתו:

היצירה "מוות ולידה" נפתחת בשאלה ששאל אותי בני מאור כשהיה בן ארבע: "אבא, כשמישהו מת, באותו זמן, האם מישהו, במקום אחר, נולד?" השאלה הזו היא נקודת פתיחה למסע מוזיקלי בזמן, בשילוב למעלה מעשרים מקורות ספרותיים שונים – המשתרעים בין שירים שלמים לשורות בודדות – העוסקים בנושאים של בריאה, לידה, הריון, עקרות, מוות, לוויה ותפילה. תיאורי החוויות בגוף ראשון על-ידי שתי הדמויות הראשיות שלובים לכדי יצירת רצף דרמטי, כאשר המקהלה, הפסנתר והתזמורת מוצאים קווי דמיון לאורך הדרך. היצירה מסתימת במלים "ויהי אור" המושרות בשתי השפות. באמצעות ההקבלה בין מוות ולידה, היצירה מעבירה מסר הבוחן שתי תחנות במסע החיים הכלל עולמי מן הלא נודע אל הלא נודע, שהוא מרכזי להווייה של כלל האנושות.

מבנה היצירה והמקורות הספרותיים שלה:

שאלת פתיחה: מאור סיון (בגיל 4), רחל אימנו (ספר בראשית)

חלק ראשון – לוויה ועקרות: מחמוד דרוויש (השיר "לא מכיר את האיש הזר"), פאני נוידא (תפילת עקרות מתוך "מנהג נשים" בעריכת עליזה לביא), רחל המשוררת (השיר "עקרה").

חלק שני – מוות: גאולה וקנין (ספר שירה "הילת בראשית"), אבו-תמאם (מאה תשיעית לספירה), ספר הזוהר, מחמוד דרוויש (פואמה "ציור קיר"), זלדה המשוררת (השיר "כל הלילה בכיתי"), מדרש: פרקי דרבי אליעזר, א. ב. יהושע (מונולוג הסבתא מתוך "המאהב"), חדית' (ההלכה המוסלמית), אינאס מסאלחה (טקסט שנכתב במיוחד), תפילת ראש-השנה.

חלק שלישי – לידה: מיה הרטמן (טקסט שנכתב במיוחד), אביו של עב'דל רחמן (ברכת אב לבנו), פאטימה אמין (חווית העובר ברחם), נאוה סמל (שירי הריון ולידה), ח'ליל ג'ובראן (מתוך "כנפיים שבורות"), חאטן אבן אל-מועלא (ימי-הביניים).

מפגש הנשים – שיר ערש ללא מלים

קודה – ויהי אור (בראשית פרק א')

בשבוע הקרוב אמשיך לדווח על ההכנות.

 

חיבור מרגש ויוצא דופן

הטקסטים בעברית ובערבית של היצירה העוצמתית "מוות ולידה" שאותה הלחין נעם סיון, ואותה נבצע בקונצרט סיום העונה בעוד מספר שבועות, מעסיקים אותי שעות רבות בשבועות האחרונים. וגם – הכנות ודריכות לפרוייקט יוני רכטר בקונסרבטוריון גבעתיים, וקטע השיגעון של לה פולי מהקונצרט האחרון של האנסמבל.

flier copy-1-page-002 flier copy-1-page-001

מעולם לא התעמקתי בטקסטים בערבית ובדיקציה בערבית. עכשיו, לשם הכנת היצירה "מוות ולידה" אני נעזר הרבה בהקלטות ובדוברי ערבית ללימוד החומר הזה. אתמול היתה לי חזרה עם מקהלת זמרי קולגיום (תמיד משמח ומרגש לחזור למקהלה שניהלתי עד לא מזמן), ובה הדרכתי אותם בביצוע היצירה כולל הטקסטים בערבית. לאט לאט החלקים של היצירה מתחברים אחד לשני. המוסיקה מדהימה. חזקה. מרגשת. יש עוד המון עבודה, גם לי, גם לסולניות, גם למקהלה וכמובן לתזמורת שעדיין לא החלה בחזרות, אבל ההרגשה היא שאנחנו עובדים על משהו גדול וחזק. לדעתי, מעולם לא נכתבה יצירה בעברית וערבית שאיננה עוסקת בעניינים פוליטיים אלא בנושאים אוניברסליים כמו מוות ולידה. החיבור בין המקהלה לביני ולאנסמבל, וכמובן לאינאס מסאלחה שהיא חברה טובה שלי, ולעינת ארונשטיין הנפלאה, וביחד עם נעם סיון שאני מאד אוהב את המוסיקה שלו – זה חיבור מרגש ויוצא דופן. בפוסטים הבאים אביא חלק מהטקסטים הנפלאים של היצירה,  ואמשיך לדווח על ההכנות. הקונצרטים יתקיימו ב15.6 ו16.6.

ובמקביל לפרוייקט המרגש הזה, פרוייקט מרגש לא פחות מתקיים בקונסרבטוריון גבעתיים החוגג 60 שנה להיווסדו – קונצרט בתיאטרון גבעתיים עם יוני רכטר. בקונצרט יקחו חלק כל גופי הביצוע של הקונסרבטוריון – שתי תזמורות כלי קשת, שתי תזמורות כלי נשיפה, שתי מקהלות, ביג בנד והרכבים נוספים. אתמול היתה לי חזרה עם תזמורת הקונסרבטוריון על כמה משיריו של יוני רכטר שנבצע איתו, והערב תהיה חגיגה גדולה כאשר כל גופי הביצוע יתאספו בקונסרבטוריון לחזרה משותפת עם יוני רכטר על "שיר נבואי קוסמי" שיסיים את הקונצרט. במהלך השבוע הבא יוני יגיע לחזרות של כל אחד מהגופים – אצלנו בתזמורת הוא יבקר ביום שלישי לחזרה על "עד מחר" ועל "זה כל מה שיש". ישנה כמובן ציפייה ודריכות אצל כל הנגנים הצעירים, וגם אצלנו המנצחים שישתפו איתו פעולה. הקונצרט יתקיים בתיאטרון גבעתיים ב9.6.

ולסיום – הנה קטע ההפתעה מהקונצרט האחרון של האנסמבל, שאותו ביצענו עם הזמרת קלייר מגנאג'י: אריית השיגעון של לה פולי מהאופרה "פלאטה" של ראמו. כפי שניתן לראות – זה היה מאוד משעשע. קטע משעשע במיוחד נחתך מהוידאו הזה, והוא קרה ממש לפני תחילת הביצוע – כאשר קלייר סימנה לי לפנות לה את הפודיום ובעדינות דחפה אותי החוצה ועלתה על הפודיום במקומי. בזמן ששיחקתי "נפילה" מהפודיום, נפלתי באמת… על המיקרופון. לא יודע אם הקהל חשב שזה חלק מההצגה או לא, אבל את האנסמבל זה שעשע מאוד…

 

 

 

בוקר מדהים עם קנון, יודה, מקהלת מורן והאנסמבל

כיף לראות קהל צעיר, תוסס, רועש, אקטיבי ונלהב באולם קונצרטים. כיף לנצח על מקהלה של ילדים צעירים ומוכשרים. הקונצרט לילדים בשבת בבוקר עם יהודה אטלס, מקהלת מורן, נגני האנסמבל וקנון – היה הצלחה גדולה, ובעיקר הנאה לכולנו.

IMG-20140517-WA0003

מקהלת מורן, יהודה אטלס וקנון על הבמה ביחד איתי.

 

ילדים צעירים רבים הגיעו בשבת בבוקר עם הוריהם לקונצרט לילדים "הילד הזה הוא אני". האנרגיות שהיו בפואייה של הקונסרבטוריון, עוד לפני תחילת הקונצרט, אינן שכיחות באולמות הקונצרטים, בודאי שלא בקונצרטים למבוגרים בערב. הנוכחות של ילדים בקהל הופכת את הקונצרט למשהו מאוד מאוד אקטיבי, בזכות ההתרגשות וההתלהבות שלהם מהמאורע.

20140517_110006

הדס, ליאה והילה מאחורי הקלעים.

 

במקרה של הקונצרט הזה, היתה גם נוכחות של ילדים על הבמה – מקהלת מורן הצעירה. החיבור הזה בין הילדים על הבמה לילדים בקהל, ביחד עם נגני האנסמבל והבובה קנון, ובתוספת הנוכחות של יהודה אטלס – יצרו מאורע ממש יוצא דופן.

IMG-20140517-WA0002

יודה וקנון משוחחים על הבמה.

 

המוסיקה לשירים של יהודה אטלס, אותה כתבו המלחינים איל באט, דקלה בניאל ואבנר קנר, פשוט נפלאה. היה כיף גדול לעבוד עם המקהלה הנהדרת הזו. הנגנים של האנסמבל – הדס ועינת פבריקנט, ליאה רייחלין, יעל פטיש, הילה אפשטיין וחגי זהבי – נשמעו מצוין ביחד גם בשירים וגם ביצירות שהם ניגנו לבד (צ'ייקובסקי, ליסט, אלגר ושוברט). הקונצרט הזה היה הצלחה גדולה וכיף גדול לכולנו, והוא ימשיך לרוץ בחודש הקרוב ויחזור שוב בעונה הבאה.

IMG-20140517-WA0001

אני קורא את "אני מוכן" של יהודה אטלס.

 

ובינתיים – אנחנו בהכנות קדחתניות לפרוייקט הגדול ביותר שהיה לאנסמבל עד כה – "מוות ולידה". הקונצרטים שיתקיימו באמצע חודש יוני יסיימו את עונת הקונצרטים למנויים, ובמרכזם היצירה החדשה והגרנדיוזית של נעם סיון – "מוות ולידה", בעברית ובערבית לשתי זמרות סולניות (אינאס מסאלחה ועינת ארונשטיין), מקהלה מעורבת (מקהלת זמרי קולגיום), פסנתר (נעם סיון) ותזמורת כלי קשת. על היצירה יוצאת הדופן הזו וההכנות הרבות לביצועה – בפוסטים הבאים.

 

 

"הקהל שהבריז פשוט הפסיד"

התכנית היפה ביותר שהיתה לנו העונה משכה לקונצרטים פחות קהל מאשר בדרך כלל. למה זה קרה? כמה מחשבות בנושא. וגם – הילד הזה הוא אני. קונצרט לילדים מספר 3 – בשבת מתחילים.

"נתח הקהל שהבריז פשוט הפסיד תכנית רעננה, מקורית ומרתקת… פרקי הריקודים של סקלקוטס ושל ברטוק, למשל, זכו לביצועים מענגים ברהיטותם: באלו של הראשון הודגשה מאד נימת שיכרות משעשעת, בעוד שאצל ברטוק הועצם נופך לירי של נוסטלגיה וכיסופים שממש נגע ללב, בהובלת הכנרת קורדליה האגמן.

…שוב, אפוא, החמצה של הנעדרים: את ה-"סלבה רג'ינה" של שוברט זימרה מגנאג'י בפשטות כובשת שחידדה את אופייה המוצרטי של היצירה; גולת הכותרת של הקונצרט היתה ההפתעה שלא התפרסמה מראש – אריית השיגעון מתוך האופרה פלאטה (Platée) מאת ראמו. כאן יש להחמיא להחלטה העקרונית של הזמרת שלא להזניח את התוכן לטובת הצורה: הארייה יכולה לשמש כבסיס לתצוגת תכלית של קולורטורות, ואין ספק שמגנאג'י יכלה ללכת רחוק עם העניין משעשתה בפועל, אך ביכרה את האיזון על פני השואו. בהתאם, שולבה הראווה הקולית במכלול הפרשנות, תוך מתן משקל רב להיבט התיאטרלי – ובמיוחד ההומוריסטי – של הקטע. שבחים מגיעים גם לנגנים על ביצועם המבריק.

היצירה המסקרנת ביותר בתכנית, אולי, היתה מחזור השירים "עד מתי" שהלחין יבגני לוויטס על-פי יעקב ברזילי. במקור נכתבה היצירה להרכב קאמרי – קול, צ'לו ופסנתר – והמלחין עיבד אותה לתזמורת מיתרים. עיקר מעלתו של העיבוד הוא הימנעותו מהגזמה: מובן שיש שינוי במסה ובצבע, אך האינטימיות נשמרת, ואיתה צניעות המוזיקה והכבוד שהיא רוחשת לטקסט. הערך המוסף של התזמור ניכר בפתח השיר "אדון עולם", המעיד על פרץ השראה יוצא דופן: חלק הארי של השיר הוא קרשנדו ממושך שעניינו בריאת האור, והתיבות הפותחות נמסרו לוויולה בליווי מתון של צ'לי ובאסים. אין לתאר במלים כמה יופי נובע מהמהלך הזה, קל וחומר בנגינה הרגישה של שולי ווטרמן ועמיתיה, בצירוף מגנאג'י בקו קולי שעלה וזרח ממש כקרן אור…"

את הדברים האלה כתב המבקר עמיר קדרון באתר הביקורת שלו, והם מצטרפים לשורה של תגובות חמות ונלהבות שקיבלנו מהקהל בקונצרטים שהיו לנו בתחילת השבוע. הנה תגובה נוספת שקיבלנו לאחר הקונצרט בחיפה:

"הערב 10.05.14 באולם האודיטוריום שבחיפה, העניק לנו ההרכב של אנסמבל סולני תל אביב ערב מוזיקאלי מרגש ומענג במיוחד. הערב כלל יצירות מאת מלחינים שונים כגון המלחין היווני ניקוס סקלקוטס, יצירה של פרנץ שוברט "סלבה רג'ינה" לסופרן ולתזמורת ולכלי קשת, ומחזור שירים של יבגני לויטס למילים של יעקב ברזילי לסופרן ולכלי קשת בבכורה עולמית… בערב זה בלטה במיוחד זמרת האופרה הישראלית קלייר מגנאגי. זמרת בעלת קול סופרן מדהים ביופיו, פשוט קול מהשמיים. ביצועה למחזור השירים בהלחנתו של יבגני לויטס למילים של יעקב ברזילי היה מרשים מרגש ומצמרר. ביצועה לשיגעון קטע מתוך אופרה של זאן פיליפ ראמו, מלחין הבארוק, היה מדהים ומרגש גם כן. תודה לכם חברי האנסמבל על ערב מוזיקאלי מרגש זה."

אז איך זה שתכנית כל כך יפה ומגוונת, מרתקת וסוחפת, לא הביאה את הקהל בכמויות? התשובה היא, לדעתי, שהקהל פשוט לא ידע שהיא כזו. ומדוע הוא לא ידע שהיא כזו? מכיוון שלא היו בה השמות שאליהם הקהל נוהר בהמוניו – מוצרט, בטהובן, ברהמס, צ'ייקובסקי וכד'. וכשאין שמות כאלה, נדמה שהמוסיקה המנוגנת אינה טובה או אינה נעימה לאוזן. סקלקוטס? לויטס? ברטוק? נשמע מפחיד, הקהל לא מכיר… והוא רוצה לשמוע מוסיקה שהוא כן מכיר ויודע שהוא יאהב.

וכך, שוב, חוזרת הדילמה הקבועה: האם להביא לקהל מוסיקה טובה ומעניינת שלא מבצעים אותה בכל תזמורת בכל שנה, ולהסתכן באולמות לא מלאים, או לקחת רק "קלפים בטוחים" אבל לא להביא שום בשורה, חידוש או ייחודיות לתכניות? אני מאמין שאחרי כל קונצרט כזה, שבו הקהל שמגיע יוצא נלהב ונוכח לדעת שאנחנו מביאים לו מוסיקה מצויינת, גם אם היא לא הכי "פופולרית", הוא יותר ויותר סומך עלינו. זה תהליך, ורק כך לדעתי, ניתן להכניס לאולמות הקונצרטים מוסיקה טובה שלא נכתבה על-ידי עשרת המלחינים ה"פופולריים" (באך, ויולדי, מוצרט, ברהמס, מנדלסון, שוברט, צ'ייקובסקי, בטהובן, מאהלר, ברוקנר). רק כך אפשר להביא לקהל מוסיקה מרגשת ומצמררת שנכתבה על-ידי מלחין ישראלי. רק כך אפשר לגרום לקהל להבין שבפעם הבאה שהוא יראה בתכנית "ברטוק: דיברטימנטו" הוא ירצה לרוץ לקונצרט.

לשמחתי הרבה, הקהל שכן הגיע מיהר לרכוש מנוי לעונה הבאה בעקבות ההנאה שלו מהקונצרט האחרון. וזו כבר התחלה של הצלחה.

הפרוייקט הזה הסתיים, וכבר בשבת – הקונצרט האחרון לעונה זו בסדרה לילדים.

10364405_10152575399854928_1317808931_n

קנון בחזרה עם מקהלת מורן הצעירה.
"הילד הזה הוא אני" , הוא אולי הפרוייקט המרגש ביותר בתכניות לילדים העונה. סופר הילדים שעליו גדלנו – יהודה אטלס – יתארח אצלנו בתכנית, ביחד עם מקהלת מורן, השחקן דותן אלעד, וכמובן – הבובה קנון. כמה משיריו של יהודה אטלס, ובהם "אל הבית באה גברת", "פעם טיילנו אני וחבר", "אני מוכן" וכמובן "הילד הזה הוא אני", יבוצעו בקונצרט הזה. זה קונצרט שירוץ כמה פעמים בשבועות הקרובים ברחבי הארץ, אך הפעם הראשונה, כאמור, בשבת הקרובה 17.5.2014 בשעה 11:00 בבוקר בקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה. הניהול האמנותי המסור של הסדרה כולה נעשה על-ידי דקלה בניאל.

atlas and kanon2 (1 of 1)

יהודה אטלס עם קנון.

 

 

מוסיקה עממית, חגיגת יום הולדת וזמרת נפלאה

שבוע החזרות האינטנסיבי הסתיים היום בצהריים. הוא כלל הרבה עבודה על הדיברטימנטו של ברטוק. גם מוסיקה עממית בשפע – ריקודים רומניים של ברטוק וריקודים יווניים של סקלקוטס. זמרת הסופרן הנפלאה קלייר מגנאג'י שרה יצירה מרגשת של יבגני לויטס ויצירה יפהפיה של שוברט. ויש גם הפתעה – ובה קלייר לא מסתפקת בלשיר… במשך שבוע החזרות גם חגגנו יום הולדת 13 לאנסמבל סולני תל-אביב, וגם יום הולדת להילה שלנו – שנולדה באותו התאריך!!! וממחר – הקונצרטים בחיפה, בתל-אביב ובכפר-שמריהו. יהיה כיף.

MY4_1707

האנסמבל בחזרה על הדיברטימנטו של ברטוק, אתמול בשטריקר. צילם סטנלי ווטרמן

 

10317586_272304989617126_6147752866606681195_o

קלייר מגנאג'י על הפודיום בקטע משעשע במיוחד. צילמה רוני שיר

 

20140508_123818

חגיגת יום הולדת להילה אפשטיין בהפסקה של החזרה

 

MY4_1732

האנסמבל במבט מלמעלה. צילם סטנלי ווטרמן.

 

הקונצרטים יתקיימו במועדים הבאים:

מוצ"ש 10.5.2014 בשעה 20:30, אודיטוריום רפפורט, חיפה

יום א' 11.5.2014 בשעה 20:30, קונסרבטוריון שטריקר תל-אביב

יום ב' 12.5.2014 בשעה 20:30, אולם וייל כפר-שמריהו

 

שמחה גדולה, מוסיקה נהדרת, ציפייה להמשך.

הרבה שמחה ליוותה את החזרה הראשונה של האנסמבל, לקראת הקונצרטים שיחלו במוצ"ש. הדיברטימנטו הנפלא של ברטוק, הנגנים הנהדרים של האנסמבל והאוירה המיוחדת שיש אצלנו בחזרות – כל אלה יצרו אצלי ציפייה ודריכות לקראת המשך החזרות מחר בבוקר והקונצרטים שיבואו בעקבותיהם.

10269213_271323189715306_675114987735952256_o

חזרת האנסמבל, אתמול. צילמה רוני שיר

 

מצד אחד, החזרות של האנסמבל הן מאוד יעילות ומקצועיות. העבודה מרוכזת וממוקדת, עניינית ויעילה. מצד שני, האוירה תמיד טובה ויש אצלנו הרבה שמחה מהמפגש החברתי עם האנשים הטובים שלעיתים רק בפרוייקטים של האנסמבל זוכים לפגוש אחד את השני. אני תמיד משתדל שזה לא יבוא אחד על חשבון השני, ושביחד עם השמחה והכיף מהמפגש החברתי נעשה גם עבודה טובה ויעילה. נראה לי שבפרוייקט הזה זה מצליח.

כשהתחלנו לנגן את הדיברטימנטו של ברטוק בחזרה אתמול, היתה ישר הרגשה של עשייה מוסיקלית טובה עם הרבה התלהבות. המוסיקה של ברטוק נפלאה ומאוד מאתגרת, וזה כל מה שצריך בשביל לגרום לריכוז והתלהבות ראשוניים. גם הריקודים היווניים של סקלקוטס, עליהם עברנו בהמשך החזרה, הם נהדרים – כתובים היטב, וירטואוזיים ומאתגרים. במהלך החזרה היתה התקדמות מאוד גדולה, ומחר אנחנו ממשיכים בעבודה, תחילה בחזרות סקציה ואחר כך שוב כולם ביחד.

לאחר החזרה התזמורתית נפגשתי לחזרה עם הסולנית שלנו בתכנית – זמרת הסופרן קלייר מגנאג'י. היה כיף לעבור על ה"סלבה רג'ינה" של שוברט – יצירה שהיא ממש פנינה. יצירתו של יבגני לויטס "עד מתי" למילים של יעקב ברזילי היא יצירה חזקה מאוד, המורכבת מחמישה שירים קצרים, כולם בנושא השואה. ובנוסף לשתי היצירות האלה עברנו על קטע ההפתעה שאנחנו מכינים לקהל – אריה משעשעת מאוד, שכמובן לא אגלה כאן של מי ומאיזו יצירה…

היום היה יום חופש לכבוד חג העצמאות והמנגלים, ומחר כאמור נמשיך בעבודה.

בפעם האחרונה שביצענו את הדיברטימנטו של ברטוק היינו צעירים יותר ב9 שנים… הנה הביצוע של הפרק הראשון מנובמבר 2005