חידושים והפתעות – סיכום העונה חלק ג'

מסך שעליו הוקרנו הטקסטים של היצירות עם תרגומים לעברית; סרטונים קצרים על היצירות והמבצעים; הפתעה בכל קונצרט – ילדי פלא, יצירות חדשות, מלחינים ישאליים; דברי הסבר מהבמה; החידושים שהכנסנו העונה לקונצרטים שלנו בהחלט שינו את המתכונת השמרנית של הקונצרט הקלאסי. איך קיבל את זה הקהל? ועם מה מכל אלה נמשיך גם בעונה הבאה?

השינוי המשמעותי המרכזי שהכנסנו העונה – המסך ובו שמות היצירות והפרקים, וכן הטקסטים של היצירות הווקאליות עם תרגומים לעברית – הפך את חויית הקונצרט לנוחה מאוד לקהל. פעמים רבות בעבר נתקלתי בקהל שיושב בקונצרט ומאזין ליצירה בגרמנית, איטלקית או לטינית, והוא לא מבין מה שרים הזמרים ועל מה בכלל היצירה. גם כאשר הטקסטים מופיעים בתכניה זה אף פעם לא נוח לקהל לעקוב – האולם די חשוך, הטקסט קטן, לפעמים יש חזרות על טקסטים שאינם מופיעים בתכניה בפעם השניה, הקריאה בתכניה מונעת מהקהל להתבונן במתרחש על הבמה, ישנם פרקים שמנוגנים ברצף והקהל לא תמיד שם לב לכך ואינו מוצא את הטקסט המושר, הדפדוף בתכניה מרעיש. גם לא כולם קונים תכניה ולפעמים ישנו מצב שחלק מהקהל מסתכל על הבמה אבל לא מבין, וחלק אחר עוקב בתכניה ומבין אבל לא מסתכל על הבמה. המסך עם הטקסטים שדרג בצורה משמעותית את חויית ההאזנה לקונצרט והתגובות של הקהל היו בהתאם. תגובות נלהבות הן מצד הקהל והן מצד המבקרים. עומר שומרוני כתב לאחר קונצרט פתיחת העונה: "…באנסמבל סולני ת"א לקחו זאת צעד קדימה והקרינו גם את הטקסטים המושרים, צילומים מחזרות וכדומה. הקרנת הטקסטים ושמות הפרקים מייתרת כמעט לגמרי את הצורך לדפדף בתכנייה בזמן הנגינה, וזהו יתרון גדול כי כך נמנע רעש הדיפדוף המעצבן שנשמע בדרך כלל באמצע הביצוע."

להקרנה של קטעי וידאו בין היצירות היו שני יתרונות משמעותיים: הראשון, זה היה ניצול מקסימלי של "זמן מת" שבו מסדרים את הבמה בין היצירות, והוא שמר על המתח של הקונצרט. השני, הוא הוסיף לקהל איזשהו רקע על היצירה שתבוצע, או על הסולן, או על המלחין, תוך כדי צילומים מהחזרות וראיונות קצרים עם נגנים/זמרים/מלחין/סולן. הנה למשל הסרטון על הסויטה הלירית של אלבן ברג, אותו הקרנו לפני ביצוע היצירה.

 

החיסרון המרכזי בסרטונים הוא ההוצאה הכספית הנדרשת עבור הצילום והעריכה שלהם. לכן, בתכניות האחרונות של העונה, במקום סרטונים שולבו דברי הסבר שלי או של הסולן. בתכנית של מרץ חן הלוי הסביר על ה"בסט קלרינט" שעליו הוא ניגן את הקונצ'רטו של מוצרט – מהו הכלי ובמה הוא שונה מהקלרינט המודרני. בתכנית של מאי אני דיברתי על הרביעייה מס' 8 של שוסטקוביץ' – מאילו יצירות של עצמו הכניס שוסטקוביץ' ציטוטים ליצירה, וכן מה ההבדלים בין ביצוע היצירה ברביעייה ובתזמורת מיתרים. בתכנית האחרונה העונה דיברתי על הסרנדה של ברהמס והתזמור המיוחד שלה (ושל התכנית כולה) – ללא כינורות, כאשר הויולה היא הכלי המוביל בכלי המיתר. התגובות על דברי ההסבר היו מצויינות, הקהל ציין שההסברים מאוד סייעו להאזנה ותרמו להבנה ולהנאה מהמוסיקה. לכן, בעונה הבאה דברי ההסבר מהבמה ימלאו את מקומם של הסרטונים במרבית הקונצרטים, כאשר המסבירים יהיו לפעמים הסולנים, לפעמים המנצח או המלחין ביצירה ישראלית, ולפעמים נגנים מהאנסמבל שיציגו לקהל את נקודת מבטם האישית על יצירה מסויימת.

והחידוש המרענן שהיה לנו העונה – ההפתעה. בכל קונצרט הוספנו לתכנית יצירה או סולן שאת שמותיהם לא פרסמנו מראש. ע"י כך הצגנו לקהל שני סולנים צעירים ומוכשרים מאוד – הכנרת מאשה מרשון בת ה11, והפסנתרן אריאל לני בן ה14, וכן שתי יצירות ישראליות חדשות מצויינות של מלחינות צעירות – "אקטואלי" של נעמה תמיר ו"לא אמרתי דבר" של אביה קופלמן. הנה הביצוע של הכנרת הצעירה מאשה מרשון להרהורים של מסנה מתוך "תאיס".

 

לשמחתי הרבה, התגובות על שתי היצירות הישראליות החדשות שהכנסנו כהפתעה היו נלהבות ביותר, ולמעשה בזכות ההפתעה הבאנו לעולם שתי יצירות ישראליות שאולי היו מרתיעות את הקהל אם היו מפורסמות מראש (במיוחד לאור העובדה שאחת מהן, "אקטואלי", בוצעה בקונצרט שבו היתה יצירה ישראלית נוספת – אור גדול של יחזקאל בראון). הסולנים הצעירים, באופן טבעי, כבשו את לב הקהל, וזכו לחשיפה שלא היו יכולים לזכות בה כסולנים מרכזיים ששמם מפורסם מראש (בגלל גילם הצעיר ואלמוניותם בשלב הזה של חייהם). בעונה הבאה נמשיך להכניס הפתעות בחלק מהקונצרטים, כאשר הכוונה שלי היא להרחיב את תחומי ההפתעה לסגנונות שונים ולז'אנרים שונים, שאולי לא היו יכולים למצוא את מקומם בקונצרט תזמורתי קלאסי "שמרני". מעבר לכך, כמובן שלא אוכל לפרט…

בפוסט הבא – הסיכום שלי לגבי היצירות והקונצרטים שביצענו העונה: אילו קונצרטים היו הכי טובים, אילו יצירות היו לנו הכי קשות, מה הקהל הכי אהב לשמוע, מה אנחנו הכי אהבנו לנגן, איזה קונצרט היה הכי גרוע, ועוד. שווה לחכות