נאמנות לאידאלים מוסיקליים

כתבה שפרסם אתמול נעם בן זאב בעיתון הארץ מציגה את האנסמבל, ביחד עם שני גופים ישראליים נוספים, כגוף יוצא דופן שנוקט בדרך הנועזת והנדירה של "נאמנות לאידאלים מוזיקליים ואותנטיות בביצוע", וגם "רפרטואר מעניין, ומסירות לביצוע, ואתגר אינטלקטואלי שיתבע קשב ומחשבה". עוד הוא מספר על האנסמבל, שהוא הוקם "כתגובת נגד צעירה ועצמאית לתזמורות הממוסדות… שמיתדרדרות לעיתים ליחסי עבודה גרועים ולהתרופפות בערכי המוסר האמנותי שלהן". רוב הקהל אולי לא מבחין בהבדל הגדול והמשמעותי הזה בין האנסמבל לבין לא מעט תזמורות אחרות. אני שמח שנעם בן זאב הבחין בכך וכתב על כך. הכתבה המלאה בפנים.

לא פעם אני נתקל בקונפליקט הגדול בין הרצון ללכת עם האני מאמין האמנותי שלי, שלשמו הקמתי את האנסמבל, לבין הצורך להביא לאנסמבל עוד קהל, ללכת על המכנה המשותף הרחב ביותר, וכתוצאה מכך לייצר לאנסמבל עוד קונצרטים ועוד כסף. לא פעם התכניות שאני מציג נתקלות בהתנגדות, בטענה שהן לא מספיק אטרקטיביות ולא ימשכו קהל בהמונים. כמובן שמדי פעם אני נאלץ לשנות יצירה פה ושם על-מנת למשוך יותר קהל, כי ללא קהל לא יהיה אנסמבל, אבל יותר ויותר אני נוכח לראות שהנאמנות לאמת האמנותית שלי, בסופו של דבר "תופסת".

העונה אנחנו מבצעים שש יצירות ישראליות בשבע התכניות למנויים שלנו, מתוכן חמש בבכורה עולמית. הרבה מהמלחינים הם צעירים ולא מוכרים. ודווקא העונה יש לנו יותר קהל מאשר בעונה הקודמת. למרות אילוצים תקציביים אני לא מוותר על כמות החזרות הנדרשת על-מנת להביא את האנסמבל לליטוש מקסימלי. אני נוהג להזמין לאנסמבל נגנים עם ראש פתוח, אישיות חיובית, התלהבות ורצון לעשייה מוסיקלית אמנותית אמיתית. נגנים שלא מפחדים להתמודד עם יצירות מודרניות מסובכות, נגנים שמוכנים להשקיע בחיפוש ובנסיונות מוסיקליים בדרך למציאת אופן הביצוע הטוב והמשכנע ביותר, ולא רק לחזור על יצירות מוכרות. ולמרות הקשיים הכספיים, אחד הדברים שנשמרים באנסמבל במשך כל 13 שנותיו, הוא האוירה החיובית והפרגון בין הנגנים, היחסים הנפלאים בינם לביני ובינם לבין עצמם, אשר יוצרים בסופו של דבר גם ביצועים עם הרבה שמחה, התלהבות ותחושה של עשייה מוסיקלית אמיתית.

לא כל הקהל מבחין תמיד בהבדל הגדול הזה בין האנסמבל לבין חלק מהתזמורות ה"ממוסדות", והרבה פעמים כשאני מספר למנהלים ולמארגני קונצרטים על האנסמבל, אני נתקל בחוסר ההבנה או בחוסר ההבחנה במאפיינים האלה שמייחדים את האנסמבל. אבל אתמול, לשמחתי , פרסם נעם בן זאב כתבה ב"הארץ" על האנסמבל ועל עוד שני גופים ישראליים (אנסמבל "מיתר" ו"בארוקדה"), ובה הוא מציין בדיוק את הנקודות האלה, אשר מבדילות ומייחדות אותנו בנוף המוסיקלי בארץ. בכתבה הוא מציין את הקונצרט הנפלא שהיה לאנסמבל עם דוד גריילסאמר, אמן שמרחיק לכת הרבה יותר ממני בהעזה שלו, וללא ספק נותן לי השראה וכוח להמשיך בדרך זו. הנה הכתבה במלואה.

41147098_2976_170214080208_241147103_2976_170214080208_4

 

בפוסט הבא אספר על הקונצרט הנפלא שהיה אתמול בערב בחיפה, ובו הופעתי עם תזמורת ביה"ס התיכון לאמנויות "רעות", לשעבר ויצ"ו חיפה, לקראת נסיעתנו לפסטיבל בגרמניה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s