רמת ריכוז מקסימלית

לאן נסעה חליפת הקונצרטים שלי בבוקר הקונצרט? איזה מלחין שאת יצירתו ביצענו לא הצליח להגיע לקונצרט בגלל השלג בירושלים? ואיזה מלחין לא הצליח לחזור הביתה מאותה הסיבה? אילו מוסיקאים בכירים הגיעו בלילה הגשום והסוער לשמוע את האנסמבל? מה היתה חשיבות הקונצרט עבור האנסמבל? ולמי מנגניות האנסמבל נולדה בת? על קונצרט איגוד הקומפוזיטורים שהתקיים אתמול במרכז עינב

Uri Brener

המלחין יורי ברנר

כ150 איש הגיעו לשמוע בליל סערה וגשמים את הקונצרט של האנסמבל מטעם איגוד הקומפוזיטורים, אתמול במרכז עינב. זו אמנם לא כמות גדולה של קהל, אבל בהתחשב בעובדה שמדובר בקונצרט שכולו יצירות ישראליות, ובתנאי מזג האויר הקשים, שלא איפשרו לקהל מירושלים להגיע (המלחין קארל ווליאנסקי – שאת יצירתו "קול קורא במדבר" ביצענו בקונצרט – לא יכול היה להגיע כי הוא היה תקוע בירושלים, ולעומתו יורי ברנר, שהגיע בבוקר לחזרה ונשאר עד הערב לקונצרט, לא יכול היה לחזור לירושלים), זו כמות לא רעה. יתירה מכך, הקהל שהגיע היה איכותי מאד, וכלל הרבה  מוסיקאים – בהם המנצח דורון סלומון, המלחינים ינעם ליף (נשיא האקדמיה בירושלים), שי כהן (יו"ר איגוד הקומפוזיטורים), הילת בן קנז, איל אדלר, הדס גולדשמיט-חלפון, הפסנתרנית עפרה יצחקי ועוד.

לקונצרט הזה היתה חשיבות גדולה מאוד עבור האנסמבל ועבורי, מכמה סיבות. ראשית, כי זו היתה הזדמנות עבורנו להופיע בפני קהל של אנשי מקצוע, קהל שיודע להעריך, ומבין את כמות העבודה שעשינו ואת הרמה שאליה הגענו בקונצרט, קהל שמבין את הייחוד של האנסמבל מבחינה מקצועית, מבחינת הרמה האינדיבידואלית של הנגנים והרמה של האנסמבל כאנסמבל. זה חשוב מבחינתי, כי בתוך מלחמת הקיום במציאות התרבותית הישראלית, כשאחת המשימות העיקריות היא להביא הרבה קהל ולשרוד כלכלית, ולפעמים בכדי להצליח במשימה הזו נאלצים להתפשר על האיכות, חשוב לי שהאנסמבל יישאר תמיד בסטנדרטים הגבוהים ויוכר ככזה על ידי טובי אנשי המקצוע. שנית, מכיוון שזה היה קונצרט עם רפרטואר מאתגר עבור הנגנים. על-מנת לשמור על הרכב הנגנים האיכותי והייחודי של האנסמבל, חשוב לי תמיד לדאוג שהפרוייקטים יהיו מאתגרים ומעניינים עבורם (ולא רק עבור הקהל). בפרוייקט הזה היו לנו ארבע יצירות קשות, כולן חדשות עבורנו, וזמן חזרות מוגבל (ארבע חזרות בלבד). במצב הזה הדריכות, המוטיבציה ורמת הריכוז היו מקסימליים וגרמו לכל הנגנים ולי לתת את המקסימום כל הזמן. תחושת סיפוק והרגשה של עשייה טובה ואיכותית ליוותה אותנו לאורך כל החזרות וגם כמובן בקונצרט. שלישית, היינו שותפים להגשמת אחת המטרות של האנסמבל – קידום המוסיקה הישראלית ותרומה להשמעתה באולמות הקונצרטים. ערב שבו ארבע יצירות ישראליות תזמורתיות טובות מושמעות באולם קונצרטים הוא בהחלט דבר יוצא דופן, ואני שמח שאנחנו היינו הגוף המבצע בערב הזה. ורביעית, אני חושב שמוסיקה בת זמננו מראה את האנסמבל במיטבו. יש לאנסמבל כמה תחומי רפרטואר שבהם הוא נשמע מרשים במיוחד, ואחד מהם זה מוסיקה בת זמננו. אני חושב שהעובדה שהנגנים באנסמבל הם סקרנים, אוהבים אתגרים, ובעלי יכולות ריתמיות וטכניות גבוהות, מאפשרת לנו לצלצל טוב במוסיקה כזו. לי אישית זו חויה יוצאת דופן ללמוד פרטיטורות חדשות, לגלות אותן, להתעמק בהן, להיעזר במלחינים עצמם, שנוכחים בחזרות ומעירים את הערותיהם (בניגוד למלחינים מהמאות ה18 וה19 שלא ניתן להיעזר בהם בחזרות).

היום הזה התחיל לא הכי טוב עבורי. בניגוד לימים הקודמים השבוע, בהם נסעתי לחזרות ברכבת מחיפה עם תיק בלבד, אתמול נסעתי ברכבת עם התיק ובו הפרטיטורות ובנוסף חליפת הקונצרטים, אותה תליתי על המדף למעלה ברכבת. בעודי שקוע באחת הפרטיטורות הגיעה התחנה בה הייתי צריך לרדת, וכמובן שמיהרתי להחזיר את הפרטיטורה לתיק ולרדת לפני שהרכבת תמשיך הלאה. אני הספקתי לרדת, אבל שכחתי את החליפה, שהמשיכה בינתיים עם הרכבת לבאר שבע. וכך, במקום להמשיך מיד למרכז עינב לחזרת הבוקר שלנו, התרוצצתי בין הביטחון ומחלקת האבידות בתחנת הרכבת על מנת לדווח על החליפה. לשמחתי, הם יצרו מיד קשר עם הרכבת ואיתרו את החליפה, וכך יכולתי להמשיך לחזרה בידיעה שהחליפה תחזור לתחנת תל אביב מרכז.

אחרי חזרת הבוקר ביליתי את השעות שנותרו עד לקונצרט בנסיעה לתחנת הרכבת לאסוף את החליפה, בארוחת צהריים בגן העיר עם ידידי הותיק הכנר זוהר לרנר (ניגנו יחד ברביעיית ארד לפני יותר מ15 שנה), הנמצא כעת בארץ, וכן בלמידה של הפרטיטורות לקראת הקונצרט, ובשינה על הספה בחדר של מנהלת מרכז עינב. כשהסתיימה חזרת הבלאנס לקראת הקונצרט, השתוללה בחוץ סערה, ובחדשות דיווחו על השלג בירושלים ועל חסימות הכבישים. ידענו שזה עלול להשפיע על כמות הקהל בקונצרט, וחיכינו לראות כמה יגיעו. לשמחתנו הגיעו כאמור לא מעט אנשים יחסית למזג האויר, ובהם הרבה אנשי מקצוע בכירים.

היצירות עצמן היו שונות מאוד זו מזו, ויצרו תכנית מגוונת ומעניינת עבור הנגנים ועבור הקהל. יצירתה של הגר קדימה "שלום, גרסת המלחינה" מבוססת על שתי מנגינות המוכרות לכולנו כשירי שלום – "שיר לשלום" ו"עושה שלום במרומיו". הגר קדימה לקחה את המנגינות האלה, פירקה אותן לחלקים, ולחלקי מוטיבים, ויצרה מהם, בדומה לשניטקה, קולאז'ים צליליים, חיקויים ומצלולים שונים ומעניינים. אלון נחושתן, ביצירתו "נוף קדומים" מרבה להשתמש באוניסוני – כלומר, כל התזמורת מנגנת ביחד את אותה המנגינה – ומשלב אלנטים ריתמיים קצת ג'אזיים, ומלודיות המבוססות על מרווחי הקורטה והקוינטה, קצת מזכיר לי את קופלנד. קארל ווליאנסקי, ביצירתו "קול קורא במדבר" לחליל ומיתרים, מרבה להשתמש בהטרופוניה – כלומר צליל אחד שממנו יוצאות מלודיות שונות בכיוונים שונים. כמו מרק קופיטמן (שהרבה להשתמש בהטרופוניה ביצירותיו), גם קארל ווליאנסקי יצר אלמנטים מוסיקליים שונים המתרחשים בעת ובעונה אחת, כאשר לפעמים מעל לשכבות ההטרופוניה הופיעו אלמנטים הרמוניים קלאסיים, אקורדים מז'וריים בכינורות וכד'. יש ביצירתו קטעים חופשיים, שבהם כל נגן מנגן באופן אינדיבידואלי בזמנו את אותו המוטיב, ללא ניצוח שלי. החלילנית הסולנית שלנו רותי רון ניגנה יוצא מהכלל את תפקיד הסולו התובעני שלה ביצירה זו. ולסיום, הסימפוניה הקאמרית של יורי ברנר, יצירה נפלאה בת חמישה פרקים, עם השפעות של פרוקופייב, צ'ייקובסקי, שוסטקוביץ' ואולי גם ריכרד שטראוס, מתוזמרת היטב ומרשימה ביותר. הפרק האיטי, השלישי, כולל בחלקו סולו יפהפה לכינור, אותו ביצעה בנגינה יפה ומרגשת הכנרת הראשית שלנו טלי גולדברג. הפרק הרביעי הוא פרק וירטואוזי לתזמורת, ובו פסז'ים קשים, אלמנטים ריתמיים והמון "ריצות" למעלה ולמטה בכל הכלים. אני חושב שביצענו אותו היטב, אחרי עבודה קשה שנעשתה גם בסקציות, גם באופן אינדיבידואלי וגם בתזמורת כולה.

בתכניה של הקונצרט לא נכתבו שמות הנגנים, אז למען אלה שהיו בקונצרט, וגם למען אלה שלא, הנה הרשימה המלאה של נגני האנסמבל בקונצרט אמש:

כינור ראשון: טלי גולדברג, יוליה קליין, אבנר לנדים, סימון אלנצ'וק, מארי מטלובה. כינור שני: קורדליה הגמן, אליאנה לובנברג, אוהד כהן, אמיר ליברזון. ויולה: יעל פטיש, דניאל תנחלסון, טל אייזנברג. צ'לו: יוני גוטליבוביץ', יוני עציון, שולמית שריד. קונטרבס: אורית צלניקר. חליל: רותי רון. אבוב: תמר ענבר, מירב קדישבסקי. בסון: אילינוי יוגב, ענבר נבות. קרן יער: עידו הייק, ולינטום גבריאל.

מי שנעדרה מהקונצרט ומגיע לה מזל טוב על הולדת בתה, היא הכנרת הראשית שלנו הדס פבריקנט. שמה של התינוקת שלה – ליבי. מזל טוב מכולנו, הרבה אושר

1503827_10201117332524896_2052800834_n

הדס ובתה ליבי, השבוע

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s