תקועים בקסטל

חזרות שהלכו והתקצרו עד מתחת למינימום הנדרש; קונצרט ראשון קטסטרופלי; אולם ימק"א מלא עד אפס מקום שלוש פעמים; שידור חי בקול המוסיקה וברדיו 88; מפגש עם מקהלת הכנסיה האתיופית ועם הזמרת אסתר רדא; חגיגת יום הולדת שנתיים לבן של ליאה; ולסיום – מיניבוס שנתקע בדרך חזרה מירושלים לתל-אביב. עונת התרבות הירושלמית – חוויות לא שגרתיות מהפרוייקט

המסע שעברנו בשלושת הקונצרטים השבוע בירושלים התחיל רע מאד והסתיים מצוין. כל הפרוייקט  של עונת התרבות הירושלמית לווה בהמון ארועים מוזרים, לא צפויים, מפתיעים ולפעמים מצחיקים. הרבה דברים שקרו לא היו בשליטה שלנו ונאלצנו לקבל אותם כפי שהם. כך, למשל, החזרה שתוכננה להיות חזרה כפולה (של שש שעות) בימק"א, ובה היינו אמורים ללמוד היטב את היצירה הלא פשוטה של אמהוי צגה, התקצרה עוד ועוד. תחילה קוצצו שעתיים, ללא שום הסבר. אח"כ, כשהגענו לחזרה בימק"א היו שם חזרות של זמרות ונאלצנו להמתין למעלה מחצי שעה עד שאיפשרו לנו לעלות לבמה. עלינו לבמה בידיעה שיש לנו כשעה וחצי של חזרה, אבל להפתעתנו, אחרי חצי שעה בלבד נאלצנו לרדת מהבמה ולפנות אותה לאמנים אחרים. קיבלנו חדר קטן, צפוף ומהדהד מדי כדי להשלים את החזרה, וכמובן שבתנאים האלה לא יכולנו לעבוד יותר מחצי שעה נוספת.  החזרה הגנרלית באותו הערב התאחרה ועלינו לבמה מאוחר בלילה, למעשה אחרי השעה המתוכננת של סיום החזרה. הנגנים של האנסמבל נאלצו לקבל גם את זה ואת העובדה שהיה עליהם להישאר 40 דקות מעבר לשעת סיום החזרה, אבל כמובן שמעבר לביצוע אחד מהתחלה עד הסוף כשהנגנים כבר לא ממש מרוכזים, לא הספקנו כלום. וכך, שש שעות חזרה התבזבזו והפכו לשעה ורבע בתנאים לא תנאים, ועם זה היינו אמורים לעלות לקונצרט הראשון מול אולם ימק"א מלא ובשידור חי גם בקול המוסיקה וגם ברדיו 88. גם ביום הקונצרט לא ממש התאפשרה לנו חזרת בלאנס כפי שרצינו, ונאלצנו להקדים את הגעתנו בחצי שעה כדי "לזכות" בנגינה של 20 דק' על הבמה. כשהחל הקונצרט קיימנו חזרה קצרה ושקטה (שגם היא כמעט ונמנעה מאיתנו) כדי לא להפריע לקונצרט, בחדר מתחת לבמה. וכך, ללא הכנה מספקת, עלינו לבמה לביצוע היצירה שסיימה את הקונצרט. לפעמים ישנן הפתעות בקונצרטים שלא מקבלים מספיק הכנה – אבל זה קורה בעיקר כאשר מדובר ביצירה מוכרת לכולם, או בשפה מוסיקלית מוכרת, או בקטע לא קשה במיוחד. כך קרה בעונה שעברה שביצענו את סויטת הולברג ושתי מלודיות אלגיות של גריג בקונצרט בזכרון יעקב עם חזרה אחת בלבד של שעה, ממש לפני הקונצרט, והתוצאה היתה מצויינת. אבל במקרה הזה – כשהיצירה אינה מוכרת ואינה פשוטה, כתובה בחלקה הגדול בסולם לא נוח (פה דיאז מז'ור), עם הרבה שינויי משקל ושינויי טמפו – לא היתה הפתעה. בניגוד למה שעברנו באותו יום ובזה שלפניו, כאן התוצאה היתה דווקא צפויה.

כאשר חוזרים על אותו הקונצרט כמה פעמים תמיד עוברים איזשהו תהליך. בקונצרטים הראשונים עדיין ישנה בד"כ איזושהי תחושת ראשוניות בוסרית, בהמשך הדברים מבשילים ומתגבשים, ולקראת הסוף הקונצרטים יכולים לעלות לרמות מוסיקליות גבוהות מצד אחד או להתדרדר לרמות של חזרה אוטומטית עד כדי שעמום מצד שני. אצלנו חלק מתהליך הלמידה וההיכרות המעמיקה עם היצירה קרה ממש תוך כדי הקונצרטים. הקונצרט הראשון, כאמור, לא היה טוב. היצירה עדיין לא היתה מוכנה ברמה של ביצוע בקונצרט בסטנדרטים שלנו. לפני הקונצרט השני, לעומת זאת, היתה לנו חזרה קצרה על הבמה, שבה שמנו דגש על טמפי, ארטיקולציה והקשבה. העובדה שעברו יומיים, שבמהלכם גם אני קצת נחתי והתאוששתי מהארועים שקדמו לקונצרט הראשון, סייעה לי להגיע יותר מוכן ומרוכז. הקונצרט השני היה ללא ספק הטוב ביותר מבין השלושה. האנסמבל היה מגובש ומרוכז, נשמע מצוין והצליח להעביר את המוסיקה של אמהוי צגה בצורה הטובה ביותר.

את הלילה שבין הקונצרט השני לשלישי העברתי בירושלים, ולאחר הקונצרט הלכתי לטייל מימק"א לשדרות ממילא ועד לחומות העיר העתיקה ובחזרה. כבר שכחתי כמה העיר הזו יפה וכמה כיף לבקר בה, לטייל ברחובותיה, לראות את נופיה ולנשום את אויר ההרים שלה. זה היה בהחלט מרענן. לקונצרט השלישי, אתמול בצהריים, עלינו ללא חזרת בלאנס, אלא ישר לביצוע. הביצוע היה יותר בשל ומוסיקלי מאשר בקונצרט השני, וגם יותר ספונטני וחופשי, אך לדעתי קצת פחות טוב מבחינה טכנית (הלואי שאתבדה וההקלטה תפתיע לטובה).

פרט לכך, הארוע כולו היה יוצא דופן, ואחראית לו בראש ובראשונה המוסיקאית מאיה דוניץ, שעשתה עבודה יוצאת מהכלל. מאיה כתבה את העיבודים ליצירותיה של אמהוי צגה, בנתה את תכנית הערב, וגם ניגנה ושרה בעצמה בחלק גדול מהיצירות. מגיע למאיה כל הכבוד על ההשקעה האדירה, המסירות והרצון העז להביא את המוסיקה של אמהוי צגה לקהל הרחב. הקונצרט כקונצרט היה מאד מוצלח וזכה לתשואות ותגובות נלהבות. גם נוכחותה של אמהוי צגה הוסיפה להתרגשות בקונצרט.

מקהלת הכנסיה האתיופית הופיעה בקטעים מתפילות נוצריות.

20130823_125256

את הזמרת אסתר רדא, שהופיעה בכמה שירים שאותם הלחינה אמהוי צגה, פגשנו בחדרי האמנים העמוסים שמתחת לבמה.

20130823_132308

אנחנו ניצלנו את זמן ההמתנה הרב שהיה לנו לאכילה של ירקות וסלטים מהבופה המצוין שהוכן עבורנו, ולפני עלייתנו לבמה אתמול, בקונצרט האחרון, חגגנו עם שמפניה יום הולדת שנתיים ליונתן הבן של ליאה.

20130823_131821

האנסמבל שלנו כבר מגדל אנסמבל ג'וניור, כאשר לשש מחברות האנסמבל כבר יש ילדים, ובקרוב גם הכנרת הראשית שלנו הדס תצטרף למועדון האמהות של האנסמבל.

20130823_132204

אחרי כל כך הרבה ארועים לא צפויים שקרו בשבוע הזה, לא היה הגיוני שנגיע הביתה ללא שום תקלות. ואכן, כרבע שעה אחרי יציאתו של המיניבוס שלקח אותנו מירושלים לתל-אביב, הרכב נתקע במחלף הקסטל ולא יכול היה להמשיך.

20130823_150959

חיכינו במשך כ45 דקות נוספות עד להגעת הרכב החלופי, וכשזה הגיע העמסנו אותו והמשכנו איתו לתל-אביב

20130823_154711

בפוסט הבא – על הצפוי בשנת הלימודים שתיפתח בשבוע הקרוב.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s