קנון מארח – הסדרה לילדים

הבובה המדהימה קנון; השחקנית אלינור אהרון בן אבי; סופר הילדים יהודה אטלס; מקהלת מורן הצעירה; מוסיקה של מוצרט, פרוקופייב, ראוול וחצ'טוריאן; ניהול אמנותי ובימוי של המלחינה דקלה בניאל; קבלו את הסדרה החדשה לילדים של אנסמבל סולני תל-אביב – פוסט ראשון לקראת העונה החדשה

Ensemble_014_f (Custom)

לאחר 12 שנות פעילות של האנסמבל, שבמהלכן היתה לנו בכל עונה סדרת קונצרטים אחת מרכזית למנויים – סדרת קונצרטי הערב למבוגרים – העונה אנחנו פותחים לראשונה גם סדרת קונצרטים איכותית לילדים. האנסמבל עסק הרבה מאוד בפעילות חינוכית במשך השנים. פעילות זו כללה בין היתר גם קונצרטים בבתי ספר וקונצרטים חינוכיים שקדמו להם מפגשי הכנה של נגני האנסמבל ושלי. אבל סדרת קונצרטים לילדים משלנו עדיין לא היתה לנו, והעונה אנחנו מקיימים לראשונה סדרה כזו. זו תהיה סדרה איכותית שתשים דגש על תכנים חינוכיים גם מוסיקליים וגם חוץ מוסיקליים. כל הקונצרטים יתקיימו בימי חופש בשעות הבוקר בקונסרבטוריון שטריקר. בכל הקונצרטים תככב הבובה קנון – בובה חדשה שנוצרה במיוחד עבור הקונצרטים האלה, ואותה יפעיל הבובנאי דותן אלעד. הבובה הזו תארח אמנים מתחומים שונים (בהם השחקנית אלינור אהרון בן אבי, מקהלת מורן הצעירה וסופר הילדים יהודה אטלס), תשאל שאלות ותברר עם אורחיה נושאים שונים הקשורים לעולמם של הילדים ולמוסיקה.

AKP_6274_f (Custom)

קנון עם נגני האנסמבל

הקונצרט הראשון, שיתקיים כבר בחופשת סוכות הקרובה, ב26.9.2013 בשעה 11 בבוקר – נקרא "יער הגעגועים – סיפורים מוסיקליים". בקונצרט הזה תופיע איתנו השחקנית אלינור אהרון בן אבי, והוא ילווה באיורים ובקטעי וידאו.

AKP_6169_(Custom)

יער הגעגועים – קנון עם השחקנית אלינור אהרון בן אבי

לסיפורים ולמשלים שיוצגו וינוגנו בקונצרט מכנה משותף מרכזי, והוא המסר החשוב (במיוחד בימינו ובעידן "כוכב נולד" ו"האח הגדול") שפרסום ותהילה אינם הדברים החשובים ביותר בחיים. אהבה, לעומת זאת, בין אם זו אהבת אדם או אהבה למוסיקה או אהבת הסביבה, היא ערך חשוב בהרבה. באמצעות המוסיקה הנפלאה של ראוול, פרוקופייב ודקלה בניאל, לטקסטים של ציפי שחרור (יער הגעגועים), איזופוס (השועל והכרם) ולה פונטן (האיל ובבואתו) ננסה להעביר לקהל את המסר הזה.

בהמשך העונה נקיים שני קונצרטים נוספים בסדרה. קונצרט אחד יתמקד בניצוח ובתפקידו של המנצח. בקונצרט הזה קנון ינסה לגלות ביחד איתי את עולם הניצוח, ההלחנה והצלילים. נבצע בו בין היתר את הסימפוניה ה40 של מוצרט ואת מחול החרבות של חצ'טוריאן.

AKP_6297_f (Custom)

מה זה התנועות האלה בכלל? קנון יברר איתי מה בעצם עושה המנצח

ובקונצרט המסיים של העונה – נארח את סופר הילדים יהודה אטלס ביחד עם מקהלת מורן הצעירה, לשירים מתוך "הילד הזה הוא אני" ויצירות נוספות.

את הסדרה כולה הגתה, יזמה והוציאה לפועל המלחינה והמנהלת האמנותית דקלה בניאל. עכשיו נותר לנו רק לבצע אותה, ולכל מי שיש ילדים בגילאי 5-10 – לרוץ לקנות מנויים. להתראות בסוכות

מודעות פרסומת

תקועים בקסטל

חזרות שהלכו והתקצרו עד מתחת למינימום הנדרש; קונצרט ראשון קטסטרופלי; אולם ימק"א מלא עד אפס מקום שלוש פעמים; שידור חי בקול המוסיקה וברדיו 88; מפגש עם מקהלת הכנסיה האתיופית ועם הזמרת אסתר רדא; חגיגת יום הולדת שנתיים לבן של ליאה; ולסיום – מיניבוס שנתקע בדרך חזרה מירושלים לתל-אביב. עונת התרבות הירושלמית – חוויות לא שגרתיות מהפרוייקט

המסע שעברנו בשלושת הקונצרטים השבוע בירושלים התחיל רע מאד והסתיים מצוין. כל הפרוייקט  של עונת התרבות הירושלמית לווה בהמון ארועים מוזרים, לא צפויים, מפתיעים ולפעמים מצחיקים. הרבה דברים שקרו לא היו בשליטה שלנו ונאלצנו לקבל אותם כפי שהם. כך, למשל, החזרה שתוכננה להיות חזרה כפולה (של שש שעות) בימק"א, ובה היינו אמורים ללמוד היטב את היצירה הלא פשוטה של אמהוי צגה, התקצרה עוד ועוד. תחילה קוצצו שעתיים, ללא שום הסבר. אח"כ, כשהגענו לחזרה בימק"א היו שם חזרות של זמרות ונאלצנו להמתין למעלה מחצי שעה עד שאיפשרו לנו לעלות לבמה. עלינו לבמה בידיעה שיש לנו כשעה וחצי של חזרה, אבל להפתעתנו, אחרי חצי שעה בלבד נאלצנו לרדת מהבמה ולפנות אותה לאמנים אחרים. קיבלנו חדר קטן, צפוף ומהדהד מדי כדי להשלים את החזרה, וכמובן שבתנאים האלה לא יכולנו לעבוד יותר מחצי שעה נוספת.  החזרה הגנרלית באותו הערב התאחרה ועלינו לבמה מאוחר בלילה, למעשה אחרי השעה המתוכננת של סיום החזרה. הנגנים של האנסמבל נאלצו לקבל גם את זה ואת העובדה שהיה עליהם להישאר 40 דקות מעבר לשעת סיום החזרה, אבל כמובן שמעבר לביצוע אחד מהתחלה עד הסוף כשהנגנים כבר לא ממש מרוכזים, לא הספקנו כלום. וכך, שש שעות חזרה התבזבזו והפכו לשעה ורבע בתנאים לא תנאים, ועם זה היינו אמורים לעלות לקונצרט הראשון מול אולם ימק"א מלא ובשידור חי גם בקול המוסיקה וגם ברדיו 88. גם ביום הקונצרט לא ממש התאפשרה לנו חזרת בלאנס כפי שרצינו, ונאלצנו להקדים את הגעתנו בחצי שעה כדי "לזכות" בנגינה של 20 דק' על הבמה. כשהחל הקונצרט קיימנו חזרה קצרה ושקטה (שגם היא כמעט ונמנעה מאיתנו) כדי לא להפריע לקונצרט, בחדר מתחת לבמה. וכך, ללא הכנה מספקת, עלינו לבמה לביצוע היצירה שסיימה את הקונצרט. לפעמים ישנן הפתעות בקונצרטים שלא מקבלים מספיק הכנה – אבל זה קורה בעיקר כאשר מדובר ביצירה מוכרת לכולם, או בשפה מוסיקלית מוכרת, או בקטע לא קשה במיוחד. כך קרה בעונה שעברה שביצענו את סויטת הולברג ושתי מלודיות אלגיות של גריג בקונצרט בזכרון יעקב עם חזרה אחת בלבד של שעה, ממש לפני הקונצרט, והתוצאה היתה מצויינת. אבל במקרה הזה – כשהיצירה אינה מוכרת ואינה פשוטה, כתובה בחלקה הגדול בסולם לא נוח (פה דיאז מז'ור), עם הרבה שינויי משקל ושינויי טמפו – לא היתה הפתעה. בניגוד למה שעברנו באותו יום ובזה שלפניו, כאן התוצאה היתה דווקא צפויה.

כאשר חוזרים על אותו הקונצרט כמה פעמים תמיד עוברים איזשהו תהליך. בקונצרטים הראשונים עדיין ישנה בד"כ איזושהי תחושת ראשוניות בוסרית, בהמשך הדברים מבשילים ומתגבשים, ולקראת הסוף הקונצרטים יכולים לעלות לרמות מוסיקליות גבוהות מצד אחד או להתדרדר לרמות של חזרה אוטומטית עד כדי שעמום מצד שני. אצלנו חלק מתהליך הלמידה וההיכרות המעמיקה עם היצירה קרה ממש תוך כדי הקונצרטים. הקונצרט הראשון, כאמור, לא היה טוב. היצירה עדיין לא היתה מוכנה ברמה של ביצוע בקונצרט בסטנדרטים שלנו. לפני הקונצרט השני, לעומת זאת, היתה לנו חזרה קצרה על הבמה, שבה שמנו דגש על טמפי, ארטיקולציה והקשבה. העובדה שעברו יומיים, שבמהלכם גם אני קצת נחתי והתאוששתי מהארועים שקדמו לקונצרט הראשון, סייעה לי להגיע יותר מוכן ומרוכז. הקונצרט השני היה ללא ספק הטוב ביותר מבין השלושה. האנסמבל היה מגובש ומרוכז, נשמע מצוין והצליח להעביר את המוסיקה של אמהוי צגה בצורה הטובה ביותר.

את הלילה שבין הקונצרט השני לשלישי העברתי בירושלים, ולאחר הקונצרט הלכתי לטייל מימק"א לשדרות ממילא ועד לחומות העיר העתיקה ובחזרה. כבר שכחתי כמה העיר הזו יפה וכמה כיף לבקר בה, לטייל ברחובותיה, לראות את נופיה ולנשום את אויר ההרים שלה. זה היה בהחלט מרענן. לקונצרט השלישי, אתמול בצהריים, עלינו ללא חזרת בלאנס, אלא ישר לביצוע. הביצוע היה יותר בשל ומוסיקלי מאשר בקונצרט השני, וגם יותר ספונטני וחופשי, אך לדעתי קצת פחות טוב מבחינה טכנית (הלואי שאתבדה וההקלטה תפתיע לטובה).

פרט לכך, הארוע כולו היה יוצא דופן, ואחראית לו בראש ובראשונה המוסיקאית מאיה דוניץ, שעשתה עבודה יוצאת מהכלל. מאיה כתבה את העיבודים ליצירותיה של אמהוי צגה, בנתה את תכנית הערב, וגם ניגנה ושרה בעצמה בחלק גדול מהיצירות. מגיע למאיה כל הכבוד על ההשקעה האדירה, המסירות והרצון העז להביא את המוסיקה של אמהוי צגה לקהל הרחב. הקונצרט כקונצרט היה מאד מוצלח וזכה לתשואות ותגובות נלהבות. גם נוכחותה של אמהוי צגה הוסיפה להתרגשות בקונצרט.

מקהלת הכנסיה האתיופית הופיעה בקטעים מתפילות נוצריות.

20130823_125256

את הזמרת אסתר רדא, שהופיעה בכמה שירים שאותם הלחינה אמהוי צגה, פגשנו בחדרי האמנים העמוסים שמתחת לבמה.

20130823_132308

אנחנו ניצלנו את זמן ההמתנה הרב שהיה לנו לאכילה של ירקות וסלטים מהבופה המצוין שהוכן עבורנו, ולפני עלייתנו לבמה אתמול, בקונצרט האחרון, חגגנו עם שמפניה יום הולדת שנתיים ליונתן הבן של ליאה.

20130823_131821

האנסמבל שלנו כבר מגדל אנסמבל ג'וניור, כאשר לשש מחברות האנסמבל כבר יש ילדים, ובקרוב גם הכנרת הראשית שלנו הדס תצטרף למועדון האמהות של האנסמבל.

20130823_132204

אחרי כל כך הרבה ארועים לא צפויים שקרו בשבוע הזה, לא היה הגיוני שנגיע הביתה ללא שום תקלות. ואכן, כרבע שעה אחרי יציאתו של המיניבוס שלקח אותנו מירושלים לתל-אביב, הרכב נתקע במחלף הקסטל ולא יכול היה להמשיך.

20130823_150959

חיכינו במשך כ45 דקות נוספות עד להגעת הרכב החלופי, וכשזה הגיע העמסנו אותו והמשכנו איתו לתל-אביב

20130823_154711

בפוסט הבא – על הצפוי בשנת הלימודים שתיפתח בשבוע הקרוב.

נזירה, קשישה, ואגדה מוסיקלית בת 90

היא מעולם לא עלתה על במה בישראל. המוסיקה שלה מעולם לא בוצעה על ידי אחרים. ערב מחווה לנזירה האתיופית אמהוי צגה, בהשתתפות האנסמבל ביחד עם מאיה דוניץ בפסנתר – שלושה קונצרטים החל ממחר באולם ימק"א ירושלים

ÐÞÔÕÙ æÒÔ ÞèÙÝ ÒÑèÕ

 

זוהי אמהוי צגה שאת סיפורה המדהים ניתן לראות בכתבה מיומן שישי בערוץ 2 – כאן

אתמול התחלנו בחזרות על יצירה שלה שעובדה ע"י מאיה דוניץ לפסנתר ותזמורת מיתרים. מאיה עצמה תנגן בפסנתר. הערב החזרה הגנרלית באולם ימק"א והחל ממחר – שלושה קונצרטים במסגרת עונת התרבות הירושלמית. סיפור מדהים ומרגש, שווה קריאה וצפיה.

 

 

 

צמרמורת

זמרת ערביה, מנצח יהודי, תזמורת שויצרית שמנגנים בה נגנים מכל העולם – כולם ביחד מבצעים שירים ערביים נוצריים. זו לא התחלה של בדיחה. זה ארוע השיא שהיה בקונצרט המרגש ביום שלישי האחרון במסגרת הזמרייה בעכו.

למוסיקה יש כוח לחבר בין כל העמים והדתות. לעיתים רחוקות מאד קורה לי בזמן קונצרט שאני מצליח "לשכוח" מהתפקיד שלי כמנצח ופשוט לצלול לתוך המוסיקה. בקונצרט ביום שלישי עם אינאס מסאלחה ותזמורת האקדמיה מבאזל, בשני השירים בערבית – זה קרה. הייתי עמוק בתוך המוסיקה. הצטמררתי מהביצוע המדהים, האמוציונלי והאותנטי של אינאס, ומהמוסיקה הלירית והמרגשת בשני השירים האלה. זה היה מאד יוצא דופן, במיוחד לאור העובדה שלביצוע חברו מוסיקאים שונים מארצות שונות ודתות שונות. פשוט מרגש

20130813_211557

אינאס ואני, לקראת עלייתנו לבמה

הפרוייקט עצמו היה אינטנסיבי מאד. בתוך שלושה ימים נסענו, אינאס ואני, ארבע פעמים לעכו ובחזרה (מחיפה), לחזרות ולקונצרט עם התזמורת. זו היתה תכנית לא שגרתית שכללה את בכיאנאס ברזילראס של וילה לובוס, שירים של קנטלוב ושני שירים בערבית. עבורי זו היתה היכרות ראשונה עם התזמורת מבאזל, ועבור התזמורת זו היתה הפעם הראשונה שהם ניגנו בכלל עם מנצח כלשהו!!! סיטואציה בהחלט לא שגרתית. זו תזמורת מאד יוצאת דופן, שעובדת ללא מנצח אלא בהדרכת הכנר הראשי, שהוא חבר בסגל ההוראה של האקדמיה. זו גם תזמורת מאד שיויונית – יש אצלם רוטציה בהובלה של הסקציות ובסדר הנגנים, כך שכל נגן יכול לפעמים להוביל ולפעמים להיות בתוך הקבוצה. כאשר הם מנגנים ללא ניצוח הם מנגנים בעמידה. היו בתזמורת נגנים מספרד, פורטוגל, ונצואלה, צרפת, סין, תאילנד, קזחסטן, קנדה, שני נגנים מישראל (שני שחר באבוב ומארק גילנסון בקונטרבס), וגם כמה שויצרים… אולי שכחתי איזושהי ארץ או שתיים שהיה להם ייצוג בתזמורת הזו.

20130813_231359

נגני התזמורת ואני מחוץ לאולם

העבודה עם התזמורת היתה מאד נעימה וטובה. הם היו קשובים ומרוכזים, הגיבו מצוין והתקדמו מהר. היתה גם מעורבות של הנגנים במהלך החזרות, הם היו אכפתיים, שאלו שאלות ולפעמים הציעו רעיונות מוסיקליים. וכל זה למרות שהם עבדו במהלך השבוע מאד קשה ובתנאים לא אידאליים. היה ממש תענוג לעבוד איתם.

הקונצרט עצמו התקיים באולמות האבירים בעכו. המקום היה חם ומלא עד אפס מקום. קדמה לתכנית של התזמורת הופעה של מספר מקהלות מהארץ ומחו"ל, כאשר בזמן הזה התזמורת , אינאס ואני חיכינו בחדר לתורנו. את ההופעה האחרונה לפני התור שלנו הספקנו לראות קצת, וזו היתה הופעה נפלאה וססגונית של מקהלה מאינדונזיה.

20130813_212532

אולמות האבירים בעכו ביום שלישי האחרון. חם ומלא עד אפס מקום

שיתוף הפעולה עם אינאס מסאלחה, שהוא לא הראשון וגם לא האחרון שלי איתה, היה מאד מוצלח גם מבחינה מוסיקלית וגם מבחינה אישית. היתה בינינו תקשורת מצויינת והבנה מוסיקלית ממש אוטומטית, וללא צורך בדיבורים. ממש כפי שצריך לעשות מוסיקה ביחד. פתחנו ביצירה הנפלאה והמוכרת של וילה לובוס, ואת השירים הנהדרים של קנטלוב ביצענו עם הרבה התלהבות, גם מצד התזמורת. אבל מבחינתי השיא, כאמור, היה שני השירים בערבית. בשיר הראשון מבין השנים – וא חביבי – הצטרפה אלינו מקהלת נגה,  וזה עוד יותר העצים את ההתרגשות, בגלל הכמות הגדולה של המבצעים.

אתמול שמעתי את התזמורת מבאזל בקונצרט "נטו" – ללא ניצוח ובתכנית יותר קונבנציונאלית, שבה היו ארבעה סולנים, כולם מתוך התזמורת (כולל שלושת הצ'לנים של התזמורת שביצעו את הקונצ'רטו לצ'לו של היידן – כל אחד פרק). היה קונצרט מצוין. במיוחד נהניתי מסימפוניה מס' 41 "יופיטר" של מוצרט, שסיימה את הקונצרט. הביצוע היה מלא חיים ואנרגיה. הם עשו הרבה דברים מעניינים מוסיקלית, גם מבחינת הטמפי (שהיו על הצד המהיר), גם מבחינת הבלאנס (הבליטו קולות שבד"כ נבלעים) וגם מבחינת הדינמיקות (לפעמים היו דימינואנדי מפתיעים). כששומעים דברים חדשים ומפתיעים ביצירה כל כך מוכרת זה תמיד מרתק ונותן רעיונות. ממש נהניתי. הנגן המוביל של התזמורת שהוא גם המדריך שלהם – Brian Dean – עשה עבודה נהדרת.

20130816_175020

התזמורת מבאזל אתמול בקונצרט בקונסרבטוריון בעכו

בפוסט הבא – על היצירה של אמהוי צגה, נזירה אתיופית בת 90 – שעובדה לתזמורת מיתרים עם פסנתר ע"י מאיה דוניץ, ואותה נבצע השבוע באנסמבל בשלושה קונצרטים במסגרת עונת התרבות הירושלמית. החזרות מתחילות מחר.

חוזר לנצח

התגעגעתי… אחרי למעלה מחודש שלא ניצחתי על שום תזמורת או מקהלה, היום אני חוזר. חזרה ראשונה (מתוך שתיים) לקראת קונצרט עם תזמורת האקדמיה מבאזל וזמרת הסופרן אינאס מסאלחה, שיתקיים ביום שלישי באולמות האבירים בעכו, במסגרת הזמרייה.

abirim

אולמות האבירים בעכו

התגעגעתי, באמת שהתגעגעתי. לעמוד מול תזמורת או מקהלה, להניף את הידיים ולעשות מוסיקה. לנהל חזרה, לעבוד עם התזמורת, לדאוג שהכל יישמע כפי שאני רוצה. לעקוב אחרי הסולנית על-מנת שהתזמורת תנגן בדיוק ביחד איתה. אחרי יותר מחודש שלא עשיתי את זה, היום אני חוזר לנצח.

181275_653483141333367_1835996648_n

אינאס מסאלחה עם האנסמבל בחודש יוני האחרון

אני מודה שנהניתי מכל רגע של חופש שהיה לי בקיץ הזה. היה ממש כיף. אבל יחד עם זאת אני כבר מחכה בכליון עיניים לחזרה הראשונה שתתקיים היום בעכו. אני אפגוש את תזמורת הסטודנטים מהאקדמיה למוסיקה בבאזל, תזמורת שאף פעם לא ניצחתי עליה. הסולנית תהיה זמרת הסופרן אינאס מסאלחה, איתה כבר הופעתי לאחרונה ברקויאם של פורה וביצירתה של אביה קופלמן "לא אמרתי דבר", וגם בעונה הקרובה נופיע יחד בקונצרטים עם סולני תל-אביב. הפעם היא תשיר עם התזמורת מבאזל שירים של קנטלוב, בכינאס ברזילראס של וילה לובוס (בעיבוד לזמרת ותזמורת קאמרית), ושני שירים בערבית, בהשתתפות התזמורת ושתי מקהלות המשתתפות בזמרייה.

הנה זה בא

 

קלאסיקה של המאה ה20

אחת מיצירות המופת של המאה ה20 לתזמורת מיתרים היא הדיברטימנטו של ברטוק. הפעם האחרונה שביצענו אותו היתה בנובמבר 2005. בעונה הקרובה, בקונצרט למנויים מס' 6, נבצע אותו שוב. הנה הפרק הראשון מהביצוע ב2005

Bartok

בלה ברטוק (1881-1945)

הרפרטואר הטבעי של האנסמבל הוא מוסיקה מהמאה ה18 ומוסיקה מהמאה ה20 ועד ימינו. המאה ה19 היא קצת יותר בעייתית עבורנו, כי מרבית היצירות שנכתבו במאה זו מיועדות לתזמורת גדולה בהרבה מהאנסמבל. במאה ה20 לעומת זאת ניתן למצוא כמה יצירות מופת למיתרים – המטמורפוזות של שטראוס, ליל הוד של שנברג (שאמנם נכתבה ב1899 אבל שנברג נחשב למלחין של המאה ה20) וכמובן – הדיברטימנטו למיתרים של ברטוק. אלו הן ממש קלאסיקות של הרםרטואר למיתרים מהמאה ה-20, וכמובן שכבר ביצענו באנסמבל את שלושתן. בעונה הקרובה נשוב ונבצע את הדיברטימנטו של ברטוק, בקונצרטים שיתקיימו בחודש מאי בחיפה, תל-אביב וכפר-שמריהו.

זו הזדמנות להיזכר בביצוע הקודם שלנו, מנובמבר 2005. הקונצרט התקיים בקונסרבטוריון שטריקר, ובביקורת של נעם בן זאב ב"הארץ" נכתב על הביצוע: "…נגינה עוצרת נשימה של "דיוורטימטו" למיתרים מאת ברטוק – ביצוע יחיד במינו ליצירה הזאת, כנראה הדיוורטימנטו הטראגי היחיד שנכתב אי-פעם, שבביצוע ברק טל והתזמורת הביא להתרגשות רבה." הנה הפרק הראשון מאותו קונצרט. את תפקידי הסולו מנגנים גלעד הילדסהיים וטלי גולדברג בכינורות, יואל גרינברג בויולה, יוני גוטליבוביץ' בצ'לו וערן בורוביץ' בקונטרבס.

 

 

סרג'יו אזוליני והמוסיקה של זלנקה

תוך כדי חיפושיי אחר יצירות של מלחינים טובים ופחות מוכרים מהמאה ה-18, שאותן הייתי רוצה לבצע בעתיד עם האנסמבל, אני נזכר בסימפוניה הקונצ'רטנטית של זלנקה שאותה הביא לנו נגן הבסון סרג'יו אזוליני. הנה הביצוע שלנו איתו

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

סרג'יו אזוליני עם האנסמבל. גילה לנו את המוסיקה של זלנקה

פרט לרפרטואר חדש מהמאה ה20 וה21, אני משתדל מידי פעם לבחור גם יצירות לא מוכרות מהמאה ה18. לפעמים אלו הן יצירות לא מוכרות של היידן ומוצרט (כמו למשל הסימפוניה מס' 67 של היידן והסימפוניה מס' 24 של מוצרט אותן ביצענו בעונה החולפת), ולפעמים אלו יצירות של מלחינים פחות מוכרים מהמאה ה-18. אל המוסיקה של זלנקה נחשפנו בזכות שיתוף הפעולה שלנו עם נגן הבסון הפנומן סרג'יו אזוליני. בפרוייקט שלנו איתו בדצמבר 2008 ביצענו סימפוניה מס' 52 של היידן, סימפוניה מס' 25 של מוצרט, סרג'יו ניגן קונצ'רטו לבסון של ק.פ.ע. באך (שהוא עיבוד שלו מהקונצ'רטו לחליל) והיצירה הפחות מוכרת היתה סימפוניה קונצרטנטית בלה מינור של זלנקה. ביצירה ארבעה סולנים – בכינור, צ'לו, אבוב ובסון (בדיוק אותו הרכב סולנים כמו בסימפוניה הקונצ'רטנטית של היידן). את תפקידי הסולו ניגנו מצויין מתן דגן, עירא גבעול, תמר ענבר וסרג'יו אזוליני. היצירה מאד התאימה לתכנית שהיתה כולה מינורית וסוערת. המוסיקה של זלנקה וירטואוזית וסוחפת. לפעמים היא נשמעת קצת מוזר בהרמוניות ובמעברים, אבל זו מוסיקה מצויינת שאי אפשר להישאר אדיש כששומעים אותה. הנה הביצוע של הפרק הראשון מהקונצרט ב22.12.2008