ארבעה פסנתרים, שמונה סולנים, 20 נגני אנסמבל ו20 זמרי מקהלה. ועל כל אלה ניסיתי להשתלט עם גב תפוס, ומבלי יכולת אפילו להתכופף לקחת את בקבוק המים. על שני ימי החזרות האחרונים לקראת הקונצרטים שיחלו מחר.
הפרוייקט הזה הוא בהחלט הפקה גדולה ומורכבת. אתמול והיום כל חלקי הפאזל התחברו יחדיו – מקהלת זמרי קולגיום, נגני האנסמבל, הזמרים הסולנים, הפסנתרנים הסולנים, המלחין עודד זהבי ויצירתו "אשרי הזורעים ולא יקצורו", המיסה של שוברט, והקונצ'רטי לשלושה וארבעה פסנתרים של מוצרט ובאך. ובנוסף, את כל אלה הייתי צריך לנהל במשך שבע וחצי שעות חזרה אתמול והיום עם גב תפוס. זה לא היה פשוט. אפילו את בקבוק המים שהיה מונח על הפודיום לא יכולתי להתכופף ולקחת בעצמי ונאלצתי להיעזר בנגנים לשם כך. להסתובב אל הפסנתרנים הסולנים שישבו מאחורי גבי בכלל היתה משימה בלתי אפשרית, ונאלצתי לדבר איתם כשאני מפנה אליהם את הגב… בנוסף, סיום החזרה אתמול בערב, בסביבות השעה 22:15, היה קשה לכולם, ונגני האנסמבל החלו אט אט להתפרק על הבמה ולאבד את הריכוז ואת השפיות.
ולמרות כל אלה ניתן לסכם ולומר – הקונצרטים שיחלו מחר עומדים להיות מרשימים ומוצלחים מאוד. הסולנים מצויינים, התכנית יפה, היצירה של עודד זהבי טובה ואפקטיבית, המקהלה והאנסמבל נשמעים מצוין, והאולמות צפויים להיות מלאים. המשימה העיקרית עבורי עד מחר בערב – לשחרר את הגב.
שיהיו לכולנו קונצרטים מוצלחים ומהנים.
הנה כתבה קצרה שפורסמה היום בידיעות אחרונות לקראת פתיחת עונת הקונצרטים שלנו. תהנו
סולני תל-אביב 